הנטל הכלכלי של מחלת הסוכרת - The economic burden of diabetes

מתוך ויקירפואה

הופניתם מהדף הנטל הכלכלי של מחלת הסוכרת לדף הנוכחי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המדריך לטיפול בסוכרת
מדריךסוכרת.jpg
שם המחבר אורלי טמיר
שם הפרק הנטל הכלכלי של מחלת הסוכרת
עורך מדעי ד"ר אביבית כהן, ד"ר עפרי מוסנזון, פרופסור איתמר רז
מאת המועצה הלאומית לסוכרת,
משרד הבריאות
מוציא לאור The medical group
מועד הוצאה 2015
מספר עמודים 394
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםסוכרת

סוכרת היא מחלה כרונית (Chronic) נפוצה באוכלוסיה ושכיחותה הולכת וגוברת מסוף המאה העשרים במדינות מתפתחות ומפותחות כאחד [1]. היקף התחלואה והתמותה הקשורים בסוכרת, כמו גם כניסתן של שיטות חדשות לטיפול השוטף ושינויים בניהול הטיפול במחלה, מלווים בעלויות רבות, ישירות ועקיפות, היוצרות נטל כלכלי משמעותי על המטופל, מערכת הבריאות והחברה בכללותה.

על-פי ההערכה העדכנית ביותר של הפדרציה הבין-לאומית לסוכרת (International Diabetes Federation), בסוף שנת 2013 עמדה ההוצאה על שירותי בריאות בגין מחלת הסוכרת ברחבי העולם על כ-548 מיליארדי דולרים, שהם כ-11 אחוזים מכלל ההוצאה העולמית על בריאות לשנת זו. בקרב 90 אחוזים מהמדינות, ההוצאה על סוכרת היוותה 18-5 אחוזים מכלל ההוצאה על בריאות. בהשוואה להערכה הקודמת שביצע אירגון זה, לפיה בשנת 2010 ההוצאה נאמדה ב-376 מיליארד דולר לפחות[2], מדובר בעלייה של 46 אחוזים בתוך 3 שנים בלבד.

התחזית לשנת 2035, בהתחשב בשינויים הצפויים בדמוגרפיה ובעיור, היא גידול של 55 אחוזים בשכיחות מחלת הסוכרת ועלייה של כ-35 אחוזים בהוצאות. הוצאות אלו מתייחסות לכלל הטיפול הרפואי בסוכרת, ללא קשר לגורם המממן.

תוכן עניינים

מרכיבי עלות מחלת הסוכרת

מרכיבי עלות מחלת הסוכרת משתייכים לשתי קבוצות מרכזיות[3], [4]: עלויות ישירות ועלויות עקיפות של המחלה. ככלל, עלויות ישירות מתייחסות לעלויות רפואיות ולא-רפואיות הכרוכות בזיהוי, טיפול, מניעה, שיקום וטיפול ארוך-טווח, הנובעות מן המחלה. העיקריות הן: ביקורים אצל רופא משפחה, רופא מקצועי, ייעוץ תזונתי וסוציאלי, תרופות, אביזרים לניטור עצמי, ביקורים בחדר מיון, אשפוז והוצאות נסיעה למקום קבלת השירות הרפואי. עלויות עקיפות מתייחסות לפגיעה בפריון וביצרנות בשל תחלואה ותמותה, לרבות ירידה בתעסוקה בשל מוגבלות וגימלה בגין אחוזי נכות.

עבודות שבוצעו במדינות שונות מלמדות לגבי עלויות של מרכיבי ההוצאה הכספית השונים ולגבי שינויים בהוצאה שחלו לאורך השנים. כך, למשל, סדרת עבודות שבוצעה בארה״ב (ארצות הברית) בשני העשורים האחרונים מדגימה עלייה בסך עלות מחלת הסוכרת (Total cost of illness), מ-98 מיליארד דולר בשנת 1997‏[5] ל-245 מיליארד דולר בשנת 2012‏[3]. מתוך סך עלות המחלה, היקף העלויות הישירות עלה באותן שנים מ-45 אחוזים‏[5] ל-72 אחוזים‏[3], בהתאמה. על-פי האגודה האמריקאית לסוכרת, שביצעה עבודות אלה, מגמה זו משקפת עלייה בשכיחות המחלה, עלייה בעלויות של שירותי בריאות, כולל כניסתן של טכנולוגיות חדשות, עלייה בצריכה של שירותים ושינויים דמוגרפיים (Demographic). חלוקת הרכב העלות הישירה של מחלת הסוכרת בארה״ב בשנים 2002, 2007, 2012 מוצגת בתרשים 1.


תרשים 1. מרכיבי העלות הישירה של מחלת הסוכרת בארה"ב בשנים 2002, 2007, 2012 (במיליארדי דולרים)[3][6][7]

הוצאה על תרופות

בעבודה שבוצעה בנורבגיה נמצא שכשליש מסך עלות המחלה לשנת 2005 הוא בגין הוצאה על תרופות, אשר מהווה 43 אחוזים בקירוב מהעלויות הישירות בלבד[4]. באוסטרליה, אחוז ההוצאה על תרופות בשנים 2008/9 עמד על 33 אחוזים מהעלויות הישירות של המחלה. באירלנד אחוז זה נמצא נמוך יותר, 25 אחוזים מהעלויות הישירות[8] ודומה להוצאה במדינות מערביות אחרות בהן ארה״ב, 25 אחוזים ‏[3] ואנגליה 23 אחוזים‏[9].

קיים שוני בשיטת הכללת התרופות בחישוב העלויות בין העבודות הללו, דבר אשר עשוי להסביר חלק מן ההבדלים הגדולים באחוז ההוצאה על תרופות.

בפרסום מטעם מרכז המידע של שירותי הבריאות הלאומיים (National Health Sevices) באנגליה לתקופה של 8 שנים בין 2004/5 ל-2013/14, מוצגות מגמות ברישום וניפוק תרופות לסוכרת הכלולות ברשימת התרופות המאושרות במימון ציבורי[10]. לפי דו״ח זה, לאורך כל התקופה המדווחת חלה עלייה של 56 אחוזים בהוצאה על תרופות, מ-514 מיליון ליש״ט (לירות שטרלינג) בשנת 2004/5 ל-803 מיליון ליש״ט בשנת 2013/14. עלייה זו נובעת מעלייה אבסולוטית (Absolute) במספר המרשמים ומבטאת את מחירם היחסית גבוה של אנאלוגים (Analogues) של Insulin ותרופות ממשפחת האינקרטינים (Incretins), אשר אימוצן התרחב לאורך תקופת השנים הללו. בנוסף, נתונים בדו״ח מדגימים עלייה פי 2.2 בהוצאה על מרשמים ל-Metformin לאורך כל התקופה המדווחת. עלייה משמעותית זו משקפת עלייה בשכיחות המחלה וכן הטמעה של המלצות המכון הלאומי באנגליה לבריאות ולמצויינות ברפואה (National Institute for Health and Clinical Excellence, NICE) לטיפול ב- Metformin כתרופת הבחירה הראשונה בסוכרת. כל זאת, בתקופה בה מחיר התרופה אינו משתנה ואולי אף פוחת.

עלות הטיפול בסיבוכי מחלת הסוכרת

במדינות מפותחות ובמדינות מתפתחות, כרבע עד מחצית מסך העלויות הישירות לטיפול בסוכרת נובעות מסיבוכי המחלה הכרוניים[3], [11]. בעבודה שבוצעה באירלנד נמצא שעלויות הטיפול בחולי סוכרת עם סיבוכים מיקרו ומאקרווסקולריים (Mirco and macrovascular) גבוהות פי 1.8 ופי 2.9, בהתאמה, לעומת חולי סוכרת ללא סיבוכים. סיבוכים מיקרווסקולריים כוללים פגיעה בראייה (Retinopathy), בתפקוד הכליות (Nephropathy) ותחושה העצבית (Neuropathy) ואילו סיבוכים מאקרווסקולריים כוללים שבץ מוח והתקף לב. עוד נמצא כי הופעת סיבוכים מיקרו ומאקרווסקולריים גם יחד מעלה פי 3.8 את עלות הטיפול בחולי הסוכרת[8]. הסיבוך בעל המשקל הגבוה ביותר בהוצאות הכספיות הישירות והעקיפות בסוכרת הוא מחלה קרדיווסקולרית (Cardiovascular), וזאת בשל ההוצאות הגבוהות הכרוכות בטיפול הרפואי במחלה קרדיווסקולרית ובשל נכות הגורמת לפגיעה ביצרנות, בעיקר בגין העדרויות מהעבודה ובשל תמותה מוקדמת[12]‏.

אשפוזים

אשפוז בבית חולים הוא מרכיב בטיפול הרפואי הכרוך בעלות גבוהה יחסית. נתונים מארה״ב מצביעים על כך שתוך 5 שנים, בין השנים 2007-2002, חלה עלייה של כ-50 אחוזים במספר ימי האשפוז של חולי סוכרת, ל-24.3 מיליוני ימים[7]. מלבד העלייה במספר הכולל של ימי האשפוז, משך האשפוז בבית חולים של חולה סוכרת הוא, על-פי רוב, ממושך יותר, וזאת בעיקר בשל סיבוכיה הכרוניים של המחלה. מנתונים שנאספו במדינות רבות עולה שאשפוז מהווה את המרכיב המרכזי של העלויות בגין סוכרת - כשליש עד שני שליש בקירוב מהעלויות הישירות של המחלה[3],[5], [6], [7], [8], [9]‏.

עלויות עקיפות

העלויות העקיפות של מחלת הסוכרת לרוב אינן מורגשות במערכת הבריאות כי אם במערכות סוציאליות אחרות. עלויות אלו מתייחסות בעיקר לפגיעה בפריון בשל העדרויות מהעבודה ונכות. מסקירה של מחקרים שונים עולה שהעלויות העקיפות מהוות 64-25 אחוזים מסך עלות המחלה[13].

בארה״ב, העלויות העקיפות לשנת 2012 הוערכו בכ-69 מיליארד דולר, סכום המהווה 28 אחוזים מתוך סך העלויות הקשורות בסוכרת (עלויות ישירות ועקיפות)[3]. נתון דומה, אם כי מעט נמוך יותר (24 אחוזים), התקבל מנורבגיה לגבי שנת 2005‏[4]. העלויות העקיפות של מחלת הסוכרת כוללות גם הפסד שנגרם לחברה בגין תמותה מוקדמת. להערכת הפדרציה הבין-לאומית לסוכרת, בשנת 2013 נפטרו מסוכרת כ-5.1 מיליוני אנשים ברחבי העולם[1]. הערכה זו היא כנראה תת-אומדן, שכן לא קיימת אחידות בדיווח לגבי סיבת מוות ועל כן יתכן ובחישוב לא נכללו חולי סוכרת שמותם נגרם מסיבוכים של המחלה.

נתונים מישראל

מתחילת שנות האלפיים מדורגת מחלת הסוכרת בישראל כסיבת המוות השלישית והיא הגורם ל-7-6 אחוזים לפחות מכלל הפטירות מדי שנה מסוף שנות ה-90 ואילך[14]. פירוט סיבות המוות העיקריות לשנים 2010-2000 מופיע בתרשים מספר 2.


תרשים 2. סיבות המוות המובילות בישראל 2010-2000 (אחוז מסך כל הפטירות באוכלוסיה)
לקוח מתוך "סיבות מוות מובילות בישראל 2000-2010"


מסקר הבריאות הלאומי שביצע המרכז הישראלי לבקרת מחלות בשנים 2008-2007 בקרב האוכלוסייה הבוגרת במדינה עולה כי צריכת שירותי בריאות בקרב חולי סוכרת היא פי 2 מאשר באוכלוסייה ללא סוכרת. הבדל זה בא לידי ביטוי במספר הביקורים אצל רופא, ביקורים בחדר מיון ואשפוזים בבית חולים[15]. נתון זה דומה להערכות מארה״ב [3][16]. מבחינת עלויות, במחקר שבוצע במכבי שירותי בריאות על אוכלוסיית חולי הסוכרת מבוטחי קופת החולים בשנים 2001-1999 נבחנו ההוצאות על כלל האשפוזים, ביקורים אצל הרופא המטפל, ביקורים אצל רופא מומחה, טיפולים תרופתיים וטיפולים על-ידי אחות[17]. בהשוואת ההוצאות הישירות על חולה סוכרת להוצאה הממוצעת על מבוטח באותה קבוצת גיל ומין ללא סוכרת, נמצא כי אלו גבוהות בכ-53 אחוזים בממוצע. בהטלה (אקסטרפולציה, Extrapolation) לכלל חולי הסוכרת בישראל, כלל עלות הטיפול הרפואי בשנת 2001 הגיע לכדי 12.4 אחוזים מתקציב קופות החולים, כאשר העלויות המיוחסות לטיפול במחלת הסוכרת עצמה הוערכו ב-6.9 אחוזים.

תרומה משמעותית לעלויות בישראל ניתן לזקוף לטיפול בדיאליזה (Dialysis), הניתן במענה לאי-ספיקת כליות. טיפול זה הוא ממושך, ניתן במכונים ייעודיים או ביחידות הדיאליזה בבתי חולים וגורם לפגיעה קשה באיכות החיים ולקיצור תוחלת החיים. מנתוני המאגר הישראלי לדיאליזה שפורסמו בשנת 2012 על-ידי האיגוד הישראלי לנפרולוגיה (Nephrology) ולחץ דם והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, עולה כי בין השנים 1990 ל-2010 נצפתה עלייה פי 3 במספר החולים החדשים בטיפול בדיאליזה בגלל מחלת הסוכרת, המהווה עלייה של 66 אחוזים בשיעור החולים החדשים ל-100,000 תושבים באוכלוסייה. גם החלק היחסי של מחלת הסוכרת כגורם לאי ספיקת כליות סופנית (טיפול בדיאליזה מעל 90 יום) עלה בשנים אלו, מ-18 אחוזים ל-42.7 אחוזים, המהווים עלייה של 271 אחוזים‏[18]. עדות להכרה בעלויות הגבוהות הכרוכות בטיפול בדיאליזה ניתן לראות בקביעת אי-ספיקת כליות סופנית כאחת מה״מחלות הקשות״ המתוקצבות בנפרד בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

לאור העלויות הגבוהות וכחלק מהניסיון לשפר את מדדי התהליך בטיפול בסוכרת ותוצאי הבריאות של החולים, מונהגות בקופות החולים תוכניות שונות לניהול מחלת הסוכרת ולניצול יעיל יותר של משאבים. הטמעה של התוכניות בהיקף נרחב והפעלתן באופן מתמשך צפויות להניב פירות בטווח הארוך גם מבחינת ירידה בהוצאה הכספית.

בין כל עלויות הטיפול במחלת הסוכרת, נושא גם הפרט עצמו בנטל. בישראל, נדרשים חולי סוכרת, כמו שאר המבוטחים, לשלם דמי השתתפות עצמית בגין שירותי בריאות, ובכלל זה בגין תרופות ואביזרים. מאחר שמדובר במחלה כרונית, מונהגת ביחס לטיפול בהם תקרה בהשתתפות העצמית עבור תרופות ואביזרים. תקרה זו מתייחסת לכלל התרופות שבסל שירותי הבריאות ולא רק ביחס לתרופות לטיפול במחלה הכרונית[19]. תקרת התשלום היא חודשית ומשתנה בין קופות החולים השונות, בהתאם לתוכנית הגבייה שאושרה לכל קופה על-ידי משרד הבריאות. נכון לשנת 2013, תקרה זו עומדת על 336-277 ש״ח (שקלים חדשים) לחודש[20]. לחולים כרוניים מעל גיל פרישה המקבלים גמלת הבטחת הכנסה יש תקרה הנמוכה ב-50 אחוזים מהתקרה הרגילה עבור חולה כרוני[20].

השתתפות עצמית מונהגת גם עבור שירותי בריאות אחרים, כגון ייעוץ על-ידי דיאטנית או ביקור אצל רופא מקצועי, ותשלום זה מתבצע מדי רבעון[19]. על אף שקיימת תקרת תשלומים, ממצאים מעבודות שונות מצביעים על כך שהתשלומים הללו מכבידים מאד על חולים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך. לדוגמה, מהסקר החברתי שביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007 עולה כי 15.6 אחוזים מהמשיבים שנזקקו לתרופות ויתרו על רכישתן מסיבות כלכליות. שיעור זה שונה בין קבוצות האוכלוסייה, למשל 11.1 אחוזים מהיהודים לעומת 43.2 אחוזים מהערבים[21]. בסקר אוכלוסייה שבוצע בשנת 2012 נמצא כי מתוך 12 אחוזים המרואיינים שוויתרו בגלל התשלום על טיפול רפואי בקופת החולים או על תרופת מרשם או על שניהם, 20 אחוזים היו בקרב בעלי הכנסה בחמישון התחתון ו-17 אחוזים בקרב חולים כרוניים[22]. נתונים אלה מחייבים תשומת לב יתרה בפרט לאור נתונים מתוכנית מדדי האיכות לרפואת הקהילה בישראל[23], המראים ששיעור חולי הסוכרת בקרב מבוטחים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך היה גבוה פי 5 משיעור החולים בקרב יתר המבוטחים. בדומה, שיעור הלא-מאוזנים, כפי שמתבטא בערך מדד ההמוגלובין המסוכרר (Hemoglobin A1c ,HbA1c), בקרב אוכלוסייה זו היה גבוה ביחס ליתר המבוטחים. בעבודה אחרת נמצא שההוצאות על תרופות מטילות נטל משמעותי על משפחות רבות של מעוטי הכנסה ושל קשישים[24], אלו קבוצות ששיעור חולי הסוכרת בקרבן הוא גבוה במיוחד. נוסף על כך, בישראל ההוצאה הפרטית על בריאות גדלה עם השנים[25] ומהווה נטל גובר על האוכלוסייה. כך, בשנת 2013, המימון הפרטי עמד על 40 אחוזים מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות בשנה זו[26].

מסקנות

סוכרת היא מחלה כרונית מורכבת, ויקרה לטיפול. לאור הצפי כי בשנת 2030 יגיע מספר מקרי הסוכרת בישראל לכ-1.2 מליון חולים, שיהוו כ-12.5 אחוזים מכלל תושבי המדינה באותה העת [15], נדרשים מאמצים להפחית את המחיר שגובה המחלה הן מהחולה הבודד והן מהמשק ומהחברה.

דגשים חשובים על הנטל הכלכלי של מחלת הסוכרת

  • היקף התחלואה והתמותה הקשורים בסוכרת, כמו גם כניסתן של שיטות חדשות לטיפול השוטף ושינויים בניהול הטיפול במחלה, מלווים בעלויות רבות, ישירות ועקיפות, היוצרות נטל כלכלי משמעותי למטופל, למערכת הבריאות ולחברה בכללותה
  • כלל ההוצאה ברחבי העולם לשנת 2013 על שירותי בריאות בגין מחלת הסוכרת הוא 548 מיליארד דולר לפחות, שהם 11 אחוזים מכלל ההוצאה העולמית לבריאות בשנה זו
  • במדינות מפותחות ובמדינות מתפתחות, כרבע עד מחצית מסך העלויות הישירות לטיפול בסוכרת נובעת מסיבוכי המחלה הכרוניים
  • עלויות עקיפות של מחלת הסוכרת, המתייחסות בעיקר לפגיעה ביצרנות בשל היעדרויות מהעבודה, נכות וכן תמותה מוקדמת, מהוות רבע עד שני שליש מסך עלות המחלה
  • בישראל, כלל עלויות הטיפול בחולי סוכרת עומד על כ-12 אחוזים מתקציב קופות החולים

ביבליוגרפיה

  1. 1.0 1.1 International International Diabetes Federation. Diabetes Atlas 6th edition (2013). Available at: http://www.idf.org/diabetesatlas
  2. 2. Zhang P, Zhang X, Brown J et al. Global healthcare expenditure on diabetes for 2010 and 2030. Diabetes Res ClinPract 2010; 87(3):293-301.
  3. 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 American Diabetes Association. Economic costs of diabetes in the US in 2012. Diabetes Care 2013; 36(4):1033-1046.
  4. 4.0 4.1 4.2 Solli O, Jenssen T, Kristiansen IS. Diabetes: cost of illness in Norway. BMC EnocrDisord 2010;10:15.
  5. 5.0 5.1 5.2 American Diabetes Association. Economic consequences of diabetes mellitus in the U.S. in 1997. Diabetes Care 1998; 21(2):296-309.
  6. 6.0 6.1 American Diabetes Association. Economic costs of qdiabetes in the U.S. in 2002. Diabetes Care 2003; 26(2):917-932.
  7. 7.0 7.1 7.2 American Diabetes Association. Economic costs of diabetes in the U.S. in 2007. Diabetes Care 2008; 31(3):596-615.
  8. 8.0 8.1 8.2 Nolan JJ, O'Halloran D, McKenna TJ et al. The cost of treating type 2 diabetes (CODIERE). Ir Med J 2006; 99(10):307-310.
  9. 9.0 9.1 Kanavos, van den Aardweg and Schurer: Diabetes expenditure, burden of disease and management in 5 EU countries. London School of Economics, Jan 2012
  10. Health and Social Care Information Center. Prescribing for diabetes: England 2005-6 to 2013-14. 12 August 2014. Available at: http://www.hscic.gov.uk/catalogue/PUB14681/pres-diab-eng-200506-201314-rep.pdf
  11. Barcelo A, Aedo C, Rajpathak S, Robles S. The cost of diabetes in Latin America and the Caribbean. Bull World Health Organ 2003; 81(1)19-27.
  12. Bolin K, Gip C, Mork AC, Lindgrent B. Diabetes, healthcare cost and loss of productivity in Sweden 1987 and 2005 - a regis¬ter-based approach. Diabet Med 2009; 26:928-934.
  13. Ettaro L, Songer TJ, Zhang P, Engelgau MM. Cost-of-illness studies in diabetes mellitus. Pharmacoeconomics 2004; 22(3):149-164.
  14. .גולדברגר נ, אבורבה מ, חקלאי צ. סיבות מוות מובילות בישראל, 2000-2009. תחום מידע, חטיבת המידע, משרד הבריאות. יוני 2012
  15. 15.0 15.1 .יפרח א, פלד ת, שוחט ת. סוכרת בישראל - תמונת מצב. מדיסין סוכרת, 2010 ;8 :6-9
  16. Gandra SR, Lawrence LW, Parasuraman BM et al. Total and component health care costs in a non-Medicare HMO popula¬tion of patients with and without type 2 diabetes and with and without macrovascular disease. J Manag Care Pharm 2006; 12(7):546-554.
  17. Chodick G, Heymann AD, Wood F, Kokia E. The direct medical cost of diabetes in Israel. Eur J Health Econom 2005;6:166-71.
  18. טיפול כלייתי חליפי בישראל, 2010-1990. המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מספר 350, תל השומר;2012
  19. 19.0 19.1 המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מספר 324, תל השומר; 2009 חוזר סמנכ"ל (סגן מנהל כללי) לפיקוח על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים מספר 13/2011: "הגדרת מחלה כרונית לצורך תקרה עבור רכישת תרופות לחולים כרוניים" - עידכון. פורסם בתאריך 15 בנובמבר 2011
  20. 20.0 20.1 חוזר סמנכ"ל לפיקוח על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים מספר 4/2013: "עידכון תשלומים בעד שירותי בריאות ותרופות לשנת 2013", פורסם בתאריך 3 ביולי 2013
  21. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לוח 7.7: בני 20 ומעלה, לפי ויתור מסיבות כלכליות על צריכה של מוצרים ושירותים נבחרים ב-12 החודשים האחרונים, ולפי תכונות נבחרות. שנתון סטטיסטי לישראל 2009
  22. ברמלי-גרינברג ש, מדינה-הרטום ת. תמצית ממצאי הסקר התשיעי העוקב אחר דעת הציבור על רמת השירות ותפקיד מערכת הבריאות .מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל, 2013
  23. Quality indicators for community health care in Israel. Report to the public: 2008-2010. Israel Ministry of Health, 2011.
  24. .ברמלי-גרינברג ש, רוזן ב, ווד פ. משקי בית, קופות חולים והוצאות על תרופות. גיוינט-מכון ברוקדייל, אפריל 2003
  25. הוצאה לאומית לבריאות לפי גורם מממן. בריאות בישראל 2010, תחום מידע, משרד הבריאות. אוגוסט 2011
  26. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הודעה לעיתונות: ההוצאה הלאומית לבריאות 2013. הודעה 220/2014 מתאריך 20.8.2014

ראו גם


המידע שבדף זה נכתב על ידי אורלי טמיר, המרכז הישראלי להערכת טכנולוגיות בשירותי הבריאות, מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות (יוצר\י הערך)


מו"ל - The Medical Group Themedical.png עורכים מדעיים - דר' עופרי מוסנזון, פרופ' איתמר רז, עורכת - רינת אלוני