ויטמין Ascorbic acid - C

מתוך ויקירפואה

הופניתם מהדף ויטמין C לדף הנוכחי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
     מדריך בדיקות מעבדה      
ויטמין C
Ascorbic acid
ויטמיןסי.JPG
מעבדה כימיה בדם
תחום מדידת רמת אנזים מסיס-מים
Covers bdikot.jpg
יחידות מדידה מיליגרם לליטר
 
טווח ערכים תקין 6-20 מיליגרם לליטר
יוצר הערך פרופ' בן-עמי סלע

תוכן עניינים

בסיס פיזיולוגי

היסטוריה וגילוי ויטמין C

התופעות הבריאותיות החמורות שהתבררו בדיעבד כתולדה ישירה של חסר ויטמין C היו ידועות מאות בשנים, ואולי אף משחר ההיסטוריה של הספנות העולמית. למעשה בתקופות קדמוניות כבר היה מקובל לכלול מזון צמחי או בשר חי בתפריט למניעת מחלות. צפדינה או Scurvy הייתה הסיבה העיקרית למותם של ספנים רבים בהפלגות ארוכות בלב ים של תקופת ההפלגות הממושכות סביב כדור הארץ לגילוי יבשות חדשות. בשנת 1499 איבד ואסקו דה-גמה 116 מלחים מתוך צוות של 170, ואילו בשנת 1520 מתו ממחלה זו 208 מתוך 230 מלחיו של מגלן. בשנת 1536 היה זה הספן הצרפתי Cartier, ששייט ממושכות לאורך הנהר סנט לאורנס, שלמד מהילידים המקומיים על סגולותיו של העץ המחטני Thuja, שניתן היה על ידי הרתחת עליו להפיק חומר שמנע הופעת צפדינה במלחים. העץ זכה לשם Arbor vitae ("עץ החיים"), ובהמשך התברר שהוא מכיל ויטמין C בריכוז של 50 מיליגרם ב-100 גרם עלים. בשנת 1617 המליץ John Woodall האנגלי, רופא חברת הספנות של מזרח הודו, לספק מיץ לימון בהפלגות ארוכות, ובשנת 1734 היו אלה ההולנדים ששיערו לראשונה שצפדינה נגרמת בגלל אי-נגישות לירקות טריים כסיבה עיקרית.

אך את הקרדיט לזיהוי מרכיב בפירות המונע צפדינה נהוג לתת לרופא הצי המלכותי הבריטי James Lind, במה שמוגדר כניסוי הרפואי המבוקר הראשון מאז ומתמיד. בהיותו מלווה הפלגה במאי 1747, הוא חילק את צוות האוניה לשניים: אלה שקבלו בנוסף לדיאטה השגרתית מדי יום 2 תפוזים ולימון אחד, ולעומתם קבוצת הפלצבו הראשונה בהיסטוריה שהסתפקו בתפריט הרגיל בתוספת חומץ ומיץ תפוחי-עץ (cider). בתום הפלגה זו התברר באופן מובהק שפרי ההדר מנע את המחלה, ממצאים שהתפרסמו ב"דו"ח על צפדינה" שפרסם Lind ב-1753. אך המלצותיו של Lind לא זכו להצלחה וחיקוי, שכן היה קושי לספק מיץ פרי הדר טרי שאחסונו בספינה לא היה פשוט בהיעדר מתקני קירור, ואילו הרתחת הפרי הביאה לאובדן פעילות הוויטמין. רק בסוף המאה ה-18, חל מפנה ובמקום לימונים, השתמשו בפירות עץ התרזה (lime) שצמח באזורים רבים אליהם שייטו אוניות הצי הבריטי. בהמשך היה זה דווקא הימאי האגדי James Cook, חלוץ המגיעים לחופי אוסטרליה, ניו-זילנד והוואי, שנהג לקחת להפלגותיו דווקא כרוב חמוץ (sour kraut), שהיה חלק מתפריט הצוות והתברר שאיש מאנשיו לא לקה בצפדינה. בדיעבד התברר ש"הגורם המיטיב" עם המלחים נמצא בלימון, בפרי התרזה, בתפוזים, בכרוב חמוץ, כרוב עלים ובלתת (malt).

במהלך המאה ה-19 התרבו התובנות סביב הגורם ה"מונע צפדינה" שמצוי כמעט בכל סוגי מזון טרי, והסתבר שניתן להפיקו גם ממזון לא מבושל מן החי. אנתרופולוג הקוטב הצפוני ממוצא איסלנדי, Stefansson, ניסה להבין כיצד אסקימואים אינואיטים באלסקה אינם לוקים בצפדינה, וזאת למרות שמזונם אינו מכיל כמעט פירות וירקות, כאשר הם ניזונים מבשר טרי של בעלי חיים ימיים, שבושל באופן מינימאלי. מסקנתו הייתה שהגורם "מונע הצפדינה" מצוי גם בבשר טרי בתנאי שלא נהרס בבישול ממושך. בהמשך, הסתבר אמנם שכמות וויטמין C בדיאטה של אסקימואים אלה עומדת על 52-62 מיליגרם ליום, מה שמאוד מתקרב לכמות היומית המומלצת (RDA) של ויטמין זה.

אכן היה צריך להגיע עד למאה ה-20 כדי לצפות בפריצת הדרך בתחום מרתק זה. עד ראשית המאה הקודמת היה מקובל שצפדינה היא מחלה המוגבלת לבני אדם בלבד, והיו אלה שני הנורווגים Hølst ו-Frölich שהחליטו להשתמש בחזירי ים שהסתפקו במזון שכלל גרעינים וקמח, ואמנם התפתחה בהם מחלה עם תסמינים דומים לאלה שבבני אדם. שני החוקרים הללו מצאו שניתן היה לרפא את חזירי הים בהוספת מזון טרי ומגוון, וניסוי "נקי" זה הוגדר כפריצת הדרך המשמעותית הראשונה בחקר ויטמין C. ב-1928 נכנס לתמונה הביוכימאי ההונגרי Szent Gyorgyi, שזיהה לראשונה את מהות החומר המבוקש. חוקר זה שעבד באותן שנים ב-Mayo Clinic במינסוטה, הפיק מבלוטת האדרנל של חיות חומר שהוא זיהה כ- hexuronic acid, והאמריקני King באוניברסיטת פיטסבורג השתמש בחומר זה בניסויי חיות והוכיח את יעילותו ברפוי מצפדינה.

בשנת 1932 חזר Szent-Gyorgyi למולדתו הונגריה, וגילה שפלפלוני פפריקה, שהיא תבלין מוכר וחביב בדיאטה הונגרית, עשירים מאד באותה חומצה הקסאורונית, הוא הפיק כמויות גדולות של החומר ומסר אותו לכימאי הסוכרים הבריטי Haworth, שזיהה את מבנה החומר ואף סנתז אותו לראשונה בשנת 1933, ושניהם הציעו להעניק לחומר את השם a-scorbic acid דהינו חומצה נוגדת scurvy. למרות המחשבה המקורית שחומר זה מכיל שייר אמיני, הסתבר שהוא לא הכיל אמין ואף לא חנקן, ואמנם נוסחתו האמפירית היא: C6H8O6. לאות הוקרה על עבודתם זכה ההונגרי לפרס נובל לרפואה בשנת 1937, ואילו הבריטי זכה באותה שנה בפרס נובל בכימיה באותו נושא.

בשנת 1934 הצליח הפולני Reichstein לסנתז באופן בלתי תלוי ויטמין C בכמויות גדולות, בשיטה סינתטית למחצה, ששווקה עד מהרה. התהליך של הכימאי הפולני שילב תסיסה כימית ובקטריאלית, והיא משמשת עד היום לייצור ויטמין זה, כאשר בשנת 1934 חברת Hoffmann-La Roche קנתה את הפטנט של Reichstein והיא משווק את התוצר הסינטתי תחת השם Redoxon להדגשת תכונותיו המחזרות של הוויטמין. בשנת 1957 נמצא שהעובדה שלא כל היונקים לוקים הצפדינה, היא בגלל אי היכולת של חלק מהיונקים כולל בני-אדם, לייצר בכבד את האנזים L-gulonlactone oxidase, שהוא האנזים האחרון בסדרה של ארבעה אנזימים המסנתזים ויטמין C. בשנות ה-60 פותחה בסין שיטה חרושתית דו-שלבית לסינתזה של ויטמין C.

מטבוליזם של ויטמין C

חומצה אסקורבית נספגת לכל אורך המעי הדק על ידי טרנספורטר פעיל אך גם בדיפוזיה פשוטה. הספיגה הפעילה דורשת שני סוגי טרנספורטר: SVCT או sodium-ascorbate co-transporter ו-GLUT או glucose transporter, כאשר לכל אחד משני אלה יש 2 תת-טרנספורטרים: SVCT1 ו-SVCT2 מעבירים חומצה אסקורבית בצורתו המחוזרת, ואילו GLUT1 ו-GLUT2 הם טרנספורטרים של גלוקוז, והם מעבירים רק את הצורה המחומצנת של הוויטמין, dehydroascorbic acid. למרות שצורת הוויטמין המחומצנת נספגת במעי בקצב גבוה יותר מחומצה אסקורבית, הכמות של צורת הוויטמין המחומצנת הן בדם והן ברקמות בתנאים תקינים היא נמוכה, שכן התאים מחזרים במהירות את צורת הוויטמין המחומצנת לצורתו המחוזרת. SVCT2 משתתף בטרנספורט כמעט בכל הרקמות, פרט לתאי דם אדומים, שאבדו את הטרנספורטר הזה במהלך התמיינותם. חיות מעבדה שהונדסו גנטית לא להכיל טרנספורטר אחרון זה ("”CSVCT2 knockout), מתים מייד עם לידתם מה שמדגיש את חיוניותו של טרנספורטר זה.

למרות שמאגרי ויטמין C העיקריים בגוף נקבעים בעיקר על ידי הפינוי הכילייתי של הוויטמין, יש מספר רקמות ואיברים האוגרים ויטמין C בריכוזים גבוהים בהרבה מריכוזיו בדם. כך לדוגמה בלוטות יותרת הכליה וההיפופיזה, התימוס, הרשתית וה-corpus luteum מכילים ויטמין C בריכוז הגבוה פי 100 ומעלה מריכוזו בדם, ואילו המוח, הטחול, הריאות, האשכים, בלוטות הלימפה, הכבד, בלוטת התריס, רירית המעי הדק, בלוטת הלבלב הכליות, בלוטות הרוק והלויקוציטים, מכילים ויטמין C בריכוז הגבוה פי-10 עד פי-50 מריכוזו בדם. ויטמין C חולף בקלות דרך השלייה. מאגרי הגוף של ויטמין C אמורים להתרוקן ממנו תוך מספר חודשים במצבי דיאטה נטולת ויטמין. ריכוזי הוויטמין בנוזל השדרה (CSF) גבוהים מריכוזיו בדם. עודף חומצה אסקורבית, והמטבוליט שלה-אוקסלאט, מורחקים בשתן, כאשר המטבוליזם של חומצה אסקורבית אחראי למחצית ההפרשה של אוקסלאט בשתן.

רוב בעלי החיים והצמחים מסוגלים לסנתז בעצמם ויטמין C, במסלול בו ארבעה אנזימים הופכים הכבד גלוקוז לוויטמין. גלוקוז המשמש חומר גלם ליצירת הוויטמין מקורו בגליקוגן, ובתהליך של גליקוגנוליזה. דווקא בין היונקים היותר פרימיטיביים נשמרת היכולת העצמית לסינתזת ויטמין C, ובדומה בין המכרסמים בעוד שעכברים וחולדות מייצרים ויטמין C, חזירי-ים מנועים מלעשות זאת. אמנם אותן חיות בהן לא פעיל האנזים האחרון במסלול יצירת ויטמין L-gulonolactone oxidase, המכונה GULO, לא מסוגלות ליצר ויטמין C, אך לחלקן (כולל בני-אדם), יש יכולת להסתדר עם רמות נמוכות של הוויטמין בדיאטה שלהם, שכן יש להם היכולת למחזר ויטמין מחומצן לא פעיל הידוע כחומצה דהידרואסקורבית בעזרת גלוטתיון, ולהפכו לצורתו המחוזרת בעלת פעילות ביולוגית, שהיא החומצה האסקורבית.

תפקיד הפיזיולוגי של ויטמין C

החשיבות העיקרית של ויטמין C בגוף בהיותו נוגד-חמצון, ובכך מפחית עקה חמצונית (oxidative stress), וכן משמש ויטמין זה קו-פקטור לביו-סינתזה של חומרים חיוניים, כמו גם כמספק אלקטרונים לפעילותם של אנזימים חשובים וכן למניעת החמצון של יוני ברזל ונחושת במצבם המחוזר. יכולת ויטמין C כחומר מחזר נגרמת על ידי שייר ה-ene-diol במולקולה שלו. ויטמין C אמנם חיוני בספיגה של ברזל במעי, בכך שהוא מסייע לחיזור הלא-אנזימטי של ברזל תלת ערכי (+++Fe) לצורה הדו-ערכית (++Fe). בין הפעילות החיוניות של ויטמין C ניתן למנות את חיוניותו לסינתזה של קולאגן, קרניטין, וכן של נוירוטרנסמיטורים אחדים.

ויטמין C משחק תפקיד במטבוליזם של טירוזין, והוא מספק אלקטרונים ל-8 אנזימים חיוניים שונים כדלקמן: שלושה מהאנזימים האמורים משתתפים בריאקציות הידרוקסילציה, בהוספת שייר הידרוקסילי לחומצות האמינו פרולין וליזין, כאשר הידרוקסילציה זו מאפשרת למולקולת הקולאגן לשמור על מבנה התלת-גדילי (triple helix) שלה, והיא חיונית לקשרי הצילוב (cross links) בין שלושת הגדילים. בעצם היותו משמש קו-פקטור בהידרוקסילציה האנזימטית ביצירת קולאגן , חיוני ויטמין C להתפתחות ויציבות של רקמות כסחוס, גידים, עצם ועור, ליצירת רקמה צלקתית וכמובן לשלמות כלי הדם. תפקידו של ויטמין C יכול להיות מודגם קלינית שהרי צפדינה היא מחלה הנגרמת כתוצאה מהפגיעה בסינתזה של קולאגן. גם ההופעה של שטפי-דם עוריים קטנים (פטכיות) בצפדינה, משקפת את הירידה בתמיכה של רקמה סיבית החיונית לקפילארות הדם, מה שגורם להן להתפוצץ תחת לחץ קל.

שני אנזימים נוספים שוויטמין C חיוני לסינתזה שלהם חיוניים ליצירת קרניטין הנוצר בכבד מליזין, וזו המולקולה החיוני לטרנספורט של חומצות שומניות מהציטופלזמה אל תוך המיטוכונדריה של תאי שריר, כדי שאלה תתפרקנה בתהליך הבטא אוקסידציה ליצירת שפע של מולקולות ATP המספקות אנרגיה לגוף. שלושה אנזימים נוספים המסתייעים בוויטמין C הם דופאמין בטא הידרוקסילאזה, המשתתף בביו-סינתזה של הנוירוטרנסמיטורים דופאמין ונוראפינפרין, אנזים נוסף המוסיף שיירים אמידיים להורמונים פפטידיים כדי לייצב אותם, וכן אנזים המסייע במטבוליזם של טירוזין בהפיכתו לקטכולאמינים ואמנם בלוטת האדרנל עשירה במיוחד בוויטמין C.

ויטמין C כנוגד חמצון

פעילותו החיונית ביותר של ויטמין C בגוף היא זו של נוגד חמצון. כאשר יש עודף של רדיקאלים חופשיים מאשר נוגדי תמצון, נוצרת עקה חמצונית שמשמעותה שלילית במערכת הקרדיו-וסקולארית, בתחום יתר לחץ הדם, מחלות דלקת כרוניות, סוכרת ובמצבי כוויות חמורות. אך למרות פעילות חיונית זו בדיכוי מפגעי חמצון-יתר בגוף, לא ברור עדיין האם ויטמין C ונוגדי חמצון אחרים אמנם מונעים מחלות ומפגעים המיוחסים לעקת יתר חמצונית, ועשויים לשפר בכך את הבריאות. ויטמין C מסוגל לעשות רה-גנרציה של נוגדי חמצון אחרים כגון ויטמין E, והדבר הודגם בניסויים במעשנים, בהם העקה החמצונית גבוהה משמעותית.

לוויטמין C יש פעילות אנטי-היסטמינית מובהקת, הן על ידי מניעת שחרור היסטאמין מתאי פיטום (mast cells) במצבים של אלרגיה, והן על ידי הגברת תהליך הפינוי (דה-טוקסיפיקציה) של היסטמין. ככלל, נמצא שרמת ויטמין C נמוכה בדם כרוכה עם רמות מוגברות של היסטמין. ידוע גם שוויטמין C נמצא ברמה גבוהה בתאי מערכת החיסון, ושהוא נצרך במהירות במצבי הדבקה ודלקת. אם כי אין מידע ברור כיצד מגיב ויטמין זה עם מערכת החיסון, נראה שהוא קשור לפעילות הבולענית של תאים פאגוציטים, לתהליך היצירה של ציטוקינים וכן לפעילותם של מולקולות ספיחה (adhesins) ותאים מונוציטים.

מקורות במזון של ויטמין C

כל הפירות והירקות מכילים את הוויטמין בכמויות משתנות, באופן שמספר פירות אקזוטיים שאינם מצויים בתפריט המקומי מהווים את המקור העשיר ביותר לוויטמין C ומאלה נזכיר את שיזף הקאקאדו מצפון אוסטרליה המכיל 3,100 מיליגרם ל-100 גרם, פרי הוורד-Rose hip עם 2,000 מיליגרם לאותה יחידת משקל, אֶסֶרלָה (דובדבן ברבאדוס) עם 1,600 מיליגרם, צמח זיזיפוס ג'וג'ובה עם 500 מיליגרם, לחם הקוף באובב עם 400 מיליגרם. פלפל ירוק חריף מכיל 245 מיליגרם ל-100 גרם משקל, גויאבה-228 מיליגרם, ענבי שועל (קאסיס)-200 מיליגרם, פלפל אדום-190 מיליגרם, פלפל אדום חריף-145 מיליגרם, פטרוזיליה -130 מיליגרם, ברוקולי וקיווי-90 מיליגרם, כרוב ניצנים-80 מיליגרם, פפאיה וליצ'י-70 מיליגרם, אפרסמון ותות-שדה-65 מיליגרם, כרובית וכרפס-53 מיליגרם, מיץ לימון טרי-42 מיליגרם, לפת וכרוב עלים-40 מיליגרם, תפוז ומנדרינה, אבטיח צהוב (קנטלופ) תרזה, כרוב, תרד, שום ומנגו-30 מיליגרם, אשכולית-26 מיליגרם, פטל שחור, מלון, תפוחי אדמה ועגבנייה-20 מיליגרם, חסה, אפונה ירוקה, אוכמניות, פטל אדום ושזיף-15 מיליגרם, אננס וחמוציות-12 מיליגרם, אבטיח, אוכמניות, ענבים ומשמש-10 מיליגרם, בננה, גזר ובטטה-10 מיליגרם, אבוקדו, בצל, אספרגוס ושומר-8 מיליגרם, דובדבן, אפרסק ותירס-7 מיליגרם, תפוח עץ- 6 מיליגרם, אגס ומלפפון 4 מיליגרם, תאנה, צימוקים וחציל- 2 מיליגרם.

בניגוד למזון צמחי רמת ויטמין C במזון מהחי נמוכה באופן משמעותי, וכיוון שבתפריט המערבי המקובל בשר בקר מהווה את חלק הארי של הארוחה (בעיקר רקמת השריר), נראה שמזון מהחי יספק אך חלק קטן ממכסת ויטמין C הדרושה. להלן ריכוז הוויטמין בסוגי מזון מהחי מבוטא במיליגרם ויטמין ל-100 גרם מנת מזון: כבד עגל גולמי-36, כבד בקר גולמי-31, צדפות גולמיות-30, בייצי בקלה מטוגנים-26, כבד חזיר גולמי-23, מוח כבש מבושל-17, כבד עוף מטוגן-13, כבד כבש מטוגן-12, לשון כבש מבושלת-6, חלב גמל-5, חלב אם טרי-4, חלב עז וחלב פרה טריים מכילים רק 2 מיליגרם ל-100 מיליליטר.

ויטמין C הוא לכאורה התוסף המוכר ביותר בציבור ואף זה שנמצא בשימוש הנרחב ביותר. למעלה מ-40% מאמריקנים בגיל מתקדם משתמשים בו כתוסף על בסיס קבוע, ובאזורים מסוימים בארה"ב למעלה מ-25% מכלל ציבור המבוגרים, ללא קשר לגיל, צורכים ויטמין C.

התצרוכת היומית המומלצת לוויטמין C שנויה במחלוקת באופן שאינו מוכר לגבי שום ויטמין אחר. יש חוקרים ורופאים הממליצים על צריכה יומית של 5,000 מיליגרם למניעת מחלות לב ומפגעים אחרים, כאשר הגופים הממונים על בריאות הציבור בארה"ב ובאירופה ממליצים על כמות יומית נמוכה בהרבה, אם כי רמה מומלצת זו עדיין גבוהה מהמקובל לגבי ויטמינים אחרים. המצדדים ברמת צריכה גבוהה במיוחד טוענים שכוויטמין מסיס במים רוב החומצה אסקורבית מופרשת בשתן, ומצביעים על תופעת לוואי שכיחה כיציאות רכות אינה מזיקה במיוחד. לעומתם גורס ה-USDA שכמות ויטמין C גבוהה מדי עלולה להסב הפרעות במערכת העיכול, כבחילה ושלשולים ולעוויתות בטן ואף לדלדול מאגרי נחושת בגוף. יש הגורסים ששתן חומצי במיוחד עלול לגרום נזק לכליות.

בשנת 2000 העלה אמנם ה-USDA את המלצתו ל-RDA של ויטמין C, מההמלצה שהייתה בתוקף עד אז ואשר עמדה על 60 מיליגרם ליום לגברים ולנשים. יסוד ההמלצה החדשה הוא למניעה של מצבי חסר בוויטמין יותר מאשר למניעה של מחלות כרוניות, או ל"קידום בריאות אופטימאלית". יצוין יחד עם זאת, שבכל ההמלצות המעודכנות של גופי בריאות רשמיים, מודגש תמיד שמעשנים בהווה, צריכים לצרוך את הוויטמין בתוספת של 35 מיליגרם ליום מעל רמות הצריכה המומלצות ללא-מעשנים, וזאת כדי לפצות על העקה החמצונית המוגברת כתוצאה משפעת רעלנים בעשן הסיגריה, הגורם למעשנים להכיל בדמם רמה נמוכה יותר של הוויטמין.

ה-RDA המעודכן של ויטמין C לקבוצות הגיל השונות הוא כדלקמן

לפעוטות מלידתם ועד גיל 6 חודשים-40 מיליגרם; לתינוקות בגיל 6-12 חודשים-50 מיליגרם; לילדים בגיל 1-3 שנים-15 מיליגרם; לילדים בגיל 3-8 שנים-25 מיליגרם; בגיל 8-13 שנים מומלץ על 45 מיליגרם; לנערים בגיל 13-18 שנה- 75 מיליגרם ולנערות בגיל זה מומלץ על 65 מיליגרם; לגברים מגיל 18 שנה ומעלה מומלץ על 90 מיליגרם ויטמין ליום כאשר נשים בגילים אלה אמורות לצרוך 75 מיליגרם ויטמין C ביום. נשים בהריון אמורות להגביר מעט את צריכת הוויטמין ל-85 מיליגרם ביום, ונשים מיניקות אמורות לצרוך אותו במינון של 120 מיליגרם ליום. מעניין לציין שבבריטניה ממליץ ה-FSA עדיין על צריכה אופטימאלית של 45 מיליגרם של הוויטמין ביום, ובקנדה העלו את רף הצריכה המומלץ לזה הנהוג בארה"ב רק בשנת 2007.

שוררת הסכמה שדיאטה מאוזנת עשירה בפירות ובירקות אמורה להכיל את כמות הוויטמין הרצויה לגוף ואף למעלה מכך, באופן המייתר צריכת תוספי ויטמין לצורותיהם, פרט למצבים ספציפיים כהריון והנקה, עישון, או מצבים קליניים מסוימים בהם יש המלצה על מינון מוגבר. באשר לרף הצריכה העליון הסביל בלי לגרום נזק בריאותיים מובהקים (UL) הוא הוצב לראשונה בשנת 2000 על צריכה מרבית למבוגרים של 2,000 מיליגרם ביום. כמו כן נקבע שילדים בגיל 1-3 שנים מנועים מלצרוך ויטמין C מעל 400 מיליגרם ליום, ובגיל 3-8 שנים יש להגביל את רף הצריכה העליון ל-650 מיליגרם ליום. מגיל 8-13 שנה אין להעמיס על הילדים למעלה מ-1,200 מיליגרם ויטמין C ביום, ומתבגרים בגילים שבין 13-18 שנה לא יעלו על רף צריכה עליון של 1,800 מיליגרם ליום.

ויטמין C רגיש ביותר לחמצון באוויר, במים או בטמפרטורות גבוהות. הבחלה (בישול ראשון) של ירקות לדקות ספורות מביאה לאיבוד רבע מהוויטמין, ואחוז דומה של ויטמין C יאבד בהקפאה והפשרה של פירות וירקות. בישול פירות וירקות למשל 10-20 דקות יביא לאיבוד למעלה ממחצית תכולת הוויטמין, ושימור וחימום מחדש של פירות וירקות יביא לאיבוד כשני שליש מתכולת הוויטמין. לכן, אכילת פירות וירקות טריים היא הדרך הטובה להפיק את מרב הוויטמין בפריטי מזון אלה. אידוי מאכלים עשירים בוויטמין C או חימום במיקרוגל גורם לאובדן קטן בהרבה שלו. בישול ירקות ופירות בכלי נחושת אף מגביר את פירוק הוויטמין. כיוון שויטמין C מסיס במים, בזמן בישול רוב הירקות הוא מחלחל למי הבישול. הוויטמין אינו נהרס בהכרח, כל הוא עדיין קיים במי הבישול, לכן חשוב לשמרם בתבשיל. ברוקולי הוא ירק המונע יחסית לירקות אחרים את חלחול ויטמין C למי הבישול.

הרף העליון של 2,000 מיליגרם ליום מומלץ כדי למנוע מן המבוגרים צרכני ויטמין זה שלשולים והפרעות עיכול אחרות, שאמנם אין בהן סכנה של ממש, בעיקר כיוון שניתן למנען בהפסקה זמנית של נטילת תוספי הוויטמין, או בהפחתה משמעותית במינונים. יצוין שרבות מההשגות והתנגדויות לצריכת ויטמין C בריכוזי megadoses המומלצים על ידי חוקרים שונים, התבססו על ניסויים in vitro או על דיווחים מבודדים על לתופעות לוואי לא רצויות. דיווחים ומחקרים אלה התייחסו לאפשרות של מוטציות גנטיות, מומים מולדים, מחלות סרטניות, טרשת עורקים, יצירת אבני כליות, עקה חמצונית מוגברת, ספיגה מוגברת של ברזל, חסר ויטמין B12, ושחיקה של אנאמל השן. אמנם, אף לא אחד מכל תופעות הלוואי הנחשדות הללו זכה להוכחה מדעית, ויש אף גורסים שאין ראיות לנזק בריאותי אף מצריכה יומית של 10 גרם של ויטמין C במבוגרים, פרט אולי ליצירה מוגברת של אבני כליות באלה עם רמת אוקסלאט גבוהה בשתן.

ויטמין C ושפעת

עבודתו ומורשתו של ליינוס פאולינג עוררה עניין ציבורי בצריכת מינונים גבוהים של ויטמין C (מעל 5 גרם ליום) למניעת שפעת. מטה-אנליזה של 30 ניסויים קליניים מבוקרים בהם נכללו למעלה מ-10,000 משתתפים, מצאה שנטילת הוויטמין במינון של עד 2 גרם ליום לא הפחיתה את שכיחות הופעת שפעת. לעומת זאת, בתת קבוצה של נבדקים שכללה רצי-מרתון, גולשי סקי מקצוענים, וחיילים המתאמנים בקוטב הצפוני, מינון ויטמין של 250-1,000 מיליגרם ליום הפחית למחצית את הופעת השפעת.

צריכה מוגברת של ויטמין C ויצירת אבני כליות

כיוון שאוקסלאט הוא מטבוליט של ויטמין C, קיימת דאגה שצריכת ויטמין זה במינונים גבוהים תגביר אבני כליות מסוג אוקסלאט הסידן. חלק מהמחקרים מצאו אמנם שנטילת תוספי ויטמין C הגבירו רמת אוקסלאט בשתן. מספר מחקרים אפידמיולוגיים בחנו את הקשר המיידי בין הגברת רמת אוקסלאט בשתן ויצירת אבנים: שני מחקרים פרוספקטיביים גדולים, באחד מהם כ-45 אלף גברים שהיו במעקב משך 6 שנים, ובאחר כ-85,500 נשים שהיו במעקב 14 שנים, נמצא שצריכת למעלה מ-1,500 מיליגרם ליום לא הגבירה יצירת אבני כליות בהשוואה לאלה שנטלו ויטמין C במינון נמוך מ-250 מיליגרם ליום.

לעומת זאת, מחקר פרוספקטיבי שעקב משך 14 שנה אחר 45,619 גברים, מצא שצריכה יומית של 1,000 מיליגרם ויטמין C, הגבירה ב-41% את הסיכון לאבני כליות בהשוואה לגברים שצרכו פחות מ-90 מיליגרם ויטמין מדי יום, שהיא רמת ה-RDA המקובל כיום. למרות התוצאות הסותרות נראה שאלה עם סיכון מוגבר ליצירת אבני אוקסלאט אמורים לנהוג זהירות משנה ולהימנע כל האפשר מנטילת תוספי ויטמין C.

מספר חוקרים וארגוני בריאות המליצו על נטילת ויטמין C בכמויות הגדולות פי-10 עד פי-100 מה-RDA בנטילה פומית או בעירוי תוך ורידי. כמויות מגה אלה עלולות לגרום להפרעות עיכול, בעיקר אם נטילת הוויטמין נעשית על קיבה ריקה. יחד עם זאת, בנטילת הוויטמין בצורת מלחי הנתרן או הסידן, ההשפעה המזיקה במערכת העיכול מופחתת. במבוגרים כמות מגה של הוויטמין עלולה לגרום בחילה, הקאות, שלשולים, הסמקה בפנים, כאבי ראש, עייפות ושינה טרופה. שלשוליןם יתרחשו גם באנשים בריאים הצריכה מוגזמת של ויטמין C, כתוצאה מהשפעה אוסמוטית של אצירת מים בחלקים לא סופגים של מערכת העיכול (בדומה להשפעת תכשירים משלשלים).

עודף של ויטמין C עלול להפריע במטבוליזם של ויטמין B12, וכן עלול להפריע לפעילות תרופות כמו חומצה אמינוסליצילית, נוגדי דיכאון תלת-ציקליים, ואף לפעילות נוגדי קרישה. עודף ויטמין C עלול להגביר הידרוקסילציה ויצירת שיירי HO-, שהם בעצמם יכולים לתרום ליצירת רדיקאלים חופשיים. נטילה תוספי ויטמין C בכמות מגה יכולה להגביר ריכוז הפרשת חומצת שתן בשתן, שכן כמויות עודפות אלה של הוויטמין יכולות להתפרק ליצירת חומצת שתן. אלה עם חסר האנזים G6PD עלולים לסבול מתופעות של אנמיה המוליטית לאחר צריכת מינונים גבוהים במיוחד של ויטמין C.

תפקיד ויטמין C בחסינות הגוף

מספר מחקרים הדגימו השפעות שונות של ויטמין C על מרכיבים של מערכת החיסון. לדוגמה, הוויטמין נמצא מעודד יצירה ותפקוד של לויקוציטים (בעיקר נויטרופילים, לימפוציטים ופאגוציטים). בנוסף, נמצא שנטילת ויטמין C מעלה בדם רמת אינמונוגלובולינים וכן את רמת מרכיב C1q של המשלים. כל זאת בחזירי-ים שאינם מסוגלים כבני-אדם לייצר ויטמין C, ותלויים באספקתו במזון. יחד עם זאת, מחקרים אחרים סתרו ממצאים אלה של יצירה מוגברת של נוגדנים בעזרת הוויטמין. הטענה היא שוויטמין C מגן על תאי מערכת החיסון מפני נזק חמצוני, שכן בתהליך הפאגוציטוזה התאים משחררים טוקינים שונים, כמו גם רדיקאלים עתירי חמצן (superoxides), חומצה היפוכלורית ו-peroxynitrites, כאשר כל אלה הן מולקולות בעלות פוטנציאל לגרום נזק חמצוני לצורך השמדת הפתוגן, אך הם גם מסוגלים לפגוע בתאים הלבנים עצמם. לויקוציטים משחררים גם אינטרפרון לפגוע בנגיפים, ונמצא בניסויים in vitro שוויטמין C עשוי להעלות את רמת אינטרפרון. אך על אף הרמזים הללו על תמיכה לכאורה של ויטמין C במערכת החיסון, עדיין הם לא זכו לאישור מחקרי חד משמעי.

ויטמין C, חומצת שתן ושיגדון (gout)

הנטייה לפתח רמה מוגברת של uric acid בדם, מה שעלול לגרום בהמשך להתפתחות שיגדון, היא לעתים על בסיס גנטי, אך שינוי אורח חיים כמו הקפדה על דיאטה דלה בבשר, יכולים לסייע במניעת המחלה. בניסוי תצפיתי שכלל 1,387 גברים, נמצא שצריכה מוגברת של ויטמין C הביאה לריכוזים נמוכים יותר של uric acid. מחקר פרוספקטיבי שעקב משך 20 שנה אחר מדגם של 46,994 גברים, מצא שרמת ויטמין C שנצרכה באופן יומיומי, עמדה ביחס הפוך לסכנה לפתח שיגדון. מחקר אקראי, כפול-סמיות ומבוקר ביחס לקבוצת פלצבו, בקרב מבוגרים לא-מעשנים, דיווח על כך שנטילת תוסף של 500 מיליגרם ויטמין C ליום למשל חודשיים הפחית בדם משמעותית את רמת חומצת השתן.

בכלל המדגמים שנכללו במטה-אנליזה זו, מינונים מוגברים של ויטמין C ( בממוצע 1 גרם ליום) הפחיתו את משך השפעת ב-8% במבוגרים, וב-14% בילדים. כאשר הטיפול החל עם הופעת התסמינים של שפעת, לא ניכרה כל השפעה בקיצור משך המחלה במינונים של 1-4 גרם ליום, וכמו כן לא נמצאה גם השפעה משמעותית בהפחתת חומרת התסמינים. מסקנת ניתוח מחקרי זה היא שוויטמין C אינו יעיל בגישה פרופילקטית כנגד שפעת, אלא אם כן מדובר במטופלים בדרגות עקה גבוהות, או אלה הנחשפים לפעילות גופנית בעצימות גבוהה או באופן קבוע לטמפרטורות קרות במיוחד.

תוספי ויטמין C

כיוון שוויטמין זה נספג במעי טוב יותר בנוכחות פלבנואידים, הרבה יצרני תרופות אמנם כוללים פיגמנט צמחי זה בפורמולות שלהם. בנוסף, כיון שחומצה אסקורבית כשלעצמה עלולה להיות חומצית מדי ולגרום לרגישות במערכת העיכול, נוהגים לתת את הוויטמין בצורת מלח הנתרן, או הסידן, אך גם כמלח מגנזיום או אשלגן. מותג אחר הנמכר כ-®Ester-C מכיל בנוסף למלח הסידן של חומצה אסקורבית, גם כמויות קטנות של מטבוליטים של ויטמין C כגון דאוקסיאסקורבאט, threonate ,xylonate ו-lyxonate, האמורים לכאורה להגביר את ספיגת הוויטמין במעי. מותג נוסף של ויטמין C, הנועד בעיקר לשמש כקרם עור ידוע כ- ascorbyl palmitate, שהוא אסטר של ויטמין C עם חומצת שומן רוויה, חומצה פלמיטית. זו צורה מסיסת שומן של הוויטמין שמטרתה לטפל מקומית במפגעי עור על ידי הגברת סינתזת קולאגן.

אילו גורמים עלולים לתרום לחסר בוויטמין C?

בראש ובראשונה צריכה ירודה של פירות וירקות בדיאטה, ואמנם בארה"ב כשליש מהמבוגרים אינם מקבלים במזונם את הכמות המומלצת של הוויטמין, ואחד מכול ששה מבוגרים שם מקבל פחות ממחצית מנת הוויטמין המומלצת. כיוון שתהליכים אנזימטיים של דה-טוקסיפיקציה בציטוכרום שבכבד צורכים ויטמין C, חשיפה לרעלנים שונים בחיי היום יום ובעיקר בתעשיות מסוימות, עלולה להגביר את החסר בוויטמין.

צפדינה (scurvy) היא התופעה המזוהה עם חסר ויטמין C, ועיקרה בחוסר יציבות של קולאגן המסונתז בחסר הוויטמין. התוצאה היא כתמי עור חומים בעיקר בירכיים וברגליים כתוצאה משבירת כלי דם נימיים תת-עוריים וכיחלון (ecchymosis), כאשר העור עצמו מחוספס, יבש ונוטה לקשקשת ולהתקרנות (hyperkeratosis), חניכיים ספוגיים ודלקתיים, וכן דמם מממברנות ריריות אחרות כמו מהאף. אדם עם צפדינה נראה חיוור ועייף בגין אנמיה וכן כתוצאה מחסר קרניטין האחראי למאגר אנרגיה ביצירת ATP, בלתי נייד ומדוכא בגלל פגיעה בייצור נוירוטרנסמיטורים. פצעים מתקשים להגליד, מערכת החיסון מתקשה להתגבר על הדבקות, ובמחלה מתקדמת מופיעים פצעים פתוחים ומוגלתיים, מפרקים נפוחים ומכאיבים, איבוד שיניים מפגיעה בשכבת האנאמל של השן וכן נשירת שיער, ולעתים קרובות מוות. הופעת התסמינים בדיאטה נטולת ויטמין C יכולה להתרחש בין חודש ל-6 חודשים מתחילת הדיאטה הפגומה, בתלות בהעמסה קודמת של הוויטמין. הטיפול המקובל הצפדינה מעבר לשתיית מיץ תפוזים, תוספת של 300 מיליגרם ויטמין C ליום למשך מספר שבועות.

שני ניסויים מעניינים ממחצית המאה הקודמת ניסו להשרות באופן יזום צפדינה וללמוד את הזמן הנדרש להופעת תסמיני המחלה במעבר למזון נטול ויטמין C. בתקופת מלחמת העולם השנייה, ביצעו הבריטים ניסוי כזה במתנגדים מצפוניים להתגייס למאמץ המלחמתי, ובסוף שנות ה-60 בוצע ניסוי דומה באסירים "מתנדבים" בבית כלא ב-Iowa. האסירים בניסוי האמריקני החלו מפתחים את תסמיני המחלה הראשונים כ-4 שבועות בממוצע מתחילת יישום הדיאטה נטולת הוויטמין, כאשר במחקר הבריטי נדרשו 6 עד 8 חודשים. נראה שהזמן הממושך במיוחד שנזקקו בו להשרות מחלה דמוית צפדינה במחקר הבריטי, נבע מכך שמשתתפי ניסוי זה טופלו קודם להתחלת הדיאטה נטולת ויטמין C, למשך 6 שבועות מדי יום בתוסף של 70 מיליגרם ויטמין C מדי יום. בשני הניסויים מצאו שכל תסמיני המחלה נעלמו לחלוטין כאשר החלו מטפלים במשתתפי הניסויים בכמות מזערית של 10 מיליגרם ויטמין C ליום.

במדינות המערב הצריכה של ויטמין C היא יותר מהנדרש למנוע צפדינה. בקנדה דווחו בשנת 2004 על כך שמבוגרים מעל גיל 19 שם מקבלים מהמזון מדי יום בממוצע 133 מיליגרם בין הגברים, ו-120 מיליגרם בין הנשים, משמעותית מעל ה-RDA המקובל.

אינטראקציה של ויטמין C עם אלמנטים תזונתיים אחרים

נטילת תוספי ויטמין C במינונים של מעל 1 גרם ליום, יכולים להפריע במטבוליזם של נחושת. לעומת זאת ויטמין C אפילו במינונים נמוכים עשוי לעודד ספיגת ברזל וחילוף חומרים שלו. לפיכך אלה המאובחנים עם המוכרומאטוזיס אמורות להימנע מצריכת תוספי ויטמין C. נטילת ויטמין C כתוסף עשויה להפחית תופעות לוואי טוקסיות של נטילת ויטמין A בעודף. ויטמין C קשור למחזור ויטמין E מצורתו המחומצנת למחוזרת, ושני ויטמינים אלה פועלים בז בבד בהקשר של פעילותם נוגדת החמצון.

אינטראקציות של ויטמין C עם תרופות ותכשירים

אספירין ותרופות ממשפחת ה-NSAIDs יכולים להפחית רמת ויטמין C בגוף על ידי שהם מגבירים הפרשתו בשתן. בנוסף, מינונים גבוהים של הוויטמין יכולים להעלות את יעילות הטיפול בתרופות אלה. ויטמין C מקטין הפרשת acetaminophen בשתן וממילא מעלה רמת תרופה זו בדם. ברביטוראטים כמו phenobarbital או pentobarbital יכולים להפחית רמת ויטמין C בדם, כמו גם ניטרוזאמינים. אסטרוגנים וגלולות למניעת הריון מפחיתים השפעת ויטמין C, ולעומת זאת הוויטמין יכול להעלות את רמת האסטרוגנים בדם. נטילת טטרציקלינים כמו גם אנטיביוטיקה מסוגminocycline ו-doxycicline ביחד עם ויטמין C יכולה להעלות השפעת תכשירים אנטיביוטיים אלה.

נטילת ויטמין C אינה מומלצת לאלה הצורכים תכשירי nitrate לטיפול בתעוקת חזה כגון ניטרוגליצרין, או נגזרות מונו- ודינטראט של isosorbide, וכן ידוע שוויטמין C מפחית מעט את רמות מעכב הפרוטאזות indinavir לטיפול בנשאי HIV וחולי איידס. ויטמין C מעלה את ספיגת אלומינום בגוף, ולכן צורכי תרופות נוגדות חומציות המכילות מתכת זו אמורים להימנע מצריכת בו-זמנית של ויטמין C. תכשירים המגבירים הפרשת ויטמין C בשתן, וממילא מפחיתים רמתו בדם הם אמינופירין, פארא-אלדהיד ו-hydantoin.

ויטמין C בחולי סוכרת

מפגעים קרדיו-וסקולאריים הם סיבה מובילה לתמותה בקרב חולי סוכרת. הנתונים לפיהם בסוכרת יש הגברה של עקה חמצונית הובילו להשערה שצריכה מוגברת של חומרים נוגדי חמצון יפחיתו לכאורה תחלואה קרדיו-וסקולארית בחולי סוכרת. מחקר בריאות האחיות (NHS) בו היו 85,000 נשים (מתוכן 2% סוכרתיות) במעקב למשך ממוצע של 16 שנים, מצא שנטילה יומית של 400 מיליגרם ויטמין C או יותר, הפחיתה משמעותית מחלה כלילית במדגם כולו כמו גם באלו מהמשתתפות עם סוכרת. למרות שמספר מחקרים תצפיתיים כרכו אמנם צריכת מזון עתיר ויטמין C עם סיכון מופחת למחלה קרדיו-וסקולארית, הרי שרוב הניסויים האקראיים-מבוקרים, אינם תומכים בדעה שנטילת נוגדי חמצון כוויטמין C אמנם מפחיתים את הסיכום לחולי קרדיו-וסקולארי בחולי סוכרת או בפרטים עם גורמי סיכון אחרים.

ויטמין C וסרטן

מספר גדול של מחקרים הראה קשר בין צריכה מגוונת של פירות וירקות בתפריט היומי וסיכון מופחת לתחלואה בסוגי סרטן שונים. תובנה זו עומדת ביסוד ההמלצה הגורפת של USDA ו-NCI להגדיל את פלח הפירות והירקות על סדר היום בארוחות. מספר ניכר של מחקרים בחן ספציפית את תפקידו של ויטמין C במניעת סרטן, ורובם כרכו צריכה מוגברת של ויטמין זה עם שכיחות נמוכה יותר של סרטן הלוע הוושט והגרון, סרטן קיבה והמעי הגס, וכן סרטן ריאה. יחד עם זאת מחקרים פרוספקטיביים, בהם קבוצת צריכת ויטמין C הנמוכה, צרכה מעל 86 מיליגרם ויטמין ביום בממוצע, לא הראתה מובהקות בהערכת הסיכון לחלות בסרטן בהשוואה לצורכי ויטמין במינונים גבוהים יותר. למרות שרוב המחקרים הפרוספקטיביים הגדולים לא מצאו קשר בין תחלואה בסרטן השד וצריכת ויטמין C, מצאו 2 מחקרים קשר ישיר בין צריכה מוגברת של הוויטמין והפחתה בהיארעות סוג זה של סרטן. במחקר האחיות (NHS) נמצא שנשים בשנות הפוריות שלהן, עם רקע משפחתי של סרטן שד, אשר צרכו היום בממוצע 205 מיליגרם ויטמין C ממקורות מזון, היו בסיכון מופחת ב-63% ללקות בסרטן שד, בהשוואה לנשים עם נתונים דומים שצרכו רק 70מיליגרם ויטמין ביום.

במחקר שהתנהל בשוודיה בקרב נשים עם יתר משקל, נמצא שאלו מהן שצרכו 110 מיליגרם ויטמין ביום, היו בסיכון מופחת ב-39% ללקות בסרטן שד בהשוואה לנשים דומות שצרכו רק 31 מיליגרם ויטמין בממוצע ביום. מספר מחקרים תצפיתיים ראו קשר בין צריכה מוגברת של הוויטמין וירידה בשכיחות סרטן קיבה, ויש שייחסו זאת לנוכחות פחותה של החיידק הליקובקטר פילורי בצורכי ויטמין במינון גבוה. לעומת זאת, בניסוי התערבותי בקרב למעלה מ-14,000 גברים העוסקים במקצועות הבריאות (PHS II), נמצא שצריכת 500 מיליגרם ויטמין C למשך 8 שנים בממוצע, לא השפיעה על התרחשות סרטני המעי הגס, הריאות והערמונית.

מחקריו של Pauling עוד משנות ה-70, הצביעו על כך שצריכת מינוני מגה של ויטמין C (מעל 10 גרם ליום), האריכו את חייהם של חולי סרטן טרמינאליים, אם כי שני מחקרים אקראיים מבוקרים ב-Mayo Clinic, לא מצאו הבדל בתוחלת חייהם של חולי סרטן בשלב מתקדם שצרכו 10 גרם ויטמין C ביום, בהשוואה למטופלי פלצבו. יש לציין יחד עם זאת פאולינג טיפל בעירוי תוך ורידי של הוויטמין, לעומת נטילה פומית שלו במחקרי Mayo. במחקרים ב- NIH, הצביע Mark Levine על כך שמינוני מגה של ויטמין C מביאים ליצירת מימן פראוקסידי (H2O2) הגורם נזק טוקסי מוגבר לתאים סרטניים. יחד עם זאת, הדעה הרשמית המוחזקת על ידי גופי רפואה סמכותיים, היא שמתן ויטמין C בכמויות מוגברות אף עלול להשפיע באופן לא רצוי על טיפולים ציטו-טוקסיים קונבנציונאליים, כגון כימותרפיה או הקרנות.

ויטמין C ומחלות קרדיו-וסקולאריות

מרב המחקרים הפרוספקטיביים עד אמצע שנות ה-90 הצביעו על כך שצריכה נמוכה באופן מובהק של ויטמין C בדיאטה, כרוכה בסכנה מוגברת לתחלואת כלי-דם ושצריכה יומית מתונה של 100 מיליגרם ויטמין זה מספיקה להפחתה מרבית של הסיכון לתחלואה קרדיו-וסקולארית בקרב גברים לא-מעשנים ובקרב נשים. מטה-אנליזה של 14 מחקרים הגיעה למסקנה שצריכת ויטמין C מהמזון אך לא כתוסף, היה בה כדי להפחית את התחלואה האמורה, דהינו באוכלוסיות עם רמת תזונה סבירה ומאוזנת, נטילת תוספי ויטמין לא שיפרה את תמונת התחלואה הקרדיו-וסקולארית. לעומת זאת, מחקר ההמשך של הסקר האפידמיולוגי הנרחב (NHANES I), מצא שהסכנה לתמותה ממחלות קרדיו-וסקולאריות הייתה נמוכה ב-42% בגברים, ונמוכה ב-25% בנשים שצרכו 50 מיליגראם ויטמין מהמזון, ובנוסף השלימו בנטילת תוספי ויטמין עד לרמה כוללת של 300 מיליגרם ביום. גם מצאי מחקר האחיות (NHS) בקרב 85,000 נשים בנות 16 שנה ומעלה, תמך בגישה שלוויטמין C יש פעילות המגינה על הלב: אלו ממשתתפות מחקר זה, שצרכו מדי יום בממוצע 359 מיליגרם ויטמין מהמזון וכן בנטילת תוספים, היו בסיכון מופחת ב-27% ללקות במחלה קרדיו-וסקולארית.

מטה-אנליזה נוספת שבחנה 9 מחקרים פרוספקטיביים בהם נטלו חלק ביחד כ-290,000 משתתפים, שהיו חופשיים ממחלת לב כלילית בתחילת המחקר, ואשר היו במעקב משך 10 שנים בממוצע, העלתה שאלה ממשתתפי המחקר שנטלו מדי יום למעלה מ-700 מיליגרם של ויטמין C כתוסף, היו בסיכון מופחת ב-255 לתחלואה של CHD בהשוואה לאלה שלא נטלו תוספים אלה. בניגוד למסקנה זו, תוצאות מחקר הרופאים, לא העלו נטילה יומית משך 8 שנים של 500 מיליגרם ויטמין C כתוסף, שיפרה את נתוני התקפי הלב, או התמותה ממחלות כלי-דם ולב.

נראה אם כן שהתוצאות והמסקנות לגבי המשמעות המיידית של צריכה מוגברת של ויטמין בתחום התחלואה הקרדיו-וסקולארית, משקפות אי-ודאות מוחלטת. מצד אחד ויטמין C אינו מפחית רמות כולסטרול בדם, אך יש לכאורה עדויות לכך שהוא מאט את התהליכים הטרשתיים בכלי הדם, בכך שהוא מפחית את תהליכי פראוקסידציה של כולסטרול-LDL. מצד שני אין עדות חותכת לכך שנטילת ויטמין C משפרת מחלת עורקים היקפיים, ותופעות של צליעה לסירוגין.

קיימת גם אי וודאות לגבי השפעתו המיטיבה של ויטמין C בתחום התחלואה הצרברו-וסקולארית. מחקר פרוספקטיבי שנמשך 10 שנים בקרב 20,649 מבוגרים, מצא שאלה מתוכם שנכללו ברביעון העליון מבחינת ריכוזי ויטמין זה בפלזמה שלהם, היו בסיכון הנמוך ב-42% ללקות באירועים מוחיים בהשוואה לאלה שנמצאו ברביעון התחתון. אך גם כאן, הנתונים שהצטברו ממחקר 14,000 הרופאים (PHS), אינם תומכים ביתרון מובהק של צריכת ויטמין C למניעת אירועים אלה.

פענוח תוצאות הבדיקה

תוצאה נמוכה של ויטמין C בפלזמה (פחות מ-3 מיליגרם לליטר) יכולה להופיע במצבים כמו ספיגה לקויה, המודיאליזה, אנמיה, הריון, סטאטוריאה, אלכוהוליזם, פעילות יתר של בלוטת התריס, מחלות ריאומטיות, מחלות סרטניות, ועישון כבד. רמת ויטמין C בפלזמה הנמוכה מ-1.8 מיליגרם לליטר בשתי מדידות עוקבות בהפרש של שבועיים, יכולה להתפרש כמצב של צפדינה (עם או ללא תסםמינים). מדידת רמת ויטמין C בלויקוציטים עשויה לתת תמונה אמינה יותר לגבי סטאטוס מאגרי הוויטמין בגוף שכן אינה מושפעת כמדידת הוויטמין בדם מתנודות ברמת הוויטמין בגין ארוחה או בגין שעון צירקדיאני.

הוראות לביצוע הבדיקה

אין צורך בהכנה מוקדמת או בצום. את הדם ניתן לקחת במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב) או במחנת פלזמה עם נוגדי קרישה כהפארין, EDTA או ציטראט. המוליזה עלולה לגרום לחמצון מהיר של ויטמין C, ולכן אין להשתמש בדגימה המוליטית למדידת רמת הוויטמין. כיוון שבתהליך קרישת הדם יכול להשתחרר המוגלובין מכדוריות דם נהרסות, יש המעדיפים ביצוע הבדיקה בפלזמה ולא בנסיוב. ניתן לשמור דגימת דם מלא ללא סרכוז בקירור עד 3 שעות, ולאחר סרכוז ניתן להקפיא את הנסיוב או הפלזמה עד חודשיים בהקפאה (איבוד פעילות של עד 10%). אם המדידה אינה מתבצעת מייד לאחר הסרכוז, יש להוסיף חומצה מטה-פוספורית (5%), או חומצה טריכלורואצטית-TCA בריכוז של 10%, לצורך דה-פרוטאיניזציה. דגימת דם ללא דה-פרוטאינציה או כזו ששהתה שעה ללא קירור תאבד 6-12% מפעילות הוויטמין. יש המוסיפים DTT או dithiothreitol בריכוז 1 מיליגרם למיליליטר כחומר מחזר המייצב ומונע חמצון חומצה אסקורבית, אלא שחומר זה עלול להפריע לריאקצית הצבע המקובלת במדידת ויטמין C, ריאקצית DNPH או dinitrophenylhydrazine.


המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע (יוצר\י הערך)


ראו גם