פצע לחץ - זיהוי, אבחון, טיפול ומניעה - Pressure ulcer- detection, diagnosis, treatment and prevention

מתוך ויקירפואה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פצע לחץ - זיהוי, אבחון, טיפול ומניעה
Pressure ulcer - Detection, diagnosis, treatment and prevention
שמות נוספים Decubitus ulcer - detection, diagnosis, treatment and prevention
ICD-10 Chapter L 89.
ICD-9 707.0
MeSH D003668
יוצר הערך ד"ר בוריס פונצ'יק
TopLogoR.jpg
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםפצע לחץ

פצע לחץ הוא פגיעה בשלמות העור או ברקמות הרכות, לרוב מעל בליטת עצם, הנובעת מלחץ ישיר, כוח גזירה או שילוב של שניהם[1]. קיימים גורמים רבים המעלים את הסיכון להתפתחות פצעי הלחץ, ביניהם גורמים פנימיים הקשורים למצבו של המטופל, וגורמים חיצוניים כמו כוחות המופעלים על העור, מצבו וטיפול לא מיטבי בו. העקרונות הבסיסיים לטיפול בפצעי הלחץ הם שמירה על לחות הפצע, טיפול ברקמה נמקית וזיהום בפצע, מניעת סיבוכים מקומיים וכלליים והבאת הפצע לריפוי מלא. השימוש בחבישות שונות כחלק מהטיפול, נעשה על פי דרגת הפצע ועל פי מדדים נוספים כמו לחות, זיהום, הפרשות, מיקום ועוד.

איתור, טיפול ומניעת פצעי הלחץ מאפשרים צימצום של הנזק הנגרם מהפצעים, שיפור איכות חייהם של המטופלים ושל בני משפחותיהם והפחתת תחלואה ותמותה. הטיפול בפצעי הלחץ מהווה אתגר לצוות המטפל ומחייב מאמץ ממושך ועל כן, העמקת הידע המקצועי ושימוש מושכל במשאבים העומדים לרשותנו הם מתכון להצלחת הטיפול.

תוכן עניינים

אפידמיולוגיה

פצעי לחץ הם בעיה רפואית נפוצה. שכיחות פצעי הלחץ עומדת על 38-0.4 אחוזים באשפוז, 28-2.3 אחוזים בבתי אבות ו- 17-0 אחוזים בקהילה[2],[3],[4].

אטיולוגיה

הגורמים החיצוניים העיקריים להתפתחות פצעי לחץ הם (טבלה 1) לחץ ישיר [הגורם לפגיעה באספקת הדם, ירידה בחמצון (Hypoxia) ונזק לרקמות][5],[6] וכוח גזירה[7]. חיכוך ולחות פחות משפיעים על התפתחות פצעי לחץ. לירידה בזילוח (Perfusion) של העור, כביטוי של מחלות כרוניות שונות, יש תפקיד חשוב בהתפתחות פצעי לחץ[8],[9].


טבלה 1 - גורמים חיצוניים המנבאים התפתחות של פצעי לחץ

גורמי סיכון

גורמים רבים מעלים את הסיכון להתפתחות פצעי לחץ (טבלה 2), ביניהם יובש בעור הנובע מהזדקנות העור, ניידות מוגבלת[10], אי שליטה במתן שתן (Urinary incontinence) או צואה (Fecal incontinence)[11],[12],[13], תת תזונה[14],[15], בעיות נירולוגיות ומחלות כרוניות.


טבלה 2 - גורמים פנימיים המנבאים התפתחות של פצעי לחץ

קליניקה ואבחנה

סיווג פצעים

מקובל לסווג פצעי לחץ על פי סולם NPUAP ‏(National Pressure Ulcer Advisory Panel)‏[16].

דרגות פצעי הלחץ[17]

דרגה 1 - אודם שאינו חולף לאחר הקלה בלחץ, מעורבות האפידרמיס (Epidermis), ללא פגיעה בשלמות העור

דרגה 2 - אובדן חלקי של הרקמות, שפשוף או שלפוחיות, מעורבות האפידרמיס (Epidermis)

דרגה 3 - אובדן רקמות בשכבות עור עמוקות יותר עם אובדן השכבה התת עורית (לעתים ניתן לראות שומן תת עורי ללא גידים או שרירים), לעתים נוצר גלד שחור

דרגה 4 - הרס עמוק ורחב של כל שכבות העור, מעורבות שריר או עצם

בארצות הברית קיימים שני סוגים נוספים של פצעי לחץ, שמשתמשים בהם לקביעת מצב הפצע במידה ואי אפשר לזהות את עומק הפגיעה. הסוג הראשון הוא במקרה שיש אובדן של כל שכבות העור ופצע מכוסה בגלד (Unstageable/Unclassified: Full Thickness Skin or Tissue Loss – Depth Unknown), שלא מאפשר קביעה של עומק הפצע עד שהגלד מוסר. הסוג השני הוא במקרה שיש חשד לנזק של רקמות עמוקות (Suspected Deep Tissue Injury – Depth Unknown), לנזק של רקמות רכות מכוחות לחץ ו/או גזירה, העור בצבע סגול או חום, ללא פגיעה בשלמות העור, ולפעמים יש שלפוחית עם דם. העור במקום יכול להיות רגיש, כואב, בוצי, חם או קר.

סיבוכים

הסיבוכים השכיחים של פצעי לחץ הם זיהומים מקומיים וכלליים, בקטרמיה (Bacteremia), אלח דם (Sepsis) ואוסטאומיאליטיס (Osteomyelitis)[18],[19], כאבים באזור הפצע, פגיעה באיכות החיים ותמותה מוגברת.

זיהום

זיהום במיטת הפצע או סביב הפצע מעכב את ריפויו. נוסף על סיבוכים מקומיים, כמו דלקת ברקמות הרכות או אוסטאומיאליטיס (Osteomyelitis), קיים סיכון גבוה להתפזרות הזיהום בזרם הדם והתפתחות אלח דם (Sepsis). במקרה בו פצע הלחץ מהווה מקור להרעלת דם (Septicemia), התמותה יכולה להגיע ל-48 אחוז[20].

סימנים שכיחים של זיהום בפצע הם חום ואודם מקומי, התקשות של הרקמות הרכות סביב הפצע, הפרשה מוגלתית וריח רע. סימני זיהום כללי, כמו חום גבוה או לויקוציטוזיס (Leukocytosis), בדרך כלל אינם מופיעים או מופיעים מאוחר. בקשישים יכולים להופיע ביטויים נוספים לזיהום כמו בלבול וחוסר תיאבון[1].

האבחנה של זיהום הפצע נעשית, לרוב, על פי סימנים קליניים. בדיקת ה-Gold Standard לאבחנה היא דגימה (Biopsy) של רקמות חיות ממיטת הפצע[1]. משטח של הפרשות מהפצע מראה בדרך כלל חיידקים נלווים, ואינו מצליח לאבחן זיהום עמוק יותר[1]. אפשרות נוספת היא לבצע תרבית מרקמת הפצע בעזרת משטח בשיטת Levine‏[1].

טיפול בפצע מזוהם מורכב מניקוי והטריה של הפצע, חיטוי מקומי על ידי תמיסות חיטוי או על ידי חבישות עם תכונות מחטאות כגון חבישות כסף, דבש רפואי או יוד, וטיפול אנטיביוטי מקומי או כללי[1]. יש להדגיש כי עם סילוק הזיהום, יש להפסיק באופן מידי את השימוש בחומרי החיטוי, מכיוון שהם מעכבים שגשוג פיברובלסטים (Fibroblasts) במיטת הפצע ובכך מעכבים את סגירת הפצע.

מניעה וטיפול

המניעה והטיפול בפצעי לחץ כדאיים הן מבחינת עלות-תועלת והן מבחינת שיפור איכות חיים ומניעת תמותה[21],[22],[23].

פעולות למניעת פצעי לחץ

בשנים האחרונות פורסמו הנחיות של ארגונים שונים בנושא המניעה[24],[25],[26], כאשר הכלים העיקריים לאיתור אוכלוסייה בסיכון מוגבר לפתח פצעי לחץ הם סולמות Norton‏[27] ו-Braden‏[28].

מניעת פצעי לחץ מבוססת על העקרונות הבאים
  • הפחתת לחץ ישיר על רקמות הגוף - שינוי תנוחה כל שעה-שעתיים בהתאם למיקום הפצע ולסוג המשטח[29],[30],[31],[32],[33],[34]. מומלץ לתעד את מועד שינוי התנוחה. במהלך שינוי התנוחה מומלץ להימנע מהפעלת כוחות חיכוך או גזירה על העור. מומלץ להשכיב את המטופל במיטה על הגב או על הצד בזווית עד 30 מעלות, כדי למנוע לחץ ישיר על הטרוכנטר (Trochanter). יש להניח כריות בין הברכיים והקרסוליים כדי למנוע לחץ ישיר, ומתחת לשוקיים כדי להפחית לחץ על העקבים. מטופלים בכיסא גלגלים זקוקים לשינוי תנוחה בכל שעה, ואין להשאיר מטופל בכיסא יותר משעתיים רצופות
  • שימוש באמצעים להפחתת לחץ - מזרנים וכריות מסוגים שונים[35]. קיימים סוגים רבים של אמצעים להפחתת לחץ, אך לא נמצאו הבדלים משמעותיים ביניהם. כל האמצעים המתקדמים עדיפים על פני מזרנים רגילים לצורך מניעת פצעים[36]. האמצעי הנפוץ ביותר שנמצא בשימוש בקהילה הוא מזרן אוויר או כרית ישיבה במילוי ג'ל (Gel) או קצף. כרית ישיבה בצורת טבעת נמצאה לא יעילה במניעת פצעים ואינה מומלצת לשימוש[35],[36],[37]
  • טיפול באי-שליטה בסוגרים ובמניעת החמרה של פצע והזדהמותו - שימוש באמצעי ספיגה (תחבושות, חיתולים, תחתונים סופגים וכדומה)
  • אומדן המצב התזונתי - הערכת הצריכה של חלבונים וקלוריות, כמות השתייה, רמת האלבומין (Albumin) ו/או ה-Prealbumin בדם וכמות הלימפוציטים (Lymphocytes)[37]. ניתן לאתר מטופלים שנמצאים בסיכון מוגבר לתת תזונה בעזרת כלים כמו MUST‏ (The Malnutrition Universal Screening Tool) ‏[38] או MNA‏ (Mini Nutritional Assessment) ‏[39]. מטופלים בסיכון מוגבר לפתח פצע לחץ צריכים לקבל 35-30 קילוקלוריות (קק"ל)/קילוגרם (ק"ג) ליממה וכמות חלבון יומית של 1.5-1.2 גרם/ק"ג[40],[41], כמו גם שתייה ותוספת ויטמינים (Vitamins) ומינרלים (Minerals) בכמות מספקת
  • טיפול בעור - בדיקה יומית של כל הגוף עם תיעוד מתאים, ניקיון ושמירה על העור נקי ויבש (להימנע מיבוש יתר) ושימון עור יבש באמצעות קרם לחות (בעיקר באזור העכוז). יש להימנע ממים חמים מדי ומעיסוי מעל בליטות עצם
  • הדרכת אנשי הצוות המטפל והמטפל העיקרי - מפחיתה את שיעור פצעי הלחץ וסיבוכיהם[42]

טיפול בפצעי לחץ

הטיפול בפצע לחץ צריך להתבצע על ידי צוות רב מקצועי (רופא, אחות, דיאטנית ומרפא בעיסוק).

במהלך הטיפול יש לבצע הערכה מתמשכת של מצב הפצע והרקמות מסביב, כמות ההפרשות, זיהום או סיבוכים אחרים, כאב ועצמתו. את התקדמות ריפוי הפצע ניתן לתעד בעזרת כלים כמו PSST‏ (Pressure Sore Status Tool)‏[43] ו-PUSH Tool‏ (Pressure Ulcer Scale for Healing)‏[44].

איזון כאב - פצעי הלחץ כואבים מאוד[45],[46]. הערכת הכאב צריכה להתבצע בשיטתיות ויש לתעד את הממצאים (אפשר להשתמש בסרגל כאב). יש להתייחס לגורמים הרלוונטיים לכאב באזור הפצע כמו זיהום, התפוררות העור סביב הפצע או איסכמיה (Ischemia) של הרקמות, ולתת מענה בהתאם. מומלץ לטפל בכאב הקשור לפצע הלחץ בצורה מתמשכת "מסביב לשעון", כבכל כאב כרוני, ולדאוג למניעת כאבים לפני ביצוע ההטריה [ניתן לתת משככי כאבים כמו אקמול (Acamol, Paracetamol),‏ אופטלגין‏ (Optalgin, Dipyrone) וכדומה לכאב קל, ואופיאטים‏ (Opiates) לכאב בינוני עד קשה].

שמירה על לחות הפצע - העיקרון הבסיסי בטיפול בפצע לחץ. יובש יתר או הפרשות מרובות מעכבים ריפוי. יש לטפל ברקמה נמקית וזיהום בפצע ולמנוע סיבוכים מקומיים וכלליים[1],[47],[48],[49],[50],[51],[52],[53], [54],[55]. פצע המכוסה בחבישה השומרת על לחות מתרפא ב-40 אחוז מהר יותר מפצע פתוח[51].

ניקוי הפצע - ייעשה במים וסבון או בתמיסת NaCl 0.9%‏ (Saline 0.9%)[47].

הטריה - ישנם סוגים שונים של הטריות (טבלה 3). יש להתאים את הסוג למצב הפצע, זמינות החומרים ומיומנות הצוות המטפל. יש להפסיק את הטיפול בהטריות לאחר שהוסרה כל הרקמה הנמקית והופיעה רקמת גרעון.


טבלה 3 - סוגי הטריות


שימוש בחבישות שונות (אוגרות לחות) בהתאם לדרגת הפצע

פצע דרגה 1 - הטיפול העיקרי הוא מניעה. נוסף על פעולות המניעה, אפשר להשתמש בחבישות שקופות (Transparent) או בחבישות Hydrocolloids, כדי להגן על העור מקומית[1]

פצע דרגה 2 - טיפול בחבישות מסוג Occlusive ‏ (Hydrocolloids & Hydrogel) ומסוג Transparent Film Dressing) Semi-Occlusive), והימנעות משימוש בחבישות מסוג Wet-to-Dry Dressings‏[1]

פצע דרגה 3 + 4 - לרוב פצעים מזוהמים ולכן צריך לטפל בזיהום, לבצע הטריה של רקמה נמקית ולסגור את הפצע בחבישה

בחירת החבישה נעשית על פי דרגת הפצע, כמות ההפרשות, נוכחות זיהום בפצע או סביבו, מצב הלחות בפצע וקיום רקמה נמקית. למרות שקיימים סוגים רבים של חבישות בשוק, לא הוכחה יעילות של סוג מסוים של חבישות על פני סוגים אחרים[48],[49],[50].

סוגי חבישות המתאימים לפצעים עם הפרשה מרובה[1],[52]

  1. חבישות מסוג Calcium Alginates, העשויות מאצות ים עם תוספת קצף (Foam) או ג'ל (Gel)
  2. חבישות קצף (Foam)
  3. חבישות המכילות Hydrofiber

סוגי חבישות המתאימים לפצעים יבשים או עם הפרשה מועטה[1],[52]

  1. חבישות גזה (Saline Moistured Gauze)
  2. חבישות שקופות (Transparent Films)
  3. חבישות Hydrocolloids
  4. חבישות Hydrogel

בחבישות מקבוצות 4-2 אפשר להשתמש גם כחבישות ראשוניות וגם כחבישות משניות.

סוגי חבישות נוספים

  1. חבישות כסף (Silver Impregnated) - לשימוש בפצעים מזוהמים או פצעים עם סבירות גבוהה לזיהום. יש להפסיק טיפול בחבישות אלו כשהזיהום מסתיים[1]
  2. חבישות המכילות דבש רפואי (Honey Impregnated) - לשימוש בפצעים בדרגה 3-2 עם זיהום או הפרשות[1]
  3. חבישות המכילות יוד (Cadexomer Iodine) - לשימוש בפצעים עם כמות הפרשות בינונית עד רבה[1]. יש להימנע משימוש בחבישות הללו במטופלים עם רגישות ליוד או עם מחלה של בלוטת התריס
  4. חבישות גזה - כמעט שאינן בשימוש לטיפול בפצעי לחץ, לרוב משתמשים בהן רק כשאין חבישות אוגרות לחות. עדיף להשתמש בחבישות לחות ולא בחבישות יבשות, והן ניתנות לשימוש כחבישה משנית. יש להרטיב את הגזה עם תמיסת NaCl 0.9% ולהחליף בתדירות גבוהה[1]
  5. חבישות המכילות קולגן (Collagen Matrix) - לשימוש בפצעים נקיים מזיהום או עם נמק בדרגות 4-3. מעודדות היווצרות קולגן (Collagen), תאי אפיתל (Epithelial cells) ופיברובלסטים (Fibroblasts) במיטת הפצע ומזרזות את סגירת הפצע[1]
  6. חבישות משולבות (Composite) - שילוב סוגי חומר שונים
  7. חבישות המכילות פחם (Odor Absorbing) - לשימוש בפצעים המדיפים ריח רע, מזוהמים מאוד עם כמות גדולה של הפרשות


דוגמאות לחבישות מסוגים שונים ניתן למצוא בטבלה 4.


טבלה 4 - רשימה חלקית של סוגי חבישות

שיטות טיפול נוספות

להלן שיטות טיפול נוספות בפצעי לחץ[1]‏:

  • NPWT ‏(Negative Pressure Wound Therapy) - מפחיתה בצקת במיטת הפצע, מסלקת הפרשות, מקטינה את הפצע ומעודדת היווצרות רקמת גרעון
  • HBOT ‏(Hyperbaric Oxygen Therapy) - העשרת הרקמות באזור הפצע בחמצן, בתא לחץ
  • Acustic therapy - Ultrasound
  • Electrical Stimulation - מעודד ניוד (Migration) ושגשוג (Proliferation) של פיברובלסטים (Fibroblasts) במיטת הפצע ומזרז את סגירת הפצע
  • PEMF ‏(Pulsed Electromagnetic Field) - שימוש בשדה אלקטרומגנטי
  • Phototherapy ‏(Laser, Infrared, Ultraviolet)
  • Whirlpool and Pulsatile Lavage with Suction - Hydrotherapy
  • PDGF ‏(Platelet-Derived Growth Factor)

לחלק גדול משיטות אלו אין נתונים מספקים התומכים בשימוש בהן כטיפול שגרתי בפצעי לחץ[1].

טיפול כירורגי - בשימוש בפצעים בדרגה 4-3 שאינם מגיבים לטיפול השמרני, בעיקר בקרב מטופלים להם סגירה מהירה של פצע הלחץ יכולה לשפר משמעותית את איכות החיים[1].

פרוגנוזה

שישה חודשים מתחילת הטיפול 70 אחוז מפצעי הלחץ בדרגה 2, 50 אחוז מפצעי הלחץ בדרגה 3 ו-30 אחוז מפצעי הלחץ בדרגה 4 ייסגרו[56],[57]. הסיכון לתמותה בקרב מטופלים עם פצע לחץ המפתחים פצע לחץ נוסף, גבוה פי 3-2 מהסיכון במטופלים ללא פצעי לחץ[58],[59]. מכאן נובע שהמניעה והטיפול בפצעי הלחץ יכולים לשפר באופן משמעותי את התחלואה, התמותה ואיכות החיים של המטופלים, ואכן מסוגלים להציל חיים.

דגלים אדומים

ביבליוגרפיה

  1. 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 European Pressure Ulcer Advisory Panel and National Pressure Ulcer Advisory Panel. Treatment of pressure ulcers: Quick Reference Guide. Washington DC: National Pressure Ulcer Advisory Panel; 2009
  2. Reddy M, Gill SS, Rochon PA. Preventing pressure ulcers: a systematic review. JAMA. 2006;296:974
  3. Lyder CH. Pressure ulcer prevention and management. JAMA. 2003;289:223
  4. http://www.npuap.org/wp-content/uploads/2012/03/Nutrition-White-Paper-Website-Version.pdf (Accessed on May 08, 2013)
  5. Thomas DR. Does pressure cause pressure ulcers? An inquiry into the etiology of pressure ulcers. J Am Med Dir Assoc. 2010;11:397
  6. Stekelenburg A, Gawlitta D, Bader DL, Oomens CW. Deep tissue injury: how deep is our understanding? Arch Phys Med Rehabil. 2008;89:1410
  7. Sibbald RG, Krasner DL, Woo KY. Pressure ulcer staging revisited: superficial skin changes & Deep Pressure Ulcer Framework©. Adv Skin Wound Care. 2011;24:571
  8. Preventing pressure sores. Lancet. 1990;335:1311
  9. Schubert V. Hypotension as a risk factor for the development of pressure sores in elderly subjects. Age Ageing. 1991;20:255
  10. Exton-Smith AN, Sherwin RW. The prevention of pressure sores. Significance of spontaneous bodily movements. Lancet. 1961;2:1124
  11. Zappolo, A. Discharges from nursing homes. National Nursing Home Survey. Hyattsville, MD: US Department of Health and Human Services, 1981
  12. Allman RM, Laprade CA, Noel LB, et al. Pressure sores among hospitalized patients. Ann Intern Med. 1986;105:337
  13. Berlowitz DR, Brandeis GH, Morris JN, et al. Deriving a risk-adjustment model for pressure ulcer development using the Minimum Data Set. J Am Geriatr Soc. 2001;49:866
  14. Bergstrom N, Braden B. A prospective study of pressure sore risk among institutionalized elderly. J Am Geriatr Soc. 1992;40:747
  15. Takeda T, Koyama T, Izawa Y, et al. Effects of malnutrition on development of experimental pressure sores. J Dermatol. 1992;19:602
  16. National Pressure Ulcer Advisory Panel. Updated staging system. Available online at: www.npuap.org/ (Accessed on December 2, 2008)
  17. http://www.uptodate.com/home
  18. Garibaldi RA, Brodine S, Matsumiya S.Infections among patients in nursing homes: policies, prevalence, problems. N Engl J Med. 1981;305(13):731
  19. Scheckler WE, Peterson PJ. Infections and infection control among residents of eight rural Wisconsin nursing homes. Arch Intern Med. 1986;146(10):1981
  20. Hazzard's Geriatric Medicine and Gerontology, Sixth Edition (Principles of Geriatric Medicine & Gerontology). 2009
  21. Padula WV, Mishra MK, Makic MB, Sullivan PW. Improving the quality of pressure ulcer care with prevention: a cost-effectiveness analysis. Med Care. 2011;49:385
  22. Pham B, Teague L, Mahoney J, et al. Early prevention of pressure ulcers among elderly patients admitted through emergency departments: a cost-effectiveness analysis. Ann Emerg Med. 2011;58:468
  23. Pham B, Stern A, Chen W, et al. Preventing pressure ulcers in long-term care: a cost-effectiveness analysis. Arch Intern Med. 2011;171:1839
  24. http://ahrq.gov (Accessed on August 25, 2011)
  25. http://npuap.org/ (Accessed on August 25, 2011)
  26. http://epuap.org
  27. Pressure ulcers prevalence, cost and risk assessment: consensus development conference statement--The National Pressure Ulcer Advisory Panel. Decubitus. 1989;2:24
  28. Bergstrom N, Braden BJ, Laguzza A, Holman V. The Braden Scale for Predicting Pressure Sore Risk. Nurs Res. 1987;36:205
  29. Reddy M, Gill SS, Rochon PA. Preventing pressure ulcers: a systematic review. JAMA. 2006;296:974
  30. Vanderwee K, Grypdonck MH, De Bacquer D, Defloor T. Effectiveness of turning with unequal time intervals on the incidence of pressure ulcer lesions. J Adv Nurs. 2007;57:59
  31. Defloor T, De Bacquer D, Grypdonck MH. The effect of various combinations of turning and pressure reducing devices on the incidence of pressure ulcers. Int J Nurs Stud. 2005;42:37
  32. Young T. The 30 degree tilt position vs the 90 degree lateral and supine positions in reducing the incidence of non-blanching erythema in a hospital inpatient population: a randomised controlled trial. J Tissue Viability. 2004;14:88, 90, 92
  33. Moore ZE, Cowman S. Repositioning for treating pressure ulcers. Cochrane Database Syst Rev. 2009;2:CD006898
  34. Knox DM, Anderson TM, Anderson PS. Effects of different turn intervals on skin of healthy older adults. Adv Wound Care. 1994;7:48
  35. 35.0 35.1 National Pressure Ulcer Advisory Panel Support Surface Standards Initiative. Terms and definitions related to support surfaces. www.npuap.org/NPUAP_S3I_TD.pdf (Accessed on December 11, 2008
  36. 36.0 36.1 McInnes E, Jammali-Blasi A, Bell-Syer SE, et al. Support surfaces for pressure ulcer prevention. Cochrane Database Syst Rev. 2011;4:CD001735
  37. 37.0 37.1 Stechmiller JK, Cowan L, Whitney JD, et al. Guidelines for the prevention of pressure ulcers. Wound Repair Regen. 2008;16(2):151
  38. Stratton RJ, King CL, Stroud MA, Jackson AA, Elia M. Malnutrition Universal Screening Tool' predicts mortality and length of hospital stay in acutely ill elderly. Br J Nutr. 2006;95(2):325
  39. Vellas B, Guigoz Y, Garry PJ, et al. The Mini Nutritional Assessment (MNA) and its use in grading the nutritional state of elderly patients. Nutrition. 1999;15(2):116
  40. Bergstrom N, Horn SD, Smout RJ, et al. The National Pressure Ulcer Long-Term Care Study: outcomes of pressure ulcer treatments in long-term care. J Am Geriatr Soc. 2005;53:1721
  41. Breslow RA, Hallfrisch J, Guy DG, et al. The importance of dietary protein in healing pressure ulcers. J Am Geriatr Soc. 1993;41:357
  42. Impact of staff education on pressure sore development in elderly hospitalized patients. Moody BL, Fanale JE, Thompson M, Vaillancourt D, Symonds G, Bonasoro C Arch Intern Med. 1988;148(10):2241
  43. Bates-Jensen BM. The Pressure Sore Status Tool a few thousand assessments later. Adv Wound Care. 1997;10(5):65
  44. Thomas DR, Rodeheaver GT, Bartolucci AA, et al. Pressure ulcer scale for healing: derivation and validation of the PUSH tool. The PUSH Task Force. Adv Wound Care. 1997;10(5):96
  45. Quirono J, Santos VL, Quednau TJ, et al. Pain in pressure ulcers. Wounds: A Compedium of Clinical Research and Practice. 2003;15:381-89
  46. Roth RS, Lowery J, Hamill J. Assessing persistent pain and its relation to affective distress, depressive symptoms and pain catstrophizing in patients with chronic wounds: a pilot study. Am J Phys Med Rehabil. 2004;83:827-34
  47. 47.0 47.1 Atiyeh BS, Ioannovich J, Al-Amm CA, El-Musa KA. Management of acute and chronic open wounds: the importance of moist environment in optimal wound healing. Curr Pharm Biotechnol. 2002;3(3):179
  48. 48.0 48.1 Graumlich JF, Blough LS, McLaughlin RG, et al. Healing pressure ulcers with collagen or hydrocolloid: a randomized, controlled trial. J Am Geriatr Soc. 2003;51:147
  49. 49.0 49.1 Bluestein D, Javaheri A. Pressure ulcers: prevention, evaluation, and management. Am Fam Physician. 2008;78:1186
  50. 50.0 50.1 Reddy M, Gill SS, Kalkar SR, et al. Treatment of pressure ulcers: a systematic review. JAMA. 2008;300:2647
  51. 51.0 51.1 Eaglstein WH. Experiences with biosynthetic dressings. J Am Acad Dermatol. 1985;12(2 Pt 2):434
  52. 52.0 52.1 52.2 Schultz GS, Sibbald RG, Falanga V, et al. Wound bed preparation: a systematic approach to wound management. Wound Repair Regen. 2003;11(1):S1
  53. Bergstrom N, Horn SD, Smout RJ, et al. The National Pressure Ulcer Long-Term Care Study: outcomes of pressure ulcer treatments in long-term care. J Am Geriatr Soc. 2005;53:1721
  54. Sebern MD. Pressure ulcer management in home health care: efficacy and cost effectiveness of moisture vapor permeable dressing. Arch Phys Med Rehabil. 1986;67:726
  55. Gorse GJ, Messner RL. Improved pressure sore healing with hydrocolloid dressings. Arch Dermatol. 1987;123:766
  56. Brandeis GH, Morris JN, Nash DJ, Lipsitz LA. The epidemiology and natural history of pressure ulcers in elderly nursing home residents. JAMA. 1990;264(22):2905
  57. Berlowitz DR, Brandeis GH, Anderson J, Brand HK. Predictors of pressure ulcer healing among long-term care residents. J Am Geriatr Soc. 1997;45(1):30
  58. Thomas DR, Goode PS, Tarquine PH, Allman RM. Hospital-acquired pressure ulcers and risk of death. J Am Geriatr Soc. 1996;44(12):1435
  59. Berlowitz DR, Brandeis GH, Anderson J, Du W, Brand H. Effect of pressure ulcers on the survival of long-term care residents. J Gerontol A Biol Sci Med Sci. 1997;52(2):M106

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר בוריס פונצ'יק (יוצר\י הערך)



פורסם בכתב העת לרפואת המשפחה, דצמבר 2013, גיליון מס' 178, מדיקל מדיה