האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6820 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6820 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

קרחת אזורית - Alopecia areata

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



אלופציה אראטה
Alopecia areata
שמות נוספים AA
ICD-10 Chapter L 63.
ICD-9 704.01
MeSH D000506
יוצר הערך ד"ר הדס זמיר
 


אלופציה (Alopecia) פירושה איבוד שיער/התקרחות. התקרחויות אלו מחולקות לשתי קבוצות – אלופציות מצטלקות ואלופציות שאינן מצטלקות. קרחת איזורית (Alopecia areata) היא אחת הצורות השכיחות של התקרחות שאינה מצטלקת, ולרוב מופיעה בקרקפת או באיזור הזקן, אך יכולה להופיע גם בכל איזור בגוף עם שיער.

ההתקרחות יכולה להיות קלה (מערבת שטח אחד קטן או מספר שטחים קטנים) ואף לחלוף לבד, או במקרים קשים יותר להיות עקשנית לטיפול או להתקדם למחלה קשה יותר הכוללת איבוד כל שיער הקרקפת (Alopecia totalis) ואיבוד כל שיער הגוף (Alopecia universalis), כולל שיער הגבות, ריסים, בית השחי והמפשעה.

אלופציה, מכל סוג, אינה מסוכנת ומהווה בעיקרה בעיה אסתטית היכולה להביא לתסכול רב אצל המטופל.

אפידמיולוגיה

שכיחות לאורך החיים (lifetime prevalence) מוערכת בכ-2% מכלל האוכלוסיה.

אטיולוגיה

הסיבה המדוייקת למחלה אינה ידועה, אולם הסברה הרווחת היא שמדובר בבעיה אוטואימונית המתווכת על ידי תאי T ‏(T cell–mediated) שבה תאים של מערכת החיסון "תוקפים" את זקיקי השיער ומובילים לנשירת השיער. כמו כן, משערים שיש קשר גנטי בכ-10-25% מהמקרים [1], וכן קשר לגורמים סביבתיים.

קליניקה

ההתקרחות יכולה להופיע בכל גיל ובכל מקום בגוף עם שיער, אך לרוב נראה זאת באיזור הקרקפת או הזקן. ההסתמנות הקלאסית היא שטח עגול, מתוחם ומחוסר שיער, בעל מרקם עור תקין (ולא צלקתי). לעיתים יש מספר שטחים כאלו, ולעיתים השטחים אף מתמזגים. לרוב הממצא הנ"ל הוא אסימפטומטי.

יש מקרים נדירים יותר של איבוד כל שיער הקרקפת (Alopecia totalis) או איבוד כל שיער הגוף (Alopecia universalis). לכן, בזמן הבדיקה הגופנית יש לשים לב אם יש או אין מעורבות איזורים נוספים (גבות, ריסים, בתי שחי וכו'). כמו כן, מומלץ לבדוק האם ישנם שינויים אופיניים בציפורניים, מכיוון שממצא זהעלול להוות סמן פרוגנוסטי רע.

ישנם גם מקרים המערבים רק את איזור הזקן - Alopecia Barbae.

אבחנה

לרוב האבחנה היא קלינית ולא מצריכה ביופסית עור או בדיקות נוספת לשלילת מחלות אחרות. אולם, במקרים בהם ישנה התלבטות ועולה אבחנה מבדלת (סוגי אלופציות אחרות, תלישת שיער כפייתית (טריכוטילומניה-Trichotillomania), פטרת ועוד) ניתן להיעזר בביופסית עור.

טיפול

בחירת הטיפול היא בהתאם לדרגת חומרת המחלה ובהתאם למטופל (גיל, מצב בריאותי, היענות לטיפול). הצלחת הטיפול מתבטאת בראש ובראשונה בעצירת תהליך ההתקרחות, ולאחר מכן מצפים לצמיחה מחודשת של שיער (עם או ללא פיגמנט). יש לזכור שמכיוון שישנם אחוזים גבוהים של רמיסיה ספונטנית, במיוחד במקרים קלים הנמשכים פחות משנה, יש הטוענים שבמקרים אלו טיפול אינו הכרחי[2]. קווי הטיפול באלופציה באיזור הזקן (Alopecia Barbae) דומים לקווי הטיפול באלופציה באיזור הקרקפת, אם כי צריך לזכור שבאיזור הזקן יש למטופל אפשרות להתגלח, ובכך "להסתיר" את האיזור המחוסר שיער.

טיפולים מקומיים

  • סטרואידים מקומיים – טיפול זה נחשב לקו הראשון במחלה בדרגה קלה. משך הטיפול נקבע על ידי רופא העור המטפל ובהתאם לתוצאות הטיפול. ניתן לבצע מריחה טופיקלית יומיומית או הזרקה תת עורית אחת ל- 4-6 שבועות. לרוב רואים תוצאות טובות, אולם ישנם דיווחים על חזרת המחלה בעד כשני שליש מהמטופלים. טיפולים אלו נחשבים לבטוחים יחסית, ועם שימוש נכון גורמים למעט תופעות לוואי, ביניהן אטרופיה של העור, אדמומיות ופוליקוליטיס [3], [4]. ישנם דיווחים על הגברת הסיכון לירוד (Cataract) ולחץ תוך עיני מוגבר (Glaucoma) בהזרקת סטרואיד באיזור הגבות[5].
  • טיפולים מקומיים נוספים (ניתן כטיפול יחיד או בשילוב עם טיפול אחר) -
    • מינוקסידיל (Minoxidil) - מאושר על ידי ה-FDA לטיפול באלופציה אנדרוגנית (Androgenic alopecia) של גברים ונשים, אך הטיפול הנ"ל יכול גם להועיל לאלופציה אראטה (במנגנון של עידוד גדילת השיער, בניגוד לסטרואידים העובדים במנגנון של הפחתת הדלקת). מחקר כפול סמיות, מבוקר פלצבו, על 30 מטופלים, בדק יעילות של מינוקסידיל 3% פעמיים ביום כטיפול יחיד, ומצא של-27% מהמטופלים הייתה תגובה מלאה ול-63% הייתה תגובה חלקית[6].
  • אנטרלין (Antralin) - נגזרת סינטטית של זפת למריחה מקומית באיזור ההתקרחות. החומר יוצר גירוי (איריטציה) וכתגובה לכך יש, ככל הנראה, מודיפיקציה של התגובה החיסונית המקומית. יש להקפיד על פרוטוקול הטיפול כפי שניתן על ידי הרופא המטפל. הטיפול בטוח בילדים ובמבוגרים[7].
  • DPCP or Squaric acid dibutylester (אין בישראל) – חומרים טופיקלים היוצרים במקום המריחה דלקת עור ממגע (Allergic contact dermatitis) ובהתאם לכך שינוי בתגובה החיסונית המקומית, האמורה בסופו של דבר להפחית את הדלקת התוקפת את זקיקי השיער והמובילה לנשירת השיער. יעילות טיפולים אלו מוערכת בכ-60%. סיבוכים של הטיפול כוללים: הופעת דלקת עור קשה, שלפוחיות, הגדלת בלוטות לימפה, היפרפיגמנטציה, היפופיגמנטציה, חרלת (urticaria) ופריחות אחרות[8], [9].

טיפולים סיסטמיים

  • סטרואידים סיסטמים - נחשבים כטיפול במחלה קשה, אולם יעילות הטיפול פוחתת ככל שדרגת חומרת המחלה גבוהה יותר. מתן סיסטמי של הסטרואידים יכול להיות פומי (ישנם פרוטוקולים שונים) או תוך ורידי כטיפול פעימה ב-methylprednisolone במשך 3 ימים (לרוב דורש אישפוז). טיפול הפעימה הוצא במטרה להפחית את תופעות הלוואי כתוצאה משימוש בסטרואידים פומיים[10].
הטיפול מתאים הן למבוגרים והן לילדים (תוך התאמת המינון למשקל). מחקר שבדק את יעילות טיפול הפעימה מצא יעילות גבוהה (עד כ-88% מגיבים במקרים של נשירת שיער המערבת פחות מ-50% שטח ראש ושהחלה עד חצי שנה לפני מתן הטיפול), אולם במקרים של אלופציה המערבת 100% משיער הקרקפת, יעילות הטיפול ירדה לכ-21%‏[11].
תופעות לוואי של הטיפול, כבכל טיפול סטרואידלי, כוללות עליה במשקל, יתר לחץ דם, הפרעות אלקטרוליטריות, סוכרת, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח ועוד.
  • הזרקת פלזמה עשירה בטסיות (Platelet-rich plasma injections) - מחקר שבדק יעילות הטיפול בהזרקת פלזמה עשירה בטסיות מצא כי מדובר בטיפול בטוח ויעיל, אולם דרושים מחקרים נוספים על מנת לבסס טיפול זה באלופציה אראטה[14].

פרוגנוזה

ברוב המקרים מדובר בפרוגנוזה טובה - מחלה קלה המערבת שטח קטן והקיימת פחות משנה. מחלקה קלה אף יכולה לחלוף ללא טיפול וללא השארת סימן.

פקטורים פרוגנוסטיים הנחשבים למנבאים פרוגנוזה לא טובה[15], [16], [17], [18]:

  • גיל הופעה צעיר
  • היסטוריה משפחתית של אלופציה אראטה
  • מחלה אוטאימונית נלווית
  • שינויים בציפורניים
  • איבוד שיער מאסיבי (alopecia totalis and universalis)
  • תת סוג של אלופציה אראטה המערב את השיער בהיקף הקרקפת, מהחלק האוקסיפטלי ועד לחלק הפרונטלי (Ophiasis).

מחלות נלוות

מטופלים הסובלים מאלופציה אראטה הם לרוב במצב בריאותי טוב. מספר מחקרים מצאו שכיחות מוגברת של מחלות נלוות במטופלים הסובלים מאלופציה אראטה, ובעיקר מחלות אטופיות, מחלות אוטואימוניות והפרעות פסכיאטריות[19].

ייתכן שיש קשר לגיל הופעת האלופציה ושכיחות המחלה הנלוות. כך למשל מחקר גדול על 4,334 חולים בטאיוואן מצא שכיחות יתר של הפרעה בבלוטת התריס כאשר אלופציה אראטה הופיעה לראשונה אחרי גיל 60, שכיחות יתר של דלקת עור אטופית ושל זאבת אדמנתית מערכתית (lupus) כאשר האלופציה הופיעה לפני גיל 10, ושכיחות יתר של פסוריאזיס ודלקת מפרקים שיגרונית כאשר האלופציה הופיעה בגילים 11-20‏[20].

בדיקות נוספות

אין עדיין הנחיות ברורות ואחידות לגבי בדיקות סקר המומלצות למטופלים הסובלים מאלופציה אראטה. ישנם מקומות המבצעים למטופלים אלו בדיקות דם הכוללות: ספירת דם, פרופיל ברזל, הורמון בלוטת התריס ורמת ויטמין D.

דגלים אדומים

ביבליוגרפיה

  1. ↑ Blaumeiser B et al. Familial aggregation of alopecia areata. J Am Acad Dermatol. 2006 Apr;54(4):627-32. Epub 2006 Jan 23.
  2. ↑ MacDonald Hull SP et al. Guidelines for the management of alopecia areata. Br J Dermatol. 2003 Oct;149(4):692-9.
  3. ↑ Tosti A et al. Clobetasol propionate 0.05% under occlusion in the treatment of alopecia totalis/universalis. J Am Acad Dermatol. 2003 Jul;49(1):96-8.
  4. ↑ Pascher F et al. Assay of 0.2 percent fluocinolone acetonide cream for alopecia areata and totalis. Efficacy and side effects including histologic study of the ensuing localized acneform response. Dermatologica. 1970;141(3):193-202.
  5. ↑ Carnahan MC et al. Ocular complications of topical, peri-ocular, and systemic corticosteroids. Curr Opin Ophthalmol. 2000 Dec;11(6):478-83.
  6. ↑ Price VH et al. Double-blind, placebo-controlled evaluation of topical minoxidil in extensive alopecia areata. J Am Acad Dermatol. 1987 Mar;16(3 Pt 2):730-6.
  7. ↑ Fiedler-Weiss VC et al. Evaluation of anthralin in the treatment of alopecia areata. Arch Dermatol. 1987 Nov;123(11):1491-3.
  8. ↑ Valsecchi R et al. Squaric acid dibutylester treatment of alopecia areata. Clin Exp Dermatol. 1985 May;10(3):233-8.
  9. ↑ Rokhsar CK et al. Efficacy of topical sensitizers in the treatment of alopecia areata. J Am Acad Dermatol. 1998 Nov;39(5 Pt 1):751-61.
  10. ↑ Burton JL et al. Large doses of glucocorticoid in the treatment of alopecia areata. Acta Derm Venereol. 1975;55(6):493-6.
  11. ↑ Nakajima T et al. Pulse corticosteroid therapy for alopecia areata: study of 139 patients. Dermatology. 2007;215(4):320-4.
  12. ↑ Messenger AG et al. British Association of Dermatologists' guidelines for the management of alopecia areata 2012. Br J Dermatol. 2012 May;166(5):916-26. doi: 10.1111/j.1365-2133.2012.10955.x
  13. ↑ Ohlmeier MC et al. Topical immunotherapy with diphenylcyclopropenone of patients with alopecia areata--a large retrospective study on 142 patients with a self-controlled design. J Eur Acad Dermatol Venereol. 2012 Apr;26(4):503-7. doi: 10.1111/j.1468-3083.2011.04114.x. Epub 2011 May 14.
  14. ↑ Trink A et al. A randomized, double-blind, placebo- and active-controlled, half-head study to evaluate the effects of platelet-rich plasma on alopecia areata. Br J Dermatol. 2013 Sep;169(3):690-4. doi: 10.1111/bjd.12397.
  15. ↑ Tosti A et al. Alopecia areata: a long term follow-up study of 191 patients. J Am Acad Dermatol. 2006 Sep;55(3):438-41. Epub 2006 Jun 27.
  16. ↑ Tan E at al. The pattern and profile of alopecia areata in Singapore--a study of 219 Asians. Int J Dermatol. 2002 Nov;41(11):748-53.
  17. ↑ De Waard-van der Spek FB et al. Juvenile versus maturity-onset alopecia areata--a comparative retrospective clinical study. Clin Exp Dermatol. 1989 Nov;14(6):429-33.
  18. ↑ Barahmani N et al. History of atopy or autoimmunity increases risk of alopecia areata. J Am Acad Dermatol. 2009 Oct;61(4):581-91. doi: 10.1016/j.jaad.2009.04.031. Epub 2009 Jul 16.
  19. ↑ Huang KP et al. Autoimmune, atopic, and mental health comorbid conditions associated with alopecia areata in the United States. JAMA Dermatol. 2013 Jul;149(7):789-94. doi: 10.1001/jamadermatol.2013.3049.
  20. ↑ Chu SY et al. Comorbidity profiles among patients with alopecia areata: the importance of onset age, a nationwide population-based study. J Am Acad Dermatol. 2011 Nov;65(5):949-56. doi: 10.1016/j.jaad.2010.08.032. Epub 2011 May 25.

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר ד"ר הדס זמיר - רופאת עור