כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "הנחיות לאבחון וטיפול ביתר לחץ דם במבוגרים - הטיפול התרופתי ביל"ד במצב חירום או במצב דחוף"
| (8 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| + | {{Sub Chapter | ||
| + | |Book=הנחיות לאבחון וטיפול ביתר לחץ דם במבוגרים | ||
| + | |Chapter number=5 | ||
| + | |Sub Chapter number=2 | ||
| + | }} | ||
{{יתר| | {{יתר| | ||
|שם המחבר= | |שם המחבר= | ||
|שם הפרק=הטיפול התרופתי ביל"ד במצב חירום או במצב דחוף | |שם הפרק=הטיפול התרופתי ביל"ד במצב חירום או במצב דחוף | ||
}} | }} | ||
| − | {{הרחבה|יתר לחץ דם}} | + | {{הרחבה|יתר לחץ דם מערכתי}} |
| − | '''הגדרות''': ההגדרות העדכניות של משבר יל"ד כוללות מצב דחוף של יל"ד ( | + | '''הגדרות''': ההגדרות העדכניות של משבר יל"ד כוללות מצב דחוף של יל"ד (Hypertensive urgency) ומצב חירום של יל"ד (Hypertensive emergency). |
| − | == מצב חירום - | + | == מצב חירום - Hypertensive emergency== |
| + | מצב חירום של יל"ד ([[יתר לחץ דם - Hypertension|יתר לחץ דם]]) הוא מצב בו ישנה עליה בל"ד (בדרך כלל 180/120 ממ"כ (מילימטר כספית) ומעלה, אך ייתכן בערכים נמוכים יותר לנוכח עליה מהירה בל"ד למשל ב[[רעלת היריון]] או [[גלומרולונפריטיס חריפה]]) יחד עם פגיעה חדה באברי המטרה. פגיעה זו יכולה להתבטא ב[[אנצפלופתיה]] ([[בלבול חריף|בלבול]], [[הקאות]], [[פרכוס]], ירידה במצב ההכרה) מלווה ב[[Papilledema|בצקת פטמות בקרקעית העין]] (Papilledema), סימנים נוירולוגיים, [[רטינופתיה]] (טשטוש ראיה), [[קוצר נשימה]] ([[CHF]]{{כ}} - Chronic Heart Failure) ו[[תעוקת חזה]] (ACS{{כ}} - Acute Coronary Syndrome), [[אי ספיקת כליות חדה|אי־ספיקת כליות חדה]] ו[[דיסקציה של האאורטה]]. במעבדה ניתן למצוא עליה חדה ב[[קראטינין - Creatinine|קראטינין]] ו[[אנמיה המוליטית]]. יש לזכור שמצב זה עשוי לעיתים להיקשר בנטילת [[סמים]] דוגמת [[קוקאין]]. לעיתים לא נדירות מצב זה נובע מהפסקה חדה של הטיפול ביל"ד (בייחוד הפסקת טיפול ב[[חוסמי בטא|חסמי בטא]] ו[[קלונידין]]). Hypertensive emergency מחייב הפניה מידית למחלקה לרפואה דחופה. ניתן לתת לחולה המופנה למחלקה לרפואה דחופה טיפול פומי להורדת ל"ד, אך אין לטפל בטיפול תת־לשוני. יש להימנע מהורדת־יתר של ל"ד. בחדר המיון ובהמשך האשפוז בבית החולים החולה יטופל בטיפול תוך־ורידי. מומלץ להוריד את לחץ הדם הדיאסטולי ל־100-105 מילימטר כספית במהלך 2–6 שעות, אולם לא להוריד יותר מ־25 אחוזים מלחץ דם התחילי. כאשר מדובר בדיסקציה של האאורטה, מומלץ להוריד את לחץ הדם הסיסטולי ל־120 מילימטר כספית ואת הדופק ל־60 פעימות לדקה. | ||
| − | מצב | + | ==מצב דחוף - Hypertensive urgency== |
| + | מצב דחוף של יל"ד מוגדר בדרך כלל כל"ד 180/120 מילימטר כספית ומעלה, ללא פגיעה חדה באברי מטרה. עשויים להיות סימפטומים: [[כאב ראש]], סחרחורת, קוצר נשימה קל ודימום מהאף. חולה כזה, ראוי שייבדק על ידי רופא ראשוני מיד עם הדיווח על התלונות (ייעוץ טלפוני אינו מספיק). יש לשאוף להוריד את ל"ד בהדרגה, תוך 24 עד 48 שעות. החולה יזדקק למתן טיפול פומי והשגחה במסגרת המרפאה הראשונית. יש לאפשר מנוחה לחולה, להרגיע אותו ולמדוד את לחץ הדם שנית (במקרים רבים המדידות החוזרות נמוכות יותר). יש לאפשר לחולה ליטול את תרופותיו הקבועות בזמן היותו בהשגחה במרפאה. אם כעבור שעה מהפניה הראשונית אין כלל ירידה או אף עליה בל"ד, ניתן להוסיף טיפול פומי. אין לטפל בטיפול תת־לשוני או בלעיסה בתכשירים דוגמת [[t:nitrites|ניטראטים]]. תרופות מומלצות למצבים שיש צורך לטפל בהם: [[קפטופריל]] במינון של 25-12.5 מיליגרם או חוסם סידן דוגמת [[ניפדיפין]] במינון 10–20 מיליגרם. במקרים רבים וכן בנוכחות [[CKD]]{{כ}} (Chronic Kidney Disease) ניתן לתת מינון נמוך חד־פעמי של קלונידין (75 מיקרוגרם). יש לזכור שהפסקה חדה של טיפול בקלונידין היא בעצמה סיבה למשבר היפרטנסיבי. | ||
| − | == | + | ==ביבליוגרפיה== |
| + | <blockquote> | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
</blockquote> | </blockquote> | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
[[קטגוריה:הנחיות קליניות]] | [[קטגוריה:הנחיות קליניות]] | ||
[[קטגוריה:נפרולוגיה ויתר לחץ דם]] | [[קטגוריה:נפרולוגיה ויתר לחץ דם]] | ||
גרסה אחרונה מ־14:00, 20 בפברואר 2023
הנחיות לאבחון וטיפול ביתר לחץ דם במבוגרים
מאת איגוד רופאי המשפחה, האגוד הקרדיולוגי בישראל, האגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה, האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם, האיגוד הישראלי לרפואה פנימית, החברה ליתר לחץ דם בישראל
 | |
|---|---|
| שם ההנחיה: הנחיות לאבחון וטיפול ביתר לחץ דם במבוגרים | |
|
| |
| תחום | נפרולוגיה ויתר לחץ דם |
| שם הפרק | הטיפול התרופתי ביל"ד במצב חירום או במצב דחוף
|
| מאת | החברה ליתר לחץ דם בישראל בשיתוף איגוד רופאי המשפחה האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם האיגוד הישראלי לרפואה פנימית האגוד הקרדיולוגי בישראל האגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה |
| מוציא לאור | ההסתדרות הרפואית בישראל האגף למדיניות רפואית החברה ליתר לחץ דם בישראל |
| עורך מדעי | פרופ' יהונתן שרעבי וד"ר עידו בן-דב |
| תאריך פרסום | נובמבר 2013 |
| מספר עמודים | 38 |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – יתר לחץ דם מערכתי
הגדרות: ההגדרות העדכניות של משבר יל"ד כוללות מצב דחוף של יל"ד (Hypertensive urgency) ומצב חירום של יל"ד (Hypertensive emergency).
מצב חירום - Hypertensive emergency
מצב חירום של יל"ד (יתר לחץ דם) הוא מצב בו ישנה עליה בל"ד (בדרך כלל 180/120 ממ"כ (מילימטר כספית) ומעלה, אך ייתכן בערכים נמוכים יותר לנוכח עליה מהירה בל"ד למשל ברעלת היריון או גלומרולונפריטיס חריפה) יחד עם פגיעה חדה באברי המטרה. פגיעה זו יכולה להתבטא באנצפלופתיה (בלבול, הקאות, פרכוס, ירידה במצב ההכרה) מלווה בבצקת פטמות בקרקעית העין (Papilledema), סימנים נוירולוגיים, רטינופתיה (טשטוש ראיה), קוצר נשימה (CHF - Chronic Heart Failure) ותעוקת חזה (ACS - Acute Coronary Syndrome), אי־ספיקת כליות חדה ודיסקציה של האאורטה. במעבדה ניתן למצוא עליה חדה בקראטינין ואנמיה המוליטית. יש לזכור שמצב זה עשוי לעיתים להיקשר בנטילת סמים דוגמת קוקאין. לעיתים לא נדירות מצב זה נובע מהפסקה חדה של הטיפול ביל"ד (בייחוד הפסקת טיפול בחסמי בטא וקלונידין). Hypertensive emergency מחייב הפניה מידית למחלקה לרפואה דחופה. ניתן לתת לחולה המופנה למחלקה לרפואה דחופה טיפול פומי להורדת ל"ד, אך אין לטפל בטיפול תת־לשוני. יש להימנע מהורדת־יתר של ל"ד. בחדר המיון ובהמשך האשפוז בבית החולים החולה יטופל בטיפול תוך־ורידי. מומלץ להוריד את לחץ הדם הדיאסטולי ל־100-105 מילימטר כספית במהלך 2–6 שעות, אולם לא להוריד יותר מ־25 אחוזים מלחץ דם התחילי. כאשר מדובר בדיסקציה של האאורטה, מומלץ להוריד את לחץ הדם הסיסטולי ל־120 מילימטר כספית ואת הדופק ל־60 פעימות לדקה.
מצב דחוף - Hypertensive urgency
מצב דחוף של יל"ד מוגדר בדרך כלל כל"ד 180/120 מילימטר כספית ומעלה, ללא פגיעה חדה באברי מטרה. עשויים להיות סימפטומים: כאב ראש, סחרחורת, קוצר נשימה קל ודימום מהאף. חולה כזה, ראוי שייבדק על ידי רופא ראשוני מיד עם הדיווח על התלונות (ייעוץ טלפוני אינו מספיק). יש לשאוף להוריד את ל"ד בהדרגה, תוך 24 עד 48 שעות. החולה יזדקק למתן טיפול פומי והשגחה במסגרת המרפאה הראשונית. יש לאפשר מנוחה לחולה, להרגיע אותו ולמדוד את לחץ הדם שנית (במקרים רבים המדידות החוזרות נמוכות יותר). יש לאפשר לחולה ליטול את תרופותיו הקבועות בזמן היותו בהשגחה במרפאה. אם כעבור שעה מהפניה הראשונית אין כלל ירידה או אף עליה בל"ד, ניתן להוסיף טיפול פומי. אין לטפל בטיפול תת־לשוני או בלעיסה בתכשירים דוגמת ניטראטים. תרופות מומלצות למצבים שיש צורך לטפל בהם: קפטופריל במינון של 25-12.5 מיליגרם או חוסם סידן דוגמת ניפדיפין במינון 10–20 מיליגרם. במקרים רבים וכן בנוכחות CKD (Chronic Kidney Disease) ניתן לתת מינון נמוך חד־פעמי של קלונידין (75 מיקרוגרם). יש לזכור שהפסקה חדה של טיפול בקלונידין היא בעצמה סיבה למשבר היפרטנסיבי.