האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6756 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6756 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

זיהום בדרכי השתן בנשים בגיל המעבר - Urinary tract infection in menopause

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



זיהום בדרכי השתן בנשים בגיל המעבר - גורמי סיכון
Urinary tract infection in menopause - risk factors
יוצר הערך פרופ' ראול רז
Themedical.png
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – זיהום בדרכי השתן

זיהום בדרכי השתן (UTI, Urinary Tract Infection) הוא הזיהום החיידקי השכיח ביותר בנשים באופן כללי ובנשים לאחר חידלון הווסת באופן ספציפי. קיימות שתי קבוצות של נשים קשישות עם זיהום בדרכי השתן חוזר (Recurrent UTI) שיש להבחין ביניהן מבחינת גיל ומצב כללי: נשים צעירות לאחר חידלון הווסת בגילאי 70-50 שנים, אשר אינן מצויות במוסדות (Non-institUTIonalized) וללא קטטר, לעומת קבוצת נשים מאושפזות במוסדות עם וללא קטטר.

בקטריוריה (Bacteriuria - נוכחות חיידקים בשתן) נמצאת בשכיחות גבוהה יותר בנשים עם פגיעה תפקודית, אך באופן כללי מדובר בבקטריוריה אסימפטומטית. גורמי סיכון שקשורים לזיהום בדרכי השתן חוזר בנשים קשישות לא תוארו בהרחבה בעבר. באנליזה רב משתנית נמצא כי אי נקיטת שתן, היסטוריה של זיהום בדרכי השתן לפני חידלון הווסת ומצב לא סקרטורי קשורים באופן הדוק עם זיהום בדרכי השתן חוזר בנשים צעירות לאחר חידלון הווסת.

מחקר אחר תיאר את שיעור ההיארעות וגורמי הסיכון לדלקת חריפה של כיס השתן (Acute cystitis) בקרב נשים לאחר חידלון הווסת עם וללא סוכרת. מנבאים בלתי תלויים לזיהום שנמצאו היו טיפול באינסולין והיסטוריה של זיהום בדרכי השתן בעבר. קשר גבולי נמצא עבור היסטוריה של שימוש בחודשים האחרונים בקרם אסטרוגן נרתיקי, היסטוריה של אבנים בכליות ובקטריוריה אסימפטומטית. גורם חשוב נוסף בנשים לאחר חידלון הווסת הוא העדר אסטרוגן ותפקידו הפוטנציאלי בהתפתחות בקטריוריה.

יש לפחות שני מחקרים שמדגימים יתרון לשימוש באסטרוגן בטיפול ומניעת בקטריוריה חוזרת בקשישות. מחקר אחד מצא כי קרם אסטרוגן נרתיקי מוריד את ערך pH מ-5.5 + 0.7 ל-3.6 + 1.0, מחזיר התיישבות לקטובצילים (Lactobacillus) ומוריד מספר מקרים חדשים של זיהום בדרכי השתן. מחקר אחר דיווח על תוצאות דומות בעזרת טבעת אסטריול נרתיקית. אולם, קיימת מחלוקת ותוצאות סותרות בספרות. למשל, יש מחקרים אשר מצאו כי נרות נרתיקיים (Pessary) שמכילים אסטריול פחות יעילים מאשר טיפול פומי במקרודנטין במניעת זיהום בדרכי השתן בנשים לאחר חידלון הווסת. בשני מחקרים אחרים לא נמצא כל יתרון. למרבה הצער, יעילות שימוש באסטרוגן למניעת זיהום בדרכי השתן בנשים לאחר חידלון הווסת נותרה במחלוקת.

מספר אסטרטגיות נבדקו להורדת השימוש באנטיביוטיקה במניעה וטיפול של זיהום בדרכי השתן. שתיים מהן הן פרוביוטיקה ומיץ או קפסולות חמוציות. למרות שקיימים מספר מחקרים שמדגימים יעילות פרוביוטיקה וחמוציות בהורדת אפיזודות של זיהום בדרכי השתן, אין עדות חותכת כי שיטות אלו יעילות במניעת זיהום בדרכי השתן בנשים לאחר חידלון הווסת.

מבחינת התרופה האופטימלית, מינון ואורך טיפול בזיהום בדרכי השתן בקשישות, אין מחקרים אשר משווים נתונים אלה עם הטיפול בנשים צעירות.

דלקת בדרכי השתן היא הזיהום החיידקי הנפוץ ביותר בנשים צעירות וקשישות. למרות שיעור ההיארעות הגבוה יותר של בקטריוריה בנשים קשישות, רוב המחקרים בנושא זיהום בדרכי השתן נעשו בנשים צעירות. פרק זה ידון במחקרים האפידמיולוגים אשר בדקו את גורמי הסיכון להתפתחות בקטריוריה בנשים קשישות. בקטריוריה בקשישות קשורה עם שיעורי תמותה גבוהים, אולם ברוב המקרים בקטריוריה היא אסימפטומטית ולא מהווה גורם סיבתי למוות.

מחסור באסטרוגן משחק תפקיד חשוב בהתפתחות בקטריוריה. מספר מחקרים הדגימו יעילות אסטרוגן (פומי ונרתיקי) במניעת זיהום בדרכי השתן. אולם עד כה, יש מחלוקת בספרות בעניין זה ומחקרים אחרים לא הדגימו יתרון לשימוש באסטרוגן.

פרק זה יתמקד בנתונים המעודכנים לגבי שימוש באסטרוגן למניעת בקטריוריה בקשישות. העלייה המדאיגה באורופתוגנים (Uropathogens) אשר עמידים לתרופות (Multidrug resistant) מחייבת מציאת אסטרטגיות חלופיות. אחת מהן היא השבת הפלורה עם לקטובצילים בעזרת פרוביוטיקה ואפשרות אחרת בעזרת מיץ חמוציות, מרכיב תחרותי אשר מעכב קישור חיידקים למוקוזה של מערכת השתן ולפיכך מוריד שכיחות זיהום בדרכי השתן.

זיהום בדרכי השתן הוא הזיהום החיידקי השכיח ביותר בנשים. יש שלוש קבוצות של נשים עם זיהום בדרכי השתן חוזר שניתן לחלק לפי גיל: נשים לפני תקופת חידלון הווסת, נשים בריאות לאחר חידלון הווסת, בגילאי 70-50 שנים אשר לא מצויות במוסדות ולא עברו קטטריזציה וקבוצת נשים קשישות מאושפזות במוסדות, אשר לרוב מצויות עם קטטר.

בקטריוריה (bacteriuria, נוכחות חיידקים בשתן) נמצאת בשכיחות גבוהה יותר בנשים עם בעיה תפקודית לעומת נשים ללא פגיעה תפקודית, כאשר נוכחות עקשנית (פרסיסטנטית) של חיידקים בשתן שכיחה יותר בדיירות בתי אבות, בעוד שנוכחות זמנית של חיידקים בשתן (transient bacteriuria) שכיחה יותר בנשים צעירות בריאות לאחר חידלון הווסת. רוב הנשים הקשישות עם נוכחות חיידקים בשתן הן אסימפטומטיות|[1], [2] ואין צורך לטפל בהן באנטיביוטיקה. בנשים צעירות ועד גיל העמידה, שכיחות 5% > UTI ועולה עם הגיל.

במחקרים אפידמיולוגים נמצא כי 20-15 אחוז מהנשים בגילאי 70-65 שנה יימצאו עם נוכחות חיידקים בשתן, לעומת 50-20 אחוז מהנשים מעל גיל 80 שנה. למרות שיעור ההיארעות הגבוה של בקטריוריה בנשים לאחר חידלון הווסת (צעירות ובנשים לאחר חידלון הווסת שמצויות במוסדות), רוב המחקרים על UTI נעשו בנשים צעירות. לפיכך, רוב גורמי הסיכון השכיחים ל-UTI בקרב נשים צעירות יותר ובריאות, כגון: יחסי מין תכופים, שימוש בקוטלי זרע, דיאפרגמה, שימוש בקונדומים, היסטוריה קודמת של UTI ושימוש לאחרונה באנטיביוטיקה, לא נבדקו בנשים בגיל העמידה ובנשים קשישות[3].

פוקסמן ושות' ערכו מחקר מקרה-בקרה ובדקו את השפעת התנהגות בריאה והיסטוריה מינית ורפואית על הסיכון ל-UTI בקרב נשים בריאות בגילאי 65-40 שנה. על פי תוצאות מחקר זה, פעילות מינית לא נמצאה קשורה עם UTI בקבוצת גיל זו, אך היסטוריה של UTI בשנה הקודמת, אובדן שתן, שימוש באנטיביוטיקה בשבועיים שקדמו וחשיפה לקור בשבועיים שקדמו נמצאו קשורים באופן חיובי עם UTI. בנוסף, שתיית מיץ חמוציות ונטילת ויטמין c הגנו באופן חלקי מפני UTI‏ [2]. מחקר מקרה-בקרה השווה 149 נשים לאחר חידלון הווסת עם היסטוריה של UTI חוזר לעומת 53 נבדקות ביקורת ללא היסטוריה של UTI שהותאמו לפי גיל. במסגרת המחקר נבדקו גורמי הסיכון בנשים בריאות, ללא קטטר, ושלא מצויות במוסדות. שלושה גורמים נמצאו קשורים באופן מובהק ל-UTI חוזר: אי נקיטת שתן (41 אחוז מקבוצת המקרים לעומת תשעה אחוזים מנבדקות הביקורת, 0.001>p), קיום ציסטוצלה (19 ,cystocele אחוז לעומת 0 אחוז, 0.001>p) ונפח שתן שאריתי לאחר התרוקנות (28 אחוז לעומת שני אחוזים, 0.000008>p). בעזרת אנליזה רב משתנית נמצא כי אי נקיטת שתן (0.0009=OR 5.79; 95% ci 2.05 - 16.42; p), היסטוריה של UTI לפני חידלון הווסת (0.003>OR, 4.85; 95% ci: 1.7 - 13.84; p) ומצב לא סקרטורי (0.005=OR, 2.9; 95% ci.; 1.28 - 6.25; p) הם שלושת הגורמים הקשורים ל-UTI חוזר בנשים לאחר חידלון הווסת[3].

ג'קסון ושות'[4] בדקו את שיעור ההיארעות וגורמי הסיכון לדלקת חריפה של שלפוחית השתן (acute cystitis) בקרב נשים לאחר חידלון הווסת עם וללא סוכרת והשפעה האפשרית של אסטרוגן בנשים אלו. לאורך תקופת מעקב של 1,773 שנות אדם, תועדו 138 מקרי UTI סימפטומטיים (היארעות 0.07 לשנת אדם). גורמים בלתי תלויים אשר מנבאים זיהום הם סוכרת תלוית אינסולין (95% 1.7-7.0 ci) והיסטוריה של UTI (יחס סיכון עבור שישה זיהומים או יותר = 6.9 , 95% 13.6 - 3.5 ci). לעומת זאת, קשר גבולי נמצא עבור היסטוריה של שימוש בחודשים האחרונים בקרם אסטרוגן נרתיקי (יחס סיכון = 1.8, 95% 3.4 - 1.0 ci) והיסטוריה של אבנים בכליות (יחס סיכון = 1.95, 95% 0.9-3.5 ci). לא נמצא קשר בין דלקת חריפה של שלפוחית השתן לבין פעילות מינית, אי נקיטת שתן, לידות, השתנה לאחר קיום יחסי מין, יובש בנרתיק, שימוש במיץ חמוציות, פלורת חיידקים בנרתיק ונפח שתן שאריתי בשלפוחית לאחר התרוקנות.

מור ושות' מצאו במחקרם כי קיום יחסי מין לאחרונה, כפי שתואר קודם בנשים צעירות, קשור באופן חזק ל-UTI בנשים בריאות לאחר חידלון הווסת[5].

גורמי הסיכון החשובים ביותר ל-UTI הם גיל מבוגר, שהות במוסדות, הימצאות קטטר שתן וירידה במצב תפקודי[6]. הסיכון ל-UTI עולה דרמטית עם השימוש בקטטר.

טבלה 1. גורמי הסיכון אשר מהווים פרהדיספוזיציה להתפתחות UTI בנשים כתלות בגיל[7]


נוכחות חיידקים בשתן נמצאה כמעלה תמותה בקשישים. במחקרים שנערכו באוכלוסיות יוונים, פינים ואמריקאים נמצא כי יש קשר בין UTI לירידה באריכות ימים[8], [9], [10]. קשישים עם UTI סבלו ממגוון מחלות שהן לא UTI שאפשר כי הגבירו את רגישות המטופלים לזיהומים ולתמותה. נורדסטם ושות׳ בדקו אוכלוסיית מטופלים קשישים והשוו את אריכות הימים שלהם ביחס לנוכחות חיידקים בשתן[11]. לא נמצאה עלייה בתמותה במטופלים בריאים עם בקטריוריה. בקטריוריה כשלעצמה לא נמצאה כגורם סיכון לתמותה במטופלים עם תחלואה. נוכחות חיידקים בשתן נמצאה קשורה עם תמותה, אך לא היוותה הגורם למוות. גורם חשוב נוסף בנשים לאחר חידלון הווסת הוא החשיבות הפוטנציאלית של חסר באסטרוגן על התפתחות בקטריוריה. נשים לאחר חידלון הווסת מצויות לרוב עם סימפטומים של מערכת המין והשתן, למחציתן הפרעות במערכת המין והשתן ו-29 אחוז עם אי נקיטת שתן[12].

חידלון הווסת מאופיין בירידה מובהקת בהפרשת אסטרוגן מהשחלות, שלרוב מלווה באטרופיה של הנרתיק, המאופיין ביובש של הנרתיק, בגירוד, בכאב בקיום יחסי מין (dyspareunia) ובאי נקיטת שתן. התמונה לעתים דומה ל-UTI‏[13], [14]. אסטרוגן מעודד את הפרוליפרציה (שגשוג) של לקטובצילים (lactobacillus) באפיתל הנרתיק, מוריד את רמת ומונע קולוניזציה (התיישבות) של Enterobacteraceae בנרתיק, שהם הפתוגנים העיקריים במערכת השתן.

תרשים 1 מתאר את הקשר בין אסטרוגן והפלורה של הנרתיק וכן הפתופיזיולוגיה של זיהומים בדרכי השתן בקשישות[15].

פתופיזיולוגיה-שתן.png

בנוסף, העדר אסטרוגן גורם לירידה בנפח שרירי הנרתיק, מה שמוביל לרפיון הליגמנטים (הרצועות) אשר מחזיקות את רצפת האגן והשלפוחית, ולפיכך להתפתחות צניחה של איברי האגן. קיקוביק ושות'[16] מצאו כי שימוש בקרם נרתיקי הוריד את התלונות האורו-גניטליות שקשורות עם אטרופיה נרתיקית.

טבלה 2. סיכום ההתוויות והתוויות נגד לטיפול באסטרוגן ל-UTI [1]


מחקר מבוקר אחר, רנדומלי, כפול סמיות הראה כי טיפול באסטריול בנרתיק הוא בעל השפעה דרמטית על UTI חוזר בנשים לאחר חידלון הווסת. על פי תוצאות המחקר, נמצא כי שיעור היארעות UTI בנשים שקיבלו אסטריול נרתיקי ירד ל-0.5 מקרים לשנה בהשוואה ל-5.9 מקרים לשנה בנשים שטופלו בפלצבו. בנוסף, לאחר חודש של טיפול, לקטובצילים נמצאו ב-60 אחוז מהנשים בקבוצת הטיפול לעומת 0 אחוז מהנשים בקבוצת הביקורת, pH-m ירד מ-5.5 ± 0.7 לפני הטיפול ל-3.6 + 1.0 אחרי הטיפול[17].

מספר שנים אחר כך, תוצאות דומות התקבלו במחקרו של אריקסן, בעזרת שימוש בטבעת אסטרדיול בנרתיק[18]. במחקר זה, נשים בקבוצת האסטרדיול נמצאו עם ירידה מובהקת בתדירות הסימפטומים של מערכת המין והשתן, כמו יובש בנרתיק ואי נקיטת שתן מסטרס ומדחיפות, ולאחר 36 שבועות של מחקר, 45 אחוז מהנשים אשר קיבלו אסטרדיול היו חופשיות UTM, בהשוואה ל-20 אחוז מהנשים אשר טופלו באינבו. יש לציין כי נכון לעכשיו קיימת מחלוקת בספרות. לדוגמה, מחקר אחר הראה כי נרות נרתיקיים (pessary) המכילים אסטריול פחות יעילים מטיפול פומי במקרודנטין במניעת בקטריוריה בנשים לאחר חידלון הווסת. מחקר זה גם הדגים את כשלון הנרות הנרתיקיים המכילים אסטריול בשמירה על הלקטובצילים בנרתיק והורדת בנשים אלו[19].

ברואן ושות[3], [10] העריכו את השפעת הטיפול ההורמונלי על תדירות UTI ובדקו מהם גורמי הסיכון הפוטנציאליים. במסגרת המחקר נאספו נתונים מתוך Health and Estrogen/Progesterone Replacement Study, מחקר רנדומלי, סמוי, שבדק השפעת טיפול הורמונלי על מחלת לב כלילית בקרב 2,763 נשים לאחר חידלון הווסת בגילאי 79-44 שנה עם מחלת לב כלילית. תדירות UTI היתה גבוהה יותר בקרב הקבוצה שקיבלה טיפול הורמונלי (0.625 מ״ג אסטרוגן מצומד + 2.5 מ״ג מדרוקסי פרוגסטרון אצטט או אינבו, לאחר 4.1 שנים בממוצע). ההבדלים לא היו מובהקים סטטיסטית. גורמי סיכון מובהקים ל-UTI שנמצאו באנליזה רב משתנית היו: נשים סוכרתיות בטיפול (אינסולין 2.34 - 1.4 ,OR 1.81, 95% ci); טיפול פומי (1.9 - 1.09 ,OR 1.44, 95% ci) ; בריאות ירודה (1.57 - 1.14 ,OR 1.34; 95% ci); גירוד בנרתיק (2.5 - 1.07 ,OR 1.63, 95% ci) ואי נקיטת שתן בשל דחיפות (OR 1.51, 95% ci, 1.30 - 1.75). מקרי UTis בשנים שקדמו נמצאו קשורים עם UTI (OR 7.00, 95% ci, 5.91 - 8.92) ועם מספר אפיזודות של UTIS (24.02 - 14.27 ,OR 18.51, 95% .I).

בנוסף, על פי מחקר Hearth & estrogen/progestin replacement study טיפול הורמונלי פומי לא הוריד את תדירות האירועים של UTI בהשוואה לקבוצת הביקורת. גיקסון ושות׳ לא מצאו כי שימוש באסטרוגן נרתיקי או פומי הגן מפני UTI חוזרים [4]. לסיכום, יעילות אסטרוגן במניעת UTI בנשים לאחר חידלון הווסת נותרה במחלוקת. כיום, ההמלצה המקובלת לשימוש באסטרוגן (נרתיקי ולא פומי) היא בנשים לאחר חידלון הווסת, בעיקר כאלו עם זיהומים של חיידקים אורו-פתוגנים אשר עמידים למספר תרופות (multi-drug resistant), מה שמגביל את אפשרויות הטיפול ויעילות טיפול אנטי-מיקרוביאלי מניעתי ובנשים עם סימפטומים שקשורים באטרופיה נרתיקית[3].

העלייה המדאיגה במספר אורו-פתוגנים אשר עמידים לתרופות מעלה את הצורך במציאת אסטרטגיות חלופיות. אחת מהן היא השבת הפלורה הנורמלית של הנרתיק בעזרת פרוביוטיקה. אפשרות אחרות היא שימוש במרכיב אחר אשר מתחרה על הקשירה של חיידקים לקולטנים באפיתל דרכי השתן. למרבה הצער, אף אחת משיטות אלו לא נמצאה יעילה, אולם יש מספר עדויות ליעילות פרוביוטיקה וחמוציות במניעת UTI.

רייד ושות'[20] מצאו דרך למנוע זיהום של אורופתוגנים בעזרת לקטובצילוס in vitro ובעזרת מספר מחקרים קליניים הראו כי 1-rhamnosus Gr ו- L fermentum-Rc מסוגלים להתיישב בנרתיק, שלב ראשון במניעת בקטריאוריה עדיין יש צורך ביותר מחקרים, בעיקר קליניים, כדי לקבוע תפקיד פרוביוטיקה במניעת UTI.

אפשרות אחרת היא שימוש בחמוציות. מיץ חמוציות מכיל proanthocyanidin אשר יכול למנוע התיישבות (colonization) של E.coli במוקוזת הנרתיק ולהוריד תדירות בקטריאוריה[21].

מקמורדו ושות'[22] השוו במחקר מבוקר רנדומלי בקרב קשישות את יעילות קפסולות חמוציות לעומת טיפול בטרימתופרים (Trimethoprim) במניעת UTI. התקופה עד להופעת הישנות ראשונה של UTI לא היתה שונה בצורה מובהקת בין שתי הקבוצות. בנוסף, טרימתופרים נמצא עם יתרון מועט, בהשוואה לחמוציות, במניעת UTI חוזר בנשים מבוגרות יותר אך גם נמצא עם יותר תופעות לוואי ומקרים של הפסקת טיפול. אולם, רק מעט מחקרים קליניים נערכו ובקבוצות אוכלוסיה קטנות והטרוגניות נמצא יתרון לשימוש בחמוציות, מיץ או כמוסות, במניעת בקטריוריה.

קיים רק מחקר אחד[23] אשר בדק את אוכלוסיית קשישות עם בקטריוריה אסימפטומטית ומצא ירידה מובהקת בבקטריוריה ופיוריה (Pyuria) בנשים אשר קיבלו מיץ חמוציות בהשוואה לנשים שקיבלו אינבו. אולם, כיוון שאין צורך בטיפול בבקטריוריה אסימפטומטית, לא ברור מהי החשיבות הקלינית של מחקר זה. בסיכומו של דבר, בקטריוריה באופן כללי ואסימפטומטית באופן ספציפי היא ממצא שכיח הן בנשים בריאות לאחר חידלון הווסת והן בנשים שמאושפזות במוסדות. גורמים אורולוגיים, כמו אי נקיטת שתן, קיום דרגה כלשהי של ציסטוצלה ונפח שתן שאריתי לאחר התרוקנות, יחד עם UTI קודם ומצב לא סקרטורי, קשורים עם UTI חוזר באוכלוסיה זו.

מספר מחקרים הדגימו קשר בין בקטריוריה לסוכרת ויחסי מין. תפקיד אסטרוגן פומי/ נרתיקי, יחד עם שימוש בפרוביוטיקה ולקטובצילים נותר במחלוקת.

ביבליוגרפיה

  • Brown JS, Vittinghoff E, Kanaya AM, Agarwal SK, Hulley S, Foxman B. Urinary tract infections in postmenopausal women: Effect of hormone therapy and risk factors.
  1. ↑ 1.0 1.1 Raz R. Hormone replacement therapy or prophylaxis in postmenopausal women with recurrent urinary tract infection, J Infect Dis 2001; 183 (Suppl 1): S74-6.
  2. ↑ 2.0 2.1 Foxman B, Somsel P, Tallman P, Gillespie B, Raz R, Colodner R, Kandula D, Sobel JD. Urinary tract infection among women aged 40-65: behavioral and sexual risk factors.J of Clin Epidemiol 2001; 54:710-718
  3. ↑ 3.0 3.1 3.2 3.3 Raz R, Gennesin Y, Wasser J, Stoler Z, Rosenfeld S, Rottensterich E, Stamm WE. Recurrent urinary tract infections in postmenopausal women. CID 2000; 30: 152-156
  4. ↑ 4.0 4.1 Jackson SL, Boyko EJ, Scholes D, Abraham L, Gupta K, Fihn SD. Predictors of urinary tract infections after menopause: A prospective study. Am J Med 2004; 117: 903-911
  5. ↑ Moore EE, Hawes SE, Scholes D, Boyko EJ, Hughes JP, Fihn SD. Sexual intercourse and risk of symptomatic urinary tract infection in post-menopausal women. J Gen Intern Med 2008; 23(5): 595-9.
  6. ↑ Nicolle LE , Asymptomatic bacteriuria in the elderly. Infect Dis Clin North Am 1997; 11:647-662
  7. ↑ Raz R - Stamm W. Factors contributing to susceptibility of postmenopausal women to recurrent urinary tract infectionx, CID 1999 28: 723-5
  8. ↑ Dontas A, Kasviki-Charvati P, Papanayiotou P, Marketos S. Bacteriuria and survival in old age. N Engl J Med 1981; 304: 939-943.
  9. ↑ Nordenstam G, Brandberg A, Oden A, Svanborg-Eden C, Svanborg A. Bacteriuria and mortality in an elderly population. N Engl J Med 1986; 314: 1152-1156.
  10. ↑ 10.0 10.1 Platt R, Polk B, Murdock B, Rosner B. Mortality associated with nosocomial urinary tract infection. N Engl J Med 1982; 307: 637-642.
  11. ↑ Nordenstam G, Sundh V, Lincoln K, Svanborg A, Svanborg-Eden C. Bacteriuria in representative population samples of persons aged 72 - 79 years.Am J Epidemiol 130: 1176 - 1186.
  12. ↑ Prevalence of genitor-urinary symptoms in the late menopause. Acta Obstet Gynecol Scand 1984; 63: 257-60.
  13. ↑ Haspels AA, Luisi M, Kocovic PM. Endocrinological and clinical investigations in postmenopausal women following administration of vaginal cream containing oestriol. Maturitas 1981; 3:321-7
  14. ↑ Thomas TM, Plymat KR, Blannin J et al. Prevalence of urinary incontinence. Br Med J 1980; 281: 1243-5
  15. ↑ Raz R, Intravaginal estriol and the bladder. JAMA 1999; Chapter 24 pages 1-3, The millennium review 2000. The management of the menopause.]
  16. ↑ Kicovic PM, Cortes-Prieto J, Milojevic S et al. The treatment of postmenopausal vaginal atrophy with ovestin vaginal cream or suppositories: clinical, endocrinologi-cal and safety aspects. Maturitas 1980; 2: 275-82
  17. ↑ Raz R, Stamm WE. A controlled trial of intravaginal estriol in postmenopausal women with recurrent urinary tract infections. N Engl J Med. 329(11): 753-6, 1993.
  18. ↑ Eriksen BC. A randomized, open, parallel-group study on the preventive effect of an estradiol-releasing vaginal ring (Estring) on recurrent urinary tract infections in postmenopausal women. Am J Obstet Gynecol 1999; 180: 1072-9
  19. ↑ Raz R, Colodner R, Rohana Y, Batino S, Rottensterich E, Wasser I, Stamm W Effectiveness of estriol-containing vaginal pessaries and nitrofurantoin macrocrystal therapy in the prevention of recurrent urinary tract infection in postmenopausal women. CID 2003; 36:1362-8
  20. ↑ Reid G, Burton J. Use of lactobacillus to prevent infection by pathogenic bacteria. Microbes Infect 2002; 4(3): 319-24
  21. ↑ Raz R. Urinary tract infectinin elderly women. Antimicrob Agents 1998; 10:177-179
  22. ↑ MaMurdo T. McMurdo M.E.T., Argo I, Phillips G, Daly F, Davey P. Cranberry or trimetoprim for the prevention of recurrent urinary tract infections? A randomized controlled trial in older women. J of Antimicrob Chemot. 2009; 63: 389-395.
  23. ↑ Avorn J, Monane M, Gurwitz JH, Glynn RJ, Choodnovskiy I, Lipsitz LA. Reduction of bacteriuria and pyuria after ingestion of cranberry juice. JAMA 1994; 271:751-4.

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' ראול רז, מנהל היחידה למחלות זיהומיות, המרכז הרפואי העמק, עפולה



פורסם בכתב העת לגינקולוגיה, נובמבר 2009, גיליון מס' 10, Themedical