כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "ניהול היריון שלאחר המועד - נייר עמדה"
מתוך ויקירפואה
| (13 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
|האיגוד המפרסם=[[קובץ:מיילדות.png|מרכז|180 פיקסלים|קישור=האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה]] | |האיגוד המפרסם=[[קובץ:מיילדות.png|מרכז|180 פיקסלים|קישור=האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה]] | ||
|סימוכין= | |סימוכין= | ||
| − | |קישור=[ | + | |קישור=[https://ima-contentfiles.s3.amazonaws.com/Ne188_Post-termPregnancy.pdf באתר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה] |
| − | |תאריך פרסום= | + | |תאריך פרסום=פברואר 2022 |
| − | |יוצר הערך=ד"ר | + | |יוצר הערך={{רווח קשיח}} |
| − | }} | + | *פרופ' יואב ינון |
| + | *פרופ' טל בירון-שנטל | ||
| + | *פרופ' אשר בשירי | ||
| + | *ד"ר עידו שולט | ||
| + | *ד"ר יפעת וינר | ||
| + | *פרופ' רינת גבאי בן-זיו | ||
| + | *ד"ר חן סלע | ||
| + | }} | ||
{{הרחבה|היריון}} | {{הרחבה|היריון}} | ||
<big>במקום שהוא קיים, דירוג ה- EBM יופיע בצבע <font color=#00FF00> ירוק </font></big> | <big>במקום שהוא קיים, דירוג ה- EBM יופיע בצבע <font color=#00FF00> ירוק </font></big> | ||
| − | [[היריון]] שלאחר המועד ( | + | [[היריון]] שלאחר תקופת המועד (post-term pregnancy) מוגדר כהיריון הנמשך מעבר ל-294 יום (42 שבועות), מהיום הראשון של הוסת האחרונה{{הערה|שם=הערה1|Management of late-term and postterm pregnancies. Practice Bulletin No. 146. American College of Obstetricians and Gynecologists. Obstet Gynecol 2014;124:390-6.}}{{הערה|שם=הערה2|Spong CY. Defining “term” pregnancy: recommendations from the Defining “Term” Pregnancy Workgroup. JAMA 2013;309:2445-6. (Level III).}}{{כ}}. <font color=#00FF00> (Level III) </font>. |
| − | קביעה מדויקת של גיל ההיריון | + | קביעה מדויקת של גיל ההיריון חיונית לאבחנה ולניהול תקין של היריון. השכיחות היא 3-12% ומושפעת ממספר גורמים, ובעיקר מהדיוק בקביעת גיל ההיריון{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה2}}. שכיחות היריון עודף 3%-8% והיא מושפעת ממספר גורמים ובעיקר, מהדיוק בקביעה של גיל ההיריון{{הערה|שם=הערה3|Martin JA, Hamilton BE, Osterman MJ, Curtin SC, Mathews TJ. Births: final data for 2012. Natl Vital StatRep 2013;62)9(:1-27. (Level II-3).}}{{כ}}. <font color=#00FF00> (Level II-III) </font>. |
| − | + | במרבית המקרים, הסיבה להיריון עודף אינה ידועה. גורמי סיכון: היות היולדת מבכירה, היריון קודם שהסתיים בלידה לאחר המועד (עלייה בסיכון פי 2–3), גורמים גנטיים אימהיים, עובר ממין זכר ו[[השמנת יתר]]. אנאצפליה וחסר עוברי של סולפטאז, תוארו אף הם כגורמי סיכון להיריון עודף{{הערה|שם=הערה1}}. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | == | + | ==הגדרות== |
| + | *היריון בתקופת המועד המוקדם (early term) - 37+0 ועד 38+6 שבועות | ||
| + | *היריון בתקופת מועד מלא (full term) - 39+0 ועד 40+6 שבועות | ||
| + | *היריון בתקופת מועד מאוחרת (late term) - 41+0 ועד 41+6 שבועות | ||
| + | *היריון שלאחר תקופת המועד (post term pregnancy) - לאחר 42+0 שבועות | ||
| − | הסיכונים והסיבוכים בהיריון שלאחר המועד הם תהליכים הדרגתיים, המתרחשים החל מהמועד המשוער ללידה ושיעורם הולך ועולה עם | + | ==סיכונים לעובר<font color=#00FF00> (Level III) </font>== |
| + | הסיכונים והסיבוכים בהיריון שלאחר המועד, הם תהליכים הדרגתיים, המתרחשים החל מהמועד המשוער ללידה, ושיעורם הולך ועולה עם המשך ההיריון. סיבוכי היריון עודף כוללים עלייה בשיעור התמותה הפרינאטלית. עלייה חדה מתוארת החל מ-40 שבועות כאשר, החל מ-42 שבועות נצפתה עלייה של פי 2 לעומת 40 שבועות. הגורמים העיקריים לכך הם, תשניק-אספיקסיה, [[שאיפת מיקוניום]] ו[[זיהומים תוך רחמיים]]. בנוסף, קיימת עלייה בשיעור ה[[מקרוזומיה]] עם סיבוכים אורתופדיים ונוירולוגיים הנלווים לעלייה בסיכון לכליאת כתפיים{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה4|Doherty L, Norwitz Er. Prolonged pregnancy: when should we intervene? Curr Opin Obstet Gynecol. 2008; 20:519. 547.}}{{הערה|שם=הערה5|Smith GC. Estimating risks of perinatal death. Am J Obstet Gynecol 2005;192:17-22. (Level III).}}. | ||
| − | [[תסמונת בשלות יתר]] ( | + | [[תסמונת בשלות יתר]] (post maturity) מופיעה בכ-20% מההיריונות העודפים מתארת מאפייני [[תת תזונה]] כרוניים, איבוד שומן תת-עורי ומסת שריר, התייבשות (Dehydration) וקילוף עור. נמצא גם סיכון מוגבר ל[[מיעוט מי שפיר]] שמתבטא, בין היתר, ב[[ניטור דופק לב העובר בזמן הלידה - נייר עמדה|ניטור]] לא תקין. |
| − | היריון שלאחר המועד תואר כגורם סיכון בלתי תלוי לאנצפלופתיה | + | סיבוכים נוספים כוללים שאיפת מקוניום, [[היפוגליקמיה]] לאחר הלידה, [[אי ספיקה נשימתית]], [[פרכוסים]] וסיבוכים נוירולוגיים מאוחרים המיוחסים, בעיקר, לעלייה בסיכון לתשניק. היריון שלאחר המועד, תואר כגורם סיכון בלתי תלוי לאנצפלופתיה שלאחר הלידה ולמוות בשנה הראשונה לחיי היילוד{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה4}}{{הערה|שם=הערה5}}. |
| − | ==סיכונים לאם== | + | ==סיכונים לאם<font color=#00FF00> (Level II) </font>== |
| + | הסיבוכים באם עולים גם הם בהדרגה מ-39 שבועות ואילך וכוללים: עלייה בשיעורי [[כוריואמניוניטיס]], עלייה בשכיחות קרעים בדרגה 3–4 הקשורה למאקרוזומיה, עלייה בשיעורי [[לידה מכשירנית]] ו[[ניתוח קיסרי|ניתוחים קיסריים]], יחד עם סיכון יתר לסיבוכים נלווים כגון: זיהומים רחמיים, דימומים ואירועים טרומבואמבוליים{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה6| Caughey AB, Musci TJ. Complications of term pregnancies beyond 37 weeks of gestation. Obstet Gynecol 2004;103:57-62. (Level II-3).}}. מומלץ, להתחיל ב[[ניטור דופק עוברי לפני ובמהלך הלידה - Antepartum and intrapartum fetal heart rate assessment#הערכת העובר מבחינת ניטור טרום לידה (Antepartum)|ניטור טרום לידתי]] לא יאוחר משבוע 41, במטרה לאתר היריונות שבהם תהליכי בשלות היתר מתרחשים בקצב מואץ, ואשר בהם [[גרימת לידה והבשלת צוואר הרחם - נייר עמדה|השראת לידה]] אפשר שתמנע סיבוכים. | ||
| − | + | ==אשר על כן עמדת האיגוד היא== | |
| + | ===קביעת גיל ההיריון המדויק=== | ||
| + | ניתן לבצע בעזרת מספר נתונים: תאריך הווסת האחרון בנשים עם מחזור סדיר וספונטני, מועד הביוץ אם ידוע, בדיקת היריון (BHCG) אם בוצעה עד שבוע ממועד הווסת החסר. מומלץ, להשתמש בבדיקת אולטרה-סאונד עם עדיפות למדידה של CRL בשליש הראשון להיריון{{הערה|שם=הערה1}} <font color=#00FF00> (Level A) </font> . | ||
| − | + | החל מ־14 שבועות להיריון נהוג להתבסס על מדידת גיל ההיריון על פי היקף ראש, מרחק ביפריאטלי או שילוב המדדים הביומטריים. | |
| − | + | תיקון תאריך הלידה המשוער ייעשה כאשר ההפרש בין גיל ההיריון הקליני לפי וסת אחרון, והגודל באולטרה -סאונד ע"פ הבדיקה המוקדמת{{הערה|שם=הערה14|ACOG Committee Opinion No 579: Definition of term pregnancy. Obstet Gynecol 2013; 122:1139. Reaffirmed 2019.}}: | |
| + | *עולה על 4 ימים בשבועות 7–10 | ||
| + | *עולה על 6 ימים בשבועות 11–13 | ||
| + | *עולה על 9 ימים בשבועות 14–20 | ||
| − | + | ===סיווג היולדות בהיריון בסיכון נמוך לקבוצת הניטור או השראת הלידה בהתאם לקריטריונים הבאים=== | |
| + | *ניטור <font color=#00FF00> (Level B) </font>: | ||
| + | :ניטור עוברי יבוצע לא יאוחר מ-41+0 שבועות. מומלץ, להעריך את מצב העובר על ידי ניטור דופק העובר וביצוע בדיקת סונאר לכמות מי השפיר בתדירות של פעמיים בשבוע. הערכה כזו מקטינה את הסיכונים לתמותה ולתחלואה פרינטאליים{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה7|Lalor JG, Fawole B, Alfirevic Z, Devane D. Biophysical profile for fetal assessment in high risk pregnancies. Cochrane Database of Systematic Reviews 2008, Issue 1.}}. | ||
| + | *השראת לידה: | ||
| + | *אין לבצע השראת לידה אלקטיבית (ללא הורייה רפואית) לפני 39 שבועות | ||
| + | *הנתונים העכשוויים מצביעים על יתרון בהשראת לידה החל מסיום 41 שבועות, כאשר יש תיארוך מדויק של ההיריון וללא קשר לתנאים הצוואריים. השראת לידה במקרים אלו, מפחיתה את השיעור היחסי של סיבוכים פרינאטליים הכוללים: תמותה, מבלי לגרום לעלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה8|Hannah ME, Hannah WJ, Hellmann J, Hewson S,Milner R, Willan A. Induction of labor as compared with serial antenatal monitoring in post-term pregnancy. A randomized controlled trial. The Canadian Multicenter Post-term Pregnancy Trial Group. N Engl J Med 1992;326:1587-92. (Level I).}}{{הערה|שם=הערה9|A clinical trial of induction of labor versus expectant management in postterm pregnancy. The National Institute of Child Health and Human Development Network of Maternal-Fetal Medicine Units. Am J Obstet Gynecol1994;170:716-23. (Level I).}}{{הערה|שם=הערה10|Heimstad R, Skogvoll E, Mattsson LA, Johansen OJ,Eik-Nes SH, Salvesen KA. Induction of labor or serial antenatal fetal monitoring in postterm pregnancy: a randomized controlled trial. Obstet Gynecol 2007;109:609-17.(Level I).}}{{הערה|שם=הערה11|Caughey AB, Sundaram V, Kaimal AJ, et al. Systematic review: Elective induction of labor versus expectant management of pregnancy. Ann Intern Med 2009; 151:252.}} <font color=#00FF00> (Level B) </font> | ||
| + | *ניתן להמתין ללידה ספונטנית עד סיום שבוע 42 מאחר, שהעלייה בסיכון האבסולוטי לסיבוכים השונים נמוכה ביותר{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה6}}{{הערה|שם=הערה8}} | ||
| + | *בהיריון עודף מעבר ל-294 יום, 42 שבועות מלאים, מומלץ להשרות לידה{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה2}}{{הערה|שם=הערה3}}{{הערה|שם=הערה4}}{{הערה|שם=הערה5}}{{הערה|שם=הערה6}}{{הערה|שם=הערה7}}{{הערה|שם=הערה8}}{{הערה|שם=הערה9}}{{הערה|שם=הערה10}}{{הערה|שם=הערה11}} | ||
| − | + | ניתן להפחית את הסיכון להיריון עודף על ידי סטריפינג של הקרומים{{הערה|שם=הערה1}}{{הערה|שם=הערה12|Boulvain M, Stan CM, Irion O. Membrane sweeping for induction of labour. Cochrane Database of Systematic Reviews 2005, Issue 1.}}. סטריפינג עלול לגרום לדימום נרתיקי וגורם לאי נוחות עד כאב רגעי בעת ביצוע הפעולה. | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | + | ==צוות הכנת נייר העמדה== | |
| + | ===צוות הכנת נייר העמדה (2011)=== | ||
| + | *ד"ר אלי גוטרמן | ||
| + | *פרופ' קובי בר | ||
| + | ===צוות עדכון נייר העמדה (2017)=== | ||
| + | *פרופ' אריאל מני | ||
| + | *פרופ' טל בירון-שנטל | ||
| + | *פרופ' יואב יינון | ||
| + | *פרופ' משנה קליני זהר נחום | ||
| + | *ד"ר חן סלע | ||
| + | *פרופ' משנה קליני עידו שולט | ||
| + | *פרופ' אייל שיינר | ||
| − | + | ===צוות עדכון נייר העמדה (2022)=== | |
| − | + | *פרופ' יואב ינון | |
| − | + | *פרופ' טל בירון-שנטל | |
| − | * | + | *פרופ' אשר בשירי |
| − | + | *ד"ר עידו שולט | |
| − | + | *ד"ר יפעת וינר | |
| − | + | *פרופ' רינת גבאי בן-זיו | |
| − | + | *ד"ר חן סלע | |
| − | |||
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
| − | + | <blockquote> | |
| − | <blockquote> | + | {{הערות שוליים|יישור=שמאל}} |
| − | |||
| − | |||
| − | {{הערות שוליים}} | ||
| − | |||
| − | |||
</blockquote> | </blockquote> | ||
| − | |||
| − | |||
[[קטגוריה:ניירות עמדה - האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה - מיילדות]] | [[קטגוריה:ניירות עמדה - האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה - מיילדות]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:04, 8 במאי 2022
 | |
|---|---|
| ניהול היריון שלאחר המועד | |
|
| |
| ניירות עמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה | |
| תחום | מיילדות |
| האיגוד המפרסם |  |
| קישור | באתר האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה |
| תאריך פרסום | פברואר 2022 |
| יוצר הערך |
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – היריון
במקום שהוא קיים, דירוג ה- EBM יופיע בצבע ירוק
היריון שלאחר תקופת המועד (post-term pregnancy) מוגדר כהיריון הנמשך מעבר ל-294 יום (42 שבועות), מהיום הראשון של הוסת האחרונה[1][2]. (Level III) .
קביעה מדויקת של גיל ההיריון חיונית לאבחנה ולניהול תקין של היריון. השכיחות היא 3-12% ומושפעת ממספר גורמים, ובעיקר מהדיוק בקביעת גיל ההיריון[1][2]. שכיחות היריון עודף 3%-8% והיא מושפעת ממספר גורמים ובעיקר, מהדיוק בקביעה של גיל ההיריון[3]. (Level II-III) .
במרבית המקרים, הסיבה להיריון עודף אינה ידועה. גורמי סיכון: היות היולדת מבכירה, היריון קודם שהסתיים בלידה לאחר המועד (עלייה בסיכון פי 2–3), גורמים גנטיים אימהיים, עובר ממין זכר והשמנת יתר. אנאצפליה וחסר עוברי של סולפטאז, תוארו אף הם כגורמי סיכון להיריון עודף[1].
הגדרות
- היריון בתקופת המועד המוקדם (early term) - 37+0 ועד 38+6 שבועות
- היריון בתקופת מועד מלא (full term) - 39+0 ועד 40+6 שבועות
- היריון בתקופת מועד מאוחרת (late term) - 41+0 ועד 41+6 שבועות
- היריון שלאחר תקופת המועד (post term pregnancy) - לאחר 42+0 שבועות
סיכונים לעובר (Level III)
הסיכונים והסיבוכים בהיריון שלאחר המועד, הם תהליכים הדרגתיים, המתרחשים החל מהמועד המשוער ללידה, ושיעורם הולך ועולה עם המשך ההיריון. סיבוכי היריון עודף כוללים עלייה בשיעור התמותה הפרינאטלית. עלייה חדה מתוארת החל מ-40 שבועות כאשר, החל מ-42 שבועות נצפתה עלייה של פי 2 לעומת 40 שבועות. הגורמים העיקריים לכך הם, תשניק-אספיקסיה, שאיפת מיקוניום וזיהומים תוך רחמיים. בנוסף, קיימת עלייה בשיעור המקרוזומיה עם סיבוכים אורתופדיים ונוירולוגיים הנלווים לעלייה בסיכון לכליאת כתפיים[1][4][5].
תסמונת בשלות יתר (post maturity) מופיעה בכ-20% מההיריונות העודפים מתארת מאפייני תת תזונה כרוניים, איבוד שומן תת-עורי ומסת שריר, התייבשות (Dehydration) וקילוף עור. נמצא גם סיכון מוגבר למיעוט מי שפיר שמתבטא, בין היתר, בניטור לא תקין.
סיבוכים נוספים כוללים שאיפת מקוניום, היפוגליקמיה לאחר הלידה, אי ספיקה נשימתית, פרכוסים וסיבוכים נוירולוגיים מאוחרים המיוחסים, בעיקר, לעלייה בסיכון לתשניק. היריון שלאחר המועד, תואר כגורם סיכון בלתי תלוי לאנצפלופתיה שלאחר הלידה ולמוות בשנה הראשונה לחיי היילוד[1][4][5].
סיכונים לאם (Level II)
הסיבוכים באם עולים גם הם בהדרגה מ-39 שבועות ואילך וכוללים: עלייה בשיעורי כוריואמניוניטיס, עלייה בשכיחות קרעים בדרגה 3–4 הקשורה למאקרוזומיה, עלייה בשיעורי לידה מכשירנית וניתוחים קיסריים, יחד עם סיכון יתר לסיבוכים נלווים כגון: זיהומים רחמיים, דימומים ואירועים טרומבואמבוליים[1][6]. מומלץ, להתחיל בניטור טרום לידתי לא יאוחר משבוע 41, במטרה לאתר היריונות שבהם תהליכי בשלות היתר מתרחשים בקצב מואץ, ואשר בהם השראת לידה אפשר שתמנע סיבוכים.
אשר על כן עמדת האיגוד היא
קביעת גיל ההיריון המדויק
ניתן לבצע בעזרת מספר נתונים: תאריך הווסת האחרון בנשים עם מחזור סדיר וספונטני, מועד הביוץ אם ידוע, בדיקת היריון (BHCG) אם בוצעה עד שבוע ממועד הווסת החסר. מומלץ, להשתמש בבדיקת אולטרה-סאונד עם עדיפות למדידה של CRL בשליש הראשון להיריון[1] (Level A) .
החל מ־14 שבועות להיריון נהוג להתבסס על מדידת גיל ההיריון על פי היקף ראש, מרחק ביפריאטלי או שילוב המדדים הביומטריים.
תיקון תאריך הלידה המשוער ייעשה כאשר ההפרש בין גיל ההיריון הקליני לפי וסת אחרון, והגודל באולטרה -סאונד ע"פ הבדיקה המוקדמת[7]:
- עולה על 4 ימים בשבועות 7–10
- עולה על 6 ימים בשבועות 11–13
- עולה על 9 ימים בשבועות 14–20
סיווג היולדות בהיריון בסיכון נמוך לקבוצת הניטור או השראת הלידה בהתאם לקריטריונים הבאים
- ניטור (Level B) :
- ניטור עוברי יבוצע לא יאוחר מ-41+0 שבועות. מומלץ, להעריך את מצב העובר על ידי ניטור דופק העובר וביצוע בדיקת סונאר לכמות מי השפיר בתדירות של פעמיים בשבוע. הערכה כזו מקטינה את הסיכונים לתמותה ולתחלואה פרינטאליים[1][8].
- השראת לידה:
- אין לבצע השראת לידה אלקטיבית (ללא הורייה רפואית) לפני 39 שבועות
- הנתונים העכשוויים מצביעים על יתרון בהשראת לידה החל מסיום 41 שבועות, כאשר יש תיארוך מדויק של ההיריון וללא קשר לתנאים הצוואריים. השראת לידה במקרים אלו, מפחיתה את השיעור היחסי של סיבוכים פרינאטליים הכוללים: תמותה, מבלי לגרום לעלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים[1][9][10][11][12] (Level B)
- ניתן להמתין ללידה ספונטנית עד סיום שבוע 42 מאחר, שהעלייה בסיכון האבסולוטי לסיבוכים השונים נמוכה ביותר[1][6][9]
- בהיריון עודף מעבר ל-294 יום, 42 שבועות מלאים, מומלץ להשרות לידה[1][2][3][4][5][6][8][9][10][11][12]
ניתן להפחית את הסיכון להיריון עודף על ידי סטריפינג של הקרומים[1][13]. סטריפינג עלול לגרום לדימום נרתיקי וגורם לאי נוחות עד כאב רגעי בעת ביצוע הפעולה.
צוות הכנת נייר העמדה
צוות הכנת נייר העמדה (2011)
- ד"ר אלי גוטרמן
- פרופ' קובי בר
צוות עדכון נייר העמדה (2017)
- פרופ' אריאל מני
- פרופ' טל בירון-שנטל
- פרופ' יואב יינון
- פרופ' משנה קליני זהר נחום
- ד"ר חן סלע
- פרופ' משנה קליני עידו שולט
- פרופ' אייל שיינר
צוות עדכון נייר העמדה (2022)
- פרופ' יואב ינון
- פרופ' טל בירון-שנטל
- פרופ' אשר בשירי
- ד"ר עידו שולט
- ד"ר יפעת וינר
- פרופ' רינת גבאי בן-זיו
- ד"ר חן סלע
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 Management of late-term and postterm pregnancies. Practice Bulletin No. 146. American College of Obstetricians and Gynecologists. Obstet Gynecol 2014;124:390-6.
- ↑ 2.0 2.1 2.2 Spong CY. Defining “term” pregnancy: recommendations from the Defining “Term” Pregnancy Workgroup. JAMA 2013;309:2445-6. (Level III).
- ↑ 3.0 3.1 Martin JA, Hamilton BE, Osterman MJ, Curtin SC, Mathews TJ. Births: final data for 2012. Natl Vital StatRep 2013;62)9(:1-27. (Level II-3).
- ↑ 4.0 4.1 4.2 Doherty L, Norwitz Er. Prolonged pregnancy: when should we intervene? Curr Opin Obstet Gynecol. 2008; 20:519. 547.
- ↑ 5.0 5.1 5.2 Smith GC. Estimating risks of perinatal death. Am J Obstet Gynecol 2005;192:17-22. (Level III).
- ↑ 6.0 6.1 6.2 Caughey AB, Musci TJ. Complications of term pregnancies beyond 37 weeks of gestation. Obstet Gynecol 2004;103:57-62. (Level II-3).
- ↑ ACOG Committee Opinion No 579: Definition of term pregnancy. Obstet Gynecol 2013; 122:1139. Reaffirmed 2019.
- ↑ 8.0 8.1 Lalor JG, Fawole B, Alfirevic Z, Devane D. Biophysical profile for fetal assessment in high risk pregnancies. Cochrane Database of Systematic Reviews 2008, Issue 1.
- ↑ 9.0 9.1 9.2 Hannah ME, Hannah WJ, Hellmann J, Hewson S,Milner R, Willan A. Induction of labor as compared with serial antenatal monitoring in post-term pregnancy. A randomized controlled trial. The Canadian Multicenter Post-term Pregnancy Trial Group. N Engl J Med 1992;326:1587-92. (Level I).
- ↑ 10.0 10.1 A clinical trial of induction of labor versus expectant management in postterm pregnancy. The National Institute of Child Health and Human Development Network of Maternal-Fetal Medicine Units. Am J Obstet Gynecol1994;170:716-23. (Level I).
- ↑ 11.0 11.1 Heimstad R, Skogvoll E, Mattsson LA, Johansen OJ,Eik-Nes SH, Salvesen KA. Induction of labor or serial antenatal fetal monitoring in postterm pregnancy: a randomized controlled trial. Obstet Gynecol 2007;109:609-17.(Level I).
- ↑ 12.0 12.1 Caughey AB, Sundaram V, Kaimal AJ, et al. Systematic review: Elective induction of labor versus expectant management of pregnancy. Ann Intern Med 2009; 151:252.
- ↑ Boulvain M, Stan CM, Irion O. Membrane sweeping for induction of labour. Cochrane Database of Systematic Reviews 2005, Issue 1.