כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק על רעב ושובע ומה שביניהם
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| על רעב ושובע ומה שביניהם | ||
|---|---|---|
| ' | ||
| יוצר הערך | איילת קלטר | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – תזונה
עולם האוכל הוא ריקוד עדין בין צורכי הגוף וצורכי הנפש. לאוכל, להתעסקות בו, להימצאות בדיאטות, ואפילו לעצם ההשמנה יש לעתים תפקידים רגשיים הטבועים עמוק באדם, עד כי הוא מתקשה להתנתק מתמיכתם ומתקשה לחיות בלעדיהם.
איפה מסתיים הרעב הפיזי ומתחיל הרעב הרגשי? כיצד להכיר אותם וכיצד אפשר להבחין בינהם?
מארג היחסים עם האוכל מורכב מאין כמוהו. האוכל משקף היסטוריה, געגועים, תשתיות פסיכולוגיות, יחסים בינאישיים ויצרים חבויים. הוא משמש מראה המשקפת חום, אהבה וביטחון, ובה במידה גם פחד, איום, חולשה וחסכים. הוא מגלם דואליות פנימית של אמון מול שליטה, מניעה מול אפשור, קבלה מול דחייה, רעב מול שובע. אבל בראש ובראשונה הוא הבסיס הקיומי. הדיאלוג המורכב עם האוכל נעוץ בצורך בהזנה פיזית ורגשית, המתחיל ברגע הלידה ומסתיים עם המוות. דיאלוג זה הוא שפה - שפת האכילה.
דפוסי חשיבה ממלאים תפקיד חשוב ביותר. הם מכתיבים ויוצרים את השפה בה חושבים ועל פיה מתנהגים. הם מורים מה לאכול, כמה, מתי, איך, ומה להרגיש לפני האוכל ואחריו. אלא שדפוסי החשיבה הללו שוללים, במידה מסוימת, את האכילה הטבעית והמשוחררת. מה שאמור להיות מנגנון טבעי-הישרדותי, שתחושות רעב ושובע מנהלות אותו, הפך עם השנים לעיסוק מיסטי ששלל מהאוכל ומהאכילה את הדברים הבסיסיים הקיימים בהם: הנאה, עונג, הקשבה לגוף, ובעיקר חופש בחירה. רבים ממקורות הסבל האנושי והפסיכופתולוגיה מצויים בשפה, בתרגום המוענק לה, ובקושי לשנותה ולזכות בגמישות מחשבתית[1]. כתוצאה מכך נאחזים בכלים מסוימים ומשתמשים בהם גם כשהם אינם יעילים. מה שבעצם מוביל לשאלה מה גורם להתחלת האכילה, להימנעות ממנה ולסיומה?
סיגנלים המשפיעים על התחלת האכילה ועל סיומה
| טבלה 1: סיגנלים המשפיעים על התחלת האכילה ועל סיומה[2] | |||
|---|---|---|---|
| סיגנלים פנימיים לרעב ושובע | סיגנלים פנימיים שאינם שייכים לרעב ושובע | סיגנלים חיצוניים | |
| סיגנלים להימנעות מאוכל | העדפה אישית לחוש רעב או ריקנות, חוסר נכונות לחוש מלא |
מחשבות/רגשות על אוכל ומשקל
|
תזכורות הנוגעות למשקל/צורת גוף
|
| סיגנלים המאותתים להתחיל לאכול | תחושת רעב |
|
|
| סיגנלים המורים להפסיק לאכול | תחושת מלאות |
|
|
חווית הרעב היא חוויה מתעתעת המנוהלת על ידי ההיפותלמוס מחד ועל ידי סיגנלים חיצוניים מאידך. זהו אירוע פיזיולוגי הנחווה אמנם באופן פיזי אבל יכול לרמז גם על צורך רגשי.
רעב ושובע פיזיים
התפישה שהאדם יכול לבטוח בסיגנלים הפנימיים שלו לאכילה בלי התערבות חיצונית תועדה לראשונה ב-1928 על ידי קלרה דייויס (חוקרת להתפתחות הילד) שמצאה שתינוקות מפגינים יכולת מולדת לבקר את צריכת מזונם ברמה הקלורית והתזונתית. במקביל היא מצאה שהרגלי האכילה הינם דבר אינדיבידואלי. גם Leann Birch[3][4][5] הראתה במחקריה שתינוקות בני יומם יודעים לנהל את צריכת המזון שלהם באופן עצמאי. זאת ועוד, היא הראתה שהתערבות חיצונית באכילת הילדים משבשבת את היכולת המולדת הזאת. ואכן תינוק שזה עתה נולד מתנהג תוך הקשבה מלאה לקודים הטבעיים שלו: הוא בוכה כאשר הוא רעב וישן כשהוא שבע [6]. קודים אלה משתבשים במהלך חייו כאשר הקשב והביטחון מפנים בהדרגה את מקומם לקשב לחוקים ולקודים החיצוניים (הורים, חברה, אילוצים סביבתיים..), מה שמשבש ומשבית את המנגנון הטבעי של הרעב והשובע. [7][8][9] כל אדם אם כן, נולד עם קודים טבעיים לרעב ושובע היכולים לבקר את אכילתו כל עוד לא יערערו עליהם על ידי הוראות חיצוניות[10], ומכאן גם תהליך הטיפול הופך תהליך של גילוי וחיזוק קודים פנימיים קיימים תוך היפרדות מאלו החיצוניים. דומה הדבר לשלבי תהליך הספרציה-אינדיבידואציה (separation individuation) שתואר בידי הפסיכואנליטיקאית מרגרט מאהלר.
רעב כמערכת אזעקה
הרעב מתוכנת לעבוד בראש ובראשונה כמערכת אזעקה[2]. קולות הרעב הראשונים משמשים כמערכת איתות והם אינם חזקים. כאשר מתעלמים מהם, הם ייטו לכבות לזמן מה, היות והגוף יודע שהצורך באוכל אינו דחוף. עם הזמן הולכים הסיגנלים ומתחזקים והם לא נרגעים עד האכילה.
יש אנשים היודעים להתעלם מהם כמעט לחלוטין (דיסוציאציה). במצב כזה הם לא יחושו רעב אמיתי גם כאשר הגוף באמת רעב. אבל ברגע שיתחילו לאכול ותשומת הלב תתמקד ברעב והשבעתו, יוביל הדבר לאובדן בקרת האכילה הפנימית ולקושי להפסיק לאכול (אחרי צום, שבירת דיאטה...).
כל אדם בריא מקבל אותות רעב על בסיס יומי, גם אם הוא בעודף משקל. אבל כאשר הוא מתעלם מהם באופן עקבי הם הופכים חסרי ערך עד כי הם כבים. אנשים לומדים להתעלם באופן זמני מהסיגנלים הללו ומאוחר יותר הם יתקשו לשחזרם. זאת ועוד הימנעות ממושכת תייצר תחושות קיפוח, חסך ועיסוק קוגניטיבי מוגזם באכילה אשר ישנו פניהם ויהפכו עם הזמן לחלק מהרעב הרגשי.
איך נלמד לזהות רעב ושובע פיזיים
לא ניתן לזהות רעב ושובע אמיתיים מתוך רצון לרזות או מתוך קשב לחוקים חיצוניים. זהו תהליך אינדיבידואלי המשתנה מאדם לאדם. ראשיתו בהתבוננות[1][11](observation) נטולת ביקורת ואשם הממוקדת בכאן ועכשיו שמטרתה זיהוי והיכרות עם האכילה הלא מודעת ( mindless eating disconnected eating) והמשכו בהפיכתו עם הזמן לאכילה מודעת. (mindful eating connected eating). זהו תהליך המורכב מארבעה שלבים:
- Unconscious incompetence
- Conscious incompetence
- Conscious competence
- Unconscious competence
- ובתוכו יש התמקדות ב
- זיהוי הרעב - לצורך זה אפשר לשאול את השאלות הבאות:
- האם אני רעב?
- איך אני יודע שאני רעב?
- האם אני חווה סוגים שונים של רעב?
- האם הרעב שלי משתנה מיום ליום?
- למה אני רעב?
- האם אני רעב לאוכל?
- האם אני יכול לגעת באיבר הגוף שבו אני מרגיש את הרעב?
- האם מדובר ברעב פיזי? ברגשי?
- זיהוי דרגת הרעב - לצורך זה קיים סולם הרעב והשובע, המבוסס על ההנחה שכל אדם נולד עם קודים טבעיים לרעב ולשובע, והם אלה המורים מתי להתחיל לאכול ומתי לסיים. סולם הרעב והשובע נע על סקלה מספרית בין אחת לעשר. מומלץ להתחיל לאכול כאשר נמצאים בין שלב שלוש לשלב ארבע, ולסיים לאכול בין שלב שש לשלב שבע.
ביבליוגרפיה
- ↑ 1.0 1.1 Luoma JB, Hayes SC, et al. Learning ACT An Acceptance & commitment therapy skills-training manual for therapists. NEW HARBINGER Publication, Inc. 2007.
- ↑ 2.0 2.1 Craighead LE. The appetite awareness workbook, NEW HARBINGER Publication, Inc. 2006
- ↑ Birch LL. Development of food preferences. Annul Rev Nutr. 1999;19:41-62.
- ↑ Birch LL, Johnson SL, et al. The variability of young children's energy intake. N Engl J Med.1991 Jan 24 vol 324 no.4 232 - 236
- ↑ Birch LL, Fisher JO, et al. Leaning to overeat: maternal use of restrictive feeding practices promote girls' eating in the absence of hunger. Am J clin. Nutr. 2003;78:215-20.
- ↑ The infant ability to self-regulate caloric intake: A case study. Am Diet. Assoc. 1984 vol 84 : 543-546
- ↑ Van Strien T, Bazelier FG. Perceived parental control of food intake is related to external, restrained and emotional eating in 7–12-year-old boys and girls. Appetite 49 (2007);618-25.
- ↑ Pierce W, Donald DC et al. Overeating by young obesity-prone and lean rats caused by tastes associated with low energy foods. Obesity. 2007;15:1969 -79.
- ↑ Shunk JA. Birch LL. Validity of dietary restraint among 5- to 9-year old girls. Appetite. 2004;42:241-7.
- ↑ Scott ML, Nowlis SM, et al. The Effects of Reduced Food Size and Package Size on the Consumption Behavior of Restrained and Unrestrained Eaters . J CONSUMER RES 2008;35:
- ↑ Robald D. Seigel, PsyD. The Mindfulness Solution. The Guildford Press 2010
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי איילת קלטר, דיאטנית קלינית מתמחה בטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה, מנהלת המרכז לטיפול ולימוד "שפת האכילה" ומנהלת התוכנית "דיאלוג האכילה", המרכז האוניברסיטאי אריאל