האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

Parvovirus, Parvo B19

מתוך ויקירפואה


הופניתם מהדף Parvo B19 לדף הנוכחי.

     מדריך בדיקות מעבדה      
 
Parvovirus, Parvo B19
Parvo B19.jpg
מעבדה נגיפים, כימיה בדם
תחום התפרצות נגיפי B19
Covers bdikot.jpg
 
יוצר הערך פרופ' בן-עמי סלע

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםפרווירוס B19

בארצות הברית כ-50% מהמבוגרים ו-85% מהקשישים נדבקו עם parvovirus B19, בדרך כלל כילדים או כבוגרים צעירים. ברוב האנשים הדבקה עם parvovirus B19 אינה ניתנת להבדלה ממחלות קלות אחרות המגיעות ומתפוגגות לאחר תקופת זמן קצרה. רוב הנדבקים לא חשים בתסמינים או שיש להם תופעות דמויות-שפעת כגון עייפות, חום קל, כאב ראש, או מצוקת קיבה. רוב האנשים אינם חווים כל תסמינים משמעותיים, וכאשר הם נדבקים הם הפכים מחוסנים ולא יידבקו פעם נוספת. ילדים שנדבקו עם הנגיף מפתחים פריחה המכונה "bright red "slapped-cheek, על פני הלחיים ופריחה דמוית תחרה (lacy) מוגבהת בקצות הגפיים ובחזה. פריחות אלו נעלמות לאחר מספר שבועות, וחוזרות או מתחזקות בחשיפה לחום או לקרינת השמש או במצבי עקה. בעת שהפריחה חוזרת, הילד כבר אינו נחשב מדביק. Parvovirus מכונה לעיתים "המחלה החמישית", כיוון שהיא החמישית מבין שש מחלות ילדות המסוגלות להופיע כפריחה. באופן פחות שכיח, חלק מהמבוגרים המודבקים יכולים לפתח מה שמכונה תסמונת "gloves and socks" עם התנפחות מכאיבה של המפרקים ואדמומיות בכפות הידיים והרגליים וכן בקרסוליים ובכפות הידיים, גם תרחיש זה מתפוגג תוך מספר שבועות. עם זאת, במקרים חמורים, התסמינים דומים לארתריטיס כרונית ואף להתפתחות rheumatoid arthritis.

Parvovirus B19 עלול לגרום לבעיות בריאות בשלושה טיפוסי מטופלים: אלה עם אנמיה על רקע חסר ברזל המקצרת את אורך חיי האריתרוציטים, כגון sickle cell anemia או thalassemia עלולים לפתח אנמיה במהלך ההדבקה עם הנגיף. Parvovirus B19 פוגע בתאים במח העצם האמורים להפוך לאריתרוציטים, ופוגע ביצירת אריתרוציטים חדשים. נשים הנדבקות בנגיף במהלך ההיריון עלולות להעבירו לעובר. רוב העוברים לא ייפגעו, אך אחוז קטן מתוכם יפתחו אנמיה חמורה, ואחדים מתוכם יסבלו מדלקת והדבקה של שריר הלב (myocarditis). מצבים אלה עלולים לגרום להפלות, לאי-ספיקת לב גדושה בעובר, ל-hydrops fetalis, ולעיתים גם ללידה שקטה. הסיכון הגדול ביותר לעובר הוא במהלך טרימסטר ההיריון השני. הסיכון העיקרי הוא לאלה עם מערכת חיסון פגועה כגון נשאי HIV, מושתלי מח עצם, ואלה העוברים טיפול כימותרפי.

בדיקות מעבדה

Postscript-viewer-shaded.png

ערך מורחבParvovirus B19 Antibodies, IgG

רוב הנדבקים עם נגיף parvo B19, אינם נדרשים לבדיקות מעבדה כיוון שהתסמינים קלים ומתפוגגים מעצמם תוך 5-7 ימים. הסרולוגיה של prvovirus (נוגדנים לנגיף מסוג IgM ו-IgG) יכולים להיקבע על ידי בדיקת ELISA, או radioimmunoassay, או על ידי immunofluorescence. תוצאות של מדידת נוגדנים מסוג IgM קשות באופן מיוחד לאינטרפרטציה, כיוון שחסרה סטנדרטיזציה בין המעבדות השונות. אפילו במעבדה יחידה רגישות וספציפיות המדידה תלויות בטכנאי המבצע את הבדיקה. דרגה גדולה של וירמיה באלה הנדבקים על ידי הנגיף באופן אקוטי, יכולה ליצור קומפלקסים של נגיף-נוגדן באופן שעלול ליצור תוצאה שלילית כזובה (false negative) של מדידת IgM (Suderlund-Venermo וחב' ב-Human Tissues משנת 2002). במקרה זה, שיטת PCR עשויה להיות שיטה אבחונית מועדפת. שיטת PCR לנגיף parvo B19 זמינה בשגרה עם דרגת ספציפיות מוגברת. רמות נמוכות של B19 DNA, יכולות להיות מזוהות למשך למעלה מ-4 חודשים בנסיוב לאחר הדבקה חריפה ואפילו למשך שנים ברקמות אחרות (Musiani וחב' ב-J Infect Dis משנת 1995, ו-Anderson וחב' באותו כתב עת משנת 1985). בדיקה זו, היא כלי קליני יעיל יותר לאבחן הדבקה כרונית, עשויה לגלות DNA נגיפי בדם או ברקמות/נוזלי גוף אחרים (Tolfvenstam ו-Broliden ב-Semin Fetal Neofetal Med משנת 2009). האינטרפרטציה, בעיקר כאשר מדובר בנשים הרות אינה ברורה (Mendelson וחב' ב-Reprod Toxicol משנת 2006, ו-Crane וחב' ב-J Obstet Gynecol Can משנת 2014). האבחון של הדבקות חריפות או כרוניות צריך להתבצע על בסיס של היברידיזציה סטנדרטית של DNA, או על ידי PCR כמותי (real time PCR ) בשילוב עם בדיקות סרולוגיות של IgM ו-IgG של B19 (Brown ב-Principles Pract Infec Dis משנת 2015). הניטור של PCR כמותי של כמות הנגיף ביילודים עם הדבקה קונגניטלית של parvovirus מסייעת למעקב ישיר ולצורך בעירויים. במהלך הדבקה ניסויית של מתנדבים, נוגדנים מסוג IgM התגלו 10–12 יום לאחר הזרקת הנגיף, ואילו נוגדנים מסוג IgG התגלו לאחר שבועיים (Onodera וחב' ב-Transfusion משנת 2018). תשעים אחוזים עם פריחה אופיינית של erythema infectiosum קלאסית, הכילו נוגדנים מסוג IgM מיד עם הופעת התסמינים, כאשר נוגדנים מסוג IgG הופיעו לאחר 7 ימים (Kimberlin וחב' ב-Rep Com Infect Dis משנת 2015). נוגדני IgM נשארים מזוהים למשך חודשים, ונוגדני IgG נותרים מזוהים לכל החיים.

במטופלים עם ראיות של אנמיה קלינית משמעותית או עם משבר אפלסטי חולף (להלן TAC) יש לבצע ספירת דם מלאה (CBC) עם דגש על ספירת רטיקולוציטים. מטופלים מודבקים עם parvovirus B19 הם בעלי ספירת רטיקולוציטים נמוכה (0-1.0%). במשבר אפלסטי רמות המוגלובין נופלות מתחת לסף הנורמה התחתון בלפחות 2 גרם/דציליטר. נוגדני IgM נמצאים בדרך כלל ביום השלישי למחלה, נוגדני IgG מתגלים בדרך כלל בסביבות הזמן של התאוששות האריתרוגנזה (Young ב-Semin Hematol משנת 1988, ו-Hirai ו-Takeda ב-IDCases משנת 2016). בדיקת PCR של parvovirus B19 מזהה וירמיה בדרגה גבוהה במהלך TAC. מטופלים עם חסר חיסוני עם הדבקה כרונית של B19V ואנמיה טהורה של תאים אדומים (PRAC), הם גם כן בעלי תסמיני אנמיה. בניגוד ל-TAC, PRAC מאופיין על ידי נוכחות קטנה מאוד או אף חסר של נוגדנים. PCR הוא הטסט האבחוני המועדף להדגמת וירמיה ( Cherry ו-Shulte ב- Textbook Ped Infect Dis משנת 2009). אם אישה בהריון נחשפת ל- parvovirus B19, יש להשיג סרולוגיה של IgG ושל IgM בהקדם האפשרי. תוצאה חיובית של IgG ותוצאה שלילית של IgM מצביעים על הדבקה בעבר ללא סכנה לעובר. תוצאה חיובית של IgG ושל IgM מצביעה על הדבקה בתוך 7–120 יום (עם סכנה אפשרית לעובר). תוצאה שלילית של IgG וחיובית ל-IgM מצביעה על הדבקה סמוכה עם סיכון לעובר. תוצאות שליליות ל-IgG ול-IgM מצביעה על חוסר הדבקה חריפה ויש לחזור על הבדיקה תוך 3 שבועות. אין סטנדרטים להערכת parvovirus B19 PCR בדם האישה ההרה. בדיקת PCR יכולה להתבצע בנסיוב העובר או בנוזל האמניוטי לגילוי הנגיף.

בדיקות הדמיה

לא נחוצות בשגרה. בדיקת אולטרה-סאונד של העובר עשויה לסייע בזיהוי של hydropd foetalis שהיא הצטברות נוזל בשני מדורים או יותר, למשל בית חזה, בטן ועור. תסמינים כחלק מהמטופלים הללו מגיבים לתרפיה של IVIG (או עירוי של אימונוגלובולין).

הוראות לביצוע הבדיקה

את הדם יש לדגום למבחנה כימית (פקק אדום או צהוב), ולאחר סרכוז תוך 45 דקות, יש להעביר את הנסיוב למבחנת פלסטיק. יש לפסול דגימות בגלל המוליזה, ליפמיה ואיקטריה ניכרים, או דגימה שהייתה בטמפרטורת החדר למעלה מ-3שעות.

ראו גם