האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

קידום בריאות ורפואה מונעת - אלימות במשפחה ופגיעה מינית - Domestic violence

מתוך ויקירפואה

Preventative (1).png

המלצות כוח המשימה הישראלי בנושא קידום בריאות ורפואה מונעת
מאת איגוד רופאי המשפחה בישראל, האגף למדיניות רפואית, ההסתדרות הרפואית בישראל

המלצות כוח המשימה הישראלי בנושא
קידום בריאות ורפואה מונעת
Ambox warning blue.png
ערך זה הוא הנחיה קלינית סגורה לעריכה
המלצות כוח המשימה.png
שם המחבר ד"ר חגית דסקל ויכהנדלר
שם הפרק נספח מס' 22 - אלימות במשפחה
עורך מדעי פרופסור אמנון להד, פרופ' חוה טבנקין, ד"ר תם אקסלרוד
מוציא לאור ההסתדרות הרפואית בישראל, האגף למדיניות רפואית, איגוד רופאי המשפחה בישראל
מועד הוצאה אוקטובר 2022
מספר עמודים 284
קישור באתר ההסתדרות הרפואית
Logo small.gif

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםהיבטים רפואיים של אלימות

הגדרות וסוגי אלימות

אלימות במשפחה (אלמ"ב) הינו מושג כללי הכולל אלימות בין בני זוג, לרוב כלפי נשים, אך גם אלימות כלפי ילדים, קשישים וחסרי ישע אחרים. קיימת חפיפה מסוימת ויתכן שבמשפחה יש יותר מקורבן אחד, על כן חשובה ראיית המשפחה בכללותה. מהי התעמרות? דפוס של התנהגויות שליטה שיכול לכלול סוג אחד או יותר מבין הבאים: אלימות פיזית, מינית, נפשית/פסיכולוגית. אלימות כלכלית כוללת מניעת גישה למשאבים שונים, בהם משאבים רפואיים כולל תרופות, עזרים וכד'. הזנחה נכללת בספקטרום ההתעמרות כאשר הנפגעים הם קטינים או חסרי ישע אחרים. אלימות בין בני זוג - INTIMATE PARTNER VIOLENCE - IPV: ברוב המקרים האלימות מכוונת כלפי האישה, אך תתכן גם כלפי הגבר או בין בני זוג במערכת יחסים הומוסקסואלית. האלימות יכולה להתרחש לפני נישואין, במהלך נישואין/קשר זוגי או לאחר פרידה. אלימות זו יכולה להמשך עשרות שנים כולל לאחר הזדקנות. לאלימות בין בני זוג השלכות משמעותיות על בריאות, תמותה, צריכת שירותי בריאות. גם חשיפה לאלימות בילדות הנה בעלת השלכות בריאותיות ארוכות טווח. אלימות נגד נשים הוכרה כבעיה מובילה ודחופה בתחום בריאות הציבור ע"י ארגון הבריאות העולמי. על רקע האמור ברורה חשיבותן של פעולות לאיתור מוקדם ומניעה בהקשר זה גם במערכת הבריאות.

שכיחות

אלימות במשפחה קיימת בכל שכבות האוכלוסייה ובכל הקבוצות האתניות, במדינות מערביות ובמדינות העולם השלישי. האלימות שכיחה בקרב מטופלים במערכת הבריאות, למשל: במחקר בקרב מבקרים ב-17 מרפאות ראשוניות בארץ נמצא כי 18.6% מהנשאלים נחשפו לאלימות במשפחה בעבר/בהווה, ב-40% מהמקרים לאלימות פיזית או מינית, 5% חשופים לאלימות כלשהי בהווה. עוד נמצא כי רופאי המשפחה אינם יודעים מי ממטופליהם חשוף לאלימות במסגרת המשפחה. מחקרים נוספים מצאו שיעורי חשיפה גבוהים לאלימות במשפחה בקרב מטופלים במרפאות ראשוניות בישראל.

בארץ קיימת בעיתיות בהעדר מקור מידע מרכזי לנתונים, על כן יוצגו נתונים ממקורות שונים. ניתן לראות בכל הקטגוריות פערים בין שכיחות האלימות המשוערת לבין הנתונים הפורמאליים - מה שמעיד על קשיים באיתור, באבחון, בהפנייה או בפנייה עצמית לגורמי טיפול ואכיפה וכמו כן על קושי בבצוע חובת הדיווח, במקרים בהם קיימת. להלן נתונים אפידמיולוגיים לצורך הבנת היקף הבעיה והשלכותיה.

אלימות כנגד נשים - בעולם: בסקר שבוצע ב-10 מדינות נמצא כי בניגוד לדעה הרווחת לפיה אלימות על ידי זרים הינה הסכנה המשמעותית ביותר לנשים - הרי שברוב המדינות מעל 75% מהנשים שנפגעו מאלימות פיזית או מינית כלשהי נפגעו על ידי בן זוג. מתוך הנשים שלהן היה אי פעם בן זוג 61%-13% סבלו מאלימות פיזית במהלך חייהן, 59%-6% מאלימות מינית. התעמרות נפשית דווחה על ידי 75%-20% מהנשים. אלימות פיזית והיריון: מבין הנשים שהרו - מעל 5% הוכו לפחות בהיריון אחד. אלימות החמירה בזמן היריון ב-34%-8% מהמקרים בהם החלה קודם לכן, אך ב-50%-13% מהמקרים האלימות החלה בזמן היריון.

בישראל - בשנת 2010 פורסם דו"ח ניתוח תחום מניעת אלימות בישראל, שהדגיש בעיתיות העדר מקור מידע מרכזי ובו נתונים מהימנים ועדכניים על תופעת האלימות כנגד נשים בכללותה. בדו"ח קיימת התייחסות לנושא המגדרי וסיבות לאלימות כלפי נשים (רביד 2010). לפי סקר מכון מינרווה 5.8% מהנשים סבלו מאלימות פיזית בשנה שקדמה לסקר ו-11% דווחו על אלימות מצד גברים בשנים שקדמו לה, אך רק כרבע דווחו על כך לגורם מטפל .

לפי דו"ח מרכז המידע והמחקר של הכנסת - בשנים האחרונות נפתחים במשטרה כ-13,000 תיקים לשנה בגין תלונות נשים על עבירות אלימות במשפחה וסביב 3,000 תיקים בגין עבירות מין כלפי נשים (כ-40% מתיקי עבירות מין - הינם כלפי קטינות). אלימות בין בני זוג תתכן גם כלפי גברים, אך המקובל בספרות כי במרבית המקרים מדובר בהגנה עצמית של הנשים והתוצאות סטטיסטית חמורות פחות. כך למשל, ב- 2011 (עד אוקטובר) המשטרה בצעה 4,013 מעצרים של גברים בגין עבירות אלימות במשפחה, ו-156 מעצרים של נשים. ב-2010 נרצחו 18 נשים בידי בני זוג, וב- 2011 עד אוקטובר נרצחו 14 נשים בידי בני זוג. לא דווח על מקרי רצח של גברים בידי בנות זוג. הנתונים אינם כוללים מקרי רצח ע"י בני משפחה אחרים. מנתוני משרד הרווחה עולה כי ב-2010 התקבלו למרכזי טיפול באלימות במשפחה 1,358 1 מטופלים, 66% נשים, 25% גברים, 9% ילדים. במסגרות בריאות בשנת 2011 אותרו 4,310 נשים/נערות נפגעות אלימות במשפחה או עבירות מין.

התעללות בילדים - לפי דו"ח המועצה הלאומית לשלום הילד נתונים מתוך שנתון 2011: בשנים 2003-2010 נרצחו בישראל 43 ילדים בתוך המשפחה.

בשנת 2010 דווח לרווחה על 47,184 מקרי חשד להתעללות כלפי קטינים, רק 4.1% התגלו כדווחי שווא. נחקרו 9,624 ילדים עד גיל 14 בשל עבירות מין ואלימות, מהן 59% התרחשו בתוך המשפחה.

במסגרות בריאות אותרו 3,654 ילדים נפגעי אלימות במשפחה ותקיפה מינית, 29% פנו עקב חבלות וכוויות, 12% עקב סימני הזנחה, 9% עקב פגיעה מינית, 12% עקב תסמינים נפשיים, 8% עקב תסמינים פנימיים שונים.

התעללות בזקנים - כ-18.4% מהקשישים המתגוררים בקהילה (לא במוסדות) בישובים עירוניים, היו חשופים לסוג אחד או יותר של התעללות בשנה שקדמה לסקר: התעללות פיסית ומינית 2%, התעללות מילולית 8.1%, הגבלת חופש 2.7%, ניצול כלכלי 6.6%. הפוגעים: בעיקר בני זוג (אלימות פיסית, מינית, מילולית והגבלת חופש) וילדים בוגרים (ניצול כלכלי). בנוסף לכך 25% מהקשישים היו חשופים להזנחה - 18% לגבי צרכים ראשוניים (תזונה, היגיינה, צרכים רפואיים) ו-7% לצרכים משניים (סיפוק שירותים ביתיים, אביזרי עזר הדרושים לקשיש וכד').

בשנת 2005 דווח על ידי משרד הרווחה על 2,024 קשישים המטופלים על ידי פקידי סעד בשל חשד להתעללות ולפי נתוני המשטרה נפתחו 51 תיקים בגין תקיפת קשישים. במשרד הבריאות התקבלו 259 דווחים על מקרי התעללות בקשישים שהגיעו לבתי חולים.

השלכות על הבריאות ומצבים קליניים שכיחים הקשורים באלימות במשפחה בהווה או בעבר

חבלות - תסמינים וסימנים הקשורים בחבלות חריפות בכל חלקי/איברי הגוף, מגוון חבלות שיתכנו בגילאים שונים, חבלות חוזרות, השלכות ארוכות טווח של חבלות כגון נכויות, כאבים כרוניים.

סימפטומים נפשיים - הפרעות שינה, הפרעות בתפקוד, דכאון, הפרעות חרדה, תסמונת פוסט טראומטית, מחשבות ו/או ניסיונות אובדניים, הפרעות אכילה, התמכרויות, סומטיזציה, דיסוציאציה, הפרעות אישיות, פסיכוזות.

כאבים כרוניים שונים, בפרט כאבי ראש, בטן ואגן. סימפטומים של מערכת העיכול, השתן, מערכת המין, סימפטומים אחרים שאינם מוסברים כולל חוסר איזון של מחלות כרוניות.

היריון וגינקולוגיה - העדר שימוש באמצעי מניעה והגנה, איחור במעקב היריון, סיבוכי היריון הכוללים פגיעות בתינוק כגון איחור בגדילה, הפלות והפסקות היריון, זיהומים שונים כולל מחלות המועברות במגע מיני.

אופי צריכת השירותים - ביקורים מרובים במרפאות/בי"ח או אי הגעה לביקורים מתוכננים, דילוג בין שירותי בריאות שונים, הסברים לא מותאמים למצב הרפואי וחוסר הענות לטיפול או לבדיקות.

שפת גוף מרמזת, כגון תנוחה מכונסת, אי יצירת קשר עין. התנהגות חשודה כגון לווי צמוד על ידי בן משפחה, אינטראקציה חריגה בין בני משפחה, התנהגות רגרסיבית, תוקפנות, עבריינות.

איתור אלימות במשפחה במערכת הבריאות - סקירה אוניברסאלית או תשאול קליני ממוקד?

בספרות קיים בלבול בנוגע להגדרת "סקירה" לאלימות במשפחה. חשוב ביותר להבחין בין תשאול על אלימות בהקשר הקליני כחלק מהאנמנזה, שהינו למעשה CASE FINDING, לבין תשאול כסקירה.

תשאול בהקשר קליני: היות ונמצא שקורבנות אלימות הינם צרכנים כבדים של שירותים רפואיים, הרי שהם מגיעים לכל המסגרות הרפואיות בתדירות רבה, אך ברוב המקרים האלימות אינה מאובחנת והטיפול הניתן נותר סימפטומטי. על מנת לבצע איבחון משמעותי - חשוב מאוד לשאול שאלות מכוונות לאיתור אלימות בהווה או בעבר כחלק מהאנמנזה והאבחנה המבדלת בטווח רחב של מצבים קליניים העלולים להיות קשורים לכך, כפי שפורטו לעיל (CASE FINDING).

מומלץ לשמור על מקדם חשד גבוה וערנות לסימפטומים וסימנים, כולל "רכים" במצבים הקליניים הנ"ל, בפרט (אך לא רק) כלפי נערות/נשים, ילדים וקשישים. הגברת הערנות והקפדה על תשאול במצבים אלה תביא לעליה בשיעורי אבחון האלימות, ולאבחון ה"מחלה הבסיסית", ויש סיכוי סביר כי תמנע בדיקות וטיפולים מיותרים. מעבר לכך - יתאפשר להתקדם מעבר לטיפול הסימפטומטי - לנסות ולכוון את הטיפול לבעיה הבסיסית, תוך יצירת הזדמנות לשבירת מעגל האלימות.

סקירה/תשאול נשים אסימפטומטיות: חוזר מנכ"ל משרד הבריאות משנת 2003 ממליץ על תשאול אוניברסלי. המלצות כוחות המשימה האמריקאים והקנדים, ב-2003-4 אינן תומכות בכך.

בסקירה מ-2009 נמצא כי בצוע סקירה אינה עונה על כל קריטריונים לסקירה בבריטניה. גם עפ"י קונצנזוס של מומחים במפגש מטעם ארגון הבריאות העולמי ב-2009 - הומלץ על סקירה אוניברסאלית בהקשר של היריון והפסקת היריון, בעוד שבמצבים אחרים הומלץ על תשאול קליני כחלק מהאנמנזה עם סף רגישות נמוך במצבים הקליניים הגופניים והנפשיים הקשורים באלימות במשפחה (2009 WHO).

השיקולים בעד סקירה: מדובר בבעיה שכיחה מאוד עם השלכות רפואיות ופוטנציאל להתערבות; מרבית הנשים תומכות בתשאול במערכת רפואית; עצם התשאול מעביר מסר חברתי ומעלה מודעות; קיימים כלים אמינים לבצוע הסקירה, תוכניות סקירה מעלות את שיעור אבחון/איתור אלימות.

השיקולים נגד תשאול אוניברסאלי: אלימות במשפחה היא בעיה מורכבת, שההתערבויות בה הן רב מערכתיות. קיים קושי בבחירת מדדים למעקב ובהערכת היעילות של מרכיבי ההתערבות השונים. למרות שיש די הוכחות לכך שסקירה אוניברסלית מעלה את שעור האיתור, בשלב זה אין די הוכחות ליעילות מעבר לכך: לא ידוע אם האיתור הוביל להקטנת האלימות או נזקיה השונים לאורך זמן, אין די מידע על יעילות התערבויות שונות ובפרט לגבי שינויים בתחלואה או תמותה בעקבותיהן. בנוסף לאמור לעיל, טרם קיים מידע מספק לגבי בטיחות והעדר נזקים אפשריים, כגון הפרת סודיות ופגיעה באוטונומיה של המטופל/ת (שיכולה להתרחש גם בתום לב על ידי המטפל למשל אם תעד זאת והתיעוד הגיע לידיים הלא נכונות), סטיגמטיזציה, תגובה לא הולמת של הצוות (למשל, האשמת הקורבן) העלולה לגרום להסתגרות ועיכוב נוסף בפנייה לטיפול, פגיעה ביחסי מטפל-מטופל עד אבדן מערכת תמיכה, גילוי עצם החשיפה ע"י התוקף והסלמת האלימות עקב כך, ועוד. בכל מקרה מרבית החוקרים מציינים את חשיבותם של תמיכה מוסדית, הכשרה מספקת ומתמשכת של הצוותים, קיום פרוטוקולים, וגישה ישירה למטפל המתמחה באלימות במשפחה כתנאים להצלחת תשאול.

לסיכום: המלצת מרבית המומחים והמדינות הינה לבצע תשאול שגרתי כסקירה לכל הנשים סביב היריון ולידה (זאת לאור השכיחות ונזקים עתידיים אפשריים הן לאם והן לתינוק). על פי חוזר ראש שירותי בריאות הציבור 20/12 מאוגוסט 2012 - החל מינואר 2013 יתבצע אמדן מצב נפשי במסגרת מעקב היריון בכל תחנות טיפות חלב - אפשר לנצל זאת לתשאול לגבי אלימות.

בכל שאר המצבים מומלצת ערנות לקליניקה + סף חשד נמוך + בצוע תשאול כחלק מהאנמנזה.

היכן וכיצד לשאול ומה לעשות אם אבחנת/הנך חושד במקרה של אלימות במשפחה?

התשאול צריך להתבצע בכל המסגרות הרפואיות הרלוונטיות. מומלץ להכליל שאלות בנוגע לאלימות באנמנזה, במסגרות רפואיות בהן מטפלים באופן שגרתי במצבים קליניים בהם סיכון גבוה, כגון: מוקדים המטפלים בנפגעי טראומה, חדרי מיון, מסגרות פסיכיאטריות, מרפאות העוסקות בהתמכרויות, מסגרות טיפול בנשים הרות/לאחר לידה, וכד'.

בכל מקרה של תשאול קליני או סקירה - יש להקפיד על תנאים מתאימים, החשוב ביותר ביניהם הוא בצוע בתנאי פרטיות, ללא מלווים. התשאול יעשה בצורה ישירה ולא שיפוטית. יש להבטיח סודיות, במסגרת מגבלות החוק, ולוודא שהתשאול והפעולות שינקטו, לא יסכנו את המטופל/ת, בהתאם לעקרון PRIMUM NON NOCERE.

אופן בצוע התישאול יקבע אם המטופל/ת יחשוף את סודו או לחלופין ייעלב וימנע מלהעלות את הנושא. לכן חשוב שכל מטפל ילמד ויתרגל דרכי תשאול שונות. במקרה של קטינים או חסרי ישע כאשר עולה חשד סביר להתעמרות יש להימנע משאלות שאינן רלוונטיות לטיפול הרפואי על מנת להימנע ממצב של "זיהום" חקירה. בהקשר זה חיוני לקרוא ולפעול בהתאם לחוזר מנכ"ל 25/03. תשאול בגירים: ניתן להתחיל עם שאלות כלליות, אך יש צורך להתקדם לשאלות מפורטות וישירות יותר. ניתן לקשור את השאלה למצב הקליני/סימפטום/סימן או לחלופין להיעזר בפתיח המציג את האלימות כבעיה שכיחה.

דוגמאות:

  • "סימפטום... (למשל - כאבי בטן כרוניים) כמו שלך לפעמים קשורים לארועים בחיים. האם מישהו פוגע בך? האם מישהו פגע בך בעבר?"
  • "ידוע היום שאלימות בין בני זוג שכיחה מאוד, במיוחד בהריון, על כן אני נוהג/ת לשאול כל אישה הרה המגיעה אלי על כך. האם את מרגישה בטוחה בביתך?"

במקרה של תשובה חיובית מבגיר/ה - מומלץ לקבל אנמנזה מלאה לגבי סוגי האלימות, משכה, להעריך באם קיים סיכון מידי, לברר אלימות כלפי הילדים. יש להביע אמפתיה ולגנות את האלימות. אין לגנות את הקרבן או להטיל עליו אחריות לאלימות, גם לא ברמיזה. על פי החוק יש ליידע את הנפגע/ת בפירוט לגבי גורמים מטפלים בקהילה, ולתעד זאת (חובת יידוע - ר' חוזר מנכ"ל 1/03). ניתן לחלק מידע בכתב, אך חשוב לזכור כי המצאות חומרי הסברה אצל הנפגע/ת עלול לסכנו/ה אם ימצא על ידי הפוגע.

בדיקה גופנית תתבצע בהסכמת המטופל/ת ותוך הסבר, כדי למנוע פגיעה נוספת בקורבן. הבדיקה צריכה להיות מקיפה. במצבים של פגיעה מינית יש להפנות לבדיקה אצל רופא שהתמחה בכך ולפעול לפי נוהל משרד הבריאות העוסק בנפגעי תקיפה מינית (חוזר מנכ"ל 24/03).

הערכת מסוכנות: בנספח לחוזר מנכ"ל 23/03 שאלון קצר להערכת סיכון מידי. משתנים המגבירים מסוכנות, בין היתר: האישה חוששת לחזור הביתה, ישנם ילדים בסיכון, לבן הזוג נשק, הושמעו איומים ממשיים לפגיעה קיצונית, בן הזוג עוקב אחר האישה, בני הזוג בתהליכי פרידה, הרופא מתרשם כי האישה בסכנה. במצבים בהם קיים חשש לסיכון מידי, על פי החוזר "יש לנקוט בכל האמצעים הסבירים למניעת פשע, כלומר: פניה למשטרה ו/או פניה ללשכת הרווחה או נקיטת כל אמצעי סביר אחר כדי להסיר את הסיכון המידי. בהתאם לחוק העונשין - סעיף 262א' - "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו דינו - מאסר שנתיים"."

לאור ריבוי מקרי רצח והתאבדות - חשוב להיות עירניים למצוקה נפשית ובכל מצב של איתור כוונות אובדניות מומלץ תמיד לשאול את המטופל/ת אם יש גם כוונות לפגוע באנשים אחרים, ולהציע כמובן עזרה מיידית.

באם קיים חשד סביר כי קטין הינו נפגע התעמרות והתעללות - קיימת חובת דווח אישית למשטרה או לעובד סוציאלי לחוק הנוער (בעבר 'פקיד סעד'). חובת דווח קיימת גם לגבי חסרי ישע אחרים (קשישים במוסדות, אנשים עם מוגבלויות בכל הגילים).

בחדר מיון: קיימת חובת דווח של האחראי על קבלת חולים - לגבי אדם פצוע או מת שהתקבל. תיעוד: כעקרון חשוב לתעד אלימות בגיליון הרפואי באופן אובייקטיבי ולא שיפוטי (חוזר מנכ"ל 23/03). התיעוד חשוב מסיבות שונות, ביניהן לצורך שמירת רצף טיפולי, אבחון וטיפול, וגם לצרכים משפטיים. יחד עם זאת יש לזכור כי אם החשיפה/התיעוד יוודעו לפוגע הדבר עלול לגרום להסלמת האלימות ואף לסכן את קרבן האלימות עד כדי סכנת חיים. לכן מומלץ לשקול היטב את אופן ביצוע התיעוד בפרט ברשומה ממוחשבת שלה נגישות על ידי מטפלים שונים. אפשרויות צפייה ברשומה מהבית על ידי המטופל/בני משפחה צריכים גם הם להילקח בחשבון בעת בצוע התיעוד.

עם מי ניתן להתייעץ ולאן ניתן להפנות? כיצד להעביר מידע? מומלץ להתייעץ תחילה עם ועדת אלימות במשפחה הפועלים בכל מחוז/בי"ח, שבין תפקידיה יעוץ והדרכה בנושא זה לצוותים. יש להפנות את המטופל/ת לגורמי הטיפול המתאימים. בהעברת מידע יש להקפיד על שמירת הסודיות הרפואית ועל בטיחות המטופל/ת. נושאי התיעוד והעברת המידע נדונו בדו"ח ארגון הבריאות העולמי ולאור מורכבות הנושא אנו ממליצים לשפר את ההנחיות בישראל בכל הקשור לתיעוד הנושא.

יש צורך כי כל מטפל יכיר באופן בלתי אמצעי את השירותים בתחום אלימות במשפחה באזור עבודתו ואת דרכי ההתקשרות/הפנייה. להלן אלגוריתם ומספר טלפונים וקישורים שימושיים - מומלץ להשלים בסוף הטבלה הפרטים הרלוונטים באזור עבודתכם ולשמור בהישג יד.

כמו במחלות קשות - גם הטיפול במקרי אלימות במשפחה דורש מומחה לתחום וצוות רב מקצועי! אל תישארו עם זה לבד!

אלימות1.png

קווי סיוע ומידע על גורמים מטפלים - אלימות במשפחה

(השלימו פרטים מקומיים בסוף הטבלה)


פירוט שם מספר טלפון
במספר שפות, ניתן לקבל תמיכה ומידע לגבי גורמים מטפלים בכל הארץ קו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה 1-800-220-000
מקרי חירום, איום מיידי משטרה 100
מקרי חירום רפואיים מד"א 101
פנייה לשירותי הרווחה מעבר לשעות העבודה - מענה על ידי עובד סוציאלי כונן מוקד עירוני 106
מרכז סיוע - תמיכה טלפונית ולווי על ידי מתנדבות, מס' שפות קו סיוע לנשים נפגעות תקיפה מינית 1202
מרכז סיוע - תמיכה טלפונית ולווי, מס' שפות קו סיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית 1203
קו לתמיכה נפשית ער"ן 1201
קו לתמיכה בגברים קו ארצי לגברים 02-6551159
קו לתמיכה בקשישים קו לזקן 3201*
קו לתמיכה בילדים אל"י - אגודה להגנת הילד 1-800-223-966
קו לנוער במצבי סיכון על"ם 03-7686666
קו לנשים דתיות קו סיוע לנשים דתיות 02-6730002
קו חירום לנפגעות אלימות ותקיפה מינית - בערבית קו סיוע בערבית - נשים נגד אלימות ותקיפה מינית 04-6566813
קו חירום לנשים נפגעות אלימות, בפרט מינית - בערבית קו סיוע בערבית - תנועה פמיניסטית לתמיכה בנפגעות תקיפה מינית - אל־סיוואר 04-8533044
ועדת אלימות במשפחה במחוז / בי"ח
מרכז טיפול באלימות במשפחה באזור עבודתי
עובד סוציאלי לחוק נוער באזור עבודתי
עובד סוציאלי (פקיד סעד) לנושא קשישים באזור עבודתי

קישורים חיצוניים

ביבליוגרפיה

ראו גם