כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הנחיות לאבחון וטיפול ביתר לחץ דם במבוגרים - הטיפול התרופתי ביל"ד במצב חירום או במצב דחוף
 | |
|---|---|
| שם ההנחיה: הנחיות לאבחון וטיפול ביתר לחץ דם במבוגרים | |
| |
| תחום | נפרולוגיה ויתר לחץ דם |
| שם הפרק | הטיפול התרופתי ביל"ד במצב חירום או במצב דחוף
|
| מאת | החברה ליתר לחץ דם בישראל בשיתוף איגוד רופאי המשפחה האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם האיגוד הישראלי לרפואה פנימית האגוד הקרדיולוגי בישראל האגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה |
| מוציא לאור | ההסתדרות הרפואית בישראל האגף למדיניות רפואית החברה ליתר לחץ דם בישראל |
| עורך מדעי | פרופ' יהונתן שרעבי וד"ר עידו בן-דב |
| תאריך פרסום | נובמבר 2013 |
| מספר עמודים | 38 |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – יתר לחץ דם
הגדרות: ההגדרות העדכניות של משבר יל"ד כוללות מצב דחוף של יל"ד (hypertensive urgency) ומצב חירום של יל"ד (hypertensive emergency).
מצב חירום - hypertensive emergency
מצב חירום של יל"ד הוא מצב בו ישנה עליה בל"ד (בד"כ 180/120 ממ"כ ומעלה, אך יתכן בערכים נמוכים יותר לנוכח עליה מהירה בל"ד למשל ברעלת היריון או גלומרולונפריטיס חריפה) יחד עם פגיעה חדה באברי המטרה. פגיעה זו יכולה להתבטא באנצפלופתיה (בלבול, הקאות, פרכוס, ירידה במצב ההכרה) מלווה בבצקת פטמות בקרקעית העין, סימנים נוירולוגיים, רטינופתיה (טשטוש ראיה), קוצר נשימה (CHF) ותעוקת חזה (ACS), אי־ספיקת כליות חדה ודיסקציה של האאורטה. במעבדה ניתן למצוא עליה חדה בקראטינין ואנמיה המוליטית. יש לזכור שמצב זה עשוי לעיתים להיקשר בנטילת סמים דוגמת קוקאין. לעתים לא נדירות מצב זה נובע מהפסקה חדה של הטיפול ביל"ד (בייחוד הפסקת טיפול בחסמי בטא וקלונידין). hypertensive erergency מחייב הפניה מידית למחלקה לרפואה דחופה ניתן לתת לחולה המופנה למלר"ד טיפול פומי להורדת ל"ד, אך אין לטפל בטיפול תת־לשוני. יש להימנע מהורדת־ יתר של ל"ד. בחדר המיון ובהמשך האשפוז בבית החולים החולה יטופל בטיפול תוך־ורידי. מומלץ להוריד את לחץ הדם הדיאסטולי ל־100-105 ממ"כ במהלך 2-6 שעות, אולם לא להוריד יותר מ־25% מלחץ דם התחילי. כאשר מדובר בדיסקציה של האאורטה, מומלץ להוריד את לחץ הדם הסיסטולי ל־120 ממ"כ ואת הדופק ל־60 פעימות לדקה.
מצב דחוף - hypertensive urgency
מצב דחוף של יל"ד מוגדר בד"כ כל"ד 180/120 ממ"כ ומעלה, ללא פגיעה חדה באברי מטרה. עשויים להיות סימפטומים: כאב ראש, סחרחורת, קוצר נשימה קל, ודימום מהאף. חולה כזה, ראוי שייבדק ע"י רופא ראשוני מיד עם הדיווח על התלונות (ייעוץ טלפוני אינו מספיק). יש לשאוף להוריד את ל"ד בהדרגה, תוך 24 עד 48 שעות. החולה יזדקק למתן טיפול פומי והשגחה במסגרת המרפאה הראשונית. יש לאפשר מנוחה לחולה, להרגיע אותו ולמדוד את לחץ הדם שנית (במקרים רבים המדידות החוזרות נמוכות יותר). יש לאפשר לחולה ליטול את תרופותיו הקבועות בזמן היותו בהשגחה במרפאה. במידה וכעבור שעה מהפניה הראשונית אין כלל ירידה או אף עליה בל"ד, ניתן להוסיף טיפול פומי. אין לטפל בטיפול תת־לשוני או בלעיסה בתכשירים דוגמת ניטראטים. תרופות מומלצות למצבים שיש צורך לטפל בהם: קפטופריל במינון של 5-25 .12 מ"ג או חוסם סידן דוגמת ניפדיפין במינון 10-20 מ"ג. במקרים רבים וכן בנוכחות CKD ניתן לתת מינון נמוך חד־פעמי של קלונידין (75 מק"ג). יש לזכור שהפסקה חדה של טיפול בקלונידין הינה בעצמה סיבה למשבר היפרטנסיבי.
ביבליוגרפיה