טחול אקטופי - Ectopic spleen

הדפס

עקרונות בכירורגיה
שם המחבר	ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק	כירורגיה של הטחול

הופעת טחול במיקום שונה מהרביע השמאלי העליון של הבטן היא נדירה (0.2% מהאוכלוסייה). החולה בעל הטחול האקטופי הוא בדרך כלל אי-תסמיני ומובא לתשומת לבו של הרופא עקב הופעת גוש נייד בבטן. אולם, הטחול הנייד יכול לגרום לסיבוכים קשים עם התבטאויות קליניות שונות עד לאירוע בטני קטלני.

תסמונת הטחול האקטופי מופיעה בעיקר בנשים צעירות בגיל הפוריות. היחס בין נשים לגברים הוא עשרים לאחד בהתאמה. התופעה נדירה אף יותר בילדים.

האטיולוגיה איננה ברורה. הגורם הקובע הוא קרוב לוודאי מלידה. הליגמנטים הקושרים את הטחול לאיברים הסמוכים חסרים או חופשיים מהרגיל. ייתכן שאיחוי לא שלם של המזוגסטריום האחורי ממלא גם הוא תפקיד, עובדה שיכולה להסביר את הופעת זנב הלבלב בשער הטחול התוך-צפקי. השפעות הורמונליות ומכניות של הריונות חוזרים יכולות אולי להסביר את שכיחות היתר בנשים בגיל הפוריות. תוארו גם מקרים של טחול אקטופי משני לטחול מוגדל במחלות כמו מלריה ומחלת הודגיקין.

הסכנה העיקרית, שלה חשוף הטחול האקטופי עלולה להיגרם עקב סיבוב מלא של הרגלית הארוכה בשער הטחול אשר יכולה להשתחרר לסירוגין או להופיע כהתקף חד עם פתלת (Volvulus) ותמונה של אירוע בטני קטלני. בהתאם לכך קיים מגוון רחב של תסמינים קליניים. התמונה הרגילה היא של חולה א-תסמינית בעלת גוש נייד בבטן התחתונה. לעתים קרובות חלים אירועים חוזרים של סיבוב חלקי, הגורם לגודש ולטחול מוגדל ועקב כך לאי-נוחות בבטן התחתונה ולתלונות מפאת לחץ על איברים שכנים. הצורה הנדירה והחמורה ביותר נגרמת עקב פתלת מלאה של הטחול על רגליתו הארוכה וחסימה של כלי הדם, אשר תתבטא כבטן חדה וללא ניתוח דחוף תסתיים באוטם של הטחול ובנמק.

עד לשנים האחרונות היתה האבחנה הטרום-ניתוחית של טחול אקטופי נדירה. לקביעת אבחנה נכונה לפני הופעת סיבוכים דרוש חשד קליני גבוה. ממצא של גוש בטני קשה, ביצתי, נייד - כאשר כיוון התנועה הוא לכיוון ההיפוכונדריום השמאלי - והדיות בניקוש מעל לרביע השמאלי העליון, צריכים לעורר חשד שהגוש הוא אמנם טחול אקטופי. בצילומי סקירה של הבטן ובצילומי מערכת העיכול ניתן להדגים סימני לחץ חיצוני על המעי. האבחנה נקבעת בדרך כלל בעזרת סריקה רדיואקטיבית, בדיקה אולטרה-סנוגרפית וטומוגרפיה ממוחשבת, אשר לא ידגימו טחול במקומו הרגיל, אלא גוש בעל מרקם דומה לטחול בבטן התחתונה. הבדיקה האבחנתית החד-משמעית היא אנגיוגרפיה סלקטיבית. אך ברוב המקרים ניתן להגיע לאבחנה טרום-ניתוחית מבלי להזדקק לבדיקה זו.

למרות שבמקרים רבים הטחול האקטופי אינו גורם לתסמינים, השכיחות הגבוהה של סיבוכים, כאשר שיעור התמותה במקרים של פתלת יכול להגיע ל- 50%, מהווה את הסיבה העיקרית להמלצה לנתח חולים אלה. סיבה נוספת לניתוח היא הסכנה של קרע בטחול בזמן הריון עקב הרחם הגדול והדוחק של הטחול. הטחול האקטופי מועד גם לקרע מחבלת בטן מיקטנית עקב מיקומו הבלתי מוגן בבטן התחתונה. תיאורים נדירים של לימפומה בטחול אקטופי גדול ותסמונת יתר-טחוליות עקב טחול בעקבות סיבוב כרוני, מהווים לעתים גם הם הוריה לניתוח.

הטיפול המומלץ בטחול אקטופי הוא כריתתו, בעיקר במקרים של פתלת ונמק, אך גם בחולים, שבהם קיימים תסמינים כרוניים ואף בחולים אי-תסמיניים. בחולים ברירניים ניתן לקבע את הטחול במקומו הטבעי על-ידי ספלנופקסיה. ניתוח זה משמר את תפקוד הטחול ומונע את סכנת אלח-הדם המתרחשת לאחר כריתת טחול. יש לציין, ששיעור הכישלון של ספלנופקסיה הוא גבוה ובמקרים רבים צריכים חולים אלה לעבור בסופו של דבר כריתת טחול.

ראו גם

• לנושא הקודם: שאתות הטחול - Splenic tumors
• לנושא הבא: מורסה בטחול - Splenic abscess

• לתוכן העניינים של הפרק
• לתוכן העניינים של הספר
• לפרק הקודם: כירורגיה של הכבד
• לפרק הבא: כירורגיה של השד

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא