טרשת נפוצה - Multiple sclerosis

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

טרשת נפוצה
Multiple sclerosis
Photomicrograph of a demyelinating MS-Lesion. Immunohistochemical staining for CD68 highlights numerous macrophages (brown) . Original Magnification 10x
ICD-10	Chapter G 35.
ICD-9	340
MeSH	D009103
יוצר הערך	ד"ר ליאור גל

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – טרשת נפוצה

רקע כללי

טרשת נפוצה היא מחלה של מערכת העצבים המרכזית, הכוללת את המוח וחוט השדרה. מערכת העצבים המרכזית שולטת בפעולות הגוף, דוגמת תנועה ושיווי משקל.

כל סיב עצב במערכת העצבים המרכזית מוקף בחומר המכונה 'מיאלין', המסייע להעברה מהירה וחלקה של מסרים מהמוח לגוף.

בטרשת נפוצה, ישנה פגיעה במיאלין, וכך נוצרת הפרעה בהעברת מסרים אלו.

קיימים שלושה סוגים עיקריים של טרשת נפוצה:

• טרשת נפוצה התקפית הפוגתית
• טרשת נפוצה מתקדמת משנית
• טרשת נפוצה מתקדמת ראשונית

טרשת נפוצה יכולה לפרוץ בכל גיל, אך תסמינים מופיעים לרוב בגילאי 22 עד 40. נשים נמצאות בסיכון כפול לפתח את המחלה לעומת גברים.

שכיחות גבוהה יותר של המחלה קיימת בקווי הרוחב הגבוהים בשני חצאי הכדור הצפוני והדרומי - 50–100 מקרים לכל 100,000 לעומת 5–10 באזורים טרופיים. אזורי סיכון גבוה הם- צפון ארצות הברית, קנדה, בריטניה, סקנדינביה, צפון אירופה ו ניו זילנד.

פרוגנוזה

טרשת נפוצה היא מחלה כרונית, אך היא אינה מחלה סופנית. תוחלת החיים של החולים אינה קצרה לרוב מזו של אנשים ללא המחלה. עם זאת, קבוצה מינורית של חולים (כ-20%) יהיו בעלי תוחלת חיים קצרה משמעותית.

תסמינים

מערכת העצבים המרכזית שולטת בפעולות הגוף. כאשר טרשת נפוצה פוגעת בסיבי העצב הנושאים מסרים אל ומן המוח, תסמינים יכולים להופיע בכל חלקי הגוף.

ישנם תסמינים שונים ורבים של טרשת נפוצה והם משפיעים על כל אדם באופן שונה.

התסמינים הנפוצים ביותר כוללים:

• עקצוצים וקהות תחושה
• טשטוש ראייה
• הפרעות בתנועה ובשיווי משקל
• חולשת שרירים ונוקשות שרירים

מרבית החולים חווים רק כמה מן התסמינים ולרוב חולה יחיד לא יחווה את כל התסמינים. התסמינים של טרשת נפוצה אינם אינם ניתנים לחיזוי. חולים מסוימים חווים תסמינים המחמירים עם הזמן בעוד שאחרים חווים תסמינים המופיעים ונעלמים באופן מחזורי. התקופות בהן מופיעים התסמינים ידועות כ'התקפים'. תקופות בהן התסמינים משתפרים או נעלמים ידועות כ'הפוגות'.

התקפים של טרשת נפוצה מוגדרים כתקופה של לפחות 24 שעות בהן מופיעים תסמינים חדשים או מחמירים תסמינים קיימים. התקפים יכולים להתרחש בכל זמן ולהיות בעלי דרגת חומרה שונה. לעיתים החמרה קצרת טווח בתסמינים יכולה להיות תוצאה של גורמים אחרים, דוגמת מזג אוויר חם או פעילות גופנית. אין זאת אומרת בהכרח כי מדובר בהתקף.

הפרעות ראיה

ברבע מן החולים, התסמין הראשון הוא דלקת של העצב האופטי (עצב הראייה), שתפקידו העברת מידע חזותי למוח. פגיעה זו מכונה 'נויריטיס אופטית' ולרוב תשפיע על עין אחת בלבד. הפגיעה גורמת לכאב מאחורי העין, אובדן ראייה ועיוורון צבעים.

טרשת נפוצה יכולה לגרום גם לכפל ראייה, כאב בשתי העיניים וקושי בריכוז מבט.

עווית שרירים

הנזק הנגרם על ידי הטרשת יכול להוביל להתכווצות חזקה וכואבת של השרירים (עווית). השרירים עלולים גם להפוך נוקשים ולהתנגד לתנועה (ספסטיות).

כאב

כאב הוא תסמין נפוץ בטרשת נפוצה. שני סוגי הכאבים המתרחשים כתוצאה מטרשת הם כאב נוירופתי וכאב מוסקולוסקלטלי:

• כאב נוירופתי – כאב הנגרם עקב פגיעה בסיבי העצב במערכת העצבים המרכזית. הכאב יכול להיות דוקר, שורף או לגרום לרגישות מרובה בעור
• כאב מוסקולוסקלטלי – כאב שמקורו במערכת השרירים והעצמות, הוא אינו תוצאה ישירה של הטרשת אך יכול להופיע עקב לחץ על השרירים או המפרקים הנוצר מעוויתות וספסטיות

הפרעות תנועה

טרשת נפוצה יכולה להשפיע על היציבות והקואורדינציה (תיאום תנועות). היא יכולה להקשות מאוד על ההליכה והתנועה, בייחוד כאשר קיימים גם חולשת שרירים וספסטיות בו זמנית.

• אטקסיה – קושי בקואורדינציה.
• רעד – תסמין נדיר אך עלול להיות חמור.
• סחרחורת – עלולה להופיע בשלב מאוחר ולהוביל לתחושה שהעולם מסתובב סביב המטופל (ורטיגו).

הפרעות קוגניטיביות

הפרעות קוגניטיביות משמעותן הפרעות בתהליכים שכליים, דוגמת חשיבה ולמידה. הללו לרוב מתרחשים במקרים חמורים של טרשת. הפרעות אלו יכולות להיות חולפות או קבועות. הפרעות קוגניטיביות יכולות לכלול קשיי זיכרון או למידה, הפרעות בריכוז, דיבור איטי או מבולבל וירידה במהירות החשיבה.

הפרעות רגשיות

חולי טרשת עלולים למצוא עצמם צוחקים או בוכים ללא כל סיבה. קיימת גם נטייה מוגברת לדיכאון וחרדה.

עייפות וחולשה

עייפות משמעותית יכולה להיות התסמין העיקרי בטרשת. החולשה והעייפות עלולות להוביל להחמרה בבעיות נוספות דוגמת חוסר יציבות, הפרעות ראייה וקשיי ריכוז.

הפרעות בשלפוחית השתן

טרשת נפוצה יכולה להוביל ליתר או חסר פעילות של שלפוחית השתן. שלפוחית פעילה ביתר מובילה להתכווצות גם כאשר אין השלפוחית מלאה וכך לגרום לאובדן שליטה על מתן שתן. פעילות חסר של השלפוחית יכולה להוביל להפרעה בזרימת השתן ולתחושה של העדר התרוקנות.

הפרעות במערכת העיכול

טרשת נפוצה גורמת לעיתים קרובות לעצירות, אל עלולה להוביל גם לאובדן שליטה על מתן צואה.

סוגים של טרשת נפוצה

הטרשת הנפוצה מתחלקת לארבעה סוגים, כשלכל אחד דפוס התנהגות שונה, המחולקים על פי תבנית הופעת ההתקפים וההפוגות. החולים לוקים בדרך-כלל ביותר מצורה אחת של המחלה, לפעמים בעת ובעונה אחת.

טרשת נפוצה שפירה

חולים שאינם חווים התקפים במשך 10 עד 15 שנה מוגדרים כ'טרשת נפוצה שפירה'. ("Benign") סוג זה של טרשת מאופיין במספר מועט של התקפים ולאחר כל אחד מהם, חלה החלמה מלאה. אין כל הבטחה כי המחלה נעלמה לחלוטין והתקפים יכולים להופיע גם כעבור שנים רבות ללא תסמינים.

טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית

טרשת נפוצה התקפית הפוגתית (Relapsing-remitting) היא הסוג הנפוץ ביותר של טרשת נפוצה. הוא מאופיין בהתקפים והפוגות מרובים. התקפים עלולים להמשך ימים, שבועות ואף חודשים. בכל התקף יכולים להופיע תסמינים חדשים, או תסמינים שהופיעו בעבר. לאחר כל התקף תיתכן החלמה מלאה. עם זאת חולים רבים חווים שיפור בתסמינים ללא החלמה מלאה.

טרשת נפוצה מתקדמת משנית

טרשת נפוצה מתקדמת משנית (Secondary progressive) מהווה המשך למחלה שהחלה כטרשת התקפית הפוגתית. הוא מאופיין בתסמינים הולכים ומחמירים באופן קבוע, עם או ללא הופעת התקפים. מחקרים הראו כי מרבית החולים עם טרשת התקפית הפוגתית מפתחים בסופו של דבר טרשת מתקדמת משנית, בממוצע כ-15–20 שנה לאחר פריצת המחלה.

טרשת נפוצה מתקדמת ראשונית

טרשת נפוצה מתקדמת ראשונית (Primary progressive)היא הסוג הנדיר ביותר של טרשת נפוצה. הוא מאופיין בתסמינים שהולכים ומחמירים באופן קבוע מלכתחילה, ללא תבנית ברורה של התקפים והפוגות.

גורמים

טרשת נפוצה מתרחשת עקב נזק לסיבי העצב במערכת העצבים המרכזית. מערכת העצבים המרכזית מורכבת מהמוח וחוט השדרה ואחראית על השליטה בכל פעולה בגוף, מודעת ובלתי מודע.

בעת ביצוע פעולות, המוח שולח מסרים לחלק המתאים בגוף דרך סיבי עצב בחוט השדרה. סיבי עצב אלו עטופים בחומר המכונה 'מיאלין'. המיאלין מבודד את סיבי העצב ומסייע בהעברה מהירה וחלקה של מסרים אל ומן המוח. בטרשת נפוצה ישנה פגיעה במיאלין, וכך נוצרת הפרעה בהעברת המסרים.

טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית, כלומר מחלה בה מערכת החיסון תוקפת רקמות בריאות בגוף. בטרשת נפוצה, מערכת החיסון מזהה את המיאלין כחומר זר ותוקפת אותו. כך מתפתחת דלקת סביב המיאלין באזורים קטנים (רבדים), הנראית בצילומי MRI. תהליך זה מכונה 'דה-מיאליניזציה'.

דה-מיאליניזציה פוגעת בהעברת מסרים לאורך סיבי העצב. היא יכולה להוביל להאטה בהעברת המידע, לערבוב המידע, לשליחת מסרים לאורך סיב העצב הלא נכון, או לעצירת העברת המסרים לחלוטין.

כאשר הדלקת נעלמת, היא עלולה להותיר צלקות ברקמת המיאלין ולעיתים אף לפגוע ברקמת העצב עצמה. טרשת המשכית משנית היא תוצאה של נזק מצטבר בסיבי העצב.

טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית. הגורם למחלות אוטואמוניות אינו ידוע, אף כי קיימות מספר תאוריות.

מרבית המומחים מסכימים כי טרשת נפוצה נגרמת ככל הנראה על ידי שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. משמעות הדבר היא שהמחלה נגרמת בחלקה על ידי גנים המועברים בתורשה מההורים ובחלקה על ידי גורמים חיצוניים המעוררים את המחלה.

גורמים גנטיים

טרשת נפוצה אינה מוגדרת כמחלה גנטית מאחר שאין גן יחיד האחראי לה. היא אינה מועברת בתורשה באופן ישיר, אף כי מחקרים הראו כי אנשים עם קרובים הלוקים בטרשת נפוצה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח את המחלה בעצמם. סביר להניח כי שילובי גנים מסוימים מעלים את הסיכון לטרשת נפוצה. עם זאת תאוריות גנטיות אינן יכולות להסביר את השוני הרב בהארעות טרשת נפוצה במקומות שונים בעולם.

גורמים סביבתיים

מחקרים מראים כי הסבירות ללקות בטרשת נפוצה גבוהה יותר במדינות מרוחקות מקו המשווה. כך לדוגמה, טרשת נפוצה שכיחה יחסית בצפון אמריקה, בריטניה וסקנדינביה ונדירה במלזיה ואקוודור.

גורמים זיהומיים

הסיבה לשוני בשכיחות באזורים שונים בעולם אינה מובנת, אך ישנן סברות כי טרשת נפוצה פורצת כתגובה לחיידק או נגיף מסוים המשגשג באזורים קרים יותר. יש המאמינים כי מחלת ילדים נפוצה באזורים אלו מפריעה למערכת החיסונית או מעוררת תגובה אוטואימונית באנשים מסוימים בהם מתפתחת טרשת נפוצה.

לא זוהה גורם זיהומי מסוים המחזק תאוריה זו. עם זאת, מחקרים הראו כי אנשים מעל גיל 15 אשר היגרו מאזורים קרובים לקו המשווה לאזורים עם אקלים קר יותר, שומרים על סיכון נמוך לפתח טרשת לעומת אנשים שנולדו באזורים אלו.

ויטמין D

אנשים החיים באזורים מרוחקים מקו המשווה נחשפים לפחות אור שמש, ועל כן בעלי רמות פחותות של ויטמין D בגוף. מחקרים מסוימים מצאו קשר בין רמות נמוכות של ויטמין D והארעות הטרשת.

מסיבה זו הוצע הרעיון כי תוספים של ויטמין D יכולים להפחית את הסיכון לטרשת נפוצה, אך תאוריה זו טרם הוכחה.

אבחנה

טרשת נפוצה קשה לאיבחון, התסמינים מגוונים ומופיעים לבד או בשילוב. לרוב התסמינים מתפתחים במשך מספר ימים, נשארים יציבים למשך מספר שבועות ולאחר מכן נעלמים. האבחנה מתבססת לרוב על ההיסטוריה הרפואית, התסמינים והבדיקה הגופנית, אך לעיתים דרושות בדיקות נוספות. הבדיקה הגופנית יכולה לחשוף הפרעות בשדה הראייה, אובדן חדות ראייה, הפרעות בתפיסת צבעים, איטיות בהחזרי האישון, ירידה בתחושה, חולשה בפנים, דיסארטריה (קושי בהיגוי), הפרעה בקואורדינציה, חולשה וספסטיות, החזרים נוירולוגיים פגומים ועוד.

האבחנה צריכה להעשות על ידי נוירולוג מאחר שטרשת נפוצה עשויה לחקות מצבים נוירולוגים אחרים והאבחון לעיתים מורכב.

בדיקות עזר

סריקת MRI - הבדיקה הרגישה ביותר להדגמת נגעי דה-מיאליניזציה, הנמצאים ב־90% מהחולים. הנגעים האופייניים הם 'רבדים' – נקודות בוהקות בהירות, המודגמות בטכניקות מסוימות בבדיקה ומעידות על פגיעה בחומר הלבן.

בדיקת פוטנציאלים מעוררים - בדיקות אשר מטרתן לבדוק את ההולכה העצבית של מערכות שונות (מערכת הראיה, השמיעה והתחושה) ולאתר פגמים במסלולים אלה. בדיקות אלו הן בעלות ערך בזיהוי נגעים שקטים מבחינה קלינית.

בדיקת ניקור מותני – בדיקה אשר בה שואבים כמות קטנה של הנוזל העוטף את חוט השדרה והמוח. הבדיקה נעשית על ידי דקירה באזור עמוד השדרה המותני ושאיבת נוזלה שדרה. בנוזל השדרה בודקים חלבונים העשויים לרמז על דלקת.

טיפול

טרשת נפוצה איננה ניתנת לריפוי. עם זאת, טיפולים רבים יכולים להקל על התסמינים ועל ההתקפים ולהאט את התקדמות המחלה.

חולים בעלי טרשת שפירה או תסמינים קלים בלבד, אינם זקוקים לרוב לטיפול, אלא במקרים של התקפים.

טיפול בטרשת נפוצה יכול להתחלק ל-3 קטגוריות עיקריות:

• טיפול בהתקפים ובתסמינים
• טיפול עבור תסמינים ספציפיים
• טיפול לצורך האטת התקדמות המחלה (תרופות משנות מהלך)

טיפול בהתקפים

חולה החווה התקף של טרשת נפוצה צריך לפנות מייד לרופא המטפל. הופעת התסמינים יכולה להיות גם תוצאה של סיבה שניונית דוגמת זיהום, ועל הרופא המטפל יש לזהות גורם זה לפני מתן טיפול.

אם התסמינים הם תוצאה של התקף, נהוג לטפל בקורס של 3 עד 5 ימים של סטרואידים במינון גבוה. התכשיר מכונה 'מתילפרדניזון' ומטרתו להאיץ את ההחלמה מההתקף. הטיפול יכול להינתן בטבליות או דרך הווריד ויכול להעשות בבית או בבית החולים. המנגנון בו פועלים הסטרואידים להאצת ההחלמה אינו ברור, אך הסברה המקובלת היא כי הסטרואידים מדכאים את המערכת החיסונית כך שהיא אינה מסוגלת עוד ליצור את הדלקת סביב המיאלין. מאחר שלסטרואדים ישנן תופעות לוואי לטווח הארוך כמו אוסטאופרוזיס (עצמות חלשות ושבירות), עלייה במשקל וסכרת, לא מומלצת נטילת סטרואידים יותר מ-3 שבועות, בכל פעם.

טיפול עבור תסמינים ספציפיים

חולי טרשת נפוצה עלולים לסבול ממגוון רחב של תסמינים שונים, בעלי טווח רחב של חומרה.

קיימים טיפולים שונים שיכולים להקל על תסמינים אלו.

הפרעות ראייה

הפרעות קלות דוגמת קושי בקריאה, מומלץ לפנות לאופטומטריסט לבדיקת עיניים. לעיתים הפרעות אלה אינן תוצאה של הטרשת כלל. הפרעות קשות יותר בראייה המגבילות את היכולת לרכז את הראייה יכולות להיות מטופלות באמצעות תרופה המכונה 'גאבאפנטין'.

עווית שרירים וספסטיות

עווית שרירים וספסטיות יכולות להיות מטופלות באמצעות פיזיותרפיה. תנועות מתיחה יכולות לעזור למנוע נוקשות. אם עווית השרירים חמורה יותר, ניתן לתת טיפול בתרופות להרפיית שרירים והפחתת העווית. התכשירים הנפוצים בשימוש הם בקלופן וגאבאפנטין. תרופות אחרות כוללות: טיזנידין, דיאזפם, קלונזפאם ודנטלורן.

כל התרופות שהוזכרו עלולות לגרום לתופעות לוואי הכוללות: סחרחורת, חולשה, בחילה ושלשול.

במקרים נדירים התרופות אינן מצליחות להפסיק את העווית והספסטיות.

כאב נוירופתי

כאב נוירופתי נגרם עקב נזק לעצבים ולרוב הוא כאב חד ודוקר. הכאב יכול להתבטא גם ברגישות מרובה בעור או תחושת שריפה. כאב מסוג זה יכולה להיות מטופל באמצעות גאבאפנטין או קרבמזפין, או תכשיר נוגד דיכאון המכונה אמיטריפטילין.

כאב מוסקולוסקלטלי

כאב זה מופיע לרוב בחולים הסובלים מעוויתות שרירים וספסטיות, מאחר שהוא נגרם על ידי הלחץ המופרז ונוקשות המפרקים.

לעיתים ניתן לטפל בכאב זה באמצעות פיזיותרפיה. במקרים חמורים יותר ניתן טיפול במשכחי כאבים או נוגדי דיכאון (חלק מן התרופות נוגדות הדיכאון הן בעלות השפעות נוגדות כאבים). לחלופין, קיימת פעולה לגירוי קצות העצבים המכונה – גירוי עצבי חשמלי מלעורי.

הפרעות תנועה

הפרעות אלו יכולות גם הן להיות תוצאה של עווית השרירים והספסטיות או לחלופין עקב חולשת שרירים. נוקשות במפרקים יכולה גם היא להגביל את התנועה בחולי טרשת.

הפרעות תנועה מטופלות ראשית על ידי מניעת העווית והספסטיות בשרירים באמצעות פיזיותרפיה או תרופות.

לעיתים מתרחשת תופעה המכונה 'קונטרקטורה' – הגבלה משמעותית בתנועה הנובעת מכיווץ משמעותי של השריר עד לנקודה בה הנעה שלו מלווה בכאב. 1במקרים אלו ניתן לטפל באמצעות תרגילי מתיחה עם גבסים מיוחדים וסדים זמניים. לעיתים ניתנות זריקות של הטוקסין 'בוטולין' הגורם להרפייה של השריר.

חולשת שרירים יכולה להיות מטופלת באמצעות תרגילים לחיזוק שרירים או למידת דרכים לפיצוי על החולשה באמצעות שימוש בשרירים אחרים.

קיימות תרופות וכן תרגילים וציוד להקלה על אטקסיה או סחרחורת הנגרמים ל ידי טרשת נפוצה.

הפרעות קוגניטיביות

חולה החווה הפרעות קוגניטיביות מופנה לפסיכולוג קליני לצורך הערכת ההפרעה וקבלת ייעוץ לגבי דרכי התמודדות עמן.

הפרעות נפשיות

חולה החווה התפרצויות רגשיות, דוגמת צחוק או בכי ללא כל סיבה נראית לעין, מומלץ כי יעבור הערכה על ידי בעל מקצוע המומחה בתסמינים של טרשת נפוצה. הטיפול יכול לכלול טכניקות לשליטה ברגשות ותרופות נוגדות דיכאון.

חולי טרשת נפוצה הסובלים מדיכאון יכולים להיות מטופלים בנוגדי דיכאון. חולים החווים חרדה או דאגה לעיתים קרובות יכולים גם הם להיות מטופלים באמצעות נוגדי דיכאון או 'בנזודיאזפנים' – קבוצת תרופות בעלת השפעה מרגיעה. פסיכולוג קליני יכול גם הוא לטפל בחולים הסובלים מדיכאון באמצעות פסיכותרפיה דוגמת 'תרפיה קוגניטיבית התנהגותית' (CBT).

חולים הסובלים מדיכאון קשה ומתמשך מופנים לפסיכיאטר.

עייפות וחולשה

חולי טרשת רבים סובלים מעייפות. חולים בעלי תסמינים אלו צריכים לעבור הערכה לגבי התרופות אותן הם נוטלים ותזונה נאותה. אם העייפות היא תוצאה ישירה של הטרשת, ניתן לטפל באמצעות תרופה המכונה 'אמנטדין', אף כי השפעתה יכולה להיות מוגבלת. בנוסף מומלץ על פעילות גופנית וטכניקות לשמירת אנרגיה.

הפרעות בשלפוחית השתן

חולים הסובלים מיתר פעילות של שלפוחית השתן יכולים להיות מטופלים בתרופה 'אנטי-כולינררגית', דוגמת 'אוקסיבוטינין' או 'טולטרודין'. הצורך למתן שתן תכוף בלילה יכול להיות מטופל באמצעות תרופה המכונה 'דסמופרסין'.

תת פעילות של שלפוחית השתן יכולה להיות מטופלת באמצעות הכנסת קטטר עצמאית של החולה כל פרק זמן קבוע, או קטטר קבוע. קטטר הוא צינור קטן המוכנס לפתח השופכה על מנת לנקז שתן עודף.

לעיתים יש המלצה לפנות לאורולוג, לצורך המלצה על טיפול מיוחד דוגמת תרגילים לשלפוחית השתן או טיפול חשמלי לשרירי השלפוחית.

הפרעות במערכת העיכול

עצירות קלה עד בינונית יכולה להיות מטופלת באמצעות שינויים דיאטטיים או משלשלים. מקרים קשים יותר מטופלים באמצעות פתיליות המוכנסות לרקטום או חוקנים. חוקן משמעותו הכנסת תרופה נוזלית דרך הרקטום למעי, וכך ריכוך והוצאת הצואה.

חוסר שליטה על הצואה יכול להיות מטופל בנוגדי שלשול או באמצעות תרגילים לרצפת האגן על מנת לחזק את השרירים הרקטליים.

טיפול להאטת התקדמות הטרשת

טיפולים אלו נועדו להקל על חומרת ההתקפים ולהפחית את מספרם. בנוסף, ייתכן והם יכולים להאט את התקדמות הטרשת, אף כי נתונים לגבי השפעתם לטווח הארוך עדיין מוגבלים.

תרופות משנות מהלך מחלה

טיפולים אלו ניתנים בזריקה תוך שרירית או ת עורית. התרופות אמורות להפחית את הנזק וההצטלקות במיאלין, הנגרם על ידי ההתקפים. תרופות משנות מהלך אינן מתאימות לכל החולים. הן ניתנות אך ורק לחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית וטרשת מתקדמת שניונית העונים על קריטריונים מסוימים.

אינטרפרון בטא

קיימים שני סוגים בשימוש בארץ: אינטרפרון בטא 1A - אבונקס, מוזרק אחת לשבוע לשריר; רביף, מוזרק תת-עורית, 3 פעמים בשבוע. אינטרפרון בטא 1B - בטאפרון, מוזר תת-עורית פעמיים ביום. תופעות לוואי: תופעות דמויות שפעת (כאבי ראש, צמרמורת, חום נמוך) במשך 48 שעות לאחר הזריקה. אינטרפרון בטא אינו מתאים לחולים מתחת לגיל 18 או נשים בהיריון או הנקה. קיימת המלצה הן לנשים והן לגברים להפסיק ליטול את התרופה לפחות 3 חודשים לפני ניסיון כניסה להיריון.

גלאטיראמר אצטט

הסוג הידוע ביותר מקבוצה זו הוא ה'קופקסון'. תרופות אלו ניתנות בהזרקה תת-עורית יומית. תופעות לוואי: תופעות הלוואי הן נדירות וכוללות לחץ בחזה, הסמקה וקוצר נשימה.

התרופה ניתנת לטיפול בחולים עם טרשת התקפית-הפוגתית בלבד.

היא אינה מתאימה לחולים מתחת לגיל 18, נשים בהיריון או הנקה. קיימת המלצה הן לנשים והן לגברים להפסיק ליטול את התרופה לפחות 3 חודשים לפני ניסיון כניסה להיריון.

נטליזומאב

זוהי התרופה החדשה ביותר שהורשתה לשימוש ושמה המסחרי הוא 'טייסברי'. היא נתנת בהזרקה תוך וורידית כל 28 ימים.

תופעות לוואי: כאבי ראש, בחילות והקאות, פריחה מגרדת.

במקרים נדירים היא קושרה לסיכון מוגבר למחלה הנקראת 'לויקואנצפלופתיה רב מוקדית פרוגרסיבית' (PML). זוהי תופעה נדירה אך חמורה הגורמת לפירוק של המיאלין באופן דומה לטרשת נפוצה. היא יכולה לגרום להפרעות ראיה, דיבור ולבסוף לשיתוק.

נטליזומאב מורשית לטיפול באנשים עם מחלה פעילה ביותר גם לאחר טיפול באינטרפרון בטא, או מחלה מתקדמת במהירות, כאשר מחלה מתקדמת במהירות מוגדרת:

• לפחות 2 התקפים חמורים בשנה
• 2 סריקות MRI עוקבות שהראו עלייה בנזק למיאלין

התרופה אסורה לשימוש בחולים מתחת לגיל 18 או מעל 65, חולי סרטן או אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת דוגמת חולי איידס.

ניסויים קליניים

קיימת התקדמות משמעותית בטיפול בטרשת נפוצה, כאשר התקדמות זאת הושגה באמצעות ניסויים קליניים, בהם טיפולים חדשים ושילובי טיפולים נוסו בהשוואה לטיפולים הקובלים. הניסויים נערכים תחת ביקורת קפדנית תוך שמירה מרבית על זכויות החולים ובטיחותם. כניסה של חולה לניסוי נעשית בהסכמה מודעת בלבד.

טיפולים משלימים ואלטרנטיביים

חולים מסוימים מוצאים כי טיפולים משלימים מסייעים לשפר את הרגשתם. טיפולים משלימים רבים ותרפיות שונות טוענים כי הם מקלים על תסמיני המחלה. עם זאת אין בנמצא עדות קלינית כי הם יעילים בשליטה בתסמינים. רבים סוברים כי לטיפולים המשלימים אין השפעות מרעות. טיפולים מסוימים כן עלולים להרע את מצב החולה, בייחוד כאשר הם ניטלים במקום הטיפול הקונבנציונלי שניתן על ידי הרופא. מסיבה זו מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי טיפולים אלו.

דיאטה לשינוי מהלך המחלה

דיאטה עתירה בחומצה לינולאית הוצעה כמפחיתה אורך וחומרה של התקפים ומאטה התקדמות של המחלה. עם זאת, אין כרגע די עדויות רפואיות על מנת להמליץ על טיפול זה.

מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי העלאת הצריכה של חומצה לינולאית. יש לכוון לצריכה יומית של 17–23 ג' של חומצה לינולאית. רמות אלו אינן מומלצות לאנשים הסובלים ממשקל יתר.

חומצה לינולאית נמצאת בשמן וגרעיני חמניה, שמן או זרעי שומשום, אגוזים זרעים דוגמת אגוז המלך, אגוז ברזילאי, בוטנים ושקדים.

תוספי תזונה מסוימים כולל שמן ענבי שועל, שמן ענבים ושמן רקפות.

פוריות

אבחנה של טרשת נפוצה לא אמורה להשפיע על הפוריות. עם זאת, תרופות מסוימות הנתנות לחולי טרשת עלולות להשפיע על הפוריות הן של נשים והן של גברים. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל כאשר עולה שאלה של היריון על מנת לבחון את הטיפול התרופתי.

היריון

נשים חולות טרשת יכולות לעבור היריון ולידה רגילים וללדת תינוק בריא. נשים מסוימות אף חוות הטבה מבחינת הטרשת בעת ההיריון, עם ירידה בהתקפים ובתסמינים. ייתכן ויהיה צורך להמשיך וליטול תרופות במהלך ההיריון. יש להתייעץ עם הצוות המטפל לגבי התרופות הניטלות במהלך ההיריון.