<?xml version="1.0"?>
<feed xmlns="http://www.w3.org/2005/Atom" xml:lang="he">
	<id>https://www.wikirefua.org.il/w/api.php?action=feedcontributions&amp;feedformat=atom&amp;user=%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A+%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%93</id>
	<title>ויקירפואה - תרומות המשתמש [he]</title>
	<link rel="self" type="application/atom+xml" href="https://www.wikirefua.org.il/w/api.php?action=feedcontributions&amp;feedformat=atom&amp;user=%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A+%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%93"/>
	<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%93"/>
	<updated>2026-04-07T13:28:41Z</updated>
	<subtitle>תרומות המשתמש</subtitle>
	<generator>MediaWiki 1.35.2</generator>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=123036</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=123036"/>
		<updated>2015-03-14T13:58:06Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי הקריטריונים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
ב-2013 פורסמה המהדורה השלישית של הקלסיפיקציה הבינלאומית של כאב ראש (International Classification of Headache Disorders 3&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt; edition, beta version; ICHD-3 beta)  (טבלה 1)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: הקריטריונים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
* '''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)'''&lt;br /&gt;
* '''Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. כך למשל בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid. כמו-כן, יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
רוב המחקרים המודרניים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות בוצעו בקבוצה זו. היעילות של תרופות אלה דומה לזו של חוסמי בטא. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם בשחרור מושהה. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים, לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון הוא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[topiramate]]  מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום, במקרים מסויימים ניתן להגיע ל-200 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי הן נמלול בגפיים (לרוב חולף עצמונית) ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת, לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה במחקר מבוקר כפול סמיות. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-valproic acid וה-topiramate שימושיות בחולים הסובלים מכיפיון ודיכאון (בהיותן מייצבי מצב רוחת mood stabilizers) בנוסף למיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת לתרופת מניעה אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran עלול לגרום לתיאבון מוגבר, לעליה במשקל ולעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} angiotensin-converting enzyme inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו, יעילות candesartan במינון 16 מ&amp;quot;ג ביום נמצאה דומה לזו של  propranolol במינון 160 מ&amp;quot;ג ביום במחקר השוואתי מבוקר וכפול סמיות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot;:&lt;br /&gt;
מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו:&lt;br /&gt;
*צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*[[riboflavin]] (ויטמין B2)  במינון פרמקולוגי גבוה של 400 מ&amp;quot;ג ביום נמצא יעיל במספר מחקרים מבוקרים כנגד אינבו (צריכה תזונתית מומלצת של ויטמין B2 היא כ-1.3 מ&amp;quot;ג ביום בלבד). &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטולינום]] (Botulinum toxin)&lt;br /&gt;
פורסמו מספר מחקרים מבוקרים המשווים יעילות של הזרקות של רעלן בוטולינום כנגד אינבו וכנגד תרופות מניעה מקובלות (topiramate, amitriptyline) בסוגים שונים של מיגרנה. באופן כללי, נראה שהטיפול במיגרנה התקפית אינו יעיל במיוחד. לעומת זאת, מסתמנת יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית (זוהי ההתוויה המאושרת ע&amp;quot;י FDA). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים. הטיפול יקר, אולם כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114343</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114343"/>
		<updated>2014-11-16T15:17:39Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי הקריטריונים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
ב-2013 פורסמה המהדורה השלישית של הקלסיפיקציה הבינלאומית של כאב ראש (International Classification of Headache Disorders 3&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt; edition, beta version; ICHD-3 beta)  (טבלה 1)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: הקריטריונים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
* '''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)'''&lt;br /&gt;
* '''Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. כך למשל בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid. כמו-כן, יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
רוב המחקרים המודרניים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות בוצעו בקבוצה זו. היעילות של תרופות אלה דומה לזו של חוסמי בטא. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם בשחרור מושהה. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים, לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון הוא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[topiramate]]  מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום, במקרים מסויימים ניתן להגיע ל-200 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי הן נמלול בגפיים (לרוב חולף עצמונית) ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת, לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה במחקר מבוקר כפול סמיות. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-valproic acid וה-topiramate שימושיות בחולים הסובלים מכיפיון ודיכאון (בהיותן מייצבי מצב רוחת mood stabilizers) בנוסף למיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת לתרופת מניעה אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran עלול לגרום לתיאבון מוגבר, לעליה במשקל ולעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} angiotensin-converting enzyme inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו, יעילות candesartan במינון 16 מ&amp;quot;ג ביום נמצאה דומה לזו של  propranolol במינון 160 מ&amp;quot;ג ביום במחקר השוואתי מבוקר וכפול סמיות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot;:&lt;br /&gt;
מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו:&lt;br /&gt;
*צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*[[riboflavin]] (ויטמין B2)  במינון פרמקולוגי גבוה של 400 מ&amp;quot;ג ביום נמצא יעיל במספר מחקרים מבוקרים כנגד אינבו (צריכה תזונתית מומלצת של ויטמין B2 היא כ-1.3 מ&amp;quot;ג ביום בלבד). &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטולינום]] (Botulinum toxin)&lt;br /&gt;
פורסמו מספר מחקרים מבוקרים המשווים יעילות של הזרקות של רעלן בוטולינום כנגד אינבו וכנגד תרופות מניעה מקובלות (topiramate, amitriptyline) בסוגים שונים של מיגרנה. באופן כללי, נראה שהטיפול במיגרנה התקפית אינו יעיל במיוחד. לעומת זאת, מסתמנת יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית (זוהי ההתוויה המאושרת ע&amp;quot;י FDA). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים. הטיפול יקר, אולם כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114342</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114342"/>
		<updated>2014-11-16T15:15:47Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
ב-2013 פורסמה מהדורה שלישית של הקלסיפיקציה הבינלאומית של כאב ראש (International Classification of Headache Disorders 3&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt; edition, beta version; ICHD-3 beta)  (טבלה 1)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
* '''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)'''&lt;br /&gt;
* '''Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. כך למשל בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid. כמו-כן, יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
רוב המחקרים המודרניים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות בוצעו בקבוצה זו. היעילות של תרופות אלה דומה לזו של חוסמי בטא. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם בשחרור מושהה. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים, לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון הוא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[topiramate]]  מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום, במקרים מסויימים ניתן להגיע ל-200 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי הן נמלול בגפיים (לרוב חולף עצמונית) ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת, לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה במחקר מבוקר כפול סמיות. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-valproic acid וה-topiramate שימושיות בחולים הסובלים מכיפיון ודיכאון (בהיותן מייצבי מצב רוחת mood stabilizers) בנוסף למיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת לתרופת מניעה אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran עלול לגרום לתיאבון מוגבר, לעליה במשקל ולעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} angiotensin-converting enzyme inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו, יעילות candesartan במינון 16 מ&amp;quot;ג ביום נמצאה דומה לזו של  propranolol במינון 160 מ&amp;quot;ג ביום במחקר השוואתי מבוקר וכפול סמיות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot;:&lt;br /&gt;
מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו:&lt;br /&gt;
*צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*[[riboflavin]] (ויטמין B2)  במינון פרמקולוגי גבוה של 400 מ&amp;quot;ג ביום נמצא יעיל במספר מחקרים מבוקרים כנגד אינבו (צריכה תזונתית מומלצת של ויטמין B2 היא כ-1.3 מ&amp;quot;ג ביום בלבד). &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטולינום]] (Botulinum toxin)&lt;br /&gt;
פורסמו מספר מחקרים מבוקרים המשווים יעילות של הזרקות של רעלן בוטולינום כנגד אינבו וכנגד תרופות מניעה מקובלות (topiramate, amitriptyline) בסוגים שונים של מיגרנה. באופן כללי, נראה שהטיפול במיגרנה התקפית אינו יעיל במיוחד. לעומת זאת, מסתמנת יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית (זוהי ההתוויה המאושרת ע&amp;quot;י FDA). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים. הטיפול יקר, אולם כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114341</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114341"/>
		<updated>2014-11-16T15:14:54Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).&lt;br /&gt;
ב-2013 פורסמה מהדורה שלישית של הקלסיפיקציה הבינלאומית של כאב ראש (International Classification of Headache Disorders 3&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt; edition, beta version; ICHD-3 beta)  (טבלה 1)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
* '''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)'''&lt;br /&gt;
* '''Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. כך למשל בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid. כמו-כן, יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
רוב המחקרים המודרניים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות בוצעו בקבוצה זו. היעילות של תרופות אלה דומה לזו של חוסמי בטא. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם בשחרור מושהה. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים, לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון הוא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[topiramate]]  מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום, במקרים מסויימים ניתן להגיע ל-200 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי הן נמלול בגפיים (לרוב חולף עצמונית) ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת, לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה במחקר מבוקר כפול סמיות. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-valproic acid וה-topiramate שימושיות בחולים הסובלים מכיפיון ודיכאון (בהיותן מייצבי מצב רוחת mood stabilizers) בנוסף למיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת לתרופת מניעה אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran עלול לגרום לתיאבון מוגבר, לעליה במשקל ולעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} angiotensin-converting enzyme inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו, יעילות candesartan במינון 16 מ&amp;quot;ג ביום נמצאה דומה לזו של  propranolol במינון 160 מ&amp;quot;ג ביום במחקר השוואתי מבוקר וכפול סמיות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot;:&lt;br /&gt;
מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו:&lt;br /&gt;
*צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*[[riboflavin]] (ויטמין B2)  במינון פרמקולוגי גבוה של 400 מ&amp;quot;ג ביום נמצא יעיל במספר מחקרים מבוקרים כנגד אינבו (צריכה תזונתית מומלצת של ויטמין B2 היא כ-1.3 מ&amp;quot;ג ביום בלבד). &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטולינום]] (Botulinum toxin)&lt;br /&gt;
פורסמו מספר מחקרים מבוקרים המשווים יעילות של הזרקות של רעלן בוטולינום כנגד אינבו וכנגד תרופות מניעה מקובלות (topiramate, amitriptyline) בסוגים שונים של מיגרנה. באופן כללי, נראה שהטיפול במיגרנה התקפית אינו יעיל במיוחד. לעומת זאת, מסתמנת יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית (זוהי ההתוויה המאושרת ע&amp;quot;י FDA). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים. הטיפול יקר, אולם כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114340</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114340"/>
		<updated>2014-11-16T15:13:02Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).ב-2013 פורסמה מהדורה שלישית של הקלסיפיקציה הבינלאומית של כאב ראש גרסה בטא (International Classification of Headache Disorders 3&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt; edition, beta version; ICHD-3 beta)  (טבלה 1)&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
* '''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)'''&lt;br /&gt;
* '''Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. כך למשל בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid. כמו-כן, יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
רוב המחקרים המודרניים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות בוצעו בקבוצה זו. היעילות של תרופות אלה דומה לזו של חוסמי בטא. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם בשחרור מושהה. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים, לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון הוא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[topiramate]]  מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום, במקרים מסויימים ניתן להגיע ל-200 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי הן נמלול בגפיים (לרוב חולף עצמונית) ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת, לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה במחקר מבוקר כפול סמיות. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-valproic acid וה-topiramate שימושיות בחולים הסובלים מכיפיון ודיכאון (בהיותן מייצבי מצב רוחת mood stabilizers) בנוסף למיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת לתרופת מניעה אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran עלול לגרום לתיאבון מוגבר, לעליה במשקל ולעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} angiotensin-converting enzyme inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו, יעילות candesartan במינון 16 מ&amp;quot;ג ביום נמצאה דומה לזו של  propranolol במינון 160 מ&amp;quot;ג ביום במחקר השוואתי מבוקר וכפול סמיות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot;:&lt;br /&gt;
מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו:&lt;br /&gt;
*צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*[[riboflavin]] (ויטמין B2)  במינון פרמקולוגי גבוה של 400 מ&amp;quot;ג ביום נמצא יעיל במספר מחקרים מבוקרים כנגד אינבו (צריכה תזונתית מומלצת של ויטמין B2 היא כ-1.3 מ&amp;quot;ג ביום בלבד). &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטולינום]] (Botulinum toxin)&lt;br /&gt;
פורסמו מספר מחקרים מבוקרים המשווים יעילות של הזרקות של רעלן בוטולינום כנגד אינבו וכנגד תרופות מניעה מקובלות (topiramate, amitriptyline) בסוגים שונים של מיגרנה. באופן כללי, נראה שהטיפול במיגרנה התקפית אינו יעיל במיוחד. לעומת זאת, מסתמנת יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית (זוהי ההתוויה המאושרת ע&amp;quot;י FDA). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים. הטיפול יקר, אולם כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114241</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114241"/>
		<updated>2014-11-15T19:12:18Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
* '''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)'''&lt;br /&gt;
* '''Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. כך למשל בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid. כמו-כן, יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
רוב המחקרים המודרניים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות בוצעו בקבוצה זו. היעילות של תרופות אלה דומה לזו של חוסמי בטא. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם בשחרור מושהה. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים, לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון הוא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[topiramate]]  מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום, במקרים מסויימים ניתן להגיע ל-200 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי הן נמלול בגפיים (לרוב חולף עצמונית) ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת, לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה במחקר מבוקר כפול סמיות. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-valproic acid וה-topiramate שימושיות בחולים הסובלים מכיפיון ודיכאון (בהיותן מייצבי מצב רוחת mood stabilizers) בנוסף למיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת לתרופת מניעה אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran עלול לגרום לתיאבון מוגבר, לעליה במשקל ולעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} angiotensin-converting enzyme inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו, יעילות candesartan במינון 16 מ&amp;quot;ג ביום נמצאה דומה לזו של  propranolol במינון 160 מ&amp;quot;ג ביום במחקר השוואתי מבוקר וכפול סמיות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot;:&lt;br /&gt;
מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו:&lt;br /&gt;
*צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*[[riboflavin]] (ויטמין B2)  במינון פרמקולוגי גבוה של 400 מ&amp;quot;ג ביום נמצא יעיל במספר מחקרים מבוקרים כנגד אינבו (צריכה תזונתית מומלצת של ויטמין B2 היא כ-1.3 מ&amp;quot;ג ביום בלבד). &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטולינום]] (Botulinum toxin)&lt;br /&gt;
פורסמו מספר מחקרים מבוקרים המשווים יעילות של הזרקות של רעלן בוטולינום כנגד אינבו וכנגד תרופות מניעה מקובלות (topiramate, amitriptyline) בסוגים שונים של מיגרנה. באופן כללי, נראה שהטיפול במיגרנה התקפית אינו יעיל במיוחד. לעומת זאת, מסתמנת יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית (זוהי ההתוויה המאושרת ע&amp;quot;י FDA). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים. הטיפול יקר, אולם כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114240</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114240"/>
		<updated>2014-11-15T19:11:09Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
* '''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)&lt;br /&gt;
* Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. כך למשל בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid. כמו-כן, יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
רוב המחקרים המודרניים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות בוצעו בקבוצה זו. היעילות של תרופות אלה דומה לזו של חוסמי בטא. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם בשחרור מושהה. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים, לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון הוא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[topiramate]]  מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום, במקרים מסויימים ניתן להגיע ל-200 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי הן נמלול בגפיים (לרוב חולף עצמונית) ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת, לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה במחקר מבוקר כפול סמיות. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-valproic acid וה-topiramate שימושיות בחולים הסובלים מכיפיון ודיכאון (בהיותן מייצבי מצב רוחת mood stabilizers) בנוסף למיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת לתרופת מניעה אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran עלול לגרום לתיאבון מוגבר, לעליה במשקל ולעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} angiotensin-converting enzyme inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו, יעילות candesartan במינון 16 מ&amp;quot;ג ביום נמצאה דומה לזו של  propranolol במינון 160 מ&amp;quot;ג ביום במחקר השוואתי מבוקר וכפול סמיות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot;:&lt;br /&gt;
מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו:&lt;br /&gt;
*צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*[[riboflavin]] (ויטמין B2)  במינון פרמקולוגי גבוה של 400 מ&amp;quot;ג ביום נמצא יעיל במספר מחקרים מבוקרים כנגד אינבו (צריכה תזונתית מומלצת של ויטמין B2 היא כ-1.3 מ&amp;quot;ג ביום בלבד). &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטולינום]] (Botulinum toxin)&lt;br /&gt;
פורסמו מספר מחקרים מבוקרים המשווים יעילות של הזרקות של רעלן בוטולינום כנגד אינבו וכנגד תרופות מניעה מקובלות (topiramate, amitriptyline) בסוגים שונים של מיגרנה. באופן כללי, נראה שהטיפול במיגרנה התקפית אינו יעיל במיוחד. לעומת זאת, מסתמנת יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית (זוהי ההתוויה המאושרת ע&amp;quot;י FDA). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים. הטיפול יקר, אולם כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114239</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114239"/>
		<updated>2014-11-15T19:05:40Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
'''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)&lt;br /&gt;
Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. כך למשל בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid. כמו-כן, יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
רוב המחקרים המודרניים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות בוצעו בקבוצה זו. היעילות של תרופות אלה דומה לזו של חוסמי בטא. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם בשחרור מושהה. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים, לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון הוא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[topiramate]]  מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום, במקרים מסויימים ניתן להגיע ל-200 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי הן נמלול בגפיים (לרוב חולף עצמונית) ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת, לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה במחקר מבוקר כפול סמיות. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-valproic acid וה-topiramate שימושיות בחולים הסובלים מכיפיון ודיכאון (בהיותן מייצבי מצב רוחת mood stabilizers) בנוסף למיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת לתרופת מניעה אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran עלול לגרום לתיאבון מוגבר, לעליה במשקל ולעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} angiotensin-converting enzyme inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו, יעילות candesartan במינון 16 מ&amp;quot;ג ביום נמצאה דומה לזו של  propranolol במינון 160 מ&amp;quot;ג ביום במחקר השוואתי מבוקר וכפול סמיות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot;:&lt;br /&gt;
מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו:&lt;br /&gt;
*צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*[[riboflavin]] (ויטמין B2)  במינון פרמקולוגי גבוה של 400 מ&amp;quot;ג ביום נמצא יעיל במספר מחקרים מבוקרים כנגד אינבו (צריכה תזונתית מומלצת של ויטמין B2 היא כ-1.3 מ&amp;quot;ג ביום בלבד). &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטולינום]] (Botulinum toxin)&lt;br /&gt;
פורסמו מספר מחקרים מבוקרים המשווים יעילות של הזרקות של רעלן בוטולינום כנגד אינבו וכנגד תרופות מניעה מקובלות (topiramate, amitriptyline) בסוגים שונים של מיגרנה. באופן כללי, נראה שהטיפול במיגרנה התקפית אינו יעיל במיוחד. לעומת זאת, מסתמנת יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית (זוהי ההתוויה המאושרת ע&amp;quot;י FDA). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים. הטיפול יקר, אולם כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114238</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114238"/>
		<updated>2014-11-15T19:02:46Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
'''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)&lt;br /&gt;
Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. כך למשל בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid. כמו-כן, יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
רוב המחקרים המודרניים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות בוצעו בקבוצה זו. היעילות של תרופות אלה דומה לזו של חוסמי בטא. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם בשחרור מושהה. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים, לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון הוא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[topiramate]]  מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום, במקרים מסויימים ניתן להגיע ל-200 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי הן נמלול בגפיים (לרוב חולף עצמונית) ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת, לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה במחקר מבוקר כפול סמיות. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-valproic acid וה-topiramate שימושיות בחולים הסובלים מכיפיון ודיכאון (בהיותן מייצבי מצב רוחת mood stabilizers) בנוסף למיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת לתרופת מניעה אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran עלול לגרום לתיאבון מוגבר, לעליה במשקל ולעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} angiotensin-converting enzyme inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו, יעילות candesartan במינון 16 מ&amp;quot;ג ביום נמצאה דומה לזו של  propranolol במינון 160 מ&amp;quot;ג ביום במחקר השוואתי מבוקר וכפול סמיות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot;:&lt;br /&gt;
מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו:&lt;br /&gt;
*צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*[[riboflavin]] (ויטמין B2)  במינון פרמקולוגי גבוה של 400 מ&amp;quot;ג ביום נמצא יעיל במספר מחקרים מבוקרים כנגד אינבו (צריכה תזונתית מומלצת של ויטמין B2 היא כ-1.3 מ&amp;quot;ג ביום בלבד). &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטולינום]] (Botulinum toxin)&lt;br /&gt;
פורסמו מספר מחקרים מבוקרים המשווים יעילות של הזרקות של רעלן בוטולינום כנגד אינבו וכנגד תרופות מניעה מקובלות (topiramate, amitriptyline) בסוגים שונים של מיגרנה. באופן כללי, נראה שהטיפול במיגרנה התקפית אינו יעיל במיוחד. לעומת זאת, מסתמנת יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית (זוהי ההתוויה המאושרת ע&amp;quot;י FDA). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים. הטיפול יקר, אולם כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114237</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114237"/>
		<updated>2014-11-15T19:00:12Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
'''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)&lt;br /&gt;
Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. כך למשל בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid. כמו-כן, יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
רוב המחקרים המודרניים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות בוצעו בקבוצה זו. היעילות של תרופות אלה דומה לזו של חוסמי בטא. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם בשחרור מושהה. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים, לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון הוא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[topiramate]]  מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום, במקרים מסויימים ניתן להגיע ל-200 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי הן נמלול בגפיים (לרוב חולף עצמונית) ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת, לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה במחקר מבוקר כפול סמיות. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-valproic acid וה-topiramate שימושיות בחולים הסובלים מכיפיון ודיכאון (בהיותן מייצבי מצב רוחת mood stabilizers) בנוסף למיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת לתרופת מניעה אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran עלול לגרום לתיאבון מוגבר, לעליה במשקל ולעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} angiotensin-converting enzyme inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו, יעילות candesartan במינון 16 מ&amp;quot;ג ביום נמצאה דומה לזו של  propranolol במינון 160 מ&amp;quot;ג ביום במחקר השוואתי מבוקר וכפול סמיות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot;:&lt;br /&gt;
מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו:&lt;br /&gt;
*צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*[[riboflavin]] (ויטמין B2)  במינון פרמקולוגי גבוה של 400 מ&amp;quot;ג ביום נמצא יעיל במספר מחקרים מבוקרים כנגד אינבו (צריכה תזונתית מומלצת של ויטמין B2 היא כ-1.3 מ&amp;quot;ג ביום בלבד). &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטולינום]] (Botulinum toxin)&lt;br /&gt;
פורסמו מספר מחקרים מבוקרים המשווים יעילות של הזרקות של רעלן בוטולינום כנגד אינבו וכנגד תרופות מניעה מקובלות (topiramate, amitriptyline) בסוגים שונים של מיגרנה. באופן כללי, נראה שהטיפול במיגרנה התקפית אינו יעיל במיוחד. לעומת זאת, מסתמנת יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית (זוהי ההתוויה המאושרת ע&amp;quot;י FDA). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים. הטיפול יקר, אולם כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114236</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114236"/>
		<updated>2014-11-15T18:58:27Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
'''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)&lt;br /&gt;
Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. כך למשל בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid. כמו-כן, יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
רוב המחקרים המודרניים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות בוצעו בקבוצה זו. היעילות של תרופות אלה דומה לזו של חוסמי בטא. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם בשחרור מושהה. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים, לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון הוא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[topiramate]]  מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום, במקרים מסויימים ניתן להגיע ל-200 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי הן נמלול בגפיים (לרוב חולף עצמונית) ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת, לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה במחקר מבוקר כפול סמיות. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-valproic acid וה-topiramate שימושיות בחולים הסובלים מכיפיון ודיכאון (בהיותן מייצבי מצב רוחת mood stabilizers) בנוסף למיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת לתרופת מניעה אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran עלול לגרום לתיאבון מוגבר, לעליה במשקל ולעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} angiotensin-converting enzyme inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו, יעילות candesartan במינון 16 מ&amp;quot;ג ביום נמצאה דומה לזו של  propranolol במינון 160 מ&amp;quot;ג ביום במחקר השוואתי מבוקר וכפול סמיות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו:&lt;br /&gt;
*צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*[[riboflavin]] (ויטמין B2)  במינון פרמקולוגי גבוה של 400 מ&amp;quot;ג ביום נמצא יעיל במספר מחקרים מבוקרים כנגד אינבו (צריכה תזונתית מומלצת של ויטמין B2 היא כ-1.3 מ&amp;quot;ג ביום בלבד). &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטולינום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
פורסמו מספר מחקרים מבוקרים המשווים יעילות של הזרקות של רעלן בוטולינום כנגד אינבו וכנגד תרופות מניעה מקובלות (topiramate, amitriptyline) בסוגים שונים של מיגרנה. באופן כללי, נראה שהטיפול במיגרנה התקפית אינו יעיל במיוחד. לעומת זאת, מסתמנת יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית (זוהי ההתוויה המאושרת ע&amp;quot;י FDA). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים. הטיפול יקר, אולם כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114233</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114233"/>
		<updated>2014-11-15T18:10:50Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}International Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מספר מחקרים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שבהשוואה לתרופת יחוס (sumatriptan 100 mg) מבין הטריפטנים המשווקים בארץ:&lt;br /&gt;
'''Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל)&lt;br /&gt;
Relert 40 mg ו- Relert 80 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג אי-חזרת התקף תוך 24 שעות'''&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי או כאשר הטיפול החד נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המניעה נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות טריציקליות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. ניתן לשלב טיפול חד כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נילוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול בתרופות מסויימות, במיוחד ב- valproic acid.  יש להימנע מטיפול בחוסמי בטא בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]]. לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% מהחולים בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו ומבין התרופות הרשומות בארץ למתן פומי הפעילות במיגרנה הן propranolol במינון 40 - 320 מ&amp;quot;ג ביום ו-metoprolol במינון 100 - 200 מ&amp;quot;ג ביום. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין. Propranolol מפחית את המטבוליזם של rizatriptan, לכן בחולים הנוטלים propranolol יש להפחית את המינון של rizatriptan בטיפול בהתקף חד. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. בין יתר ההשפעות שלהן, תרופות אלה מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים במינון 10 - 75 מ&amp;quot;ג ביום. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים נצפות הפרעות קצב לב בגלל ההשפעה האנטי-מוסקרינית. בנוסף ל- amitriptyline נעשה שימוש די נרחב גם ב-nortriptyline (שהוא מטבוליט פעיל של amitriptyline, משווק בשם Nortyline) וב-doxepine (משווק כ-Gilex).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors) אינם יעילים במניעת מיגרנה, אלא אם הגורם המעורר המובהק להתקפים הוא חרדה או דכאון.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף למיגרנה מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת תת-חמצון (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המתפשט (spreading depression). &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114226</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114226"/>
		<updated>2014-11-15T17:14:44Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
מחקרים רבים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע שמבין הטריפטנים המשווקים בארץ Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114224</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114224"/>
		<updated>2014-11-15T17:10:28Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם הסיכוי להפחתה משמעותית בכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי להשגת חופש מכאב תוך שעתיים או פחות, הסיכוי לאי-חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך), עקביות ההשפעה הטיפולית (הסיכוי ש-2 מתוך 3 טיפולים יהיו מוצלחים).&lt;br /&gt;
מחקרים רבים עסקו בניסיון להגדיר את &amp;quot;הטריפטן האידיאלי&amp;quot;. כך במטה-אנליזה מפורסמת של Ferrari וחב' מ-2002 (ע' ביבליוגרפיה) נקבע ש- Relert 80 mg ו-Rizalt 10 mg הם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להשיג הצלחה טיפולית עקבית (כמפורט לעיל).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306. abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
# Ferrari MD et al. Triptans (serotonin, 5-HT1B/1D agonists)in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002; 22:633-658&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114223</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114223"/>
		<updated>2014-11-15T16:46:41Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|37%-27%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם משך הזמן עד לשיפור בכאב, משך הזמן עד להשגת חופש מכאב (השאיפה תוך שעתיים או פחות) ומניעת חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114222</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114222"/>
		<updated>2014-11-15T16:45:49Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם משך הזמן עד לשיפור בכאב, משך הזמן עד להשגת חופש מכאב (השאיפה תוך שעתיים או פחות) ומניעת חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114221</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114221"/>
		<updated>2014-11-15T16:32:08Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה מביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) intranasal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan intranasal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C. injection 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם משך הזמן עד לשיפור בכאב, משך הזמן עד להשגת חופש מכאב (השאיפה תוך שעתיים או פחות) ומניעת חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114217</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114217"/>
		<updated>2014-11-15T16:26:28Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. זוהי הגישה המקובלת כיום.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. התרופות בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]].&lt;br /&gt;
קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה של התכשירים השונים. תרופות הדור החדש ליפופיליות יותר וחוצות טוב יותר את המחסום דם-מוח, אך אין מיתאם טוב בין מידת ליפופיליות ליעילות הקלינית, וברור שאתרי הפעולה של טריפטנים הם היקפיים ומרכזיים כאחד. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח.&lt;br /&gt;
התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש; על כן, יש לעתים לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. המדדים העיקריים ליעילות טריפטנים הם משך הזמן עד לשיפור בכאב, משך הזמן עד להשגת חופש מכאב (השאיפה תוך שעתיים או פחות) ומניעת חזרת ההתקף בטווח של 24 שעות מאז הנטילה (קיימת בכ- 30% מהמטופלים בערך). &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
רבים מחולי מיגרנה חווים [[אלודיניה]] עורית בעור הקרקפת ופלג גוף עליון (allodynia, כאב בתגובה לגירוי שבדרך כלל אינו מכאיב). אלודיניה הינה תסמין שמבטא central sensitization בעת התקף מיגרנה ממושך, ומתן טריפנים בשלב שמופיעה אלודיניה אינו יעיל. מתן טריפטנים בטרם הופיעה אלודיניה  הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114207</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114207"/>
		<updated>2014-11-15T15:45:18Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים באורחות החיים והימנעות מגורמים מעוררי התקפים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים החורגים מהשגרה; יש על כן לדאוג לשינה ואכילה סדירות ולהימנע כל האפשר ממצבי מתח חריגים. כמו כן, מומלץ להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מעורר התקף, אם כי יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש אצל האדם הספציפי ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים המעוררים משתנים מעת לעת; הדבר מביא לתסכול, שכן ההימנעות מאום גורמים ידועים אינה תמיד מביאהה למניעה עקבית של כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החד.&lt;br /&gt;
# טיפול מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP) או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החד===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החד לטיפול סגולי ולטיפול בלתי-סגולי. כיום משתייכים לקבוצה הראשונה טריפטנים (triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (ergotamines), ולקבוצה השניה משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ובכאב ראש מקבצי ואינו פועל בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החד:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (stepwise)- שבה מתחילים בכל התקף במשככי כאבים פשוטים. אם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). to do גם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה; החיסרון הוא שתוך כדי טיפול שאינו יעיל ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית (נמצאת בשימוש מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20). אלה הם אגוניסטים ייחודיים בקולטני סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר של הקרום הקשה, ואילו מסוג D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלישוניים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב המשולש בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה, הפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ משווקים 5 טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (naratriptan). מנגנון הפעולה של כולם זהה. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (chest symptoms) שאינם ממקור לבבי וחזרה של ההתקף תוך 24 שעות (30% בערך). קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה. כאשר תרופות הדור החדש חוצות טוב יותר את המחסום בין הדם למוח. התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש, לעיתים על כן, יש לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. התרופות הן בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]]. ב-Rizalt  יש להוריד המינון בעת נטילת [[Propranolol]]. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה התברר כי מתן מוקדם של טריפטנים מונע הפיכת [[אלודיניה]] (Allodynia, כאב בתגובה לקלט שבדרך כלל אינו מכאיב) הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
# Lipton RB et al. A self-administered screener for migraine in primary care. The ID Migraine™ validation study. Neurology 2003;61:375–382&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114206</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114206"/>
		<updated>2014-11-15T15:22:39Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי (tension-type headache)====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש מתמשך יומיומי (chronic daily headache)==== &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות העדויות לכך כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה התקפית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים, אולם לעיתים המעבר עצמוני וסיבתו אינה מובנת די צורכה. לעיתים מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( new daily persistent headache),  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש תעוקתי התקפי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (central sensitization), הסף ליצירת כאב הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת ע&amp;quot;י גירויים חיצוניים או פנימיים שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאבי ראש טריגמינליים אוטונומיים (trigeminal autonomic cephalalgias)====&lt;br /&gt;
כאבי ראש בקבוצה זו מתבטאים בהתקפים הנמשכים בין שניות בודדות לשעות בודדות, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב. דוגמא אופיינית לכאב ראש כזה היא [[כאב ראש מקבצי]]; דוגמא אופיינית לכאב ראש בקבוצה זו ללא תופעות אוטונומיות היא [כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neuralgia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
=====כאב ראש מקבצי (cluster headache)=====&lt;br /&gt;
כאב זה מאופיין בהתקפיים חוזרים, הנמשכים בין 15 דקות ל-3 שעות לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (temporal), סביב ארובת העין (periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% מהמקרים ניתן לראות בעת ההתקף [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (ביחס 6:1) ועלול להופיע כמה פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים במקבצים (clusters, מכאן שם המחלה בעברית ובאנגלית) לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית וחוזרים בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה התקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עלולה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות; החולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החד הוא הזרקה תת עורית של [[sumatriptan]] שמביאה לשיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. טיפול בחמצן 100% במסכה אטומה עם שקית עודפים מסוג non-rebreathing בספיקה של עד 10 ליטר לדקה עשויה להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות ב-70% מן המקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot; הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש בבתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[valproic acid]] ו–[[topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה, נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת. במקביל, ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]] לצורך השגת אפקט מניעה מהיר, כ&amp;quot;גישור&amp;quot; עד להשגת השפעה בתרופות האחרות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאב ראש טריגמינלי אוטונומי שמגיבות בחלקן ל-[[indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים בסדרי החיים והימנעות מגורמים מזרזים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים קיצוניים ויש על כן לדאוג לסדרי שינה ואכילה ולהימנע ממצבי מתח קיצוניים. כמו כן, להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מזרז, אם כי, במקרים אלו יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים הללו משתנים מעת לעת ועל כן מהווים תסכול, שכן, אינם עוזרים בצורה סדירה למניעת כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החריף.&lt;br /&gt;
# טיפול תרופתי מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החריף===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החריף לטיפול סגולי, טריפטנים (Triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (Ergotamines) וטיפול בלתי סגולי, משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ואינו פועל  בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החריף:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (Step wise)- שבה מתחילים במשככי כאבים פשוטים. באם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). במידה וגם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה והחיסרון, שתוך כדי הטיפול ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (Stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית, אלה הם מעודדים ייחודיים של סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר &lt;br /&gt;
של הקרום הקשה ואילו מקבוצת D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלשנים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב השלשי בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה והפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ 5 סוגי טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[Sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (Zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (Rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (Eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (Naratriptan). מנגנון הפעולה זהה. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (Chest symptoms), שאינם ממקור לבבי וחזרה של ההתקף תוך 24 שעות (30% בערך). קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה. כאשר תרופות הדור החדש חוצות טוב יותר את המחסום בין הדם למוח. התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש, לעיתים על כן, יש לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. התרופות הן בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]]. ב-Rizalt  יש להוריד המינון בעת נטילת [[Propranolol]]. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה התברר כי מתן מוקדם של טריפטנים מונע הפיכת [[אלודיניה]] (Allodynia, כאב בתגובה לקלט שבדרך כלל אינו מכאיב) הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114204</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114204"/>
		<updated>2014-11-15T14:22:54Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
ישנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &amp;lt;br /&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
====כאב ראש תעוקתי====&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. בניגוד למיגרנה, הכאב לרוב דו צדדי, אינו פועם, עוצמתו היא קלה עד בינונית, הוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. לרוב אינו מלווה בחילה. אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם נוגדים את האבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשלוש צורות עיקריות: האחת היא '''כאב ראש תעוקתי התקפי נדיר''', בו הכאב קיים בממוצע יום אחד בחודש או פחות; '''כאב ראש תעוקתי התקפי שכיח''', עם 1 - 15 ימי כאב בחודש בממוצע; '''כאב ראש תעוקתי כרוני''' בו הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;'''כאב ראש מתמשך יומיומי:''' &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות ההוכחות כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה ארעית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (Transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים אולם לעיתים המעבר עצמוני ואינו מובן די צורכו. לעיתים, מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( New daily persistent headache)  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש מתחי ארעי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (Central sensitization), הסף הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת מגירויים חיצוניים או פנימיים, שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;כאבי ראש קצרי משך&lt;br /&gt;
בקבוצה של כאבי ראש נכללים התקפים הנמשכים בין שניות לשעה-שעתיים, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב, האופיינית ל[[כאב ראש מקובץ]] או כאב קצר ללא תופעות אוטונומיות כמו ב[[כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neurologia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
'''כאב הראש המקובץ''' מאופיין בכאבים התקפיים חוזרים, הנמשכים בין 30 דקות לשעה וחצי לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (Temporal), סביב ארובת העין (Periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% גם [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (יחס 6:1) ומופיע 1-3 פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים בצברים לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית על מנת לחזור בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה תקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עשויה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות והחולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החריף הוא הזרקה תת עורית של [[Sumatriptan]] עם שיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. כמו כן, נשימת חמצן במסכה בקצב של 7-8 ליטר לדקה, עשויה ב-70% מן המקרים להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot;  הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[Verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]], תכשירי ארגוט או בתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[Valproic acid]] ו–[[Topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאבי ראש קצרי משך שמגיבות בחלקן ל-[[Indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים בסדרי החיים והימנעות מגורמים מזרזים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים קיצוניים ויש על כן לדאוג לסדרי שינה ואכילה ולהימנע ממצבי מתח קיצוניים. כמו כן, להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מזרז, אם כי, במקרים אלו יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים הללו משתנים מעת לעת ועל כן מהווים תסכול, שכן, אינם עוזרים בצורה סדירה למניעת כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החריף.&lt;br /&gt;
# טיפול תרופתי מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החריף===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החריף לטיפול סגולי, טריפטנים (Triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (Ergotamines) וטיפול בלתי סגולי, משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ואינו פועל  בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החריף:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (Step wise)- שבה מתחילים במשככי כאבים פשוטים. באם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). במידה וגם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה והחיסרון, שתוך כדי הטיפול ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (Stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית, אלה הם מעודדים ייחודיים של סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר &lt;br /&gt;
של הקרום הקשה ואילו מקבוצת D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלשנים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב השלשי בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה והפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ 5 סוגי טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[Sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (Zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (Rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (Eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (Naratriptan). מנגנון הפעולה זהה. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (Chest symptoms), שאינם ממקור לבבי וחזרה של ההתקף תוך 24 שעות (30% בערך). קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה. כאשר תרופות הדור החדש חוצות טוב יותר את המחסום בין הדם למוח. התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש, לעיתים על כן, יש לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. התרופות הן בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]]. ב-Rizalt  יש להוריד המינון בעת נטילת [[Propranolol]]. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה התברר כי מתן מוקדם של טריפטנים מונע הפיכת [[אלודיניה]] (Allodynia, כאב בתגובה לקלט שבדרך כלל אינו מכאיב) הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114201</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114201"/>
		<updated>2014-11-15T14:07:50Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;sup&amp;gt;&amp;lt;small&amp;gt;TM&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;lt;/sup&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
שנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &lt;br /&gt;
;[[כאב ראש מתחי]]:&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. הכאב כאן, בניגוד למיגרנה, הוא דו צדדי לא הולם, כאשר עוצמתו היא קלה עד בינונית והוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. הכאב לרוב אינו מלווה בחילה, אם כי אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם דוחים אבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשתי צורות עיקריות: האחת היא כאב ראש מתחי ארעי בו התדירות היא פחות מ-15 ימים בחודש וצורה מתמשכת, בה הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;'''כאב ראש מתמשך יומיומי:''' &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות ההוכחות כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה ארעית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (Transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים אולם לעיתים המעבר עצמוני ואינו מובן די צורכו. לעיתים, מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( New daily persistent headache)  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש מתחי ארעי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (Central sensitization), הסף הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת מגירויים חיצוניים או פנימיים, שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;כאבי ראש קצרי משך&lt;br /&gt;
בקבוצה של כאבי ראש נכללים התקפים הנמשכים בין שניות לשעה-שעתיים, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב, האופיינית ל[[כאב ראש מקובץ]] או כאב קצר ללא תופעות אוטונומיות כמו ב[[כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neurologia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
'''כאב הראש המקובץ''' מאופיין בכאבים התקפיים חוזרים, הנמשכים בין 30 דקות לשעה וחצי לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (Temporal), סביב ארובת העין (Periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% גם [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (יחס 6:1) ומופיע 1-3 פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים בצברים לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית על מנת לחזור בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה תקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עשויה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות והחולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החריף הוא הזרקה תת עורית של [[Sumatriptan]] עם שיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. כמו כן, נשימת חמצן במסכה בקצב של 7-8 ליטר לדקה, עשויה ב-70% מן המקרים להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot;  הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[Verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]], תכשירי ארגוט או בתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[Valproic acid]] ו–[[Topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאבי ראש קצרי משך שמגיבות בחלקן ל-[[Indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים בסדרי החיים והימנעות מגורמים מזרזים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים קיצוניים ויש על כן לדאוג לסדרי שינה ואכילה ולהימנע ממצבי מתח קיצוניים. כמו כן, להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מזרז, אם כי, במקרים אלו יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים הללו משתנים מעת לעת ועל כן מהווים תסכול, שכן, אינם עוזרים בצורה סדירה למניעת כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החריף.&lt;br /&gt;
# טיפול תרופתי מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החריף===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החריף לטיפול סגולי, טריפטנים (Triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (Ergotamines) וטיפול בלתי סגולי, משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ואינו פועל  בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החריף:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (Step wise)- שבה מתחילים במשככי כאבים פשוטים. באם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). במידה וגם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה והחיסרון, שתוך כדי הטיפול ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (Stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית, אלה הם מעודדים ייחודיים של סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר &lt;br /&gt;
של הקרום הקשה ואילו מקבוצת D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלשנים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב השלשי בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה והפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ 5 סוגי טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[Sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (Zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (Rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (Eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (Naratriptan). מנגנון הפעולה זהה. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (Chest symptoms), שאינם ממקור לבבי וחזרה של ההתקף תוך 24 שעות (30% בערך). קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה. כאשר תרופות הדור החדש חוצות טוב יותר את המחסום בין הדם למוח. התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש, לעיתים על כן, יש לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. התרופות הן בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]]. ב-Rizalt  יש להוריד המינון בעת נטילת [[Propranolol]]. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה התברר כי מתן מוקדם של טריפטנים מונע הפיכת [[אלודיניה]] (Allodynia, כאב בתגובה לקלט שבדרך כלל אינו מכאיב) הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114196</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114196"/>
		<updated>2014-11-15T13:58:50Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
יותר ממחצית מהסובלים ממיגרנה אינם מאובחנים נכון או אינם מאובחנים כלל. כדי להקל על זיהוי מיגרנה באדם עם כאב ראש התקפי במיתאר של רפואה ראשונית, הוצעו לאחרונה כלי סקירה (screening instruments). אחד המוצלחים והנפוצים שבהם הוא שאלון ID Migraine&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;TM&amp;lt;/sup&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;gt;. בעת פיתוח הכלי הזה נשאלו כחמש מאות חולים לגבי תסמיני כאב הראש, עפ&amp;quot;י רשימה של 9 תסמיני מיגרנה המבוססים על הקריטריונים של IHS; במקביל, וללא קשר לתשובותיהם לשאלון, ניתנה לחולים אלה אבחנה קלינית ע&amp;quot;י מומחה כאב ראש ששימשה כאבחנת יחוס. התברר שמתוך 9 השאלות, 3 הן בעלות הערך האבחנתי הגבוה ביותר. אם לפחות ל-2 מתוך 3 השאלות ניתנה תשובה חיובית ע&amp;quot;י החולה, הסיכוי שמומחה כאב ראש יאבחן מיגרנה הוא 93%!. זהו ערך ניבוי חיובי (positive predictive value) גבוה במיוחד. השאלות האלה מרכיבות את שאלון הסקירה '''ID Migraine&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;TM&amp;lt;/sup&amp;lt;/small&amp;gt;&amp;gt;''':&lt;br /&gt;
* האם אתה חש בחילה או מקיא בעת ההתקפים?&lt;br /&gt;
* האם אור חזק מפריע לך בעת ההתקפים (הרבה יותר משהוא מפריע לך כשאין כאב ראש)&lt;br /&gt;
* האם יש ימים בהם כאב ראש מגביל אותך ביכולתך לעבוד, או ללמוד, או לעשות כל דבר אחר שתיכננת לעשות?&lt;br /&gt;
כאמור, אם התשובה אפילו ל-2 מתוך 3 השאלות האלה חיובית - הסיכוי שתאובחן מיגרנה ע&amp;quot;י מומחה הוא 93%, ומומלץ להפנות אדם זה להשלמת אבחון וטיפול מתאים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
שנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &lt;br /&gt;
;[[כאב ראש מתחי]]:&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. הכאב כאן, בניגוד למיגרנה, הוא דו צדדי לא הולם, כאשר עוצמתו היא קלה עד בינונית והוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. הכאב לרוב אינו מלווה בחילה, אם כי אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם דוחים אבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשתי צורות עיקריות: האחת היא כאב ראש מתחי ארעי בו התדירות היא פחות מ-15 ימים בחודש וצורה מתמשכת, בה הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;'''כאב ראש מתמשך יומיומי:''' &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות ההוכחות כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה ארעית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (Transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים אולם לעיתים המעבר עצמוני ואינו מובן די צורכו. לעיתים, מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( New daily persistent headache)  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש מתחי ארעי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (Central sensitization), הסף הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת מגירויים חיצוניים או פנימיים, שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;כאבי ראש קצרי משך&lt;br /&gt;
בקבוצה של כאבי ראש נכללים התקפים הנמשכים בין שניות לשעה-שעתיים, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב, האופיינית ל[[כאב ראש מקובץ]] או כאב קצר ללא תופעות אוטונומיות כמו ב[[כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neurologia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
'''כאב הראש המקובץ''' מאופיין בכאבים התקפיים חוזרים, הנמשכים בין 30 דקות לשעה וחצי לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (Temporal), סביב ארובת העין (Periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% גם [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (יחס 6:1) ומופיע 1-3 פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים בצברים לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית על מנת לחזור בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה תקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עשויה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות והחולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החריף הוא הזרקה תת עורית של [[Sumatriptan]] עם שיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. כמו כן, נשימת חמצן במסכה בקצב של 7-8 ליטר לדקה, עשויה ב-70% מן המקרים להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot;  הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[Verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]], תכשירי ארגוט או בתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[Valproic acid]] ו–[[Topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאבי ראש קצרי משך שמגיבות בחלקן ל-[[Indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים בסדרי החיים והימנעות מגורמים מזרזים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים קיצוניים ויש על כן לדאוג לסדרי שינה ואכילה ולהימנע ממצבי מתח קיצוניים. כמו כן, להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מזרז, אם כי, במקרים אלו יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים הללו משתנים מעת לעת ועל כן מהווים תסכול, שכן, אינם עוזרים בצורה סדירה למניעת כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החריף.&lt;br /&gt;
# טיפול תרופתי מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החריף===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החריף לטיפול סגולי, טריפטנים (Triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (Ergotamines) וטיפול בלתי סגולי, משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ואינו פועל  בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החריף:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (Step wise)- שבה מתחילים במשככי כאבים פשוטים. באם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). במידה וגם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה והחיסרון, שתוך כדי הטיפול ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (Stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית, אלה הם מעודדים ייחודיים של סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר &lt;br /&gt;
של הקרום הקשה ואילו מקבוצת D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלשנים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב השלשי בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה והפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ 5 סוגי טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[Sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (Zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (Rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (Eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (Naratriptan). מנגנון הפעולה זהה. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (Chest symptoms), שאינם ממקור לבבי וחזרה של ההתקף תוך 24 שעות (30% בערך). קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה. כאשר תרופות הדור החדש חוצות טוב יותר את המחסום בין הדם למוח. התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש, לעיתים על כן, יש לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. התרופות הן בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]]. ב-Rizalt  יש להוריד המינון בעת נטילת [[Propranolol]]. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה התברר כי מתן מוקדם של טריפטנים מונע הפיכת [[אלודיניה]] (Allodynia, כאב בתגובה לקלט שבדרך כלל אינו מכאיב) הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114170</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114170"/>
		<updated>2014-11-15T12:15:06Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיעה באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת בד&amp;quot;כ עד 60 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (scotomas), ליקויים בשדה ראיה כגון [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בהפרעה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). לעתים נדירות הפרעה נוירולוגית של אאורה תכלוול גם חולשה מוטורית. יתכנו גם תסמינים הקשורים להפרעה בתפקוד גזה המח, כגון [[סחרחורת]] קשה, ראיה כפולה,  חוסר קואורדינציה (ataxia), הפרעות היגוי (dysarthria) וכו'; מיגרנה עם אאורה ממקור גזה המח נקראה בעבר basilar migraine, מתוך השערה על הקשר לעורק הבזילרי. מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הפגיעה באיכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה. מיגרנה מוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. הפגיעה באיכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 4 - 72 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב פועם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי פעילות גופנית שגרתית (כמו הליכה או עליית מדרגות) או גורם להימנעות מפעילות כזו&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
כדי לפשט את האבחנהלאחרונה נעשו ניסיונות לפשט את האבחנה ע&amp;quot;י הרופא הראשוני בצורת סקירה (ID migraine) בה הוכח כי תשובה חיובית ל - 2 מתוך 3 התופעות של בחילה, אי סבילות לאור וירידה תפקודית בזמן ההתקף מנבאים מיגרנה בצורה טובה.&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
שנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &lt;br /&gt;
;[[כאב ראש מתחי]]:&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. הכאב כאן, בניגוד למיגרנה, הוא דו צדדי לא הולם, כאשר עוצמתו היא קלה עד בינונית והוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. הכאב לרוב אינו מלווה בחילה, אם כי אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם דוחים אבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשתי צורות עיקריות: האחת היא כאב ראש מתחי ארעי בו התדירות היא פחות מ-15 ימים בחודש וצורה מתמשכת, בה הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;'''כאב ראש מתמשך יומיומי:''' &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות ההוכחות כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה ארעית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (Transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים אולם לעיתים המעבר עצמוני ואינו מובן די צורכו. לעיתים, מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( New daily persistent headache)  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש מתחי ארעי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (Central sensitization), הסף הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת מגירויים חיצוניים או פנימיים, שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;כאבי ראש קצרי משך&lt;br /&gt;
בקבוצה של כאבי ראש נכללים התקפים הנמשכים בין שניות לשעה-שעתיים, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב, האופיינית ל[[כאב ראש מקובץ]] או כאב קצר ללא תופעות אוטונומיות כמו ב[[כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neurologia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
'''כאב הראש המקובץ''' מאופיין בכאבים התקפיים חוזרים, הנמשכים בין 30 דקות לשעה וחצי לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (Temporal), סביב ארובת העין (Periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% גם [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (יחס 6:1) ומופיע 1-3 פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים בצברים לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית על מנת לחזור בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה תקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עשויה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות והחולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החריף הוא הזרקה תת עורית של [[Sumatriptan]] עם שיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. כמו כן, נשימת חמצן במסכה בקצב של 7-8 ליטר לדקה, עשויה ב-70% מן המקרים להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot;  הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[Verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]], תכשירי ארגוט או בתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[Valproic acid]] ו–[[Topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאבי ראש קצרי משך שמגיבות בחלקן ל-[[Indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים בסדרי החיים והימנעות מגורמים מזרזים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים קיצוניים ויש על כן לדאוג לסדרי שינה ואכילה ולהימנע ממצבי מתח קיצוניים. כמו כן, להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מזרז, אם כי, במקרים אלו יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים הללו משתנים מעת לעת ועל כן מהווים תסכול, שכן, אינם עוזרים בצורה סדירה למניעת כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החריף.&lt;br /&gt;
# טיפול תרופתי מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החריף===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החריף לטיפול סגולי, טריפטנים (Triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (Ergotamines) וטיפול בלתי סגולי, משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ואינו פועל  בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החריף:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (Step wise)- שבה מתחילים במשככי כאבים פשוטים. באם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). במידה וגם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה והחיסרון, שתוך כדי הטיפול ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (Stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית, אלה הם מעודדים ייחודיים של סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר &lt;br /&gt;
של הקרום הקשה ואילו מקבוצת D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלשנים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב השלשי בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה והפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ 5 סוגי טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[Sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (Zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (Rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (Eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (Naratriptan). מנגנון הפעולה זהה. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (Chest symptoms), שאינם ממקור לבבי וחזרה של ההתקף תוך 24 שעות (30% בערך). קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה. כאשר תרופות הדור החדש חוצות טוב יותר את המחסום בין הדם למוח. התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש, לעיתים על כן, יש לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. התרופות הן בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]]. ב-Rizalt  יש להוריד המינון בעת נטילת [[Propranolol]]. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה התברר כי מתן מוקדם של טריפטנים מונע הפיכת [[אלודיניה]] (Allodynia, כאב בתגובה לקלט שבדרך כלל אינו מכאיב) הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114167</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114167"/>
		<updated>2014-11-15T11:53:33Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות-ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת העצב המשולש (Trigeminal nerve) המעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura). במערכת זו - trigemino-vascular system - פועלים מתווכים עצביים כגון חומר Substance P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה של חלבוני הפלזמה לתווך הבין-תאי, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום, ויצירת תגובה דלקתית נוירוגנית (Neurogenic inflammation), תגובה זו קשורה, ככל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות היזון חוזר אפרנטי (afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (Autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח התיכון (midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
המיגרנה מתאפיינת בכאבי ראש ארעיים, לרוב חד צדדיים הנמשכים בין 72 - 4 שעות ומלווים [[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]] או אי סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיע באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת 30-20 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (Scotomas), [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בחולשת פלג גוף או הירידה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). כמו כן, [[סחרחורת]] קשה במידה וקיים קשר לעורק הבזילרי (Basilar artery). מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה ומוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. איכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 72 - 4 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב הולם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי [[מאמץ גופני]]&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה נעשו ניסיונות לפשט את האבחנה ע&amp;quot;י הרופא הראשוני בצורת סקירה (ID migraine) בה הוכח כי תשובה חיובית ל - 2 מתוך 3 התופעות של בחילה, אי סבילות לאור וירידה תפקודית בזמן ההתקף מנבאים מיגרנה בצורה טובה.&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
שנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &lt;br /&gt;
;[[כאב ראש מתחי]]:&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. הכאב כאן, בניגוד למיגרנה, הוא דו צדדי לא הולם, כאשר עוצמתו היא קלה עד בינונית והוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. הכאב לרוב אינו מלווה בחילה, אם כי אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם דוחים אבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשתי צורות עיקריות: האחת היא כאב ראש מתחי ארעי בו התדירות היא פחות מ-15 ימים בחודש וצורה מתמשכת, בה הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;'''כאב ראש מתמשך יומיומי:''' &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות ההוכחות כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה ארעית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (Transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים אולם לעיתים המעבר עצמוני ואינו מובן די צורכו. לעיתים, מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( New daily persistent headache)  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש מתחי ארעי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (Central sensitization), הסף הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת מגירויים חיצוניים או פנימיים, שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;כאבי ראש קצרי משך&lt;br /&gt;
בקבוצה של כאבי ראש נכללים התקפים הנמשכים בין שניות לשעה-שעתיים, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב, האופיינית ל[[כאב ראש מקובץ]] או כאב קצר ללא תופעות אוטונומיות כמו ב[[כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neurologia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
'''כאב הראש המקובץ''' מאופיין בכאבים התקפיים חוזרים, הנמשכים בין 30 דקות לשעה וחצי לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (Temporal), סביב ארובת העין (Periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% גם [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (יחס 6:1) ומופיע 1-3 פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים בצברים לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית על מנת לחזור בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה תקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עשויה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות והחולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החריף הוא הזרקה תת עורית של [[Sumatriptan]] עם שיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. כמו כן, נשימת חמצן במסכה בקצב של 7-8 ליטר לדקה, עשויה ב-70% מן המקרים להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot;  הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[Verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]], תכשירי ארגוט או בתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[Valproic acid]] ו–[[Topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאבי ראש קצרי משך שמגיבות בחלקן ל-[[Indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים בסדרי החיים והימנעות מגורמים מזרזים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים קיצוניים ויש על כן לדאוג לסדרי שינה ואכילה ולהימנע ממצבי מתח קיצוניים. כמו כן, להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מזרז, אם כי, במקרים אלו יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים הללו משתנים מעת לעת ועל כן מהווים תסכול, שכן, אינם עוזרים בצורה סדירה למניעת כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החריף.&lt;br /&gt;
# טיפול תרופתי מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החריף===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החריף לטיפול סגולי, טריפטנים (Triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (Ergotamines) וטיפול בלתי סגולי, משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ואינו פועל  בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החריף:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (Step wise)- שבה מתחילים במשככי כאבים פשוטים. באם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). במידה וגם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה והחיסרון, שתוך כדי הטיפול ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (Stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית, אלה הם מעודדים ייחודיים של סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר &lt;br /&gt;
של הקרום הקשה ואילו מקבוצת D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלשנים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב השלשי בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה והפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ 5 סוגי טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[Sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (Zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (Rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (Eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (Naratriptan). מנגנון הפעולה זהה. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (Chest symptoms), שאינם ממקור לבבי וחזרה של ההתקף תוך 24 שעות (30% בערך). קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה. כאשר תרופות הדור החדש חוצות טוב יותר את המחסום בין הדם למוח. התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש, לעיתים על כן, יש לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. התרופות הן בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]]. ב-Rizalt  יש להוריד המינון בעת נטילת [[Propranolol]]. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה התברר כי מתן מוקדם של טריפטנים מונע הפיכת [[אלודיניה]] (Allodynia, כאב בתגובה לקלט שבדרך כלל אינו מכאיב) הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114158</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114158"/>
		<updated>2014-11-15T11:11:12Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: /* ביבליוגרפיה */&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת כלי הדם השלשית (Trigemino-vascular) אשר מעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura) ומכילה תאי עצב המשפיעים על כלי דם, בהם מתווכים עצביים כגון חומר Substace P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה החוצה של חלבוני הפלזמה, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום ויצירת תגובה דלקתית עצבית (Neurogenic inflamation), תגובה זו קשורה, כל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות חוזרת אפרנטית (Afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (Autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח הביניים (Midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
המיגרנה מתאפיינת בכאבי ראש ארעיים, לרוב חד צדדיים הנמשכים בין 72 - 4 שעות ומלווים [[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]] או אי סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיע באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת 30-20 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (Scotomas), [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בחולשת פלג גוף או הירידה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). כמו כן, [[סחרחורת]] קשה במידה וקיים קשר לעורק הבזילרי (Basilar artery). מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה ומוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. איכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 72 - 4 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב הולם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי [[מאמץ גופני]]&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה נעשו ניסיונות לפשט את האבחנה ע&amp;quot;י הרופא הראשוני בצורת סקירה (ID migraine) בה הוכח כי תשובה חיובית ל - 2 מתוך 3 התופעות של בחילה, אי סבילות לאור וירידה תפקודית בזמן ההתקף מנבאים מיגרנה בצורה טובה.&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
שנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &lt;br /&gt;
;[[כאב ראש מתחי]]:&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. הכאב כאן, בניגוד למיגרנה, הוא דו צדדי לא הולם, כאשר עוצמתו היא קלה עד בינונית והוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. הכאב לרוב אינו מלווה בחילה, אם כי אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם דוחים אבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשתי צורות עיקריות: האחת היא כאב ראש מתחי ארעי בו התדירות היא פחות מ-15 ימים בחודש וצורה מתמשכת, בה הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;'''כאב ראש מתמשך יומיומי:''' &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות ההוכחות כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה ארעית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (Transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים אולם לעיתים המעבר עצמוני ואינו מובן די צורכו. לעיתים, מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( New daily persistent headache)  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש מתחי ארעי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (Central sensitization), הסף הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת מגירויים חיצוניים או פנימיים, שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;כאבי ראש קצרי משך&lt;br /&gt;
בקבוצה של כאבי ראש נכללים התקפים הנמשכים בין שניות לשעה-שעתיים, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב, האופיינית ל[[כאב ראש מקובץ]] או כאב קצר ללא תופעות אוטונומיות כמו ב[[כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neurologia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
'''כאב הראש המקובץ''' מאופיין בכאבים התקפיים חוזרים, הנמשכים בין 30 דקות לשעה וחצי לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (Temporal), סביב ארובת העין (Periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% גם [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (יחס 6:1) ומופיע 1-3 פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים בצברים לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית על מנת לחזור בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה תקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עשויה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות והחולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החריף הוא הזרקה תת עורית של [[Sumatriptan]] עם שיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. כמו כן, נשימת חמצן במסכה בקצב של 7-8 ליטר לדקה, עשויה ב-70% מן המקרים להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot;  הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[Verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]], תכשירי ארגוט או בתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[Valproic acid]] ו–[[Topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאבי ראש קצרי משך שמגיבות בחלקן ל-[[Indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים בסדרי החיים והימנעות מגורמים מזרזים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים קיצוניים ויש על כן לדאוג לסדרי שינה ואכילה ולהימנע ממצבי מתח קיצוניים. כמו כן, להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מזרז, אם כי, במקרים אלו יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים הללו משתנים מעת לעת ועל כן מהווים תסכול, שכן, אינם עוזרים בצורה סדירה למניעת כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החריף.&lt;br /&gt;
# טיפול תרופתי מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החריף===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החריף לטיפול סגולי, טריפטנים (Triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (Ergotamines) וטיפול בלתי סגולי, משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ואינו פועל  בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החריף:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (Step wise)- שבה מתחילים במשככי כאבים פשוטים. באם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). במידה וגם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה והחיסרון, שתוך כדי הטיפול ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (Stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית, אלה הם מעודדים ייחודיים של סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר &lt;br /&gt;
של הקרום הקשה ואילו מקבוצת D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלשנים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב השלשי בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה והפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ 5 סוגי טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[Sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (Zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (Rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (Eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (Naratriptan). מנגנון הפעולה זהה. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (Chest symptoms), שאינם ממקור לבבי וחזרה של ההתקף תוך 24 שעות (30% בערך). קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה. כאשר תרופות הדור החדש חוצות טוב יותר את המחסום בין הדם למוח. התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש, לעיתים על כן, יש לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. התרופות הן בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]]. ב-Rizalt  יש להוריד המינון בעת נטילת [[Propranolol]]. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה התברר כי מתן מוקדם של טריפטנים מונע הפיכת [[אלודיניה]] (Allodynia, כאב בתגובה לקלט שבדרך כלל אינו מכאיב) הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;small&amp;gt;&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt;&amp;lt;/small&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114157</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114157"/>
		<updated>2014-11-15T11:10:22Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: /* ביבליוגרפיה */&lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת כלי הדם השלשית (Trigemino-vascular) אשר מעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura) ומכילה תאי עצב המשפיעים על כלי דם, בהם מתווכים עצביים כגון חומר Substace P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה החוצה של חלבוני הפלזמה, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום ויצירת תגובה דלקתית עצבית (Neurogenic inflamation), תגובה זו קשורה, כל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות חוזרת אפרנטית (Afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (Autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח הביניים (Midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
המיגרנה מתאפיינת בכאבי ראש ארעיים, לרוב חד צדדיים הנמשכים בין 72 - 4 שעות ומלווים [[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]] או אי סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיע באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת 30-20 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (Scotomas), [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בחולשת פלג גוף או הירידה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). כמו כן, [[סחרחורת]] קשה במידה וקיים קשר לעורק הבזילרי (Basilar artery). מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה ומוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. איכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 72 - 4 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב הולם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי [[מאמץ גופני]]&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה נעשו ניסיונות לפשט את האבחנה ע&amp;quot;י הרופא הראשוני בצורת סקירה (ID migraine) בה הוכח כי תשובה חיובית ל - 2 מתוך 3 התופעות של בחילה, אי סבילות לאור וירידה תפקודית בזמן ההתקף מנבאים מיגרנה בצורה טובה.&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
שנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &lt;br /&gt;
;[[כאב ראש מתחי]]:&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. הכאב כאן, בניגוד למיגרנה, הוא דו צדדי לא הולם, כאשר עוצמתו היא קלה עד בינונית והוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. הכאב לרוב אינו מלווה בחילה, אם כי אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם דוחים אבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשתי צורות עיקריות: האחת היא כאב ראש מתחי ארעי בו התדירות היא פחות מ-15 ימים בחודש וצורה מתמשכת, בה הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;'''כאב ראש מתמשך יומיומי:''' &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות ההוכחות כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה ארעית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (Transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים אולם לעיתים המעבר עצמוני ואינו מובן די צורכו. לעיתים, מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( New daily persistent headache)  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש מתחי ארעי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (Central sensitization), הסף הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת מגירויים חיצוניים או פנימיים, שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;כאבי ראש קצרי משך&lt;br /&gt;
בקבוצה של כאבי ראש נכללים התקפים הנמשכים בין שניות לשעה-שעתיים, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב, האופיינית ל[[כאב ראש מקובץ]] או כאב קצר ללא תופעות אוטונומיות כמו ב[[כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neurologia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
'''כאב הראש המקובץ''' מאופיין בכאבים התקפיים חוזרים, הנמשכים בין 30 דקות לשעה וחצי לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (Temporal), סביב ארובת העין (Periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% גם [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (יחס 6:1) ומופיע 1-3 פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים בצברים לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית על מנת לחזור בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה תקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עשויה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות והחולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החריף הוא הזרקה תת עורית של [[Sumatriptan]] עם שיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. כמו כן, נשימת חמצן במסכה בקצב של 7-8 ליטר לדקה, עשויה ב-70% מן המקרים להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot;  הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[Verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]], תכשירי ארגוט או בתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[Valproic acid]] ו–[[Topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאבי ראש קצרי משך שמגיבות בחלקן ל-[[Indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים בסדרי החיים והימנעות מגורמים מזרזים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים קיצוניים ויש על כן לדאוג לסדרי שינה ואכילה ולהימנע ממצבי מתח קיצוניים. כמו כן, להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מזרז, אם כי, במקרים אלו יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים הללו משתנים מעת לעת ועל כן מהווים תסכול, שכן, אינם עוזרים בצורה סדירה למניעת כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החריף.&lt;br /&gt;
# טיפול תרופתי מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החריף===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החריף לטיפול סגולי, טריפטנים (Triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (Ergotamines) וטיפול בלתי סגולי, משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ואינו פועל  בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החריף:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (Step wise)- שבה מתחילים במשככי כאבים פשוטים. באם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). במידה וגם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה והחיסרון, שתוך כדי הטיפול ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (Stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית, אלה הם מעודדים ייחודיים של סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר &lt;br /&gt;
של הקרום הקשה ואילו מקבוצת D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלשנים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב השלשי בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה והפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ 5 סוגי טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[Sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (Zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (Rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (Eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (Naratriptan). מנגנון הפעולה זהה. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (Chest symptoms), שאינם ממקור לבבי וחזרה של ההתקף תוך 24 שעות (30% בערך). קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה. כאשר תרופות הדור החדש חוצות טוב יותר את המחסום בין הדם למוח. התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש, לעיתים על כן, יש לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. התרופות הן בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]]. ב-Rizalt  יש להוריד המינון בעת נטילת [[Propranolol]]. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה התברר כי מתן מוקדם של טריפטנים מונע הפיכת [[אלודיניה]] (Allodynia, כאב בתגובה לקלט שבדרך כלל אינו מכאיב) הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3&amp;lt;sup&amp;gt;rd&amp;lt;/sup&amp;gt; edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114156</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114156"/>
		<updated>2014-11-15T11:09:10Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה, כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 21-23{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה בתפקוד תעלות יונים (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות ניסוי &amp;quot;דיכוי מתפשט&amp;quot; (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקת הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח, בעיקר על מערכת כלי הדם השלשית (Trigemino-vascular) אשר מעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura) ומכילה תאי עצב המשפיעים על כלי דם, בהם מתווכים עצביים כגון חומר Substace P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה החוצה של חלבוני הפלזמה, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום ויצירת תגובה דלקתית עצבית (Neurogenic inflamation), תגובה זו קשורה, כל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות חוזרת אפרנטית (Afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (Autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח הביניים (Midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
המיגרנה מתאפיינת בכאבי ראש ארעיים, לרוב חד צדדיים הנמשכים בין 72 - 4 שעות ומלווים [[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]] או אי סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיע באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת 30-20 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (Scotomas), [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בחולשת פלג גוף או הירידה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). כמו כן, [[סחרחורת]] קשה במידה וקיים קשר לעורק הבזילרי (Basilar artery). מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה ומוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. איכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 72 - 4 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב הולם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי [[מאמץ גופני]]&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה נעשו ניסיונות לפשט את האבחנה ע&amp;quot;י הרופא הראשוני בצורת סקירה (ID migraine) בה הוכח כי תשובה חיובית ל - 2 מתוך 3 התופעות של בחילה, אי סבילות לאור וירידה תפקודית בזמן ההתקף מנבאים מיגרנה בצורה טובה.&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
שנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &lt;br /&gt;
;[[כאב ראש מתחי]]:&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. הכאב כאן, בניגוד למיגרנה, הוא דו צדדי לא הולם, כאשר עוצמתו היא קלה עד בינונית והוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. הכאב לרוב אינו מלווה בחילה, אם כי אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם דוחים אבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשתי צורות עיקריות: האחת היא כאב ראש מתחי ארעי בו התדירות היא פחות מ-15 ימים בחודש וצורה מתמשכת, בה הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;'''כאב ראש מתמשך יומיומי:''' &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות ההוכחות כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה ארעית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (Transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים אולם לעיתים המעבר עצמוני ואינו מובן די צורכו. לעיתים, מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( New daily persistent headache)  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש מתחי ארעי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (Central sensitization), הסף הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת מגירויים חיצוניים או פנימיים, שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;כאבי ראש קצרי משך&lt;br /&gt;
בקבוצה של כאבי ראש נכללים התקפים הנמשכים בין שניות לשעה-שעתיים, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב, האופיינית ל[[כאב ראש מקובץ]] או כאב קצר ללא תופעות אוטונומיות כמו ב[[כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neurologia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
'''כאב הראש המקובץ''' מאופיין בכאבים התקפיים חוזרים, הנמשכים בין 30 דקות לשעה וחצי לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (Temporal), סביב ארובת העין (Periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% גם [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (יחס 6:1) ומופיע 1-3 פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים בצברים לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית על מנת לחזור בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה תקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עשויה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות והחולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החריף הוא הזרקה תת עורית של [[Sumatriptan]] עם שיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. כמו כן, נשימת חמצן במסכה בקצב של 7-8 ליטר לדקה, עשויה ב-70% מן המקרים להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot;  הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[Verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]], תכשירי ארגוט או בתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[Valproic acid]] ו–[[Topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאבי ראש קצרי משך שמגיבות בחלקן ל-[[Indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים בסדרי החיים והימנעות מגורמים מזרזים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים קיצוניים ויש על כן לדאוג לסדרי שינה ואכילה ולהימנע ממצבי מתח קיצוניים. כמו כן, להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מזרז, אם כי, במקרים אלו יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים הללו משתנים מעת לעת ועל כן מהווים תסכול, שכן, אינם עוזרים בצורה סדירה למניעת כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החריף.&lt;br /&gt;
# טיפול תרופתי מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החריף===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החריף לטיפול סגולי, טריפטנים (Triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (Ergotamines) וטיפול בלתי סגולי, משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ואינו פועל  בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החריף:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (Step wise)- שבה מתחילים במשככי כאבים פשוטים. באם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). במידה וגם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה והחיסרון, שתוך כדי הטיפול ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (Stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית, אלה הם מעודדים ייחודיים של סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר &lt;br /&gt;
של הקרום הקשה ואילו מקבוצת D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלשנים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב השלשי בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה והפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ 5 סוגי טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[Sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (Zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (Rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (Eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (Naratriptan). מנגנון הפעולה זהה. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (Chest symptoms), שאינם ממקור לבבי וחזרה של ההתקף תוך 24 שעות (30% בערך). קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה. כאשר תרופות הדור החדש חוצות טוב יותר את המחסום בין הדם למוח. התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש, לעיתים על כן, יש לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. התרופות הן בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]]. ב-Rizalt  יש להוריד המינון בעת נטילת [[Propranolol]]. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה התברר כי מתן מוקדם של טריפטנים מונע הפיכת [[אלודיניה]] (Allodynia, כאב בתגובה לקלט שבדרך כלל אינו מכאיב) הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# The international classification of headache disorders, 3rd edition (beta version).  Headache Classification Committee of the International Headache Society.  Cephalalgia 2013;33(9):629-808&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114148</id>
		<title>מיגרנה - Migraine</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_Migraine&amp;diff=114148"/>
		<updated>2014-11-15T10:29:48Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה=[[קובץ:Migrane1.png|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migraine&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[כאבי ראש]] הם מהתלונות השכיחות ביותר בפניה לרופא. כ-80% מן האוכלוסייה סובלים לפחות אחת לשנה מכאב ראש. ניתן לחלק את כאבי הראש לראשוניים ומשניים. כאבי הראש הראשוניים הם אותם כאבים בהם הגורם האטיולוגי אינו ברור ובהם כלולים כאבי ראש כמיגרנה, [[כאב ראש תעוקתי]] (Tension type headache), [[כאב ראש מקבצי]] (Cluster headache) וסוגים  נדירים יותר של כאבי ראש. בקבוצה המשנית נכללים כאבי ראש שהגורם להם ידוע והטיפול היעיל בו מביא בעקבותיו הפסקת כאב הראש. בקבוצה זו נכללים בעיקר [[דלקת גת|כאבי הראש הקשורים לסינוסים]], כאבי ראש ממקור צווארי, [[הפרעות תפקודיות במערכת הלעיסה|כאבי ראש עקב פגיעה במפרק הלסתות]] (Temporomandibular Joint ,TMJ), [[אירוע מוח|דימום]] או [[גידול מוחי|תהליך תוך מוחי]] וכאבי ראש הקשורים למבנים שונים בפנים: עיניים, שיניים, שרירים ועצבי הגולגולת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא מחלה עתיקה ומקור השם מן היוונית העתיקה ἡμικρανία {{כ}} (Hemikrania), בתרגום לאנגלית ולצרפתית Migraine. התקף מיגרנה טיפוסי הוא בעל עוצמת כאב בינונית עד חזקה, נמשך בין 72-4 שעות וקיימים בו צירופים שונים של המאפיינים הבאים: כאב ראש פועם , חד צדדי, מלווה ב[[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]], אי-סבילות לפעילות גופנית שגרתית או אף הימנעות מפעילות כזו, אי-סבילות לאור ולרעש. האבחנה הנה עדיין קלינית ואין בידנו סמן ביולוגי אבחנתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אפידמיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ השכיחות היא כ-16% באוכלוסייה הכללית. בנשים השכיחות גבוהה יותר, 23%-20%, ובגברים 12%-10%. מספרים דומים נמצאו גם בארצות אירופה ובארה&amp;quot;ב. בילדים לפני גיל ההתבגרות השכיחות בשני המינים דומה,כ-4%. השכיחות עולה בנשים במהירות גדולה יותר ומגיעה לשיא בגיל 40 לערך. ממוצע תדירות ההתקפים הוא 1.5 לחודש וכ-10% מהחולים סובלים מהתקפים אחת לשבוע או יותר.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אטיולוגיה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''גנטיקה:''' מיגרנה היא מחלה משפחתית תורשתית ועונה להגדרה של תורשה אוטוזומלית שלטת (Dominant) עם חדירות חלקית. בצורה מסויימת ונדירה של מיגרנה הקרויה מיגרנה המיפלגית משפחתית (FHM,{{כ}} Familial Hemiplegic Migraine) נמצאה מוטציה בכרומוזום 19p3 בגן CACNA1A המקודד לתת יחידה 1{{כ}}A של תעלת הסידן תלוית מתח. כן נמצא גן של כרומוזום 23-21{{כ}}1q, הקשור לתעלות שחלוף [[נתרן]] ו[[אשלגן]]. ממצאים אלו מצביעים לכיוון הפרעה תעלתית (Channelopathy) כאטיולוגיה אפשרית במיגרנה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''פתופיזיולוגיה:''' המיגרנה היא, ככל הנראה, מחלה מוחית ולא מחלת כלי דם כפי שנתפשה עד לשנים האחרונות. האאורה (Aura) נגרמת, ככל הנראה, על ידי ירידה בתפקוד אזור מסוים בקליפת המוח אשר מתקדמת בקצב של 3-2 מ&amp;quot;מ בדקה ומתאימה למה שתואר בחיות ניסיון כדיכוי מתפשט (Spreading depression) של קליפת המח. בתחילת הגל עליה באספקות הדם האזורית ועליה בריכוזי האשלגן והגלוטמט (Glutamate) ולאחריה ירידה ממושכת יותר בפעילות המוחית הגורמת לירידה משנית תגובתית באספקת הדם המתפשטת בעקבות הירידה בחילוף החומרים המוחי (Spreading oligemia). כאב הראש מתחיל כבר בשלב הירידה באספקת הדם ועל כן אינו קשור להתרחבות כלי הדם ועליה בזילוח, כפי שחשבו קודם. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
השינויים בקליפת המח משפיעים, ככל הנראה, על גזע המוח בעיקר על מערכת כלי הדם השלשית (Trigemino-vascular) אשר מעצבבת את כלי הדם המוחיים ובעיקר של הקרום הקשה (Dura) ומכילה תאי עצב המשפיעים על כלי דם, בהם מתווכים עצביים כגון חומר Substace P) P),{{כ}}חלבון קשור לגן לקלציטונין (CGRP, {{כ}}Calcitonin Gene Related Peptide)  ונוירוקינין A {{כ}}(Neurokinin A). גרוי העצבים הללו גורם להתרחבות כלי הדם של הקרום הקשה, דליפה החוצה של חלבוני הפלזמה, הפעלה של טסיות הדם ותאי פיטום ויצירת תגובה דלקתית עצבית (Neurogenic inflamation), תגובה זו קשורה, כל הנראה, באופן חלקי ל[[כאב]] והיא גורמת לפעילות חוזרת אפרנטית (Afferent) על גזע המוח וגירוי מרכזים אוטונומיים (Autonomic), האחראים לחלק מן התופעות האוטונומיות במיגרנה. (תמונה 1 ) כל המעגל הזה מוגבר ע&amp;quot;י מעין &amp;quot;מחולל&amp;quot; שנמצא במוח הביניים (Midbrain).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
  &lt;br /&gt;
[[קובץ: Migrane2.png|ממוזער|מרכז|500px|תמונה 1: המערכת הטריגמינו-וסקולרית, יצירת הדלקת הנוירוגנית ואתרי הפעולה של הטריפטנים.]]&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== קליניקה ==&lt;br /&gt;
{{הפניה לערך מורחב|אורה מיגרנוטית - Migraine aura}}&lt;br /&gt;
המיגרנה מתאפיינת בכאבי ראש ארעיים, לרוב חד צדדיים הנמשכים בין 72 - 4 שעות ומלווים [[בחילות והקאות|בחילה ו/או הקאה]] או אי סבילות לאור ולרעש. אנו מבחינים ב - 2 צורות עיקריות: &lt;br /&gt;
#מיגרנה ללא אאורה&lt;br /&gt;
#מיגרנה עם אאורה:&lt;br /&gt;
ה[[אאורה]] היא הפרעה עצבית חולפת המופיע באופן טיפוסי לפני שלב כאב הראש, נמשכת 30-20 דקות, מערבת לרוב את מערכת הראיה ומתבטאת ב[[כתמים בראיה]] (Scotomas), [[פלג ראייה]] (Hemianopsia), טשטוש ראיה, [[הזיות]] ראיה (אורות בוהקים, קווי זיגזג) ועד [[עיוורון]] מלא. לעיתים תתבטא האאורה בחולשת פלג גוף או הירידה בתחושה בפלג גוף או אף [[אפזיה]] (Aphasia). כמו כן, [[סחרחורת]] קשה במידה וקיים קשר לעורק הבזילרי (Basilar artery). מיגרנה עם אאורה מהווה 15% מכל המיגרנות. כ 2/3 חווים מיגרנה ללא אאורה בלבד ובכ-13% מיגרנה משני הסוגים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
איכות החיים של החולה המיגרנוטי הסובל מהתקפים תכופים היא קשה ומוגדרת ע&amp;quot;י אירגון הבריאות העולמי (WHO, {{כ}} World Health Organization) כאחת המחלות המגבילות ביותר. המחלה פוגעת במארג הבריאותי של החולה עצמו, בקשריו המשפחתיים, בתפקודו החברתי וביכולתו לעבוד וללמוד. איכות החיים נמצאה דומה לזו של [[דיכאון]] קשה וירודה מזו של חולים לאחר [[התקף לב]], [[יתר לחץ דם]] או [[סוכרת]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== אבחנה ==&lt;br /&gt;
מאז 1988 מאובחנת המיגרנה לפי המדדים של החברה הבינלאומית לכאבי ראש (IHS, {{כ}}Internation Headache Society).  (טבלה 1 )&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{| style=&amp;quot;float:center; clear:left; width:90%; margin:0.5em 0.5em 0.5em 0em; border:2px solid #00FF00; padding:5px;&amp;quot;&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;center&amp;gt;'''טבלה מס' 1: המדדים לאבחנת מיגרנה לפי החברה הבינלאומית לכאבי ראש'''&amp;lt;/center&amp;gt;&lt;br /&gt;
# לפחות 5 התקפים&lt;br /&gt;
#משך כאב הראש בין 72 - 4 שעות (אם אינו מטופל או מטופל ללא הצלחה).&lt;br /&gt;
#לפחות שניים מתוך 4 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#*כאב חד צדדי&lt;br /&gt;
#*כאב הולם (Pulsatile)&lt;br /&gt;
#*עצמת כאב בינונית עד קשה&lt;br /&gt;
#*מוחמר על ידי [[מאמץ גופני]]&lt;br /&gt;
#לפחות אחד מתוך 2 המדדים הבאים:&lt;br /&gt;
#* בחילה ו/או הקאה&lt;br /&gt;
#* אי סבילות לאור ולרעש&lt;br /&gt;
#נשללו גורמים אחרים לכאב הראש&lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה נעשו ניסיונות לפשט את האבחנה ע&amp;quot;י הרופא הראשוני בצורת סקירה (ID migraine) בה הוכח כי תשובה חיובית ל - 2 מתוך 3 התופעות של בחילה, אי סבילות לאור וירידה תפקודית בזמן ההתקף מנבאים מיגרנה בצורה טובה.&lt;br /&gt;
===אבחנה מבדלת===&lt;br /&gt;
שנה חשיבות בהכרת הצורות הקליניות השונות של כאבי הראש הראשוניים שכן המגוון רחב מאד והטיפולים משתנים בהתאם לאבחנה המסויימת. &lt;br /&gt;
;[[כאב ראש מתחי]]:&lt;br /&gt;
זהו השכיח ביותר בין כאבי הראש הראשוניים כאשר ההארעות השנתית שלו נעה בין 31%-74%. הכאב כאן, בניגוד למיגרנה, הוא דו צדדי לא הולם, כאשר עוצמתו היא קלה עד בינונית והוא אינו מוחמר ע&amp;quot;י פעילות גופנית. הכאב לרוב אינו מלווה בחילה, אם כי אי סבילות קלה לאור ולרעש אינם דוחים אבחנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מכירים בשתי צורות עיקריות: האחת היא כאב ראש מתחי ארעי בו התדירות היא פחות מ-15 ימים בחודש וצורה מתמשכת, בה הכאב מופיע ביותר מ-15 ימים בחודש. לעיתים קרובות הופך מצב זה לכאב יומיומי. הטיפול הוא מונע יום יומי וכולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון ומונעות דלקת בצירופים שונים.   &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;'''כאב ראש מתמשך יומיומי:''' &lt;br /&gt;
לאחרונה מתרבות ההוכחות כי בחלק מן המקרים מיגרנה היא מחלה מתקדמת ועלולה על כן לעבור מצורה ארעית לצורה מתמשכת יומיומית. שינוי צורני זה (Transformation) כרוך ברוב המקרים (70%) בשימוש יתר בתרופות משככות כאבים אולם לעיתים המעבר עצמוני ואינו מובן די צורכו. לעיתים, מתחיל כאב הראש מיד בתדירות יומיומית ( New daily persistent headache)  ולעיתים המעבר הוא מכאב ראש מתחי ארעי לכאב ראש יומיומי. המנגנון אינו ברור. ייתכן ונוצרים דפוסים חדשים במערכת העצבים המרכזית (Central sensitization), הסף הופך מזערי ומערכת הכאב מופעלת מגירויים חיצוניים או פנימיים, שבמצב רגיל אינם גורמים לכאב או להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מידע זה משנה את השיקולים להתערבות טיפולית מונעת. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את התקדמות המחלה לצורה של כאב יומיומי, היווצרות שינויים בלתי הפיכים במוח ועמידות משמעותית לטיפולים מכל סוג.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;כאבי ראש קצרי משך&lt;br /&gt;
בקבוצה של כאבי ראש נכללים התקפים הנמשכים בין שניות לשעה-שעתיים, בחלקם מלווים תופעות אוטונומיות כגון דמעת, אודם בלחמית ונזילה מן הנחיר בצד הכאב, האופיינית ל[[כאב ראש מקובץ]] או כאב קצר ללא תופעות אוטונומיות כמו ב[[כאבי פנים וראש|נוירלגיה של העצב המשולש]] (Trigeminal neurologia).&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
'''כאב הראש המקובץ''' מאופיין בכאבים התקפיים חוזרים, הנמשכים בין 30 דקות לשעה וחצי לערך. הכאב תמיד חד צדדי, לרוב רקתי (Temporal), סביב ארובת העין (Periorbital), בלסת העליונה או בזווית הלסת התחתונה. הכאב מלווה בדמעת, אודם בלחמית ונזילה או אטימה של הנחיר בצד הכאב. ב – 20% גם [[תסמונת הורנר]] (Horner) באותו הצד. הכאב שכיח יותר בגברים (יחס 6:1) ומופיע 1-3 פעמים ביממה, לעיתים קרובות מעיר את החולה, 1-2 שעות אחרי שנרדם. הכאבים מופיעים בצברים לתקופות שנעות בין 6 שבועות לכמה חודשים, נעלמים עצמונית על מנת לחזור בחלק גדול של המקרים לאחר שנה, לרוב באותה תקופה. לעיתים הכאב חוזר לאחר כמה חודשים ולעיתים אף לאחר כמה שנים. הצורה הארעית עשויה להפוך למתמשכת במקרים בהם ההפוגות העצמוניות אינן מופיעות והחולה מוגדר אז כסובל מהצורה המתמשכת של המחלה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול היעיל ביותר בהתקף החריף הוא הזרקה תת עורית של [[Sumatriptan]] עם שיפור מהיר (10 דקות) ברוב המקרים. ניתן ליטול טריפטנים בהזלפה לנחיר או בכדור, אולם אז ההשפעה כצפוי אינה כה מהירה. כמו כן, נשימת חמצן במסכה בקצב של 7-8 ליטר לדקה, עשויה ב-70% מן המקרים להפסיק ההתקף תוך 10-15 דקות. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול המונע יעיל ברוב המקרים וניתן לאורך &amp;quot;תקופת המקבץ&amp;quot;  הצפויה. תרופת הבחירה היא [[חוסמת תעלות הסידן]], [[Verapamil]]. כמו כן ניתן להשתמש ב[[סטרואידים]], תכשירי ארגוט או בתרופות נוגדות [[כפיון]], כגון [[Valproic acid]] ו–[[Topiramate]]. עקב הדמיון ל[[הפרעה דו-קוטבית|דיכאון דו-קוטבי]], בעיקר בקשר לעונות השנה נוסה השימוש ב[[Licarbium]] {{כ}}(Lithium), שמראה פעילות טובה בעיקר בצורה המתמשכת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות עוד צורות נדירות של כאבי ראש קצרי משך שמגיבות בחלקן ל-[[Indomethacin]] ובחלקן לתרופות נוגדות כפיון.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== טיפול ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול לטיפולים תרופתיים ולא תרופתיים. הטיפול שאינו כרוך בתרופות מתרכז בעיקר בשינויים בסדרי החיים והימנעות מגורמים מזרזים. נראה כי המוח של החולה המיגרנוטי מושפע ממצבים קיצוניים ויש על כן לדאוג לסדרי שינה ואכילה ולהימנע ממצבי מתח קיצוניים. כמו כן, להימנע ממאכלים שלעיתים עשויים להוות גורם מזרז, אם כי, במקרים אלו יש לזהות באופן ברור מאכל מסוים כגורם לכאבי ראש ולא להסתמך על מידע כתוב או אחר שאינו מוכח בחולה עצמו. הגורמים הללו משתנים מעת לעת ועל כן מהווים תסכול, שכן, אינם עוזרים בצורה סדירה למניעת כאבי ראש. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הטיפול התרופתי נחלק ל-2 סוגים עיקריים:&lt;br /&gt;
# הטיפול בהתקף החריף.&lt;br /&gt;
# טיפול תרופתי מונע.  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
באחרונה חלה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים הפתופיזיולוגיים, דבר המרחיב אפשרויות טיפול בחלק הארי של כאבי הראש.  ידע זה כבר מניב טיפולים ייחודיים חדשים, כגון תרופות מעכבות פעילות חלבון קשור לגן לקלציטונין או חומרים אחרים, המשפיעים על כלי דם, המעורבים ביצירת ההתקף המיגרנוטי.      &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===הטיפול בהתקף החריף===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ניתן לחלק את הטיפול בהתקף החריף לטיפול סגולי, טריפטנים (Triptans) ולעיתים רחוקות ארגוטמינים (Ergotamines) וטיפול בלתי סגולי, משככי כאבים ואופיואידים. הטיפול הסגולי יעיל רק במיגרנה ואינו פועל  בסוגי כאב אחרים, בעוד התרופות הלא סגוליות מכוונות כנגד כאב באופן כללי. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימות שתי גישות עקרוניות לטיפול החריף:&lt;br /&gt;
# גישה מדורגת (Step wise)- שבה מתחילים במשככי כאבים פשוטים. באם הטיפול נכשל מוסיפים [[תרופה נוגדת דלקת שאינה סטרואיד]] (NSAID, {{כ}}Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drug). במידה וגם טיפול זה אינו יעיל עוברים לטריפטן. היתרון בשיטה הוא, שלעיתים מספיקה תרופה משככת כאב פשוטה והחיסרון, שתוך כדי הטיפול ההתקף מתקדם וקשה יותר לטפל בו.&lt;br /&gt;
# גישה מרובדת (Stratified)- בשיטה זו הטיפול נקבע בהתאם לצורכי החולה וזאת בהתאם לעצמת הכאב ומידת חוסר התפקוד, ככל שהחולה מוגבל יותר מתחילים מוקדם יותר בתרופה סגולית. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
'''הטריפטנים''' הם קבוצת תרופות חדשה יחסית, אלה הם מעודדים ייחודיים של סרוטונין, הפועלים על קולטנים מסוג B ו-D בתת קבוצה 1 של סרוטונין. הקולטנים מסוג B נמצאים על כלי הדם המוחיים, בעיקר &lt;br /&gt;
של הקרום הקשה ואילו מקבוצת D נמצאים על קצות היציאונים (Axon) השלשנים בכלי הדם וכן על פני גופי תאי העצב בגרעין העצב השלשי בגזע המוח. הפעולה על קולטני B מונעת התרחבותם של כלי הדם של הקרום הקשה והפעלת קולטני D מונעת את הדלקת העצבית האופיינית להתקף מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בארץ 5 סוגי טריפטנים (טבלה 2). הראשון שפותח הוא [[Sumatriptan]], כאשר אחריו בא דור חדש הכולל את [[Zomig]]{{כ}} (Zolmitriptan),{{כ}} [[Rizalt]] {{כ}} (Rizatriptan) ו-[[Relert]]{{כ}} (Eletriptan). כן קיים [[Naramig]] {{כ}} (Naratriptan). מנגנון הפעולה זהה. תופעות הלוואי כוללות בעיקר חולשה, תחושת לחץ ואי נוחות בחזה (Chest symptoms), שאינם ממקור לבבי וחזרה של ההתקף תוך 24 שעות (30% בערך). קיימים הבדלים באשר למהירות הפעולה. כאשר תרופות הדור החדש חוצות טוב יותר את המחסום בין הדם למוח. התגובה לתרופות אלו היא מאד אישית ולא ניתן לחזותה מראש, לעיתים על כן, יש לנסות מספר תרופות עד שמגיעים לזו המראה פעילות טובה עם כמה שפחות תופעות לוואי. התרופות הן בטוחות ויעילות ולעיתים קרובות משנות לחלוטין את איכות החיים של החולים. התווית הנגד העיקרית היא [[מחלת העורקים הכליליים]]. ב-Rizalt  יש להוריד המינון בעת נטילת [[Propranolol]]. ניתן לתת התרופות גם בשלב האאורה, שכן הן אינן משנות את זרימת הדם למוח. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לאחרונה התברר כי מתן מוקדם של טריפטנים מונע הפיכת [[אלודיניה]] (Allodynia, כאב בתגובה לקלט שבדרך כלל אינו מכאיב) הקפית למרכזית ומביא לתגובה מהירה יותר של חופש מכאב ראש ולעיתים קרובות מוריד את ההארעות של חזרת ההתקף.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{|Align=&amp;quot;center&amp;quot;&lt;br /&gt;
|+'''טבלה מס' 2  - טריפטנים'''&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
| חופשי מכאב (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| תגובה לטיפול (2 שעות){{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
| שם התרופה ומינון{{רווח קשיח|4}}&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%&lt;br /&gt;
|60%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 40mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|33%	&lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Relert (Eletriptan) 80mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|62%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan) 10mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|40%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Rizalt (Rizatriptan)10mg RPD&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|30%&lt;br /&gt;
|64%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|  &lt;br /&gt;
|66%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) 5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
| align=&amp;quot;left&amp;quot;|Zomig (Zolmitriptan) inhanazal 2.5mg PM&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|22%&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Naramig (Naratriptan) 2.5mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|28%&lt;br /&gt;
|63%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 50mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|29%&lt;br /&gt;
|59%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan 100mg&lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|27%-37%&lt;br /&gt;
|61%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan inhanazal 20mg &lt;br /&gt;
|-&lt;br /&gt;
|49%&lt;br /&gt;
|69%&lt;br /&gt;
|align=&amp;quot;left&amp;quot;|Sumatriptan S.C 6mg &lt;br /&gt;
|}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול מונע===&lt;br /&gt;
'''הטיפול המונע''' נועד להפחית את התדירות, העוצמה ומשך ההתקף המיגרנוטי. בטיפול זה יש לנקוט כאשר מדובר לפחות על 3-4 התקפים לחודש המגבילים באופן משמעותי את התפקוד היומיומי וכאשר הטיפול החריף נכשל או לווה בתופעות לוואי חמורות. בתרופות המונעות נכללים [[חוסמי בטא]] (β-Blockers), תרופות נוגדות דיכאון, תרופות נוגדות כפיון, [[חוסמי תעלות סידן]] (Calcium channel blockers), [[נוגדי סרוטונין]] (Serotonin antagonists) מקבוצה 2 ותרופות נוגדות דלקת. מומלץ להתחיל במינון נמוך ולהעלות בהדרגה. כמו כן, יש להמתין לפחות 6-8 שבועות בכדי לקבוע יעילות הטיפול ולהמשיך בו לפחות כ-6 חודשים. לעיתים ניתן לשלב טיפול חריף כאשר מופיע התקף תוך נטילת הטיפול המונע. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
הבחירה בסוג הטיפול המונע תיעשה לפי מחלות נלוות, תופעות הלוואי והתוויות נגד. בנשים בגיל הפריון יש לדאוג למניעת הריון בעת הטיפול. התרופות שיעילותן הוכחה במחקרים מבוקרים במניעת מיגרנה הן חוסמי הבטא בהן [[Propranolol]], [[Metoprolol]], [[Nadolol]] ואחרים. בקבוצה זו יש להימנע מטיפול בחולים הסובלים מ[[גנחת הסימפונות]], [[סוכרת]] תלוית [[אינסולין]] ו[[אי ספיקת לב]].  לאחרונה הוגבר השימוש בתרופות נוגדות כפיון כטיפול מונע במיגרנה כאשר שתי התרופות המובילות הן [[Valproic acid]] וממש לאחרונה ה-[[Topiramate]]. מידת יעילותן דומה לזו של חוסמי הבטא. תופעות הלוואי העיקריות ב– [[t:Valproic acid|Valproic acid]] הן [[השמנה]], רעד ולעיתים רחוקות [[נשירת שיער]] ואילו ה-Topiramate גורם לירידה במשקל אך עלול לגרום לנמלול בקצות הגפיים וירידה בריכוז. שתי התרופות, בסך הכל, נסבלות היטב והשימוש בהן רב. בהתאם למחלות או מצבים נלווים ניתן להוסיף תרופות נוגדות דיכאון, חוסמי סידן או תרופות נוגדות דלקת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[חוסמי בטא]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אלה התרופות השכיחות ביותר בשימוש למניעת מיגרנה. הן יעילות ב-50% בהורדת תדירות ההתקפים. מתוך קבוצה זו הפעילות במיגרנה הן Propranolol, Metoprolol, Nadolol,{{כ}} [[Timolol]]. הבחירה ביניהן אינה מובנית ותלויה בתופעות הלוואי וסבילות החולים לתרופה. תופעות הלוואי הן בעיקר: [[עייפות]], [[הפרעות שינה]], ביעותי לילה ו[[דיכאון]]. באנשים העוסקים ב[[ספורט]] תחרותי עלולות תרופות אלו להוריד את הכושר הגופני. יש להימנע מלתת בדיכאוניים ובספורטאים עקב ירידה בכושר הגופני. תופעות לוואי פחות שכיחות הן: [[אין אונות]] ו[[ירידת לחץ דם אורטוסטטית]] (Orthostatic hypotension). קיימת התוויה חיוביות באנשים עם [[יתר לחץ דם]] ו[[תעוקת חזה]]. התוויות נגד יחסיות באי ספיקת לב, גנחת סימפונות, [[תופעת רנו]] (Raynaud phenomenon) וסוכרת תלוית אינסולין.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נגד דיכאון:  &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות אלה פועלות במיגרנה ללא קשר ישיר לדיכאון. התרופות בד&amp;quot;כ מונעות קליטה חוזרת של סרוטונין או נוראדרנלין ומעכבות קולטני 5HT2 {{כ}}(2 Hydroxytryptamine{{כ}}-5).&lt;br /&gt;
[[Elatrol]] {{כ}}(Amitriptyline) השייכת לקבוצת [[נוגדי דיכאון תלת-טבעתיים]] (TCAs, {{כ}}Tricyclic Antidepressants), היא היחידה שהראתה יעילות במחקרים מבוקרים. תופעות הלוואי כוללות: תיאבון מוגבר, עליה במשקל, יובש בפה ועייפות. לעיתים השפעה רעילה על הלב.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[מעכבים בררניים לספיגה מחדש של סרוטונין]]  (SSRIs, {{כ}}Selective Serotonin Reuptake Inhibitors), היעילות במניעת מיגרנה פחות טובה בהשוואה לתרופות תלת טבעתיות. ל-[[Fluoxetine]] מחקר חיובי אחד במיגרנה.&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות דיכאון שימושיות במיוחד בחולים הסובלים בנוסף מדיכאון או [[חרדה]]. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[מעכבי תעלות סידן]]:&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
מנגנון הפעולה של תרופות אלו במיגרנה אינו ברור. התרופות הוכנסו כטיפול מונע במיגרנה במחשבה של מניעת מיעוט חמצן (Hypoxia) מוחי, מניעת התכווצות שריר חלק בכלי הדם, עיכוב אנזימים תלויי סידן במערכת הפרוסטגלנדינית. ייתכן כי היכולת של מעכבי תעלות הסידן למנוע שחרור סרוטונין פועלת על מניעת יצירת דלקת עצבית או מתערבת במנגנון היווצרות הדיכוי העצבי המפושט. &lt;br /&gt;
מבין כל מעכבי תעלות הסידן היעילה ביותר היא ה-[[Sibelium]]{{כ}} (Flunarizine), שאינה משווקת בארץ (נפוצה במערב אירופה). [[Verapamil]] נמצא יעיל בשניים מתוך שלושה מחקרים. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות כפיון:&lt;br /&gt;
 &lt;br /&gt;
זוהי הקבוצה המומלצת ביותר היות וכאן בוצעו רוב המחקרים המבוקרים כפולי הסמיות כנגד אינבו שהוכיחו יעילות. בין התרופות הללו נכללות: &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Valproic acid]] במינון של 500-1500 מ&amp;quot;ג בטבליות הרגילות וגם במושהיי שחרור. תופעות הלוואי העיקריות הן: בחילה, רעד, נשירת שיער, עייפות, ישנוניות ועליה במשקל. קיימת רעילות כבדית אולם היא נדירה במבוגרים ולמעשה לאחר בירור [[תפקודי כבד]] בסיסיים אין צורך במעקב. עקב סיכון גבוה למומים מולדים יש להימנע ממתן התרופה במקרים בהם הריון היא אפשרות סבירה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Topiramate]] זוהי תרופה נוגדת כפיון, שפותחה למעשה במטרה לבלום יצירת [[t:גלוקוז - Glucose|גלוקוז]] (Glucogenesis) ע&amp;quot;י יצירת תקביל ל-Fructose 1,6 diphospkinate. מבחינת היעילות דומה ל-Valproic acid, אך ייחודית בכך שגורמת לרוב לירידה במשקל ולא לעלייה במשקל. המינון המועדף הוא 100 מ&amp;quot;ג ליום. תופעות הלוואי הן נמלול, שלרוב חולף עצמונית ולעיתים קשיי ריכוז. בתרופה זו נעשו כמה מחקרים מבוקרים. אחד מהם, כנגד Propranolol ואינבו, הראה יעילות דומה לזו של Propranolol במניעת מיגרנה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* [[Lamotrigine]]: נמצא יעיל במחקרים פתוחים במניעת מיגרנה עם אאורה. לעומת זאת במחקר מבוקר כפול סמיות לא נמצא יעיל במניעת מיגרנה ללא אאורה. מנגנון הפעולה כנראה בעיכוב תעלות הנתרן תלויות המתח, שגורם לעיכוב שחרור הגלוטמט.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
ה-Valproic acid וה-Topiramate שימושיות בחולים הסובלים בנוסף מכיפיון ודיכאון והן מאושרות ע&amp;quot;י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במיגרנה. בניגוד לחוסמי בטא ניתן להשתמש בהם בחולים עם גנחת הסימפונות, מחלת רנו וסוכרת.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות:&lt;br /&gt;
בתרופות אלו ניתן להשתמש לרוב כתוספת תרופתית לתרופה מונעת אחרת. יש לברר עבר רפואי של [[כיב פפטי|כיב]] ולעיתים קרובות &amp;quot;לכסות&amp;quot; את הקיבה בתרופה מתאימה. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;נוגדי סרוטונין:&lt;br /&gt;
תרופות מסוג זה אינן משווקות עתה בארץ. דוגמאות לקבוצה זו הן ה-[[Methysergide]], שעלולה לגרום ל[[לייפת אחור-צפקית]] (Retroperitoneal fibrosis), או ה-[[Sandomigran]]{{כ}} (Pizotifen), ששיווקה בארץ הופסק לפני כמה שנים, ככל הנראה, מסיבות כלכליות. אלו הן תרופות יעילות. ה-Sandomigran גורם לתיאבון מוגבר ועליה במשקל וכן לעייפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;תרופות אחרות:&lt;br /&gt;
שתי תרופות להורדת לחץ דם:&lt;br /&gt;
#[[Tensopril]]{{כ}} (Lisinopril)- [[מעכבת אנזים מהפך אנגיוטנסין]] (ACEI{{כ}} Angiotensin-Converting Enzyme Inhibitor)&lt;br /&gt;
#[[Atacand]]{{כ}} (Candesartan)- [[חוסמת קולטן לאנגיוטנסין II]] {{כ}}(ARB{{כ}}Angiotensin Receptor Blocker) {{כ}}16 מ&amp;quot;ג.  &lt;br /&gt;
נמצאו יעילות במניעת מיגרנה, כל אחת במחקר אחד מבוקר כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;מוצרים טבעיים:&lt;br /&gt;
*מוצרים &amp;quot;טבעיים&amp;quot; משמשים כיום למטרות שונות. במיגרנה נבחנו צמח הבן חרצית (Feverfew), שלגביו קיימים מחקרים סותרים.&lt;br /&gt;
*ה-[[Riboflavin]] (ויטמין B2)  נמצא יעיל במחקר אחד מבוקר כפול סמיות כנגד אינבו. &lt;br /&gt;
*לאחרונה, פורסם מחקר מבוקר כנגד אינבו המראה יעילות של שורש חמאתן (Butterbur) במנה של 75 מ&amp;quot;ג פעמיים ביום. &lt;br /&gt;
*כמו כן, מחקר חיובי אחד למנות גבוהות במיוחד של [[קו-אנזים Q10]].&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
;[[רעלן הבוטוליניום]] (Botulinium toxin)&lt;br /&gt;
מחקר מבוקר אחד כנגד אינבו הראה יעילות של הזרקת הרעלן במיגרנה. משום מה, דווקא הקבוצה שקיבלה מינון קטן יותר (V 25) הראתה יעילות גבוהה יותר מאשר הקבוצה שקיבלה מינון גבוה (V 75). מחקרים נוספים עדיין אינם חד משמעיים, אולם מסתמנת מגמה שלילית באשר ליעילות הטיפול במיגרנה. הטיפול יקר, אולם, כמעט תמיד משולל תופעות לוואי כלליות ויש על כן לבחור בקפידה את המטופלים.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== פרוגנוזה ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
== דגלים אדומים ==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
# Classification and diagnostic criteria for headache disorders, cranial neuralgias and facial pain.  Headache classification committee of the international headache society.  Cephalalgia 1988;7:1-96&lt;br /&gt;
# Goadsby PJ, Lipton RB, Ferrari MD. Migraine-current understanding and treatment.  NEJM 2002; 346: 257-270 &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Diamond S, Reed M, Diamond ML, Stewart WF. Migraine diagnosis and treatment: results from the American Migraine Study II. Headache 2001;41:638-645&lt;br /&gt;
#Steiner TJ, Stewart WF, Kolodner K, Liberman J, Lipton RB. Epidemiology of migraine in England. Cephalalgia 1999;19:305-306.abstract &lt;br /&gt;
# Lipton RB, Stewart WF, von Korff M. Burden of migraine: societal costs and therapeutic opportunities. Neurology 1997;48:Suppl 3:S4-S9&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==קישורים חיצוניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|ד&amp;quot;ר אריה קוריצקי, מנהל היחידה לכאבי ראש,  ס.מנהל מחלקה נוירולוגית - מרכז רפואי רבין (קמפוס בילינסון)}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%98%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9D_-_Migrane_-_Triptans_and_future_treatments&amp;diff=114134</id>
		<title>מיגרנה - טיפול בטריפטאנים וטיפולים עתידיים - Migrane - Triptans and future treatments</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%98%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9D_-_Migrane_-_Triptans_and_future_treatments&amp;diff=114134"/>
		<updated>2014-11-15T09:27:45Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה= [[קובץ:Migraine.jpg|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה - טיפול בטריפטאנים וטיפולים עתידיים&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migrane - Triptans and future treatments&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= פרופ' יאיר למפל&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא תופעה המתבטאת בדרך כלל ב[[כאבי ראש]], [[בחילה]], [[הקאות]], פוטופוביה ופונופוביה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התופעה חוזרת על עצמה בשכיחות שונה. הכאב מאופיין בעוצמה משמעותית ביותר, ואורך לרוב מעל ל- 12 שעות. אצל 3% מכלל החולים התופעה מלווה בתופעות מקדימות של [[אאורה]]. מיגרנה מערבת כ- 12% מהאוכלוסיה המערבית, בשכיחות פי שלוש בנשים. העומס השנתי של מחלת המיגרנה על החברה מגיע לכדי 30 מיליארד דולר לשנה.{{ש}} &lt;br /&gt;
במשך 100 שנים, [[Ergotamine]] ונגזרותיה היו התכשירים השכיחים ביותר בטיפול במיגרנה.&lt;br /&gt;
בשנת 1991 פותח ואושר לשיווק תכשיר ראשון ממשפחת הטריפטאנים – [[Sumatriptan]]. תכשיר זה שווק תחת השם [[t:אימיטרקס - Imitrex|Imitrex]] ומאז ועד היום 6 תכשירי טריפטאנים נוספים אושרו לשיווק. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==טיפול בטריפטאנים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בישראל משווקים [[Sumatriptan]]{{כ}} (Imitrex,{{כ}} Sumatridex),{{כ}} [[Rizatriptan]]{{כ}} (Rizalt),{{כ}} [[Zolmitriptan]] {{כ}} (Zomig),{{כ}} [[Eletriptan]] {{כ}}(Relert),{{כ}} [[Naratriptan]] {{כ}}(Naramig). {{כ}} [[Almotriptan]] {{כ}}(Axert, Almogran) {{כ}}ו[[Frovatriptan]]{{כ}} (Frova) משווקים ברחבי העולם אך לא הובאו לשוק הישראלי.{{ש}}&lt;br /&gt;
תכשירים אלו הינם אגוניסטים  בררניים של ה[[סרוטונין]] 5HT 1B/1D. הדימיון בפעילותן של התרופות השונות, הביא למחקרים רבים, ברובם נגד אינבו או כנגד תרופת יחוס (active comparator) שהינה Sumatriptan. רק מחקרים מעטים עוצבו כמחקרי ראש בראש (תרופה מול תרופה).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בשנת 2002 פירסמה  קבוצת חוקרים מובילה בתחום זה (Ferrari,Goadsby, Roon, Lipton). מטה-אנליזה שבחנה בקפידה 53 מחקרים בניסיון לבחון איזה הוא התכשיר היעיל ביותר בהתאם לנסיבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בעיבוד נתונים אלו ובהשוואה ל-Sumatriptan{{כ}} 100 מ&amp;quot;ג (המינון ההתחלתי המקובל כיום הוא של 50 מ&amp;quot;ג בלבד), נמצא ש[[Rizatriptan]]{{כ}} 10 מ&amp;quot;ג עדיפה מבחינת יעילות ועקביות השיפור עם עוצמת תופעות לוואי זהה לSumatriptan.{{כ}} Eletriptan {{כ}}80 מ&amp;quot;ג נמצאה יעילה גם היא, עם עקביות זהה אך עם סבילות נמוכה יותר. יש לציין כי כיום המינון בשימוש הסטנדרטי נמוך יותר - 40 מ&amp;quot;ג. שאר התרופות – Sumatriptan{{כ}} 25 מ&amp;quot;ג, [[Naratriptan]]{{כ}} 2.5 מ&amp;quot;ג, {{כ}} [[Eletriptan]]{{כ}} 20 מ&amp;quot;ג, אך גם Eletriptan {{כ}}40 מ&amp;quot;ג, [[Zolmitriptan]]{{כ}} 2.5 מ&amp;quot;ג ו– 5 מ&amp;quot;ג וRizatriptan {{כ}}5 מ&amp;quot;ג היו כולן בעלות יעילות פחותה אך סבילות גבוהה יותר. [[Almotriptan]]{{כ}} 12.5 מ&amp;quot;ג שאינה משווקת בארץ נמצאה כבעלת יעילות זהה לSumatriptan אך בעלת יתרון של עקביות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
המסקנה של מטה-אנליזה זו היתה ש-Rizatriptan{{כ}} 10 מ&amp;quot;ג (המינון המקובל בארץ) Eletriptan{{כ}} 80 מ&amp;quot;ג (המינון הגבוה של התרופה מבין שלושת המינונים המשווקים בארץ) ו[[Almotriptan]]{{כ}} 12.5 מ&amp;quot;ג (התכשיר שאינו בשיווק בישראל) הן התרופות המועדפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[Frovatriptan]] התכשיר הנוסף שאינו משווק בארץ פורסם לאחרונה מחקר השוואתי עם [[Almotriptan]] המצביע על בטיחות זהה בין התרופות ויעילות דומה. נמצא יתרון מה בטיפול לטווח ארוך. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול פומי בטריפטאנים שלא באמצעות טבליות לבליעה===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
# טיפול פומי שאינו באמצעות טבליות לבליעה – ספיגה באמצעות לכסניות נמסות בפה קיים ב-Rizatriptan וב-Zolmitriptan. יעילותן זהה ליעילותם של הטבליות. יש עדיפות מבחינת תופעות הלוואי ובחולים עם תחושת בחילה והקאות. &lt;br /&gt;
# טיפול שאינו פומי – טיפול לא פומי קיים בתכשירי Sumatriptan. בארץ השימוש הלא פומי הוא בהזרקה תת-עורית עם יעילות ומהירות תגובה גבוהות יותר, ובתרסיס לאף. כעת בשיווק תכשיר &amp;quot;הזרקה&amp;quot; של [[t:Sumatriptan|Sumatriptan]] עם יעילות ובטיחות זהה במתן תת עורי ללא שימוש במחטים (Sumavel dose pro).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==תכשירים עתידיים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אין ספק שהטריפטאנים גרמו למהפכה בטיפול חד בהתקפי מיגרנה. עם זאת, אין גם ספק שיש צורך במציאת תרופות חלופיות או נוספות בעלות מנגנון פעולה שונה. &lt;br /&gt;
קבוצת תרופות האמורות להכנס בעתיד הקרוב לשימוש קליני היא משפחת בולמי קולטני ה- Calcitonin gene related peptide{{כ}} (CGRP). במהלך השנים האחרונות  התברר שחומרים אלה יעילים כנגד מיגרנה בשלב החד עם מיעוט יחסי של תופעות לוואי. בחיות מעבדה הוכח שתכשירים אלו פועלים על כלי הדם, על מערכת השרירים החלקים בכלי הדם התוך מוחיים, על הנוירונים של הגנגליונים הטריגמינליים וישירות על גזע המוח. מספר חברות תרופות פיתחו או במהלך פיתוח של תכשירים אלו.  שתי התרופות שפיתוחן הוא המתקדם ביותר הינן Olcegepant כטיפול תוך ורידי ו- Telcapant כטיפול פומי, כאשר לגבי התכשיר התוך ורידי נמצאה רעילות כבדית מסוימת, והמחקרים עדיין לא מוצו. לעומת זאת Telcapant עברה מספר מחקרים בשלב מחקרי 3. בשלב ראשוני תיועד התרופה בעיקר לחולים עם תופעות לוואי לטריפטאנים. מחקר שמנוהל כעת מכוון לקבוצת החולות הסובלות ממיגרנה של הוסת. מיגרנה, כידוע, מושרית בחלק מהמקרים ע&amp;quot;י המחזוריות ההורמונאלית, והסיכוי להתקף גובר לקראת המחזור החודשי. עלייה זו בסיכוי מתבטאת הן בשכיחות ההתקפים והן בעוצמתם. בוצעו מחקרים לטיפול מונע קצר טווח בקבוצת נשים הסובלות ממיגרנה וסתית באמצעות [[Naproxen]]{{כ}} (Probenecid), טיפול הורמונלי באסטרוגנים ואף בטריפטנים עם מחצית חיים ארוכה יותר דוגמת [[Naratriptan]]; התוצאות לא היו משביעות רצון. קיימות עדויות שבנשים הסובלות ממיגרנה וסתית מתן מונע של Telcapant לקראת המחזור עשוי להיות יעיל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימים עוד תכשירים בשלבי מחקר שונים  המשתייכים לקבוצת תרופות זו דוגמת BI 44370 ו-MK 3207.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות מיגרנה אחרות הנמצאות בשלבים שונים של מחקר ופיתוח הינם:&lt;br /&gt;
# מחקר שבא לבחון מחדש את דיהידרוארגוטמין DHE. תכשיר [[Ergotamine]] הינו תכשיר מוכר וישן. יעילותו כתכשיר אנטימיגרנוטי מוכרת, אך השימוש צומצם עקב תופעות לוואי. במחקר רב מרכזי שבחן שימוש ב- DHE כתרסיס פומי (תכשיר MAP 0005) נמצא שיעילותו גבוהה ובטיחותו טובה במצבי מיגרנה עם וללא אאורה. &lt;br /&gt;
# במסגרות מחקריות ראשונית מבוצעים  כעת מחקרים  בניסיון לשפר את הטיפול במיגרנה ונבחנים התכשירים הבאים:&lt;br /&gt;
פרוסטגלנדינים Transient potential cation channel, Subfamily member 1 (TRPV1); EP4, גלוטאמין, Nitric oxide synthase{{כ}} (NOS) ו-(AMPA/Kainate).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==טיפולים שאינם תרופתיים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
# הזרקת [[Botulinum toxin A]] – הזרקת [[Botulinum toxin A]] בנקודות ספציפיות. נמצאה יעילות מסויימת בטיפול במיגרנה כרונית. הומלץ על הרחבת המידע במחקרים נוספים. בשלב החד של ההתקף לא צפויה כל יעילות בטיפול הזה. &lt;br /&gt;
# טיפול באמצעות גירוי מגנטי חיצוני ([[TMS, Transcranial Magnetic Stimulation]]) – בפרסומים במספר כתבי עת מכובדים מצוינות יעילות טובה מאד ותחזית עתידית טובה לטיפול חד וכרוני. בארץ לא אושר עד כה המחקר לטיפול מניעתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* Ferrari MD, Goadsby PJ, Room KI, Lipton RB. Triptans (serotonin, 5-HT 1B/1D a gonists) in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002:22;633-58.&lt;br /&gt;
* Sullivan E, Bushnell C. Management of menstrual migraine: a review of current abortive and prophylactic therapies. Curr Pain Headache Rep 2010;14(5):376-84.&lt;br /&gt;
* Eftekhari S, Edvinsson L. Possible sites of action of newcalcitonin gene-related peptide recepror antagonist. Ther Adv Neurol Disord. 2010:3(6):369-78.&lt;br /&gt;
* Dodick DW, Kost J, Assaid C, Lines C, Ho TW. Sustained pain freedom and no adverse events as an endpoint in clinical trials of acute migraine treatment: application to patient-level data of the CGRP receptor antagonist, telcagepant, and zolmitriptan. Cephalalgia 2010;11.&lt;br /&gt;
* Magis D, Schoenen J. Treatment of migraine: update on new therapies. Curr Opin Neurol.2011; April 21, 2011.&lt;br /&gt;
* Almaraz AC, Dilli E, Dodick DW. The effect of prophylactic medications on TMS for migraine aura. Headache 2010;50(10):1630-3.&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|פרופ' יאיר למפל, מנהל מחלקה נוירולוגית, ב[http://www.wolfson.org.il/ מרכז הרפואי ע&amp;quot;ש אידית וולפסון], חולון.}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
	<entry>
		<id>https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%98%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9D_-_Migrane_-_Triptans_and_future_treatments&amp;diff=114132</id>
		<title>מיגרנה - טיפול בטריפטאנים וטיפולים עתידיים - Migrane - Triptans and future treatments</title>
		<link rel="alternate" type="text/html" href="https://www.wikirefua.org.il/w/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%A0%D7%94_-_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%98%D7%90%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9D_-_Migrane_-_Triptans_and_future_treatments&amp;diff=114132"/>
		<updated>2014-11-15T08:56:44Z</updated>

		<summary type="html">&lt;p&gt;ברוך אלעד: &lt;/p&gt;
&lt;hr /&gt;
&lt;div&gt;{{מחלה&lt;br /&gt;
|תמונה= [[קובץ:Migraine.jpg|250px]]&lt;br /&gt;
|כיתוב תמונה=&lt;br /&gt;
|שם עברי= מיגרנה - טיפול בטריפטאנים וטיפולים עתידיים&lt;br /&gt;
|שם לועזי= Migrane - Triptans and future treatments&lt;br /&gt;
|שמות נוספים=&lt;br /&gt;
|ICD-10=&lt;br /&gt;
|ICD-9=&lt;br /&gt;
|MeSH=&lt;br /&gt;
|יוצר הערך= פרופ' יאיר למפל&lt;br /&gt;
|אחראי הערך=&lt;br /&gt;
}}&lt;br /&gt;
{{הרחבה|כאב ראש}}&lt;br /&gt;
'''מיגרנה''' היא תופעה המתבטאת בדרך כלל ב[[כאבי ראש]], [[בחילה]], [[הקאות]], פוטופוביה ופונופוביה.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
התופעה חוזרת על עצמה בשכיחות שונה. הכאב מאופיין בעוצמה משמעותית ביותר, ואורך לרוב מעל ל- 12 שעות. אצל 3% מכלל החולים התופעה מלווה בתופעות מקדימות של [[אאורה]]. מיגרנה מערבת כ- 12% מהאוכלוסיה המערבית, בשכיחות פי שלוש בנשים. העומס השנתי של מחלת המיגרנה על החברה מגיע לכדי 30 מיליארד דולר לשנה.{{ש}} &lt;br /&gt;
במשך 100 שנים, [[Ergotamine]] ונגזרותיה היו התכשירים השכיחים ביותר בטיפול במיגרנה.&lt;br /&gt;
בשנת 1991 פותח ואושר לשיווק תכשיר ראשון ממשפחת הטריפטאנים – [[Sumatriptan]]. תכשיר זה שווק תחת השם [[t:אימיטרקס - Imitrex|Imitrex]] ומאז ועד היום 6 תכשירי טריפטאנים נוספים אושרו לשיווק. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==טיפול בטריפטאנים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בישראל משווקים [[Sumatriptan]]{{כ}} (Imitrex,{{כ}} Sumatridex),{{כ}} [[Rizatriptan]]{{כ}} (Rizalt),{{כ}} [[Zolmitriptan]] {{כ}} (Zomig),{{כ}} [[Eletriptan]] {{כ}}(Relert),{{כ}} [[Naratriptan]] {{כ}}(Naramig). {{כ}} [[Almotriptan]] {{כ}}(Axert, Almogran) {{כ}}ו[[Frovatriptan]]{{כ}} (Frova) משווקים ברחבי העולם אך לא הובאו לשוק הישראלי.{{ש}}&lt;br /&gt;
תכשירים אלו הינם אגוניסטים  בררניים של ה[[סרוטונין]] 5HT 1B/1D. הדימיון בפעילותן של התרופות השונות, הביא למחקרים רבים, ברובם נגד אינבו או כנגד תרופת יחוס (Goldstandart) שהינה Sumatriptan. רק מחקרים מעטים עוצבו כמחקרי ראש בראש (תרופה מול תרופה).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בשנת 2002 פירסמה  קבוצת חוקרים מובילה בתחום זה (Ferrari,Goadsby, Roon, Lipton). מטה-אנליזה שבחנה בקפידה 53 מחקרים בניסיון לבחון איזה הוא התכשיר היעיל ביותר בהתאם לנסיבות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
בעיבוד נתונים אלו ובהשוואה ל-Sumatriptan{{כ}} 100 מ&amp;quot;ג (המינון המקובל כיום הוא של 50 מ&amp;quot;ג בלבד), נמצא ש[[Rizatriptan]]{{כ}} 10 מ&amp;quot;ג עדיפה מבחינת יעילות ועקביות השיפור עם עוצמת תופעות לוואי זהה לSumatriptan.{{כ}} Eletriptan {{כ}}80 מ&amp;quot;ג נמצאה יעילה גם היא, עם עקביות זהה אך עם סבילות נמוכה יותר. יש לציין כי כיום מינון השימוש הסטנדרטי נמוך - 40 מ&amp;quot;ג. שאר התרופות – Sumatriptan{{כ}} 25 מ&amp;quot;ג, [[Naratriptan]]{{כ}} 2.5 מ&amp;quot;ג, {{כ}} [[Eletriptan]]{{כ}} 20 מ&amp;quot;ג, אך גם Eletriptan {{כ}}40 מ&amp;quot;ג, [[Zolmitriptan]]{{כ}} 2.5 מ&amp;quot;ג ו– 5 מ&amp;quot;ג וRizatriptan {{כ}}5 מ&amp;quot;ג הצביעו כולם על יעילות פחותה אך סבילות גבוהה יותר. [[Almotriptan]]{{כ}} 12.5 מ&amp;quot;ג שאינה משווקת בארץ נמצאה כבעלת יעילות זהה לSumatriptan אך בעלת יתרון של עקביות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
המסקנה של מטה-אנליזה זו היתה ש-Rizatriptan{{כ}} 10 מ&amp;quot;ג (המינון המקובל בארץ) Eletriptan{{כ}} 80 מ&amp;quot;ג (המינון הגבוה בשיווק) ו[[Almotriptan]]{{כ}} 12.5 מ&amp;quot;ג (התכשיר שאינו בשיווק בישראל) הן התרופות המועדפות.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
לגבי [[Frovatriptan]] התכשיר הנוסף שאינו משווק בארץ פורסם לאחרונה מחקר השוואתי עם [[Almotriptan]] המצביע על בטיחות זהה בין התרופות ויעילות דומה. נמצא יתרון מה בטיפול לטווח ארוך. &lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
===טיפול בטריפטאנים שאינו באמצעות כדורים===&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
# טיפול יומי שאינו באמצעות כדורים – ספיגה באמצעות לכסניות נמסות בפה קיים ב-Rizatriptan וב-Zolmitriptan. יעילותן זהה ליעילותם ככדורים. יש עדיפות מבחינת תופעות הלוואי ובחולים עם תחושת בחילה והקאות. &lt;br /&gt;
# טיפול שאינו פומי – טיפול לא פומי קיים בתכשירי הSumatriptan. בארץ השימוש הלא פומי הוא הזרקתי בלבד עם יעילות ומהירות תגובה גבוהה יותר. כעת בשיווק תכשיר &amp;quot;הזרקה&amp;quot; של [[t:Sumatriptan|Sumatriptan]] עם יעילות ובטיחות זהה במתן תת עורי ללא שימוש במחטים (Sumavel dose pro).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==תכשירים עתידניים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
אין ספק שהטריפטאנים גרמו למהפכה בטיפול החריף במיגרנה. עם זאת אין גם ספק שיש צורך במציאת תרופה חליפית או נוספת על דרך פעולה שונה. &lt;br /&gt;
קבוצת תרופות האמורות להכנס בעתיד הקרוב לשוק התרופות הינן תרופות ממשפחת בולמי קולטני ה- Calcitonin gen relate peptide{{כ}} (GCRP) . במהלך השנים האחרונות  התברר שקבוצת תרופות זו הינה יעילה כנגד מיגרנה בשלב החריף עם מיעוט יחסי של תופעות לוואי. בחיות מעבדה הוכח שתכשירים אלו פועלים על כלי הדם , על מערכת השרירים החלקים בכלי הדם התוך מוחיים, על הנוירונים של הגנגליונים הטריגמינליים וישירות על גזע המוח. מספר חברות תרופות פיתחו או במהלך פיתוח של תכשירים אלו.  שתי התרופות שפיתוחן הוא המתקדם ביותר הינן Olcegepant כטיפול תוך ורידי ו- Telcapant כטיפול פומי, כאשר לתכשיר התוך ורידי &lt;br /&gt;
נמצאה רעילות כבדית מסוימת והמחקרים עדיין לא מוצו. לעומת זאת Telcapant עברה מספר מחקרים בשלב מחקרי 3. בשלב ראשוני תיועד התרופה בעיקר לחולים עם תופעות לוואי לטריפטאנים. מחקר שמנוהל כעת מכוון לקבוצת החולות הסובלות ממיגרנה של הוסת. המיגרנה, כידוע, תלויה בחלק מהמקרים במחזוריות ההורמונאלית ומתגברת לקראת המחזור החודשי. עלייה זו מתבטאת הן בשכיחות ההתקפים והן בעוצמתן. בוצעו נסיונות מחקר לטיפול מונע בקבועת חולות זו באמצעות [[Naproxen]]{{כ}} (Probenecid), טיפול הורמונלי באסטרוגנים ואף בטריפטנים עם מחצית חיים ארוכה יותר דוגמת [[Naratriptan]]. אף אחת מהתרופות לא פתרה את הבעיה. קיימות עדויות שבקבוצת חולות אלו מתן מונע של Telcapant עשוי להיות יעיל.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
קיימים עוד תכשירים בשלבי מחקר שונים  המשתייכים לקבוצת תרופות זו דוגמת BI 44370 ו-MK 3207.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
תרופות נוגדות מיגרנה אחרות הנמצאות בשלבים שונים של מחקר ופיתוח הינם:&lt;br /&gt;
# מחקר שבא לבחון מחדש את דיהדרוארגוטמין DHE. תכשיר [[Ergotamine]] הינו תכשיר מוכר וישן. יעילותו כתכשיר אנטימיגרנוטי מוכרת, אך השימוש צומצם עקב תופעות לוואי. במחקר רב מרכזי שבחן שימוש ב- DHE כתרסיס פומי (תכשיר MAP 0005) נמצא שיעילותו גבוהה ובטיחותו טובה במצבי מיגרנה עם וללא אאורה. &lt;br /&gt;
# במסגרות מחקריות ראשונית מבוצעים  כעת מחקרים  בניסיון לשפר את הטיפול במיגרנה ונבחנים התכשירים הבאים:&lt;br /&gt;
פרוסטגלנדינים Transient potential cation chanel, Subfanily member 1 (TRPV1); EP4, גלוטאמין Nitric oxide synthase{{כ}} (NOS) ו-(AMPA/Kainate).&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==טיפולים שאינם תרופתיים==&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
# הזרקת [[Botulinum toxin A]] – הזרקת [[Botulinum toxin A]] בנקודות ספציפיות. נמצאה יעילות אם כי בצורה קלה בטיפול במיגרנה כרונית. הומלץ על הרחבת המידע במחקרים נוספים. בשלב החריף של ההתקף לא נמצאה כל יעילות בטיפול. &lt;br /&gt;
# הקרנה באמצעות גירוי טראנס מגנטי ([[TMS]]) – בפרסומים במספר כתבי עת מכובדים  מצוינים, יעילות טובה מאד ואספקטים עתידיים בטיפול חריף וכרוני, בהקרנת טראנס מגנטית במיגרנה. בארץ לא אושר עד כה המחקר לטיפול מניעתי.&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
==ביבליוגרפיה==&lt;br /&gt;
&amp;lt;blockquote&amp;gt; &lt;br /&gt;
&amp;lt;div style=&amp;quot;text-align: left; direction: ltr&amp;quot;&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
* Ferrari MD, Goadsby PJ, Room KI, Lipton RB. Triptans (serotonin, 5-HT 1B/1D a gonists) in migraine: detailed results and methods of a meta-analysis of 53 trials. Cephalalgia 2002:22;633-58.&lt;br /&gt;
* Sullivan E, Bushnell C. Management of menstrual migraine: a review of current abortive and prophylactic therapies. Curr Pain Headache Rep 2010;14(5):376-84.&lt;br /&gt;
* Eftekhari S, Edvinsson L. Possible sites of action of newcalcitonin gene-related peptide recepror antagonist. Ther Adv Neurol Disord. 2010:3(6):369-78.&lt;br /&gt;
* Dodick DW, Kost J, Assaid C, Lines C, Ho TW. Sustained pain freedom and no adverse events as an endpoint in clinical trials of acute migraine treatment: application to patient-level data of the CGRP receptor antagonist, telcagepant, and zolmitriptan. Cephalalgia 2010;11.&lt;br /&gt;
* Magis D, Schoenen J. Treatment of migraine: update on new therapies. Curr Opin Neurol.2011; April 21, 2011.&lt;br /&gt;
* Almaraz AC, Dilli E, Dodick DW. The effect of prophylactic medications on TMS for migraine aura. Headache 2010;50(10):1630-3.&lt;br /&gt;
&amp;lt;/div&amp;gt;&lt;br /&gt;
&amp;lt;/blockquote&amp;gt;&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
{{ייחוס|פרופ' יאיר למפל, מנהל מחלקה נוירולוגית, ב[http://www.wolfson.org.il/ מרכז הרפואי ע&amp;quot;ש אידית וולפסון], חולון.}}&lt;br /&gt;
&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:משפחה]]&lt;br /&gt;
[[קטגוריה:נוירולוגיה]]&lt;/div&gt;</summary>
		<author><name>ברוך אלעד</name></author>
	</entry>
</feed>