מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

אפידמיולוגיה של מחלת הסוכרת - Diabetes epidemiology

מתוך ויקירפואה

אפידמיולוגיה של מחלת הסוכרת
Diabetes Epidemiology
Blue circle for diabetes.png
עיגול כחול - הסמל העולמי לסוכרת
ICD-10 Chapter E 10.Chapter E 14.
ICD-9 250
MeSH C18.452.394.750
יוצר הערך ד"ר אמיר תירוש
Sukeret2.JPG
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםסוכרת

סוכרת הינה מחלה נפוצה מאוד, עם שיעורי היארעות המאמירים בקצב מדאיג בשנים האחרונות ברחבי העולם. למרות היכולת לבצע אבחנה בקלות ובצורה אחידה, קיימים סוגים שונים של המחלה עם אטיולוגיות שונות ומגוונות. כמו כן, ישנה קשת רחבה של הפרעות מטבוליות וביטויים קליניים של המחלה. למרות ריבוי המחקרים בנושא, האטיולוגיה המדויקת של התפתחות מחלת הסוכרת הנפוצה ביותר – סוכרת מסוג 2 – עדיין איננה ידועה.

סוכרת מסוג 1

סוכרת מסוג 1 נחשבה בעבר כמחלה של גיל הילדות וגיל העשרה בלבד (מרבית החולים לוקים במחלה לפני גיל 20), שמתבטאת בהופעה חדה ואגרסיבית כגון קטואצידוזיס. בשנים האחרונות התברר כי כ-40% מהמקרים של סוכרת מסוג 1 מופיעים בגיל מבוגר יותר, ובצורה שאינה סוערת ואינה מלווה בקטואצידוזיס.[1] יתרה מכך, ככל שגיל הופעת המחלה מבוגר יותר, כך שיעור הקטואצידוזיס נמוך יותר.[1]

היארעות הסוכרת עולה בשיעור ממוצע של 5%-2% לשנה ברחבי העולם, בעיקר באזורים בהם השכיחות היתה נמוכה בעבר.[2] קיימת שונות גיאוגרפית מרשימה בשיעורי ההיארעות של סוכרת מסוג 1. ההיארעות בסין, למשל, נמוכה במיוחד: כ-0.57 מקרים חדשים לשנה לכל 100,000 תושבים מתחת לגיל 18. זאת לעומת היארעות של 18-20 מקרים חדשים לשנה לכל 100,000 תושבים מתחת לגיל 18 בבריטניה, והיארעות גבוהה מאוד בפינלנד ובסרדיניה: כ-50 מקרים חדשים לשנה לכל 100,000 תושבים.[3]

גיל הופעת המחלה הממוצע יורד בשנים האחרונות (במיוחד בגילאי הילדות המוקדמת, לפני גיל חמש). לדוגמא, שיעור ההיארעות של סוכרת מסוג 1 בקרב קבוצת הגיל של 0-34 שנים לא עלה בשוודיה, אך חציון גיל הופעת המחלה ירד. ממצאים דומים דווחו גם בבלגיה.

הסיבה להופעת המחלה בגיל צעיר יותר אינה ברורה. ייתכן שהאוכלוסייה נחשפת לכמויות גדולות יותר של השפעות סביבתיות שטרם אותרו, או שהעלייה במשקל הממוצע כחלק ממגמת ההשמנה העולמית היא הגורם להופעה המוקדמת יותר של המחלה.[1]

מגמה נוספת בעליית ההיארעות של סוכרת מסוג 1 קשורה בהגירה: המהגרים מסגלים לעצמם את שיעור ההיארעות של סוכרת בקרב האוכלוסייה המקומית בארצם החדשה תוך זמן קצר. עובדה זו בולטת במיוחד בקרב מהגרים מדרום-מזרח אסיה (שם שיעור הסוכרת נמוך במיוחד) שהיגרו לבריטניה.[4] מגמה זו מחזקת את הסברה אודות השפעתם המשמעותית של גורמים סביבתיים שונים על התפתחות הסוכרת. חיזוק נוסף לסברה זו ניתן על ידי הירידה בשיעור המקרים החדשים הקשורים להפלוטיפ של HLA בגילאי הילדות, עם עלייה מקבילה בשיעור המקרים החדשים הנובעים מהשפעות סביבתיות.[5]

סוכרת מסוג 2

בשני העשורים האחרונים מדברים על מגיפה של סוכרת מסוג 2. על פי הערכת המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), כ-18.2 מיליון תושבים בארה"ב סובלים ממחלת הסוכרת (כ-90% מתוכם חולים בסוכרת מסוג 2), ורק כ-13 מליון מתוכם אובחנו.[6] אחד מכל שלושה אנשים שנולדו בארה"ב בשנת 2000 יפתח סוכרת במהלך חייו. מספר החולים המשוער בעולם הוא כ-194 מליון. מספר זה צפוי לגדול לכ-221 מליון חולים עד סוף העשור, ול-333 מליון בשנת 2025.[7]

היארעות המחלה נמצאת במגמת עלייה בכל חתכי האוכלוסייה, בשני המינים ובכל הגילאים. מה שמדאיג במיוחד הוא העלייה בשיעור ההיארעות בקרב צעירים (מגילאי העשרה ועד העשור השלישי והרביעי)[8] ובני מיעוטים.[9] עלייה זו מקבילה לעלייה המדאיגה במימדי ההשמנה במדינות העולם המפותחות, ולאחרונה גם במדינות המתפתחות.[6] אחד הגורמים לה הוא השינויים הרבים באורח החיים: עלייה בצריכת מזון עתיר בקלוריות בקרב ילדים, מיעוט בפעילות גופנית, וגורמים רבים נוספים שטרם אותרו. קרוב לוודאי שבשלב מסוים, שיעור הסוכרת מסוג 2 ישתווה לזה של סוכרת מסוג 1 בגילאי הילדות.

טרום-סוכרת

אבחנה של טרום-סוכרת מתייחסת הן לרמת גלוקוז מוגברת בבדיקה בצום (IFG) והן לאי סבילות לגלוקוז בבדיקת העמסה (IGT). שתי הבדיקות בוחנות תהליכים שונים במטבוליזם הגלוקוז, ולכן רק 30% מהחולים עם IGT יאובחנו כסובלים מ-IFG בבדיקה בצום.[10] כמו כן, רק 50% מהחולים עם IFG יאובחנו כסובלים מ-IGT בבדיקת העמסת סוכר.

בכדי להגדיל את המתאם בין בדיקת הסוכר בצום לבדיקת העמסת סוכר, ועדת המומחים של האגודה האמריקנית לסוכרת המליצה לפני מספר שנים להוריד את ערכי הסף של IFG ל-100 מ"ג לדציליטר. שינוי הקריטריונים מאפשר להגיע למתאם של 60% בין IFG ל-IGT, במחיר של עלייה של כ-20% בשיעור הממצאים החיוביים הכוזבים (false positive).[9] בעקבות שינוי הקריטריונים, שיעור החולים המוגדרים כסובלים מ-IFG בדנמרק עלה מ-11.8% ל-37.6% באוכלוסייה הבוגרת (36). כמו כן, מספר החולים הסובלים מטרום-סוכרת בקבוצת הגיל של 40-64 עלה בארה"ב מ-8.5 מליון ל-24.9 מליון (12,36), ו-28.7% מכלל האוכלוסייה בסין ו-45.7% בצרפת יוגדרו כסובלים מ-IFG.

סיכום

מחלת הסוכרת, על סיבוכיה הרבים, כרוכה בנטל רב, הן לחולה ולבני משפחתו והן לחברה ולמערכות הבריאות ברחבי העולם. נסיונות לאיתור חולים המצויים בסיכון מוגבר והפעלת תוכניות למניעה או לדחיית ההופעה של המחלה הפכו ליעד מרכזי למחקר בשנים האחרונות. כמו כן, הדיון הער בספרות המקצועית בשאלה היכן למתוח את הגבול בין ערכי גלוקוז תקינים וערכים שאינם תקינים עדיין לא הגיע לסיומו, והינו בעל משמעות חברתית וכלכלית כבדת משקל.

ביבליוגרפיה

  1. 1.0 1.1 1.2 Aronow WS, Ahn C. Incidence of heart failure in 2,737 older persons with and without diabetes mellitus. Chest, 1999;115:867-868.
  2. Iribarren C, Karter AJ, Go AS, et al, Glycemic control and heart failure among adult patients with diabetes. Circulation, 2001;103:2668-2673.
  3. Bertoni AG, Kirk JK, Goff DC Jr, et al. Excess mortality related to diabetes mellitus in elderly Medicare beneficiaries. Ann Epidemiol, 2004; 14:362-367.
  4. Shindler DM, Kostis JB, Yusuf, et al. Diabetes mellitus, a predictor of morbidity and mortality in the Studies of Left Ventricular Dysfunction (SOLVD) Trials and Registry. Am J Cardiol,1996;77:1017-1020.
  5. From AM, Leibson CL, Bursi F, et al. Diabetes in heart failure: Prevalence and impact on outcome in the population. Am J Med, 2006, 119(7); 591-599.
  6. 6.0 6.1 Valensi P, Paries J, Attali JR. Cardiac autonomic neuropathy in diabetic patients: influence of diabetes duration, obesity, and microangiopathic complications the French multicenter study. Metabolism, 2003;52:815-820.
  7. . Jokinen V, Ukkola O, Airaksinen KE, et al. Temporal changes in cardiovascular autonomic regulation in type II diabetic patients: association with coronary risk variables and progression of coronary artery disease. Ann Med, 2003;35:216-223.
  8. Kataoka M, Ito C, Sasaki H, et al. Low heart rate variability is a risk factor for sudden cardiac death in type 2 diabetes. Diabetes Res Clin Pract, 2004;64:51-58.
  9. 9.0 9.1 Whang W, Bigger JT Jr. Comparison of the prognostic value of RR-interval variability after acute myocardial infarction in patients with versus those without diabetes mellitus. Am J Cardiol, 2003;92:247-251.
  10. Kannel WB, Mcgee DL. Diabetes and cardiovascular risk factors: the Framingham Study. Circulation, 1979;59:8-13.

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אמיר תירוש, מחלקה פנימית א' ו-ג', המרכז הרפואי שיבא, תל השומר (יוצר\י הערך)