האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

המלצות לאבחון, טיפול, מעקב ומניעת סרטן בחולים עם תסמונות פוליפוזיס משפחתית אדנומטוטית – נייר עמדה

מתוך ויקירפואה

Ambox warning blue.png
ערך זה הוא נייר עמדה סגור לעריכה
המלצות לאבחון, טיפול, מעקב ומניעת סרטן בחולים עם תסמונות פוליפוזיס משפחתית אדנומטוטית
תחום גסטרואנטרולוגיה
Familial adenomatous polyposis as seen on sigmoidoscopy.jpg
האיגוד המפרסם החוג למחלות ממאירות של דרכי העיכול, האיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה ומחלות כבד
קישור באתר ההסתדרות הרפואית בישראל
תאריך פרסום יולי 2011
יוצר הערך אליזבט הלף, יעל גולדברג, רויטל קריב, אלכס וילקין, זהר לוי, מנחם מושקוביץ, ירון ניב
ניירות עמדה מתפרסמים ככלי עזר לרופא/ה ואינם באים במקום שיקול דעתו/ה בכל מצב נתון.

כל הכתוב בלשון זכר מתייחס לשני המגדרים.
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםפוליפוזיס אדנומטוטי משפחתי

כשלושים אחוזים ממקרי סרטן הכרכשת והחלחולת נחשבים משפחתיים. רק חלקם הקטן מתאפיין בריבוי פוליפים. קיימות מספר תסמונות משפחתיות תורשתיות המתאפיינות בפוליפוזיס. הפוליפים הם מסוגים שונים והפתוגנזה שלהם שונה. צריך להבדיל בין התסמונות הבאות לידי ביטוי באדנומות, פוליפים המרטומטותיים או פוליפים היפרפלסטיים. כמו כן, יש להבדיל בין התסמונות על פי מספר הפוליפים המאפיין אותן: תסמונת עם יותר מ־100 אדנומות; תסמונות עם 10–100 אדנומות; או תסמונת עם פוליפים בודדים. התסמונות השונות נבדלות גם בצורת ההעברה התורשתית שלהן: אוטוזומלית דומיננטית או אוטוזומלית רצסיבית.

אבחון מוקדם חשוב ביותר למניעת התפתחות סרטן הכרכשת והחלחולת. תסמונת פוליפוזיס אדנומטוטית מתאפיינת במאות עד אלפי פוליפים לאורך הכרכשת ובפתולוגיה נוספת באברי גוף אחרים, כפי שיפורט. מחלה זו מועברת בתורשה אוטוזומלית דומיננטית וקיימת ב־50 אחוזים מקרובי המשפחה מדרגה ראשונה, עם חדירות שמגיעה ל־100 אחוזים. בנייר עמדה זה מובאות ההנחיות העולמיות לאבחון מטופלים עם תסמונות של ריבוי פוליפים אדנומטוטיים, טיפול בהם ומעקב אחריהם.

הקדמה

כאחוז אחד ממקרי סרטן הכרכשת והחלחולת מקורו בתסמונות משפחתיות המתאפיינות בריבוי פוליפים אדנומטוטיים במערכת העיכול (פוליפוזיס). צריך להבדיל בין תסמונות עם יותר מ־100 אדנומות לבין תסמונות עם 1–100 אדנומות. התסמונת עוברת בתורשה אוטוזומית דומיננטית ולרוב קשורה בשינוי בגן APC. בכ־70 אחוזים קיימת עדות לאנמנזה משפחתית, ובשאר החולים המוטציה חדשה, ללא אנמנזה משפחתית בדור הקודם. גם במקרים אלו, הסיכון למחלה בקרב הצאצאים נאמד ב־50 אחוזים. נמצא, כי חלק ממקרים אלו הם כתוצאה ממצב הקרוי פסיפס גנטי (מוזאיקה גנטית); לפיכך, כל אדם עם יותר מ־10 פוליפים אדנומטוטיים חשוד כלוקה במחלה ויש להפנותו לייעוץ גנטי[1].

תסמונת פוליפוזיס אדנומטוטית משפחתית מסווגת לשני סוגים עיקריים: התסמונת הקלאסית, המתאפיינת בהופעת מאות עד אלפי פוליפים אדנומטוטיים במהלך החיים ובהופעה של סרטן הכרכשת והחלחולת עד גיל 40 שנה (100 אחוזים מהנשאים), ותסמונת פוליפוזיס אדנומטוטית משפחתית מוחלשת (Attenuated FAP), אשר מתבטאת בפחות פוליפים, המתפתחים בגיל מאוחר יותר[1].

בתסמונות אלו קיים ביטוי של סימנים נוספים כמו אוסטיאומות, אנגיוליפומות, ונגעים של צבענות יתר (היפר פיגמנטציה) ברשתית (CHRPE‏ - Congenital Hypertrophy of Retinal Pigment Epithelium), עלייה בשכיחות סרטן הפפילה (שני בשכיחותו), התריסריון השני, בלוטת התריס, המוח, דסמואידים והפטובלסטומות בילדים. בקיבה אנו עדים להתפתחות פוליפים היפרפלסטיים מסוג Fundic glad polyps, וקיימים חילוקי דעות לגבי עלייה בשכיחות סרטן הקיבה בקרב חולים אלו.

תסמונת נוספת הכרוכה בריבוי אדנומות במעי קרויה MYH Associated Polyposis. זו מועברת באופן רצסיבי כתוצאה ממוטציות בגן MYH. פרטים שירשו מוטציות בגן זה משני הוריהם נמצאים בסיכון מוגבר לפתח פוליפים וסרטן במערכת העיכול, בהסתמנות דמוית FAP‏ (Familial Adenomatous Polyposis). תסמונת זו אופיינה רק בסוף המאה ה-20, לכן עדיין מרובים סימני השאלה לגביה. לדוגמה, לא ברור אם נשאים של המוטציה נמצאים אף הם בסיכון מוגבר לסרטן הכרכשת והחלחולת, מהי חדירות התסמונת ומה הערכת הסיכון לממאירויות אחרות. באוכלוסייה המקומית התגלו מוטציות בעיקר בקרב יהודים יוצאי מרוקו.

תסמונת המתבטאת בלמעלה מ-100 פוליפים אדנומטוטיים FAP‏ (Classic Familial Adenomatous Polyposis)

  • בחשד קליני למחלה:
יש לבצע בירור גנטי לגן ה-APC במטופל, ואם התוצאה שלילית יש לשקול בדיקת MYH. אלגוריתם הבירור מונחה ממספר הפוליפים ואופיים, אופי האנמנזה המשפחתית, ונתונים אודות שכיחות המצב הגנטי והמוטציות השונות בקבוצות האתניות השונות. בירור גנטי חיובי מאשש קיום התסמונת, ונותן הזדמנות לבדיקת קרובי משפחה ולעיתים לבצע אבחון טרום לידתי. עם זאת, יש לזכור כי האבחנה הראשונית היא קלינית, ובדיקה גנטית המפורשת כשלילית אינה שוללת את קיום המחלה. לכן, יש לבצע מעקב כפי שיפורט בהמשך[1]
  • מעקב אנדוסקופי של הכרכשת:
    1. המעקב מתחיל בגיל 10–12 שנים, ומפחית את הסיכון לסרטן הכרכשת והחלחולת, ואת הסיכון לתמותה ממחלה זו בחולים עם פוליפוזיס אדנומטוטית משפחתית קלאסית[2][3][4][5] (דירוג המלצות B). במחקרים שהתבססו על מאגרי חולים משוודיה, פינלנד, דנמרק, הולנד ואנגליה, דווח שהיארעות סרטן הכרכשת והחלחולת הייתה גבוהה יותר (80-70 אחוזים) בסדרות של חולים תסמיניים לעומת 10-3 אחוזים בקרב חולים שעברו קולונוסקופיות במסגרת בדיקות סקר. נמצא שלאחר כריתת הכרכשת חלה ירידה משמעותית בתמותה[3][4][5][6]
    2. יש להתחיל מעקב עם סיגמואידוסקופיה מגיל 10–12 שנים, כל שנתיים, עד הופעת האדנומות, ואז יש לערוך מעקב קולונוסקופי כל שנה עד לכריתת הכרכשת[7] (דירוג המלצות B). מכלל החולים בתסמונת פוליפוזיס משפחתית, 50 אחוזים מפתחים אדנומות עד גיל 15 שנים ויותר מ־95 אחוזים עד גיל 35 שנים. בסדרות האירופאיות נמצא כי סרטן הכרכשת והחלחולת אינו מתפתח לפני גיל 10 שנים. בסדרות אלו, שכללו 1,073 חולים בסרטן הכרכשת והחלחולת, שניים בלבד (0.2 אחוזים) מתחת לגיל 15 שנים[7]. מכיוון שחדירות המחלה היא 100 אחוזים, במשפחות עם מוטציה ידועה, על המעקב הקולונוסקופי להימשך עד להופעת הפוליפים וכריתת החלחולת. במשפחות עם תסמונת פוליפוזיס משפחתית קלאסית שהפגם הגנטי לא אותר או לא נבדק, יש להמשיך את המעקב עד גיל 50 שנה. במשפחות אלו, הסיכון להופעת המחלה לאחר גיל 50 שנה נמוך ביותר, ומעקב לגילוי מוקדם צריך להתבצע על פי ההוראות לאוכלוסייה הכללית.
      מאחר שחולים עם תסמונת פוליפוזיס משפחתית קלאסית מפתחים אדנומות בחלחולת תחילה, ההנחיה היא לביצוע סיגמואידוסקופיות עד להופעת הפוליפים ואחר כך קולונוסקופיות עד לכריתת החלחולת. הזמן בין הופעת האדנומה להתפתחות סרטן, זהה במטופלים עם תסמונת פוליפוזיס אדנומטוטית ובמטופלים עם סרטן כרכשת חלחולת אקראי (15-10 שנים). לכן, יש לבצע סיגמואידוסקופיה כל שנתיים עד להופעת הפוליפים, ואחר כך לבצע מדי שנה קולונוסקופיה עד לכריתת החלחולת[7]
  • הניתוח — סוג ומעקב:
    1. סוג הניתוח המומלץ:
      כריתה שלמה של הכרכשת והחלטה אינדיבידואלית לגבי כריתת החלחולת (דירוג המלצות B). אפשרויות הניתוח הן כריתת הכרכשת וחיבור בין המעי הדק לחלחולת (Ileorectal Anastomosis - IRA) או כריתה שלמה של הכרכשת והחלחולת עם יצירת מאגר באמצעות כיס מעי דק[8] ‏ (IPAA‏ - Ileal Pouch Anal Anastomosis). עקב הסיכון המשמעותי לסרטן בחלחולת, ההמלצה ברוב החולים היא לבצע כריתה שלמה של הכרכשת והחלחולת, במרכז המתמחה בביצוע ניתוחים מסוג זה. בנשים צעירות המעוניינות להרות, עקב הסיכון של פגיעה בפוריות לאחר IPAA, אם מספר האדנומות בחלחולת קטן ומאפשר כריתה ומעקב אנדוסקופי, יש לבצע כריתה של הכרכשת בלבד. לאחר תקופת הפוריות ניתן להשלים את הטיפול בניתוח.
      במרבית המחקרים הגדולים[9] נמצא קשר בין עומס הפוליפים ומיקום השינוי הגנטי ב-APC. לכן, יש הנעזרים היום בסוג הספציפי של המוטציה הגנטית בהחלטה לגבי סוג הניתוח[10].
      קיום שאתות מסוג דסמואיד או אנמנזה משפחתית של שאתות אלה, צריכים אף הם להוות שיקול בסוג הניתוח שיבוצע. כל ניתוח באוכלוסייה זו מהווה גורם סיכון להתפתחות דסמואידים. הניתוחים הללו מומלצים לקראת סוף העשור השני של החיים או בתחילת העשור השלישי. זהו ניתוח אלקטיבי שניתן לבצע בזמן ובמקום הנוחים למטופל ובני משפחתו
    2. לאחר ניתוח IRA או IPAA:
      על המטופלים לעבור בדיקה אנדוסקופית כל 6–12 חודשים, בתלות במספר הפוליפים באזור הנותר[11][12] (דירוג המלצות B). מכיוון שלאחר ניתוח לכריתת הכרכשת מסוג IRA או IPA עדיין יש סיכון להישארות לפוליפים וסרטן ברירית שנותרה, הכרחי לבצע מעקב אנדוסקופי. אם לאחר ניתוח מסוג IRA יש פוליפים הגדולים מחמישה מילימטרים או אם קיימת היסטולוגיה מתקדמת, מומלץ להשלים את כריתת החלחולת[12]. תזמון בדיקות המעקב תלוי במספר, בגודל, ובהיסטולוגיה של הפוליפים באותו אזור, והוא נע בין 3–6 חודשים לגבי החלחולת ובין 6–12 חודשים לגבי IPAA‏[1][7][11]
  • מניעה תרופתית של פוליפים וסרטן הכרכשת:
    ניתן לשקול טיפול בסלברה (Celecoxib) או ב-Sulindac במטופלים שמסרבים לעבור ניתוח; במטופלים עם מספר פוליפים קטן המעוניינים לדחות את הניתוח; או כאשר קיימת הוריית נגד נגד לניתוח. כמו כן, ניתן לשקול טיפול זה במטופלים שעברו כריתת כרכשת מסוג IRA למניעת הישנות פוליפים בחלחולת (דירוג המלצות B).
התרופה הראשונה שהוכחה יעילותה למטרות אלו בחולים עם תסמונת פוליפוזיס משפחתית הייתה Sulindac‏[13]. בהמשך פותחו תרופות ברירניות (סלקטיביות) לחסימת 2-COX, והן נמצאו יעילות בצמצום גודלם ומספרם של פוליפים בכרכשת[14]. בחלק מהמחקרים, חולים שטופלו תרופות אלו פיתחו תופעות קרדיו־וסקולריות (אוטם שריר הלב או אירוע מוח). לכן, במדינות שבהן משווקת התרופה Sulindac יש עדיפות לטיפול זה. בישראל התרופה Sulindac אינה משווקת, ומכיוון שמרבית המטופלים עם FAP הם צעירים ובריאים מבחינה קרדיו־וסקולרית, הטיפול בסלברה מומלץ למניעת פוליפים וסרטן כרכשת במטופלים אחרי ניתוח IRA, במטופלים המעוניינים לדחות את הניתוח, או אם קיימת הוריית נגד לביצוע ניתוח
  • מעקב ומניעת שאתות אחרות במערכת העיכול:
    1. במחקרים פרוספקטיביים הודגם, כי בדיקה אנדוסקופית של התריסריון מאפשרת לאבחן אדנומות וסרטן בשלב מוקדם (דירוג המלצות B):
      במחקרים רבים הודגם, כי 90-50 אחוזים מחולי תסמונת פוליפוזיס משפחתית מפתחים אדנומות בתריסריון, בעיקר באזור האמפולה של ואטר (Ampulla of Vater). במרבית המחקרים חומרת המחלה נמדדת על פי קריטריונים על שם שפיגלמן, הכוללים מספר פוליפים, גודל, סוג היסטולוגי ודרגת הדיספלזיה[15]. לאחר כריתת הכרכשת, סיבת התמותה השכיחה ביותר בחולי תסמונת פוליפוזיס משפחתית היא סרטן התריסריון (בעיקר פריאמפולרי).
      בשלושה מחקרים גדולים נדון נושא סרטן התריסריון[16][17] בשלושתם הודגם, כי התפתחות סרטן מאדנומה נמשכת כעשור ותלויה בשלב על פי חלוקת שפיגלמן. במחקר שנערך בסקנדינביה הודגם, כי שניים מתוך 27 חולים עם אדנומות בשלב ארבע פיתחו סרטן לעומת שניים מתוך 339 עם שלב מחלה בין 0–3. הסיכון המצטבר לסרטן בתריסריון בגיל 57 שנים היה 4.5 אחוזים‏[16]
    2. מעקב אנדוסקופי אחר חולים עם אדנומות באזור האמפולה ופוליפים בתריסריון בשלב מתקדם (שלב 3 או 4), והטיפול בהם, יכולים להפחית את שיעור התמותה מסרטן באזורים אלו (דירוג המלצות C). הסיכון לפתח סרטן בתריסריון נמצא ביחס ישר לשלב שפיגלמן. 36-7 אחוזים מהמטופלים יהיו עם שלב שפיגלמן 3 או 4 בזמן האבחנה, לכן זיהויים ואבחונם חיוניים ביותר[16]. האבחון והמעקב נעשים באמצעות גסטרוסקופיה ודאודנוסקופיה, ובאמצעות סקירת על שמע (US) אנדוסקופית בשלב שפיגלמן מתקדם או במחלה אמפולרית. אפשרויות הטיפול הן אנדוסקופיות או כירורגיות[7][16][18]. אין הסכמה ברורה לגבי סוג הטיפול.
      מקובל שבחולים עם שפיגלמן 0–1, מספיקים כריתה אנדוסקופית של הפוליפים ומעקב מדי חמש שנים. יש לכרות את הפוליפים הגדולים מ־1 סנטימטר או בעלי היסטולוגיה מתקדמת. החיסרון הוא הסיכון להיסטולוגיה מתקדמת ואף לסרטן בפוליפ קטן יותר[1][7]
    3. יש להתחיל במעקב אנדוסקופי אחר דרכי העיכול העליונות בגילים 20–30 שנה:
      תזמון המרווח בין בדיקה לבדיקה תלוי בשלב השפיגלמן (דירוג המלצות C). סרטן באזור זה נדיר לפני גיל 30 שנה[18], ולכן מומלץ להתחיל במעקב אנדוסקופי של התריסריון סביב גיל 20–30 שנה. מומלץ להיעזר בדואודנוסקופ בין 1–5 שנים, בתלות בשלב המחלה[7][16]
    4. במטופלים עם מחלה בשלב שפיגלמן מתקדם, ניתן לשקול טיפול בסלברה לעיכוב גדילה והתפתחות פוליפים בתריסריון[15] (דירוג המלצות C)
    5. שאתות במעי הדק (פרט לתריסריון):
      בכל חשד קליני לפתולוגיה במעי הדק יש לבצע CT ו/או בדיקת קפסולה של המעי הדק כשאין חשד לחסימת מעי (דירוג המלצה C)‏[1]. אין המלצה לבצע בדיקות שיגרה. פרט לתריסריון, פוליפים וסרטן במעי הדק הם נדירים גם בחולי תסמונת פוליפוזיס משפחתית. בדיקות שיגרה לגילוי מוקדם ומניעה של סרטן המעי הדק, כמו טומוגרפיה מחשבית ובדיקת הקפסולה האנדוסקופיה, עדיין לא הוכחו כיעילות. מספר הפוליפים וחומרת המחלה במעי הדק קשורים לחומרת המחלה בתריסריון[16][18][19]
  • שאתות מסוג דסמואיד:
    1. בכל חשד קליני (תלונה של המטופל או ממצא בבדיקה הגופנית), יש לבצע בירור בבדיקת דימות, אך אין הוריה לביצוע מעקב לגילוי מוקדם.
    2. טיפול בדסמואיד:
      קו הטיפול הראשון היום הוא בתרופה Sulindac ‏(300 מיליגרם ביום) במשלב עם טמוקסיפן (120-40 מיליגרם ביום): מאחר שתרופה זו אינה משווקת בישראל, אנו ממליצים על Celecoxib (דירוג המלצה C). בין 15-10 אחוזים מהחולים עם תסמונת פוליפוזיס משפחתית מפתחים דסמואידים. גורמי הסיכון להתפתחות שאת דסמואידית הם ניתוחי בטן ואנמנזה משפחתית של שאת מסוג זה. למיקום השינוי הגנטי לאורך הגן תפקיד חשוב בניבוי ההתפתחות של דסמואיד[20]. מרבית הדסמואידים הם בדופן הבטן או בתוכה, והם ניתנים לאבחון בטומוגרפיה מחשבית או בתהודה מגנטית (MRI). כאשר הדסמואיד קטן ואי תסמיני יש מקום לשקול מעקב בלבד[1]. אם קיימת עדות לגדילה או קיימים תסמינים (חסימת מעיים או כאבי בטן), יש מקום לניסיון טיפולי בטמוקסיפן ו-Celecoxib. אפשרויות הטיפול מבוססות על סדרות קטנות והשלכות משאתות אלו בחולים שאינם לוקים בתסמונת פוליפוזיס משפחתית[21]
    3. למטופלים שאינם מגיבים לשילוב התרופתי האמור, אנו ממליצים ניסיון בכימותרפיה או בהקרנות (דירוג המלצות C): שילוב של דקרבזין ( Dacarbazine) ודוקסורוביצין (Doxorubicin)[22] או מתוטרקסט (Methotrexate) ווינבלסטין (Vinblastine)[23] הראו יעילות במחקרים קטנים ובלתי מבוקרים. קיימים חילוקי דעות לגבי יעילות של ניתוח במצב זה[21][24]. קיים קושי טכני בכריתת דסמואידים, עם שיעורי הישנות גבוהים וסיכון משמעותי של דימום ותסמונת המעי הקצר[25]. האפשרות הניתוחית נותרת עבור חולים תסמיניים שלא הגיבו לטיפולים אחרים
  • מעקב ומניעת סרטן בבלוטת התריס:
    חולים עם תסמונת פוליפוזיס משפחתית מצויים בסיכון של 3-2 אחוזים לפתח סרטן בבלוטת התריס. לכן, יש הממליצים על ביצוע בדיקה גופנית של אזור הבלוטה וסקירת על שמע פעם בשנה[26]

אבחון, בירור ומעקב אחר מטופלים עם 10–100 פוליפים (Attenuated familial adenomatous polyposis or MYTH polyposis)

תסמונות אלה באות לביטוי ב־100-10 פוליפים אדנומטוטיים ותסמיני מחלה שונים. מטופלים עם 10–100 פוליפים אדנומטוטיים, גם ללא אנמנזה משפחתית, צריכים לעבור ייעוץ גנטי. אם יש אנמנזה משפחתית של תורשה אוטוזומלית דומיננטית, בדיקת ה-APC היא המתאימה. במשפחות עם צורת תורשה אוטוזומלית רצסיבית מומלץ בשלב הראשון לבדוק את הגן MYH. כשהמקרה הוא יחיד במשפחה ואין צורת תורשה ברורה, ההחלטה לגבי סדר הבדיקות מושפעת מנתונים נוספים כמו: קרבת משפחה בין ההורים, שייכות לקבוצה אתנית ומעורבות אברי מטרה אחרים.

ב-AFAP, הפוליפים והסרטן מופיעים כעשור מאוחר יותר מהתסמונת הקלאסית. תסמונת מוחלשת תוארה בתשע משפחות עם מוטציה מתאימה. נמצא שסרטן מתפתח בגיל 54 שנים בממוצע ולא היה אף אירוע של סרטן הכרכשת והחלחולת לפני גיל 24 שנים[27]. בקרב קבוצת חולים אמריקאיים, גיל הופעת הסרטן המוקדם ביותר היה 29 שנים[28]. ההוריה היא להתחיל את המעקב האנדוסקופי מגיל 18–20 שנים; אך בניגוד לתסמונת הקלאסית, יש לבצע קולונוסקופיות אחת לשנתיים, מכיוון שייתכנו פוליפים קריבניים ללא נוכחות פוליפים בחלחולת[7] .

מכיוון שאדנומות וסרטן מופיעים בגיל מבוגר יותר מאשר בתסמונת הקלאסית, אין להפסיק את המעקב האנדוסקופי או לרווח אותו עד לכריתת הכרכשת. בשונה מהתסמונת הקלאסית הפוליפים מופיעים תחילה בכרכשת הימנית ויש לבצע קולונוסקופיה מלאה כל שנתיים החל בגיל 18–20 שנה. אם מוצאים פוליפים, יש לבצע בדיקה שנתית עד להחלטה על כריתת הכרכשת[7].

יש לבצע קולונוסקופיה מלאה כל שנתיים החל בגיל 18–20 שנה. אם מוצאים פוליפים, יש לבצע בדיקה שנתית עד להחלטה על כריתת הכרכשת[7][28] (דירוג המלצות C).

מכיוון שקיימת נטייה לפתח פוליפים וסרטן בעיקר בכרכשת הימנית, ואם החלחולת אינה מכילה פוליפים, ניתן להמליץ על כריתה תת-שלמה והשארת החלחולת. יש לזכור ולהדגיש, כי חולים אלה יכולים לפתח סרטן כרכשת וחלחולת וצריכים לעבור בדיקה אנדוסקופית שנתית של אזור זה. כל שאר ההנחיות לגבי מעקב אחר חולים עם תסמונת פוליפוזיס משפחתית קלאסית חלות גם על חולים עם AFAP. מאחר שמחלה מחוץ לכרכשת נדירה ב-MAP polyposis, הרי שבניגוד 7־AFAP, אין הוריה חד משמעית למעקב אחר התריסריון או בלוטת התריס בחולים אלו[7]. עם זאת כשקיימת מוטציה בשני אללים בגן ה-MYH, יש לשקול גסטרוסקופיה ודאודנוסקופיה מגיל 30 שנה אחת ל־5-3 שנים[29].

נספח

דירוג עובדה: :Evidence rating ‏[30]

  1. A - נתון מבוסס על מחקר עובדתי בחולים, מאיכות טובה עם תוצאות עקביות
  2. B - נתון המבוסס על מחקר עובדתי על חולים, מאיכות מוגבלת עם תוצאות לא עקביות
  3. C - נתון המבוסס על קונצנזוס, מבוסס מחקר עובדתי על מחלה, מבוססת על המלצות קליניות, דעת מומחים או פרשות חולים
  • A - Consistent, good-quality patient-oriented evidence
  • B - Inconsistent or limited-quality patient-oriented evidence
  • C - Consensus, disease-oriented evidence, usual practice, expert opinion, case series

ביבליוגרפיה

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 Half E, Bercovich D & Rozen P, Familial Adenomatous Polyposis. Orphanet J Rare Dis, 2009; 4: 22.
  2. Vasen HF, Griffioen G, Offerhaus GJ & al, The value of screening and central registration of families with familial adenomatous polyposis. A study of 82 families in The Netherlands. Dis Colon Rectum, 1990; 33: 227-230.
  3. 3.0 3.1 Bulow S, Bulow C, Nielsen TF & al, Centralized registration, prophylactic examination, and treatment results in improved prognosis in familial adenomatous polyposis. Results from the Danish Polyposis Register. Scand J Gastroenterol, 1995; 30: 989-993.
  4. 4.0 4.1 Bertario L, Presciuttini S, Sala P & al, Causes of death and postsurgical survival in familial adenomatous polyposis: results from the Italian Registry. Italian Registry of Familial Polyposis Writing Committee. Semin Surg Oncol, 1994; 10: 225-234.
  5. 5.0 5.1 Heiskanen I, Luostarinen T & Jarvinen HJ, Impact of screening examinations on survival in familial adenomatous polyposis. Scand J Gastroenterol, 2000; 35: 1284-1287.
  6. Belchetz LA, Berk T, Bapat BV & al, Changing causes of mortality in patients with familial adenomatous polyposis. Dis Colon Rectum, 1996; 39: 384-387.
  7. 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 Vasen HF, Moslein G, Alonso A & al, Guidelines for the clinical management of familial adenomatous polyposis. Gut, 2008; 57: 704-713.
  8. Kartheuser A, Stangherlin P, Brandt D & al, Restorative proctocolectomy and ileal pouch-anal anastomosis for familial adenomatous polyposis revisited. Fam Cancer, 2006; 5: 241-260.
  9. Nieuwenhuis MH & Vasen HF, Correlations between mutation site in APC and phenotype of familial adenomatous polyposis (FAP): a review of the literature. Crit Rev Oncol Hematol, 2007; 61: 153-161.
  10. Nieuwenhuis MH, Mathus-Vliegen LM, Slors FJ & al, Genotype-phenotype correlations as a guide in the management of familial adenomatous polyposis. Clin Gastroenterol Hepatol, 2007; 5: 374-378.
  11. 11.0 11.1 Half EE & Bresalier RS, Clinical management of hereditary colorectal cancer syndromes. Curr Opin Gastroenterol, 2004; 20: 32-42.
  12. 12.0 12.1 Hurlstone DP, Saunders BP & Church JM, Endoscopic surveillance of the ileoanal pouch following restorative proctocolectomy for familial adenomatous polyposis. Endoscopy, 2008; 40: 437-442.
  13. Giardiello FM, Hamilton SR, Krush AJ & al, Treatment of colonic and rectal adenomas with sulindac in familial adenomatous polyposis. N Engl J Med, 1993; 328: 1313-1316.
  14. Steinbach G, Lynch PM, Phillips RK & al, The effect of celecoxib, a cyclooxygenase-2 inhibitor, in familial adenomatous polyposis. N Engl J Med, 2000; 342: 1946-1952.
  15. 15.0 15.1 Spigelman AD, Williams CB, Talbot IC & al, Upper gastrointestinal cancer in patients with familial adenomatous polyposis. Lancet, 1989; 2: 783-785.
  16. 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 16.5 Bulow S, Bjork J, Christensen IJ & a, Duodenal adenomatosis in familial adenomatous polyposis. Gut, 2004; 53: 381-386.
  17. Groves CJ, Saunders BP, Spigelman AD & al, Duodenal cancer in patients with familial adenomatous polyposis (FAP): results of a 10 year prospective study. Gut, 2002; 50: 636-41.
  18. 18.0 18.1 18.2 Brosens LA, Keller JJ, Offerhaus GJ & al, Prevention and management of duodenal polyps in familial adenomatous polyposis. Gut, 2005; 54: 1034-1043.
  19. Burke CA, Santisi J, Church J & al, The utility of capsule endoscopy small bowel surveillance in patients with polyposis. Am J Gastroenterol, 2005; 100: 1498-1502.
  20. Sturt NJ, Gallagher MC, Bassett P & al, Evidence for genetic predisposition to desmoid tumours in familial adenomatous polyposis independent of the germline APC mutation. Gut, 2004; 53: 1832-1836.
  21. 21.0 21.1 Sturt NJ & Clark SK, Current ideas in desmoid tumours. Fam Cancer, 2006; 5: 275-285.
  22. Gega M, Yanagi H, Yoshikawa R & al, Successful chemotherapeutic modality of doxorubicin plus dacarbazine for the treatment of desmoid tumors in association with familial adenomatous polyposis. J Clin Oncol, 2006; 24: 102-105.
  23. Skapek SX, Ferguson WS, Granowetter L & al, Vinblastine and methotrexate for desmoid fibromatosis in children: results of a Pediatric Oncology Group Phase II Trial. J Clin Oncol, 2007; 25: 501-506.
  24. Bertagnolli MM, Morgan JA, Fletcher CD & al, Multimodality treatment of mesenteric desmoid tumours. Eur J Cancer, 2008; 44: 2404-2410.
  25. Moeslein G, Current ideas in desmoid tumours: invited commentary. Fam Cancer, 2006; 5: 287-288.
  26. Herraiz M, Barbesino G, Faquin W & al, Prevalence of thyroid cancer in familial adenomatous polyposis syndrome and the role of screening ultrasound examinations. Clin Gastroenterol Hepatol, 2007; 5: 367-373.
  27. Nielsen M, Hes FJ, Nagengast FM & al, Germline mutations in APC and MUTYH are responsible for the majority of families with attenuated familial adenomatouspolyposis. Clin Genet, 2007; 71: 427-433.
  28. 28.0 28.1 Burt RW, Leppert MF, Slattery ML & al, Genetic testing and phenotype in a large kindred with attenuated familial adenomatous polyposis. Gastroenterology, 2004; 127: 444-451.
  29. http://www.nccn.org/professionals/physician_gls/PDF/colorectal_screening.pdf
  30. SORT evidence rating system