מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

נוגדי פסיכוזה לחולי שיטיון - Antipsychotics use in dementia

מתוך ויקירפואה

נוגדי פסיכוזה לחולי שיטיון
Antipsychotics use in dementia
יוצר הערך פרופ' יורם ברק
TopLogoR.jpg
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםשיטיון


בשנת 2005 הוחלט בעיתון הרשמי של האיגוד הפסיכוגריאטרי (Psychogeriatric) הבין-לאומי, לנהל "דו-שיח" בין שתי עמדות נוגדות, לגבי השאלה אם ישנו מקום לשימוש בנוגדי פסיכוזה מדור שני (נפד"ש), לטיפול בהפרעות התנהגות בקרב חולים בשיטיון. את עמדת ה"נגד" ייצג פרופ' בלרד, המכהן כראש בית הספר הגבוה לתחום מחלות ההזדקנות במכון לפסיכיאטריה בלונדון. את עמדת ה"בעד" ייצג פרופ' גוק מאוניברסיטת סיאול. הדיון השתרע על פני 29 עמודים וכלל התייחסות ליותר מ-150 מחקרים שפורסמו בתחום זה.

עמדה נגד שימוש בנוגדי פסיכוזה מדור שני, לטיפול בהפרעות התנהגות בקרב חולים בשיטיון

יותר מ-90% מהסובלים משיטיון יפתחו הפרעות התנהגות במשך מחלתם. לפי פרופר בלרד, אין בכך כדי להצדיק שימוש נרחב בטיפולים מסוכנים. ישנם סיכונים הטמונים בשימוש בנוגדי פסיכוזה, ביניהם הודגשו:

לדעתו של פרופ' בלרד, כל אלו רק מהווים רקע לשתי טענות חמורות במיוחד:

  1. בשנת 2004, הורתה הוועדה לבטיחות תרופות באנגליה (CSM, ‏Committee on the Safety of Medicines), לאסור שימוש ב-Risperidone ו-Olanzapine להפרעות התנהגות בחולי שיטיון, בשל הסיכון המוגבר להתפתחות אירוע מוח. הוועדה דיווחה על הגברת סיכון, בשיעור שמגיע לפי 3, ביחס לחולי שיטיון שאינם נחשפים לנוגדי פסיכוזה מהדור השני.
  2. אין כל עדות מחקרית, כי טיפול בנוגדי פסיכוזה משפר את איכות חייהם של חולי שיטיון. במספר המועט של המחקרים שבהם נמדדה איכות חיים, הייתה השפעת החשיפה לנוגד פסיכוזה שלילית על מדד זה.

לסיכום דבריו, כתב פרופ' בלרד כי קלינאים נוהגים לדבר על טובת חוליהם, לא ניתן אם כך להצדיק טיפול תרופתי המכפיל הידרדרות הכרתית, משלש שיעור אירועים מוחיים, מכפיל תמותה, מגביר באופן משמעותי נפילות ומקטין איכות חיים. הוא המליץ על בחינה עצמית ולמידת שיטות להתמודדות עם אין-אונות טיפולית במקרים מורכבים אלה.

עמדה בעד שימוש בנוגדי פסיכוזה מדור שני, לטיפול בהפרעות התנהגות בקרב חולים בשיטיון

פרופ' גוק מצדד בשימוש מושכל בנוגדי פסיכוזה בכלל, ומהדור השני בפרט, להפרעות התנהגות בשיטיון. האזהרות שמיהרה לתת הוועדה האנגלית לבטיחות מוטעות, מעצם הישענותן על גוף עדויות לקוי ולא חד-משמעי. יתרה מכך, פסילת תרופות מהדור השני תביא לשימוש מוגבר בתרופות טיפוסיות. לגבי אלה, המידע ממחקרים לא מעודכן, ולגבי רבות מהתרופות הטיפוסיות, אין כלל מידע על השפעתן בחולים הסובלים משיטיון. בעתיד פרופ' גוק מצפה לפרסום מחקרים, שישפכו אור על שאלת הסיכון והתועלת, באופן שיוכל לפתור את הבעיה הנוכחית.

כדי לסכם את הדיון הוזמן פרופ' מק-קיט, ממובילי הפסיכיאטריה של הזקנה באנגליה. דעתו הייתה שיודעים שיש לרשום תרופות לאוכלוסיה הקשישה בזהירות מרבית. איסוף ועיבוד מידע רב לא ילמד מי יהיו החולים שייהנו מנוגדי פסיכוזה (המיעוט), מי יסבלו מתופעות לוואי חמורות ומסוכנות (המיעוט) ומי לא ייהנו ולא יסבלו מטיפול זה (הרוב).

עמדות לגבי השימוש בנוגדי פסיכוזה לחולי שיטיון בישראל

מכיוון שהדיון המקצועי והציבורי לא הביא לקביעת עמדה חד-משמעית מחוץ לגבולות אנגליה, נדרשו גם בארץ לסוגיה. בשיתוף פעולה בין פסיכיאטרים לנוירולוגים, בין בית החולים גהה לבית החולים אברבנאל, הוחלט לבדוק תחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם, וממחלות מוח וכלי דם, בקרב מאושפזים זקנים שנחשפו לנוגדי פסיכוזה. המחקר סקר תיקי חולים במשך 15 שנים. נמצאו רישומים מספקים של 3,111 זקנים (גיל מבוגר מ-65 שנים) שאושפזו במחלקות פסיכיאטריות. הגיל הממוצע בקבוצת המאושפזים היה 73.5 שנים ו-60% היו נשים. מרבית המאושפזים (83%) נחשפו לטיפול בתרופות נוגדות פסיכוזה, מתוכם כ-1,402 לנוגדי פסיכוזה מהדור השני. התוצאים שהוגדרו מראש היו: אירוע לבבי או מוחי חריף, המחייב העברה להשגחה ולטיפול בבית חולים כללי, או שהסתיים במוות. לא נמצאו הבדלים בין חולים שנחשפו לנוגדי פסיכוזה לאלו שלא נחשפו. גם בין קבוצות נוגדי הפסיכוזה לא נמצאו הבדלים גדולים. המסקנה הייתה כי האיסור על שימוש בנוגדי פסיכוזה בקרב האוכלוסייה הזקנה הוחל מוקדם מדי. אין ספק שמסקנה זו לגבי בטיחות הטיפול, לא גורעת מהביקורת על טיפול בחולי שיטיון בנוגדי פסיכוזה, נוכח מחקרים מודרניים כמו ה- CATIE-AD, המראים שלאינבו יעילות לא פחותה מנוגדי פסיכוזה, לאי שקט ופסיכוזה בקרב חולים במחלת אלצהיימר.

אם כן, איסור על שימוש בנוגדי פסיכוזה בחולי שיטיון הסובלים מהפרעות התנהגות הוא מוגזם, ויש לנסות ולהכין טבלת "בעד-נגד" בכל מקרה ומקרה לפני התחלת הטיפול. חשוב לקבוע מראש אומדנים ברורים להפסקת הטיפול. אולם, כאשר אין סיכון ברור ומיידי לחולה או לאנשים בסביבתו, יש להימנע מרישום נוגד פסיכוזה לחולה שיטיון.

ביבליוגרפיה

  1. Barak Y, Baruch Y, Mazeh D, et al. Cardiac and cerebrovascular morbidity and mortality associated with antipsychotic medications in elderly psychiatric inpatients. American Journal Geriatric Psychiatry 2007;15(4):354-356
  2. Schneider LS, Tariot PN, Dagerman KS, et al. CATIE-AD Study Group. Effectiveness of atypical antipsychotic drugs in patients with Alzheimer’s disease. NEJM 2006;355(15):1525-1538
  3. McKeith I. Commentary:Should novel antipsycotics ever be used to treat the behavioraland psychological symptoms of dementia (BPSD)? International Psychogeriatrics 2005;17(1):22-25

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' יורם ברק, מנהל מחלקת פסיכוגריאטריה במרכז הרפואי לבריאות הנפש ע"ש יהודה אברבנאל, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב (יוצר\י הערך)


פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, דצמבר 2008, גיליון מס' 2, מדיקל מדיה