מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

סוכרת מסוג 2 בילדים ומבוגרים צעירים - Type 2 Diabetes in children and young adults

מתוך ויקירפואה

סוכרת מסוג 2 בילדים ומבוגרים צעירים
Type 2 Diabetes in children and young adults
Blue circle for diabetes.png
יוצר הערך ד"ר אסנת תל לבנון
TopLogoR.jpg
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםסוכרת

סוכרת סוג 2 בילדים ומבוגרים צעירים היא מחלה ששכיחותה עולה בעשור האחרון וקשורה ישירות לעלייה בהשמנה. ילדים בסיכון הם ילדים בעלי השמנת יתר (BMI ‏ (Body mass index)) מעל אחוזון 85 לגיל ולמין), ילדים עם היסטוריה משפחתית של סוכרת סוג 2, ילדים ממוצא שחור, אינדיאני, היספני וילדים עם סימני תנגודת לאינסולין כמו יתר שומנים בדם (היפרליפידמיה), יתר לחץ דם ואקנטוזיס ניגריקנס (Acanthosis nigricans). לילדים אלה מוצעת בדיקת סקר.

על רופא המשפחה להיות ער לעלייה זו בשכיחות המחלה. אם בעבר סוכרת בילדים הייתה כמעט תמיד סוכרת מסוג 1, הרי שהיום בדיקת סוכר גבוהה בילד עם גורמי סיכון ייתכן שהיא סימן של סוכרת סוג 2 שדורשת התייחסות וטיפול שונה. לרופא המשפחה תפקיד אפשרי חשוב במניעת המחלה, באבחנתה ובטיפול הפרטני והמשפחתי. שילוב של דיאטנית, עובדת סוציאלית ואנדוקרינולוג בטיפול יכסה היבטים נרחבים ובעיות העלולות להתעורר בטיפול במחלה ארוכה וכרונית כגון זו.

אפידמיולוגיה

סוכרת סוג 2 במבוגרים היא מחלה עולמית העולה בשכיחותה בשנים האחרונות. החברה האמריקאית לסוכרת (ADA) מדווחת על 23.6 מיליון מבוגרים וילדים חולים בסוכרת סוג 1 או 2 בארה"ב שהם 7.8% מהאוכלוסייה. בשנים 2007-2005 הייתה עלייה של 13.5% בשכיחות הסוכרת.[1]

סוכרת סוג 2 בילדים נחשבה נדירה יחסית עד לפני שנים מספר, ומכלל מקרי הסוכרת שאובחנו בילדים היו 2%-1% של סוכרת סוג 2. בשנים האחרונות הוגדרה המחלה בילדים ובמתבגרים כמגפה עם עלייה ניכרת בשכיחות האבחנה וקשר ישיר לעלייה בהשמנה. מרכזים שונים מדווחים על שיעור של 45%-8% (כתלות באוכלוסייה הנסקרת) מקרים של סוכרת סוג 2 מקרב כלל מקרי הסוכרת המאובחנים בקרב ילדים ומתבגרים.[2]

The search for diabetes in youth study הוא מחקר רב מרכזי הנערך בשישה מרכזים בארצות הברית, ומטרתו לאפיין את מחלת הסוכרת בילדים ובני נוער מתחת לגיל 20 מבחינת שכיחות, התפלגות בין סוכרת סוג 1 וסוכרת סוג 2, סיבוכי הסוכרת, הטיפול המוצע וההשפעה על אורח החיים. נתונים מהמחקר פורסמו בשנת 2007:[3] 2,534 ילדים ובני נוער צעירים מגיל 20 אובחנו כסובלים מסוכרת לא שניונית בשנים 2003-2002. 1,905 (75%) מהם אובחנו עם סוכרת סוג 1, 503 (20%) עם סוכרת סוג 2 ו-126 (2%) עם סוכרת מסוג אחר. לגבי ילדים מתחת לגיל 10 רוב מקרי הסוכרת שאובחנו היו סוכרת מסוג 1 ללא קשר להשתייכות גזעית או אתנית. לגבי ילדים בני 10 ומעלה, ההתפלגות השתנתה לפי ההשתייכות הגזעית/אתנית: בקרב לבנים לא היספנים רוב המקרים המאובחנים היו של סוכרת סוג 1 (85.1%). לעומת זאת, בקרב מיעוטים רוב המקרים המאובחנים היו של סוכרת סוג 2: 86.2% בקרב אינדיאנים אמריקאים, 69.7% בקרב אסייתים אמריקאים, 57.8% בקרב אפריקאים אמריקאים ו-46.1% בקרב היספנים.

בדיקת סקר לאיתור השכיחות של סוכרת סוג 2 באוכלוסיית הילדים והמתבגרים נעשתה בקרב אוכלוסיית ה- Pima indians.‏ [4]

שבט אינדיאני זה מתגורר במרכז אריזונה, ארה"ב, והוא ידוע בשכיחות הגבוהה של סוכרת סוג 2 בקרב תושביו. כ-50% מהמבוגרים מעל גיל 35 סובלים מסוכרת סוג 2 בשבט זה,[5] והגורם הוא ככל הנראה משולב, גנטי וסביבתי. 5,274 ילדים ומבוגרים מקרב תושבי השבט בגילים 9-5, 14-10, 19-15 עברו בדיקת סקר לסוכרת בשנים 1996-1967, והושוו שלוש תקופות של 10 שנים כל אחת. בדיקת הסקר שנבחרה הייתה מבחן העמסת גלוקוז. שכיחות הסוכרת עלתה במשך השנים בקרב ילדים מעל גיל 10. בבנים: בקבוצת הגיל 14-10 מ-0% בשנים 1976-1967 ל-1.4% בשנים 1996-1987 ובקבוצת הגיל 19-15 מ-2.43% ל-3.78%. בבנות: בקבוצת הגיל 14-10 מ-0.72% בשנים 1976-1967 ל-2.88% בשנים 1996-1987 ובקבוצת הגיל 19-15 מ-2.73% ל-5.31%.

כדי להעריך את שכיחות סוכרת סוג 2 מכלל מקרי הסוכרת המאובחנים, נסקרו רשומות רפואיות של 1,027 חולי סוכרת בגילים 19-0 בשנים 1995-1982 באזור סינסנטי בארה"ב.[6] נמצא שמספר המאובחנים עם סוכרת סוג 2 מכלל הילדים שאובחנו כסוכרתיים היה 4% לפני שנת 1992 ועלה ל-16% בשנת 1994. בקבוצת הגיל 19-10 שיעור סוכרת סוג 2 מכלל מקרי הסוכרת היה 33% בשנת 1994. שיעור הסוכרת סוג 2 בקרב מתבגרים באזור סינסנטי עלה פי 10, מ-0.7/100,000 לשנה בשנת 1982 ל-7.2/100,000 לשנה בשנת 1994.

השמנת יתר וסוכרת

בשלושים השנה האחרונות שכיחות השמנת היתר בקרב ילדים בארה"ב (מוגדרת כ- BMI ‏ (Body mass index) מעל אחוזון ה-95 לגיל ולמין) עלתה ביותר מ-100%. נתונים מסקרי SENAHN ‏(National health and nutrition examination survey) מעלים כי בשנים 1974-1971 שיעור הילדים בעלי משקל יתר בגיל 5-2 שנים היה 5%. בשנים 2004-2003 שיעור זה עלה ל-13.9%. בקרב מתבגרים בגיל 19-12 שיעור השמנת היתר בין השנים 1974-1971 היה 6.1% ועלה ל-17.4% בשנים 2004-2003.[7]

השמנת יתר היא גורם הסיכון המשמעותי ביותר להתפתחות סוכרת סוג 2 בילדות. למעשה, העלייה בשכיחות ההשמנה מקבילה לעלייה בשכיחות סוכרת סוג 2.[8]

מאמר מאזור סינסנטי בארה"ב שבדק את אחוז הילדים עם סוכרת סוג 2 מקרב כלל הילדים שאובחנו עם סוכרת, מצא שכל הילדים שאובחנו עם סוכרת סוג 2 היו בעלי השמנת יתר.

ה-BMI הממוצע (±סטיית תקן) בקרב ילדים אלה היה kg/m²9.8±7.73‏.[6]

מחקר אחר שבדק 50 ילדים שאובחנו עם סוכרת סוג 2, והשווה אותם לאוכלוסיית ילדים דומה שאובחנו עם סוכרת סוג 1, מצא ש-96% מהילדים חולי סוכרת סוג 2 היו בעלי BMI מעל אחוזון 85 לגיל ולמין. ה-BMI הממוצע היה kg/m²5.53. זאת לעומת הילדים חולי סוכרת סוג 1 שאצלם רק 24% היו בעלי BMI מעל אחוזון 85 לגיל ולמין. ה-BMI הממוצע אצלם היה 20kg/m2.‏[9]

אטיולוגיה

סוכרת סוג 2 בילדים ומבוגרים צעירים היא מחלה ששכיחותה עולה בעשור האחרון וקשורה ישירות לעלייה בהשמנה. ילדים בסיכון הם ילדים בעלי השמנת יתר (BMI‏ מעל אחוזון 85 לגיל ולמין), ילדים עם היסטוריה משפחתית של סוכרת סוג 2, ילדים ממוצא שחור, אינדיאני, היספני וילדים עם סימני תנגודת לאינסולין כמו יתר שומנים בדם (היפרליפידמיה), יתר לחץ דם ואקנטוזיס ניגריקנס (Acanthosis nigricans).

קליניקה

אבחנה

בדיקת סקר לסוכרת

מכיוון ששכיחות סוכרת סוג 2 בילדים ומתבגרים עולה בעשור האחרון ומכיוון שהמחלה יכולה להיות חסרת תסמינים במשך זמן רב אך נושאת איתה תחלואה ותמותה גדולות, החברה האמריקאית לסוכרת המליצה על קריטריונים לבדיקת סקר לאוכלוסיית סיכון (2): ילד או מתבגר שהוא בעל משקל יתר (BMI יותר מאחוזון 85 לגיל ולמין) ויש לו לפחות 2 גורמי סיכון מהבאים מטה עליו להיבדק כל שנתיים החל בגיל 10 או בגיל ההתבגרות המינית (הראשון מביניהם):

  1. היסטוריה משפחתית של סוכרת סוג 2 בקרוב משפחה דרגה ראשונה או שנייה
  2. שייכות לקבוצות אתניות בעלות שכיחות יתר של סוכרת: אמריקנים-אפריקאים, אינדיאנים אמריקאים, היספניים
  3. מציגים סימנים של תנגודת לאינסולין, כמו תסמונת שחלות פוליציסטיות, אקנטוזיס ניגריקנס, יתר שומנים בדם, יתר לחץ דם

הבדיקה המומלצת היא בדיקת סוכר בצום הן מבחינת העלות והן מבחינת הנוחות לילד ולהוריו, דבר שיתרום להיענות. בדיקת סוכר שעתיים לאחר העמסת סוכר אפשרית ומקובלת גם היא.

קריטריונים לאבחנת סוכרת

הקריטריונים לאבחנה שנקבעו על ידי החברה האמריקאית לסוכרת ושיטות האבחנה המועדפות מיושמות גם לגבי ילדים:[10]

  1. תסמינים של סוכרת (השתנת-יתר (פוליאוריה), צמאון יתר (פולידיפסיה), ירידה לא מוסברת במשקל) ובדיקת סוכר אחת מעל 200mg/dl
  2. רמת סוכר בצום מעל 126mg/dl
  3. רמת סוכר מעל 200mg/dl שעתיים אחרי העמסת סוכר של 75g

האבחנה נעשית על פי אחד משלושת הקריטריונים הנ"ל בשתי פעמים שונות.

העלייה באחוז הילדים המאובחנים כחולי סוכרת סוג 2 מקרב הילדים הסוכרתיים מדגישה את הצורך באבחון נכון של הסוכרת כסוג 1 או 2 לצורך מתן טיפול רפואי מתאים.

האבחון הראשוני מתבסס בעיקר על התמונה הקלינית: ילדים עם סוכרת סוג 1 בדרך כלל אינם בעלי משקל יתר, ומציגים תסמינים של ירידה במשקל לאחרונה, השתנת-יתר וצמאון יתר. 40%-30% מהילדים יגיעו עם חמצת קטוטית (Ketoacidosis) בזמן האבחנה הראשונית. לאחר התייצבות מטבולית ראשונית תיתכן תקופת "ירח דבש" (Honeymoon) שלאחריה החולים יזדקקו לאינסולין באופן קבוע, ויהיו בסיכון מתמיד לחמצת קטוטית. רק ל-5% מהם יש קרוב משפחה בדרגה ראשונה או שנייה עם אותה המחלה.

בניגוד לילדים עם סוכרת סוג 1, 85% מהילדים המאובחנים כחולי סוכרת סוג 2 הם בעלי משקל יתר בעת האבחנה, ול-100%-74% יש קרוב בדרגה ראשונה או שנייה עם סוכרת סוג 2.

עד 90% מהילדים עם סוכרת סוג 2 הם ילדים שניתן לראות בהם אקנטוזיס ניגריקנס. זה ממצא עורי המאופיין על ידי טלאים (Patches) של צבענות-יתר (היפרפיגמנטריים) קטיפתיים המופיעים בעיקר באזור קפלי עור, ושכיחות תסמונת שחלות פוליציסטיות גבוהה יותר אצל הבנות.

במקרים שבהם קשה לבצע את האבחנה בעזרת קליניקה ומהלך המחלה בלבד, ניתן להיעזר בבדיקות מעבדה: בילדים עם סוכרת סוג 2 בדרך כלל אין נוגדנים לחלבוני תאי β ורמות האינסולין וה-C-Peptide שלהם גבוהות. לעומתם, בילדים עם סוכרת סוג 1 ניתן למצוא נוגדנים עצמיים לאינסולין, ל-GAD ‏ (Glutamic acid decarboxylase) או ל-IA)-2β ,(IA)-2) ב-98%-85% מהמקרים. רמות האינסולין בצום ורמות ה-C-Peptide אצלם אינן גבוהות ואינן עולות משמעותית בתגובה למתן גלוקוז או לאכילת ארוחה.

יתר לחץ דם

סוכרת מלווה פעמים רבות בתחלואה נלווית כמו יתר לחץ דם ויתר שומנים בדם.

ערכי לחץ דם בילדים הם סגוליים למין, לגיל, לגובה ולמוצא. לחץ דם סיסטולי או דיאסטולי מתחת לאחוזון ה-90 המתאים לגיל, מין, מוצא וגובה נחשב תקין. ילדים עם לחץ דם סיסטולי או דיאסטולי בין אחוזון ה-90 לאחוזון ה-95 נחשבים עם טרום יתר לחץ דם (Pre-hypertensive) ובעלי סיכון מוגבר לפתח יתר לחץ דם בעתיד. ערכי לחץ דם מעל אחוזון 95 נחשבים ליתר לחץ דם דרגה ראשונה, וילדים עם ערכי לחץ דם מעל אחוזון 99 + 5 ממ"כ (מילימטר כספית) נחשבים כבעלי יתר לחץ דם מדרגה שנייה. לשם אבחנה יש צורך ב-3 מדידות ב-3 פעמים שונות.[11]

בדיקת סקר ליתר שומנים בדם (היפרליפידמיה)

ההמלצות העדכניות לגבי סקר ליתר שומנים בדם בילדים פורסמו ביולי 2008 על ידי American pediatric association.‏[12] ההמלצה היא לסקור ילדים עם היסטוריה משפחתית של דיסליפידמיה (yslipidemia‏D) או מחלת לב איסכמית מוקדמת (אב מתחת לגיל 55, אם מתחת לגיל 65), ילדים בעלי השמנת יתר, סוכרת, יתר לחץ דם או מעשנים. בדיקת הסקר המומלצת היא פרופיל שומנים בצום, לאחר גיל שנתיים אך לא יאוחר מגיל 10. אם הבדיקה תקינה, ניתן לחזור עליה לאחר 5-3 שנים.

טיפול

הטיפול לילדים שאינם תסמיניים ובעלי רמת סוכר נמוכה מ- 250mg/dl הוא שינוי הרגלי תזונה ופעילות גופנית בשלב ראשון. השינוי התזונתי דורש מעורבות של כל המשפחה תוך התחשבות בהרגלי הצריכה המשפחתיים. פעילות גופנית כדאי שתיעשה בהדרגה, ובכל מקרה כדאי לצמצם את זמן הצפייה בטלוויזיה או את המשחק במשחקי מחשב.

טיפול תרופתי ניתן לילדים שרמת הסוכר וההמוגלובין המסוכרר (HBA1C- ‏ (Hemoglobim A1C)) אינה משתפרת לאחר 3 חודשים או בילדים תסמיניים או עם רמת סוכר גבוהה מ- 250mg/dl.

שינוי בהרגלי החיים

מחקר שפורסם ב-2002 ובוצע על ידי Diabetes prevention program חילק 3,234 מבוגרים (גיל ממוצע 51) הסובלים מהפרעה בסבילות לגלוקוז (IGT- ‏ (Impaired glucose tolerance)) ל-3 קבוצות: קבוצת אינבו, קבוצה שטופלה על ידי Glucophage ‏ (Metformin) וקבוצה שטופלה בשינוי בהרגלי חיים: 150 דקות של פעילות גופנית בשבוע וירידה במשקל של 7%. בקבוצה זו, במעקב של 3 שנים, שכיחות הסוכרת ירדה ב-58% לעומת קבוצת האינבו. גם בקבוצה שטופלה ב- Glucophage הייתה ירידה בשכיחות הסוכרת, אך היא הייתה צנועה יותר - 31% לעומת קבוצת האינבו.[13]

בילדים עדיין לא נערך מחקר כזה, ולכן לא ידועה השפעת השינוי בהרגלי החיים על הסיכון לפתח סוכרת. Obesity evaluation and treatment expert committee שהתכנסה בשנת 1998 המליצה על ירידה במשקל או על מניעת עלייה במשקל כדרך הטובה ביותר למנוע סוכרת סוג 2 בילדים עם גורמי סיכון למחלה,[14] אבל עדויות לגבי יעילות לטווח ארוך של ירידה במשקל או מניעת עלייה במשקל בילדים עדיין חסרות.

ירידה במשקל

בעבר הייתה גישה תזונתית של ארוחות מובנות עם תפריט מוגדר. בשל הקושי לשמור על תפריט כזה, במיוחד בילדים ובמתבגרים, עברו לשיטה של שינוי הדרגתי בהרגלי האכילה האישיים והמשפחתיים.

שינוי תזונתי בילדים ובמתבגרים צריך לכלול את הרגלי האכילה של הילד ושל המשפחה כולה משום שילדים תלויים במשפחתם לצורך קניית המזון והכנתו. ייעוץ דיאטטי למשפחה צריך לכלול התחשבות בהעדפה תזונתית, פעילות גופנית, זמן פנוי, יכולת כלכלית, רקע תרבותי ורמת השכלה.

ככל שהשינויים המוצעים יהיו רחוקים יותר מהרגלי המשפחה, הסיכוי להיענות לשינוי יירד, ולכן יש לתת משקל למידע מהמשפחה, ולבצע שינויים שהיא תוכל לעמוד בהם. עקרונות להנחיה משפחתית לירידה במשקל:[14]

  1. כדאי להתחיל את ההתערבות לירידה במשקל מוקדם ככל האפשר. אם מזהים השמנת יתר, כדאי להתחיל טיפול לירידה במשקל לילדים אפילו מגיל 3. ככל שגיל הילד עולה, הסיכוי להשמנה קבועה גדל ויש יותר קושי לרדת במשקל
  2. המשפחה צריכה להיות מוכנה לשינוי. חוסר מוכנות עלול להוביל לכישלון ולחוסר רצון עתידי לנסות שוב ירידה במשקל. אם המשפחה אינה מוכנה כדאי לדחות את הטיפול או להפנות למומחה לירידה במשקל
  3. יש להדריך את המשפחה לגבי סיבוכים של השמנת יתר כולל יתר שומנים בדם, סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב
  4. יש לערב את כל המשפחה בתוכנית הטיפול. שינוי של הרגלי האכילה של הילד בלבד עלול לגרום לו להרגיש מבודד ממשפחתו ומוענש מה שיביא בסבירות גבוהה יותר לכישלון הטיפול
  5. השינויים המוצעים צריכים להיות איטיים, הדרגתיים ומכוונים לשינוי הרגלי חיים לטווח ארוך ולא דיאטה לירידה מהירה במשקל
  6. עידוד ותמיכה מצד הרופא חשובים להצלחת הטיפול. יכולת של הרופא להזדהות עם המאבק של הילד והמשפחה ושימת דגש על ההצלחות ללא ביקורת לגבי הכישלונות יתרמו להמשך מוצלח של המאמץ לירידה במשקל

פעילות גופנית

יש לעודד פעילות גופנית באופן מותאם ליכולות הילד והמתבגר (רבים מהם הם בעלי משקל יתר, ולכן יש להתחיל את הפעילות בהדרגה ולעלות בקושי, בתדירות ובזמן על פי היכולת). תדירות רצויה היא 30 דקות של פעילות אירובית בכל יום.

במקביל יש להגביל את זמן הצפייה בטלוויזיה, כי צפייה בטלוויזיה לא רק מסיחה את דעת הילד מפעילות גופנית, אלא יש בה גם פרסומות מרובות למזון המכוונות לילדים. מחקר שבוצע בקליפורניה כלל 198 ילדים בכיתות ג ו-ד בשני בתי ספר ציבוריים. באחד מבתי הספר הועברה תוכנית שכללה 18 שיעורי הסברה במשך 6 חודשים, לצורך הפחתת זמן הצפייה בטלוויזיה והמשחק במשחקי וידאו. לילדים בבית ספר זה הייתה ירידה משמעותית סטטיסטית ב-BMI לעומת הילדים בבית הספר שבו לא הועברה התוכנית. בהשוואה לקבוצת הביקורת דיווחו הילדים על ירידה בזמן הצפייה בטלוויזיה ובכמות הארוחות שנאכלו מולה. לעומת זאת לא היה שינוי בין הקבוצות בכמות המזון עתיר השומן שנאכל, וברמת הפעילות הגופנית שדווחה.[15]

טיפול תרופתי

[16] Glucophage היא התרופה הפומית היחידה המאושרת על ידי ה-FDA ‏ (Food and drug administration) לילדים. מכיוון שרוב הילדים הנזקקים לטיפול תרופתי לסוכרת הם בטווח משקל נמוך עד נורמלי של מבוגרים, ניתן להתחיל איתם במינון של 500mg/dl.

אינסולין לתחילת טיפול מומלץ לילדים עם סוכר מעל 250mg/dl או לילדים עם תסמינים. המינון ההתחלתי הוא 0.5-1u/kg ליום.

לאחר התייצבות רמת הגלוקוז ניתן להוריד הדרגתית את מינון האינסולין, ולהחליף את הטיפול לטיפול פומי.

מחקר YADOT ‏ (Treatment options for type 2 diabetes in adolescents and youth) הוא מחקר המשווה שלוש זרועות טיפול בבני נוער עם סוכרת סוג 2: Glucophage בלבד, טיפול משולב ב- Glucophage ו- Avandia ‏ (Rosiglitazone) וטיפול ב- Glucophage במשולב עם שינוי נמרץ בהרגלי חיים.[17] המחקר יכלול כ-800 בני נוער בגילים 17-10. המטרה העיקרית של המחקר היא להשוות את שלוש הזרועות מבחינת טיב איזון הסוכרת והזמן שבו מושג איזון זה. עם השלמתו יוכל המחקר לתת מידע לגבי יעילות טיפול קשה בשלבי מחלה ראשונים ולגבי חשיבות השינוי בהרגלי חיים בטיפול בבני נוער עם סוכרת סוג 2.

אלגוריתם טיפולי

בשנת 2003 פרסם American academy of pediatrics הנחיות לטיפול בסוכרת סוג 2:[16] הטיפול בסוכרת בילדים תלוי בחומרת ההופעה הקלינית.

ילדים עם הפרעה בסבילות לגלוקוז (IGT) - רמות סוכר של 100-126mg/dl - יכולים להיות מטופלים בשינוי הרגלי חיים בלבד תוך מעקב אחר ערכי הסוכר בצום, משקל ורמת הפעילות הגופנית כל שלושה חודשים.

בילדים ללא תסמינים, עם רמות סוכר 126-250mg/dl, ניתן לטפל בשלב ראשון בשינוי בהרגלי חיים תוך בדיקות סוכר עצמיות שגרתיות. אם לאחר 3 חודשים אין שיפור ברמת הסוכר או ברמת ההמוגלובין המסוכרר (HBA1C) יש להוסיף Glucophage או אינסולין לטיפול.

ילדים עם רמת סוכר מעל 250mg/dl יטופלו כמו ילדים תסמיניים אפילו אם אין דיווח על תסמינים.

בילדים המציגים תסמינים כמו השתנת-יתר, צמאון יתר, איבוד משקל, השתנה לילית, או שילדים המגיעים עם חמצת קטוטית כהצגה קלינית - יש לטפל באינסולין עד התייצבות רמת הסוכר, בדרך כל תוך 4-3 שבועות. בהמשך ניתן להפחית ברמת האינסולין ולהחליף את הטיפול לטיפול פומי, כאשר ברור שלא מדובר בסוכרת סוג 1.

טיפול ביתר לחץ דם

הטיפול ביתר לחץ דם בילדים מתחיל, כמו הטיפול בסוכרת, בשינוי בהרגלי חיים הכולל ירידה במשקל, פעילות גופנית ושינויים תזונתיים. אם אין שיפור מספק בערכי לחץ הדם בעקבות שינויים אלה, ניתן להתחיל בטיפול תרופתי, בשלב ראשוני בתרופה יחידה. תרופות אפשריות הן חסמי ACE ‏ (Angiotensin converting enzyme), חסמי ביתא ‏ (B blockers), חסמי תעלות סידן או משתנים. ילדים עם ערכי לחץ דם מדרגה שנייה יש להתחיל מיד בטיפול תרופתי.

בילדים סוכרתיים ערכי ה-LDL ‏ (Low-density lipoprotein) הרצויים הם מתחת ל-110. בערכים גבוהים מ-130 מומלץ להתחיל בטיפול תרופתי. סטטינים (Statins) נחשבים ליעילים ובטוחים גם בילדים. ה-FDA ‏ (Food and drug administration) אישר את התרופה Pravastatin (פראבאסטאטין) לטיפול בילדים מעל גיל 8 עם היפרכולסטרולמיה משפחתית (Familial hypercholesterolemia).

פרוגנוזה

דגלים אדומים

ביבליוגרפיה

  1. American Diabetes Association: http://www.diabetes.org/diabetes- statistics.jsp
  2. American Diabetes Association. Type 2 Diabetes in Children and Adolescents. Pediatrics 2000;105:671-680
  3. The Writing Group for the SEARCH for Diabetes in Youth Study Group. Incidence of diabetes in youth in the united states. JAMA 2007;297:2716-2724
  4. Dabelea, et al. Increasing prevalence of type II diabetes in American Indian children. Diabetologia 1998;41:904-910
  5. Knowler, et al. Diabetes incidence in Pima Indians: contributions of obesity and parental diabetes. Am J Epidemiol 1981;113:144-156
  6. 6.0 6.1 Pinhas-Hamiel, et al. Increased incidence of non-insulin-dependent diabetes mellitus among adolescents. J Pediatr 1996;128:608-615
  7. Ogden, et al. Prevalence of overweight and obesity in the United States, 1999-2004. JAMA 2006;295:1549-1555
  8. Arslanian SA. Type 2 diabetes mellitus in children: pathophysiology and risk factors. J Pediatr Endocrinol Metab 2000;13(suppl 6):1385-1394
  9. Scott, et al. Characteristics of Youth-onset Noninsulin-dependent Diabetes Mellitus and Insulin-dependent Diabetes Mellitus at Diagnosis. Pediatrics 1997;100:84-91
  10. The Expert Committee On The Diagnosis And Classification Of Diabetes Mellitus. Follow-up Report on the Diagnosis of Diabetes Mellitus. Diabetes Care 2003;26:3160-3167
  11. National High Blood Pressure Education Program Working Group on High Blood Pressure in Children and Adolescents. The Fourth Report on the Diagnosis, Evaluation and Treatment of High Blood Pressure in Children and Adolescents. Pediatrics 2004;114:555-576
  12. Daniels, et al. Lipid Screening and Cardiovascular Health in Childhood. Pediatrics 2008;122:198-208
  13. Diabetes Prevention Program Research Group. Reduction in the incidence of type 2 diabetes with lifestyle intervention or metformin. NEJM 2002;346:393-403
  14. 14.0 14.1 Barlow, et al. Obesity evaluation and treatment: expert committee recommendations. Pediatrics 1998;102:129
  15. Robinson, et al. Reducing Children's Television viewing to Prevent Obesity. JAMA 1999;282:1561-1567
  16. 16.0 16.1 Gahagan, et al. Prevention and treatment of type 2 diabetes mellitus in children, with special emphasis on American Indian and Alaska native children. Pediatrics 2003;112:328-347
  17. The TODAY study group. Treatment options for type 2 diabetes in adolescents and youth: a study of the comparative efficacy of metformin alone or in combination with rosiglithazone or lifestyle intervention in adolescents with type 2 diabetes. Pediatric Diabetes 2007;8:74-87

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אסנת תל לבנון, מתמחה ברפואת משפחה, שירותי בריאות כללית מחוז ירושלים (יוצר\י הערך)


פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, ספטמבר 2008, גיליון מס' 142, מדיקל מדיה