מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

פיזיולוגיה של הלבלב - Physiology of the pancreas

מתוך ויקירפואה

כותרתלבלב.jpg
עקרונות בכירורגיה
ספר-עקרונות-בכירורגיה.jpg
שם המחבר ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק כירורגיה של הלבלב
 


הפרשה הורמונלית חיצונית (אקסוקרינית)

הפרשה זו כוללת שני מרכיבים:

  1. מים ואלקטרוליטים;
  2. אנזימים.

ההפרשה של מים ואלקטרוליטים מקורה בתאים הצנטרואצינריים ובצינורות הבין-אונתיים, המסוגלים להפריש כ-4.5 סמ"ק נוזל בדקה. נוזל הלבלב הוא איזואוסמוטי לפלסמה, ה-pH שלו הוא 8-7, והמשקל הסגולי שלו נע מ-1.007 ל-1.042, תלוי בכמות האנזימים שהוא מכיל. האניון החשוב ביותר הוא הביקרבונט, שריכוזו נע מ-25 ל-170 מיליאקוויוולנט לליטר. הסכום של ריכוז יוני הכלוריד והביקרבונט הוא ביחס קבוע - 175-154 מיליאקוויוולנט לליטר, כלומר ככל שרמת הביקרבונט גבוהה יותר, כך יורדת רמת הכלור. רמת האשלגן והנתרן קבועה. היא דומה לזו של הפלסמה, ואינה משתנה עם קצב זרימת הנוזל הלבלבי. הסקרטין מעודד את הזרימה הפנקריאטית, במיוחד של הנוזלים והביקרבונט. הסקרטין מופרש מרירית התריסריון עקב גירוי של חומצה, שומנים, חלבונים או חומצות אמינו, ובייחוד חומצה גלוטמית. הפרשה זו מדוכאת על-ידי Vasopressin‏ (ADH) וגלוקגון. באציני ריכוז הביקרבונט נמוך יחסית, ואולם שחלופו עם כלור בצינורות הלבלב גורם לעלייה בריכוזו.

מבחן גירוי הלבלב על-ידי סקרטין תוך שאיבת הנוזל הפנקריאטי מהתריסריון חשוב בלימוד תפקוד הלבלב. כמות הנוזל המופרשת בתגובה למבחן זה גדולה מ-100 סמ"ק של נוזל המכיל 20 מיליאקוויוולנט של ביקרבונט ו-700 יחידות של עמילאז.

האנזימים מופרשים על-ידי תאי האציני כתמיסה מרוכזת, והם: טריפסין, כימוטריפסין B- A, אמינופפטידז, קרבוקסיפפטידז B- A, ריבונוקלאז דאוקסיריבונוקלאז, עמילאז וליפאז. הפרשה זו מווסתת על ידי המכלול של פנקריאוזימין כולציסטוכינין (CCK-PZ). הורמונים אלה משתחררים מרירית התריסריון והמעי הריק (Jejunum) על-ידי גירוי כימי של המזון הנכנס לתריסריון. האנזימים המופרשים לתריסריון הם בלתי פעילים, אולם הופכים לפעילים במגעם עם האנטרוקינז של המעי הדק, או על-ידי המרה הנכנסת לתריסריון. גירוי העצב התועה (Vagus) גורם לתגובה הדומה לתגובת ההורמונים הללו. הווגוס מגרה להפרשה אנדו-ואקסוקרינית, וכן מעצבב את סיבי השריר החלק של צינורות הלבלב. גירוי הווגוס גורם להפרשה של נוזל לבלבי, עשיר מאוד באנזימים, ואולם העלייה בנפח היא קלה בלבד. יש הוכחות שגם לגסטרין השפעה על הפרשת הלבלב, ויש הטוענים שהפרשה זו נפגעת בחולים שבוצעה בהם כריתת קיבה.

הפרשה פנימית (אנדוקרינית)

ההורמונים המופרשים על-ידי הלבלב הם: אינסולין - תאי β מייצרים את האינסולין. האינסולין הוא פוליפפטיד המורכב מ-15 חומצות אמינו. הוא משתחרר בתגובה ל:

  1. עליית הסוכר בדם;
  2. חומצות אמינו, בעיקר לויצין;
  3. סולפוניל אוריאה;
  4. סקרטין.

האינסולין מאיץ את חדירת הסוכר לתאים ואת השימוש בסוכר, הוא מאיץ פעילות מטבולית אירובית הקשורה בסוכרים, בשומנים, בחלבונים ובחומצות גרעין, מאט את קצב פירוק השומנים, מעכב את יצירת הגלוקוז מחדש (גלוקונאוגנזה) בכבד, את פירוק הגליקוגן (גליקוגנוליזיס) ואת יצירת האוראה (אורוגנזיס) והוא אנטיקטוגני.

גלוקגון - הורמון המורכב מ-29 חומצות אמינו, ומופרש על-ידי תאי α. הגלוקגון:

  • גורם להיפרגליקמיה על-ידי גירוי הכבד לפרק גליקוגן.
  • גורם לפירוק של חלבונים ושומנים.
  • גורם לירידה בהפרשת הלבלב.
  • גורם לעיכוב בהפרשת הקיבה ובתנועתיותה ובזרימת המרה.
  • מעודד את ההפרשה של הבלוטות על-שם ברונר וכן הפרשות של בלוטות המעי.

הגורמים המגרים להפרשת גלוקגון הם:

תפקיד תאי δ אינו ברור מבחינה אנדוקרינית.

ראו גם


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא (יוצר\י הערך)