מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

רפואה שלמה - התאמת הרופא

מתוך ויקירפואה

MedComplete-120.png

רפואה שלמה
מאת ד"ר אלון מרגלית

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה,
וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



רפואה שלמה - התאמת הרופא
'
שמות נוספים רופא, ראשית רפא עצמך
יוצר הערך ד"ר אלון מרגלית
Themedical.png
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםרפואה שלמה


כאשר רוצים להגיע להישגים, יש צורך בהשקעה ראשונית. כלל זה נכון לא רק בעסקים ובספורט, אלא גם ברפואה. ההכשרה של בית הספר לרפואה אמנם ארוכה ויסודית, אך היא מספקת רק את הידע הבסיסי לרופא. בצאתו לפרקטיקה, עליו לרכוש ידע נוסף, להפנים עמדות חדשות ולתרגל מיומנויות לא מוכרות. חלק מההשקעה בהתאמות ל"מילייה" - לסביבת העבודה - הוא לטווח ארוך ומושג באמצעות ניסיון וטעייה, סבלנות ושחיקה, לימוד ושיכחה, שינוי עמדות והתחזקות ערכית. חלק אחר הוא קצר מועד ומתואר במושגים של "כאן ועכשיו". חלק מההתאמות דורש שינויים פנימיים אצל הרופא וחלק דורש שינויים חיצוניים ביוזמת הרופא בסביבת עבודתו, כדי שתתאים לו יותר במילוי תפקידו.

מבחינים בין מספר סוגי התאמות:

  • התאמה בסיסית: הסתגלות הרופא למקצועו.
  • התאמה יומית: בטרם יום העבודה.
  • התאמה מיידית: ההכנות המתאימות למפגש עם המטופל וההתאמות הרגעיות לאורך כל המפגש הרפואי.

התאמת הרופא לעבודתו

כאשר דנים בעיסוקו של אדם ובשאלה מהן הדרכים שבהן יוכל למצוא עניין רב יותר בעבודת היומיום שלו, ניתן לתהות אודות הסיבות אשר הובילו אדם למקצוע הרפואה, אודות הסיבות בעטיין יוצא אדם לעבודה מדי יום ואודות הרושם שאדם רוצה להותיר על עצמו בקרב עמיתיו לעבודה, מטופליו ומשפחתו.

בעיתות של חשבון נפש עולות שאלות נוקבות מסוג אלו בכל פעם מחדש ואיתן משתנות התשובות. התשובות לסוגיות אלו עשויות לסייע בהגדרה עצמית ובמציאת יתר סיפוק בעבודה, תוך הקטנת המתח והשחיקה.

אריקסון (Erikson) הצביע על כך שהזהות החברתית תלויה בשלושה גורמים משלימים: הקשר הרציף שבין האדם לבין קבוצת ההשתייכות שלו, האידאולוגיה שבה הוא מאמין ולבסוף, ההיסטוריה והמאפיינים האישיים שלו. לאחר שאדם בחר להיות רופא ולהשתייך לקבוצת מקצועות הטיפול ומרגע שכיוון עצמו לרפואה המתאפיינת באידאולוגיה הומניסטית-אנושית, הוא מוצא לעתים צורך להשקיע בהתפתחותו האישית, המסתמכת על המאפיינים האישיים שלו.

נייבור (Neighbour) מדגיש תכונות שונות ומציין את אלו המשפיעות לדעתו ולדעת חבריו למקצוע, על מידת הצלחתם של מתמחים ברפואת משפחה: מקוריות, אכפתיות, יכולת אמפטית, מודעות עצמית, נטייה לעבודת צוות, חוש הומור, יכולת לימוד והפקת לקחים, הנעה (Motivation) גבוהה לעבודה, תחושת שליחות, מיומנות תקשורתית, יכולת שיפוט טובה, פתיחות לנושאים כלליים וידע קליני נרחב. רשימה דומה מפרטת את תכונות "השורד הטיפוסי", שאותה הציג סיברט (Siebert)‏: יכולת התמודדות עם אי ודאות, הפגנת אמפתיה, בחינה מתמדת של גבולות, יכולת שיתוף פעולה, חוש הומור, יכולת להפיק לקח מטעויות ותגובה מהירה במצבים קריטיים. במציאות הנוכחית של הרפואה הציבורית, תכונות "השורד" עשויות לסייע לרופא לטפל במצבי שחיקה המתועדים במקורות שונים.

הרמן (Herman) מציין תכונות נוספות: בעלי פחד מוגבר ממוות, מתעמקים במחלות ובגורמיהן, בעלי נטייה לסבילות (Passiveness) ולפסימיזם (Pessimism), חסרי ביטחון עצמי, כפייתיים, בעלי נטייה לתלות ובעלי צורך להיות נצרכים (Need to be needed). הרמן רומז שייתכן שעצם בחירת מקצוע הרפואה היא מנגנון הגנה המסייע לרופא להתמודד עם מאפיינים אלה.

לא מן הנמנע שאישיותו של הרופא על תכונותיו ועל נטיותיו מביאה אותו לבחור באותם ערכים שיכולים לכוון אותו לקראת מימוש עצמי, כפי שמציע מאסלואו (Maslow): "מימוש עצמי מתרחש לאחר שצרכים בסיסיים כמו צרכים פיזיולוגיים, תחושת ביטחון, שייכות, הערכה על ידי אנשים משמעותיים והערכה עצמית סופקו". אם, לדוגמה, רופא מודע לכך שקיימת בו יכולת הקשבה אמפתית לאנשים אחרים, הוא יכול לנצל תכונה זו, בכך שירשה לעצמו להעלות, תוך כדי שיחה עם מטופליו, בעיות שונות שמעבר לסיבת הפנייה. בעיות אלו יכולות לפתוח בפניו אופקים חדשים לגבי הקשרים בין התלונה הגופנית לבין מכלול בעיות החיים של הפונה, לחזק אצלו ערכים של כבוד ופתיחות כלפיו ולפתח בו יכולת אבחנתית רחבה יותר.

חיזוק המודעות העצמית של הרופא לתכונותיו ולקשר בינן לבין מקצועו יכולה אולי לכוון אותו לחיזוק תכונות מסוימות ולשינוי אחרות כדי להתאים עצמו עוד יותר לעיסוק שבו בחר. בדרך זו יוכל לתרום לשדרוג מתמשך של הגדרתו העצמית, יכולותיו ומיומנותו מבחינה מקצועית.

האחזקה העצמית של הרופא

מודעות עצמית מחייבת גם תשומת לב לנושא האחזקה העצמית של הרופא. תוך כדי שמירה על בריאותו הגופנית והנפשית, עשויה להיות לרופא הזדמנות ללמוד ממקור ראשון, כיצד לעזור למטופליו להישאר בריאים ולטפל בעצמם. וחוזר חלילה: הנחיית מטופליו וההתמודדות המשותפת עימם בשינוי הרגלים ובשיפור איכות חייהם תלמד את הרופא דרכים נוספות לעזור לעצמו. נייבור מוסיף שיכולתו של הרופא להבין, לקבל ולעזור לעצמו היא בעלת משמעות רבה לגבי יכולתו לתרום לזולת. בשעה שצרכיו הבסיסיים באים על סיפוקם, הוא מפנה את תודעתו לעיסוקו ולצורכי הפונים אליו. נראה שאחת מהאפשרויות שבהן יכול הרופא ללמוד ממקור ראשון אודות שמירה על בריאות ועל רפואה מונעת היא התנהגותו שלו. האחזקה העצמית של הגוף והנפש היא נדבך חשוב בהתאמה הביופסיכוסוציאלית (Biopsychosocial) של הרופא ל"מילייה":

  • ביו: אחזקה עצמית - שיפור אורחות חיים.
  • פסיכו: מודעות עצמית - למשל, קבוצת תמיכה כגון קבוצת באלינט (Balint group),קבוצת רופאים הדנה ביחסים בינם לבין מטופליהם.
  • סוציו: הגדרת שייכות מקצועית - למשל, השתייכות לקבוצת עמיתים לומדת.

התאמה זו יכולה להוות גם טיפול עצמי מניעתי שיחסן מפני בעיות השחיקה והמתח שעלולים לפקוד את הרופא במהלך העבודה העמוסה במיון, במחלקה או במרפאה.

הרופא בעידן המודרני נדרש לא רק לידע מתעדכן המתווסף מדי יום ושעה. הוא בעיקר נדרש להתאמות מתמידות על מנת לתפקד במיטבו. רופא שלא מצליח לבצע התאמות, זה שסובל מחוסר גמישות ומיכולת הסתגלות, לא רק שתפקודו כרופא (וכ"תרופה") עלול להיפגע, אלא ששחיקתו עלולה להתגבר יום יום. אי לכך, חובה על הרופא לפתח את יכולת ההתאמה העצמית באופן מתמיד כך שתשמור עליו כבן אדם, איש משפחה ורופא.

פרויד (Freud) עסק בנושא וכתב: "אני סבור שההכרה בדרישות ובצרכים האמיתיים של הרופא מכובדת יותר, ופחות ניתנת לערעור מבחינה מוסרית מן הנוהג של אותם הרופאים הממשיכים לשחק את תפקיד אוהב האדם המתנכר לטובת עצמו, תפקיד בלתי אפשרי הגורם להם לנטור בחשאי טינה למטופליהם".

עדויות ופתרונות מהקליניקה

רפואה שלמה כוללת כתנאי ראשוני את מודעותו של הרופא לצרכיו שלו ואת אחזקתו הטובה כאדם וכתרופה. בשלב הבא, את יכולתו לחפש דרכים להתפתחותו המקצועית תוך שינויים מתמידים בשגרה, למידה מטעויות ומגופי ידע חדשים ואינטגרציה של כל אלה לטובת עצמו ולטובת מטופליו. קיימים שינויים רבים והתאמות שונות אשר ניתן לבצע הן בניהול העבודה היומיומית והן באורח החיים מחוץ לשעות העבודה, במטרה להתפתח כרופאים וכבני אדם:

  • בחירת מעביד המאפשר משך מפגש המתאים לתפישת הרופא, תוך הימנעות מהמתח שיוצרת דרישת המערכת לעמידה בזמנים קצרים וקצובים.
  • צמצום בהיקף שעות העבודה באופן שיאפשר ערנות ואיכות מיטבית. באופן זה, גם אם קיימות "גלישות" מעבר לשעות העבודה, לוח הזמנים בעבודה נותר בגדר הסביר.
  • קיום שיחת 'אדם לאדם' עם המטופל המאפשרת לזהות בו את האדם המיוחד ומוסיפה נופך אישי וצבע למפגש. השיחה מסייעת לקבל מימדים נוספים לתלונות הגופניות השגרתיות, מונעת שעמום ומשפרת את הקשר עם המטופלים.
  • כאשר הרופא אינו מספיק רגיש לצרכיו שלו בזמן עומס יומיומי כבד, גם הרגישות לצורכי מטופלי מתעמעמת. חסכים כרוניים כמו חוסר שינה, חוסר אכילה וכדומה, הופכים את הרופא ללקוי במידה מסוימת כרופא וכאדם.
  • חלוקת המשרה בין טיפול ישיר במטופלים לבין פעולות הדרכה של רופאים ומתמחים, הוראה בבית ספר לרפואה/לסיעוד וכדומה. בצורה זו ניתן לשמור על גיוון בעבודה השגרתית.
  • הרחבת מודעות עצמית בדרכים שונות, החל מקבוצת עמיתים וכלה בסדנאות שונות.
  • טיפוח תחביבים, יציאה לטיולים ומסעות, בילוי עם המשפחה, צילום, פעילות גופנית, קריאה, נגינה, קורסים שונים (לאו דווקא בתחומי הרפואה השגרתית).
  • השתתפות במשלחות חקר או חילוץ בארץ ובחו"ל.
  • עבודה מקוונת- החל מתשובות בפורום, דרך מענה לפונים בטלפון ובווידאו וכולל אפיון ופיתוח תיק רפואי לשירות המומחים המקוון.
  • יציאה לשבתון כהתרעננות.
  • עבודה במרפאות עם צוות רופאים גדול.
  • בהתאם לאופי הרופא- עבודה במספר מרפאות מצומצם למניעת מעברים ממרפאה למרפאה, או לחלופין גיוון בין מספר אתרי עבודה כך שבכל מקום מקבלים דבר אחר ונדרשים לכישורים אחרים.
  • השתתפות והנחיית קבוצת באלינט של רופאים.
  • מתן מרשמים כרוניים למספר חודשים להקלת העומס במרפאה, תוך התניית מתן מרשמים אלה בבדיקה תקופתית, באופן המאפשר להתעניין בנושאים חשובים שבשגרה לא ניתנת להם תשומת לב, כגון טיב השינה, יחסי מין, פעילות גופנית, אלימות במשפחה וכדומה.

הדוגמאות ניתנו מתוך ניסיונם וחייהם של הרופאים הבאים: ד"ר אביבה אלעד, מומחית ומדריכה ברפואת המשפחה; ד"ר בקי חרש, מומחה ומדריך ברפואת המשפחה; ד"ר ג'ים שלום, מומחה ומדריך ברפואת המשפחה, מנהל הוספיס גליל עליון; ד"ר גבי אלוק מומחה ומדריך ברפואת המשפחה; ד"ר מאיר זוהר, מנהל המחלקה הנפרולוגית בבית החולים לניאדו.

מעצות אלו לומדים כי מצד אחד, ישנה חשיבות רבה להכוונה ותחזוקה של זמן חופשי מחולים וממחלות: עיסוק בתחביבים, פעילות גופנית וחיי זוגיות ומשפחה. כל אלה מרעננים, גורמים לאתחול המערכת, ממריצים את זרימת הדם למוח וללב ומחדדים את החושים כרופאים ואת התחושות כבני אדם. מצד שני, חשיבות רבה קיימת גם לחיפוש המתמיד אחרי שינוי ושדרוג באיכות העבודה השגרתית, המאפשר לחשוב באופן יצירתי ומקורי, לחפש את האתגר המתחדש בעבודה היומיומית הדרשנית ולפגוש את המטופלים ביתר פניות עצמית ומודעות.

?

ד"ר אביבה אלעד, מומחית ומדריכה ברפואת המשפחה: "למדתי שנושא משך המפגש הוא קריטי מבחינתי. אני לא מצליחה להרגיש שקיימתי מפגש איכותי מבלי להתייחס להיבטים מערכתיים ומבלי לשלב הצעות לרפואה מונעת. לאורך שנות ההתמחות הרגשתי מתח מתמיד בין דרישת המערכת לעמוד בזמנים קצרים וקצובים וחשתי שחיקה הולכת וגוברת שהתבטאה אצלי ברגיזות, בירידה בסובלנות שלי ובהנאה פחותה מהמקצוע. עם סיום ההתמחות בחרתי להחליף סביבת עבודה ובחרתי מעביד שאפשר לי לקיים משך מפגש מתאים לתפישתי. כך אני מרגישה שאני מצליחה להגשים את עצמי כרופאה, לא לחצות קווים אדומים ולא להתפשר על מה שמבחינתי מהותי ובסיסי.

"נושא שני שדרש התאמה היה צמצום בהיקף שעות העבודה, שהתחייב מסיבות אישיות. מתוך כך ובכפוף לבחירתי הראשונה, צמצמתי היקף משרה כך שאוכל לשמור על ערנות ועל איכות בתוך המסגרת הנותרת. את ה'גלישות' הנוצרות מעבר לזמן העבודה הרשמי, הבאתי מראש בחשבון. כשבחנתי היכן המחיר הרגשי שאני משלמת גבוה יותר, הגעתי למסקנה שאני מעדיפה להישאר שעה נוספת מעבר לשעות העבודה מאשר להיות בלחץ של 'הספק' במהלך היום כולו. מובן שה'גלישות' מתאפשרות לי כחלק מצמצום היקף המשרה, שכן אם הייתי גולשת באותו היקף מעבר למשרה מלאה, כנראה שלא היו רואים אותי הרבה בבית.

"אני מודעת לסכנת השחיקה המאיימת ולכן מקפידה בדרך כלל לחפש במטופל את האדם המיוחד, בעזרת שיחת 'אדם לאדם' וכך מוסיפה נופך אישי וצבע למפגש. הדבר עוזר לי לקבל מימדים נוספים לתלונות הגופניות ה'סטנדרטיות', מונע שיעמום ומשפר גם את הקשר ביני לבין המטופלים. בשנותיי כרופאה למדתי שכאשר 'כיביתי את המתגים' של הקשבה אוהדת ומקבלת אל עצמי ואת מתג הרגישות לצרכיי שלי בזמן עומס יומיומי כבד, גם מתג הרגישות לצורכי מטופלי התעמעם וכבה בהדרגה. כאשר מצאתי עצמי מתפקדת תחת חסכים כרוניים כמו חוסר שינה, חוסר אכילה וכדומה, נעשיתי לקויה במידה מסוימת כרופאה וכאדם.

"כחלק מפעולות נוגדות שחיקה, בחרתי גם לחלק את משרתי בין טיפול ישיר במטופלים לבין פעולות הדרכה של רופאים ומתמחים. אני שומרת על גיוון ומשתדלת מדי שנה לכלול במערכת השנתית משהו חדש 'מונע שעמום'. ההתאמה הבסיסית החשובה לי מכל האחרות היא המסע המתמשך להרחבת מודעות עצמית בדרכים שונות, החל מקבוצת עמיתים וכלה בסדנאות שונות".

ד"ר בקי חרש, מומחה ומדריך ברפואת המשפחה: "אני רגיל במשך שנים רבות לעבוד מהבוקר ועד מאוחר בערב. כדי לאזן מסגרת חיים מוטרפת כזו, זוגתי ואני נוהגים לצאת לטיולים ומסעות בכל עת שרק ניתן. לפני כשנתיים השתתפתי במשלחת חקר וחילוץ לראפטינג - שיט באחד הנהרות הגועשים והלא מוכרים של הודו הצפונית. עד היום אני חי את החוויה המשלהבת הזו. אני שייך כמתנדב ליחידת החילוץ בצפון הארץ. איזון מרגיע לעומת זאת הוא הבילוי הגובר עם נכדיי המתוקים. את החיים המקצועיים של מפגשי רופא-מטופל, שמהם אני נהנה ורווה נחת, אני נוהג ל'תבל' בהדרכה. החל מהוראה בבית ספר לסיעוד וכלה בהדרכת סטודנטים (כולל אירוח בביתי) מאוניברסיטת קולומביה. תיבול נוסף קשור בעבודה מקוונת ברפואה: החל מתשובות בפורום, דרך מענה לפונים בטלפון ובווידיאו וכולל אפיון ופיתוח תיק רפואי לשירות המומחים המקוון. כעת אני חוזר לעבודתי כרופא כפרי לאחר התרעננות של שנת שבתון טובה. גם בעבודתי הכפרית ביצעתי שינוי - במקום ל'רצרץ' כל היום בין חמישה-שישה ישובים קטנים, אני יושב מרבית היום במרפאת הדרכה שבה צוות של מספר רופאים. בהחלט שינוי חשוב, מספק ומאתגר מחדש".

ד"ר ג'ים שלום, מומחה ומדריך ברפואת המשפחה, מנהל הוספיס גליל עליון: "התחביב העיקרי שלי הוא צילום. אני אוהב בעיקר צילום שקיעות, פרחים ומצבים אנושיים מיוחדים . אני נושא עימי לכל מקום מצלמה דרוכה ומוכנה. אני מקפיד על חוג פעילות גופנית ועל קריאת ספרות ועיתונות כללית באינטרנט. בחלק המקצועי, אני מגוון בין מספר אתרי עבודה שבכל מקום אני מקבל דבר אחר ונדרש לכישורים אחרים: עבודה במערכת פיקוח על המתגוררים בבתי אבות; יחידה לאבחון פנימי מהיר במרפאה מקצועית של הקופה; המנהל הרפואי והרופא של בית אבות; מנהל רפואי ורופא של הוספיס גליל עליון, עם דגש רב על טיפוח עבודת צוות להקלת העומס הרגשי הכרוך בעבודה זו; מנחה קבוצת באלינט של רופאים בכירים המעלים לדיון קשיים רגשיים הנוצרים בתוך האינטראקציות עם המטופלים; מעביר קורסים לטיפול פליאטיבי במסגרות שונות, כולל בית הספר לרפואה החדש בגליל (הסדרתי לי מערכת של יומיים ארוכים ויום וחצי פנויים יותר בשבוע); אחרון חביב - לומד פעם בשבועיים בקורס 'שבר ותיקון - חיפוש מקורות ביהדות לשיפור הטיפול'. בכל עת שניתן ובעיקר בנסיעה במכונית, מנסה לזהות את הדברים הטובים שקורים לי ולרכז אלומת אור פנימי בהם".

ד"ר גבי אלוק מומחה ומדריך ברפואת המשפחה: "כתחביב, התחלתי ללמוד נגינה בגיטרה בשנה האחרונה ומנגן כעת בכיף כל יום. התחלתי לקרוא שוב ספרים אחרי שנים רבות שלא עשיתי זאת.

"בתוך מערכת הלחצים שאני חווה - עומס גדל והולך של פונים במספר קבוע של שעות, ומצד שני לחץ ההנהלה לתת שירות טוב ומהיר ובנוסף לחץ פנימי שלי - המחויבות לתת את החיוך ותשומת הלב לכל פונה, הרגשתי שאני נותן רפואה פחות ופחות טובה. החלטתי לפיכך לעשות שינוי. כמנהל מרפאה הוצאתי נוהל שלפיו ניתן לתת מרשמים כרוניים למספר חודשים, אך כדי לקבל מרשמים אלה חייב האדם להגיע לבדיקה תקופתית. התוצאה: במקום להרגיש כפקידים שרק רושמים אוטומטית מרשמים כרוניים, אנו הרופאים התחלנו להתעניין בנושאים חשובים שקודם לכן לא הגענו אליהם. פתאום הצלחתי לשאול שאלות על טיב השינה, יחסי מין, פעילות גופנית, אלימות במשפחה וכדומה. לפתע נוצרו מפגשים מאד משמעותיים ומרגשים גם לי וגם לפונה שמשתאה ומגיב ב'וואו', שמאוד מספק ומסבר את האוזן והלב. אני מרגיש שהרווחתי את המטופלים שלי מחדש ואת עצמי כרופא אמיתי".

ד"ר מאיר זוהר, מנהל המחלקה הנפרולוגית בבית החולים לניאדו: "אני עובד באינטנסיביות רבה בבית החולים - אחריות של יומם ולילה על חולים עם או בלי דיאליזות ביחס של שני רופאים על 100 חולים ושעות מרפאה צפופות, בקהילה שבה כמעט ואין נפרולוגים נוספים. החלטתי שרפואת בית חולים היא מאתגרת, אך היה חסר לי משהו. . . על כן למדתי טיפול זוגי ומשפחתי. כמעט ולא מצליח לקרוא ספרי מתח, עלילות וסיפורת, שזה התחביב העיקרי שלי. . . אני מבלה עם הנכדים כל זמן שאפשר ושומר בקנאות על טיפול משפחתי או זוגי פעם בשבוע לפחות זה כארבע שנים. מחפש כעת דרכים להגביר פעילות מספקת ושונה זו".

מה אנו למדים מחברינו? מצד אחד, הכוונה ותחזוקה של זמן חופשי מחולים וממחלות - "לעשות עבור הנשמה": עיסוק בתחביבים, פעילות גופנית וחיי זוגיות ומשפחה. כל אלה מרעננים אותנו, גורמים לאתחול המערכת, ממריצים את זרימת הדם למוח וללב וכך מחדדים את חושינו כרופאים ואת תחושותינו כבני אדם. מצד שני, החיפוש המתמיד אחרי שינוי ושדרוג באיכות העבודה השגרתית מאפשר לנו לחשוב באופן יצירתי ומקורי, לחפש את האתגר המתחדש בעבודה היומיומית הדרשנית ולפגוש את המטופלים שלנו ביתר פניות עצמית ומודעות להם וגם לנו בו זמנית.

ביבליוגרפיה

  • Erikson E.H.: "Life History and the Historical Moment". Norton NY, 1975.
  • Neighbour R.: "The Inner Apprentice". Kluwer Aca¬demic Pub. London, 1992.
  • Siebert A.: "The Survivor Personality". Newsletter As¬soc. Humanistic Psychology August, 1983.
  • Herman J.: "The Common Denominator". Family Systems Medicine; 9: 275, 1991.
  • Maslow A.H.: "Self-Actualizing People". Personality, Symposium 1, 11-34, 1950.



המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אלון מרגלית MD PhD, מומחה ברפואת המשפחה, פסיכולוגיה רפואית ומוסמך בטיפול משפחתי ובהיפנוזה. מנהל מרפאה רב-תחומית הארצית למצבים מורכבים קופת החולים מאוחדת , מנהל ויזם של שרות המומחים המקוון talk2doc (יוצר\י הערך)