מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

שגרת החיסונים לילדים בישראל - Vaccinations program in Israel

מתוך ויקירפואה

שגרת החיסונים לילדים בישראל
Vaccinations program in Israel
יוצר הערך פרופ' יונה אמיתי ופרופ' שמואל רשפון (באתר משרד הבריאות)
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםחיסונים בגיל ילדות

חיסוני השגרה בילדים גרמו לירידה דרמטית בתחלואה ובתמותה ממספר מחלות זיהומיות. הם מהווים נדבך מרכזי בטיפול המונע בתינוקות ובילדים. כללית, יעילות החיסונים גבוהה ביותר, עם ערך עלות תועלת של כ־1:10 או יותר, לגבי מרבית החיסונים. מדיניות חיסונים כלל עולמית הביאה להעלמות כמעט מוחלטת של מחלת הפוליו ולהכחדה של מחלת האבעבועות השחורות מן העולם. תוכנית חיסוני השגרה של גיל הילדות בישראל כוללת חיסונים כנגד 10 מחלות.

במסגרת בית הספר ניתנים לילדים חיסונים כנגד פוליו, חזרת, חצבת ואדמת (בכתה א') וכנגד דיפטריה וטטנוס (בכיתות ב', ח'). להלן נסקור בקצרה מחלות אלה ואת החיסונים כנגדן.

סוגי החיסונים ועקרונות פעולתם

קיימות שתי צורות של חיסונים פעיל וסביל
  • חיסון פעיל: כולל הזרקה או האכלה, של מיקרואורגניזמים, או מרכיביהם, נגיפים חיים או מוחלשים (attenuated), או לא פעילים (inactivated). במקרה של החיסון לנגיף הפטיטיס B‏ (HBV) משתמשים בחלקיקי נגיף תוצרי הנדסה גנטית (recombinant DNA). האנטיגנים המוחדרים לגוף מעוררים תגובה חיסונית, על ידי יצור נוגדנים, המגינים על הגוף מפני הזיהום במחולל הטבעי של המחלה.
  • חיסון סביל: ניתן בצורת אימונוגלובולינים לרוב ממקור אדם, עם כייל נוגדנים גבוה כנגד מחולל המחלה. פעילותו מוגבלת למספר שבועות. בחיסון הפעיל, הכייל המחסן עולה לאחר מתן החיסון. בנגוד לכך, במקרה של חיסון סביל, הכייל הולך ויורד, עם הירידה ההדרגתית ברמת האימונוגלובולין שהוזרק.
להלן מספר דוגמאות של חיסון סביל
  • חיסון כנגד נגיף הפטיטיס A או B, לאחר חשיפה (post-exposure prophylaxis) למי שאינו מחוסן אשר בא במגע עם חולה ונמצא בסיכון גבוה להדבקה.
  • חיסון כנגד אבעבועות רוח, לחולה עם חסר חיסוני, לאחר שבא במגע עם חולה.
  • כנגד חיידק הטטנוס לאדם עם חשיפה מסוכנת לחיידק זה, שלא חוסן כנדרש.
  • חיסון כנגד נגיף הכלבת על ידי אימונוגלובולין אדם, לאחר נשיכת בעל חיים כשקיימת סכנת הדבקה.

בנוסף להגנה ישירה שהחיסונים הפעילים מספקים למחוסנים עצמם, מספקים החיסונים הגנה גם לאלה שבסביבתם של המחוסנים, בשתי צורות:

  1. הדבקה בנגיף המוחלש של אלה הבאים במגע עם המחוסן, לאחר שחוסן, בעת שהוא מפריש את הנגיף המוחלש. מצב זה קורה לאחר חיסון באמצעות האכלת נגיף הפוליו.
  2. חסינות העדר (herd immunity). זהו מצב שבו נוצרת הגנה מפני זיהום במחולל מחלה מידבקת גם אצל אלה שלא חוסנו, כאשר הרוב המכריע של אלה שבסביבתם חוסנו. במצב זה, מספר האנשים העלולים לחלות מצטמצם במידה כזאת, שהעברת המחולל מאדם לאדם מוגבלת ביותר.

חיסוני השיגרה בישראל: סקירת המחלות והחיסונים הניתנים בבית הספר

פוליומיאליטיס (שיתוק ילדים) Poliomyelitis

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםשיתוק ילדים

זוהי מחלה נגיפית שמחולליה הם 3 זני נגיפים של Poliovirus (זנים 3,2,1). מרבית הזיהומים נגרמו על ידי זן 1.

ההדבקה נעשית דרך מערכת העיכול, וספקטרום המחלה נע בין זיהומים אסימפטומטים או מחלת שלשול, לבין שיתוק גפיים, לרוב אסימטרי, ולעיתים שיתוק בולברי ומוות. הצורה הפרליטית מופיעה אחת ל-100–800 מקרים, אך בהיעדר חיסון, הזיהום בנגיף מתפשט במהירות באוכלוסייה בעקר בילדים. קיימים שני סוגי חיסון למחלה כנגד 3 הזנים (טרי-ולנטים), האחד: חיסון שפותח על ידי Salk, בנגיף מומת הניתן בהזרקה (IPV), והשני: חיסון שפותח על ידי Sabin, בנגיף מוחלש, הניתן בהאכלה (OPV). יתרונו של חיסון זה בכך שהנגיף המוחלש מתרבה במעי, מופרש, ויוצר הדבקה וחיסון משני אצל אלה הבאים במגע עם התינוקות שחוסנו, ובכך נוצר חיסון בקהילה. עם זאת יש סיכון, נמוך מאד, של תחלואה במחלת הפוליו בעקבות מתן החיסון; (vaccine associated paralytic poliomyelitis = VAPP), בעיקר במדוכאי חיסון.

שיעור ה-VAPP הוא אחד לכ-3 מיליון מנות. הסיכון יותר גבוה לאחר המנה הראשונה. במצב של דיכוי חיסוני במועמד לחיסון או בבן משפחתו, יש הוראת נגד לתת OPV, והחיסון המומלץ הוא IPV שאין בו סכנת הדבקה. לחיסון זה יש תופעות לוואי קלות. המנה הרביעית והאחרונה של חיסון ה-OPV ניתנת לתלמידי כתה א'. בשנים הקרובות תינתן מנת חיסון נגד פוליו (OPV) גם לתלמידי כיתות ח'.

דיפטריה (אסכרה, קרמת) Diphtheria

מחלה הנגרמת על ידי חיידק ה-Corynebacterium diphteriae המפריש טוקסין. המחלה הייתה נפוצה בממדים של מגפה עד מלחמת העולם השנייה. מאז הונהג החיסון בארץ ב-1952 המחלה כמעט ונעלמה, למעט מקרי מחלה בודדים של ילדים שלא חוסנו. הביטוי הקליני העיקרי של המחלה הוא מחלת חום המלווה בדלקת קשה בלוע, באף, בשקדים ובלרינקס, עם תפליטים וקרומים מדממים, בצקת ונפיחות קשה בדרכי האוויר העליונים הגורמת לסטרידור, צרידות, חסימת דרכי אויר וחנק העלול להיות קטלני. בכ-10-25% מהמקרים שאינם מטופלים מופיעה דלקת שריר הלב. סיבוך נוסף: נוירופטיה של עצבים קרניאלים ועצבים מוטורים. הטיפול: טיפול תומך, כולל הנשמה ופניצילין. הטיפול היחיד היעיל כנגד מחלה קטלנית זו הוא חיסון.

החיסון נתן כחלק מהתרכיב המשולש DTaP (דיפטריה-טטנוס-שעלת). החיסון לדיפטריה הוא toxoid (טוקסין מטופל בפורמלין). החיסון הבסיסי כולל 3 זריקות ברווח זמן של 6–8 שבועות בין מנה למנה, החל מהחודש השלישי לחיים. זריקת הדחף הראשונה ניתנת 6–12 חודש לאחר הזריקה השלישית. זריקת הדחף השנייה ניתנת בישראל בכתה ב', והשלישית בכתה ח'.

החיסון לדיפטריה יעיל ביותר ונחשב לבטוח מאד. מומלץ לתת את החיסון, ביחד עם החיסון לטטנוס, כחיסון כפול (Td) פעם ב־10 שנים, לאחר השלמת שיגרת חיסוני הילדות.

טטנוס (פלצת, צפדת) Tetanus

מחלה הנגרמת על ידי טוקסין של חיידק ה-Clostridium tetani. זהו חיידק אנארובי הנמצא בעקר באדמה ובאבק, מייצר נבגים (spores) עמידים מאד, כולל בהרתחה. מכאן, שסכנת הזיהום העיקרי היא בפציעה חודרת בתנאי לכלוך. החיידק מייצר רעלן (טוקסין) רעיל ביותר אשר גורם לתסמונת של שיתוק ספסטי של גפיים, לסתות, שרירי השלד ושרירי הנשימה. ללא טיפול, מופיעים נוקשות כללית של הגוף, פרכוסים, התכווצויות, הפסקת נשימה ומוות. הטיפול כולל טיפול תומך, פניצילין, תרופות להרפיית שרירים ומתן חיסון פסיבי על ידי tetanus immune globulin.

המחלה ניתנת למניעה מוחלטת על ידי חיסון פעיל של tetanus toxoid, המופק בשיטה דומה לחיסון הדיפטריה ונתן על פי שיגרת החיסונים של דיפטריה, המפורטת לעיל, במסגרת ה-DTaP. החיסון כנגד טטנוס נחשב יעיל ביותר עם בטיחות גבוהה. מומלץ לתת את החיסון, ביחד עם החיסון לדיפטריה, כחיסון כפול (Td) כל 10 שנים, לאחר השלמת שיגרת חיסוני הילדות.

חצבת Morbilus‏ (Measles)

מחלת החצבת נגרמת על ידי נגיף Morbillivirus המתאפיין בשיעור הדבקה גבוה, העלול לגרום למגפה באוכלוסייה לא מחוסנת, ובעקר בילדים ובמדוכאי חיסון. החיסון ניתן כאחד מ-3 מרכיבי החיסון חצבת-חזרת-אדמת (MMR).

מחלת החצבת עדיין נפוצה מאד בארצות מתפתחות וגורמת קרוב למיליון מקרי מוות בשנה, רובם המכריע בילדים עם תת-תזונה. המחלה מתאפיינת בשלב ראשון, פרודרומלי, לפני הופעת התפרחת, בחום, נזלת, שיעול ודלקת בלחמיות העיניים. כעבור כ-3–5 ימים, תוך המשך החום, מופיעה תפרחת אופיינית, מקולו-פפולרית בצוואר, פנים, מאחורי האוזניים, המתפשטת לגוף ולגפיים. במקרים הקשים, התפרחת נעשית צפופה עם שטפי דם. סיבוכים שכיחים של המחלה כוללים: דלקת אוזנים, לרינקס וראות, ולעיתים רחוקות (2-1 ל-1,000) דלקת מוח וקרומי המוח העלולה להיות קטלנית. סיבוך מאוחר, נדיר וקשה הוא דלקת ניוונית גלובלית של המוח (SSPE = subacute sclerosing panencephalitis) המתקדמת למוות בכל החולים. מחלת החצבת עלולה לגרום לפגיעה חולפת במערכת החיסונית של החולה. מסיבות אלה, יש חשיבות עליונה לחיסון כנגד מחלת החצבת.

החיסון נתן במסגרת החיסון המשולש MMR המכיל גם חיסון נגד חזרת ונגד אדמת. מרכיב החצבת בחיסון זה הוא נגיף חי מוחלש שהוכן בתרבית תאים של עובר תרנגולת. החיסון הראשון מומלץ בגיל שנה, זריקת הדחף ניתנת בכתה א'. תגובה אלרגית מיידית (מטיפוס אנפילקטי בלבד) לחלבון ביצה, וכן ליקויים אימוניים חמורים מהווים הוראת נגד למתן החיסון.

אדמת German Measles‏ (Rubella)

מחלת ילדות קלה יחסית, אשר חומרתה מתבטאת בעקר בגלל הסיכון למומים מולדים, בעת זיהום במחלה בתחילת ההיריון. נגרמת על ידי ה-Rubivirus. עד להתחלת החיסון, התחלואה התאפיינה במגפות כלל עולמיות (פנדמיות) מדי 6–9 שנים. בשנים 5–1964 אירעה בארצות הברית מגפה של 12 מיליון חולים, ובעקבותה כ-20,000 תינוקות נולדו עם מומים מולדים (בעיקר: חרשות, עוורון, פיגור שכלי). בעקבות זאת הוכנס החיסון לחיסוני השגרה. המחלה מתבטאת בחום המלווה בתפרחת מקולו-פפולרית עדינה, דלקת בקשרי הלימפה בצדי הצוואר ובלחמיות. סיבוכי המחלה (דלקת המוח וטרומבוציטופניה) נדירים.

החיסון מבוסס על נגיף אדמת חי מוחלש המוכן בתרבית תאים דיפלואידיים של אדם. זריקת הדחף ניתנת במסגרת ה-MMR לתלמידי כתה א'.

חזרת Mumps

מחלת ילדות הנגרמת על ידי Paramyxovirus. המחלה הייתה נפוצה ביותר לפני עידן החיסונים. כ-85% מהחולים הם מתחת לגיל 15. זוהי מחלת חום המלווה בדלקת והגדלה אופיינית של בלוטות הפרוטיס, ולעיתים גם פנקראטיטיס. סיבוך שכיח של המחלה – דלקת המוח וקרומי המוח המתבטאת בהקאות, רדימות וקשיון עורף, בכ-10% מהחולים, לרוב עם פרוגנוזה טובה. סיבוכים נדירים: חרשות עצבית (כ-1 ל-15,000), ומיוקרדיטיס. במתבגרים ובמבוגרים, מופיעה דלקת אשכים בכ-30 מהחולים, ובשליש מהמקרים נותר ניוון האשך, וסכנת עקרות לעיתים, כשהתהליך דו צדדי.

החיסון למחלה הוא על ידי נגיף מוחלש, אשר מוכן בתרבית תאים של עובר תרנגולת, כחלק מה-MMR. הוא ניתן במסגרת חיסון זה בגיל שנה, וזריקת דחף לתלמידי כתה א'. הוראות הנגד זהות לאלה של חיסון החצבת.

תפקיד צוות הבריאות בבית הספר

  • ביצוע החיסונים השגרתיים בבית הספר
  • הדרכה תלמידים והורים בנושא החיסונים

לוח החיסונים השיגרתיים בגיל בית הספר

Postscript-viewer-shaded.png

ערך מורחבלוח חיסוני השגרה בגיל הילדות ובבתי ספר - Vaccination schedule for children and school aged patients - 2014


ביבליוגרפיה

1. אניס א, סלייטר פ, רויטמן מ, לבנטל א. תוכנית חיסוני שגרה בישראל – המתקדמת ביותר בעולם. מכתב לחבר ;2000 חוברת 3–4, 38-36.

2. רויטמן מ. תדריך חיסונים. המחלקה לאפידמיולוגיה, שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות, 1999.

3. Behrman RE, Kliegman RM, Jenson HB, eds. Nelson Textbook of .Pediatrics,16th ed. Philadelphia: WB Saunders Company, 2000

4. Pickering LK, ed. 2000 Red Book: Report of the Committee on Infectious ,Diseases, 25th ed. Elk Grove Village, IL: American Academy of Pediatrics .2000