כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק תירואידיטיס תת חריפה
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| תירואידיטיס תת חריפה | ||
|---|---|---|
| subacute granulomatous thyroiditis | ||
| שמות נוספים | de Quervain's thyroiditis דלקת תת חריפה של בלוטת התריס דלקת של התירואיד |
|
| ICD-10 | Chapter E 06.1 | |
| ICD-9 | 245.1 | |
| MeSH | D013968 | |
| יוצר הערך | ד"ר נירית אבירן ברק | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – בלוטת התריס
תירואידיטיס תת חריפה או בשמה הנוסף de Quervain's thyroiditis או subacute granulomatous thyroiditis היא מחלה חריפה שלרוב חולפת מעצמה. הגורם למחלה אינו ידוע אם כי יש השערות שונות כמו גורם ויראלי, טוקסי או אחר.
תסמינים - המחלה שכיחה למדי, בנשים יותר מגברים ומתבטאת בכאב ורגישות על פני בלוטת תריס, מלווה לרוב בתסמיני מערכת נשימה עליונה- חום סב פיברילי, נזלת, גודש באף ומכאן גם לעיתים האיחור באבחנה.
במעבדה - שכיח לראות בשלב החריף, יתר פעילות לרוב קלה של בלוטת התריס, שקיעת דם מוחשת (מעל 50) או לחלופין CRP גבוה ולעיתים גם הפרעות קלות בספירת הדם כמו לויקוציטוזיס קל ואנמיה. לעיתים נראה גם הפרעה אנזימטית כבדית קלה.
המהלך הקלאסי של המחלה הוא יתר פעילות של בלוטת התריס בשבועות הראשונים, לאחר מכן תת פעילות (לרוב אסימפטומטית), כביטוי לנזק שנגרם לבלוטה, ובמרבית המקרים התנרמלות והבראה מלאה.
לעיתים רחוקות יחסית (עד 15% מהמקרים), תת פעילות נמשכת ולא תחלוף והמטופל יזדקק לטיפול תרופתי באלטרקוסין/יוטירוקס לכל חייו.
הדמיה - מיפוי בלוטת התריס ידגים לרוב קליטה מאד ירודה של חומר רדיואקטיבי בבלוטת התריס, אך לא חובה לבצע מיפוי שכן לרוב האבחנה נעשית באמצעות תשאול ובדיקה גופנית. בבדיקת אולטרהסאונד של בלוטת התריס עם דופלר, נראה ירידה בזרימת הדם לבלוטה, בניגוד למחלות אחרות כמו מחלת גרייבס, שם יש הגברה בזרימת הדם.
אבחנה מבדלת של תירואידיטיס תת חריפה היא מצבים נדירים יותר כמו זיהום חיידקי של בלוטת התריס או מחלה אוטואימונית של הבלוטה שמלווה בכאב.
טיפול - הטיפול התרופתי במהלך השלב החריף של המחלה, יכול לכלול תרופות מסוג נוגדי דלקת לא סטרואידילים NSAIDS או במקרים הקשים יותר, סטרואידים כמו פרדניזון לתקופה קצרה. הטיפול נועד להקל על התסמינים ואינו מקצר או משפר את מהלך המחלה, ולכן הוא לא הכרחי ותלוי בחומרת התסמינים ורצון המטופל. במידה ואין שיפור סימפטומטי לאחר יומיים של נטילת פרדניזון,יש להטיל ספק בנכונות האבחנה ולחפש הסבר אחר לסימפטומים.
במידה ותסמיני יתר פעילות של בלוטת התריס מטרידים את המטופל, ניתן לתת לו תרופות מסוג חוסמי בתא. אין טעם לתת תרופות כמו מרפקטיזול או PTU שמיועדים לחסום את הפרשת הורמוני הבלוטה, שכן המנגנון פה הינו הרס של הבלוטה ולא ייצור יתר.