האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

פקקת ורידים עמוקים - עישון כגורם סיכון - Deep vein thrombosis - smoking as a risk factor

מתוך ויקירפואה

גרסה מ־14:23, 18 בנובמבר 2015 מאת Motyk (שיחה | תרומות) (הוספת קטגוריה:משפחה באמצעות HotCat)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)


פקקת ורידים עמוקים – עישון כגורם סיכון
Deep vein thrombosis – smoking as a risk factor
יוצר הערך ד"ר שלומית ירון
TopLogoR.jpg
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםפקקת ורידים

פקקת ורידים עמוקים (DVT, Deep Vain Thrombosis) היא מחלה שבה נוצר קריש דם בוורידי הגפיים התחתונות. הקריש עלול לנדוד באמצעות זרם הדם, ולהגיע לריאות, שם הוא גורם לתסחיף ריאתי (PE, Pulmonary Embolism) המתבטא בקוצר נשימה, כאבים בחזה ואף מוות.

גורמי סיכון

על פי Virchow קיימים שלושה גורמי סיכון להיווצרות קרישי דם:

  1. סטזיס, ירידה בזרימת הדם: אי-מוביליזציה אחרי ניתוח, שבר, אשפוז אורך, טיסה ארוכה, אי ספיקת לב או דליות בגפיים תחתונות
  2. היפרקואגולוביליות - קרישיות יתר: מצבים מולדים הגורמים לקרישיות יתר, תרופות, תסמונת נפרוטית, טראומה, השמנת יתר או עישון
  3. נזק לדפנות כלי דם: לחץ ישיר, יתר לחץ דם, זיהומים, דלקות וכדומה

נשים נמצאות בסיכון יתר לפקקת ורידים עמוקה עקב נטילת גלולות למניעת היריון, היריון והתקופה לאחר הלידה.

תסמינים של פקקת ורידים עמוקים כוללים כאב, נפיחות ואודם בגפה התחתונה. האבחון נעשה באמצעות סונר דופלר (Doppler ultrasound) של ורידי גפיים תחתונות ו-D-dimer.

פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי הן תופעות קשות שאפשר למנוע. ההיארעות של פקקת ורידים עמוקים גבוהה יחסית ב-12 השבועות שלאחר ניתוח, והסיכון עולה במטופלות בעלות עודף משקל או מעשנות.

עישון

אין הוכחה חד-משמעית לקשר בין עישון לבין פקקת ורידים עמוקים. המידע הקיים בספרות לגבי אפקט העישון על הסיכון לפתח פקקות ורידים עמוקים אחרי ניתוח מוגבל.

במחקר שנערך בבריטניה והתפרסם Circulations, נבדק הקשר בין עישון לבין פקקת ורידים עמוקים, הן בהיעדר ניתוח והן 12 שבועות לאחר ניתוח. כמו כן, נבדק האם למטופלות מעשנות יש סיכוי גדול יותר לעבור ניתוח בהשוואה למטופלות לא מעשנות.

המחקר, Million Study, עקב אחר יותר מ-1.3 מיליון נשים באנגליה ובסקוטלנד במשך 6 שנים (2001-1996). לנשים נשלחו שאלונים בנושאי עישון, שימוש בגלולות, שימוש בטיפול הורמונלי חלופי, גובה, משקל, פעילות גופנית, צריכת אלכוהול, ילודה, מחלות רקע, השכלה ועוד.

החוקרים עקבו אחר הנשים במהלך השנים הללו, ובחנו מקרי מוות, רישומי סרטן, אשפוזים, ניתוחים, רישומים של פקקת ורידים עמוקים ועישון בעבר או בהווה. מעשנות סווגו לפי כמות סיגריות ביום: כבדות - יותר מ-15 סיגריות ביום, ומעשנות קלות - פחות מ-15 סיגריות ביום.

מהמחקר הוצאו נשים עם היסטוריה של קרישיות יתר, אשפוז קודם עקב פקקת ורידים עמוקים, נשים שעברו ניתוח 3 חודשים לפני תחילת המחקר, נשים עם מחלות אונקולוגיות או מטופלות ללא מידע על הרגלי עישון.

המחקר כלל יותר מ-1.3 מיליון נשים. הוצאו מהמחקר כ-200,000 נשים לאור האמור לעיל, ונותרו כ-1,100,000 נשים. הגיל ממוצע היה 56. 51% מהנשים מעולם לא עישנו, 28% עישנו בעבר, 20% מעשנות בהווה, חציין מעשנות כבדות וחציין מעשנות קלות. רוב המעשנות נטלו טיפול הורמונלי חלופי, לא עסקו בפעילות גופנית וסבלו מיתר לחץ דם.

במשך 6 שנות המחקר, 4,630 ממשתתפות המחקר אושפזו בבית חולים לפחות פעם אחת עקב פקקת ורידים עמוקים או מתו כתוצאה מפקקת ורידים עמוקים וסיבוכיה. כ-630,000 נשים עברו ניתוח אחד לפחות, כ-1,800 מתוכן סבלו מפקקת ורידים עמוקים עד 12 שבועות לאחר הניתוח.

מתוך 4,630 הנשים, ל-2,054 היה תסחיף ריאתי, עם או בלי פקקת ורידים עמוקים. ל-2,576 היה רק פקקת ורידים עמוקים. נשים מעשנות היו בסיכון גבוה גם בקבוצה זו.

ללא ניתוח ההיארעות של פקקת ורידים עמוקים או תסחיף ריאתי בקרב מעשנות הייתה גבוהה יותר מאשר בהשוואה ללא מעשנות, באופן יחסי למספר הסיגריות. מעשנות עברו יותר ניתוחים מאשר לא מעשנות.

בקרב נשים שעברו ניתוח, ההיארעות של פקקת ורידים עמוקים או תסחיף ריאתי 12 שבועות לאחר הניתוח הייתה גבוהה יותר בקרב המעשנות בהשוואה ללא מעשנות.

מחקר פרוספקטיבי גדול זה שנערך על נשים בבריטניה מצא שלמעשנות יש 40% יותר סיכון לפתח פקקת ורידים עמוקים, להתאשפז או אף למות בהשוואה לנשים שלא עישנו מעולם. היארעות של פקקת ורידים עמוקים גבוהה יותר בקרב מעשנות כבדות. מעשנות נוטות להתאשפז יותר לניתוחים בהשוואה ללא מעשנות, ולפתח פקקת ורידים עמוקים כסיבוך לאחר ניתוח.

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר שלומית ירון - רופאת משפחה, אחראית מדדי איכות, מחוז דן-פ"ת, שירותי בריאות כללית



פורסם בכתב העת לרפואת המשפחה, מאי 2014 גיליון מס' 180, מדיקל מדיה