האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "המדריך לטיפול בסוכרת - הנטל הכלכלי של מחלת הסוכרת - The economic burden of diabetes"

מתוך ויקירפואה

שורה 2: שורה 2:
 
{{ספר|
 
{{ספר|
 
|שם הספר= [[המדריך לטיפול בסוכרת]]  
 
|שם הספר= [[המדריך לטיפול בסוכרת]]  
|תמונה=[[קובץ:Blue circle for diabetes.svg|120px]]
+
|תמונה=[[קובץ:מדריךסוכרת.jpg|100px]]
 
|valign="top"|שם המחבר= אורלי טמיר
 
|valign="top"|שם המחבר= אורלי טמיר
 
|שם הפרק= '''הנטל הכלכלי של מחלת הסוכרת'''
 
|שם הפרק= '''הנטל הכלכלי של מחלת הסוכרת'''

גרסה מ־16:09, 13 בפברואר 2013

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

המדריך לטיפול בסוכרת
מדריךסוכרת.jpg
שם המחבר אורלי טמיר
שם הפרק הנטל הכלכלי של מחלת הסוכרת
מוציא לאור המועצה הלאומית לסוכרת,
משרד הבריאות
מועד הוצאה 2013
מספר עמודים 354
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםסוכרת

סוכרת היא מחלה כרונית נפוצה באוכלוסיה ושכיחותה הולכת וגוברת בעשורים האחרונים במדינות מתפתחות ומפותחות כאחד[1]. היקף התחלואה והתמותה הקשורים בסוכרת, כמו גם כניסתן של טכנולוגיות חדשות לטיפול השוטף ושינויים בניהול הטיפול במחלה, מלווים בעלויות רבות, ישירות ועקיפות, היוצרות נטל כלכלי משמעותי על המטופל, מערכת הבריאות והחברה בכללותה.

על-פי הערכה שבוצעה לאחרונה[2], המתבססת על נתונים מ-193 מדינות, הוצאות על שירותי הבריאות בגין מחלת הסוכרת ברחבי העולם לשנת 2010 נאמדות ב-376 מיליארד דולר לפחות, שהם כ-12% מכלל ההוצאה העולמית על בריאות לשנת זו. בקרב כ-95% מהמדינות, ההוצאה על סוכרת היא 5% ויותר מכלל ההוצאה על בריאות. התחזית לשנת 2030, בהתחשב בשינויים הצפויים בדמוגרפיה ובעיור, היא גידול של 34%-30 בהוצאות[2]. הוצאות אלו מתייחסות לכלל הטיפול הרפואי בסוכרת, ללא קשר לגורם המממן.

מרכיבי עלות מחלת הסוכרת

עבודות שבוצעו במדינות שונות מלמדות לגבי עלויות של מרכיבי ההוצאה הכספית השונים. מנתוני האגודה האמריקאית לסוכרת[3] עולה כי בשנת 2007 העלות הישירה של המחלה הייתה 116 מיליארד דולר. עלות זאת כללה: טיפול רפואי במחלת הסוכרת עצמה, כגון תרופות לאיזון רמת הגלוקוז, אביזרים לניטור עצמי, ייעוץ ומעקב תקופתי על-ידי רופא או מטפל אחר (23% מהעלויות הישירות); טיפול בסיבוכי הסוכרת, כגון טיפול תרופתי, טיפולים ובדיקות רפואיות לסיבוכים עצמם (50%); הוצאות רפואיות כלליות אחרות, אלה הוצאות בגין צריכת שירותי בריאות כלליים, כגון ביקור אצל רופא משפחה (27%). בדיקה דומה של מרכיבי העלות הישירה בוצעה גם ביחס לשנים 1997‏[4] ו-2002‏[5]. בין השנים 1997 ל-2007, אחוז ההוצאה הכספית על טיפול בסיבוכי סוכרת עלה פי 2, מ-27% ל-50%, בהתאמה. אחוז ההוצאה על שירותי בריאות כלליים ירד בחצי, מ-57% ל-27% בהתאמה. חלוקת הרכב העלות הישירה של מחלת הסוכרת בארה"ב בשנים 1997, 2002, 2007, מוצגת בתרשים 1.

תרשים 1. מרכיבי העלות הישירה של מחלת הסוכרת בארה"ב בשנים 1997, 2002, 2007 (מיליארדי דולר)[3][4][5]

הוצאה על תרופות

בעבודה שבוצעה בנורבגיה נמצא שכשליש מסך עלות המחלה לשנת 2005 הוא בגין הוצאה על תרופות, אשר מהווה 43% בקירוב מהעלויות הישירות בלבד[6]. באירלנד, אחוז ההוצאה על תרופות נמצא נמוך יותר, 25% מהעלויות הישירות[7], יתכן בשל הבדלים בתקופה הנבדקת (הנתונים מאירלנד מתייחסים לשנים 2000/1999) ובשיטת הכללת התרופות בחישוב.

בפרסום מטעם מרכז המידע של שירותי הבריאות הלאומיים (National Health Sevices) באנגליה לתקופה של 5 שנים בין 2004/5 ל-2009/10 מוצגות מגמות ברישום וניפוק תרופות לסוכרת הכלולות ברשימת התרופות המאושרות במימון ציבורי[8]. לפי דו"ח זה, לאורך כל התקופה המדווחת חלה עלייה של 40% בקירוב בהוצאה על תרופות, מ-459 ליש"ט בשנת 2004/5 ל-649 ליש"ט בשנת 2009/10. כמעט 8% מההוצאה הציבורית על כלל המרשמים שנופקו ב-2009/10 במסגרת שירותי הרפואה הראשונית באנגליה היו עבור תרופות לסוכרת. בהשוואה לשנה הקודמת, נתון זה מייצג עליה של 3.4% במספר המרשמים ועלייה של 3.8% בהוצאה הכספית בגינם. אימוץ של תרופות יקרות, כגון אנאלוגים של אינסולין, מהווה גורם מרכזי לעלייה בעלות הטיפול התרופתי בסוכרת. בנוסף, נתונים בדו"ח מדגימים עלייה משמעותית לאורך כל התקופה המדווחת של 73% במספר המרשמים למטפורמין,אשר משקפת בנוסף לעלייה בשכיחות המחלה, גם הטמעה של המלצות המכון הלאומי באנגליה לבריאות ולמצויינות ברפואה National institute for Health) NICE and Clinical Excellence) לטיפול במטפורמין כתרופת הבחירה הראשונה בסוכרת. יש להניח כי עם התבססות השימוש בתרופות חדשות ממשפחת האינקרטינים, סך ההוצאה הכספית לתרופות תעלה עוד יותר.

עלות הטיפול בסיבוכי מחלת הסוכרת

במדינות מפותחות ובמדינות מתפתחות, כרבע עד מחצית מסך העלויות הישירות לטיפול בסוכרת נובעים מסיבוכי המחלה הכרוניים[3][8]. בעבודה שבוצעה באירלנד נמצא שעלויות הטיפול בחולי סוכרת עם סיבוכים מיקרו- ומאקרו- ווסקולריים גבוהות פי 1.8 ופי 2.9, בהתאמה, לעומת חולי סוכרת ללא סיבוכים. סיבוכים מיקרווסקולריים כוללים פגיעה בראייה, בתפקוד הכליות ובתחושה העצבית, ואילו סיבוכים מאקרווסקולריים כוללים שבץ מוחוהתקף לב. עוד נמצא כי הופעת סיבוכים מיקרו- ומאקרו-ווסקולריים גם יחד מעלה פי 3.8 את עלות הטיפול בחולי הסוכרת[7]. הסיבוך בעל המשקל הגבוה ביותר בהוצאות הכספיות הישירות והעקיפות בסוכרת הוא מחלה קרדיווסקולרית, וזאת בשל ההוצאות הגבוהות הכרוכות בטיפול הרפואי במחלה קרדיווסקולרית ובשל נכות הגורמת לפגיעה ביצרנות, בעיקר בגין העדרויות מהעבודה ובשל תמותה מוקדמת[9].

אשפוזים

אשפוז בבית חולים הוא מרכיב בטיפול הרפואי הכרוך בעלות יחסית גבוהה. נתונים מארה"ב מצביעים על כך שתוך 5 שנים, בין השנים 2007-2002, חלה עלייה של כ-50% במספר ימי האשפוז של חולי סוכרת, ל-24.3 מיליון ימים[3]. מלבד העלייה במספר הכולל של ימי האשפוז, משך האשפוז בבית חולים של חולה סוכרת הוא, על-פי רוב, ממושך יותר. באירלנד7 נמצא כי אשפוזים היוו את המרכיב המרכזי של העלויות הכרוכות בטיפול בסוכרת- כמחצית מכלל העלויות.

עלויות עקיפות

העלויות העקיפות של מחלת הסוכרת לרוב אינן מורגשות במערכת הבריאות כי אם במערכות סוציאליות אחרות. עלויות אלו מתייחסות בעיקר לפגיעה בפריון בשל העדרויות מהעבודה ונכות. מסקירה של מחקרים שונים עולה שהעלויות העקיפות מהוות 64%-25% מעלות המחלה[10].

בארה"ב, העלויות העקיפות הוערכו לשנת 2007 בכ-58 מיליארד דולר, סכום המהווה שליש מתוך סך העלויות הקשורות בסוכרת (עלויות ישירות ועקיפות)‏[3]. נתון דומה, אם כי מעט נמוך יותר (24%), התקבל מנורבגיה לגבי שנת 2005‏[6].

העלויות העקיפות של מחלת הסוכרת כוללות גם הפסד שנגרם לחברה בגין תמותה מוקדמת. להערכת הפדרציה הבין-לאומית לסוכרת, בשנת 2011 נפטרו מסוכרת כ-4.6 מיליון איש ברחבי העולם[1]. הערכה זו היא כנראה תת-אומדן, שכן לא קיימת אחידות בדיווח לגבי סיבת מוות ועל כן יתכן ובחישוב לא נכללו חולי סוכרת שמותם נגרם מסיבוכים של המחלה.

נתונים מישראל

בשנים האחרונות מדורגת מחלת הסוכרת בישראל כסיבת המוות השלישית והיא הגורם ל-7%-6% לפחות מכלל הפטירות מדי שנה מסוף שנות ה-90 ואילך[11]. פירוט סיבות המוות העיקריות לשנים 2009-2000 מופיע בתרשים מספר 2.

תרשים 2. סיבות מוות מובילות בישראל 2009-2000 (אחוז מסה"כ הפטירות באוכלוסיה)
לקוח מתוך "סיבות מוות מובילות בישראל 2000-2009"

מסקר הבריאות הלאומי שביצע המרכז הישראלי לבקרת מחלות בשנים 2008-2007 בקרב האוכלוסיה הבוגרת במדינה עולה כי צריכת שירותי בריאות בקרב חולי סוכרת היא פי 2 מאשר באוכלוסיה ללא סוכרת. הבדל זה בא לידי ביטוי במספר הביקורים אצל רופא, ביקורים בחדר מיון ואשפוזים בבית חולים[12]. נתון זה דומה להערכות מארה"ב,[3][13]. מבחינת עלויות, במחקר שבוצע בימכבי שירותי בריאותי על אוכלוסיית חולי הסוכרת מבוטחי הקופה בשנים 2001-1999 נבחנו ההוצאות על כלל האשפוזים, ביקורים אצל הרופא המטפל, ביקורים אצל רופא מומחה, טיפולים תרופתיים וטיפולים על-ידי אחות[14]. בהשוואת ההוצאות הישירות על חולה סוכרת להוצאה הממוצעת על מבוטח באותה קבוצת גיל ומין ללא סוכרת, נמצא כי אלו גבוהות בכ-53% בממוצע. בהטלה (אקסטרפולציה) לכלל חולי הסוכרת בישראל, כלל עלות הטיפול הרפואי בשנת 2001 הגיע לכדי 12.4% מתקציב קופות החולים, כאשר העלויות המיוחסות לטיפול במחלת הסוכרת עצמה הוערכו ב-6.9%.

תרומה משמעותית לעלויות בישראל ניתן לזקוף לטיפול בדיאליזה הניתן במענה לאי-ספיקת כליות. טיפול זה הוא ממושך, ניתן במכונים ייעודיים או ביחידות הדיאליזה בבתי חולים, גורם לפגיעה קשה באיכות החייםולקיצור תוחלת החיים. מנתוני המאגר הישראלי לדיאליזה, שפורסמו בשנת 2009 על-ידי האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ולחץ דם והמרכז הלאומי לבקרת מחלות, עולה כי בין השנים 1990 ל-2007 נצפתה עליה פי 5 במספר החולים החדשים בטיפול בדיאליזה בגלל מחלת הסוכרת, בעיקר בקבוצת הגילאים 74-65. באופן דומה, החלק היחסי של מחלת הסוכרת כגורם לאי ספיקת כליות סופנית (טיפול בדיאליזה מעל 90 יום) עלה בשנים אלו מ-18% ל-42%‏[15]. עדות להכרה בעלויות הגבוהות הכרוכות בטיפול בדיאליזה ניתן לראות בקביעת אי-ספיקת כליות סופנית כאחת מן ה"מחלות הקשות" המתוקצבות בנפרד בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

לאור העלויות הגבוהות וכחלק מן הניסיון לשפר את מדדי התהליך בטיפול בסוכרת ותוצאי הבריאות של החולים, מונהגות בקופות החולים תוכניות שונות לניהול מחלת הסוכרת ולניצול יעיל יותר של משאבים. הטמעה של התוכניות בהיקף נרחב והפעלתן באופן מתמשך צפויות להניב פירות בטווח הארוך גם מבחינת ירידה בהוצאה הכספית.

בין כל עלויות הטיפול במחלת הסוכרת, גם הפרט עצמו נושא בנטל. בישראל, חולי סוכרת, כמו שאר המבוטחים, נדרשים לשלם דמי השתתפות עצמית בגין שירותי בריאות, ובכלל זה בגין תרופות ואביזרים. מאחר שמדובר במחלה כרונית, מונהגת ביחס לטיפול בהם תקרה בהשתתפות העצמית עבור תרופות ואביזרים. תקרה זו מתייחסת לכלל התרופות שבסל שירותי הבריאות ולא רק ביחס לתרופות לטיפול במחלה הכרונית[16]. תקרת התשלום היא חודשית ומשתנה בין קופות החולים השונות, בהתאם לתוכנית הגבייה שאושרה לכל קופה על-ידי משרד הבריאות. נכון לשנת 2012, תקרה זו עומדת על 256 ש"ח - 310 ש"ח לחודש[17]. חשוב לציין כי לחולים כרוניים מעל גיל פרישה המקבלים גמלת הבטחת הכנסה יש תקרה הנמוכה ב-50% מהתקרה הרגילה עבור חולה כרוני[17].

השתתפות עצמית מונהגת גם עבור שירותי בריאות אחרים, כגון ייעוץ על-ידי דיאטנית או ביקור אצל רופא מקצועי, ותשלום זה מתבצע מדי רבעון[16]. על אף שקיימת תקרת תשלומים, ממצאים מעבודות שונות מצביעים על כךשהתשלומים הללו מכבידים מאד על חולים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך. לדוגמה, מהסקר החברתי שביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007 עולה כי 15.6% מהמשיבים שנזקקו לתרופות ויתרו על רכישתן מסיבות כלכליות. שיעור זה שונה בין קבוצות האוכלוסיה, למשל 11.1% מהיהודים לעומת 43.2% מהערבים{הערה|שם=הערה18|הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לוח 7.7: בני 20 ומעלה, לפי ויתור מסיבות כלכליות על צריכה של מוצרים ושירותים נבחרים ב-12 החודשים האחרונים, ולפי תכונות נבחרות. שנתון סטטיסטי לישראל 2009}}. נתונים אלה מחייבים תשומת לב יתרה בפרט לאור נתונים מתוכנית מדדי האיכות לרפואת הקהילה בישראל[18] המראים ששיעור חולי הסוכרת בקרב מבוטחים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך היה גבוה פי 5 משיעור החולים בקרב יתר המבוטחים. בדומה, שיעור הלא-מאוזנים, כפי שמתבטא בערך מדד ההמוגלובין המסוכרר, בקרב אוכלוסיה זו היה גבוה ביחס ליתר המבוטחים. בעבודה אחרת נמצא שההוצאות על תרופות מטילות נטל משמעותי על משפחות רבות של מעוטי הכנסה ושל קשישים[19], אלו קבוצות ששיעור חולי הסוכרת בקרבן הוא גבוה במיוחד. נוסף על כך, יש לציין כי בישראל ההוצאה הפרטית על בריאות הולכת ועולה לאורך השנים[19] ומהווה נטל גובר על האוכלוסיה. כך, בשנת 2009, המימון הפרטי עמד על 42% בקירוב מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות בשנה זו[20].

סיכום

סוכרת היא מחלה כרונית מורכבת, ויקרה לטיפול. לאור הצפי כי בשנת 2030 יגיע מספר מקרי הסוכרת בישראל לכ-1.2 מליון חולים, שיהוו כ-12.5% מכלל תושבי המדינה באותה העת[12], נדרשים מאמצים להפחית את המחיר שגובה המחלה הן מהחולה הבודד והן מהמשק ומהחברה.

חשוב לזכור - הנטל הכלכלי של מחלת הסוכרת

  • היקף התחלואה והתמותה הקשורים בסוכרת, כמו גם כניסתן של טכנולוגיות חדשות לטיפול השוטף ושינויים בניהול הטיפול במחלה, מלווים בעלויות רבות, ישירות ועקיפות, היוצרות נטל כלכלי משמעותי למטופל, למערכת הבריאות ולחברה בכללותה.
  • כלל ההוצאה ברחבי העולם לשנת 2010 על שירותי בריאות בגין מחלת הסוכרת הן 376 מיליארד דולר לפחות, שהם 12% מכלל ההוצאה העולמית לבריאות בשנה זו.
  • במדינות מפותחות ובמדינות מתפתחות, כרבע עד מחצית מסך העלויות הישירות לטיפול בסוכרת נובעת מסיבוכי המחלה הכרוניים.
  • עלויות עקיפות של מחלת הסוכרת, המתייחסות בעיקר לפגיעה ביצרנות בשל היעדרויות מהעבודה, נכות וכן תמותה מוקדמת, מהוות רבע עד שני שליש מסך עלות המחלה.
  • בישראל, כלל עלויות הטיפול בחולי סוכרת עומד על כ-12% מתקציב קופות החולים.

ביבליוגרפיה

  1. 1.0 1.1 International Diabetes Federation. Diabetes Atlas 5th edition. Available at: http://www.idf.org/diabetesatlas
  2. 2.0 2.1 Zhang P, Zhang X, Brown J et al. Global healthcare expenditure on diabetes for 2010 and 2030. Diabetes Res ClinPract 2010; 87(3):293-301.
  3. 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 American Diabetes Association. Economic costs of diabetes in the US in 2007. Diabetes Care 2008; 31(3):596-615.
  4. 4.0 4.1 American Diabetes Association. Economic consequences of diabetes mellitus in the U.S. in 1997. Diabetes Care 1998; 21(2):296-309.
  5. 5.0 5.1 American Diabetes Association. Economic costs of diabetes in the U.S. in 2002. Diabetes Care 2003; 26(2):917-932.
  6. 6.0 6.1 Solli O, Jenssen T, Kristiansen IS. Diabetes: cost of illness in Norway. BMC EnocrDisord 2010;10:15.
  7. 7.0 7.1 Nolan JJ, O'Halloran D, McKenna TJ et al. The cost of treating type 2 diabetes (CODIERE). Ir Med J 2006; 99(10):307-310.
  8. 8.0 8.1 Barcelo A, Aedo C, Rajpathak S, Robles S. The cost of diabetes in Latin America and the Caribbean. Bull World Health Organ 2003; 81(1):19-27.
  9. Bolin K, Gip C, Mork AC, Lindgrent B. Diabetes, healthcare cost and loss of productivity in Sweden 1987 and 2005 - a register-based approach. Diabet Med 2009; 26:928-934.
  10. Ettaro L, Songer TJ, Zhang P, Engelgau MM. Cost-of-illness studies in diabetes mellitus. Pharmacoeconomics 2004; 22(3):149-164.
  11. .גולדברגר נ, אבורבה מ, חקלאי צ. סיבות מוות מובילות בישראל, 2000-2009. תחום מיד, חטיבת המידע, משרד הבריאות. יוני 2012
  12. 12.0 12.1 .יפרח א, פלד ת, שוחט ת. סוכרת בישראל ־ תמונת מצב. מדיסין סוכרת, 2010 ;8 :6-9
  13. Gandra SR, Lawrence LW, Parasuraman BM et al. Total and component health care costs in a non-Medicare HMO population of patients with and without type 2 diabetes and with and without macrovascular disease. J Manag Care Pharm 2006; 12(7):546-554.
  14. Chodick G, Heymann AD, Wood F, Kokia E. The direct medical cost of diabetes in Israel. Eur J Health Econom 2005;6:166-71.
  15. .פלד-לויתן ת, בלאו ש (עורכות): טיפול כלייתי חליפי בישראל, 2007-1990
  16. 16.0 16.1 .המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מס' 324, תל השומר; 2009 חוזר סמנכ"ל לפיקוח על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים מספר 13/2011: "הגדרת מחלה כרונית לצורך תקרה עבור רכישת תרופות לחולים .כרוניים - עידכון. פורסם בתאריך 15 בנובמבר 2011
  17. 17.0 17.1 חוזר סמנכ"ל לפיקוח על קופות החולים ושירותי בריאות נוספים מספר 10/2011: "עידכון תשלומים בעד שירותי בריאות ותרופות". פורסם .בתאריך 19 ביולי 2011
  18. Quality indicators for community health care in Israel. Report to the public: 2008-2010. Israel Ministry of Health, 2011.
  19. 19.0 19.1 .ברמלי-גרינברג ש, רוזן ב, ווד פ. משקי בית, קופות חולים והוצאות על תרופות. גיוינט-מכון ברוקדייל, אפריל 2003
  20. הוצאה לאומית לבריאות לפי גורם מממן. בריאות בישראל 2010, תחום מידע, משרד הבריאות. אוגוסט 2011

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי אורלי טמיר, המרכז הישראלי להערכת טכנולוגיות בשירותי הבריאות, מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות


מו"ל - The Medical Group Themedical.png עורכים מדעיים - דר' עופרי מוסנזון, פרופ' איתמר רז, עורכת - רינת אלוני