|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| − | {{ערך בבדיקה}}
| + | #הפניה [[ניתוח אסתטי של האף - Rhinoplasty]] |
| − | {{מחלה
| |
| − | |תמונה=Exposing lower lateral cartilage during rhinoplasty.jpg
| |
| − | |כיתוב תמונה=
| |
| − | |שם עברי=ניתוח אף
| |
| − | |שם לועזי=Rhinoplasty
| |
| − | |שמות נוספים=
| |
| − | |ICD-10=
| |
| − | |ICD-9=21.87
| |
| − | |MeSH=D012225
| |
| − | |יוצר הערך=ד"ר ליאור גל
| |
| − | |אחראי הערך=
| |
| − | }}
| |
| − | ==רקע כללי==
| |
| − | ניתוח אף הוא אחת הפעולות הניתוחית הקוסמטיות הנפוצות ביותר הנעשה במטרה לשפר את צורת האף וכך את המראה הכללי. שיפור מראה האף מתבצע באמצעות הארכת או קיצור האף, שינוי צורתו או המתאר שלו, הצרת הנחיריים והעלאת או חידוד הקצה.
| |
| − | | |
| − | בעת תכנון ניתוח זה, על המנתח להתייחס לתווי הפנים, עור האף ורצון המטופל. חלקו העליון של האף הוא עצם, בעוד שחלקו התחתון הוא סחוס - ניתוח אף יכול לשנות את שני האזורים. יש להתייעץ עם המנתח לגבי התוצאות הקוסמטיות הצפויות לאחר הניתוח.
| |
| − | | |
| − | ==סיבות==
| |
| − | מרבית ניתוחי האף נעשים באופן אלקיטיבי (ניתוח בחירה) מסיבות קוסמטיות. מטופלים רבים מביעים חוסר שביעות רצון ממראה אפם, אשר הוביל במהלך השנים לפגיעה בדימוי העצמי ותחושה של חוסר מיצוי.
| |
| − | | |
| − | לעיתים הניתוח נעשה על מנת לתקן פגם מולד, פגם שנוצר עקב טראומה לאזור הפנים או לשפר בעיות בנשימה או בעיות סינוסים (ניתוחים אלו ממונים לרוב על ידי הקופות).
| |
| − | | |
| − | ==הכנה לניתוח==
| |
| − | לפני ביצוע ניתוח אף, נערכת פגישה עם המנתח אשר כוללת הערכת מצבו הבריאותי של המטופל, הערכה של האף ודיון לגבי הניתוח – המניעים לניתוח, התוצאות הרצויות והאפשריות בהתבסס על נתוני החולה והסיכונים האפשריים.
| |
| − | | |
| − | במהלך הפגישה יפרט הרופא בכלליות את מהלך הניתוח, איזה סוג הרדמה הוא ממליץ, שלביו השונים של הטיפול, משך ההחלמה ועוד.
| |
| − | | |
| − | הרופא נוהג להחליט בעקבות פגישה זו אם הטופל מתאים לעבור את הניתוח, או שקיימים טעמים לאי ביצועו - בין אם בריאותיים או סיבות אחרות, כמו ציפיות בלתי סבירות או חשש לבעיות נפשיות שהביאו את המטופל לרצון לביצוע הניתוח.
| |
| − | | |
| − | לרוב תתקיים לאחר הפגישה הראשונה פגישה נוספת לקראת הניתוח, בה יסביר הרופא המטפל למטופל על ההכנות הדרושות לקראת הניתוח, על תוכנית ניתוח האף לגביו וכן יספק פרטים נוספים הרלוונטיים למטופל.
| |
| − | | |
| − | היסטוריה רפואית – על המנתח לברר לגבי מחלות רקע של המטופל וניתוחים קודמים, תרופות הניטלות באופן קבוע, עישון, קיום הפרעות במערכת הקרישה (הפרעות הגורמות לדימום יתר) ורגישות ידועה לחומרי הרדמה.
| |
| − | | |
| − | מסיבה זו ייתכן ותתבקש להביא מסמכים רפואיים שונים המעידים על מצבך הרפואי.
| |
| − | בדיקה גופנית – כחלק מהערכת מצבו הרפואי של המטופל יש לבצע בדיקה גופנית כללית הכוללת גם דופק ולחץ וכן בחינה של עור האף ומבנה האף מבחוץ ומבפנים.
| |
| − | | |
| − | אם הרופא יתרשם כי קיימת בעיה במערכת הנשימה, הוא עשוי להמליץ על בדיקות נוספות ובמידת הצורך גם על תיקון דרכי הנשימה במסגרת הניתוח.
| |
| − | | |
| − | בדיקות דם – אף כי בחולים צעירים לא קיימת הנחיה גורפת לביצוע בדיקות דם כלליות, לרוב יתבצעו בדיקות דם בכלל החולים. בדיקות אלו יכללו לרוב:
| |
| − | *תמונת דם שלמה - ספירת כדוריות לבנות, אדומות, המוגלובין וטסיות
| |
| − | *כימיה כללית – לרוב תכלול אלקטרוליטים (מלחים בדם), גלוקוז (רמות סוכר בדם) ותפקודי כליה
| |
| − | *תפקודי קרישה – הערכה לגבי תפקוד מערכת הקרישה על מנת לשלול הפרעות שעלולות לסבך את הניתוח
| |
| − | | |
| − | בדיקות אלו נותנות בסיס להערכת מצבו של המטופל ומאפשרות זיהוי הפרעות שונות טרם הניתוח.
| |
| − | | |
| − | תצלומים – לרוב ילקחו תצלומים של האף מזוויות שונות. תמונות אלו משמשות את הרופא לתכנון בצורה מיטבית את הניתוח הקוסמטי ולקבלת החלטות הדרושות בעניינו של המטופל. כמו כן יש הנוהגים להציג בפני המטופל תמונות של "לפני" ו"אחרי" על מנת להעניק למטופל רושם כללי ולתאם ציפיות בינו לבין הרופא. תמונות אלו משמשות גם להערכה במהלך הניתוח ולביקורות בטווח הארוך.
| |
| − | | |
| − | דיון לגבי ציפיות – כחלק מההערכה הקדם ניתוחית יש לערוך דיון לגבי המניעים לביצוע הניתוח והציפיות.
| |
| − | | |
| − | ==ציפיות==
| |
| − | ניתוח אף יכול להוביל להסרת חסמים שנוצרו עם השנים ולהעלאת הביטחון העצמי באופן ניכר. עם זאת ישנם מטופלים המתאכזבים עקב ציפיות מוגזמות, או אי הצלחה אופטימלית של המנתח.
| |
| − | | |
| − | תוצאות של ניתוח אף, ככל ניתוח קוסמטי אחר, משתנות מאדם לאדם וממנתח קוסמטי אחד לאחר. התוצאות תלויות בגורמים שונים וגם ציפיות מסוימות לגבי מנותח, עשויות להצטמצם בגלל בעיות בזמן ההחלמה או בעיות המתבררות במהלך הניתוח, דוגמת מבנה בעייתי של האף, עור שאינו מאפשר השגת תוצאות מיטביות.
| |
| − | | |
| − | על המנותח להבין, כי קשיים אובייקטיביים במראה האף או מבנהו, וכן נתונים גנטיים בעייתיים, מקשים על השגת תוצאות אופטימליות.
| |
| − | | |
| − | במרבית המקרים מנותחים העוברים ניתוח קוסמטי לתיקון האף חשים כי הניתוח השפיע על חייהם בצורה חיובית. לרוב מטופלים מתרגלים במהרה למראה החדש ומברכים על המהלך.
| |
| − | | |
| − | ==מהלך הניתוח==
| |
| − | ===הרדמה===
| |
| − | ניתוח אף מצריך הרדמה מקומית או כללית בתלות במורכבות הפעולה והעדפת המנתח.
| |
| − | | |
| − | הרדמה מקומית – הרדמה זו משמשת לרוב בחולי מרפאה והיא מוגבלת לאזור מסוים בגוף. הרופא מזריק תרופה מאלחשת לרקמת האף והחולה מקבל תרופה מטשטשת דרך הווריד. באופן זה החולה אינו מורדם לחלוטין ונמצא בהכרה במהלך הניתוח, אך אינו חש את הפעולה הניתוחית.
| |
| − | | |
| − | הרדמה כללית – בהרדמה מסוג זה התרופות ניתנות בשאיפה או דרך הווריד. הרדמה כללית משפיעה על כל הגוף וגורמת לחוסר הכרה זמני. הרדמה זו נושאת בחובה סיכונים רבים יותר ובכללם ירידת לחץ דם, סיבוכים נשימתיים, או נוירולוגיים.
| |
| − | | |
| − | ===הניתוח===
| |
| − | עקרון הניתוח הוא עיצוב שלד האף, הגרמי והסחוסי וניצול התכונה האלסטית של העור הנצמד לשלד המשופץ. כל ניתוח שונה מקודמו ואין שיגרה.
| |
| − | | |
| − | לרוב יתבצע הניתוח דרך החלל הפנימי של האף - כלומר, דרך הנחיריים, וזאת על מנת להימנע מצלקות חיצוניות. במקרים מסוימים מבוצעת במסגרת הניתוח הקוסמטי גם פעולה המכונה 'רינופלסטיה פתוחה' וכוללת הרמה של שכבת העור העליונה בקצה האף. פעולה זו מתבצעת כאשר נדרש לתקן את קצה האף אם הוא שקוע מדי או קצר מדי. החתך מתבצע בחלק הפנימי של האף ולאחריו מופרד העור והרקמות הרכות, ממבנה האף המרכזי.
| |
| − | | |
| − | באף בולט בעל גיבנת, תוסר הבליטה מעצמות האף על ידי שיוף וחיתוך החלק המיותר מתחת לפני העור, דרך הנחיריים. באף ארוך יטפל המנתח הפלסטי גם בסחוסים התחתונים, אשר יעברו הצרה ככל שנדרש, תוך הסרת עודפים בלתי נחוצים. כאשר קצה האף קצר מדי, לעיתים מומלץ להוסיף רקמת סחוס, אשר תילקח מסחוסים שהוסרו מהחלק העליון של האף (שימוש בסחוסים אלו מונע לרוב דחייה של השתל או זיהום) – פעולה זו מבוצעת במקרים נדירים יחסית, או כאשר האף פגוע משמעותית, לדוגמה לאחר תאונה.
| |
| − | | |
| − | אם נדרש תיקון של מחיצת האף בשל בעיות נשימה, יסיר המנתח את העודפים החוסמים את דרכי הנשימה ויסיט את המחיצה כך שיתאפשר מעבר אופטימלי של אוויר בעתיד. לאחר השלמת התיקונים יצמיד הרופא המטפל את רקמת העור שהופרדה, על מבנה האף שעבר תיקון. אם נוצרים עודפי עור, המנתח יסיר אותם.
| |
| − | | |
| − | לרוב לא ניתן להבחין בצלקת, אותה יטשטש המנתח, בזווית האף. בתום הניתוח יתפרו החתכים הפנימיים, דרכם בוצע הניתוח, ויונח סד על האף - מעין גבס קטן, שתפקידו לקבע את האף ולמנוע תזוזה וכאב מיותר. כן יוחדרו לאף תחבושות שתפקידן לייצב את האף ולמנוע כאב ותזוזה שתפגום בתוצאות.
| |
| − | | |
| − | לאחר הניתוח, החולה מועבר לחדש התאוששות בו קיים ניטור צמוד על מנת לאפשר זיהוי מוקדם של סיבוכים. לרוב ניתן להשתחרר לאחר מספר שעות, או כעבור לילה.
| |
| − | | |
| − | ==תהליך ההחלמה==
| |
| − | לאחר הפעולה יש לנוח במיטה, כאשר הראש נמצא מעל החזה, במטרה למנוע דימום או נפיחות. ייתכן גודש בשל הנפיחות או תחבושות שהונחו בתוך האף במהלך הניתוח. במרבית המקרים יש להשאיר את החבישה במשך 1–7 ימים לאחר הניתוח. הסד המונח על האף לצורך קיבוע, מוסר לרוב כעבור כשבוע וחצי, ותחתיו מונח מעין אגד מדבק.
| |
| − | | |
| − | מעט דימום וניקוז של ריר ודם ישן הם תופעות שכיחות המופיעות מספר ימים לאחר הניתוח או לאחר הסרת התחבושות.
| |
| − | | |
| − | על מנת להפחית את הסיכון לדימום או נפיחות, ייתכן ותתבקש לאמצעי זהירות הכוללים:
| |
| − | *הימנעות מפעילות מאומצת דוגמת פעילות אירובית והליכה מהירה או ריצה
| |
| − | *הימנעות משחייה
| |
| − | *הימנעות מקינוח של האף
| |
| − | *מהנעות ממאכלים הדורשים לעיסה מרובה
| |
| − | *הימנעות מהבעות פנים גדולות דוגמת חיוך או צחוק
| |
| − | *צחצוח שינויים בעדינות תוך הגבלת תנועות השפה העליונה
| |
| − | *לבישת בגדים הנרכסים מקדימה, הימנעות מהסרת בגדים במשיכה מעל הראש
| |
| − | | |
| − | בנוסף, אין להניח משקפיים לפחות 4 שבועות לאחר הניתוח על מנת למנוע לחץ על אזור האף.
| |
| − | מומלץ להימנע מחשיפה לשמש במשך לפחות 2–3 חודשים לאחר הניתוח. חשיפה מוגזמת לשמש עלולה להוביל לשינוי קבוע בגוון העור באזור האף.
| |
| − | | |
| − | נפיחות זמנית וחבורות בעלות גוון כחול-שחור באזור העפעפיים וכן תחושת רדימות באזור יכולים להמשך 2–3 שבועות לאחר הניתוח. לעיתים נדירות תופעות אלו נמשכות עד 6 חודשים, ונפיחות עדינה עלולה להמשך עד שנה לאחר הניתוח. קומפרסיות קרות ואריזות קרח יכולות לסייע בהפחתת הנפיחות והחבורות מאזור העיניים.
| |
| − | | |
| − | מאחר שתהליך ההחלמה איטי מאוד, ייתכן והתוצאות הסופיות יראו בבירור רק כשנה לאחר הפעולה הניתוחית.
| |
| − | | |
| − | ==סיכונים==
| |
| − | כל ניתוח נושא עמו סיכונים. סיכונים הקיימים בכל ניתוח כוללים: לדימום, זיהום ותגובה לחומרי ההרדמה.
| |
| − | | |
| − | סיכונים נוספים הם סיכונים ייחודיים לניתוחי אף ואותם ניתן לחלק לבעיות אסתטיות ובעיות תפקודיות.
| |
| − | | |
| − | סיכונים תפקודיים:
| |
| − | *דימומי אף חוזרים
| |
| − | *התגברות נזלת
| |
| − | *קשיי נשימה
| |
| − | *תחושת רדימות זמנית סביב האף
| |
| − | *כאב
| |
| − | | |
| − | סיכונים אסתטיים:
| |
| − | *שינוי בצבע העור או נפיחות באזור האף והעיניים, אשר במקרים נדירים הופכים קבועים
| |
| − | *צלקות
| |
| − | *העדר סימטריות - תוצאה בלתי רצויה המחייבת לעיתים התערבות כירורגית משלימה
| |
| − | מרבית התופעות נעלמות כאמור לאחר פרק זמן שיכול להיות עד שנה. הנחת קרח על אזור הניתוח עשוי להקל ולצמצם את משך ההחלמה.
| |
| − | | |
| − | [[קטגוריה:כירורגיה]]
| |
| − | [[קטגוריה:אף אוזן גרון]]
| |
כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק