האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "סוכרת בישראל - תמונת מצב - Epidimiologic picture of diabetes in Israel"

מתוך ויקירפואה

שורה 2: שורה 2:
 
{{ספר|
 
{{ספר|
 
|שם הספר= [[המדריך לטיפול בסוכרת]]  
 
|שם הספר= [[המדריך לטיפול בסוכרת]]  
|תמונה=[[קובץ:Blue circle for diabetes.svg|120px]]
+
|תמונה=[[קובץ:Blue circle for diabetes.svg|100px]]
 
|valign="top"|שם המחבר= אניקה יפרח, ד"ר הדר ארדיטי, אורית בלומנפלד, פרופ' תמי שוחט
 
|valign="top"|שם המחבר= אניקה יפרח, ד"ר הדר ארדיטי, אורית בלומנפלד, פרופ' תמי שוחט
 
|שם הפרק= '''סוכרת בישראל - תמונת מצב'''
 
|שם הפרק= '''סוכרת בישראל - תמונת מצב'''

גרסה מ־16:07, 13 בפברואר 2013

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

המדריך לטיפול בסוכרת
Blue circle for diabetes.svg
שם המחבר אניקה יפרח, ד"ר הדר ארדיטי, אורית בלומנפלד, פרופ' תמי שוחט
שם הפרק סוכרת בישראל - תמונת מצב
מוציא לאור המועצה הלאומית לסוכרת,
משרד הבריאות
מועד הוצאה 2013
מספר עמודים 354
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםסוכרת


ראו גם – סוכרת בישראל - Diabetes in Israel, מחלת הסוכרת בעדות ומיעוטים בישראל – Diabetes in minority groups in Israel


מספר חולי הסוכרת נמצא בעלייה מהירה הן בארצות מפותחות והן בארצות מתפתחות. זוהי תוצאה של השיפור בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסייה, עלייה במספר האנשים עם גורמי סיכון למחלה, כולל עודף משקל וחוסר פעילות גופנית ועלייה בהישרדות של חולים עם סוכרת הודות לשיפור בטיפול. על פי אומדנים שונים, מספר החולים בעולם עם סוכרת מסוג 2 יגיע בשנת 2025 ל-319 מיליון ועוד 418 מיליון יסבלו מהפרעה בהעמסת סוכר[1].

בישראל, כמו במדינות אחרות, סוכרת היא בין המחלות הכרוניות השכיחות ביותר ומהווה נטל כבד על מערכת הבריאות, על החולה ועל משפחתו.

מדדים שונים נמצאים בשימוש להערכת נטל תחלואה ממחלה כרונית כדוגמת סוכרת ובהם: שיעורי היארעות והימצאות, תמותה, שיעורים של סיבוכי המחלה, אשפוזים, potential years of life lost. הנתונים בישראל לגבי סוכרת זמינים רק לחלק מהמדדים האלה כפי שיפורט בהמשך.

נתוני היארעות

סוכרת מסוג 1 בילדים בגילאי 17-0 שנים: בשנת 1997 החל לפעול הרישום הלאומי לסוכרת מסוג 1 ביוזמה משותפת של רופאי ילדים מומחים באנדוקרינולוגיה והמרכז הלאומי לבקרת מחלות (מלב"ם)[2]. במסגרת הרישום מדווחים כל המקרים החדשים של סוכרת מסוג 1 בגילאי 0-17 שנים. ממצאי הרישום מהשנים 1997-2010 מצביעים על עלייה מתמשכת בהיארעות סוכרת מסוג 1. מספר המקרים החדשים בשנת 1997 היה 161 ובשנת 2009 - 329. בשיעורים, זאת עלייה מ-8.4 מקרים ל-100,000 ב-1997, ל-13.2 מקרים ל-100,000 בשנת 2010 (עלייה ב-57.1%) (תרשים מסי 1).

קובץ:סוכרתישראל1.png
תרשים 1. היארעות סוכרת מסוג ו בקרב בני 7ו-0 בישראל, 997ו-0ו20 (שיעורים ל-00,000ו ורווחי בר סמך)

על פי נתוני הרישום לשנת 2010, שיעור ההיארעות היה 12.3 ל-100,000 בבנים ו-14.1 ל-100,000 בבנות. השיעור היה גבוה יותר ביהודים בהשוואה לערבים (14.3 ל-100,000 ו-10.0 ל-100,000 בהתאמה). העלייה בשיעורי ההיארעות במהלך השנים נצפתה הן ביהודים והן בערבים במידה דומה.

העלייה בהיארעות סוכרת מסוג 1 בקבוצת הגיל 0-17 תוארה בארצות מערביות רבות אחרות[3]. כך לדוגמה בבריטניה, העלייה התקופתית בשיעורי ההיארעות של סוכרת מסוג 1 בגילאי 0-15 הייתה 63% במהלך 15 שנים, בבלגיה 46.5% ובפינלנד 70.5%.

מעבר לקבוצת הגיל 17-0, אין כיום בישראל נתונים לאומיים על מספר חולי הסוכרת החדשים המאובחנים בכל שנה. נתונים אלה קיימים בארצות אחרות והם תורמים להבנת מגמות התחלואה בסוכרת. כך לדוגמה, מספר החולים החדשים שאובחנו בארצות הברית עלה מ-493,000 בשנת 1980 לכ-1,900,000 בשנת 2010. בשיעורים מתוקננים לגיל, זאת עלייה ב-137%, מ-3.5%, ל-8.3% בתרגום למדינת ישראל היינו מצפים לכ-45,000 חולים חדשים כל שנה. אין ספק כי מידע על שיעורי היארעות חשוב להבנת הגורמים למחלה ולהערכת מידת ההצלחה של תכניות התערבות לצמצום התחלואה.

נתוני הימצאות

הנתונים המוצגים להלן מבוססים על תכנית מדדי איכות[4] ונתונים מסקרי בריאות לאומיים - סקר INHIS‏ (Israeli National Health interview survey) וסקר "ידע, עמדות והתנהגויות" KAP ‏(Knowledge Attitudes and Practices) שנערכים על ידי המלב"ם; וסקר בריאות 2009 שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס).

הימצאות סוכרת על פי תכנית מדדי איכות

"תכנית מדדי איכות לרפואת הקהילה בישראל" החלה לפעול בשנת 2001. במסגרת התכנית נאסף מידע על מגוון מצבים רפואיים, לרבות מחלת הסוכרת, מכל ארבע קופות החולים במדינת ישראל. חולה סוכרת מוגדר כחולה אשר רכש תרופות לטיפול בסוכרת בשלושה מרשמים בשנה לפחות (ההתייחסות היא הן לסוכרת מסוג 1 והן לסוכרת מסוג 2).

הדיווח האחרון מתכנית המדדים הוא לשנת 2007. מספר חולי הסוכרת בישראל בשנת 2007 היה 291,839 (4.2% מכלל האוכלוסייה ו-6.4% מבני 18 ומעלה)[4]. 49% מכלל החולים היו גברים ו-51% נשים. יש להדגיש כי מידע זה אינו מבטא את ההיקף המלא של המחלה היות שאינו כולל חולי סוכרת שאינם מטופלים בתרופות וחולים שאינם מאובחנים. ההערכה היא כי שיעור החולים אשר אינם נוטלים תרופות להורדת הגלוקוז בדם הוא כ-15% מכלל חולי הסוכרת הידועים6. לגבי חולים שאינם מאובחנים, במחקר בנפת חדרה נמצא כי על כל שלושה חולים מאובחנים יש חולה אחד שלא אובחן, בעוד שבמחקר שהתקיים בירושלים בראשית שנות ה-90, היחס שנמצא היה 2:1. בהנחה שמספר חולי הסוכרת שאינם מאובחנים הוא כ-25% מכלל חולי הסוכרת (על פי העבודה בנפת חדרה), האומדן של מספר חולי הסוכרת הכולל (מאובחנים ולא מאובחנים) לשנת 2007 הוא 486,400.

הימצאות סוכרת לפי גיל ומין: על פי נתוני תכנית מדדי האיכות, יש עלייה בשיעורי הימצאות סוכרת עם הגיל, עד לשיא (21.9 אחוז) בבני 74-65 שנה. השיעורים נשארים דומים בקבוצת הגיל 84-75 ואחר כך יורדים בקבוצת הגיל 85 ומעלה. שיעור הגברים החולים דומה לשיעור הנשים בכל קבוצות הגיל. בין השנים 2007-2004, נצפתה עלייה בשיעורי ההימצאות מדי שנה בכל קבוצות הגיל (תרשים מסי 2) .

קובץ:סוכרתישראל2.png
תרשים 2. המצאות סוכרת בישראל לפי קבוצת גיל (בני 35 שנים ומעלה) תוכנית מדדי איכות, 2007-2004 (%)

נתוני הימצאות מסקרי בריאות לאומיים - סקרי INHIS

סקרי INHIS הם סקרים לאומיים הנערכים באמצעות ראיונות טלפוניים על מדגם של כ-10,000 ישראלים בגילאי 21 ומעלה. סקרים אלה בוצעו על ידי המלב"ם בשנים 2004-2003 ו-2010-2007. הסקרים כוללים שאלות על מחלות כרוניות וביניהן סוכרת. הנתונים מבוססים על דיווח עצמי של המרואיין, בתשובה לשאלה "האם אובחנה אצלך סוכרת על ידי רופא?". הנתונים המוצגים להלן מבוססים על כ-10,000 מרואיינים בשנת 2004-2003 וכ-10,300 מרואיינים (שלושה מודולים) בשנים 2010-2007. השיעורים שוקללו לגיל בהתאם להתפלגות הגילאים של אוכלוסיית ישראל.

על פי נתוני סקר INHIS מהשנים 2010-2007, 8.3% מהאוכלוסייה בני 21 ומעלה (8.4% מהגברים ו-8.1% מהנשים) דיווחו על סוכרת שאובחנה אצלם על ידי רופא. זאת בהשוואה ל-5.7% מהאוכלוסייה בסקר הקודם (6.3% מהגברים ו-5.2% מהנשים). נתונים אלה מראים על עלייה של כ-33% בגברים ו-56% בנשים.

הימצאות סוכרת לפי מין, גיל וקבוצת אוכלוסיה

על פי ממצאי סקר 2-INHIS, תבנית העלייה בשיעורי התחלואה עם הגיל שונה ביהודים ובערבים. בגברים יהודים, שיעורי הסוכרת נמוכים בקבוצות הגיל הצעירות (עד קבוצת הגיל 44-35) ולאחר מכן עולים בצורה עקבית עד 24.8% בבני 74 - 75. בקרב בני 75 ומעלה, השיעור מעט נמוך יותר (21.9%). בגברים ערבים, השיעורים עולים עלייה חדה כבר בגילאי 44-35 שנים, ובבני 64-55 מגיע השיעור ל-23.7%. בבני 74-65 אין שינוי בשיעורים, אך בבני 75 ומעלה עולה השיעור ל-%42.3. השיעורים גבוהים בקרב ערבים מאשר ביהודים בכל הגילאים, למעט בבני 74-65. הפער הגדול ביותר הוא בבני 75 ומעלה: 42.3% בערבים לעומת 21.9% ביהודים (תרשים מסי 3).

תרשים 3. המצאות סוכרת מאובחנת ע"י רופא, לפי גיל, קבוצת אוכלוסייה ומין. סקר בריאות לאומי INHIS-2 ‏2007-2010‏ (%)
גברים
500px
נשים
500px


בנשים יהודיות, השיעורים עולים בעקביות עם הגיל עד ל-22.6% בבנות 75 ומעלה. בנשים ערביות נצפית עלייה חדה יותר עם הגיל, ובגילאים צעירים יותר. בבנות 45-54 מגיע השיעור ל-11.2%, ובבנות 64-55, ל-29.6% (לעומת 12.3% ביהודיות). בבנות 75 ומעלה השיעור מתייצב ועומד על 33.3%. מקבוצת הגיל 54-45 ואילך, שיעורי הסוכרת גבוהים בצורה ניכרת בנשים ערביות מאשר ביהודיות (תרשים מסי 3).

נתונים מסקר "ידע, עמדות והתנהגות"

על פי סקר KAP מהשנים 2009-2008, 8.2% מהאוכלוסייה בני 21 סובלים מסוכרת על פי דיווח עצמי. 8.5% מהגברים היהודים במדגם ו-7.8% מהנשים דיווחו שאובחנה אצלם סוכרת.

נתונים מסקר בריאות 2009

על פי נתוני סקר בריאות 2009 שבוצע ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרב 8,728 משקי בית בישראל, הימצאות סוכרת בבני 25 ומעלה היא 8.5% (8.4% בגברים ו-8.7% בנשים). השיעורים בנשים ערביות גבוהים במיוחד - 11.5% לעומת 8.1% ביהודיות. יש לזכור כי בסקר זה מרואיין בן משפחה אחד והוא מדווח על מצב הבריאות של שאר דיירי משק הבית.

נתוני ההימצאות מהמקורות שהוזכרו מציגים ערכים השונים במקצת אלה מאלה. הסיבה לכך היא היותם מבוססים על מדגמים ועל דיווח עצמי. עם זאת, כל המקורות מצביעים על עלייה שחלה בשיעורי ההימצאות של המחלה עם השנים .

השוואות בינלאומיות: בתרשים מסי 4 מוצגת השוואה של שיעורי הימצאות סוכרת מתוקננים לגיל במספר ארצות כולל ישראל. ניתן לראות כי השיעורים המתוקננים לגיל בישראל נמצאים במקום ביניים בהשוואה למדינות אחרות.

קובץ:סוכרתישראל5.png
תרשים 4. שיעורי הימצאות סוכרת מתוקננים לגיל בארצות נבחרות מארגון ה-OECD‏ 2010

אומדנים להימצאות סוכרת בשנים הבאות

כאשר בוחנים את השאלה מה יהיה מספר חולי הסוכרת בעוד כ-20 שנה, יש מספר אפשרויות:

אם שיעורי התחלואה בסוכרת בקרב קבוצות הגיל השונות יישארו דומים לאלה של שנת 2007, המספר הכולל של החולים בישראל (מאובחנים ולא מאובחנים) בשנת 2030 צפוי להגיע ל-843,100 מקרים (מהם 506,100 מאובחנים ומטופלים בטיפול תרופתי, כ-126,500 מאובחנים ואינם מטופלים בטיפול תרופתי וכ-202,400 אינם מאובחנים) . בחישוב לפי מודל המביא בחשבון את העלייה המתמשכת בשיעורי התחלואה מסוכרת, מספר המקרים צפוי להגיע בשנת 2030 לכ-1,200,000 מקרי סוכרת (בהנחה כי אוכלוסיית ישראל תהיה כ- 9,589,105 תושבים).

סיבוכי סוכרת

פרויקט מדדי האיכות של הקופות אינו כולל נתונים על סיבוכי סוכרת. אין למעשה בישראל נתונים לאומיים על שיעורי היארעות והימצאות של סיבוכי סוכרת כגון רטינופתיה, נפרופתיה וקטיעות גפיים בקרב חולי סוכרת. הנתונים הקיימים נותנים מושג על הנתח של חולי הסוכרת מכלל החולים במצבים שיכולים להיגרם גם על ידי סוכרת. כך לדוגמה, על פי הנתונים מהשירות לעיוור במשרד הרווחה, 25.7% מהמקרים שהוכרו כעיוורים בקבוצת הגיל 41-65 היו על רקע רטינופתיה סוכרתית. נתוני הרישום לדיאליזה נותנים מושג על הנטל של נפרופתיה סוכרתית. מכלל החולים החדשים שהחלו דיאליזה בשנת 2010 (1,422 חולים חדשים), ל-44.9% נרשמה מחלת הסוכרת כסיבה שגרמה לאי ספיקת כליות סופנית. מאגר האשפוזים המתנהל במשרד הבריאות הוא המקור לנתונים על קטיעות בגפיים התחתונות אצל חולי סוכרת. בשנים -2007 1998, בין 70% ל-78% מכלל הקטיעות של גפיים תחתונות שבוצעו, לרבות קטיעות כתוצאה מטראומה, היו בקרב חולי סוכרת. 1,097 חולי סוכרת עברו קטיעות בגפיים התחתונות בשנת 2007 (כ-60% מהם גברים). אחוז הקטיעות הגבוה ביותר (כשליש מהקטיעות) נעשה בגברים בגילאי 74-65 ולאחר מכן, כ-25% בבני 64-55.

מהנתונים שהתקבלו מסקרי INHIS ‏ 2004-2003 ו-2010-2007, ניתן לקבל מידע חלקי על סיבוכי סוכרת לפי דיווח עצמי. על 893 מרואיינים שמסרו כי אובחנו על ידי רופא כחולים בסוכרת היה קיים מידע נוסף. 22.3% מסרו כי הם סובלים מבעיית ראייה כתוצאה מסוכרת. 3.4% מפגיעה בגפיים ו-0.5% מבצעים דיאליזה.

שימוש בשירותי בריאות

הנתונים על שימוש בשירותי בריאות נלקחו מסקר INHIS‏ 2010-2007 . נתונים אלה מצביעים על שיעור גבוה בהרבה של ביקורים אצל רופא, ביקורים בחדר מיון ואשפוזים בקרב חולי סוכרת בהשוואה למרואיינים ללא סוכרת, גם אחרי שנעשה תיקנון לגיל. 58.7% מחולי הסוכרת ביקרו אצל רופא המשפחה בחודש האחרון, בהשוואה ל-37.8% מהמרואיינים ללא סוכרת (1.9-2.5=0Radj=2.2, 95%CI).‏ 3.3% מחולי סוכרת ביקרו בחדר מיון בחודש האחרון לעומת 2.5% מהמרואיינים ללא סוכרת (1.3-3.8=0Radj=1.9, 95%CI); ו-25.8% מחולי סוכרת אושפזו ללילה אחד או יותר בשנה האחרונה, בהשוואה ל-12.3% מהמרואיינים ללא סוכרת (1.7-2.4=0Radj=2.0, 95%CI).

מדד DALY וההוצאה הלאומית על הטיפול בסוכרת

ארגון הבריאות העולמי בחן את נטל התחלואה של 100 מחלות שונות ביותר מ-200 מדינות[5]. המדד שבו השתמשו בהערכה זאת הוא ה-DALY‏ (Disability Adjusted Life Year) אשר מחבר שני מדדים:YLL ‏(Years of life lost) ‏ ו-YLD ‏(Life Lived with Disability). ערכו של DALY-rn הוא סכום השנים שאבדו עקב נכות פיזית או נפשית ו/או מוות בטרם עת. לפי החישוב שנעשה לשנת 2004, ישראל מאבדת 371 שנה של "בריאות טובה" לכל 100,000 תושבים, כתוצאה ממחלת הסוכרת וסיבוכיה. השיעור המתוקנן לגיל הוא 353 שנים לכל 100,000 תושבים. בסך הכל החישוב הוא שבשנת 2004 אבדו כ-24,000 "שנות בריאות" בגלל סוכרת, שהן 3.6% מכלל "שנות הבריאות" שאבדו באותה שנה. להשוואה, ערכי DALY-rn (ל-100,000 תושבים) בגלל סוכרת הם: 182 בבלגיה, 226 בדנמרק, 213 בגרמניה, 184 בצרפת ו-190 בפינלנד.

במחקר שנעשה במכבי שירותי בריאות על אוכלוסיית חולי הסוכרת בשנים 2001-1999, נבחנו ההוצאות על כלל האשפוזים, ביקורים אצל הרופא המטפל, ביקורים אצל רופא מומחה, טיפולים תרופתיים וטיפולים על ידי אחות[6]. ההוצאות הישירות על חולה סוכרת הושוו להוצאה הממוצעת של הקופה על חולה באותה קבוצת גיל ומין ללא סוכרת. נמצא כי ההוצאות הישירות על חולה סוכרת גבוהות בממוצע ב-53% מאשר על חולה ללא סוכרת.

באקסטרפולציה שנעשתה במחקר על כלל חולי הסוכרת בארץ, האומדן להוצאה הלאומית על מחלת הסוכרת (מעבר להוצאה הרגילה על מבוטח ללא סוכרת) היה 6.6% מכלל התקציב של קופות החולים. יש לציין כי מחקר זה התייחס רק להוצאות הישירות על סוכרת, המהוות פחות ממחצית סך ההוצאות (הישירות והעקיפות) על המחלה. במחקר נוסף שהתפרסם לאחרונה מאותה קבוצה, חישוב שנעשה לשנת 2006 העלה כי 3.5% מכלל ההוצאה הלאומית של קופות החולים ניתן לייחס לסוכרת[7]. ההבדלים באומדנים נובעים בחלקם מהעובדה שבמחקר האחרון תקננו לסיבוכי קרדיווסקולריים של סוכרת.

תמותה מסוכרת

סוכרת היא סיבת המוות השלישית מבין סיבות המוות בישראל ותרמה בשנת 2009 ל-6.2% מכלל הפטירות. בשנה זו היו 2,379 פטירות שיוחסו לסוכרת (1,085 בגברים ו-1,294 בנשים). שיעורי התמותה המתוקננים לגיל היו גבוהים בערבים מאשר ביהודים: פי 2.3 בגברים ערבים לעומת יהודים, ופי 2.7 בנשים ערביות בהשוואה ליהודיות (תרשים מס' 5)‏[8].

קובץ:סוכרתישראל8.png
תרשים 5. שיעורי תמותה מסוכרת לפי מין וקבוצת אוכלוסייה, 2009. שיעורים ל-00,000ו מתוקננים לגיל


שיעורי התמותה מסוכרת עולים בצורה חדה עם הגיל בכל קבוצות האוכלוסיה, במיוחד לאחר גיל 70. בכל קבוצות הגיל השיעורים גבוהים יותר בערבים (גברים ונשים כאחד) מאשר ביהודים (תרשים מסי 6) .

תרשים 6. שיעורי תמותה מסוכרת לפי גיל, מין וקבוצת אוכלוסייה, 2009
גברים
500px
נשים
500px

מגמות בתמותה: בין השנים 1979-2009, שיעורי התמותה מסוכרת עלו בכל קבוצות האוכלוסייה: יהודים, ערבים, גברים ונשים. עיקר העלייה הייתה בין השנים 1997-1995 (עלייה ב-82% בגברים יהודים, 99% בנשים יהודיות, 69% בגברים ערבים ו-60% בנשים ערביות). חלק מהעלייה מוסבר בשינויים שחלו בשיטות הרישום והקידוד של סיבות המוות בשנים אלו. בין השנים 2009-1997, שיעורי התמותה ירדו בקרב יהודים (בכ-23% בגברים ובכ-30% בנשים). בקרב ערבים השיעורים נשארו יציבים בשנים אלו.

קובץ:סוכרתישראל9.png
תרשים 7. שיעורי תמותה מסוכרת לפי מין וקבוצת אוכלוסייה, 979-2009ו. שיעורים ל-100,000, מתוקננים לגיל

סיכום

הראינו באמצעות המדדים השונים את הנטל הכבד של התחלואה מסוכרת על בריאות האוכלוסייה ומערכת הבריאות. סוכרת היא ללא ספק בעיה מרכזית בבריאות הציבור, בפרט לאור הצפי שמספר החולים יגדל מעבר לגידול הטבעי של האוכלוסייה. עובדה זאת מחייבת השקעה רבה יותר במניעה ראשונית, והיערכות מתאימה לטיפול בחולים ולמניעה שלישונית.

ביבליוגרפיה

  1. Van Dieren S, Beulens JW, van der Schouw YT, Grobbee DE, Neal B. The global burden of diabetes and its complications: an emerging pandemic. Eur J Cardiovasc Prev Rehabil. 2010;17, Suppl 1:S3-8.
  2. Koton S and the Israel IDDM Registry Study Group - IIRSG. Incidence of type 1 diabetes mellitus in the 0- to 17-yr-old Israel population, 1997-2003.Pediatr Diabetes. 2007; 8:60-6.
  3. Patterson CC, Dahlquist GG, GyUrUs E, Green A, Soltesz G; EURODIAB Study Group. Incidence trends for childhood type 1diabetes in Europe during 1989-2003 and predicted new cases 2005-20: a multicentre prospective registration study. Lancet. 2009; 373:2027-33.
  4. 4.0 4.1 תכנית מדדי איכות לרפואת הקהילה בישראל www.israelhpr.org.il/FileServer/782f8dd2de1248bc38f001f7a9805b7e.pdf
  5. The Global Burden of Disease: 2004 update. World Health Organization, 2008. www.who.int/evidence/bod
  6. Chodick G, HeymannA, Shalev V, Kookia E. The epidemiology of diabetes in a large Israeli HMO. European Journal of Epide¬miology 2003; 18:1143-6.
  7. Chodick G, Porath A, Alapi H, Sella T, Flash S, Wood F, Shalev V. The direct medical cost of cardiovascular diseases, hyperten¬sion, diabetes, cancer, pregnancy and female infertility in a large HMO in Israel. Health Policy 2010; 95: 271-276.
  8. .המרכז הלאומי לבקרת מחלות והמועצה הלאומית לסוכרת. נטל התחלואה בסוכרת בישראל, דו"ח 2009, פרסום 236, יוני 2009, עמ' 64-56

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי אניקה יפרח, ד"ר הדר ארדיטי, אורית בלומנפלד, פרופ׳ תמי שוחט, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות


מו"ל - The Medical Group Themedical.png עורכים מדעיים - דר' עופרי מוסנזון, פרופ' איתמר רז, עורכת - רינת אלוני