האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

סרטן שד בקרב נשים צעירות - Breast cancer in young women

מתוך ויקירפואה

The printable version is no longer supported and may have rendering errors. Please update your browser bookmarks and please use the default browser print function instead.


סרטן שד בקרב נשים צעירות
Breast cancer in young women
Pink ribbon.svg
ICD-10 Chapter C 50.
ICD-9 174

-175

,V10.3

MeSH D001943
יוצר הערך ד"ר שני פאלוך-שמעון
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםסרטן השד

סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים בעולם. נמצא כי בין השנים 2010-2006, הגיל הממוצע לאבחנה של סרטן שד בארצות מערביות נע סביב גיל 60, כאשר מעל 90% מהמקרים החדשים של סרטן שד אובחנו אצל נשים מעל גיל 40. אבחון סרטן שד לפני גיל 40 נדיר יחסית, עם סיכון מצטבר של 0.45%-0.4% עד גיל 40[1]. רוב המידע האפידמיולוגי, הקליני והביולוגי שקיים בתחום סרטן השד, מבוסס על מחקרים שכללו בעיקר נשים מבוגרות יותר. קיים מידע מצומצם יחסית על גורמי הסיכון, הביולוגיה והגישה הקלינית האופטימלית בנשים צעירות. כמו כן, מרבית העבודות שקיימות בספרות המקצועית ומתייחסות לסרטן שד אצל נשים צעירות מבוססות על מחקרים רטרוספקטיביים, כאשר מספר הנשים שהשתתפו בהם קטן יחסית. כיום נהוג להגדיר אישה צעירה כאישה שעדיין מתמודדות עם סוגיות של, כאשר בימינו מדובר על נשים עד גיל 40 ומספר שנים מאוחר יותר (שנות הארבעים המוקדמות).

סרטן שד בנשים צעירות מהווה אתגר גדול - לא רק בשל הידע המצומצם שיש בתחום, אלא בעיקר מאחר שסרטן שד באישה צעירה מתרחש בתקופה הפעילה ביותר בחייה; הן מההיבט הזוגי והמשפחתי, והן מההיבטים הקשורים לילודה ולפריון. ברוב המקרים, השנים הללו מוקדשות לגידול הילדים ולהרחבת המשפחה מחד, ולבניית קריירה מאידך. מסיבות אלה, מעבר להשלכות הקיימות אצל כל אישה שאובחנה כחולה בסרטן השד, אצל נשים צעירות המצב מורכב יותר, והוא מחייב גישה רב-מקצועית של הצוות המטפל.

אפידמיולוגיה

למרות שבמרבית המקרים הנשים המאובחנות כחולות סרטן שד הן נשים מעל גיל 50, במדינות המפותחות סרטן שד הוא גורם המוות המוביל בקרב נשים מתחת לגיל 45, אחרי תאונות דרכים והתאבדויות[2]. בישראל, למרות ירידה בהיארעות של סרטן שד בנשים מעל גיל 50, ההיארעות של סרטן שד בנשים צעירות, מתחת לגיל 50, לא השתנתה בשנים האחרונות.

נכון להיום, אין כלי סקר המוכח כיעיל לגילוי מוקדם של סרטן שד בנשים צעירות. בנוסף, חסרים אמצעים מוכחים להפחתת הסיכון לחלות בסרטן שד בגיל צעיר לנשים הנמצאות בסיכון רגיל, ללא סיפור משפחתי של סרטן שד. עם זאת, מומלץ לנשים מעל גיל 25, לעבור בדיקת שדיים אצל כירורג שד פעם בשנה, ללא קשר לסיפור משפחתי.

גורמי סיכון

גורמים תורשתיים

גורם הסיכון המשמעותי ביותר לחלות בסרטן שד בגיל צעיר הוא הגורם התורשתי, כאשר ברקע קיים סיפור משפחתי של סרטן שד. הסיכון לחלות בסרטן שד עולה בצורה משמעותית עם כל קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן שד, ובמיוחד אם היא חלתה בגיל צעיר. עם זאת, למרבית הנשים הצעירות עם סרטן שד אין כלל סיפור משפחתי. בכל מקרה, אשה המאובחנת עם סרטן שד מתחת לגיל 40, ללא קשר לסיפור משפחתי וללא קשר למוצא, חייבת לעבור ייעוץ והערכה גנטית.

נשים עם מוטציות בגנים BRCA1/2 נמצאות בסיכון גבוה ביותר לחלות בסרטן השד בשיעור של עד 85% סיכון במהלך החיים. הסיכון למציאת מוטציה בגנים הללו גבוה יותר בנשים צעירות עם סרטן שד, והוא נע בין 9%-6%‏[3][4]. אם מתייחסים לאוכלוסייה של נשים ממוצא אשכנזי בלבד, שם קיימות מוטציות מייסד (Founder mutations) - מדווח על שכיחות של 44%-20% של מוטציה בגנים BRCA1/2‏[5][6]. מוטציות בגנים אחרים, כמו ב-P53 או ב-CHEK2, הגורמות לסרטן שד בשכיחות נמוכה-בינונית, נדירות יותר. הסיכוי לזהות מוטציה פרטית שאינה מוטציית מייסד ב-2/BRCA1 הוא קטן יחסית, במיוחד בהיעדר סיפור משפחתי ענף של סרטן.

גורמים הקשורים לרבייה

ראו גםגלולות למניעת היריון וסרטן השד

בדומה לנשים מבוגרות יותר, קיים קשר בין הופעת וסת בגיל צעיר לסיכון מוגבר לחלות בסרטן שד בגילאים צעירים. השימוש בגלולות למניעת היריון נמצא אף הוא כגורם סיכון לחלות בסרטן שד בגיל צעיר אך הקשר חלש יחסית, וברוב העבודות נמצא כי רמת הסיכון להיווצרות סרטן שד אצל נשים צעירות הכרוכה בשימוש בגלולות חוזרת לנורמה תוך כמה שנים מהפסקת השימוש[7][8]. הקשר בין היריון וסיכון לחלות בסרטן שד הוא קשר מורכב: ישנם דיווחים על עלייה זמנית בסיכון לחלות בסרטן שד בשנים הראשונות לאחר ההיריון והלידה[9], אך מצב של היריון בכלל, והיריון ראשון לפני גיל 30 בפרט, נמצאו כמפחיתי סיכון. הנקה נחשבת אף היא כמפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן שד בכלל, ובאופן מועט יותר בסרטן שד בגיל צעיר[10].

הסוגיה של טיפולי פוריות והסיכון לחלות בסרטן שד שנויה במחלוקת - ממטא-אנליזה שהתפרסמה בדצמבר 2013, עולה כי אין קשר בין טיפולי פוריות לסיכון לחלות בסרטן השד.

תזונה ואורח חיים

ראו גםתזונה וסרטן השד

אין קשר מובהק בין הרגלי אכילה והסיכון לחלות בסרטן שד בגיל צעיר. מדד מסת הגוף (BMI ,‏Body Mass Index) הוא מדד הנותן הערכה כמותית האם אדם נמצא במשקל תקין; המדד מחושב באמצעות נתוני הגובה, המשקל והיחס ביניהם. למרות שהשמנת יתר המתבטאת באמצעות BMI גבוה היא גורם סיכון לסרטן שד אצל נשים מבוגרות, נמצא כי BMI גבוה בקרב נשים לפני גיל המעבר מפחית את הסיכון לחלות בסרטן השד ומגן מפניו[11]. נושא נוסף הקשור לתזונה מתייחס לצריכת אלכוהול. בעבודה אחת בלבד, נצפה קשר מובהק בין צריכת אלכוהול וסיכון מוגבר לחלות בסרטן שד בגיל צעיר. לגבי פעילות גופנית, אין עבודות שמראות קשר מובהק בין פעילות כזו והפחתת סיכון לחלות בסרטן שד בגיל צעיר.

חשיפה לקרינה

ראו גםסיכון לסרטן השד בנשים שטופלו בהקרנות לבית החזה בילדות

חשיפה לקרינה מייננת מהווה גורם סיכון מובהק לחלות בסרטן שד בגיל צעיר, במיוחד כשהחשיפה לקרינה מתרחשת לפני גיל 18‏[12][13]. נשים שקיבלו טיפול קרינתי לפני גיל 30, לאזור בית החזה, השד, הבטן העליונה והצוואר התחתון (לדוגמה, במקרים בהם התגלתה מחלת סרטן בגיל צעיר, במיוחד כאשר מדובר בלימפומה מסוג הודג'קין) מוגדרות כנשים בסיכון גבוה לחלות בסרטן השד, והן נמצאות תחת מעקב צמוד הכולל בדיקת דימות תהודה מגנטית (MRI ,‏Magnetic Resonance Imaging) פעם בשנה ובדיקה ידנית המתבצעת על ידי כירורג שד.

היבטים קליניים

מאפיינים קליניים ופתולוגיים

סרטן שד בקרב נשים צעירות מאובחן בשלב מתקדם יותר ובעל מאפיינים חמורים יותר מאשר בקרב נשים מבוגרות, כאשר לרוב מדובר בגידולים גדולים יותר ובמעורבות רבה יותר של בלוטות נגועות. בנוסף, מתגלים יותר גידולים המסווגים כגידולים בדרגה גבוהה (High grade), עם חדירה רבה יותר לכלי הדם והלימפה, עם מדדי שגשוג גבוהים ולרוב ללא קולטנים להורמונים (אסטרוגן ופרוגסטרון). נוסף על כך, במקרים בהם מתגלה המחלה בנשים צעירות, ישנם גידולים רבים יותר מסוג Triple Negative ללא קולטנים לאסטרוגן ופרוגסטרון וללא ביטוי יתר של HER2/neu[14][15][16][17][18]. קיימות מספר עבודות בספרות המקצועית, המעידות שהביולוגיה בסרטן שד בנשים צעירות אכן שונה מהביולוגיה של סרטן שד במבוגרות[19][20].

מכך נובע כי אחוז הנשים הצעירות הנחשפות לכימותרפיה ועוברות כריתת שד מלאה, גבוה מאחוז הנשים המבוגרות יותר, שעוברות תהליכים אלו. המלצות הטיפול במחלה, כפי שנקבעו ב-BCY1 ‏(Dublin consensus panel on breast cancer in young women), ניתנות על פי המאפיינים הביולוגיים והפתולוגיים של הגידול, ולא לפי גיל, גם במסגרת הטיפול המשלים בסרטן שד בשלב 3-1 וגם בסרטן שד מתקדם (שלב 4).

במטא-אנליזה שהתבצעה במסגרת ה-EBCTCG ‏(Early Breast Cancer Trialists Collaborative Group), התברר כי הרווח הגדול ביותר מטיפול כימותרפי משלים, נצפה בקרב נשים צעירות יותר‏[21].

טיפול כירורגי

ראו גםהיבטים כירורגיים בטיפול בסרטן השד

כאשר דנים עם נשים צעירות על אפשרויות כירורגיות המהוות החלטות קריטיות עבורן, חשוב להבהיר כי קיים סיכון מוגבר להישנות מקומית בצד בו היה הגידול המקורי. ברוב המקרים ההתלבטות היא בין אפשרות של כריתה חלקית (למפקטומיה) וכריתה מלאה (מסטקטומיה). כריתת שד מלאה עם שחזור מיידי היא אפשרות לגיטימית, אך יש להתייעץ קודם עם האונקולוג המטפל כדי להבין אילו טיפולים צפויים למטופלת בהמשך (קרינתיים, כימותרפיים). התייעצות זו נחוצה על מנת לשקול את כלל הגורמים הכרוכים בטיפול לרבות הצורך בדחיית הטיפולים הנחוצים לעיתים בשל סיבוכים של כריתה ושחזור, והמשמעות של עיכוב כזה.

פרוגנוזה

נשים צעירות שלקו בסרטן השד, נמצאות בסיכון גבוה יותר, עד פי 9, לחזרה מקומית באותו שד[22][23]. הסיכון האבסולוטי לגידול בשד בצד הנגדי אינו גבוה יותר בנשים צעירות, אך הסיכון היחסי גדול יותר בצורה משמעותית מאשר אצל נשים מבוגרות יותר. מבחינת הישנות מרוחקת והישרדות, הפרוגנוזה רעה יותר בצעירות, גם במקרים של גידולים ראשונים קטנים יחסית ללא מעורבות של בלוטות וגם כאשר ניתן טיפול אגרסיבי יותר. ברוב העבודות גיל נחשב כגורם פרוגנוסטי בפני עצמו[24][25][26][27][28][29].

פריון והיריון אחרי סרטן שד

Postscript-viewer-shaded.png

ערך מורחבפוריות והיריון בנשים צעירות שחלו בסרטן השד


הסיכון למנופאוזה מוקדמת או לפגיעה בתפקוד השחלתי, הוא תלוי גיל ותלוי פרוטוקול כימותרפי. ככל שהגיל צעיר יותר, הסיכון אמנם נמוך יותר אך חשוב להפנות כל אישה בגיל הפריון למומחה לשימור הפריון, לצורך התייעצות. פנייה כזו תיעשה מוקדם ככל האפשר, על מנת לאפשר את השלמת תהליך שימור הפריון לפני תחילת הטיפול.

ברוב המקרים, לאחר אבחנה של סרטן שד מוקדם, מומלץ להמתין כשנתיים עד שלוש שנים, לפני כניסה להיריון. המלצה זו מתבססת על כך שהסיכון הגבוה ביותר להישנות מרוחקת של המחלה, הוא בשנים הראשונות לאחר גילויה. יש להבהיר שהיריון אחרי סרטן שד נחשב בטוח ויש הסוברים שהוא מגן על האישה. אין עדות שהיריון אחרי סרטן שד מעלה את הסיכון להישנות[30].

מנופאוזה מוקדמת ותפקוד מיני

מנופאוזה מוקדמת היא אחת מתופעות הלוואי הכרוכות לעיתים, במתן טיפולים כימותרפיים או הורמונליים לנשים צעירות עם סרטן שד. לתופעה זו עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת בנשים צעירות: פגיעה בפריון, עלייה במשקל, הפרעות בריכוז, הפרעות שינה, פגיעה בבריאות העצם ופגיעה בתפקוד מיני ובדימוי הגוף. קיימים דיווחים שלפחות חצי מהנשים הצעירות סובלות מפגיעה בתפקוד מיני אחרי סרטן שד, מסיבות רבות לרבות מנופאוזה מוקדמת, תרופות נוגדות דיכאון, שינויים פיזיים בשד בעקבות הניתוח ומתח נפשי.

היבטים פסיכו-סוציאליים

ההיבטים הפסיכו-סוציאליים כוללים את ההשלכות של מנופאוזה מוקדמת, פגיעה בדימוי העצמי ובתפקוד המיני וכמובן האיום של חזרת הסרטן, שחווה כל חולת סרטן. בשל גילן הצעיר, הנשים מתמודדות עם אתגרים מרובים נוספים - פגיעה בקריירה, קשיים בהורות, קשיים בשמירה על הזוגיות או ביצירת קשר זוגי, וכן קושי להתמודד עם הורים מבוגרים ודואגים, שרוצים להיות שותפים לתהליך הטיפול של בנותיהן (שכבר אינן ילדות). היבט פסיכו-סוציאלי נוסף, קשור לתחושת הבדידות הקשה שחוות נשים אלה, הנובעת בין השאר, מההרגשה שהן חלו במחלה שאופיינית לנשים מבוגרות יותר.

היבטים פסיכו-סוציאליים בקרב מחלימות מסרטן השד

אחוז הנשים המחלימות מסרטן שד גבוה: יותר ויותר נשים, לרבות צעירות, מצטרפות למעגל המחלימות. למרות זאת, אין עדיין מחקרים מספקים שיסייעו לנו במידע כיצד לעזור למחלימות הצעירות לחזור לשגרה ולחיים מלאים, בהתאם לתחושותיהן, הרגשתן והצרכים שלהן.

ביבליוגרפיה

  1. Ferlay J, et al.Estimates of worldwide burden of cancer in 2008: GLOBOCAN 2008. Int J Cancer, 2010. 127(12): p. 2893-917.
  2. Women and health: today's evidence tomorrow's agenda. WHO report, 2009.
  3. Malone KE et al. Frequency of BRCA1/BRCA2 mutations in a population-based sample of young breast carcinoma cases. Cancer. 2000. 88(6): p. 1393¬402.
  4. Peto J, et al. Prevalence of BRCA1 and BRCA2 gene mutations in patients with early-onset breast cancer. J Natl Cancer Inst. 1999. 91(11): p. 943-9.
  5. Warner E, et al. Prevalence and penetrance of BRCA1 and BRCA2 gene mutations in unselected Ashkenazi Jewish women with breast cancer. J Natl Cancer Inst. 1999. 91(14): p. 1241-7.
  6. Hartge P, et al. The prevalence of common BRCA1 and BRCA2 mutations among Ashkenazi Jews.. Am J Hum Genet. 1999 Apr;64(4):963-70
  7. Althuis MD, et al. Breast cancers among very young premenopausal women (United States). Cancer Causes Control. 2003. 14(2): p. 151-60.
  8. Collaborative Group on Hormonal Factors in Breast Cancer. Breast cancer and hormonal contraceptives: collaborative reanalysis of individual data on 53 297 women with breast cancer and 100 239 women without breast cancer from 54 epidemiological studies. Lancet. 1996. 347(9017): p. 1713-27.
  9. Liu Q, et al. Transient increase in breast cancer risk after giving birth: postpartum period with the highest risk (Sweden). Cancer Causes Control. 2002 13(4): p. 299-305.
  10. Collaborative Group on Hormonal Factors in Breast Cancer. Breast cancer and breastfeeding: collaborative reanalysis of individual data from 47 epidemiological studies in 30 countries, including 50302 women with breast cancer and 96973 women without the disease. Lancet. 2002 360(9328): p. 187-95.
  11. CarmichaelAR, Bates T. Obesity and breast cancer: a review of the literature. Breast. 2004 13(2): p. 85-92.
  12. LandCE, et al. Incidence of female breast cancer among atomic bomb survivors, Hiroshima and Nagasaki, 1950-1990. Radiat Res. 2003 160(6): p. 707-17
  13. TravisLB, et al. Cumulative absolute breast cancer risk for young women treated for Hodgkin lymphoma. J Natl Cancer Inst, 2005 97(19): p. 1428-37.
  14. Colleoni M, et al. Very young women (<35 years) with operable breast cancer: features of disease at presentation. Ann Oncol. 2002 13(2): p. 273-9.
  15. Sidoni A, et al. Breast cancer in young women: clinicopathological features and biological specificity. Breast. 2003 12(4): p. 247-50.
  16. Cancello G, et al. Prognosis and adjuvant treatment effects in selected breast cancer subtypes of very young women (<35 years) with operable breast cancer. Ann Oncol. 2010 21(10): p. 1974-81.
  17. Paluch-Shimon, S, et al. Association between very young age and adverse characteristics of breast cancer at presentation amongst Israeli women. Am J Clin Oncol. 2011 Jun;34(3):219-22.
  18. KeeganTH,, et al. Occurrence of breast cancer subtypes in adolescent and young adult women. Breast Cancer Res 2012 14(2): p. R55
  19. AndersCK, et al. Young age at diagnosis correlates with worse prognosis and defines a subset of breast cancers with shared patterns of gene expression. J Clin Oncol. 2008 26(20): p. 3324-30.
  20. Azim HA Jr,, et al. Elucidating prognosis and biology of breast cancer arising in young women using gene expression profiling. Clin Cancer Res. 2012 18(5): p. 1341-51.
  21. Early Breast Cancer Trialists' Collaborative Group (EBCTCG) Effects of chemotherapy and hormonal therapy for early breast cancer on recurrence and 15¬year survival: an overview of the randomised trials.. Lancet. 2005 May 14-20;365(9472):1687-717.
  22. Voogd AC,. Differences in risk factors for local and distant recurrence after breast-conserving therapy or mastectomy for stage I and II breast cancer: pooled results of two large European randomized trials. J Clin Onco., 2001. 19(6): p. 1688-97.
  23. BolletMA, et al. Age remains the first prognostic factor for loco-regional breast cancer recurrence in young (<40 years) women treated with breast conserving surgery first. Radiother Oncol. 2007 82(3): p. 272-80.
  24. Kothari AS,, and FentimanlS. 11. Breast cancer in young women. Int J Clin Pract 2002 56(3): p. 184-7.
  25. Fredholm H, et al. Breast cancer in young women: poor survival despite intensive treatment. PL0S One. 2009 4(11): p. e7695.
  26. FowbleBL, et al.,The influence of young age on outcome in early stage breast cancer. Int J Radiat Oncol Biol Phys. 1994 30(1): p. 23-33.
  27. Han W, et al. Young age: an independent risk factor for disease-free survival in women with operable breast cancer. BMC Cancer. 2004. 4: p. 82
  28. Bharat A. et al. Patient and tumor characteristics associated with increased mortality in young women (< or =40 years) with breast cancer. J Surg Oncol. 2009 100(3): p. 248-51.
  29. LoveRR, et al. Young age as an adverse prognostic factor in premenopausal women with operable breast cancer. Clin Breast Cancer. 2002 2(4): p. 294-8.
  30. Valachis A, et al. Safety of pregnancy after primary breast carcinoma in young women: a meta-analysis to overcome bias of healthy mother effect studies. Obstet Gynecol Surv. 2010 65(12): p. 786-93.

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר שני פאלוך-שמעון - מנהלת השירות לסרטן שד בנשים צעירות המכון לאונקולוגיית השד, המרכז הרפואי ע"ש שיבא תל השומר, רמת גן



פורסם בכתב העת "במה", ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה, אוקטובר 2014, גיליון מסי 20