האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

קיבת אבטיח - Watermelon stomach

מתוך ויקירפואה
כותרתקיבה.jpg
עקרונות בכירורגיה
ספר-עקרונות-בכירורגיה.jpg
שם המחבר ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק כירורגיה של הקיבה והתריסריון
 


כינוי זה מתאר מראה אנדוסקופי של קפלים אורכיים מקבילים באנטרום, המתמזגים בשוער הקיבה ומכילים כלי דם מורחבים (Ectasia). מראה זה דמה בעיני המתארים אותו ל״עורקים״ בקליפת האבטיח. אבחון תסמונת זו עלול להידחות עקב פירוש הממצאים האנדוסקופיים כדלקת קיבה. האבחון המדויק נקבע באמצעות ביופסיה אנדוסקופית מרירית הקיבה. אנגיוגרפיה אינה תורמת לאבחנה, היות שאין במחלה זו פגם עורקי-ורידי. תסמונת קיבת האבטיח נלווית לעתים למחלות אחרות, כגון מחלת כבד כרונית, אכלורהידריה וחוסר בוויטמין B12, סקלרודרמה לימפומה ותת-תריסיות.

תסמינים

המחלה שכיחה יותר בגיל המבוגר, בעיקר בקשישים. בכולם התסמין המייצג הוא אנמיה מחסר ברזל וממצא של דם סמוי בצואה. ברוב החולים האנמיה מאופיינת בערכי המוגלובין נמוכים.

אטיולוגיה

הגורם לתסמונת אינו ידוע, אם כי יש כמה גורמים משוערים:

  • פרולפס חוזר של רירית האנטרום, שמחוברת באופן רפה לשכבת השרירים.
  • היפרגסטרינמיה, שהיא גורם טרופי לשגשוג תאים כישוריים באנטרום הקיבה. בכך תורמת ההיפרגסטרינמיה להיפרטרופיה של השכבה הפיברומוסקולרית, ובכך אפשר להסביר את הקשר בין קיבת אבטיח לאנמיה ממארת, לפרניציוזה, לאכלורהידריה ולמחלות כבד כרוניות.
  • שגשוג תאים נוירואנדוקריניים בתת-רירית הקיבה ליד כלי דם מורחבים. תאים אלה הכילו VIP.

מהות הקשר בין קיבת אבטיח למחלת כבד כרונית אינה ידועה. יתר לחץ דם שערי אינו גורם לקיבת אבטיח, היות שהנגע אינו נעלם לאחר השקה בין וריד השער לווריד החלול. קיבת אבטיח שונה מנגע נוסף השכיח במחלות כבד - Congestive gastropathy - בכך שהאחרון הוא מפושט יותר בפיזורו בקיבה, מלווה בדליות ואינו מאופיין בקפלים היפרטרופיים באנטרום הקיבה.

טיפול

הטיפול במחלה הוא מניעת האנמיה על-ידי מתן תכשירי ברזל ועירויי דם. יעילותם של טיפולים תרופתיים, כגון סטרואידים ונוגדי סרוטונין היא מוגבלת. בחולים ספורים דווחו תוצאות טובות לניתוח שבו נכרת אנטרום הקיבה. טיפול אנדוסקופי באמצעות לייזר בוצע בהצלחה. טיפול זה הביא לצמצום ממדי הנגעים ומספרם והפחית את הצורך בעירויי דם. טיפול אנדוסקופי בצריבה חשמלית הביא לשיפור במצב הקיבה.

ראו גם




המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא