האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "רפואה שלמה - סביבת העבודה - המילייה - The milieu"

מתוך ויקירפואה

שורה 20: שורה 20:
 
לחליפין, אם מתמחה "טרי" וחסר ניסיון שסיים זה עתה את הסטאז׳, מתחיל את ההתמחות במקום שבו נותנים לו מרחב פעולה ה׳׳תפור למידותיו", התחושות והרגשות שלו יהיו שונות לחלוטין. סביבת עבודה מיטבית לרופא המתחיל כוללת מתן אפשרות להקדיש זמן רב למטופל, הדרכה מעצימה וטיפוח ממדריך סבלני שמלווה אותו, מעבר סדנת מיומנויות המכשירה אותו בנושאי תקשורת טיפולית, אבחנה רחבה ומערכתית ולימוד גישות טיפוליות שונות, ללא הוראות הנהלה והתערבויות מנהליות בקבלת החלטותיו. עם הזמן לומד הרופא לתת טיפול איכותי גם במחצית הזמן. קהל המטופלים לומד להעריך רופא שכזה ולהוקיר את עבודתו. לא רק יכולתו, ניסיונו וכישרונו של הרופא הם הקובעים לבדם את איכות עבודתו. לסביבת העבודה שבה הוא פועל - "המילייה" המקצועי שלו - יש חשיבות מכרעת.
 
לחליפין, אם מתמחה "טרי" וחסר ניסיון שסיים זה עתה את הסטאז׳, מתחיל את ההתמחות במקום שבו נותנים לו מרחב פעולה ה׳׳תפור למידותיו", התחושות והרגשות שלו יהיו שונות לחלוטין. סביבת עבודה מיטבית לרופא המתחיל כוללת מתן אפשרות להקדיש זמן רב למטופל, הדרכה מעצימה וטיפוח ממדריך סבלני שמלווה אותו, מעבר סדנת מיומנויות המכשירה אותו בנושאי תקשורת טיפולית, אבחנה רחבה ומערכתית ולימוד גישות טיפוליות שונות, ללא הוראות הנהלה והתערבויות מנהליות בקבלת החלטותיו. עם הזמן לומד הרופא לתת טיפול איכותי גם במחצית הזמן. קהל המטופלים לומד להעריך רופא שכזה ולהוקיר את עבודתו. לא רק יכולתו, ניסיונו וכישרונו של הרופא הם הקובעים לבדם את איכות עבודתו. לסביבת העבודה שבה הוא פועל - "המילייה" המקצועי שלו - יש חשיבות מכרעת.
  
==הפיוט והפרוזה (Prose) שבעבודת הרופא==
+
==הפיוט והפרוזה שבעבודת הרופא==
 
עבודת הרופא משופעת הן בפיוט והן בפרוזה, ממש כשם שהגוף והנפש שזורים בכל אבחנה ובכל טיפול. הפיוט נגזר מהנטייה להתייצב לצד המטופלים ברגעים קשים ולסייע מתוך מעמקי אהבת האדם. פיוט טמון גם במשיכות מכחול עדינות של המשכיות הטיפול. החל משמחת היולדת למראה עוללה ועצירת נשימתה הרגעית לפני אישור הרופא לכך שהוא שלם ובריא. בהמשך, סלחנות וסובלנות הרופא כלפי התמרדותו של המתבגר וההתפעמות הכרוכה בהופעתו יום בהיר אחד כעלם צעיר בעל תפישת עולם משלו. הפיוט מתנגן בחדוות נישואיו, בקשיי הורותו, בגאון ימיו, ולבסוף בהיאספו לתוך תוכו, כאשר נעצמות עיניו של הנפרד מאיתנו לעולמים.
 
עבודת הרופא משופעת הן בפיוט והן בפרוזה, ממש כשם שהגוף והנפש שזורים בכל אבחנה ובכל טיפול. הפיוט נגזר מהנטייה להתייצב לצד המטופלים ברגעים קשים ולסייע מתוך מעמקי אהבת האדם. פיוט טמון גם במשיכות מכחול עדינות של המשכיות הטיפול. החל משמחת היולדת למראה עוללה ועצירת נשימתה הרגעית לפני אישור הרופא לכך שהוא שלם ובריא. בהמשך, סלחנות וסובלנות הרופא כלפי התמרדותו של המתבגר וההתפעמות הכרוכה בהופעתו יום בהיר אחד כעלם צעיר בעל תפישת עולם משלו. הפיוט מתנגן בחדוות נישואיו, בקשיי הורותו, בגאון ימיו, ולבסוף בהיאספו לתוך תוכו, כאשר נעצמות עיניו של הנפרד מאיתנו לעולמים.
  

גרסה מ־13:42, 3 באוגוסט 2020

MedComplete-120.png

רפואה שלמה
מאת ד"ר אלון מרגלית, ד"ר אביבה אלעד
המאמרים מבוססים על גישת 'שפת עם' שפותחה על ידי ד"ר אלון מרגלית והפסיכולוג הרפואי יששכר עשת ופורסמה בספר שנכתב על ידם: "האדם שברופא, הרופא שבאדם" שיצא לאור בהוצאת יוזמות הייליגר בשנת 1997.


המודל רפואה שלמה - סביבת העבודה - המילייה
'
שמות נוספים מסביבה איכותית או רופא איכותי?
יוצר הערך ד"ר אלון מרגלית
Themedical.png
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםרפואה שלמה

שיקולים של שכר, תנאי עבודה ויחסי עבודה ומינהל הם חלק בלתי נפרד מסביבת העבודה - ה"מילייה" ("Milieu") - שבה מתפקד רופא. סביבת עבודה זו משפיעה בהכרח על הן על יכולתו של הרופא להפיק תוצאות טיפוליות יעילות, והן על על קהל הפונים לטיפול. חשיבותה סביבת העבודה היא גדולה והשפעותיה רבות. כאשר סביבת העבודה במפגש שבין הפונה לרופא פגועה (למשל, חם וחנוק, אין זמן לאכול או ללכת לשירותים במשך שעות רבות, אנשים צועקים וכיוצא בזה), הרופא עשוי להפוך ל"פקיד פניות" שאינו אוהב את עבודתו ומחכה לסיום יום העבודה בקוצר רוח. גם כאשר כאשר צרכיו הבסיסיים של הרופא אכן מסופקים, אך נדרש ממנו לראות מטופלים רבים בזמן קצר, לאורך שעות רבות, לפעול על פי דרישות המגבילות את שיקול דעתו, לבצע מטלות השנואות עליו ולהימנע מפעולות אנושיות ומקצועיות שהוא מאמין ומעוניין בהן, עשויים לקבל רופא שחוק שעושה את המוטל עליו ללא חשק ופחות מתעניין בהגשמה ובהתפתחות מקצועית.

לחליפין, אם מתמחה "טרי" וחסר ניסיון שסיים זה עתה את הסטאז׳, מתחיל את ההתמחות במקום שבו נותנים לו מרחב פעולה ה׳׳תפור למידותיו", התחושות והרגשות שלו יהיו שונות לחלוטין. סביבת עבודה מיטבית לרופא המתחיל כוללת מתן אפשרות להקדיש זמן רב למטופל, הדרכה מעצימה וטיפוח ממדריך סבלני שמלווה אותו, מעבר סדנת מיומנויות המכשירה אותו בנושאי תקשורת טיפולית, אבחנה רחבה ומערכתית ולימוד גישות טיפוליות שונות, ללא הוראות הנהלה והתערבויות מנהליות בקבלת החלטותיו. עם הזמן לומד הרופא לתת טיפול איכותי גם במחצית הזמן. קהל המטופלים לומד להעריך רופא שכזה ולהוקיר את עבודתו. לא רק יכולתו, ניסיונו וכישרונו של הרופא הם הקובעים לבדם את איכות עבודתו. לסביבת העבודה שבה הוא פועל - "המילייה" המקצועי שלו - יש חשיבות מכרעת.

הפיוט והפרוזה שבעבודת הרופא

עבודת הרופא משופעת הן בפיוט והן בפרוזה, ממש כשם שהגוף והנפש שזורים בכל אבחנה ובכל טיפול. הפיוט נגזר מהנטייה להתייצב לצד המטופלים ברגעים קשים ולסייע מתוך מעמקי אהבת האדם. פיוט טמון גם במשיכות מכחול עדינות של המשכיות הטיפול. החל משמחת היולדת למראה עוללה ועצירת נשימתה הרגעית לפני אישור הרופא לכך שהוא שלם ובריא. בהמשך, סלחנות וסובלנות הרופא כלפי התמרדותו של המתבגר וההתפעמות הכרוכה בהופעתו יום בהיר אחד כעלם צעיר בעל תפישת עולם משלו. הפיוט מתנגן בחדוות נישואיו, בקשיי הורותו, בגאון ימיו, ולבסוף בהיאספו לתוך תוכו, כאשר נעצמות עיניו של הנפרד מאיתנו לעולמים.

הפרוזה מתבטאת ביומיום הקשה, המייגע והמתיש לעיתים. שגרת הפעולות המביאה ללידה, להחייאה, ביקור בוקר במחלקה; ניתוח אמבולטורי מהיר, להזרקה במפרק כאוב, רישום בדיקות, תהליכי קבלת החלטות, מרשמים, ניסוח הפניות, שיחות טלפון להתייעצות ומה לא.

המפגש שבין הפונה לרופאו נחווה כעולם שלם של דקויות יחסים בין-אישיים, עירוב מלא של פיוט ופרוזה: מבט ראשון של עין בעין, הכימיה הנוצרת, מגע זהיר ומקצועי בגוף הזולת, סינרגיה (Synergy) משלימה של ידע נרחב- המטופל היודע את עצמו והרופא המצויד בידע רפואי נרחב ומעודכן. ניסיון יצירתי, ייחודי ומשותף לייצר הסכמות דרך תקשורת מיוחדת, הבנות והשלמות לקראת פתרון בעיות יעיל. המפגש יכול להיות ראשוני ומשול להתנסות חדשה ומעניינת, ויכול להיות המשכי - אחד מתוך רצף של פגישות. הוא עלול תמיד להיות המפגש האחרון, אם לא נהיה קשובים לצורכי הפונה אלינו, אם לא תיווצר "הכימיה", או אם נפגע מבלי משים בנקודה כואבת.

הדגשת הפיוט במפגש היומיומי השגרתי מרוממת עבור הרופא את הקשר הטיפולי לאיכות מרגשת ומחדדת את חושיו להיות יעילים ותכליתיים בפתרון פרוזאי של הבעיות המוצגות בפניו. הפיוט שבפגישה בודדת יכול למלא סיפוק ליום שלם. הפיוט המדגיש את האנושיות על הכאב והיופי שבו הוא המרכיב המרכזי בייצור תרופה יעילה המכונה "רופא", כפי שהזכיר Baiint בספרו (1964). הגברת יעילות תרופה זו והפחתת תופעות הלוואי שלה או הסיכון שבהתמכרות ל"תרופה" זו, אפשריות על ידי העשרת הרופא במיומנויות טיפוליות, מיומנויות הטיפול ברופא עצמו ובמקביל הטיפול שלו בזולת. כדי שתרופה זו תהיה בת תוקף לאורך זמן, היא זקוקה לסביבה מתאימה ומשמרת. סביבת עבודה שוחקת, מתסכלת, מעייפת ומתישה מציבה במהרה שלט של "פג תוקף" על הרופא, מלומד ומוכשר ככל שיהיה.

הרופא הלומד והמלמד

גישת הרפואה השלמה, הביופסיכוסוציאלית (Biopsychosocial), מקנה לנו ידע ומיומנויות קליניות, תוך הגברת התובנה והמודעות לתהליכים הרגשיים הפוקדים רופאים בעבודתם הקלינית. בד בבד עם התפתחותו הערכית של הרופא במצע אידאולוגי (Ideological), הוא מאמץ עמדות מקצועיות ואתיות, כמו שמירת כבוד המטופל והתייחסות לשיקול דעתו ולהחלטותיו, או הבנת מצוקתו, מזווית החוויה שלו ושל משפחתו ללא שיפוטיות או דעה קדומה. כך אנו מציג הרופא את עצמו נכוחה ומחנך את מטופליו להכיר ולהוקיר את הרפואה ואת הרופא המוצעים להם.

על פי Klienman, תפקיד הרופאים אינו מסתכם רק במתן אבחנה וטיפול, אלא גם בעיצוב "אמונות הבריאות" (Health beliefs) של משפחות המטופלים. אמונות אלו מכשירות אדם מגיל צעיר להחליט מתי לפנות לרופא ומתי להיעזר בעצמו, במשפחתו, בחבר, בחיפוש אינטרנטי, בפורום וכדומה, וכאשר יחליט לפנות לרופא, מה לצפות מהרופא? איך להתייחס לעצותיו, לתרופותיו ולדעותיו? מתי והאם להציע פתרונות ואבחנות משלו? מתי לפנות לדעה נוספת?

סביבת העבודה של הרופא הנחווית על ידי הפונים מחנכת אותם טוב יותר מכל מילה ומשפט שיאמר הרופא. כאשר האדם שהזמין תור רואה שאחרים נכנסים לרופא ללא תור, הוא ירגיש מקופח, פגוע ומתוסכל וילמד להגיע לרופא בפעמים הבאות ללא הזמנת תור. אם הזמין תור לשעה מסוימת אך לאכזבתו נכנס לרופא פעם אחרי פעם לאחר איחור, ילמד שניתן להגיע בשעה מאוחרת לתור שהוזמן. אם יבחין בכך שהוא מדבר אל הרופא אך הקשב של הרופא מופנה למחשב, הוא יבין שדבריו פחות חשובים מאשר מילות מפתח שבהן הוא "מפעיל" את הרופא להקיש על המקלדת. כאשר תיאור מצוקותיו נקטע שוב ושוב על ידי טלפונים חודרניים, אחות המתפרצת לחדר, או מטופלים שמרשים לעצמם לפתוח את דלת הרופא, מטבע הדברים הוא ימעיט בדבריו ויעבור ל"רשימת קניות". המטופל, בדיוק כמו הרופא, עובר התניה התנהגותית פשוטה שבה מתחזקים או נכחדים סוגי התנהגות בתוך יחסי הגומלין החוזרים ונשנים עם הרופא או עם המערכת הרפואית.

המילייה ושחיקת הרופא

לעיתים קורה שרופאים שפנו בהתלהבות לעבודה קלינית מוצאים את עצמם בתקופות שונות מתוסכלים, שחוקים וחסרי נחת מעבודתם. ייתכן שחלק מהבעיה נעוץ בכך שקיים פער גדול בין האידאולוגיה ההוליסטית (Holistic) הנלמדת בזמן ההתמחות (בעיקר במסלול של רפואת משפחה) לבין המציאות הפרקטית (Practical) של בדיקת ילדים זבי חוטם ושל קשישים כאובי פרקים. הרופא הראשוני מוצא עצמו מתמודד עם מציאות מורכבת ביותר שיש בה מקדם אי ודאות גבוה בצד אחריות רבה לשלום מטופליו, מציאות שמחייבת ארגון מרפאה, שיתוף פעולה בצוות והתמודדות עם נושאים פסיכוסוציאליים (Psychosocial) כחלק משגרה "לחוצת זמן" במידה רבה.

מציאות מורכבת זו היא ה"מילייה", ההקשר או המסגרת שבה נערך המפגש הרפואי. קיימים רבדים רבים במילייה זה, חלקם קבועים וחלקם זמניים.

המילייה הקבוע

בין המאפיינים הקבועים של המילייה ניתן למנות את אופי המרפאה (מיון, מחלקה בבית חולים, מרפאת קופת חולים, משרד פרטי וכדומה); תרבות ומאפיינים דמוגרפיים (Demographic) של הפונים (בני מיעוטים, עולים חדשים, זוגות צעירים, חרדים, קשישים, עולים חדשים וכדומה); מאפייני תחלואה (חיילים בריאים, קשישים עם ריבוי מחלות כרוניות, ילדים); זמינות ונגישות השירותים (דרכי הגעה אפשריות- רגלית/ צורך ברכב, מדרגות רבות בכניסה, ימי ושעות הפתיחה, דרך הזמנת התורים, זמן ההמתנה לרופא, דרכי התנהלות כאשר המרפאה סגורה); מכלול השירותים הניתנים [אחות, שירותי משרד, פיזיותרפיה (Physiotherapy)]; מספר הרופאים, מקצועם וגישתם (האם ניתן לקבל מענה וטיפול לרוב הבעיות או שיש צורך בהפניה למרפאות אחרות, האם משויכים לרופא אחד או נודדים מרופא לרופא); מאפייני המפגש הרפואי (הזמן המוקצב לפגישה, דברים שניתן להשיג ללא פגישה עם הרופא- מרשמים, בדיקות, הפניות, אישורי מחלה); התעניינות הרופא בכל נושא המעסיק את הפונה או רק נושאים מצומצמים; קשיי תקשורת [שפה, מגדר שונה, "כימיה" (Chemistry)]; העלאת נושאים מיוזמת הרופא שאינם קשורים לסיבת הפנייה (נושאי רפואה מונעת ונושאים מנהליים שונים).

למאפיינים הקבועים הקשורים למרפאה ולציבור הפונים מתווספים מאפייניו הקבועים של הרופא: הכשרתו ומקצועו של הרופא, מכלול הידע שהוא צבר ומסוגל לאחזר, עמדותיו האתיות והמוסריות, מיומנותו בתקשורת רפואית ובביצוע פעולות אמבולטוריות (Ambulatory), רשימת המומחים שצבר- אלה שניתן להתייעץ עימם בזמן אמת, מיומנותו ברישום - הקלדה במחשב, היכרותו עם נהלים והצורך במילוי טפסים ייעודיים וכדומה.

המילייה הקבוע - זה של מאפייני המרפאה, של הפונים ושל הרופא - אופף כל מפגש רפואי כנתוני פתיחה ותפאורה במשחק ידוע מראש. שני השותפים למפגש הרפואי - המטופל והרופא - מתייחסים לרוב למילייה זה בשוויון נפש כהתייחסות לגורל. שני השותפים הללו עברו כבר הסתגלות לנתונים אלה ועוקצם של חלק מהם התקהה זה מכבר. חלק אחר "מגרד" ושוחק בהתמדה את שני הצדדים.

המילייה הזמני

למילייה הזמני, הרגעי, לעומת המילייה הקבוע, השפעה אחרת ומכרעת פי כמה וכמה על היבטי איכות המפגש הרפואי ותוצאיו. המילייה הזמני של הפונה כולל: מה הסיבה לפנייה אל הרופא? מה ציפיותיו מהרופא? מה היה רוצה לספר לרופא? מה הוא חושש לספר? האם מצפה שהרופא יעשה מה שיבקש ממנו או מצפה שהרופא ינחה אותו? האם הוא שליח של אשתו, של בן משפחה אחר או שפנה מיוזמתו? האם לדעתו הרופא יכול לרפא אותו או שרק ירגיע וינחם? האם הוא מדמיין מראש כיצד יגיב הרופא למילות הפתיחה שלו? האם הוא חושה שהרופא יפנה אותו לגורם רפואי אחר, ימצא עבורו את "תרופת הפלא" או שיניד בכתפיו בחוסר אונים? שאלות שונות מרכיבות את האג'נדה (Agenda) - הציפייה הפנימית של המטופל בבואו לרופא. בזמן שהותו במחיצת הרופא - האם מרגיש שהרופא קשוב אליו? אמפתי (Empathetic) לרגשותיו? מבין את סבלו? בודק בעדינות? מסביר את שיקוליו? משתדל להשקיע בטיפול?

גם לרופא יש מילייה זמני משלו: מה מצב רוחו ומידת הנינוחות הפנימית שלו? האם מרגיש בריא או סובל מבעיה גופנית או רגשית? האם קם על "צד ימין" או שמאל? האם בא בחשק לעבודה או בהכרח ובחריקת שיניים? האם מפגש זה הוא הראשון, הרביעי, ה-35 לאותו יום? עם איזו הרגשה נותר לאחר המטופל האחרון שזה עתה יצא מחדרו - תחושת רווחה, מועקה, אשם, שמחה? האם לרשותו המרחב הטיפולי הדרוש לו, או שיש גורמים מתערבים כמו טלפונים, פונים המתפרצים בדלת, אחות הפונה באמצע הטיפול? האם הוא רגוע או מוטרד מבעיה במשפחתו שלו, ממצב חשבון הבנק, מאיומים קיומיים אחרים? האם הוא מכיר היטב את המטופל הנוכחי או רק באופן שטחי? האם יש לו דעה קדומה על מטופל זה או שחש סקרנות לחקור ולהתקרב לעולמו של המטופל? האם יודע מראש מה יהיו מילותיו הראשונות של המטופל? ועוד ועוד.

באופן ציורי ניתן לראות את ענן המילייה הקבוע כמקיף את המפגש הצפוי. בתוך ענן גדול ומורכב זה מתקרבים שני עננים - אחד, מאפייני המילייה הזמני של המטופל והשני, ענן המילייה הזמני של הרופא. מפגש עננים אלה יכול להפוך למכלול אחד סינרגטי, משלים ופורה. הוא גם עלול להגיע לברקים ולרעמים, גשם של דמעות, אכזבות ותסכולים הדדיים. הן הרופא והן מטופליו למדו, כאמור, להכיר את ה"מילייה הקבוע" שלהם ומתאימים עצמם אליו בטרם החל כל מפגש רפואי. לעומת זאת, למידת ה"מילייה הזמני" מתרחשת בכל עת, בכל יום ובכל רגע. בהיבטים של כאן ועכשיו, נוצרת מערכת משוכללת של משוב אינטראקטיבי (Interactive) בין הפונה לרופא. כל פעולה, תגובה, מחדל, הבעה ומחווה נענים על ידי הצד שכנגד בתגובה מסוימת. תגובה זו יוצרת תגובה שכנגד וחוזר חלילה עד סוף המפגש ולעיתים גם זמן רב אחריו.

סביבת העבודה - ה"מילייה" המקיף את המפגש שבין הפונה לרופא - אינה משקפת רק את "נתוני הפתיחה" של המפגש. לרוב, מבלי משים, תהווה את הגורם המשפיע ביותר על מהלך ועל תוצאות המפגש. באמצעות השפעה על המילייה הקבוע ועל הזמני ניתן יהיה לזכות בשביעות הרצון של המטופל, של רופאו ושל מערכת הבריאות.

שכר הרופאים כחלק מהמילייה

במילייה הנוכחי של הרפואה הישראלית, רופאים נתונים ללחץ רב ולשחיקה מתמדת. סביבת העבודה הדרשנית מכוונת אותם לפעולות אוטומטיות (Automatic) שתכליתן לעשות את הטוב ביותר בתנאים הקיימים. במילים אחרות, לשרוד מבלי לטעות. פועל יוצא ממצב זה הוא שרופאים עמוסים, טרודים ושחוקים מפנים לעיתים מטופלים לייעוצים, לבדיקות ולאשפוזים שאינם הכרחיים וגם רושמים להם תרופות שאין ביטחון בנחיצותן. ההפניות הללו משמשות את הרופא כאמצעי "טיפולי" הן לפונים שבעייתם אינה ברורה דיה והן לעצמו, להקלת הלחץ הרגשי והפיזי ולשחרור מצב הקליניקה הלחוצה, בסגנון של "לגלגל את הבעיה הלאה", כפי שמתואר בספרו של Shem, "בית האלוהים" (1978) .

ארגוני הבריאות נוטים לראות ברופא המשפחה את "שומר השער", במובן של איש המקצוע הקובע החלטות בעלות משקל מקצועי וכלכלי, כמו מידת השימוש המושכלת בתרופות, בדיקות, ייעוצים ואשפוזים. מערכות הניהול לא תמיד רואות את מעמדו של רופא המשפחה באותה עין.

ברגע שנמנעת מהרופא חדוות העשייה, קיימת נטייה לפנות לערוצי הנאה חומרנית אחרים. הרופא השחוק והמתוסכל מחפש ניחומים בשכר הוגן ובתנאי העסקה שונים. אם סביבת העבודה של הרופא הייתה מתגמלת אותו בהכרת התודה של מטופליו, בתחושת היכולת המקצועית כאשר הוא מצליח ליצור קשר טוב של אמון, ביטחון ושיתוף פעולה עם המטופלים ובתחושת הסיפוק שאומרת לו השכם והערב, "אני לא רק רופא, אלא בעיקר רופא", ללא ספק החוויה הייתה של מערכת אחרת, מקצועית יותר ואפילו נכונה כלכלית.

שיקולים של שכר, תנאי עבודה ויחסי עבודה ומינהל הם חלק בלתי נפרד מה"מילייה" שבו מתפקד רופא ומשפיעים בהכרח גם על קהל הפונים ועל יכולתו להפיק תוצאות טיפוליות יעילות. זיהוי ה"מילייה" שבחובו פועל הרופא מכוונת לתפישת המציאות - כללית ורגעית כאחד. קליטה רחבה של מכלול מרכיבי המציאות הייחודית והאותנטית, העוטפת כל מפגש רופא-מטופל, מאפשרת להתייחס בכבוד ובאופן איכותי לכל מרכיב של מפגש ייחודי בין מטופל מיוחד לבין רופא מיוחד ברגע מסוים, במקום ספציפי ובאווירה חד פעמית. לאחר הבנת המילייה אפשר יהיה למצוא דרכים לשפרו.

סיפור מקרה

ד"ר אסי לא הספיק להזין את סיכום המפגש עם דבורה, הקשישה החביבה שביקרה אותו כרגיל פעם בשבועיים. הדלת נפתחה ובזווית עינו הממוקדת במסך המחשב הבחין הרופא בגבר צעיר בשלהי שנות ה-40 נכנס לחדרו וסוגר אחריו את הדלת על המולת המסדרון המלא. "אפשר?" שאל האיש והרופא הניד בראשו והוסיף: "אני כבר מתפנה אליך". שתי אצבעותיו המשיכו והקלידו מידע, מוחו ניסה לנסח נכוחה את הדברים ובליבו הייתה מועקה שלא היה ברור לו מקורה. משהו מהדברים שאמרה לו דבורה ניקרו בו ולא נתנו לו מנוח. מין תחושת אשמה שלא שאל עוד שאלה אחת חשובה. הצורך לטפל בפונה החדש טאטא במרץ את המחשבות והתחושות. "כן, במה אני יכול לעזור לך?" שאל וידו נשלחה לקבל כמקובל את כרטיס החבר כדי להעבירו בחריץ הפלא המקפיץ נתוני הפונה על המסך. בהרף העין שהסיט עיניו מהמסך, הבחין בפניו של הגבר, פנים חתומות של אדם בגיל 38–42. עיניו חזרו למסך. "יוסי שמעוני, נכון?" "כן", ענה הבחור, "כואב לי הגרון". "אהה", ענה ד"ר אסי וחשב לעצמו "זה הכל?", תוך שנאבק בהודעות הקופצות על המסך. "אני מבין שאתה בריא בדרך כלל! אף על פי שמזמן לא עשית בדיקות כלליות. אתה מעשן?" "לא", אמר יוסי, "אבל יש לי חום 37.5 כבר שלושה ימים ואני לא יודע ממה זה". "מיד אבדוק אותך", אמר הרופא והשלים את משפט "התלונה העיקרית" בגליונו של יוסי. תוך כך שקם ממקומו לבדוק את יוסי, החווה בידו כלפי מיטת הבדיקה שמאחורי הפרגוד המוסט בחלקו. לא הספיק לצעוד צעד יחיד וצלצול הטלפון הצורמני הקפיא אותו במקומו והחזירו לשולחן. "כן", ענה בקוצר רוח, מקלל בליבו את ההפרעה. "זו זהבה מהבנק, המנהל רוצה לדבר איתך על החריגה ממסגרת האשראי שלך". ד"ר אסי הרגיש כיצד הדם שוצף את דרכו במעלה צווארו וראשו וענה בגסות, "אני באמצע בדיקה כעת, אתקשר מאוחר יותר!". "בסדר, סליחה", התנצלה זהבה, "אך אל תשכח בבקשה!". בחריקת שיניים הניח את השפופרת ופנה ליוסי שישב על המיטה: "תוריד בבקשה את החולצה ותפתח את הפה לרווחה". יוסי החל לפשוט חולצתו והפנס הדולק של הרופא כיוון אותו לפתוח את פיו לרווחה בטרם השלים פתיחת הכפתורים. "זה מספיק!" אמר הרופא והצמיד את הסטטוסקופ לפיסת החזה שהתגלתה מבעד לפתח הגדל של החולצה. "תנשום עמוק, בבקשה". יוסי נשם עמוק והבליע בנשימתו זו אנחה שהסתתרה אי שם. "בסדר, אתה יכול להתלבש", אמר הרופא לאחר האזנה של שתי דקות שבהן התרכז בחשבון הבנק שלו ובמילים שאותן יאמר למנהל הבנק. "אני ארשום לך אנטיביוטיקה למשך שבוע וזה יעבור", המשיך באופן אוטומטי כמעט, ובאותה נשימה צעק "נא להמתין" לדפיקות שנחתו על דלת חדרו. "אבל מה יש לי?" שאל יוסי, "אני בדרך כלל לא סובל ממחלות!".

"זו כנראה אנגינה ויש אותה להרבה אנשים! אל תדאג!".

"אפשר גם בלי אנטיביוטיקה?" ניסה המטופל לדחוף שאלה כאשר הדפיקות בדלת התחדשו. "אפשר, אך לא כדאי", פסק הרופא ובאצבעות זריזות הפיק את המרשם. "עוד משהו?" שאל. "כן, אם אפשר חופשת מחלה מספר ימים", ענה יוסי .

"אני ארשום לך יומיים. נראה לי שזה יספיק!" אמר הרופא בביטחון ובחריקת שיניים קלה הפיק את הטופס הרצוי.

"תודה, אבל אתה בטוח שזה יעבור בתוך יומיים?" שאל יוסי ובעודו מכפתר את החולצה, קם ונטל את הפתקים בפנותו לדלת. "לצערי, אני רק רופא ולא נביא", אמר הרופא וסיים לכתוב את הדרוש בגליונו של יוסי. יוסי יצא את חדר הרופא בפלסו את דרכו בין הצובאים בפתח, קיפל בקפידה את אישור המחלה ושם אותו בכיס החולצה. את המרשם לאנטיביוטיקה קרע וזרק לפח שבמסדרון. הסיפור בוודאי מוכר לכל רופא, לצעירים ולמבוגרים, לרופאי מרפאות הקהילה ולרופאי בתי החולים ומרפאות החוץ. זהו סיפור המילייה בשירות הרפואי במקומות רבים בארץ ובחוץ לארץ. הצלחנו בקלות להבין את אשר חווה הרופא במפגש זה והזדהינו בקלות עם תחושותיו, רגשי האשם וקשייו האחרים. מה שלא ידענו הוא מה המילייה של יוסי. הצצה קצרה לעולמו של יוסי: יוסי קם לפני ארבעה ימים מ"שבעה" על אביו האהוב שהיה בן 61 במותו. אביו היה בריא לחלוטין עד שהופנה לבצע בדיקת קולונוסקופיה (Colonoscopy) מניעתית. בדיקה זו גרמה לחירור המעי הגס ובעקבותיה לזיהום קשה של חלל המעי. האב טופל בטיפול נמרץ שלושה שבועות, במהלכם קיבל את התרופות האנטיביוטיות החדישות והטובות ביותר מטובי המומחים. לבסוף, כתוצאה מאחת האנטיביוטיות, הגיע לקריסת מערכות ולמוות כאשר בנו היחיד יוסי מלווה אותו עד לדקה האחרונה. האם נתונים אלה היו משנים את המפגש בין ד"ר אסי ליוסי אם היה הרופא מודע להם?

ביבליוגרפיה

  1. Balint M.: "The Doctor, his Patient and the Illness". International Universities Press,inc. Madison, 1964.
  2. Kleinman A.: "The Illness Narratives". Basic Books, inc. NY, 1988
  3. Shem S.: "The House of God" Marek R. NY, 1978
  4. Franks P, Clancy C.M.: "Gatekeeping Revisited - Protecting Patients from Overtreat-ment". NEJM; 327: 424-427, 1992.
  5. Margalit Alon P. A., Glick Shimon M., Benbassat Jochanan & Cohen Ayala: Effect of a Biopsychosocial Approach on Patient Satisfaction and Patterns of Care. Journal of General Internal Medicine 19 (5p2), 485-491. 2004
  6. Margalit Alon P. A., Glick Shimon M., Benbassat Jochanan, Cohen Ayala & Katz Michael: Promoting a Biopsychosocial Orientation in Family Practice - Effect of two teaching programs on the knowledge and attitudes of practicing primary care physicians. Medical Teacher 27:613-618 2005.


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אלון מרגלית MD PhD, מומחה ברפואת המשפחה, פסיכולוגיה רפואית ומוסמך בטיפול משפחתי ובהיפנוזה. מנהל מרפאה רב-תחומית הארצית למצבים מורכבים קופת החולים מאוחדת , מנהל ויזם של שרות המומחים המקוון talk2doc