האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "רפואת המשפחה בישראל - נספח - לזכרו של דורון חרמוני"

מתוך ויקירפואה

שורה 61: שורה 61:
 
באותה שנה מונה גם ליו"ר החוג לרפואת המשפחה בפקולטה בתל אביב. למרות כהונתו הקצרה מדי הספיק להשקיע רבות בקידום החוג והמדריכים שלו, ורבות עוד יותר היו תכניותיו לעשייה נוספת. 
 
באותה שנה מונה גם ליו"ר החוג לרפואת המשפחה בפקולטה בתל אביב. למרות כהונתו הקצרה מדי הספיק להשקיע רבות בקידום החוג והמדריכים שלו, ורבות עוד יותר היו תכניותיו לעשייה נוספת. 
  
 +
==סטודנט בבית הספר לרפואה, אוניברסיטת בן גוריון, 1982-1976==
 +
{{ייחוס|פרופ' אורית רייש - רופאת ילדים וגנטיקאית, מנהלת המכון הגנטי, בית חולים אסף הרופא, ופרופסור חבר בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב}}
 +
דורון נקרא ביני לבינו דורונצ'יק, גם כשהיה בן 60.
 +
 +
טוב, אנחנו מכירים וחברים "רק" 40 שנה, משנה א' של בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון, מחזור ג', כששנינו גרנו במעונות סטודנטים ג' בקומה ב', בדירות סמוכות.
 +
 +
הוא רכב על אופניים לכיתה בעוד אני רצתי והגעתי – אמנם באיחור – לשיעור. הוא הכין ארוחות לימוד משותפות מפרוסות לחם עבות, מטוגנות בחמאה, ועליהן פיזר סוכר – בנדיבות – ואני נותרתי אחר כך עם עשרות כפיפות בטן לפיצוי. וכשאני ניסיתי להירדם ולהשקיט את החרדה לפני בחינה, הוא היה דופק על דלתי (וגם על דעתי) ושואל ברצינות: נו, כבר מצאת את האתיולוגיה לפוליציטמיה ורה אידיופטיקה...?
 +
 +
דורון היה מהבודדים שפנו לרפואת משפחה מבין הסטודנטים לרפואה בוגרי אותו מחזור בפקולטה לרפואה והיה מאושר בבחירה שלו, עם תחושה של שליחות וגם שמחה על שנעשה אתו חסד והוא יכול היה לממש עצמו בצורה מיטבית כל כך. אפשר לומר שהבחירה בו כמועמד לרפואה הייתה מצוינת, כי כבר אז ראו בו את מה שהסתבר בהמשך: תבונה רבה, התבוננות פנימית עם ביקורת עצמית, שאיפה אין-סופית להתקדם, הומור עדין, סבלנות גדולה ועניין אמִתי בזולת, ומעל לכול – נכונות לעבודה קשה ולתשלום כל מחיר שנדרש להשגת המטרה, בלי קיצורי דרך ועם כוח רצון עז וענווה בכל הישג.
 +
 +
בהמשך, המשפחות שלנו נפגשו בשלל אירועים, שגם בהם אפשר היה לראות שמעבר לכל אלו – דורונצ'יק גם יודע לספר בדיחות, לצטט אמרות מספרים שקרא ואפילו לשיר בערבי יום העצמאות (וביחס לאחרים, הוא היה הכי קרוב למנגינה).
 +
 +
דורון הוא מקבילת האלגוריה של "העץ הנדיב" – אייקון ספרותי שנכתב על ידי של סילברשטיין בשנות ה-60. העץ הנדיב הוא סיפור אהבה בין עץ לילד. מסופר בו על עץ שבכל שלב בחיים נותן לילד משהו משל עצמו, נותן ונותן ולא מבקש תמורה, ומאוד שמח מעצם הנתינה, השיתוף, ומה שצומח משניהם. כזה היה פרופ' חרמוני כרופא, כבן משפחה וכחבר. בסוף העץ כבר לא יכול היה לתת, אבל המשיך לשמוח כי מה שכבר נתן זה הרבה התחלות חדשות, ענפים וחוטרים לילדים במשפחה, למתמחים ברפואה, ולחברים שמורשתו טבועה בהם.
 +
 +
אז געגוע עצום, ומחויבות להמשכיות של מי שהוא היה.
  
  
 
[[קטגוריה:משפחה]]
 
[[קטגוריה:משפחה]]

גרסה מ־13:47, 1 באוגוסט 2020

Shutterstock 539711368.jpg

רפואת המשפחה בישראל - Family Medicine in Israel
מאת פרופסור חיים דורון, פרופסור שפרה שורץ, פרופסור שלמה וינקר

דברי ד"ר מרטין גרנק-קטריבס

{ייחוס|ד"ר מרטין גרנק-קטריבס, מנהלת המחלקה לרפואת המשפחה, מחוז שרון שומרון, שירותי בריאות כללית}} פרופ' דורון חרמוני נולד בישראל ב-26 ביוני 1954, ונפטר בטרם עת ב-24 ביוני 2016, יומיים לפני הגיעו לגיל 62. הוא השאיר אחריו את אשתו מיקי, שלושה בנים ובת. דורון היה רופא משפחה מעולה ומסור למטופליו, שמאוד העריכו אותו וראו בו כתובת להיוועצות בכל נושא רפואי, מורכב ככל שיהיה, ופעמים רבות גם בכל נושא אישי.

במקביל לעבודתו הקלינית ובעצם כבר מתחילת לימודיו, הוא היה חוקר מושבע ופרסם יותר מ-70 מאמרים בעיתונות המדעית המבוקרת, 55 מהם מאמרי מחקר מקוריים. תחומי המחקר שלו היו מגוונים ביותר וכללו:

בני משפחתו וחבריו הרבים מעידים עליו שנהג גם לקרוא הרבה ספרות כללית, לשמוע מוזיקה ולהתעדכן בספורט. ללא ספק היה בעל השכלה כללית רחבה ביותר, התעניין בתחומים רבים, וביחד עם רגישותו לאדם ולחברה, התאפיין בתבונה ובחכמת חיים עשירות ביותר.

כישוריו הרבים כללו גם כישורי מנהיגות, שהביאו אותו לראשות המחלקה לרפואת המשפחה במחוז חיפה וגליל מערבי של שירותי בריאות כללית – בה הוא התמחה, וכן לראשות החוג למדעי ההתנהגות בפקולטה לרפואה בטכניון שבחיפה וחוגי רפואת המשפחה בפקולטות לרפואה בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב.

בגיליון זה השתדלתי ללקט סיפורים שונים מאנשים שהכירו אותו, היו קרובים ללִבו, ועבדו אתו בתקופות שונות של חייו המקצועיים. כל המחברים נענו בשמחה רבה, מעורבת כמובן בעצב עמוק עקב האובדן הגדול שהם חשים, גם עתה, שנה לאחר פטירתו. מכל אחד ביקשתי סיפור קצר שידגים חוויה משותפת ופן אישי ואופייני של דורון מתקופת עבודתם יחדיו. חלקם בחרו לכתוב עליו, וחלקם אליו – בגוף שני – וכך בחרתי להשאיר זאת, ללא עריכה מיותרת, מתוך כבוד לאותנטיות הכתיבה והזיכרונות שלהם.

בין לבין שזורים גם קטעים ותקצירים מפרסומיו של דורון.

אין ספק שעוד הרבה חברים ועמיתים של דורון יכלו להוסיף ולכתוב, ואני מתנצלת בפני מי שעליו לא ידעתי ואליו לא פניתי. כמו כן, מובן שניתן לקרוא כאן רק טעימה מצומצמת מעושר המחקרים והפרסומים של דורון. האתגר היה גדול ואני מקווה שהקוראים ירגישו שיש מקום לחפש ולקרוא עוד.

ברצוני להודות לאלמנתו, מיקי חרמוני, שעזרה לי מאוד באיתור חברים, עמיתים ותלמידים של דורון מתחנות חייו השונות, ונתנה בי אמון – ביחד עם פרופ' שלמה וינקר, יו"ר איגוד רופאי המשפחה וראש החוג הנוכחי בתל אביב – בעריכת גיליון זה לזכרו של דורון. ראיתי במלאכה כבוד גדול והזדמנות להעמיק את היכרותי ואת הערכתי אל פרופ' דורון חרמוני, שעבורי היה עמית, חבר ויועץ יקר במחלקה שלנו.

תקציר קורות חיים

המידע שבדף זה נכתב על ידי המשפחה


את המסלול המקצועי העשיר שלו התחיל דורון ב-1973 בלימודי תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, אותו סיים בהצטיינות ב-1976. בשנים 1982-1976 למד רפואה בבאר שבע, ואת הסטאז' ביצע בבית חולים מאיר שבכפר סבא.

כרופא צעיר עבד תחילה בנתיבות ובקיבוץ מגן, ולאחר מכן עבר עם משפחתו הצעירה לצפון ועבד בקיבוץ געתון.

בשנת 1985- קיבל דורון את פרס נשיא המדינה - חיים הרצוג, ביחד עם חבריו לפרוייקט :"פעילי בריאות קהילתיים בנתיבות".- ד"ר אשר אלחיאני, ד"ר דויד מנקוטה, ד"ר איל סיון, ד"ר יהודה קולנדר. יוזמה ייחודית שזכתה להוקרה ולהכרה בארץ ובחו"ל.

בשנים 1990-1986 התמחה ברפואת המשפחה בשירותי בריאות כללית, במחלקה של חיפה וגליל מערבי.

בשנים 2001-1989 עבד במרפאת קיבוץ מעגן מיכאל.

בשנים 2005-2001 עבד במרפאת כפר ויתקין.

מ-2005 ועד לפטירתו עבד כרופא משפחה במרפאה עצמאית בזכרון יעקב ובבקרה רפואית בהנהלת מחוז שרון שומרון של שירותי בריאות כללית.

במקביל להכשרתו הקלאסית כמומחה ברפואת המשפחה, השתתף באין-ספור קורסים ייעודיים וכנסים בארץ ובחו"ל: בארה"ב, יפן, בלגיה, בריטניה, הולנד, שוודיה, ספרד, דנמרק וסינגפור. הנושאים היו מגוונים ונבחרו על ידו כתמיכה לתחומי העניין העשירים שלו, אותם הוא לימד ו/או חקר.

בסולם האקדמי הוא מילא תפקידים רבים, ממדריך קליני לסטודנטים במרפאה שלו ועד מדריך מתמחים, רכז קורסים ומפתח קורסים חדשים. כמו כן מילא תפקידים בוועדות שונות בפקולטה לרפואה בטכניון ובמועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית.

בשנים 2006-2000 כיהן כראש החוג למדעי ההתנהגות בפקולטה לרפואה בטכניון.

ב-1998 קיבל דרגת מרצה בכיר בפקולטה לרפואה בטכניון.

בשנים 2000-1998 ו-2007-2005 כיהן כראש החוג לרפואת המשפחה בטכניון.

בשנים 2005-2001 היה מנהל המחלקה לרפואת המשפחה של חיפה וגליל מערבי בכללית.

ב-2007 הצטרף לסגל המחלקה לרפואת המשפחה של מחוז שרון שומרון בכללית, והשקיע את כישורי ההדרכה והמחקר שלו במחלקה, כמו גם בחוג לחינוך רפואי ובחוג לרפואת המשפחה של בית הספר לרפואה ע"ש סאקלר בתל אביב.

ב-2008 מונה למרצה בכיר בפקולטה לרפואה בתל אביב.

ב-2015 מונה לפרופסור בפקולטה לרפואה בתל אביב.

באותה שנה מונה גם ליו"ר החוג לרפואת המשפחה בפקולטה בתל אביב. למרות כהונתו הקצרה מדי הספיק להשקיע רבות בקידום החוג והמדריכים שלו, ורבות עוד יותר היו תכניותיו לעשייה נוספת. 

סטודנט בבית הספר לרפואה, אוניברסיטת בן גוריון, 1982-1976

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' אורית רייש - רופאת ילדים וגנטיקאית, מנהלת המכון הגנטי, בית חולים אסף הרופא, ופרופסור חבר בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב


דורון נקרא ביני לבינו דורונצ'יק, גם כשהיה בן 60.

טוב, אנחנו מכירים וחברים "רק" 40 שנה, משנה א' של בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון, מחזור ג', כששנינו גרנו במעונות סטודנטים ג' בקומה ב', בדירות סמוכות.

הוא רכב על אופניים לכיתה בעוד אני רצתי והגעתי – אמנם באיחור – לשיעור. הוא הכין ארוחות לימוד משותפות מפרוסות לחם עבות, מטוגנות בחמאה, ועליהן פיזר סוכר – בנדיבות – ואני נותרתי אחר כך עם עשרות כפיפות בטן לפיצוי. וכשאני ניסיתי להירדם ולהשקיט את החרדה לפני בחינה, הוא היה דופק על דלתי (וגם על דעתי) ושואל ברצינות: נו, כבר מצאת את האתיולוגיה לפוליציטמיה ורה אידיופטיקה...?

דורון היה מהבודדים שפנו לרפואת משפחה מבין הסטודנטים לרפואה בוגרי אותו מחזור בפקולטה לרפואה והיה מאושר בבחירה שלו, עם תחושה של שליחות וגם שמחה על שנעשה אתו חסד והוא יכול היה לממש עצמו בצורה מיטבית כל כך. אפשר לומר שהבחירה בו כמועמד לרפואה הייתה מצוינת, כי כבר אז ראו בו את מה שהסתבר בהמשך: תבונה רבה, התבוננות פנימית עם ביקורת עצמית, שאיפה אין-סופית להתקדם, הומור עדין, סבלנות גדולה ועניין אמִתי בזולת, ומעל לכול – נכונות לעבודה קשה ולתשלום כל מחיר שנדרש להשגת המטרה, בלי קיצורי דרך ועם כוח רצון עז וענווה בכל הישג.

בהמשך, המשפחות שלנו נפגשו בשלל אירועים, שגם בהם אפשר היה לראות שמעבר לכל אלו – דורונצ'יק גם יודע לספר בדיחות, לצטט אמרות מספרים שקרא ואפילו לשיר בערבי יום העצמאות (וביחס לאחרים, הוא היה הכי קרוב למנגינה).

דורון הוא מקבילת האלגוריה של "העץ הנדיב" – אייקון ספרותי שנכתב על ידי של סילברשטיין בשנות ה-60. העץ הנדיב הוא סיפור אהבה בין עץ לילד. מסופר בו על עץ שבכל שלב בחיים נותן לילד משהו משל עצמו, נותן ונותן ולא מבקש תמורה, ומאוד שמח מעצם הנתינה, השיתוף, ומה שצומח משניהם. כזה היה פרופ' חרמוני כרופא, כבן משפחה וכחבר. בסוף העץ כבר לא יכול היה לתת, אבל המשיך לשמוח כי מה שכבר נתן זה הרבה התחלות חדשות, ענפים וחוטרים לילדים במשפחה, למתמחים ברפואה, ולחברים שמורשתו טבועה בהם.

אז געגוע עצום, ומחויבות להמשכיות של מי שהוא היה.