הצגת המקור של הדף "תחנות בדרך לריפוי סרטן שד מוקדם - Steps to curing breast cancer in early stages"

{{מחלה
|תמונה=Mammo breast cancer.jpg
|כיתוב תמונה=ממוגרפיה המראה שד נורמלי (שמאל) ושד עם סרטן (ימין)
|שם עברי= תחנות בדרך לריפוי סרטן שד מוקדם – מידע חשוב לרופא המשפחה
|שם לועזי= {{רווח קשיח}}
|שמות נוספים=
|ICD-10=
|ICD-9=
|MeSH=
|יוצר הערך= ד"ר אורה רוזנגרטן
|אחראי הערך=
}}
{{הרחבה|סרטן השד}}
[[סרטן השד]] הוא ה[[גידול]] הנפוץ ביותר בנשים. [[סרטן השד בנשים בישראל - אפידמיולוגיה - Breast cancer in women in israel - epidemiology|מדי שנה מאובחנות בישראל בסביבות 4,000 נשים עם סרטן שד]], כשרובן עם גידול בשלב מוקדם, המאפשר טיפול ואף ריפוי של המחלה. השלבים אותם עוברת המטופלת הם מורכבים - הן מבחינת המידע הרב הכרוך באבחנה ובטיפול והן מבחינת ההתמודדות עם המחלה, הטיפול וההשלכות לטווח הקצר והארוך.

"ידע הוא כוח" אמר סר פרנסיס בייקון לפני קרוב ל-400 שנה. כוחה של אימרה זו במותניה גם היום. אישה שמגיעה עם ידע והכנה לאבחון ולטיפולים השונים, תוכל להתמודד בצורה חכמה יותר וחזקה יותר מאשר אישה שאינה מבינה ומפנימה את שעליה לעבור. מטרתנו היא להביא את הדברים לידיעת האישה שאובחן אצלה סרטן שד ולעזור לה לקחת חלק פעיל בתכנון, בהחלטות ובהתמודדות עם המחלה ותוצאותיה לאורך כל שלביה.

==תחנה ראשונה: הממוגרפיה והאבחנה==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[סרטן השד - בדיקות סקר, בירור ואבחנה - Breast cancer - screening and diagnosis#סיקור אוכלוסיית הנשים לגילוי מוקדם של סרטן השד|סרטן השד - בדיקות סקר, בירור ואבחנה - Breast cancer - screening and diagnosis]]}}
ל[[בדיקת ממוגרפיה]] מגיעה אישה בשני מצבים:
# במסגרת [[בדיקות סקר לסרטן השד|בדיקות סקר]]
# לאחר שעלה חשד לקיום ממצא בשד

הממוגרפיה היא בדיקת רנטגן המזהה גושים, הסתיידויות או עיוותים מבניים. לממוגרפיה מקובל להוסיף במקרים רבים גם בדיקת [[אולטרסאונד]] שיכולה להשלים את הבדיקה בשל יכולתה לזהות תהליכים שאינם נראים תמיד בממוגרפיה. אולטרסאונד יכול גם לתת מידע לגבי בלוטות לימפה בבית השחי. תוצאות הממוגרפיה או האולטרסאונד יכילו מידע לגבי חשד לגידול, גודל הגידול, קיום בלוטות לימפה חשודות והמאפיינים שלהן.
{{הפניה לערך מורחב|ממוגרפיה דיגיטלית וטומוסינתזיס לאבחון סרטן השד - Digital mammography and tomosynthesis for breast cancer diagnosis}}
אם עלה חשד בממוגרפיה, באולטרסאונד או אף בבדיקה ידנית לקיום ממצא, תבוצע ביופסיה מהשד או מבלוטת הלימפה.

קיימים מצבים שבהם, על פי הרושם של הרדיולוג או הכירורג, יהיה צורך בבדיקת [[MRI|MRI{{כ}}]] (Magnetic Resonance Imaging) להשלמת התמונה. MRI מומלץ באופן שגרתי בנשאיות של מוטציה ב-[[BRCA]], או בנשים שנמצאות בקבוצת סיכון גבוה לחלות בסרטן השד, כגון מצב שלאחר [[הקרנה]] לבית החזה בילדות בשל [[לימפומה]].

;הערכת שלב המחלה:
בדיקות ההדמיה נותנות הערכה של שלב המחלה (Stage). עם זאת, שלב הגידול המדויק ייקבע לרוב רק לאחר הניתוח, שבו יתברר מצבם המדויק הן של הגידול והן של הבלוטות.

בגידולים מוקדמים מאוד (כאלה הקטנים מ-2 סנטימטר, ללא בלוטות מעורבות על פי ההדמיה הראשונית וללא גורמי סיכון נוספים) – הסיכוי למצוא פזור גרורתי הוא נמוך ביותר (למטה מ-1 אחוז) ולכן במצבים אלה ניתן ואף מומלץ להימנע מבדיקות הדמיה לצורך אבחון גרורות. במצבים שבהם הגידול יותר מתקדם, מקובל לבצע הערכה סיסטמית לאיתור גרורות באמצעות [[CT]]{{כ}} (Computed Tomography) או [[PET-CT]]{{כ}} (Positron Emission Tomography - Computed Tomography).

==תחנה שנייה: המעבדה הפתולוגית ואפיון הגידול==
תוצאות הבדיקה הפתולוגית יקבעו את סוג הגידול ומקור הרקמה שממנה התפתח, האם הגידול פולשני או In situ, מה מידת האלימות של הגידול (Grade) ואת סוגי הרצפטורים על פני תאי הגידול.
תוצאות הבדיקה הפתולוגית יכללו את הפרטים הבאים לגבי הגידול:
*סוג הגידול ומקור הרקמה שממנה התפתח - לדוגמה:
:גידול ממקור הצינוריות של השד - [[Ductal carcinoma]]
:גידול ממקור בלוטות החלב - [[Lobular carcinoma]]
:קיימים סוגים נוספים ששכיחותם נמוכה יותר (כגון Tubular carcinoma{{כ}}, Mucinous ועוד)
*האם הגידול פולשני (Invasive carcinoma) או לא (Carcinoma in Situ). עם זאת, גידול In-situ עלול להתפתח בהמשך לגידול פולשני
*מידת האלימות של הגידול (Grade) – שמתבטאת בהתמיינות טובה (Low grade = well differentiated) או התמיינות גרועה (High grade = poorly differentiated ca)
*קיום קולטנים על פני תאי הגידול: נהוג לסווג גידולים לשלוש קבוצות עיקריות על פי הקולטנים, כאשר מאפיינים אלה בעלי חשיבות רבה הן מבחינת פרוגנוזה והן לצורך קביעת הטיפול, היות שחלק מן הטיפולים הם ממוקדי מטרה:
:*גידולים עם קולטנים הורמונליים חיוביים ו-[[HER2]]{{כ}} (Human Epidermal growth factor Eeceptor 2) שלילי: במצב זה חלק מן הנשים תקבלנה [[טיפול הורמונלי בסרטן השד|טיפול הורמונלי משלים]], וחלקן תזדקקנה לתוספת [[כימותרפיה]]. ניתן להשתמש בבדיקות גנומיות נוספות – כגון [[בדיקת Oncotype|Oncotype]] או אחרות – על מנת לקבוע אם הטיפול הכימותרפי נדרש או לא
:*גידולים עם ביטוי יתר של HER2 – נשים עם גידולים אלה תקבלנה טיפול משלים בכימותרפיה בשילוב עם נוגדי HER2
:*גידולים שבהם אין ביטוי יתר לאף קולטן - [[Triple negative breast cancer - treatment|Triple negative]]. הטיפול המשלים לגידולים אלה יכלול כימותרפיה בלבד

==תחנה שלישית: הטיפול==
במצב שבו מדובר בגידול שלא שלח גרורות – מטרת הטיפול היא ריפוי מוחלט.

במקרה של גידול שאינו פולשני – הניתוח יהווה את עיקר הטיפול. אם בוצעה כריתת שד חלקית – המטופלת תקבל גם הקרנה. ניתן לשקול טיפול הורמונלי מונע אם הגידול היה בעל קולטנים הורמונליים. אין תועלת בטיפול מעבר לכך.

אף על פי שפורסמו נתונים לגבי עודף טיפול במצבים אלה, נכון להיום אין מידע שיאפשר הבחנה בין נשים שאינן זקוקות לטיפול ויכולות להמשיך מעקב בלבד, לאלו שהסיכון להתפתחות גידול פולשני אצלן הוא גבוה. לכן, עדיין מקובל לתת לכל הנשים את הטיפול האגרסיבי ביותר (ניתן לשקול "הנחה" בטיפול לנשים מבוגרות עם גידולים לא פולשניים שהמאפיינים שלהם מוערכים כבעלי סיכון נמוך).

במקרה של '''גידול פולשני''' - הטיפול יכלול תמיד את הסרת הגידול (בניתוח) וכן תוספת טיפול סיסטמי שתפקידו לחסל גרורות מיקרוסקופיות. הטיפול כולל שני אמצעים עיקריים:
*טיפול מקומי:
:*ניתוח:
::'''הסרת הגידול בניתוח''' – יכול לכלול את הסרת הגידול עצמו ([[ניתוח משמר שד]]) או מסטקטומיה ([[כריתת שד שלמה|כריתת השד כולו]]). לעיתים, האישה תעבור כריתה של שני השדיים, אולם ניתוחים אלו מומלצים כמעט אך ורק לנשאיות, ובמקרים יוצאי דופן של סיכון גבוה, במיוחד סיכון להופעת גידול גם בשד השני. יש לעודד את האישה שלא לקבל החלטה על בסיס [[חרדה]] בלבד, היות שקיימת נטייה בעולם לניתוחים בהיקפים גדולים מהנדרש באופן מובהק.
::'''הסרת בלוטות לימפה''' – כאשר יש בלוטות נגועות בהדמיה, תבוצע דיסקציה של הבלוטות. אם אין, תבוצע כריתה מדגמית של בלוטה אחת או בלוטות בודדות – בלוטות זקיף. באופן זה ניתן למנוע, ברוב המקרים, הופעת [[אנגיואדמה|בצקת]] בזרוע בעתיד
:*'''תוספת קרינה לשד''' – תינתן במצבים שבהם הוסר הגידול בלבד (ולא השד כולו) או במצבים שבהם קיים סיכון גבוה יותר לחזרת המחלה גם כאשר השד כולו הוסר (גידול גדול או בלוטות נגועות)
*טיפול סיסטמי:
:טיפול זה נקבע על פי המאפיינים הביולוגיים שנמצאו בבדיקה ומידת אלימות הגידול. הטיפול יכול לכלול:
:*'''טיפול הורמונלי''' – ניתן בכדורים לתקופה ממושכת של חמש שנים ומעלה. קיימות תרופות שונות במשפחה זו: [[טמוקסיפן]], [[לטרוזול]], [[Anastrozole|אנסטרוזול]], [[Exemestane|אקסמסטן]]
:*'''טיפול ביולוגי''' – מוכוון מטרה נגד קולטני HER2. מתאים רק במצב שבו בגידול יש בטוי יתר של קולטנים אלה. הוא כולל נוגדנים: [[הרספטין]] (טרסטוזומאב) בטיפול אדג'ובנטי, הרספטין ו[[פרג'טה]] (פרטוזומאב) בטיפול טרום ניתוחי. טיפול זה יינתן תמיד בשילוב עם כימותרפיה
:*'''טיפול כימותרפי''' – התרופות שהן בשימוש בסרטן השד בשלבים אלה כוללות [[Doxorubicin|אדריאמיצין]], [[Cyclophosphamide|ציטוקסן]], [[Paclitaxel]] או [[דוסטקסל]]. לעיתים תהיה תוספת של [[קרבופלטין]]

==בחירת מרכיבי הטיפול וסדר הטיפול==
ניתן לבחור להתחיל בניתוח ולקבל את הטיפול הסיסטמי לאחריו (אדג'ובנטית), או להתחיל בטיפול הסיסטמי (נאו-אדג'ובנטית) ולהגיע לניתוח אחריו. כאשר נבדק סדר הטיפול במחקרים, נמצא שהתועלת לטווח הארוך זהה{{הערה|שם=הערה1|Effect of preoperative chemotherapy on the outcome of women with operable breast cancer. Fisher B, Bryant J, Wolmark N, Mamounas E, Brown A, Fisher ER, Wickerham DL, Begovic M, DeCillis A, Robidoux A, Margolese RG, Cruz AB Jr, Hoehn JL, Lees AW, Dimitrov NV, Bear HD., J Clin Oncol. 1998 Aug;16(8):2672-85.}}{{הערה|שם=הערה2|Preoperative chemotherapy in patients with operable breast cancer: nine-year results from National Surgical Adjuvant Breast and Bowel Project B-18. Wolmark N, Wang J, Mamounas E, Bryant J, Fisher B.,  J Natl Cancer Inst Monogr. 2001;(30):96-102 }}{{הערה|שם=הערה3|Preoperative chemotherapy: updates of National Surgical Adjuvant Breast and Bowel Project Protocols B-18 and B-27. Rastogi P, Anderson SJ, Bear HD, Geyer CE, Kahlenberg MS, Robidoux A, Margolese RG, Hoehn JL, Vogel VG, Dakhil SR, Tamkus D, King KM, Pajon ER, Wright MJ, Robert J, Paik S, Mamounas EP, Wolmark N., J Clin Oncol. 2008 Feb 10;26(5):778-85}}. הדבר נכון הן לגבי טיפול כימותרפי/ביולוגי (הטיפול הכימותרפי יינתן כולו לפני הניתוח, הטיפול הביולוגי יימשך גם אחריו) והן לגבי טיפול הורמונלי (שגם הוא יינתן לפני הניתוח אך עיקר התקופה היא לאחר הניתוח){{הערה|שם=הערה4|Neoadjuvant use of endocrine therapy in breast cancer, Macaskill EJ, Dixon JM., Breast J. 2007 May-Jun;13(3):243-50}}.

הוכח כי טיפול טרום ניתוחי עשוי במקרים מסוימים להוביל לירידה בהיקף הגידול הסרטני בשד ולעיתים אף להעלימו, ועל ידי כך למנוע את הצורך בניתוח כריתה מלאה של השד.

'''לשם קביעת הצורך בטיפול טרום ניתוחי והתאמתו, רצוי ביותר שהמטופלת תתייעץ עם אונקולוג כבר בשלב שלפני הניתוח.'''

טיפול טרום ניתוחי יינתן כאשר היחס בין ממדי הגידול לבין ממדי השד אינו מאפשר כריתה של הגידול עם תוצאות קוסמטיות טובות, כאשר יש מעורבות של בלוטות לימפה, כאשר לא ניתן להסיר את הגידול בקלות (עקב בלוטות מקובעות, גידול מערב עור וכולי).

במצב זה, הניתוח נדחה במספר חודשים (6-4 חודשים), אולם המטופלת מגיעה אל הניתוח לאחר שכבר סיימה את החלק הקשה של הטיפול (בעיקר אם מדובר בכימותרפיה) ועם סיכוי טוב יותר לניתוח משמר שד עם תוצאות קוסמטיות טובות. גם אם הבחירה בסופו של דבר תהיה כריתת שד מלאה, עדיין קיים היתרון שלאחר הניתוח אין צורך בטיפולים קשים נוספים, בעיקר אם מדובר בכריתת שד מלאה עם שחזור, שהוא ניתוח מורכב יותר ומחייב החלמה איטית יותר.

במצבים אלה של החלטה על ניתוח לאחר מתן הטיפול – תבוצע הדמיה של הגידול לפני תחילת הטיפול ושוב לקראת סיומו על מנת להיערך לניתוח בהתאם.

אחד המדדים להצלחת הטיפול היא מידת הנסיגה של הגידול במהלך הטיפול הטרום ניתוחי. הנסיגה מתוארת בדוח הפתולוגי של הניתוח, לאחר שאישה קבלה טיפול טרום ניתוחי. על פי מדד זה נבדקו מספר טיפולים מכל הסוגים, ונמצא כי חלקם יעילים יותר מאחרים. ההנחה היא (ויש לכך תימוכין בספרות) כי מידת הנסיגה של הגידול באמצעות הטיפול שלפני הניתוח מהווה מדד להצלחת הטיפול בטווח הרחוק – דהיינו, החלמה מלאה (Pathologic Complete Response - PCR) המהווה את המצב הפרוגנוסטי הטוב ביותר{{הערה|שם=הערה5|Meta-analysis confirms achieving pathological complete response after neoadjuvant chemotherapy predicts favourable prognosis for breast cancer patients. Kong X1, Moran MS, Zhang N, Haffty B, Yang Q., Eur J Cancer. 2011 Sep;47(14):2084-90. }}.

==סוג הטיפול==
'''טיפול הורמונלי טרום ניתוחי''' – בטיפולים אלה נמצא כי יעילות תרופות מהמשפחה הכוללת את הלטרוזול (פמרה), אנסטרוזול (ארימידקס) ואקסמסטן (ארומזין) השיגו נסיגות טובות יותר מאשר התרופה הוותיקה טמוקסיפן{{הערה|שם=הערה6|Comparison of anastrozole versus tamoxifen as preoperative therapy in postmenopausal women with hormone receptor-positive breast cancer: the Pre-Operative "Arimidex" Compared to Tamoxifen (PROACT) trial., Cataliotti L1, Buzdar AU, Noguchi S, Bines J, Takatsuka Y, Petrakova K, Dube P, de Oliveira CT. Cancer. 2006 May 15;106(10):2095-103}}. הטיפול יינתן לתקופה של 4–6 חודשים, ויימשך להשלמת 5 שנים או יותר לאחר הניתוח.

'''טיפול כימותרפי טרום ניתוחי''' – הטיפול יכלול לרוב שני חלקים: בחלק הראשון יינתנו ארבעה מחזורים של שתי תרופות (אדריאמיצין וציטוקסן) ובחלק השני עוד ארבעה מחזורים של תרופה בודדת: פקליטקסל (טקסול) או דוסטקסל (טקסוטר). בגידולים מסוימים מסוג Triple negative (בעיקר בנשאיות אך גם במצבים "דמויי נשאות") הוכח שיש תועלת לתוספת תרופה רביעית, קרבופלטין, שתינתן ביחד עם הפקליטקסל, וששעורי הנסיגה המלאה של הגידול (דהיינו ללא כל שארית גידול בפתולוגיה לאחר ניתוח) עלו באופן משמעותי בשילוב זה{{הערה|שם=הערה7|Impact of the addition of carboplatin and/or bevacizumab to neoadjuvant once-per-week paclitaxel followed by dose-dense doxorubicin and cyclophosphamide on pathologic complete response rates in stage II to III triple-negative breast cancer: CALGB 40603 (Alliance)., Sikov WM, Berry DA, Perou CM, Singh B, Cirrincione CT, Tolaney SM, Kuzma CS, Pluard TJ, Somlo G, Port ER, Golshan M, Bellon JR, Collyar D, Hahn OM, Carey LA, Hudis CA, Winer EP, J Clin Oncol. 2015 Jan 1;33(1):13-21 }}. משך הטיפול כ-4–5 חודשים.

'''טיפול ביולוגי טרום ניתוחי''' – יינתן רק במקרים שבהם הגידול מבטא ביתר את הקולטן HER2. הטיפול ניתן בתוספת לטיפול הכימותרפי. הטיפול הביולוגי מורכב משתי תרופות: טרסטוזומאב (הרספטין) ופרג'טה (פרטוזומאב). שילוב זה נובע מן העובדה כי במחקר שבדק את שעורי ה-PCR לאחר טיפול טרום ניתוחי, נמצא כי לשילוב שתי התרופות עם כימותרפיה היה יתרון על פני השמוש בטרסטוזומאב וכימותרפיה בלבד{{הערה|שם=הערה8|Efficacy and safety of neoadjuvant pertuzumab and trastuzumab in women with locally advanced, inflammatory, or early HER2-positive breast cancer (NeoSphere): a randomised multicentre, open-label, phase 2 trial., Gianni L, Pienkowski T, Im YH, Roman L, Tseng LM, Liu MC, Lluch A, Staroslawska E, de la Haba-Rodriguez J, Im SA, Pedrini JL, Poirier B, Morandi P, Semiglazov V, Srimuninnimit V, Bianchi G, Szado T, Ratnayake J, Ross G, Valagussa P., Lancet Oncol. 2012 Jan;13(1):25-32}}.

השילוב של טרסטוזומאב ופרטוזומאב יינתן ביחד עם הכימותרפיה לפני הניתוח. לאחר הניתוח יושלם הטיפול בטרסטוזומאב בלבד למשך סך של שנה מתחילת הטיפול.

==תחנה רביעית: החלמה==
בעבר היה מקובל כי נשים מקבלות את הטיפול באשר הוא (ניתוח, כימותרפיה, הקרנה, וכדומה), מסיימות אותו וחוזרות למעגל החיים כאילו לא קרה דבר. ברם, נושא ההחלמה קיבל משקל רב לאור ההכרה כי תופעות רבות של הטיפול אינן חולפות מייד בסיומו, והן עלולות להכביד על חיי המטופלות גם תקופה ממושכת לאחר מכן. הדבר נכון בעיקר אם מדובר בטיפול הורמונלי ממושך, אולם גם תופעות של כימותרפיה וטיפולים ביולוגיים עלולות להמשך פרק זמן ארוך (חודשים ואף יותר) לאחר סיום הטיפול, והן יכולות לכלול [[עייפות]], ירידה בתחושה, [[ירידה בזיכרון]], [[פגיעה בתפקוד המיני]], מערכת חיסונית לקויה וגם מצב נפשי ירוד. אין ספק כי חלק נכבד מההכרה בנושא זה שייך למטופלות עצמן ("המחלימות"), אשר נוטלות תפקיד פעיל יותר הן בתהליך קבלת ההחלטות והן בהתמודדות האישית והמשותפת לכולן.

==התנהלות הטיפול וקבלת ההחלטות במהלך התקופה==
הטיפול הנכון בסרטן השד חייב להיות רב מערכתי:
*שלב האבחנה נעשה על ידי הרדיולוג
*הניתוח נעשה על ידי הכירורג וייתכן צורך בכירורג פלסטי
*הטיפול הכימותרפי ניתן על ידי אונקולוג
*הטיפול הקרינתי ניתן על ידי אונקולוג – רדיותרפיסט
*בנשים צעירות – [[שימור פוריות בחולות סרטן|שימור פוריות]] מבוצע על ידי הגינקולוג המומחה בכך
*ברור גנטי מבוצע על ידי המחלקה לגנטיקה ועשוי להשפיע על ההחלטה לגבי היקף הניתוח בנשים המוערכות בסיכון גבוה להיות נשאיות

בכל השלבים תהיינה מעורבות גם אחות מתאמת שד, עובדת סוציאלית, אחיות מטפלות וצוות נוסף.

כפי שפורט למעלה – סדר הטיפול יכול להיות שונה ממטופלת למטופלת. הטיפול יכול להתחיל בניתוח, אולם הניתוח יכול לבוא גם בשלב מאוחר יותר. הטיפול הקרינתי לרוב יינתן לאחר הניתוח ולאחר הטיפול האונקולוגי התרופתי. הטיפול ההורמונלי, בשל היותו ממושך, יהיה האחרון.

השיקולים הכירורגיים מושפעים ממאפייני הגידול בהדמיה (גודל, מיקום, יחס לפטמה, בלוטות ועוד), כמו גם משיקולים תרופתיים אונקולוגיים (כגון היקף הכריתה בשד) וכן משיקולים של קרינה (כגון היקף כריתת בלוטות וכולי). היקף הקרינה יכול להיות מושפע מהיקף הניתוח. שימור פוריות הוא נושא שחייבים להתייחס אליו עוד לפני תחילת הטיפולים ולהקדיש לו את הזמן הנדרש. אם האישה תחליט על ביצוע כריתה מניעתית בשל היותה נשאית של מוטציה בגנים BRCA, יש חשיבות לביצוע הברור הגנטי בטרם תעבור את הניתוח.

מסיבה זו קיימת חשיבות רבה ביותר למעורבות של כל הרופאים המטפלים באישה כבר מהשלב הראשוני, שבו יובאו לדיון כל הנתונים הכוללים את נתוני הגידול (מידת התפשטותו ומאפייניו הביולוגיים) וכן נתוני האישה: גיל, מצב [[מנופאוזה]] (המחזור החודשי) והעדפותיה האישיות במידת האפשר. על המטופלת לקבל את כל המידע הרלוונטי מכל הרופאים המטפלים על מנת לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבורה, וזאת תוך שמירה על התועלת הרפואית המרבית, וכן שמירה על האוטונומיה ואיכות חייה כפי שהיא תופסת אותה.

לפיכך, המצב הרצוי הוא שאישה המקבלת אבחנה של סרטן שד תגיע לבדיקה על ידי כל אחד מן הרופאים הצפויים לטפל בה כבר בתחילת התהליך. באופן זה הדיון בין הרופאים לגבי הטיפול בה יהיה הפורה ביותר, האישה תחוש ביטחון ושליטה במצבה במידה המרבית ואלו יאפשרו לה להתמודד עם המחלה והשלכותיה באופן הנכון והטוב ביותר.

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
{{שש}}
{{ייחוס|ד"ר אורה רוזנגרטן, מנהלת היחידה לאונקולוגיה גניקולוגית, בי"ח שערי צדק}}

[[קטגוריה:אונקולוגיה]]
[[קטגוריה:גינקולוגיה]]
[[קטגוריה:כירורגיה]]
[[קטגוריה:משפחה]]