מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

טיפול בחשד לאלימות כנגד חסרי ישע המטופלים במערכת הבריאות - חוזר משרד הבריאות

מתוך ויקירפואה

גרסה מ־06:42, 15 באוקטובר 2020 מאת Motyk (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה,
וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.


Ambox warning blue.png
ערך זה הוא חוזר משרד הבריאות סגור לעריכה
טיפול בחשד לאלימות כנגד חסרי ישע המטופלים במערכת הבריאות
TonitzaOrfanderazboi.PNG
מספר החוזר mk20_2012.pdf
קישור באתר משרד הבריאות
תאריך פרסום 1 בנובמבר 2012
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםהיבטים רפואיים של אלימות

רקע כללי

  1. סעיף 368 ד לחוק העונשין, התשל"ז 1977 מטיל על מטפלים ואחרים חובת דיווח על חשד לפגיעה בקטין או ב"חסר ישע" למשטרת ישראל או לעובדת סוציאלית על פי חוק (להלן: פקידת סעד). חובת הדיווח גוברת על כל הוראה לשמירה על סודיות רפואיות ואף על התנגדות האדם עצמו למסירת הדיווח.
    חסר ישע הוא "מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצורכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו"
  2. פגיעה בחסר ישע נחשבת גם כאירוע חריג עליו יש לדווח למשרד הבריאות בהתאם לחוזר מנהל הרפואה מס' 11/2012
  3. חסרי ישע רבים מאושפזים במדינת ישראל במוסדות האשפוז והטיפול השונים, ציבורים ופרטים, על פי רוב במסגרות המיועדות לבעלי הפרעות נפשיות ומטופלים סיעודיים (כולל תשושי נפש)
  4. התלונות על אלימות ופגיעות אחרות במטופלים במסגרות השונות, יכולות להגיע מהמטופלים עצמם, מבני משפחתם, מטפלים במקום, ארגונים ציבוריים או כל מקור אחר
  5. מסירת דיווח כאמור ללא קבלת הסכמת המטופל או ללא ידיעתו, מהווה פגיעה באוטונומיה ובפרטיות של המטופל, אך עם זאת להימנעות מדיווח יכולות להיות תוצאות קשות לא פחות

חוזר זה קובע קווים מנחים ברורים למימוש חובת הדיווח למשרד הבריאות ולטיפול בדיווח על אירוע חריג, אלימות או פגיעה בחסרי ישע.

חובת דיווח על חשד לפגיעה במאושפזים במחלקות פסיכיאטריות או גריאטריות

לאור עמימות ההגדרה החוקית של "חסר ישע" יש לראות בכל אדם המאושפז במחלקה פסיכיאטרית או גריאטרית בבחינת "חסר ישע", (למעט מקרים חריגים). האמור אינו מהווה רשימה סגורה של מטופלים שיש לראותם כחסרי ישע, בהתאם לנסיבות המקרה.

כאשר מתעורר חשד לפגיעה (אלימות, פגיעה מינית) במאושפז באחת ממחלקות אלה, יש לדווח על החשד לפגיעה למשטרה או לפקידת הסעד וכן להוציא הודעה על אירוע חריג למשרד הבריאות (בהתאם להוראות חוזר מנהל רפואה 11/2012 ולהוראות המפורטות להלן), אלא אם הוחלט, לאחר שקילה פרטנית של נסיבות העניין, מצבו של המטופל והגעה למסקנה שאין מדובר בחסר ישע.

כל חשד לפגיעה במאושפז, במחלקות אלה, יתועד ברשומה המטופל, כמו כן יתועדו ברשומה השיקולים לאי מסירת הדיווח והוצאת הודעה על אירוע חריג. החשד לפגיעה וההחלטה שלא לדווח כאמור תדווח למנהל הרפואי של המוסד.

דיווח למשרד הבריאות על חשד לאלימות כנגד חסרי ישע במוסדות בריאות

  1. באחריות המנהל הרפואי של המוסד להעביר הודעה על אירוע חריג על כל חשד לאלימות כנגד חסר ישע המאושפז או מטופל במוסד רפואי כלשהו שדווח למשטרה או לפקידת הסעד, הדיווח יועבר לגורמים הבאים:
    1. ראש מנהל רפואה במשרד הבריאות (בכל מקרה)
    2. רופא המחוז - לשכת בריאות מחוזית
    3. ראש שירותי בריאות הנפש או מנהל האגף לגריאטריה, לפי העניין.
      בהודעה יאשר המנהל כי האירוע דווח למשטרה או פקידת הסעד ויציין את מועד. דיווח המנהל הרפואי יועברו למשרד הבריאות במקביל להגשת הדיווח למשטרה או לפקידת הסעד
  2. מנהל מוסד אשפוזי ידווח לפסיכיאטר המחוז או לרופא הגריאטרי המחוזי, לפי העניין, על החלטה שלא לדווח על חשד לפגיעה במאושפז במחלקה פסיכיאטרית או גריאטרית שהתקבלה לפי סעיף 2 לעיל. דיווחים לפי סעיף זה יועברו כדיווח חודשי מרוכז
  3. הגורמים המנויים בסעיף 3.1 לעיל ירכזו את הדיווחים ויפיקו דו"חות חודשים למעקב אחר מגמות ולשם יצירת כלי תומך החלטה להגברת הבקרה במסגרת או שינוי צורת הבקרה, פניה למשטרה או נקיטת אמצעי אחר מתאים בנסיבות העניין להגנה על אוכלוסיית המטופלים

עם קבלת הדיווחים המרוכזים, אשר לא דווחו למשטרת ישראל או לפקידת הסעד, ישקלו מקבלי הדיווח מסירת הודעה למשטרה.

תחולה

מיידית.