האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הנחיות לסיעוד בסוכרת בקהילה ובאישפוז - תרופות בהזרקה לטיפול בסוכרת

מתוך ויקירפואה
הנחיות לסיעוד בסוכרת מסוג 2
Diabetic Nurse Book-Cover.png
שם המחבר רחל מאיר MA ,RN , רוחמה כהן MA ,RN ,סימה ארבלי BA ,RN , אסתר בוטח MA ,RN , שרי דבחי MA ,RN , אורית ויזינגר MA ,RN דליה ויסמן BA ,RN , רונית מבורך BA ,RN , דליה עוזי BA ,RN , מלכה קמינסקי BA ,RN
שם הפרק סיבוכים מיידיים בסוכרת
עורך מדעי אהובה ספיץ MPA ,RN,
מאת המועצה הלאומית לסוכרת
מועד הוצאה 2013
מספר עמודים 78
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםסוכרת

היפרגליקמיה - יתר סוכר בדם

היפרגליקמיה - עלייה חריגה ברמות הגלוקוז מעבר לממוצע האישי של המטופל. עלייה משמעותית לאורך זמן ברמות הגלוקוז בדם מהווה גורם סיכון ישיר ובלתי תלוי למחלות קרדיווסקולאריות.

טיפול אינטנסיבי במטרה לאזן את רמות הסוכר באופן מיטבי יפחית את הסיכון לסיבוכי הסוכרת.

הסוכרת היא מחלה מתקדמת ודינמית הנוטה להחמיר עם השנים, עם זאת היא עשויה להגיב מצוין לשינויים באורח החיים.

הטיפול התרופתי הוא רק אחד מהמרכיבים הרבים המשפיעים על ערכי הסוכר בדם. על מנת להגיע ליעדים הרצויים של ערכי הסוכר בדם יש צורך להתייחס לתזונה, לפעילות הגופנית ולמצב הרגשי של המטופל.

אחות ראשונית

דרישות ידע
  • הכרת רמות הסוכר התקינות בהתאם ל: גיל, משקל, משך מחלה, מחלות נלוות ומצב כלכלי
  • התמצאות בגורמים השונים להיפרגליקמיה
  • הכרת הסימנים האופייניים וההשלכות של היפרגליקמיה
  • זיהוי מצבים בהם נדרשת בדיקת שתן לגילוי אצטון
  • יכולת לתת מענה ראשוני להיפרגליקמיה בהתייעצות עם רופא
  • יכולת לזהות מצבים קיצוניים של היפרגליקמיה או חשד {-DKA (חמצת מטבולית) והפניה לחדר מיון על פי הנחיית רופא
אומדן
  • ברור משך העלייה ברמת הסוכר
  • ברור סיבות אפשריות לעלייה ברמות הסוכר: תזונה לא מתאימה, הפסקת פעילות גופנית, שיבוש בטיפול התרופתי, תוקף האינסולין, אחסון האינסולין, נטילת סטרואידים, מצבי מחלה, התייבשות, גורמי דחק ודיכאון
  • ברור סימנים אופייניים להיפרגליקמיה: צימאון, השתנה מרובה, עייפות, שינוי בתזונה, ירידה במשקל
התערבות
  • בדיקת רמת הסוכר בדם במד סוכר
  • כאשר רמת סוכר בדם מעל 250mg/dL או מעל הממוצע האישי יש לבדוק שתן לנוכחות אצטון
  • הפניה לרופא עם תוצאות הבדיקות להמשך/שינוי טיפול
  • הפניה על פי הנחיות הרופא לחדר מיון כאשר נמצא אצטון בשתן במצב קיצוני
  • התחלת טיפול באינסולין בהתייעצות עם הרופא
  • הדרכה להימנעות מפעילות גופנית עד לחזרה לרמות סוכר תקינות
  • הדרכה לניטור עצמי של רמות הסוכר בדם, זמני המדידה ותכיפות, רישום התוצאות

אחות סוכרת

דרישות ידע
  • ידע נרחב במצבים חריגים בסוכרת והגורמים להם ויכולת לתת מענה מקצועי בהתאם למצב הנוכחי כגון מצב התייבשות, מצבי מחלה ואחרים
  • יכולת זיהוי מצבי משבר ואירועים מיוחדים כגורמים למצב החריף, לדוגמה: אשפוז, אובדן משמעותי
  • יכולת זיהוי השלב המתאים או המחייב למעבר לטיפול באינסולין
  • הכרת מודלים להתמודדות עם החששות/התנגדויות לטיפול באינסולין
אומדן
  • תשאול מפורט לגבי הסיבות והרקע להיפרגליקמיה הנוכחית כגון: מצבי מחלה, דלקות חניכיים, טיפול בסטרואידים, פרוצדורה ניתוחית
  • זיהוי מצבי משבר, אירועים מיוחדים כגורמים למצב החריף ולדיכאון
  • זיהוי השלב המתאים או המחייב אצל המטופל למעבר לטיפול באינסולין. (לאחר מיצוי הטיפול התרופתי הפומי, התזונתי ופעילות גופנית)
התערבות
  • התייחסות לגורם ההיפרגליקמיה וטיפול/הפניה בהתאם
  • חזרה על ההנחיות לטיפול עצמי, לתזונה נכונה, לפעילות גופנית סדירה ולטיפול תרופתי
  • שינוי הטיפול התרופתי בהתאם לרמת ההיפרגליקמיה ולסיבותיה ועל פי נוהל משרד הבריאותו2
  • שקילת מתן אינסולין בהתייעצות עם הרופא במצבים המחייבים טיפול מהיר ו/או ממושך

חשוב לזכור

  • ערכי סוכר גבוהים לאורך זמן מגבירים את הסיכון לסיבוכי הסוכרת
  • יש לאפשר תקשורת זמינה לצוות המטפל במצבים חריגים
התייחסו לדברי המטופל
  • "יש לי דלקות חוזרות בדרכי השתן, האם זה קשור לסוכר?"
  • "קיבלתי שלשום זריקה בברך ומהיום עלה לי הסוכר, האם זה קשור?"

היפוגליקמיה

היפוגליקמיה - ירידה ברמת הסוכר בדם. סיבוך שכיח הנגרם בעיקר כתוצאה מהטיפול התרופתי בסוכרת ודורש טיפול מיידי.

הגורמים העיקריים להיפוגליקמיה הם: מינון יתר של תרופות, דילוג על ארוחה, פעילות גופנית לא מתוכננת ועוד.

ההיבט העיקרי בהיפוגליקמיה הוא הדרכה למניעה! כל המטופלים בתרופות בעלות פוטנציאל להיפוגליקמיה (סולפונילאוראה, אינסולין) חייבים לדעת כיצד למנוע היפוגליקמיה, חובה ליידע את בני המשפחה אודות הכרת סימני ההיפוגליקמיה, מניעתה והטיפול בה.

אחות ראשונית

דרישות ידע
  • זיהוי והכרת הגורמים להיפוגליקמיה וסימנים אופייניים
  • הכרת הטיפול התרופתי הפומי /אינסולין המהווה סיכון למצבי היפוגליקמיה
  • הכרת רמות הסוכר התקינות בהתאם ל: גיל,משקל, משך הסוכרת, סיבוכים ומצב כלכלי
  • ידע במתן מענה מיידי הולם בהתאם למידת החומרה ומצב המטופל אומדן:
  • הסתכלות על המטופל לזיהוי מצב היפוגליקמיה עכשווי: הזעה, חיוורון, רעד דופק מואץ,
חוסר ריכוז
  • מדידת רמת הסוכר בדם במד סוכר
  • תשאול החולה במידת האפשר לסיבת ההיפוגליקמיה, כגון: טעות במינון תרופתי, דילוג על ארוחה, פעילות גופנית לא מתוכננת, שתיית אלכוהול וכד'
  • ברור הטיפול התרופתי פומי/אינסולין: מינון וזמן לקיחה
  • ברור תכיפות הופעת היפוגליקמיה
  • ברור יכולת זיהוי וטיפול עצמי של המטופל במצבי היפוגליקמיה
  • ברור נשיאת פחמימה זמינה למצבי היפוגליקמיה, כגון: טבליות גלוקוז, מיץ המכיל סוכר (לא דיאט)
  • במצב היפוגליקמיה מזוהה ומאובחן יש לטפל מיידית ולדחות את שלב האומדן עד לאחר ההתאוששות
התערבות
  • כאשר רמת הסוכר בדם נמוכה ^70mg/dL או נמוכה מרמה של יעד אישי, (מלווה בסימפטומים) יש לפעול באופן הבא:
  • לתת מיידית ו5 גרם פחמימות זמינות בטבליות גלוקוז או בשתייה, כגון חצי כוס מיץ פירות או כוס תה פושר עם 3-2 כפיות סוכר, כוס חלב
  • לאחר דקות אחדות יש לתת פחמימה מורכבת הנספגת לאט, כמו פרוסת לחם עם ממרח גבינה או ממרח אחר
  • אם אין שיפור תוך ו5-ו0 דקות יש לחזור על הטיפול. אם אין שיפור תוך ו5-ו0 דקות נוספות יש לפנות לחדר מיון (חשש להיפוגליקמיה מתמשכת)
  • במצב של איבוד הכרה יש להזעיק רופא ולהכין ערכת גלוקגון
  • הזרקת גלוקגון במרפאה תעשה בהנחיית רופא בלבד
  • התייחסות לגורם ההיפוגליקמיה וטיפול/הפניה בהתאם
  • מתן הדרכה למניעת הישנות אירועי היפוגליקמיה לאחר התאוששות המטופל וברור ערנותו
  • הדרכה לניטור עצמי לרמות הסוכר בדם, זמני המדידה ותכיפות, רישום התוצאות ודווח לצוות המטפל
  • הדרכה למדידת ערכי הסוכר לפני בצוע פעילות גופנית, התייחסות בהתאם לתוצאות (ראו פרק פעילות גופנית)
  • הדרכה לנטילה/הזרקה נכונה של התרופות במינון ובזמן המתאים
  • וידוא עלייה ברמת הסוכר בדם לפני יציאה מהמרפאה וברור צורך בליווי המטופל

אחות סוכרת

דרישות ידע
  • ידע נרחב בגורמים ובהשלכות של מצבי היפוגליקמיה היפוגליקמיה - דרוג חומרה: קלה, בינונית, קשה הכרת התופעה של Hypoglycaemia Unawareness - ללא סימנים אופייניים בדרך כלל אצל חולי סוכרת המטופלים באינסולין זמן ממושך וכן אפשרי על רקע של נטילת תרופה ממשפחת ^Sulphonylurea שעלולה לגרום להיפוגליקמיה ממושכת גם לאחר שיפור ראשוני
  • יכולת זיהוי מגמות ותדירות בניטור הסוכר בדם
  • יכולת לתת מענה מקצועי בהתאם לדרגת החומרה ולגורם להיפוגליקמיה, קלה, בינונית וקשה
  • הכרת נוהל משרד הבריאות מספר 35/09 מתאריך 16.8.2009: "חובת הודעה לנהגים עם מצבי בריאות העלולים לסכן את עצמם וזולתם" חובת הרופא להודיע למכון הרפואי לבטיחות בדרכים על מטופל עם היפוגליקמיה סימפטומטית שהחולה אינו ער לה ו/או אינו יודע לזהות את סימניה בברור.
אומדן
  • במצב היפוגליקמיה מזוהה ומאובחנת יש לטפל מיידית ולדחות את שלב האומדן עד לאחר ההתאוששות
  • תשאול מפורט לגבי הסיבות והרקע לתופעה הנוכחית ושכיחותה כהכנה להדרכה למניעתה
  • תשאול לגבי אירועי היפוגליקמיה ללא הופעת תסמינים אופייניים ( Hypoglycaemia unawareness)
  • תשאול לגבי בעיות המתעוררות עקב אירועי היפוגליקמיה ושכיחותן כגון: תאונות דרכים, מתחים בין אישיים בבית ובמקום העבודה, וצורך בשינויים בתוכניות אישיות בהתאם
התערבות
  • זיהוי דרגת ההיפוגליקמיה והטיפול בהתאם לדרגת החומרה בהיפוגליקמיה קלה ובינונית הטיפול זהה. אם לא חל שיפור ניכר ברמת הסוכר בדם יש לחזור על הטיפול הראשוני
  • במצב של היפוגליקמיה קשה, אובדן הכרה על פי הוראת רופא:
    • הזרקה של גלוקגון 1 מ"ג S.C/ I.M. הזרקת גלוקוז 20% IV על ידי רופא בלבד
יישום הנחיות לפעולות סיעוד על פי חוזר מינהל הסיעוד[1]
  • אחיות מוסמכות בעלות השתלמות על בסיסית מוכרת בסוכרת רשאיות, בהתאם להנחיות משרד הבריאות חוזר המנהל הכללי משנת 2007:
    • החלטה על הזרקת גלוקגון במצב היפוגליקמיה לשם הצלת חיים
  • המינון לגלוקגון למבוגרים הינו 1 מ"ג S.C/ I.M. לילדים מינון שונה בהתאם להנחיה רפואית
  • במידה ואין שיפור, יש לחשוש להיפוגליקמיה מתמשכת. בשלב זה יש לפנות את המטופל לחדר מיון על פי הפניית רופא, לעיתים הכנסת עירוי עם גלוקוז
  • הדרכה למניעת הישנות היפוגליקמיה בביקור חוזר של המטופל או לאחר התאוששותו, ההדרכה תכלול:
    • התייחסות לגורם ההיפוגליקמיה וטיפול/הפניה בהתאם
    • ניטור של ערכי הסוכר לזיהוי מוקדם
    • נשיאת ערכת חובה הכוללת: מכשיר למדידת סוכר, פחמימה זמינה: שתייה ממותקת/ טבליות סוכר/חטיף, כרטיס זיהוי "יש לי סוכרת" עם פרטים אישיים, סוג הטיפול וטלפונים חשובים
    • הפנייה לרופא לשינוי הטיפול התרופתי בהתאם לרמת ההיפוגליקמיה תכיפותה, מועדה וסיבותיה
יישום הנחיות לפעולות סיעוד על פי חוזר מינהל הסיעוד[1]
  • אחיות מוסמכות בעלות השתלמות על בסיסית מוכרת בסוכרת, רשאיות לבצע שינוי במינון התרופות על פי נוהל משרד הבריאות חוזר המנהל הכללי משנת 2007, במסגרת ניהול הטיפול ההמשכי בקהילה ובהתאם לפרוטוקולים רפואיים:
איזון רמת סוכר בדם על פי פרוטוקול פרטני
  • שינוי מינון אינסולין - בגבולות של 20% מהמינון הקיים שהורה הרופא
  • שינוי בזמני הזרקת אינסולין שהורה הרופא, לשם התאמת עקומת השפעתו לרמות הסוכר של החולה
  • שינוי במינון תרופות הניטלות דרך הפה בגבולות של 50% מהמינון הקיים שהורה הרופא
  • שינוי בזמני נטילת תרופות דרך הפה, שהורה הרופא לשם התאמת עקומת השפעתן לרמות הסוכר של החולה

חשוב לזכור

  • היפוגליקמיה – מצב הדורש תמיד טיפול מיידי !
  • יש לאפשר תקשורת זמינה לצוות המטפל במקרים חריגים
התייחסו לדברי המטופל
  • "אתמול הייתה לי היפוגליקמיה ואכלתי חפיסת שוקולד, האם זה מספיק?"
  • "אני גר לבד ואין מי שיזריק לי גלוקגון..."

ביבליוגרפיה

  1. 1.0 1.1 משרד הבריאות. (2007). הנחיה ליישום פעולות סיעוד שהוגדרו בחוזר מנכ"ל. חוזר מינהל הסיעוד מס' 70, מספר 07\9.

ראו גם


מו"ל - The Medical Group Themedical.png עורכת - רינת אלוני