האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

חיסון לטטנוס ודיפתריה - Tetanus and Diphtheria vaccine

מתוך ויקירפואה

גרסה מ־10:48, 15 בדצמבר 2020 מאת Motyk (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)


חיסון לטטנוס ודיפתריה
Tetanus and Diphtheria vaccine
שמות נוספים טטנוס - צפדת או פלצת;
דיפתריה - אסכרה או קרמת
יוצר הערך פרופ' אלי סומך, ד"ר מיכל שטיין וד"ר דיאנה טשרהיחידה-למחלות-זיהומיות.jpg
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםחיסונים


ראו גםתדריך חיסונים - התרכיב הכפול אסכרה פלצת - Diphtheria-Tetanus toxoid

דיפתריה (אסכרה או קרמת) היא מחלה הנגרמת על ידי חיידק הקורינובקטריום דיפתריה (Corynobacterium diphtheriae). החיידק יוצר קרום עבה הנצמד ללוע ולדרכי הנשימה העליונות וגורם לחסימתן ולכן לחנק ולמוות. בנוסף, משחרר החיידק רעלן לזרם הדם, הגורם לדלקת בשריר הלב ולנזק עצבי קשה, סיבוכים שעלולים גם הם לגרום למוות. שיעור התמותה מדיפתריה הינו 1 מתוך 20 חולים.

טטנוס (פלצת או צפדת) היא מחלה הנגרמת על ידי חיידק הקלוסטרידיום טטני (Clostridium tetani). נבגיו של חיידק זה מצויים בכל מקום בסביבה - באדמה, באבק, על פני העור ואפילו במעי. על מנת להתרבות הוא זקוק לתנאים אנאירוביים והתנאים האידיאליים לשגשוגו הם בפצעים. כאשר החיידק מתרבה הוא מפריש רעלנים הנקשרים לתאי עצב וגורמים לגירוי מתמיד המביא להתכווצות מתמדת של השרירים, תחילה מקומית בלסת ובצוואר, ובהמשך כללית. המחלה מלווה בכאב וסבל עז. בהמשך מופיע גם נזק למערכת העצבית האוטונומית, האחראית לתפקוד הלב ולחץ הדם. המחלה עלולה להופיע גם בילודים כאשר האם לא מחוסנת והלידה התקיימה בתנאים לא סטריליים. שיעור התמותה מטטנוס הינו 1 מתוך 5 חולים.

התרכיבים הקיימים

התרכיב הכפול לדיפתריה ולטטנוס מורכב מרעלן של שני המזהמים הללו. קיימים שני סוגים של תרכיבים נגד טטנוס-דיפתריה בהתאם לריכוז הרעלן נגד דיפתריה.

התרכיב לילד הינו DT, ולמבוגר Td- המכיל מנה מופחתת של רעלן נגד דיפתריה. במסגרת תוכנית חיסוני השגרה ניתן החיסון הראשוני לדיפתריה ולטטנוס בצרוף עם החיסון לשעלת (פרטוזיס), המופילוס אינפלואנזה B ושיתוק ילדים ((Inactivated polio vaccine (IPV).

אופן ומועד מתן החיסון

סדרת החיסון הראשוני (DTaP-IPV-Hib) כוללת 4 מנות החל מגיל חודשיים המורכבות מחיסון בסיסי הכולל 3 מנות ברווח של 6-8 שבועות ביניהן ומנת דחף הניתנת 6-12 חודשים לאחר המנה השלישית, אך לא לפני גיל 12 חודשים.

במקרים בהם הומלץ שלא לחסן לשעלת מומלץ לחסן או להשלים את סדרת החיסונים ב-DT בלבד. אם הוחלט בשלב כלשהו לחדש את מתן החיסון לשעלת, ניתן לתת מנות נוספות של DTP ובתנאי שמספר המנות המכילות DT לא יעלה על 6 לפני יום ההולדת השמיני, כולל מנת דחף של כיתה ב'.

חיסון בגיל בית ספר: מנות דחף ניתנות בכיתה ב' (גיל 7-8 שנים)- Tdap-IPV ובכיתה ח' (גיל 13-14 שנים) – Tdap.

מנת הדחף של כיתה ב' (Tdap-IPV) תינתן לפחות 6 חודשים לאחר מנה אחרונה בסדרת החיסון הראשוני. אין צורך ברווח זמן בין מנת Tdap הניתנת בכיתה ב' או ח' לבין מנה קודמת של חיסון נגד Td שניתן לאחר חיסון ראשוני מסיבה כלשהי, למשל חיסון לאחר פציעה.

לאחר השלמת סדרת החיסונים של גיל הינקות והילדות מעבר לגיל 18 שנים מומלץ לתת כמנת דחף של טטנוס בצרוף עם מנה מוקטנת של חיסון לדיפתריה (dT) אחת ל-10 שנים.

מינונים מומלצים

החיסון הכפול לדיפתריה-טטנוס ניתן במנה של 0.5 מ"ל לתוך השריר.

תופעות לוואי

תופעות הלוואי העיקריות של החיסון מופיעות ביממה שלאחר המתן, ועיקרן תגובות מקומיות באתר ההזרקה ועליית חום מתונה קצרה וחולפת.

התוויות נגד

  1. תגובה אנפילקטית למתן החיסון.
  2. רגישות יתר מיידית אנפילקטית למרכיבי החיסון.
  3. תגובה נוירולוגית חמורה לאחר מנת חיסון קודמת.
  4. הוראות נגד כלליות למתן חיסונים

כאשר יש הכרח בטיפול למניעת טטנוס לאחר פציעה וקיימת הוראת נגד מוחלטת למתן חיסון פעיל כנגד טטנוס יש לתת את החיסון הסביל בלבד.

אזהרות

  1. תתכן הופעת תסמונת גיליאן בארה Guillain Barre במבוגר תוך 6 שבועות לאחר מנה קודמת של תרכיב המכיל רעלן טטנוס.
  2. במקרה של תגובה קשה מקומית, תגובת ארת'וס (Arthus type) לאחר מנה קודמת של תרכיב המכיל רעלן טטנוס במבוגרים אין לתת מנה נוספת של רעלן טטנוס יותר מפעם ב-10 שנים, גם לא במקרה של פציעה.
  3. אין לתת תרכיב המכיל לטקס למועמדים עם אלרגיה אנפליקטית ללטקס.

חיסון במצבים מיוחדים

היריון

החיסון אינו טרטוגני אולם ההמלצה הינה לדחות את מתן החיסון עד לאחר גמר השליש הראשון של ההיריון. מומלץ לתת את החיסון בהיריון רק במקרים שבהם האישה אינה מחוסנת והלידה צפויה להתרחש בתנאים שבהם קיים סיכון לזיהום בטטנוס.

חיסון נגד טטנוס לאחר פציעה

האפשרויות למתן טיפול המונע לאחר פציעה כוללות:

  1. טיפול מקומי בפצע.
  2. מתן אימונוגלובולין ((Tetanus Immune Globulin (TIG)
  3. מתן תרכיב המכיל רעלן של טטנוס.

לצורך ההחלטה על מתן הטיפול יש לקחת בחשבון את המצב החיסוני של הנפגע וכן את אופי הפציעה. פציעה מסווגת לפציעה קלה ופציעה אחרת.

פציעה קלה: אם הפצע שטחי, בעומק של פחות מס"מ, "נקי", כלומא ללא סימני זיהום, ללא הרס רקמות ושקבל טיפול מקומי ב-6 השעות האחרונות.

פציעה אחרת: כאשר קיים אחד או יותר מהמאפיינים הבאים:

  1. פצע בעומק של יותר מס"מ.
  2. פצע מלווה בהרס רקמות.
  3. פצע מלווה בנמק של רקמות.
  4. פצע מזוהם בלכלוך, אדמה, צואה, רוק וכד'.
  5. פצע שניתן לו טיפול מקומי לאחר יותר מ-6 שעות לאחר הפציעה.
  6. כוויה
  7. פצע כתוצאה מנשיכת בעלי חיים.
  8. פצע כתוצאה מהכשת נחש.
  9. הפלה מזוהמת.
  10. לידה מזוהמת ללא השגחה מילדותית מתאימה.

טיפול מקומי יינתן ללא קשר למצב החיסוני על מנת למנוע הווצרות תנאים אנארוביים הדרושים להתפתחות זיהום הפצע. הטיפול כולל ניקוי והסרת רקמות נמקיות. יש לתת את הטיפול מוקדם ככל האפשר לאחר הפציעה.

בטבלה הבאה מסוכמים עקרונות מתן החיסון המונע לטטנוס לאחר פציעה:

חיסוןדיפטריהוטטנוס.jpg
  1. חיסון פעיל בתכשירים המכילים טטנוס טוקסואיד כגון TT, Td, DT, dTap, DTaP, DTP. יש להעדיף תרכיב נגד טטנוס ודיפתריה במקום טטנוס בלבד.
  2. יש לתת בהקדם את החיסון הפעיל ובהמשך להשלים את סדרת החיסון.
  3. מלבד המקרים אצלם חלפו יותר מעשר שנים ממתן מנת רעלן הטטנוס האחרונה.
  4. מלבד המקרים אצלם חלפו יותר מחמש שנים ממתן מנת רעלן הטטנוס האחרונה.

לחולים עם נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV) יש לתת חיסון סביל TIG בכל מקרה של פציעה "אחרת" ללא קשר למצב החיסון הקודם לטטנוס.

(Tetanus Immune Globulin (TIG

כולל נוגדנים ממקור אנושי כנגד טטנוס. החומר ניתן בזריקה תוך שרירית בלבד במינון של IU 250. במקרים מיוחדים מומלץ לתת מינון כפול וזאת כאשר מדובר בפציעה עם הרס רקמות נרחב, או כאשר הטיפול ניתן לאחר יותר מ- 24 שעות ממועד הפציעה או בחולה עם משקל יתר. אם התכשיר ניתן בו זמנית עם חיסון פעיל כנגד טטנוס יש להזריק את התכשירים במקומות נפרדים בגוף.

טיפול למניעת טטנוס בילוד וביולדת לאחר חשיפה

טיפול למניעת טטנוס מומלץ במקרים של חשיפת הילוד והיולדת ללידה ללא השגחה מילדותית מתאימה כגון לידת בית, לידת שדה, לידה בשירותים וכיו"ב. הטיפול המונע יינתן בהתאם למצב החיסוני של היולדת ולנסיבות בהן התרחשה הלידה כדלקמן:

חיסוןדיפטריה2.jpg
  1. חיסון מלא בעבר פרושו לפחות 3 מנות של תרכיב המכיל רעלן טטנוס.
  2. החל מגיל המינימום המומלץ.
  3. הצורך במתן חיסון סביל TIG יקבע בהתאם לסבירות ההדבקה בטטנוס. למשל, נסיבות כמו חשיפה ישירה של חבל הטבור לבוץ מהווה הוריה למתן חיסון סביל TIG לתינוק אפילו אם האם מחוסנת וחלפו פחות מחמש שנים ממועד מתן מנת החיסון האחרונה
  4. השלמת החיסון עד 3 מנות בהמשך.

ביבליוגרפיה

  1. American Academy of Pediatrics. Red book: 2009 report of the Committee on Infectious Diseases. 28th ed. Elk Grove Village, IL: American Academy of Pediatrics 2009;655-660
  2. Pink Book's chapter on Tetanus [PDF-460KB, 10 pages] Updated April 2011 Epidemiology & Prevention of Vaccine-Preventable Diseases, 12th Edition
  3. American Academy of Pediatrics. Red book: 2009 report of the Committee on Infectious Diseases. 28th ed. Elk Grove Village, IL: American Academy of Pediatrics 2009;280-283.
  4. Pink Book's chapter on diphtheria [PDF-375KB, 12 pages] Updated April 2011 Epidemiology & Prevention of Vaccine-Preventable Diseases, 12th Edition

קישורים חיצוניים