האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

סרטן שד מסוג luminal - טיפול - Luminal breast cancer - treatment

מתוך ויקירפואה

גרסה מ־12:14, 4 ביוני 2015 מאת Motyk (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)


סרטן שד מסוג luminal - טיפול
luminal breast cancer - treatment
Pink ribbon.svg
יוצר הערך ד"ר קרן דרומאה
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםסרטן השד

סרטן השד הוא הגידול השכיח ביותר בקרב נשים בעולם המערבי. למרות הטיפולים המתקדמים נגד המחלה, הכוללים טיפולים הורמונליים, כימיים, קרינתיים וביולוגיים (שהפכו לחלק משגרת הטיפול) עדיין כ-25% מכלל החולות בסרטן שד נפטרות מהמחלה. עובדה זו מהווה אתגר לא פשוט עבור הרופאים, החוקרים והצוותים המעורבים באבחון ובטיפול בסרטן השד. נוסף על הטיפולים הללו, פותחו טיפולים ממוקדים יותר, הכוללים תרופות חדישות, דוגמת ה-Kadcyla‏ (Trastuzumab emtansine/TDM1) - מולקולה חדשה מסוג "נוגדן מוצמד כימותרפיה" (ADC, Antibody Drug Conjugate), המשלבת תרופה ציטוטוקסית (Cytotoxic) הקשורה בקשר קוולנטי לנוגדן מכוון מטרה, בחולות עם סרטן שד חיובי ל-HER2. התרופות הללו הן תוצאה ישירה של הבנה ולמידה של התהליכים המולקולאריים השונים, המובילים להתפתחות גידולים ממאירים.

ישנם מספר סוגים של סרטן שד, אותם ניתן לחלק לפי מאפיינים מורפולוגיים-מיקרוסקופים, וכן לפי הפרופיל הגנטי בתאים הממאירים. קבוצת המחלות השייכת לפרופיל הגנטי חולקו בהתחלה לשלוש קבוצות עיקריות:

  • קבוצה 1: סרטן שד מסוג Luminal
  • קבוצה 2: סרטן שד מסוג HER2-enriched
  • קבוצה 3: BASAL

לפי המלצות כנס St. Gallen (כנס במהלכו מתגבשות הנחיות קליניות לטיפול בסרטן שד מוקדם, ובשיאן נערכת הצבעת מומחים על הצעות ספציפיות להנחיות חדשות), ניתן לחלק את הקבוצה הראשונה, קבוצת ה-Luminal, לשלוש תתי-קבוצות[1]:

  • Luminal A
  • HER2 positive) Luminal B)
  • HER2 negative) Luminal B)

אפדימיולוגיה

גידולי סרטן השד מסוג Luminal A ו-Luminal B, הם הסוגים השכיחים ביותר של מחלה זו. הם מהווים כשני שליש מגידולי השד ומבטאים קולטני אסטרוגן (+ER) ו/או פרוגסטרון (+PR).

פתו-פיזיולוגיה

שמה של מחלת סרטן השד מסוג Luminal נגזר משם השכבה הקשקשית של השד (Luminal epithelium). מבחינה מולקולארית, תאי הגידול מבטאים את הציטוקרטינים 8 ו-18 ‏(Cytokeratin). גידולים מסוג Luminal מתאפיינים בחוסר אחידות (Heterogeneity) הבאה לידי ביטוי במורפולוגיות שונות, ובביטוי גנטי שונה (מוטציות שונות) - דבר המסביר את ההתפתחות הקלינית של המחלה והתגובות השונות לטיפול[2],[3] כנגדה.

סרטן שד מסוג Luminal A מתאפיין בביטוי יתר של קולטני אסטרוגן, מדד שגשוג נמוך של תאי הגידול (מדד Ki-67) ובחוסר ביטוי של הקולטן HER2/neu.

סרטן שד מסוג Luminal B מתאפיין בביטוי נמוך יותר של קולטני אסטרוגן, חוסר ביטוי של קולטני פרוגסטרון, מדד שגשוג גבוה יותר[4], דרגת התמיינות נמוכה יותר וכן ביטוי יתר של שרשרת מסרים הקשורים לגורמי צמיחה כגון IGF-1R ו-PI3K/AKT/mTOR‏[5],[6]. מדובר בגידולים גדולים, אלימים ועם פרוגנוזה גרועה יותר. אובדן ביטוי קולטני פרוגסטרון קשור לרמות נמוכות יותר של קולטני אסטרוגן ולשכיחות גבוהה יותר של המצאות קשרי לימפה נגועים. בנוסף, גידולים מסוג Luminal B רגישים פחות לטיפול הורמונלי, אך מאידך הם רגישים יותר לטיפולים כימיים[7],[8].

אחד ההבדלים העיקריים בין סרטן שד מסוג Luminal A לסרטן שד מסוג Luminal B הוא קצב ההתרבות של התאים הגידוליים, הניתן למדידה בבדיקה של ביטוי גנים הקשורים לשגשוג התאים (Proliferation signature) הכוללת גנים כגון MYBL2‏, CCNB1‏ ו-MKI67 שביטויים גבוה יותר בגידולים מסוג Luminal B, לעומת גידולים מסוג Luminal A‏[9]. למאפיינים אלו יש משמעות בהיבט הטיפולי.

נחיצות טיפול כימותרפי

כמו בכל המחלות הממאירות, שלב הגידול (Stage) מכתיב את הטיפול בחולה. יחד עם זאת, האונקולוגים מודעים לעובדה שחולות שנמצאות באותו שלב של המחלה, עלולות להגיב באופן שונה לטיפולים הסטנדרטיים, ולכן הפרוגנוזה שלהן יכולה להיות שונה.

במהלך השנים נעשו מאמצים מרובים על מנת להגיע לסיווג טוב יותר של גידולי השד, לצורך ניבוי התגובה לטיפול, ולשם התאמה אישית של הטיפול בחולה. מדידות מבוססות על mRNA ‏(Messenger RNA) כתוצר של תהליך השעתוק, מספקות כימות מדויק יותר של ביטוי הקולטן לאסטרוגן. כמו כן, התפתחו שיטות מולקולאריות נוספות של DNA Microarrays שנועדו לבחון את הביטוי של אלפי גנים בתוך הגידול. המידע על הפרופיל הגנטי של הגידול מסייע לאונקולוג לקבוע את הטיפול המתאים ביותר לחולה, בניסיון לוותר על כימותרפיה, ובכך למזער את תופעות הלוואי לטווח הקצר ו/או הארוך.

כאשר מדובר בקביעת הטיפול המשלים הסיסטמי (בייחוד כאשר מדובר בהחלטה למתן טיפול כימותרפי), ישנן מספר שיטות גנומיות העוזרות לניבוי הפרוגנוזה ו/או התגובה לטיפול בגידולי השד, כגון: Oncotype DX‏[10],[11],‏ MammaPrint PAM50‏[12],[13],‏ MapQuant DX‏[14], ‏Breast Cancer Index‏[15] ‏ו-EndoPredict‏[16],[17].

בדיקת Oncotype DX מבוססת על שיטת PCR‏-RT ‏(Reverse Transcription-Polymerase Chain Reaction)‏ כמותית אשר באמצעותה נבדקת רמת ביטויים של 21 גנים ייחודיים בגידול. תוצאות הבדיקה מתבטאת בדירוג הישנות (Recurrence Score) המחלה, אשר משקף את הסיכון האישי של כל חולה לחזרת סרטן השד.

בדיקת Mammaprint בוחנת 70 גנים קריטיים שזוהו בגידולי סרטן השד, המשפיעים על הסיכון להישנות המחלה אצל חולה מסוימת. תוצאות הבדיקה מראות אם האישה נמצאת בסיכון גבוה או נמוך לפתח גרורות בעתיד. המידע המסופק באמצעות הבדיקה מאפשר לקבוע באופן מושכל את נחיצותו של טיפול כימותרפי משלים (Adjuvant). בדיקת הפרופיל הגנטי בגידולים אלו מראה שקיימים גנים משותפים לסרטן השד מסוג Luminal A ו-Luminal B (כגון ‏ER genes‏, ESR1‏, FOXA1 ‏ו-BCL2). לסרטן שד מסוג Luminal B יש בנוסף לכך גנים משותפים עם גידולי Basal-Like (כגון‏ Ki-67 gene‏, MK167, ‏Surviving Gene BIRC5, ‏Cyclin ‏ו-B1 Gene).

נכון לשנת 2015, נערכים שלושה מחקרים פרוספקטיביים, שבודקים את אפשרות השימוש בשיטות הללו לקביעת טיפול משלים בקבוצות שונות של חולות עם סרטן שד. שני מחקרים, TAYLORx ו-RxPONDER, בודקים את שיטת Oncotype DX[18] ומחקר MINDACT בודק את שיטת MammaPrint‏[18],[19].

מחקר TAYLORx בודק חולות סרטן שד עם קולטנים חיוביים לאסטרוגן, אך ללא מעורבות של קשרי הלימפה. החולות חולקו לפי דרגת הסיכון שלהן: סיכון נמוך, בינוני וגבוה. החולות עם הסיכון הנמוך ביותר לחזרת המחלה מקבלות טיפול הורמונלי בלבד, החולות עם הסיכון הגבוה מקבלות טיפול כימי (כימותרפיה) וגם טיפול הורמונלי, והחולות שסווגו בדרגת סיכון בינונית (לחזרת המחלה) עוברות רנדומיזציה (Randomization) לטיפול הורמונלי בלבד, או טיפול הורמונלי בשילוב עם טיפול כימותרפי.

מחקר RxPONDER בודק האם חולות סרטן שד עם ביטוי קולטני אסטרוגן, חוסר ביטוי קולטני HER2, למעלה מקשר לימפה אחד נגוע (3-1) על ידי הגידול ודירוג הישנות (Recurrence Score) פחות או שווה לערך של 25 (בסולם ערכים מ-0 ל-100) יכולות לוותר על הטיפול הכימי.

מחקר MINDACT מנסה אף הוא לסווג את החולות אצלן הטיפול הכימי לא הביא לשיפור משמעותי במצבן.

המחקרים והשיטות הללו מנסים לזהות את החולות אצלן ניתן לוותר על הטיפול הכימי. כמו למשל חולות סרטן שד מסוג Luminal A עם קשרי לימפה שליליים, המקבלות טיפול הורמונלי. נשים אלו נבדקו בבדיקת Oncotype DX וסווגו בקבוצת החולות הנמצאות בדרגת סיכון נמוכה (Low Risk) להישנות המחלה. נוסף על סיווג זה, לא נצפתה אצלן תועלת משמעותית במתן כימותרפיה[20],[21]. אחד ההסברים לתופעה זו מתמקד בגידולים מסוג Luminal A, בגידולים מסוג זה קיים חסר JNK Signalings (המתבטא בחוסר בתפקוד הגנים MAP3K1 או MAP2K4 או במוטציות בשרשרת המסרים של הגנים PI3K/AKT). ידוע כי במצב זה של חסר, התגובה לכימותרפיה פחותה[22].

טיפול הורמונלי

משך הטיפול ההורמונלי הוא נושא שנבדק במספר מחקרים. מטא-אנליזה שבוצעה על ידי קבוצת EBCTCG‏ (Early Breast Cancer Trialists1 Collaborative Group) וכללה 10,645 חולות בתקופת גיל המעבר (Perimenopausal) עם ביטוי יתר של קולטני אסטרוגן, הראתה שטיפול משלים ב-Tamoxifen למשך 5 שנים, הוריד את התמותה אצל שליש מהחולות, ב-15 השנים הראשונות[23]. המחקר הרנדומלי ATLAS בדק הארכת תקופת מתן Tamoxifen ל-10 שנים, ומצא ירידה נוספת בתמותה מסרטן השד, אך במחיר של עלייה בסיכון לסרטן הרחם ולתסחיף ריאתי[24]. גם המחקר aTTom בדק את אותה ההשערה עם תוצאות דומות למחקר ATLAS‏[25].

אצל חולות לאחר גיל המעבר (Postmenopausal), הארכת הטיפול ההורמונלי בקבוצת מעכבי ארומטאז (Aromatase inhibitor) (כגון Anastrozole‏, Letrozole‏, Exemestane) הורידה עוד יותר את התמותה מסרטן השד[26],[27],[28]. נערכים כיום (מעודכן לשנת 2015) מספר מחקרים העוסקים בהארכת טיפול הורמונלי משלים על ידי מעכבי ארומטאז מעבר ל-5 שנים, שתוצאותיהם עדיין לא פורסמו[29],[30],[31].

הטיפול בביספוספונטים (Bisphosphonates) כחלק מהטיפול המשלים נגד סרטן השד הוא נושא שנוי במחלוקת, למרות שמחקרים טרום-קליניים רמזו על יעילותם. המנגנון המשוער הוא ככל הנראה, השפעת הביספוספונטים על הקשר בין גורמי צמיחה וציטוקינים (Cytokines) לבין התאים הממאירים והאוסטאוקלסטים (Osteoclasts)[32],[33].

במסגרת המחקרים הקליניים, מחקר 12-ABCSG הראה שמתן Zoledronic Acid כטיפול משלים לנשים בתקופת גיל המעבר, כל שישה חודשים למשך שלוש שנים, שיפר את הזמן ללא מחלה ‏(Disease-free survival). גם אצל נשים בגילאי 40 ומעלה, נצפתה נטייה לשיפור ההישרדות[34]. במחקר ZO-FAST, נמצא שאצל חולות לאחר גיל המעבר, שטופלו בשלב מוקדם יותר לאחר האבחון ב-Zoledronic Acid בשילוב עם Letrozole הוארכה תוחלת החיים יותר, לעומת מתן התרופה בתקופה מאוחרת יותר לאחר האבחון[35].

במחקר אחר, NSABP-B34 ‏(National Surgical Adjuvant Breast and Bowel Project), מתן Clodronate האריך את משך הזמן עד להישנות המחלה בקרב חולות שגילן מעל 50‏[36].

בניגוד למחקרים הקודמים, במחקר AZURE נצפה שמתן Zoledronic Acid בכל קבוצות הנשים לא שיפרה את הזמן ללא מחלה, אך בקרב נשים שהיו לפחות 5 שנים לאחר גיל המעבר, מתן Zoledronic Acid שיפר את הזמן ללא מחלה וההישרדות[37].

פרוגנוזה

ביטוי של קולטני האסטרוגן והפרוגסטרון הוא כלי לניבוי פרוגנוסטי של סרטן שד פולשני. אצל חולות סרטן שד עם ביטוי חיובי לקולטני אסטרוגן ו/או פרוגסטרון, נצפתה תגובה של המחלה לטיפול ההורמונלי. ההגדרה של סרטן שד עם קולטנים להורמונים חיוביים, היא סרטן שד המבטא קולטני אסטרוגן ו/או קולטני פרוגסטרון ביותר מ-1% מהתאים שנמצאו בבדיקת מעבדה, בשיטת Immunohistochemistry אשר מכמתת את נוכחות חלבון הקולטן בתאי הגידול. שיעור התגובות החיוביות של קולטני האסטרוגן והפרוגסטרון שונה בגילאים שונים, כאשר שיעורן גבוה יותר בחולות המבוגרות יותר.

מדד השגשוג 67-Ki הוא סמן גרעיני המעיד על פרוגנוזה גרועה יותר, כאשר הערך שלו עולה על 14%‏[38]. מחקרים מראים ששינויים בביטוי ה-67-KI לאחר טיפול הורמונלי טרום-ניתוחי, יכולים לנבא פרוגנוזה ארוכת טווח[39],[40].

פרט לביטוי הקולטנים השונים ולמדד השגשוג, יש מאפיינים נוספים החשובים לפרוגנוזה של החולה: גיל החולה (בזמן האבחנה), גודל הגידול, דרגת ההתמיינות, מעורבות של קשרי הלימפה וחדירה לכלי דם ולימפה.

ביבליוגרפיה

  1. Goldhirsch A, et al. Strategies for subtypes-dealing with the diversity of breast cancer: highlights of the St. Gallen International Expert Consensus on the Primary Therapy of Early Breast Cancer 2011. Ann Oncol. 2011 Aug;22(8): 1736-47.
  2. S0rlie T, et al. Gene expression patterns of breast carcinomas distinguish tumor subclasses with clinical implications. Proc Natl Acad Sci USA. 2001 Sep: 98(19); 10869-74.
  3. Sotiriou C, Pusztai L, et al. Gene-expression signatures in breast cancer. N Engl J Med. 2009 Feb;360(8):790-800.
  4. Cui X, et al. Biology of progesterone receptor loss in breast cancer and its implications for endocrine therapy. J Clin Oncol. 2005 Oct;23(30):7721-35.
  5. Perou CM, et al. Molecular portraits of human breast tumours. Nature. 2000 Aug;406(6797):747-52.
  6. Creighton CJ. The molecular profile of luminal B breast cancer. Biologies. 2012;6:289-97. Epub 2012 Aug 24.
  7. Ignatiadis M, et al. Gene modules and response to neoadjuvant chemotherapy in breast cancer subtypes: a pooled analysis. J Clin Oncol. 2012 Jun;30(16):1996-2004. Epub 2012 Apr 16.
  8. Rouzier R, et al. Breast cancer molecular subtypes respond differently to preoperative chemotherapy. Clin Cancer Res. 2005 Aug;11(16):5678-85.
  9. Gnant M, Flipits M, Mlineritsch B, et al. Clinical validation of the PAM50 risk of recurrence (ROR) score for predicting residual risk of distant-recurrence (DR) after endocrine therapy in postmenopausal women with ER+ early breast cancer (EBC): An ABCSG study [abstract]. Cancer Res. 2012;72(Sup.3):P2-10-02.
  10. SotiriouC, et al. Gene expression profiling in breast cancer: understanding the molecular basis of histologic grade to improve prognosis. J Natl Cancer Inst. 2006 Feb;98(4):262-72.
  11. Ma XJ, et al. A five-gene molecular grade index and H0XB13:IL17BR are complementary prognostic factors in early stage breast cancer. Clin Cancer Res. 2008 May;14(9):2601-8.
  12. Filipits M, et al. A new molecular predictor of distant recurrence in ER-positive, HER2-negative breast cancer adds independent information to conventional clinical risk factors. Clin Cancer Res. 2011 Sep; 17(18):6012-20. Epub 2011 Aug 1.
  13. Dubsky P, et al. EndoPredict improves the prognostic classification derived from common clinical guidelines in ER-positive, HER2-negative early breast cancer. Ann Oncol. 2013 Mar;24(3):640-7.
  14. ClinicalTrials.gov [Internet]. Bethesda (MD): National Library of Medicine (US). Identifier NCT00310180, Hormone Therapy With or Without Combination Chemotherapy in Treating Women Who Have Undergone Surgery for Node-Negative Breast Cancer (The TAILORx Trial); 2006 Mar; Available from: http:// clinicaltrials.gov/show/NCT00310180
  15. Rutgers E, et al. The EORTC 10041/BIG 03-04 MINDACT trial is feasible: results of the pilot phase. Eur J Cancer. 2011 Dec; 47(18):2742-9. Epub 2011 Nov 1.
  16. Paik S, et al. Gene expression and benefit of chemotherapy in women with node-negative, estrogen receptor-positive breast cancer. J Clin Oncol. 2006 Aug; 24(23): 3726-34. Epub 2006 May 23.
  17. Albain KS, et al. Prognostic and predictive value of the 21-gene recurrence score assay in postmenopausal women with node-positive, oestrogen-receptor-positive breast cancer on chemotherapy: a retrospective analysis of a randomised trial. Lancet Oncol. 2010 Jan;11(1):55-65. Epub 2009 Dec 10.
  18. 18.0 18.1 Small G. W, et al Mitogen-activated protein kinase phosphatase-1 is a mediator of breast cancer chemoresistance. Cancer Res. 2007 May;67(9):4459-66.
  19. de Azambuja E, et al. Ki-67 as prognostic marker in early breast cancer: a meta-analysis of published studies involving 12,155 patients. Br J Cancer. 2007 May;96(10):1504-13. Epub 2007 Apr 24.
  20. Ellis MJ, et al. Letrozole inhibits tumor proliferation more effectively than tamoxifen independent of HER1/2 expression status. Cancer Res. 2003 Oct;63(19):6523-31.
  21. Dowsett M, et al. Prognostic value of Ki67 expression after short-term presurgical endocrine therapy for primary breast cancer. J Natl Cancer Inst. 2007 Jan;99(2):167-70.
  22. Hu Z, et al. The molecular portraits of breast tumors are conserved across microarray platforms. BMC Genomics. 2006 Apr;7:96.
  23. Davies C, Godwin J, Gray R, et al. Relevance of breast cancer hormone receptors and other factors to the efficacy of adjuvant tamoxifen: patient-level meta-analysis of randomised trials. Lancet. 2011 Aug;378(9793):771-84. Epub 2011 Jul 28.
  24. Davies C, Pan H, Godwin J, et al. Long-term effects of continuing adjuvant tamoxifen to 10 years versus stopping at 5 years after diagnosis of oestrogen receptor-positive breast cancer: ATLAS, a randomised trial. Lancet 2013 Mar;381(9869):805-16.
  25. ClinicalTrials.gov [Internet]. Bethesda (MD): National Library of Medicine (US). Identifier NCT00003678, Tamoxifen in Treating Women With Breast Cancer (The aTTom Trial); 1999 Nov [Last updated 2007 Mar]; Available from: http://clinicaltrials.gov/show/ NCT00310180
  26. Goss PE, et al. A randomized trial of letrozole in postmenopausal women after five years of tamoxifen therapy for early-stage breast cancer. N Engl J Med. 2003 Nov;349(19): 1793-802. Epub 2003 Oct 9.
  27. Jakesz R, et al. Extended adjuvant therapy with anastrozole among postmenopausal breast cancer patients: results from the randomized Austrian Breast and Colorectal Cancer Study Group Trial 6a. J. Natl Cancer Inst. 2007 Dec;99(24): 1845-53. Epub 2007 Dec 11.
  28. Mamounas ER. et al. Benefit from exemestane as extended adjuvant therapy after 5 years of adjuvant tamoxifen: intention-to-treat analysis of the National Surgical Adjuvant Breast and Bowel Project B-33 trial. J Clin Oncol. 2008 Apr; 26(12): 1965-71. Epub 2008 Mar 10.
  29. ClinicalTrials.gov [Internet]. Bethesda (MD): National Library of Medicine (US). Identifier NCT01249456, Safety and Efficacy Study of Femara (Letrozole) as an Extended Adjuvant Treatment in Breast Cancer Patients; 2010 Nov [Last updated 2011 Jun]; Available from: http://clinicaltrials.gov/ct2/show/NCT01249456
  30. ClinicalTrials.gov [Internet]. Bethesda (MD): National Library of Medicine (US). Identifier NCT00754845, Letrozole in Treating Women With Primary Breast Cancer Who Have Received 5 Years of Aromatase Inhibitor Therapy (MA17R); 2008 Sep [Last updated 2014 Feb]; Available from: http://clinicaltrials.gov/ct2/ show/NCT00754845
  31. ClinicalTrials.gov [Internet]. Bethesda (MD): National Library of Medicine (US). Identifier NCT00382070, Letrozole in Treating Postmenopausal Women Who Have Received Hormone Therapy for Hormone Receptor-Positive Breast Cancer (NSABP B-42); 2006 Sep [Last updated 2013 Oct]; Available from: http:// clinicaltrials.gov/ct2/show/NCT00382070
  32. Roodman GD. Mechanisms of bone metastasis. N Engl J Med. 2004(Apr);350(16): 1655-64.
  33. Coleman R, et al. Effects of bone-targeted agents on cancer progression and mortality. J Natl Cancer Inst. 2012 Jul;104(14):1059-67.
  34. Gnant M, et al. S1-2: Long-term follow-up in ABCSG-12: significantly improved overall survival with adjuvant zoledronic acid in premenopausal patients with endocrine-receptor-positive early breast cancer [abstract]. Cancer Res. 2011 ;24 (Suppl. 3):S1-S2.
  35. Coleman R, et al. Zoledronic acid (zoledronate) for postmenopausal women with early breast cancer receiving adjuvant letrozole (ZO-FAST study): final 60-month results. Ann. Oncol. 2013 Feb;242):398-405. Epub 2012 Oct 9.
  36. Paterson AH, et al. Oral clodronate for adjuvant treatment of operable breast cancer (National Surgical Adjuvant Breast and Bowel Project protocol B-34): a multicentre, placebo-controlled, randomised trial. Lancet Oncol. 2012 Jul; 13(7)1734-42. Epub 2012 Jun 14.
  37. Coleman RE, et al. Breast-cancer adjuvant therapy with zoledronic acid. N Engl J Med. 2011 Oct 13;365(15):1396-40
  38. PaikS, et al. A multigene assay to predict recurrence of tamoxifen-treated, node-negative breast cancer. N Engl J Med. 2004 Dec;351(27):2817-26. Epub 2004 Dec 10.
  39. van't Veer LJ, et al. Gene expression profiling predicts clinical outcome of breast cancer. Nature. 2002 Jan;415(6871 ):530-36.
  40. Parker JS, et al. Supervised risk predictor of breast cancer based on intrinsic subtypes. J Clin Oncol. 2009 Mar;27(8):1 160-7. Epub 2009 Feb 6.

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר קרן דרומאה - רופאה בכירה במרפאת השד, מנהלת טיפול יום אונקולוגי המערך האונקולוגי, הקריה הרפואית רמב"ם, חיפה



פורסם בכתב העת "במה", ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה, אוקטובר 2014, גיליון מסי 20