מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

אי ספיקת לב - Congestive heart failure

מתוך ויקירפואה

אי ספיקת לב
Congestive Heart Failure
Heart failure.jpg
שמות נוספים Heart Failure
Congestive Cardiac Failure
ICD-10 Chapter I 50.
ICD-9 428.0
MeSH D006333
יוצר הערך ד"ר מיקי בורשטיין
 

אי ספיקת הלב היא מחלה המתפשטת והולכת בעולם המערבי. בארה"ב חיים למעלה מ-5 מיליון אמריקאים הסובלים מאי ספיקת הלב, וכחצי מיליון נוספים מצטרפים אליהם מדי שנה. במדינות אירופה יש כ-15 מיליון חולי אי ספיקת הלב, ועוד כמספר הזה חולים אסימפטומטיים עם ירידה בתפקוד החדר השמאלי, ובסה"כ מדובר בכ-4% מהאוכלוסייה.

שכיחות המחלה עולה משמעותית עם הגיל, ובגילאים 70-80 מגיעה כדי 10-20%. הסיבה לעלייה התלולה בשכיחות ובהיארעות המחלה נובעת מההתקדמות הרבה שחלה בטיפול בחולים עם אוטם שריר הלב', ומהזדקנות האוכלוסייה.

אי ספיקת הלב היא מחלה קשה, והפרוגנוזה של החולים אינה טובה: 50% מהחולים נפטרים בתוך 4 שנים. בקרב החולים המאושפזים עקב אי ספיקת הלב, כ- 40% נפטרים או מאושפזים פעם נוספת בתוך שנה. בשנת 2004 נפטרו מאי ספיקת הלב יותר חולים מאשר מסרטן הריאה, מסרטן השד, מסרטן הערמונית ומ- HIV ביחד. בין השנים 1995-2004 התמותה מאי ספיקת הלב עלתה ב- 28%, לעומת ירידה של 2% בתמותה הכללית.

נתונים אלה הביאו להכרה כי אי ספיקת הלב היא כיום מגיפה עולמית.

ערך זה מהווה סקירה קצרה על אי ספיקת הלב, תוך דגש על דרכי הטיפול העיקריות במחלה. הסקירה מבוססת על התוויות קליניות מעודכנות לאי ספיקת הלב שהוציאו בשנת 2009 האיגודים האמריקאים למחלות לב ACC-AHA, ועל הנחיות האיגוד האירופאי כפי שעודכנו בשנת 2008.

הסקירה עוסקת בטיפול בחולה הכרוני, ואינה עוסקת בטיפול בחולה החריף.

קליניקה

אי ספיקת הלב היא תסמונת קלינית מורכבת, הנגרמת כתוצאה מהפרעה מבנית ותפקודית ביכולת המילוי וההתרוקנות של החדר השמאלי.

האבחנה של אי ספיקת הלב נעשית עפ"י התסמינים האופייניים למחלה, וממצאים בבדיקה פיסיקלית ובבדיקות העזר. התסמינים האופייניים למחלה הם: קוצר נשימה ועייפות המגבילים את יכולתו של החולה לבצע מאמץ, וכן צבירת נוזלים אשר גורמת לגודש ריאתי ולבצקת היקפית. שני הדברים גם יחד מגבילים את יכולת התפקוד ואת איכות החיים של החולה.

הממצאים האופייניים בבדיקה פיסיקלית כוללים:

בכל החולים ניתן למצוא עדות אובייקטיבית לבעיה מבנית או תפקודית של הלב במנוחה:

  • לב מוגדל
  • קול ממצאים באקו
  • עלייה ברמת הפפטידים הנתריורטיים

אי ספיקת הלב יכולה להיגרם כתוצאה מירידה בתפקוד הסיסטולי של החדר השמאלי, ירידה בתפקוד הדיאסטולי של החדר השמאלי, או שילוב של השניים. כמחצית החולים סובלים מאי ספיקת הלב עם תפקוד שמור של החדר השמאלי Heart Failure with Preserved Ejection Fraction - HFPEF.

קיימת חלוקה מקובלת של המחלה ל-4 דרגות חומרה (מ-A עד D). חולים סימפטומטיים נמצאים בדרגת חומרה C או D, ולגביהם קיימת חלוקה ל-4 דרגות תפקודיות (NYHA I-IV). טבלה מס' 1 מפרטת את דרגות החומרה השונות באי ספיקת הלב.


טבלה 1: אי ספיקת הלב - דרגות לחומרת המחלה
חומרת המחלה דרגה תפקודית
Stage A
חולים אסימפטומטיים עם מחלות רקע כגון CAD, HT, DM, ללא שינוי במבנה או בתפקוד החדר השמאלי
Stage B
חולים אסימפטומטיים עם LVH או הפרעה בתפקוד חדר שמאל
Stage C
חולים סימפטומטיים עם אס"ק הלב על רקע מחלת לב ידועה

NYHA I - ללא קוצר נשימה במאמץ
NYHA II - קוצר נשימה במאמץ רגיל
NYHA III - קוצר נשימה במאמץ קל
NYHA IV - קוצר נשימה במנוחה

Stage D
חולים סימפטומטיים עם אס"ק לב רפרקטורית לטיפול

NYHA I - ללא קוצר נשימה במאמץ
NYHA II - קוצר נשימה במאמץ רגיל
NYHA III - קוצר נשימה במאמץ קל
NYHA IV - קוצר נשימה במנוחה

אטיולוגיה

הסיבות האטיולוגיות השכיחות ביותר לאי ספיקת הלב הן:

יתר לחץ-דם כרוך לעיתים קרובות ב-LVH, ובאי ספיקת לב עם תפקוד שמור של חדר שמאל.

מחלת לב איסכמית ואוטם בשריר הלב מהווים סיבה מרכזית להופעה של אי ספיקת הלב.

קרדיומיופתיות מהוות סיבה אטיולוגית נוספת, ובעיקר קרדיומיופתיה מורחבת (DCM) וקרדיומיופתיה היפרטרופית (HCM). בשכיחות נמוכה יותר נמצאות קרדיומיופתיות נוספות כגון רסטריקטיבית (RCM), ARVC ומיוקרדיטיס.

קיימות סיבות רבות נוספות לאי ספיקת הלב, ביניהן: סוכרת, אלכוהול, טיפול תרופתי (בעיקר ציטוטוקסיקה), מחלות אינפילטרטיביות ודלקתיות של שריר הלב, יתר לחץ-דם ריאתי, שימוש לא מבוקר בחוסמי בטא, תרופות אנטיאריתמיות וחוסמי תעלות סידן, שימוש בקוקאין, מחלות של בלוטת התריס והאדרנל, HIV, וקרדיומיופתיה שלאחר לידה.

Cardiac Remodeling

כל הפרעה קלה במבנה או בתפקוד של החדר שמאלי יכולה להוביל לשינוי מתמשך במבנה ובגיאומטריה של החדר השמאלי, שינויים המכונים בשם Cardiac Remodeling. בשלבים הראשונים החולה הוא אסימפטומטי, אך עם הזמן תהליכים אלה גורמים להיפרטרופיה ודילטציה, לאי ספיקת המסתם המיטראלי, ולהחמרה הדרגתית בתפקוד החדר השמאלי. תהליכים אלה מלווים גם בשינויים נוירו-הורמונליים עם עלייה ברמות נוראפינפרין, אנגיוטנסין II, אלדוסטרון, אנדותלין, וואזופרסין וציטוקינים שונים. כל אלה גורמים לצבירה של נתרן, לעלייה בתנגודת הפריפרית, ולהכבדה נוספת על הלב השמאלי הכושל.

אי ספיקת הלב היא, אם-כן, מחלה פרוגרסיבית. התערבות טיפולית בשלבים המוקדמים של המחלה יכולה למנוע את החמרתה, ואת ההידרדרות הקלינית של החולים.

אבחנה

  • אנמנזה מפורטת ובדיקה גופנית - דגש על שימוש בתרופות, אלכוהול וכימותרפיה
  • הערכה תפקודית - היכולת של החולה לבצע פעולות יומיומיות
  • הערכה מעבדתית בסיסית - ס.ד., שתן, אלקטרוליטים, ת. כליות, ת. כבד, גלוקוז, ליפידים, TSH.
  • א.ק.ג. צילום חזה ואקוקרדיוגרפיה.
  • יש לשקול צנתור כלילי בחולים עם תעוקת חזה ו/או עדות לאיסכמיה משמעותית.
  • בדיקות נוספות ניתן לבצע לפי הקשר קליני ספציפי.
  • מדידה של Natiuretic Peptides (BNP או NT-ProBNP) יכולה לסייע בהערכה של חומרת המחלה והסיכון.

טיפול

הטיפול בחולה עם אי ספיקת הלב כולל תחומי טיפול כלליים, טיפול תרופתי משולב, וטיפולים מתקדמים שונים.

טיפול כללי

תזונה

לכל החולים יש להמליץ על כלכלה דלת נתרן, בהתאם למצבו הקליני של החולה. יש להימנע משתייה מופרזת של אלכוהול - לאלכוהול השפעה אינוטרופית שלילית, הוא מעלה את לחץ הדם, ואף יכול לגרום להפרעות קצב. חולים עם היפונתרמיה על רקע טיפול דיורטי יש להגביל בשתייה (1.5-2.0 ליטר ליממה). יש להקפיד על תזונה נבונה והגעה למשקל גוף תקין. מחקרים שונים בחולים עם אי ספיקת הלב לא הוכיחו את יעילות השימוש בתוספי מזון שונים, ובכללם: Coenzyme Q-10, טאורין ונוגדי חמצון.

הפסקת עישון
חיסונים

מומלץ לכל חולה להתחסן כנגד דלקת ריאות פנוימוקוקלית, וכנגד שפעת עונתית.

אימון גופני

מחקרים הוכיחו כי בחולים עם אי ספיקת הלב אימון גופני מפחית סימפטומים, משפר יכולת תפקודית ואיכות חיים. התוצאות הקליניות הושגו באמצעות אימון מובנה שהביא את החולה ל- 40%-70% מיכולת המאמץ המקסימלית למשך 20-45 דקות, 3-5 פעמים בשבוע. המכונים לשיקום הלב מהווים מסגרת מקצועית המאפשרת לחולים לבצע פעילות גופנית מובנית תחת השגחה רפואית. חולים עם אי ספיקת לב בדרגה II-III זכאים ל-9 חודשי פעילות במכון לשיקום הלב ללא תשלום, ול-9 חודשי פעילות נוספים דרך הביטוח המשלים בהשתתפות עצמית סמלית.

אקלים

על החולים להימנע מעלייה לגובה מעל 1500 מ', ומשהות באקלים חם ולח במיוחד.

דיכאון

כ-20% מהחולים עם אי ספיקת הלב סובלים מדיכאון. הדיכאון בחולים אלו כרוך בתחלואה ותמותה מוגברים, ומחייב התייחסות אבחונית וטיפולית.

הפרעות שינה

הפרעות שינה אף הן שכיחות בקרב חולים עם אי ספיקת הלב, וכרוכות בסיכון מוגבר לתחלואה ולתמותה. יש להמליץ לחולים על הפסקת עישון, הורדה במשקל, ולהיוועץ במידת הצורך במעבדת השינה.

בעיות בתפקוד המיני

בעיות בתפקוד מיני שכיחות בקרב חולי אי ספיקת הלב, על רקע המחלה היסודית, מחלות הרקע והטיפול התרופתי. לחולים עם איסכמיה במאמץ ניתן להמליץ על שימוש בניטרוגליצרין לפני הפעילות. ניתן להיעזר ב- PDE-5 Inhibitors אך השימוש בהן חייב להיעשות בזהירות, ותוך התחשבות ביכולת המאמץ של החולה. תרופות אלה מפחיתות לחץ ריאתי, אך אינם חלק מהטיפול המקובל באי ספיקת הלב, ואין להשתמש בהן בשילוב עם ניטראטים.

טיפול מיטבי במחלות רקע

יש להקפיד על איזון מיטבי של לחץ הדם, איזון מיטבי של מחלת הסוכרת, ושליטה מיטבית בקצב הלב בחולים עם פרפור פרוזדורים, הפרעות קצב אחרות או הפרעות הולכה. יש לאזן את תפקוד בלוטת התריס, ולטפל בגורמי הסיכון הנוספים למניעה של מחלת לב כלילית וטרשת העורקים.

יש לשקול רה-וסקולריזציה (CABG או PCI) בחולים עם אי ספיקת לב שיש להם עדות למחלה קורונרית משמעותית. ניתן להעריך את רזרבה קורונרית באמצעות מיפוי לב, או להעריך את חיות השריר (Viability) באמצעות מיפוי, CT או MRI.

אנמיה שכיחה בחולי אי ספיקת הלב (10-20% מהחולים), והשכיחות עולה עם חומרת המחלה. הסיבות לאנמיה הן מרובות, חלקן נובע מחסר ברזל או חסרים תזונתיים אחרים, ובחלקן מדובר באנמיה על רקע מחלה כרונית. האנמיה מודגשת במיוחד בחולים הסובלים גם מירידה בתפקוד הכלייתי. תיקון האנמיה מהווה נדבך חשוב בטיפול בחולים עם אי ספיקת הלב. חלק מהחולים זקוקים לתכשירי ברזל, כולל ברזל IV במידת הצורך. בחולים אחרים ניתן לטפל באריתרופואטין או דרבופואטין, ובמיוחד בחולים עם אי ספיקת כליות.

הטיפול התרופתי באי ספיקת הלב

אבני היסוד לטיפול התרופתי בחולי אי ספיקת הלב הן: חוסמי בטא, מעכבי ACE או ARB's ודיורטיקה. את הטיפול התרופתי יש להתחיל במינונים קטנים, תוך מעקב הדוק אחר החולה, ולהעלותו בהדרגה אחת ל- 2-4 שבועות עד להשגת מינון היעד התרופתי (Up-Dose Titration).

מעקב הדוק אחר משקל החולה, ערכי הדופק ולחץ הדם, כמות השתן היומית וערכי מעבדה בסיסיים - מהווה כלי עזר שימושי ויעיל להכוונת מינון התרופות, ולשינויים הנדרשים ברמה היומית. מעקב כזה יכול להתקיים על-ידי הרופא המטפל, או באמצעות המוקד לאי ספיקת הלב. מעקב ואיזון הדוקים מונעים אשפוזים חוזרים, ומשפרים את איכות החיים ואת היכולת התפקודית של החולים.

להלן התייחסות לקבוצות הטיפול העיקריות בחולי אי ספיקת הלב. טבלה מס' 2 מפרטת את מינוני התרופות העיקריות המשמשות לטיפול בחולי אי ספיקת הלב.

מעכבי ACE

מעכבי ACE משפרים סימפטומים של אי ספיקת הלב, מפחיתים את הסיכון לתמותה ולאשפוזים חוזרים, ומהווים נדבך מרכזי בטיפול בחולי אי ספיקת הלב. השימוש במעכבי ACE צריך להיות זהיר במיוחד בחולים עם ל.ד. סיסטולי נמוך (מתחת 80 ממ"כ), בחולים עם קריאטינין מעל 3, ובחולים עם רמות אשלגן מעל 5.5.

בחולים עם אי סבילות או רגישות למעכבי ACE ניתן לטפל ב- ARB's.

חוסמי בטא

חוסמי בטא מהווים אף הם נדבך מרכזי בטיפול בחולי אי ספיקת הלב, ולאורך זמן הם מביאים לשיפור סימפטומטי, להפחתה בתמותה ובאשפוזים חוזרים. יש להתחיל בטיפול מינון נמוך ולהעלות בהדרגה מדי 2-4 שבועות עד להשגת מינון המטרה.
הטיפול בחוסמי בטא מיועד לחולים שהם קלינית יציבים עם EF<40%, לחולים לאחר אוטם שריר הלב, לחולים סימפטומטיים עם NYHA II-IV, ולחולים תחת טיפול מיטבי ב- ACE/ARB.
אין לתת חוסמי בטא לחולי אסטמה, לחולים עם חסם עלייתי-חדרי בדרגה מתקדמת (ללא קוצב), או לחולים עם ברדיקרדיה מתחת 50 לדקה. COPD אינה התוויית נגד לטיפול.
עם התחלת הטיפול ייתכנו תופעות של חולשה כללית וצבירת נוזלים, שבדרך כלל נעלמות עם המשך הטיפול. תופעות של ברדיקרדיה סימפטומטית, או חסם עלייתי חדרי מדרגה 2 ומעלה, מחייבות הפחתה במינון חוסמי הבטא.

דיורטיקה

לטיפול הדיורטי יש ההשפעה המהירה ביותר על חולים עם סימפטומים של אי ספיקת הלב. טיפול דיורטי נדרש בכל החולים עם עדות קלינית לצבירת נוזלים, וברוב החולים שהיתה להם צבירת נוזלים בעבר. תרופת הבחירה ברוב החולים היא פוסיד, ואת המינון יש להתאים לעודף הנוזלים כפי שבא לידי ביטוי בשינויים במשקל החולה, בגודש הוורידי הצווארי, ובחומרת הבצקת ההיקפית. הטיפול בפוסיד מחייב מעקב אחר שינויי אלקטרוליטים והתפקוד הכלייתי. את הטיפול הדיורטי יש לשלב בכלכלה דלת נתרן (3-4 גר' ליום). יש להימנע משימוש ב- NSAID שמעכבות את האפקט הדיורטי של הטיפול.

Aldosterone Antagonists

לחולים סימפטומטיים עם NYHA III-IV בנוכחות EF<35%, ולמרות טיפול תרופתי מיטבי בחוסמי בטא, מעכבי ACE ודיורטיקה, ניתן להוסיף טיפול בנוגדי אלדוסטרון. בחולים אלו יש לעקוב באופן הדוק אחר התפקוד הכלייתי ורמות האשלגן, במיוחד בשילוב עם מעכבי ACE או ARB's. בכל מקרה, אין לשלב תרופות מכל שלוש הקבוצות בו זמנית.

דיגוקסין

השימוש בדיגוקסין בחולים עם אי ספיקת הלב משפר סימפטומים, משפר את תפקוד החדר השמאלי, משפר יכולת תפקודית ואיכות חיים, אך אינו משפר Survival. עם זאת, השימוש בדיגוקסין כרוך בעלייה בהיקף האשפוזים, ובעלייה באירועים הקרדיו-וסקולריים. יש מקום לטיפול בדיגוקסין בחולים סימפטומטיים בקצב סינוס עם EF<40% שהגיעו למינון מיטבי של ACE/ARB, חוסמי בטא ודיורטיקה, וכן בחולים עם פרפור פרוזדורים לצורך שליטה על הקצב החדרי. אין מקום לשימוש בדיגוקסין בחולים בקצב סינוס עם ירידה בתפקוד של חדר שמאל, ללא סימפטומים קודמים של אי ספיקת הלב.

ניטראטים

השימוש בניטראטים בחולי אי ספיקת הלב יכול לשפר קוצר נשימה לילי ויכולת מאמץ שהם סימפטומטיים למרות טיפול תרופתי מיטבי. ניתן לשלב ניטראטים עם הידרלזין, להשגת וזודילטציה וורידית ועורקית משולבת.

אספירין

אין הוכחה כי שימוש באספירין מפחית אירועים איסכמיים בחולי אי ספיקת הלב. לאור דיווחים כי אספירין מפחית את ההשפעה התרפויטית של מעכבי ACE, השימוש באספירין למניעת אירועים איסכמיים בחולי אי ספיקת הלב שנוי במחלוקת.

קומדין

טיפול בקומדין נדרש בחולים עם פרפור פרוזדורים (כרוני או התקפי), וכן בחולים עם עדות לקריש בחדר השמאלי או בעליות.

טיפול תוך ורידי אינטרמיטנטי בחולה הכרוני

מתן פוסיד תוך-ורידי יכול לשפר את האפקט הדיורטי של התרופה. שימוש אינטרמיטנטי בתרופות אינוטרופיות חיוביות (כגון דובוטמין או מילרינון) אינו מומלץ כטיפול לטווח ארוך בחולה הכרוני. שימוש אפשרי בתרופות חדשות כגון Neseritide או Vasopressin Receptor Antagonists בחולה הכרוני נמצא בשלבים של מחקר קליני מבוקר.

ACE Inhibitors

Captopril
Enalapril
Lisinopril
Ramipril

ARB's

Candesartan
Losartan
Valsartan

Aldosterone Antagonists

Spironolactone
Eplerenone

Beta Blockers

Bisoprolol
Carvedilol
Metoprolol succinate







טבלה 2: טיפול תרופתי באי-ספיקת הלב
Maximal dose Initial Daily Dose Drug
50 mg X3 6.25 mg x3 Captopril
10-20 mg x2 2.5 mg x2 Enalapril
20-40 mg x1 2.5-5 mg x1 Lisinopril
10 mg x1 1.25-2.5 mg x1 Ramipril
32 mg x1 4-8 mg x1 Candesartan
50-100 mg x1 25-50 mg x1 Losartan
160 mg x2 20-40 mg x2 Valsartan
25 mg x1-2 12.5-25 mg x1 Spironolactone
50 mg x1 25 mg x1 Eplerenone
10 mg x1 1.25 mg x1 Bisoprolol
25 mg x2‏50 mg x2 for Pts > 85 Kg 3.125 mg x2 Carvedilol
200 mg x1 12.5-25 mg x1 Metoprolol succinate
0.25 mg x1 0.125 mg x1 Digoxin


Lower doses needed for Pts >70 yrs or with Renal Failure or Low Body Mass.

השימוש ב-ICD ו-CRT

ICD

חולים עם אי ספיקת הלב נמצאים בסיכון מוגבר להפרעות קצב חדריות ולמוות פתאומי. ICD מפחית תמותה בחולים שעברו אירוע של דום לב ,או אירועים של טכיקרדיה חדרית סימפטומטית מתמשכת. השימוש ב- ICD מתאים לחולים עם קרדיומיופתיה איסכמית, בנוכחות LVEF<30% ודרגה תפקודית טובה (NYHA I), אם חלפו לפחות 40 יום לאחר האוטם (Class IIa). ניתן לשקול שימוש ב- ICD בחולים עם קרדיומיופתיה לא-איסכמית בנוכחות LVEF<30% ודרגה תפקודית טובה. השימוש ב- ICD מיועד לחולים שיש להם תוחלת חיים ואיכות חיים סבירה למשך שנה לפחות.

CRT 
Cardiac Re-Synchronization Therapy

התכווצות לא סינכרונית של חדרי הלב גורמת לירידה במילוי החדרי, לירידה בכוח ההתכווצות ובלחץ ההתכווצות של החדר, ולהחמרה באי הספיקה המיטראלית. ניתן למנוע תופעות אלו באמצעות קיצוב סינכרוני בו זמני של שני חדרי הלב. ניתן לשלב טיפול של CRT עם ICD באמצעות קוצב דו-חדרי שהוא גם דפיברילטור (CRT-D). טיפול ב- CRT מפחית תמותה, מפחית אירועים קרדיאליים ואשפוזים חוזרים. הטיפול משפר סימפטומים של אי ספיקת הלב, ומשפר יכולת תפקודית ואיכות חיים. טיפול ב- CRT מומלץ לחולי אי ספיקת הלב עם EF<35%, סימפטומטיים (NYHA III-IV) למרות טיפול תרופתי מיטבי, ו-QRS>120 msec.

טיפולים נוספים בחולה הכרוני

השתלת לב

חולים מתאימים עם אי ספיקת לב סופנית ניתן להפנות למרכז השתלות לצורך השתלת לב.

External Counterpulsation

טיפול באמצעות שרוולים המונחים על הגפיים, שמתנפחים ומשתחררים באופן סינכרוני לפעילות הלב. הטיפול מיועד לחולים עם Intractable Angina Pectoris. לגבי אי ספיקת הלב קיימים דיווחים מעטים בספרות, ואין עדיין נתונים מספיקים שיאפשרו להמליץ על טיפול זה באופן שגרתי בחולים אלו.

LV Assist Device - LVAD

השימוש ב-LVAD מיועד לחולים עם אי ספיקת לב סופנית לצורך הארכת חיים לקראת השתלת לב, וכן בחולים עם אי ספיקת לב אקוטית על רקע מיוקרדיטיס.

אי ספיקת לב בחולים עם Normal Ejection Fraction

אחוז הולך וגדל של חולים סובלים מאי ספיקת הלב עם תפקוד סיסטולי שמור של חדר שמאל (HFPEF). חולים אלה סובלים מהפרעה בתפקוד הדיאסטולי. בחלק מהחולים מתוארת גם הפרעה בהיענות של כלי הדם, ונטייה לצבירת נוזלים. בחלק מהחולים ניתן לאבחן יתר לחץ-דם, LVH, או קרדיומיופתיות שונות. גם ממצאים כגון הרחבת העליות, [הסתיידות של טבעת המסתם המיטראלי (MAC]], או Aortic Sclerosis שכיחים בחולים אלה. הטיפול בחולים עם HFPEF הינו סימפטומטי באמצעות דיורטיקה, שליטה בקצב הלב (בעיקר בחולים עם פרפור פרוזדורים), ושליטה טובה על ערכי לחץ הדם.

End of life

בשלבים מתקדמים של אי ספיקת הלב, יש מקום לשקול מעבר לטיפול פליאטיבי או מעבר להוספיס, ולשוחח על הנושא עם החולה ועם משפחתו. שירות של הוספיס יכול לאפשר גם טיפול תוך ורידי מתמשך, ושימוש נבון באופיאטים. הטיפול במסגרת זו מקל על תסמיני המחלה, מקל על סבלו של החולה, ומשפר את איכות החיים של החולה ושל בני משפחתו. בחולים מתאימים יש מקום לדון על נטרול הפעילות של ה- ICD.

טיפול - סיכום

הטיפול בחולה הכרוני עם אי ספיקת הלב הינו מורכב, ומחייב שיתוף פעולה הדוק של הרופא המטפל, הקרדיולוג המייעץ, האחיות בקהילה, הדיאטנית, העו"ס, ומוקד אי ספיקת הלב, שמלווים את החולה ומשפחתו. ניטור ומעקב הדוק ומתמשך אחר החולה יכול לשפר את האיזון התרופתי, לשפר את היענות החולה לטיפול, לשפר את היכולת התפקודית ואת איכות החיים של החולה, ולמנוע אשפוזים חוזרים ותמותה.


דגלים אדומים

ביבליוגרפיה

  • Hunt SA et al: ACCF/AHA Practice Guideline: 2009 Focused Update Incorporated Into the ACC/AHA 2005 Guidelines for the Diagnosis and Management of Heart Failure in Adults. Circulation April 14, 2009.
  • Dickstein K et al: ESC Guidelines for the Diagnosis and Treatment of Acute and Chronic Heart Failure.

Eur Heart J doi: 10.1093/eurheartj/ehn 309 Eur J Heart Failure doi: 10.1016/j.ejheart.2008.08.005

  • Jessup M et al: 2009 Focused Update: ACCF/AHA Guidelines for the Diagnosis and Management of Heart Failure in Adults.

Circulation March 26, 2009.

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מיקי בורשטיין (יוצר\י הערך)


עמוד זה מפורסם תחת רישיון CC-BY-SA-3.0, בניגוד לשאר התכנים בוויקירפואה המפורסמים תחת רישיון אחר.