מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

גידולי מוח - הטיפול בפרכוסים - Brain tumors - management of seizures

מתוך ויקירפואה

גידולי מוח - הטיפול בפרכוסים
Brain tumors - management of seizures
יוצר הערך ד"ר אולג גרמן, פרופ' פסח שוורצמן
TopLogoR.jpg
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – אפילפסיה, גידול מוחי

גידול מוחי הוא אחד הגידולים הנפוצים בקרב מבוגרים. בארצות הברית שיעור ההיארעות השנתי של גידול ראשוני במוח הוא 7-19.1 מקרים ל- 100,000. גידול מוחי בילדים מהווה 15-25% מכלל הממאירויות באוכלוסיה זו ונמצא במקום השני בשכיחותו מבין הגידולים בהם, כאשר שיעור ההיארעות השנתי של גידול במערכת העצבים המרכזית בקרב ילדים הוא 3.6 מקרים ל- 100,000 [1]. פרכוסים עשויים להופיע משנית לגידול מוחי, ולטיפול בהם ולמניעתם חשיבות רבה באוכלוסיית חולים זו.

גידולים מוחיים ראשוניים וגרורתיים

הגידולים הראשוניים השכיחים של המוח הם גליומה (Glioma), מדולובלסטומה (Medulloblastoma), מנינגיומה (Meningioma), אדנומה בבלוטת יותרת המוח (Hypophyseal adenoma) ונוירומה אקוסטית (Acoustic neuroma):

  • גליומה: גליומה בעלת דרגת התמיינות נמוכה, כגון אסטרוציטומה (Astrocytoma), נפוצה יותר אצל צעירים, עם שיעור היארעות שנתי של 5.4 מקרים ל- 100,000. שיעור ההישרדות לחמש שנים לאחר ניתוח הוא 0-25%, עם משך חיים ממוצע של 6-8 שנים. גליומה בדרגת התמיינות גבוהה, כגון אסטרוציטומה אנפלסטית (Anaplastic astrocytoma) או גליובלסטומה רב-צורנית (Glioblastoma multiforme), נפוצה יותר בגילאים 40-50 לחיים, עם שיעור הישרדות לחמש שנים של 2-16% לאחר טיפול הכולל כריתה והקרנות [2].
  • מדולובלסטומה: גידול המשתייך לקבוצת הגידולים הנוירואקטודרמלים הפרימיטיביים (Primitive neuroectodermal tumor), אשר מהווה 7-8% מכלל גידולי המוח בקרב מבוגרים וכ- 30% מגידולי המוח אצל ילדים. הגידול יכול להופיע בכל הגילאים, אך נפוץ יותר אצל ילדים (3/4 מהמקרים מתגלים בילדים, גיל ממוצע 9 שנים). בכל שנה בארצות הברית מאובחנים כ- 350 מקרים חדשים של מדולובלסטומות, עם 1.5-2 מקרים ל- 100,000. הגידול תוקפני מאוד, שולח גרורות ב- 10-20% מהמקרים, ובדרך כלל המחלה חוזרת כשנתיים לאחר הטיפול. ההישרדות הממוצעת לחמש שנים עומדת על 60-80%, ותלויה במספר גורמים כגון גיל המטופל, זמן הופעת ההישנות (Recurrence) והתגובה לטיפול [3].
  • גידולי בלוטת יותרת המוח: לרוב שפירים, עם מגוון רחב של ביטויים קליניים עקב שינויים בייצור הורמוני הבלוטה. מהווים כ- 10-25% מכלל הגידולים במוח. שיעור התמותה הוא נמוך מאוד, עקב יעילות גבוהה בטיפולים הכירורגיים ובטיפולים ההורמונליים [4].
  • מנינגיומה: גידול שפיר עם שיעור היארעות שנתי של כשני מקרים ל- 100,000 בארצות הברית, נפוץ יותר אצל נשים לעומת גברים, גדל באיטיות ויכול לגרום לסיבוכים רבים ואף למוות. שיעור ההישרדות לחמש שנים הוא 73-94%. התחלואה עולה עם הגיל ונפוצה מאוד במדינות אפריקה [5].

יש להבדיל גידולים ראשוניים מגידולים גרורתיים, אשר מהווים את רוב הגידולים במוח. הגידולים הנפוצים ביותר השולחים גרורות למוח הם סרטן הריאות (17%), סרטן הכליה (10.5%), סרטן השד (5.2%) ומלנומה (8%) [6]. בארצות הברית, בכל שנה מאובחנים כ- 150,000 מקרים של גידולי מוח גרורתיים אצל 10-40% מהחולים עם גידול חוץ-מוחי כלשהו. נתיחות שבוצעו אצל חולים שנפטרו מגידולים שונים הראו כי ב- 18-24% מהחולים נמצאו גרורות תוך-גולגולתיות [1].

סיווג הגידולים

הגידולים מסווגים בהתאם לדרגת הממאירות, סוג התאים וגובה הפגיעה במוח. גידולים ממאירים גדלים במהירות רבה, חודרים לרקמות הסמוכות וגורמים להרס ולשיבוש התפקוד המוחי. לעומתם, גידולים שפירים גדלים באיטיות ולא חודרים לרקמות הסמוכות. עם זאת, גידול שפיר המתפתח במקום חיוני במוח יכול להוות סכנה לחיים, ולכן אינו שונה מגידול ממאיר. מכיוון שהמוח נמצא בתוך קופסה סגורה, כל תהליך תופס מקום מלווה בלחץ על הרקמות הבריאות והפרעה בניקוז נוזלי חוט השדרה, ובסופו של דבר, יוצר שיבוש בתפקודים שונים של המוח.

בהתאם לגודל הפגיעה מבחינים בשתי קבוצות:

  • גידולים הממוקמים מעל אוהל-המוחון (Supratentorial): מהווים 2/3 מגידולי המוח אצל מבוגרים.
  • גידולים הממוקמים מתחת לאוהל-המוחון (Infratentorial):‏ מהווים 2/3 מגידולי המוח אצל ילדים[1].

הסתמנות גידולים מוחיים

הסימנים הראשונים מופיעים בהתאם לקצב התפתחות הגידול, חדירתו לרקמות הסמוכות ומידת הלחץ על אזורים במוח הכוללים מרכזים חיוניים.

ברוב המקרים הסימנים אינם ייחודיים לגידולים מוחיים וכוללים כאבי ראש, בחילות, הקאות, חולשה כללית, אטקסיה (Ataxia) ושינויים בהתאם (Coordination). במקרים רבים, הסימנים הראשונים המופיעים יכולים להיות ירידה בחדות הראייה, בשמיעה, הפרעות בדיבור או שינויים תחושתיים בגפיים. בשלב מתקדם יותר יכולים להופיע חוסר הכרני (Cognitive), פרכוסים ושינוי ברמת ההכרה.

במקרים נדירים יש התפרצות חדה של סימנים דמויי שבץ מוחי בשל דימום תוך-גולגולתי, בייחוד בגרורות של גידולי ריאות, מלנומה וכוריוקרצינומה (Choriocarcinoma), או הופעה חדה של כאבי ראש, עילפון, שינוי במצב ההכרה, הקאות, אטקסיה או אפילו מוות פתאומי בשל חסימת ניקוז החדר השלישי על ידי גידול תוך-חדרי. כמו כן, עלייה חדה בלחץ התוך-גולגולתי עלולה לגרום למצב מסכן חיים, כגון בקיעה (Herniation) [1].

קיימים סימנים אופייניים בהתאם למיקום הגידול:

  • שינויים במצב הנפשי, ירידה בזיכרון, אפתיה (Apathy) ושינה ממושכת יכולים להצביע על גידול באונה המצחית (Frontal).
  • כאשר הגידול פוגע באזור רקתי (Temporal), עשויים להופיע שינויים רגשיים, הפרעות התנהגותיות ודפרסונליזציה (Depersonalization).
  • נוירומה אקוסטית מלווה בירידה מתקדמת בשמיעה, טנטון (Tinnitus) וחוסר שיווי משקל.
  • גידול בגומה האחורית (Posterior fossa) מלווה בעצבנות יתר, אטקסיה, כאב ראש והקאות.
  • גידולים מעל אוהל-המוחון אצל ילדים בדרך כלל מלווים בפרכוסים, רפיון פלג (Hemiparesis), הפרעות בדיבור וירידה הכרנית [1].

כאב ראש

אף שמקובל לחשוב שכאב ראש הוא התלונה העיקרית אצל חולים עם גידול במוח, בפועל הכאבים מופיעים בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, ורק ב- 50% מהחולים כאב ראש יהווה בעיה חמורה.

יש לקחת אנמנזה מפורטת אודות כאב הראש, תוך שימת דגש על הפרטים הבאים:

  • כאב ראש הוא התלונה העיקרית אצל ילדים עם גידולים תוך-מוחיים.
  • שכיח ביותר אצל חולים עם גידולים בגומה האחורית.
  • רוב החולים יסבלו מכאבי ראש לא מסוימים או מכאב ראש מתחי (Tension headache).
  • דגל אדום יהיה שינוי באופי כאבי הראש אצל אנשים עם כאבי ראש כרוניים או הופעת כאבים חדשים אצל אנשים מבוגרים או קשישים.
  • מיקום הכאב בדרך כלל מצביע על הצד הפגוע, אך לא על המיקום המדויק של הגידול במוח.
  • כאב הראש לרוב מחמיר בשעות הבוקר ויכול לחלוף במשך היום, ולעתים מלווה בהקאות או בחילות, עם החמרה בקימה משכיבה או בפעולת ולסלווה (Valsalva maneuver) [1].

פרכוסים

פרכוס יכול להיות סימן ראשון של גידול במוח. לרוב הפרכוסים הם מוקדיים (Focal) או כלליים (Generalised).

אופייניים פרכוסים על שם ג'קסון (Jacksonian pattern), בהם הפרכוסים מתחילים כמוקדיים בגפה אחת ומתפשטים לכל הגוף לפרכוס כללי.

פרכוסים מופיעים כסימן ראשון של גידול במוח בקרב 20-40% מהחולים. בעוד גידול גרורתי במוח שכיח יותר בהשוואה לגידול ראשוני במוח, הסיכוי לפתח פרכוסים בגידול גרורתי עומד על פחות מ- 10% [7].

טיפול

הטיפולים בגידול מוחי כוללים ניתוח, כימותרפיה (Chemotherapy), הקרנה, טיפול תסמיני עם מתן סטרואידים (Steroids) או נוגדי כפיון (Anticonvulsant) ושילובים של הטיפולים השונים.

טיפול כירורגי

באם ניתן לכרות את הגידול, ניתוח הוא הטיפול המועדף. בדרך כלל מקובל לשקול התערבות כירורגית בגידולים ראשוניים, אך יש מקום לניתוח גם בגידולים גרורתיים במוח, ואף כאשר מדובר במספר גרורות. הוכח שלטיפול כירורגי יש יתרון גדול מבחינת הישרדות ואיכות החיים בקרב חולים עם גידול גרורתי במוח שעברו אבחון מוקדם ונמצאו מתאימים מבחינת גיל, מחלות חוץ-מוחיות ומצב תפקודי [6][8][9].

היות ולא כל ניתוח בחולה עם גידול גרורתי במוח יכול להביא לתועלת ולשיפור הפרוגנוזה, יש לבחון את המצב בזהירות טרם קבלת ההחלטה, ולהביא בחשבון מספר קריטריונים. המדדים אשר יתמכו בביצוע ניתוח כוללים:

  • גיל מטופל פחות מ- 65 שנים.
  • ציון במבחן המצב התפקודי על שם קרנופסקי (Karnofsky performance status scale) גבוה מ-70.
  • גידול יחיד במוח.
  • היעדר גרורות מחוץ למערכת העצבים.
  • גודל הגידול קטן משלושה סנטימטרים.
  • גישה נוחה אל הגידול.
  • בקרה אחר מחלה חוץ-גולגולתית.
  • ללא מעורבות קרומי המוח הדקים (Leptomeningeal).


על מנת להעריך את הפרוגנוזה, סיווגה הקבוצה לטיפול הקרנתי ואונקולוגי (RTOG, ‏The Radiation Treatment Oncology Group) את החולים עם גידול גרורתי במוח לשלוש קבוצות:

  • בקבוצה עם הפרוגנוזה הטובה ביותר, הכוללת כ- 16-20% מכלל החולים עם גידולים במוח, נמצאים חולים צעירים מ- 65 שנה, ללא עדות לגרורות מחוץ למערכת העצבים ועם ציון גבוה מ- 70 במבחן התפקודי על שם קרנופסקי. בקבוצה זו ההישרדות לאחר הטיפול היא כ- 7.7 חודשים.
  • בקבוצה עם הפרוגנוזה הרעה ביותר, הכוללת כ- 10-15% מכלל החולים עם גידול במוח, נמצאים חולים עם ציון נמוך מ- 70 במבחן התפקודי על שם קרנופסקי. בקבוצה זו ההישרדות לאחר הטיפול היא כ- 2.3 חודשים.
  • שאר החולים שייכים לקבוצת הביניים עם הישרדות לאחר הטיפול של כ- 4.5 חודשים [6][10].

הגישה הניתוחית העיקרית היא פתיחת גולגולת (Craniotomy) עם הסרת הגידול או חלקו. אם לא ניתן להסיר את הגידול בשלמותו, יש צורך בהפחתת הלחץ על האזור החיוני או על האזור אשר מביא לפרכוסים. כמו כן, יש צורך לשפר את ניקוז הנוזלים. לפני הניתוח יש צורך בהכנה אשר כוללת מתן סטרואידים במינונים גבוהים, כגון Dexacort‏ (Dexamethasone) עד 40 מיליגרם, על מנת למנוע התפתחות בצקת מוחית ולשפר את המהלך הבתר-ניתוחי [11].

טיפול קרינתי

Postscript-viewer-shaded.png

ערך מורחבגרורות מוחיות - טיפול קרינתי - Brain metastases - radiation therapy

קרינה נמצאת בשימוש יותר מ- 30 שנים כטיפול חלופי לכירורגיה בעיקר בגידולים כמו מנינגיומה ונוירומה אקוסטית. ב- 15 השנים האחרונות הקרנות מהוות את הטיפול המועדף בגידולי מוח גרורתיים. הטיפול הקרינתי כולל הקרנה כללית של המוח (Whole-Brain Radiotherapy) או רדיוכירורגיה סטראוטקטית (Stereotactic Radiosurgery) ‏[10].

טיפול בהקרנה כללית של המוח משמש בעיקר לגידולים שלא ניתן להסיר, כגון גידולים גדולים עם חדירה לרקמות חיוניות, גרורות מפושטות במוח, ציון נמוך מ- 70 במבחן התפקודי על שם קרנופסקי והישרדות מתחת לשלושה חודשים. יעילות הטיפול תלויה בהיסטולוגיה של הגידול. גידולים ריאתיים של תאים קטנים (Small-cell lung tumors) וגידולי תאי נבט (Germ-cell tumors) רגישים מאוד לקרינה. שאר גידולי הריאות וגידולי השד רגישים פחות, מלנומה וגידולי כליות לא רגישים כלל [10]. יש מקום לטיפול הקרנתי בתר-ניתוחי בכדי להפחית את הסיכון לחזרת המחלה. יש לציין שטיפול קרינתי לא משפר פרוגנוזה ומלווה בתופעות לוואי, כגון נשירת שיער, בחילות, הקאות, בעיות בזיכרון וירידה הכרנית.

רדיוכירורגיה סטראוטקטית מאפשרת לכוון את הקרינה אל הגידול בצורה מדויקת וזהירה יותר. חציון ההישרדות לאחר הטיפול עומד על כ- 11 חודשים. כתוצאה מבצקת מוחית, כ- 7-10% מהחולים מפתחים תגובה חריפה במשך שבועיים לאחר הטיפול. התגובה כוללת בחילות, כאבי ראש, הקאות, הידרדרות בתסמינים העצביים ופרכוסים [10].

מקום הסטרואידים בטיפול בגידולי מוח

סטרואידים מפחיתים בצורה ניכרת סימנים הקשורים לבצקת מוחית, כאשר הסטרואיד המועדף הוא Dexacort. המנגנונים העיקריים בהם פועלים הסטרואידים הם ייצוב של ממברנות תאי מוח, הפחתת בצקת והורדת לחץ תוך-גולגולתי. כמו כן, סטרואידים מפחיתים את אספקת הדם בתוך הגידולים. ההשפעות העיקריות כתוצאה מהטיפול הן שיפור בכאב הראש, ירידה בתדירות הפרכוסים, שיפור בתפקודים תנועתיים ושיפור הכרני. במספר סוגים של גידולים, כגון גידולים גרורתיים במוח, ישנה רמה גבוהה של קולטנים לסטרואידים, ועל כן הם מגיבים טוב יותר לטיפול. לעומת זאת, גידולים כגון מנינגיומה לא מגיבים בצורה טובה בשל רמת קולטנים נמוכה.

מקובל להתחיל טיפול ב- Dexacort במינונים גבוהים של עד 40 מיליגרם קודם לטיפול הכירורגי או הטיפול ההקרנתי, וכמו כן מקובל להמשיך את הטיפול בתקופה הבתר-ניתוחית, עם ירידה הדרגתית במינונים. במצבים דחופים, כגון בסיכון לבקיעה או צורך בייצוב מצב החולה לפני ניתוח דחוף במוח, משתמשים ב- Dexacort במינונים גבוהים של עד 100 מיליגרם ליום. מספר דיווחים מעידים כי מינונים גבוהים של Dexacort של עד 60-100 מיליגרם ליום יכולים לשפר את המצב הכללי אצל חולים אונקולוגיים סופניים. בעיקר דווח על שיפור בתפקוד היום-יומי, בחולשה כללית, בכאבים ובמצב הרוח.

מינון למבוגרים: ניתן להתחיל מ- 4-10 מיליגרם ליום במתן תוך-ורידי ולהמשיך עד לשיפור, ולאחר מכן לעבור למינון הנמוך ביותר היעיל- 4-16 מיליגרם ליום במתן פומי, תוך-שרירי או תוך-ורידי.

מינון לילדים: 0.25-0.5 מיליגרם לקילוגרם ליום במתן פומי, תוך-שרירי או תוך-ורידי ‏[11][12].

עקרונות הטיפול בנוגדי כפיון

  • לחולים אשר מפתחים פרכוסים ניתן להוסיף טיפול בנוגדי כפיון. לרוב משתמשים בתרופות מהקו הראשון, כגון Carbamazepine, ‏Valproic acid או Phenytoin. אין הוכחות קליניות אשר מראות עדיפות לתרופה אחת על פני אחרת.
  • יש להתחיל לטפל במינונים נמוכים תוך מעקב אחר רמת התרופה בדם, בכדי להפחית תופעות רעילות של התרופות.
  • באם החולה מטופל בכימותרפיה, יש לשקול מתן תרופות כגון Levetiracetam. במחקרים הוכח כי Levetiracetam הייתה יעילה באותה המידה כמו Phenytoin במניעת פרכוסים אצל חולים שעברו ניתוחים במוח, עם פחות תופעות לא רצויות. דווח כי טיפול ב- Levetiracetam הביא לירידה של עד 48.3% בתדירות התקפי פרכוסים ולשינוי בזמן הפרכוסים ובאופיים (יותר פרכוסים פשוטים) [13][14].
  • יש להעדיף טיפול בתרופה אחת לעומת טיפול במספר תרופות, על מנת להפחית יחסי גומלין בין-תרופתיים. במקרה של חוסר שיפור יש להעלות בהדרגה את מינון התרופה, תוך מעקב אחר רמת התרופה בדם. רק בחוסר הטבה במינון מיטבי יש לבחור בתרופה אחרת [7].

טיפול מניעתי בנוגדי כפיון

אחת השאלות העקרוניות בנושא הטיפול בחולה אשר אובחן לאחרונה כסובל מגידול ראשוני או גרורתי במוח ועדיין לא פיתח פרכוסים היא האם יש צורך בטיפול מניעתי בתרופות נוגדות כפיון. לחולים עם גידולים ראשוניים במוח הסיכוי להתפתחות פרכוסים נמוך מאוד. סיכוי זה נמוך במיוחד בחולים עם גידולים הממוקמים מתחת לאוהל-המוחון, ואי לכך לא מומלץ לתת טיפול מונע לפרכוסים לחולים אלו. לחולים עם גידולים הממוקמים מעל לאוהל-המוחון לעתים קרובות יש צורך לתת טיפול מניעתי בשל סיכויים גבוהים לפתח פרכוסים או בשל ניתוחים צפויים.

במצבים הבאים קיים סיכוי גבוה להופעת פרכוסים:

  1. מעורבות של אזורים המסכנים במיוחד להופעת פרכוסים, כגון קליפת המוח התנועתית (Motor cortex).
  2. גידולים שחודרים לעתים קרובות לקליפת המוח, כגון מלנומות.
  3. גרורות שחודרות גם למוח וגם לקרומי המוח הדקים.


מטה-אנליזה (Meta-analysis) של חמישה מחקרים אשר בדקו שימוש בנוגדי כפיון לצורך טיפול מניעתי בחולים ללא פרכוסים בעבר, לא הניבה מידע נוסף לגבי יעילות הטיפול בחולים אלו. לא הוכח שטיפול מניעתי הוריד את תדירות הופעת ההתקף הראשון, ולעומת זאת נצפתה עלייה בסיבוכים שהיו קשורים לטיפול בקרב מקבלי טיפול מונע (20-40% מהחולים) לעומת חולים אשר לא קיבלו טיפול מונע (7%). בשישה מחקרים דווח על תופעות לוואי רציניות של הטיפול בקרב 23.8% (5-38%) מהחולים שקיבלו טיפול מונע, ממצאים אשר הביאו להפסקת הטיפול בנוגדי כפיון בהם. הסיבוכים כללו פריחה (14%), בחילות והקאות (5%), אנצפלופתיה (Encephalopathy)‏ (5%), דיכוי לשד העצם (3%), אטקסיה והחמרה בתפקודי כבד[7]. סקירת קוקריין (Cochrane) לא מצאה הבדל בין אינבו לטיפול בנוגדי כפיון כגון Carbamazepine, ‏Valproic acid או Phenytoin לצורך מניעת התקף ראשון [7]. במחקר אחר הוחל טיפול מניעתי ב- 100 חולים עם גידול במוח שאובחן לאחרונה, מתוכם 40 חולים עם גידול ראשוני במוח ו- 60 חולים עם גידול גרורתי. 26% מהחולים פיתחו פרכוסים תוך כדי טיפול מניעתי בנוגדי כפיון ללא קשר לסוג הגידול, ראשוני או גרורתי. תוצאות מחקר זה מוגבלות הן בשל הכמות הקטנה של החולים והן מפני שבקרב 45% מהמטופלים גילו רמות נמוכות של התרופות בדם [7].

תרופות ומינונים

Levetiracetam:

  • מינון למבוגרים: 1,000 מיליגרם ליום במתן פומי, מחולק לשתי מנות, עם אפשרות לעלות עד למינון של 3,000 מיליגרם ליום.
  • מינון לילדים: אם מדובר בפרכוסים בעלי התחלה חלקית (Partial onset seizures) בילדים בגילאי 4-15 שנים, ניתן להתחיל מ- 20 מיליגרם לקילוגרם ליום במתן פומי, עם עלייה במינון לפי הצורך עד ל- 60 מיליגרם לקילוגרם ליום. לילדים מבוגרים מ- 15 שנים המינונים זהים למינונים של מבוגרים. אם מדובר בפרכוס טוני-קלוני (Tonic–clonic seizure), ניתן להתחיל מ- 10 מיליגרם לקילוגרם ליום במתן פומי, עם עלייה במינון לפי הצורך עד ל- 20 מיליגרם לקילוגרם למשך שבועיים, אך לא לעלות יותר מ- 30 מיליגרם לקילוגרם ליום [2].

Phenytoin: יעיל בסוגים שונים של פרכוסים.

  • מינון למבוגרים: ניתן להתחיל מ- 15 מיליגרם לקילוגרם (1,000 מיליגרם) במתן פומי או תוך-ורידי, מחולק לשתיים-שלוש מנות. מינון תמיכה של 5 מיליגרם לקילוגרם ליום (300 מיליגרם) במתן פומי או תוך-ורידי, תוך מעקב אחר רמת התרופה בדם.
  • מינון לילדים: זהה למינון של מבוגרים. ניתן לתת בארבע מנות ליום [2].

Carbamazepine: יעיל בסוגים שונים של פרכוסים.

  • מינון למבוגרים: 200-600 מיליגרם במתן פומי, מחולק לשלוש-ארבע מנות ליום. יש לעקוב אחר רמת התרופה בדם.
  • מינון לילדים: 15-25 מיליגרם לקילוגרם במתן פומי, מחולק לשלוש-ארבע מנות ליום [2].

המלצות האקדמיה האמריקאית למחלות מערכת העצבים

האקדמיה האמריקאית למחלות מערכת העצבים (American academy of neurology) ממליצה על טיפול בנוגד כפיון יחיד באם לחולה יש היסטוריה של פרכוסים. לחולים ללא היסטוריה של פרכוסים בעבר לא מומלץ טיפול מניעתי בתרופות נוגדות כפיון. מומלץ להגביל שימוש בנוגדי כפיון לצורך מניעה טרום-ניתוחית או להפסיק את השימוש בהם באם אין פרכוסים כשבוע לאחר הניתוח [7].

ביבליוגרפיה

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Huff JS. Neoplasms Brain. eMedicine 2009
  2. 2.0 2.1 2.2 2.3 Kennedy B, Brus JN. Astrocytoma. eMedicine 2009
  3. Jallo GI, Marcovici A. Medulloblastoma. eMedicine 2010
  4. Kattah J. Pituitary Tumors. eMedicine 2009
  5. Georges Haddad, Ali Turkmani. Meningioma. eMedicine 2010
  6. 6.0 6.1 6.2 Ranasinghe MG, Sheehan JM. Surgical Management of Brain Metastases. Medscape Internal Medicine posted: 06/22/2007. Neurosurg Focus 2007;22(3)
  7. 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 Drappatz J, Wen PY. Management of seizures in patient with primary and metastatic brain tumors. UpToDate 2009
  8. Pollock BE, Brown PD, Foote RL, et al. Properly selected patients with multiple brain metastases may benefit from aggressive treatment of their intracranial disease. PubMed 2003
  9. Arbit E, Wronski M, Galicich JH. The treatment of patient with recurrent brain metastases. A retrospective analysis of 109 patients with non-small cell lung cancer. PubMed 1995
  10. 10.0 10.1 10.2 10.3 Tse V. Brain Metastasis. eMedicine 2008
  11. 11.0 11.1 Nahaczewski AE, Fowler SB, Hariharan S. Dexamethasone Therapy in Patients With Brain Tumors-A Focus on Tapering. The Journal of Neuroscience Nursing 2005
  12. Kaal EC, Vecht CJ. The management of brain edema in brain tumors. PubMed 2004
  13. Cassels C. Levetiracetam Offers Excellent Seizure Control in Brain Tumor Patients. Medscape Medical News 2007
  14. Shershever AS, Bentsion DL, Lavrova SA, et al. Use of keppra during the radiotherapy in patient with brain tumors and epileptic seizures after surgical treatment. PubMed 2008

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אולג גרמן, פרופ' פסח שוורצמן; המחלקה לרפואת משפחה, מרכז סיאל, מרכז מחקר ברפואת משפחה ורפואה ראשונית, שירותי בריאות כללית מחוז-דרום, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע (יוצר\י הערך)


פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, מרץ 2011, גיליון מס' 22, מדיקל מדיה