מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

דלקת מעי הקשורה לקלוסטרידיום דיפיצילה - השתלת צואה כטיפול פומי - Clostridium difficile colitis - fecal transplant as oral treatment

מתוך ויקירפואה

דלקת מעי הקשורה לקלוסטרידיום דיפיצילה – השתלת צואה כטיפול פומי
Clostridium difficile colitis - Fecal Transplant as oral treatment
יוצר הערך ד"ר אילן יונגסטר
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – השתלת צואה, קלוסטרידיום דיפיצילה

טיפולי השתלות צואה (FMT, Fecal Microbiota Transplant) מראים יעילות של כ-90% בטיפול בקלוסטרידיום דיפיצילה (Clostridium difficile), ומתפתחים בקצב מהיר גם למצבי חולי נוספים.

מיקרוביום

מתחילת שנות האלפיים הולך ומתברר תפקידם החשוב של החיידקים החיים על ובתוך הגוף, ויש הרואים במיקרוביום איבר נפרד המהווה חלק בלתי נפרד מתפקוד מערכות הגוף. איבר זה הוא בעל חשיבות עצומה לבריאות הכללית ובמצבי חולי מסוימים. כל אדם חי במהלך חייו עם מיליארדי חיידקים בגופו ומרביתם משפיעים במישרין על כלל תפקודים חיוניים. בין היתר מתברר תפקיד המיקרוביום בתהליכים כגון התפתחות מערכת החיסון, מטבוליזם של חומרים אנדוגניים ואקסוגניים, הפרשת מדיאטורים המשפיעים על מערכת העצבים ועוד. עם זאת, השימוש הגובר באנטיביוטיקה, כמו גם החשיפה לחומרים אנטימיקרוביאליים אחרים ותרופות הפוגעות במערכת החיסון – כל אלה עלולים להפר את שיווי המשקל הקיים ולגרום למצב של "דיסביוזיס" (Dysbiosis), כלומר פגיעה במערכת האקולוגית הקיימת במערכת העיכול.

בעולם מתבצעים מחקרים פורצי דרך, הבודקים את תפקיד המיקרוביום במגוון מחלות שכיחות, וכתוצאה מכך גם את יעילות השתלות הצואה כטיפול במחלות אלה. דוגמאות בולטות הן מחלות מעי דלקתיות ותסמונות מעי פונקציונאליות. גם בתחומים רפואיים אחרים לגמרי מגלים קשרים בין חיידקי המעיים לבין הסתמנויות קליניות, כך למשל התגלה קשר ישיר בין הרכב חיידקי המעיים לבין תהליכים מטאבוליים, ולא מן הנמנע שבעתיד יהיה ניתן לטפל בתסמונות מטאבוליות על ידי שינוי המיקרוביום. מחלות אלה, ואחרות, נמצאות בחזית המחקר בתחום המיקרוביום.

אחת המחלות הנפוצות שהוכחו כקשורות למצב של דיסביוזיס הוא זיהום על ידי קלוסטרידיום דיפיצילה. מתחילת שנות האלפיים חלה עלייה משמעותית בשכיחות המחלה, בעיקר בחולים כרוניים או כאלה המטופלים באנטיביוטיקה, כימוטרפיה ותרופות אחרות המשפיעות על הרכב חיידקי המעיים. יתרה מזו, חלה עליה לא רק במספר החולים החיים עם קלוסטרידיום דיפיצילה, אלא גם בחומרת המחלה. כך, בניגוד לעבר, לפחות שליש מהחולים עם מחלה זו לא יגיבו לטיפול הסטנדרטי ב-Flagyl‏ (Metronidazole) או Vancomycin, וימשיכו לסבול מתסמיני המחלה על אף טיפול הולם.

טיפול בהשתלות צואה

אחד הפתרונות היצירתיים למחלה זו הוא השתלות הצואה. הרעיון העומד מאחורי פתרון זה פשוט להפליא – במקום לטפל רק במחולל שגורם למחלה, לוקחים חיידקים מצואתו של אדם בריא, מחדירים למערכת העיכול של החולה הסובל מקלוסטרידיום דיפיצילה, מתקנים את הדיסביוזיס, וכך מטפלים בחיידק גורם המחלה אך גם מאפשרים שגשוג של סביבת חיידקי מעיים תקינה שתמנע חזרה של הקלוסטרידיום עם תום הטיפול האנטיביוטי. הטיפול בהשתלת צואה הוכח בעבודות רבות כיעיל ביותר עם אחוזי הצלחה של עד 90% בריפוי קלוסטרידיום דיפיצילה, אפילו בחולים קשים ביותר.

עם זאת, טיפול זה איננו פשוט ליישום. ראשית יש לבצע תהליך סקירה מקיף לכל תורם פוטנציאלי, על מנת למנוע העברת מחלות זיהומיות, ואחרות, בתהליך ההשתלה. שנית, יש קושי טכני בשימוש בתרומת צואה טרייה לצורך טיפולים, כיוון שיש לבצע את הסקירה של התורם, עיבוד החומר והזלפתו לתוך החולה תוך מספר שעות מרגע התרומה. כדי להתגבר על בעיה זו, התפתח בעולם השימוש בצואה קפואה, וכך הוקמו "בנקים" של דגימות צואה קפואות המוכנות לשימוש בהתרעה קצרה במקרה של חולה הזקוק להשתלה. בעיה שלישית היא הצורך בפעולה פולשנית על מנת לבצע את השתלת הצואה. במרבית המרכזים המבצעים את הפרוצדורה בעולם מזליפים את התרכובת דרך קולונוסקופיה או על ידי החדרת זונדה לתריסריון.

כדי להנגיש את הטיפול לחולים הזקוקים להשתלת צואה, ולפשט את ביצוע הפעולה, פותחה שיטה פומית להשתלת צואה קפואה. ההשתלה מתבצעת בעזרת "קפסולות מיקרוביום" שמבוססות על דגימות צואה מתורמים בריאים, בדומה להשתלות הצואה הרגילות. החומר נארז בקפסולות מיוחדות שעמידות לחומציות הקיבה, וכך מתפרקות רק לאחר הכניסה למעי הדק. במספר עבודות ראשוניות, יעילות השיטה הפומית זהה לזו המושגת על ידי השתלת צואה דרך קולונוסקופיה או זונדה, ומתקרבת ל-90%. השיטה מאפשרת לחולים טיפול יעיל ללא צורך בפעולה פולשנית.

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אילן יונגסטר, יחידה למחלות זיהומיות, יחידה לפרמקולוגיה קלינית, חטיבת הילדים (יוצר\י הערך)