מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

דלקת - Inflammation

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה,
וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.


דלקת
Inflammation
Allergy to Antibiotic Cefaclor.JPG
יוצר הערך ד"ר ליאור גל
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםדלקת

רקע כללי

דלקת היא תהליך טבעי בו תאים לבנים וכימיקלים אחרים המשתייכים למערכת החיסונית, פועלים על מנת להגן על הגוף מפני גורמים עוינים דוגמת מזהמים, כימיקלים רעילים או תאים פגומים.

התהליך הדלקתי מתחלק לתהליך חריף וכרוני, כאשר תאים שונים מאפיינים את שלבי הדלקת השונים. התהליך החריף, הוא התגובה הראשונית של הגוף לגורם המזוהה כגורם עוין. אם הדלקת נמשכת התהליך הופך לכרוני ומאופיין בתהליכי הרס ובנייה (ריפוי) המתרחשים במקביל.

לולא תהליך זה פצעים וזיהומים שונים בגוף לא היו מסוגלים להחלים. עם זאת, הדלקת היא תהליך בעל פוטנציאל לנזק רב לגוף ועל כן באופן תקין היא מבוקרת באופן קפדני ביותר על ידי מנגנונים שונים בגוף.

המערכת החיסונית

המערכת החיסונית היא מנגנון ההגנה של הגוף מפני גורמים עוינים, זהו למעשה המנגנון המופעל בעת דלקת. המערך החיסוני מורכב מעשרות תאים, חלבונים וכימיקלים שונים וכן רקמות ואיברים שונים בגוף.

התאים השייכים למערכת החיסונית הם 'כדוריות הדם הלבנות' הנמצאות בזרם הדם. זהו שם כולל למספר סוגי תאים שונים, חלקם מאפיינים תגובה מיידית לדלקת וחלקם את הדלקת הכרונית. תאים שונים מאפיינים גם פעילות כנגד גורמים עוינים שונים. כך לדוגמה תאים המכונים 'נויטרופילים' מזוהים עם תגובה כנגד זיהום חיידקי בעוד שתאים המכונים 'לימפוציטים' מאפיינים תגובה כנגד זיהום נגיפי.

תאים לבנים

התאים הלבנים, כמו תאי הדם האדומים, מיוצרים במח העצם ומשם יוצאים לזרם הדם ולמערכת הלימפטית.

מח העצם הוא רקמה גמישה המצוייה בחלקן הפנימי של העצמות (בייחוד עצמות האגן, עצם המגן ועצמות הגולגולות) המכילה תאי גזע המטופואטיים. תאים אלו הם תאי דם פרימיטיביים בעלי יכולת להתמיין לסוגי תאי דם שונים ובהם גם התאים הלבנים.

קיימות חלוקות שונות של התאים הלבנים. חלוקה אחת נעשית על פי נוכחותן של גרנולות בתאים:

  • תאים גרנלוציטיים – תאים המכילים גרנולות (גופיפים פנימיים המכילים חומרים שונים ונותנים לתא מראה מגורגר). תאים אלו כוללים: נויטרופילים, באזופילים, אאוזונופילים
  • תאים אגרנלוציטיים – תאים שאינם מכילים גרנולות. הללו כוללים: מונוציטים, מאקרופאגים ולימפצוטים

חלוקה נוספת נעשית על פי אופן פעילות התאים:

  • תאים בולעניים (פאגוציטים) – תאים הבולעים את הגורמים העוינים וכך הורגים אותם ומסלקים אותם מן הגוף. דוגמאות לתאים בולעניים כוללות: נויטרופילים, מאקרופאגים
  • לימפוציטים – תאים המאפשרים לגוף לזכור ולזהות גורמים עוינים מעברו ומסייעים לגוף לחסלם באמצעות ייצור נוגדנים
הלימפוציטים מתחלקים ל-2 סוגים:
  • לימפוציטים מסוג B: תאים המייצרים נוגדנים (חלקיקים המזהים את הגורם העוין, נקשרים אליו וכך מאפשרים לתאים אחרים במערכת החיסון לזהותו ולחסלו). חלק מתאי ה-B הופך ל'תאי זיכרון' – תאים המאפשרים לגוף לזכור את הגורם העוין ולתקוף אותו ביתר יעילות בפעם הבאה
  • לימפוציטים מסוג T: גם תאים אלו מתחלקים ל-2 סוגים, האחד נקשר לגורמים העוינים ומציג אותם בפני תאי ה-B בעוד שהשני מחסל את הגורמים העוינים בעצמו.

תאים לבנים מסוימים אינם נמצאים בזרם הדם אלא מתמקמים ברקמות שונות ופועלים מתוכן. דוגמאות כוללות:

  • תאי מאסט – תאים גרנולוציטיים העשירים בחומר המכונה היסטמין (חומר המופרש בתגובות אלרגיות שונות) ונמצאים ברקמות רבות דוגמת העור, הריאות, מערכת העיכול
  • תאים דנדריטים – תאים בעלי תפקיד חשוב בזיהוי גורמים עוינים והצגתם לתאים אחרים במערכת החיסון. תאים אלו מצויים ברקמות הבאות במגע עם העולם החיצון (עור, מערכת הנשימה, מערכת העיכול)

מערכת הלימפה

המערכת הלימפטית מהווה חלק מהמערכת החיסונית וכוללת 3 מרכיבים עיקריים:

  • רשת צינורות הדומה למערכת כלי הדם ומכילה את נוזל הלימפה (נוזל בין תאי הנכנס לצינורות הלימפה ומכיל ריכוז גבוה של תאים לבנים ובייחוד לימפוציטים). מערכת זו מתנקזת בסופו של דבר ללב
  • רקמות לימפטיות, רקמות הנמצאות באיברים שונים ובייחוד בבלוטות לימפה וזקיקים לימפטיים הקשורים למערכת העיכול (השקדים המצויים באזור הלוע האחורי)
  • איברים דוגמת הטחול והתימוס המעורבים בהתפתחות ואחסון תאים השייכים למערכת החיסונית.

התגובה החיסונית

המערכת החיסונית פועלת בצורה רב שלבית, כאשר ככל שעולים השלבים כן עולה דרגת ספציפיות הפעולה כנגד הגורם העוין.

השלב הראשון של המערכת החיסונית הוא מחסומים פיזיים המונעים את כניסת הגורמים העוינים לגוף – דוגמת העור המכסה את גופנו, שערות האף, ריסים ודמעות.

לאחר שנפרצו הגנות אלו מופעלת התגובה החיסונית המיידית – מערכת המספקת תגובה מיידית אך לא ספציפית כנגד הגורם העוין. מערכת זו היא המפעילה את התגובה הדלקתית.

התגובה המיידית פועלת באמצעות מספר מערכות:

  • מערכת המשלים – שם הניתן למערכת הכוללת מעל 20 חלבונים שונים הפועלים במפל תגובות ביוכימיות לחיסול מהיר של גורמים עוינים לאחר שזוהו על ידי נוגדנים
  • תאים לבנים – התאים הלבנים המאפיינים את התגובה המיידית כוללים את התאים הבולעניים, תאי מאסט, אאוזונופילים, באזופילים ותאי הרג. הללו הורגים את הגורמים העוינים באמצעות מגע עמם או באמצעות בליעתם. התאים הלבנים המעורבים בתגובה המיידית לוקחים חלק חשוב גם בהפעלת התגובה האדפטיבית

אם התגובה המיידית לא הספיקה להביא לחיסול הגורם העוין מופעלת התגובה החיסונית המאוחרת, המכונה תגובה 'אדפטיבית'. מערכת זו מופעלת על ידי התגובה המיידית. התגובה האדפטיבית היא תגובה ספציפית כנגד הגורם העוין ועל כן פעולתה יעילה בהרבה. התגובה האדפטיבית פועלת באמצעות תאים לבנים ייחודים המכונים לימפוציטים. לאחר סילוק הגורם, נותרים בגוף 'תאי זיכרון' של המערכת החיסונית על מנת ובתקיפה עתידית על ידי אותו גורם, תופעל המערכת האדפטיבית, היעילה יותר, באופן מיידי.

הפרעות במערכת החיסונית

חסרים חיסוניים

חסר חיסוני הוא פגם באחד או יותר ממרכיבי מערכת החיסון. חסר זה יכול להיות מולד או נרכש. חסרים מולדים דוגמת חוסר יכולת של תאים בולעניים להרוג את הגורם העוין לאחר הבליעה מתבטא לרוב כבר בגיל צעיר כאשר התינוק סובל ממחלות זיהומיות רבות. חסרים נרכשים יכולים להיות תוצאה של חסרים תזונתיים, מחלות דוגמת איידס או טיפולים רפואיים דוגמת טיפולים כנגד מחלת הסרטן או דיכוי חיסוני לצורך השתלת איברים.

אוטואמוניות

אוטואימוניות היא תופעה בה מערכת החיסון מזהה גורם עצמי כגורם חיצוני עוין ותוקפת אותו. קיימות מחלות רבות אשר ההסבר להן טמון בתופעה זו. הטיפול במצבים אלו הוא לרוב דיכוי של המערכת החיסונית.

דוגמאות למחלות אלו כוללות:

יתר רגישות

יתר רגישות היא פעילות יתר של המערכת החיסונית המובילה לנזק לרקמות עצמיות בריאות. נהוג לחלק תגובות אלו ל-4 סוגים, כאשר הסוג הראשון קשור לתופעה השכיחה של אלרגיה בה חשיפה לאלרגן מעוררת תגובת יתר של הגוף העלולה לעיתים להסתיים גם בשוק אנפילקטי ומוות.

התגובה הדלקתית

התגובה הדלקתית היא אחת התגובות הראשונות של מערכת החיסון. היא מתחילה כאשר תאי המערכת החיסונית מזהים 'גורם עוין'. גורם זה יכול להיות מזהם (נגיף, חיידק, פטרייה), תא פגום (תא סרטני, תא מת) ולעיתים תאים תקינים המזוהים בטעות כתאים שאינם שייכים לגוף.

התאים הלבנים נלחמים בגורם העוין באמצעות בליעתו או הרגיתו בדרך אחרת וכן מפרישים מולקולות נוספות אשר מגבירות את תהליך הדלקת. הללו מושכות תאי דלקת נוספים (פעולה המכונה 'כמוטקסיס'), מרחיבות את כלי הדם המספקים דם לאזור הדלקתי ומגבירות את חדירות כלי הדם באזור על מנת לאפשר מעבר תאים מכלי הדם לאזור הדלקת.

החומרים המופרשים במהלך הדלקת יכולים גם לעורר עצבים באזור הדלקת ולגרום לכאב וכן לאותת למוח להעלות את טמפרטורת הגוף – פעולה היוצרת סביבה פחות נוחה להתרבות המזהמים וגורמת למותם או האטת פעילותם.

חלק ממולקולות אלו הן בעלות פעילות אנטי-נגיפית, ופעילות מקדמת ריפוי. כך לדוגמה מולוקולות המכונות 'אינטרפרונים' מסוגלות להפסיק את ייצור חלבונים בתאים מזוהמים – פעולה שאינה מאפשרת לנגיף להמשיך ולהתרבות בתא הנגוע וכך מונעת את המשך פעילותו. מולקולות אחרות אחראיות על גיוס התאים החיסוניים לאתר הדלקת וקידום ריפוי של הרקמה הפגועה לאחר הסרת הגורם העוין.

תסמינים

תסמיני הדלקת ידועים עוד מהעת העתיקה ותוארו לראשונה על ידי אורליוס בשנת 30 לספירה.

הללו כוללים בצורה הקלאסית 4 תסמינים:

  • אודם
  • נפיחות
  • חום
  • כאב

מאוחר יותר הוסף תסמין נוסף – 'אובדן תפקודי של האיבר הנגוע' לתסמיני הדלקת.

התסמינים נוצרים עקב העלייה בזרימת הדם לרקמה הנגועה ועליית חדירות כלי הדם באזור המאפשרת לתאי הדלקת לצאת אל הרקמה הפגועה.

דלקת עשויה להתבטא גם בתסמינים רב מערכתיים, המכונים תסמינים "דמויי שפעת". הללו כוללים:

  • חום
  • צמרמורת
  • עייפות, חולשה
  • כאבי ראש
  • אובדן תיאבון

תסמינים אלו הם תוצאת השפעתן הרב מערכתית של המולקולות השונות המופרשות בעת התהליך הדלקתי.

אבחנה

מחלות דלקתיות מאובחנות לאחר הערכה זהירה של:
  • היסטוריה רפואית אישית ומשפחתית
  • בדיקה גופנית הכוללת:
  • מיקום הכאב
  • הערכת תסמינים מקומיים
  • הערכת תסמינים מערכתיים
  • בדיקות מעבדה:
  • ספירת דם – כימות הכדוריות האדומות והלבנות בדם. עלייה או ירידה משמעותית בכדוריות הלבנות יכולה להצביע על דלקת.
  • כימיה – אלקטרוליטים (הערכת איזון המלחים בדם), בדיקות ממוקדות לתפקוד של איברים פנימיים שונים (כבד, כליות, לבלב)
  • מרקרים דלקתיים – חומרים שונים המופרשים בעת דלקת ניתנים לכימות בבדיקת דם. עלייה של חומרים אלו מצביעה על דלקת.
  • שקיעת דם – בעת דלקת, עולה בדם ריכוזו של חלבון המכונה 'פיברינוגן'. חלבון זה גורם לתאי הדם להיצמד זה לזה ולשקוע מהר יותר. מכאן ששקיעת דם מואצת יכולה להצביע על קיום דלקת
  • בדיקות הדמיה שונות

טיפול

קיימות אפשרויות טיפול שונות במחלות דלקתיות, החל ממנוחה ופעילות גופנית מתונה וכלה בטיפולים תרופתיים שונים ולעיתים גם ניתוחים.

סוג הטיפול נקבע בתלות במחלה הבסיסית, גיל החולה, מחלות רקע ומצב בריאותי כללי, היסטוריה רפואית וחומרת התסמינים.

תרופות לטיפול במחלות דלקתיות

קיימות תרופות רבות להפחתת כאב, נפיחות ודלקת, ולהאט את התקדמות המחלה הדלקתית. תרופות אלה כוללות:

חלק מתרופות אלה משמשות באופן מסורתי לטיפול במצבים אחרים, כגון סרטן או השתלת איברים. עם זאת, כאשר תרופות "כימותרפיה" משמשות לטיפול במחלות דלקתיות, המינונים נמוכים משמעותית והסיכון לתופעות לוואי פחות.