מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

הורמון אנטי-מולריאני - Anti Mullerian antibody

מתוך ויקירפואה

     מדריך בדיקות מעבדה      
הורמון אנטי-מולריאני
Anti-Müllerian hormone
 שמות אחרים  AMH
;Müllerian inhibiting factor - MIF
;Müllerian-inhibiting hormone - MIH
;Müllerian-inhibiting substance MIS
מעבדה אנדוקרינולוגיה בדם
תחום הערכת רזרבה שחלתית
Covers bdikot.jpg
יחידות מדידה ננוגרם למ"ל
 
טווח ערכים תקין נקבות: בגיל פחות משנתיים - פחות מ-5.0; בגיל שנתיים עד 12 שנה - פחות מ-10; בגיל 13-45 שנה - 1-10 (אך רוב הנשים בקבוצת גיל זו הן בעלות רמה של 0.75-3.0 ננוגרם/מ"ל); בגיל מעל 45 שנה - פחות מ-1.
זכרים: בגיל פחות משנתיים - 15-500 ננוגרם למ"ל; בגיל שנתיים עד 12 שנה - 7-240; בגיל מעל 12 שנה - 0.7-20 ננוגרם למ"ל.
יוצר הערך פרופ' בן-עמי סלע

מטרת הבדיקה

כיוון שרמת AMH בדם נמצאת במתאם חיובי עם מספר הזקיקים המתפתחים בשחלה, היא יכולה לשמש מדד חיוני למספר הזקיקים שנותרו בשחלה, בעיקר בנשים בגיל מתקדם יחסית, שכן מספר זה פוחת עם הגיל, ויחד איתו רמת AMH. תגובה שחלתית תקינה בטיפולי פוריות מוגדרת ככזו בה מספר הזקיקים האנטראליים הנמנים הוא בין 15-30, ויש הסכמה על כי רמת AMH בדם עשויה לנבא את תגובת השחלות בטיפולי פוריות. הערכת מידת הפריון של אישה בגיל נתון, היא אם כן מדד חיוני להערכת הרזרבה השחלתית שיכולה לסייע הן בשיקולים למינון הטיפול בנשים העוברות IVF, או בהערכות מראש לגבי סיכויי ההצלחה של טיפולי ההפריה.

בסיס פיזיולוגי

שם ההורמון האנטי-מולריאני (להלן AMH) נגזר מתפקידו אצל הזכר במהלך החיים העובריים, כאשר הפרשת ההורמון מתאי Sertoli באשכים, מונעת אצלו את התפתחות מערכת המין הנקבית (או המולריאנית). העדר יצור AMH מתאי הגרנולוזה בשלבי ההתפתחות המוקדמים של האישה מאפשר, במשך החיים העובריים, למערכת המולריאנית להתפתח אצלה וליצור את הרחם, החצוצרות והחלק העליון של הנרתיק.

AMH הוא חלבון המקודד באדם על ידי הגן AMH הממוקם על כרומוזום 19p13.3, והגן המקודד לקולטן של AMH ידוע כ-AMHR2 ממוקם על כרומוזום 12. ההורמון AMH הוא גליקופרוטאין דו-שרשרתי, בו שתי השרשרות זהות, ומשתייך למשפחת transforming growth factor-β או TGF-β, הכוללת גם את חלבוני inhibin ו-activin להם הוא דומה במבנהו. AMH חיוני להתפתחות התקינה של מערכות המין הזכרית והנקבית בשלב העוברי, כאשר בזכר AMH מופרש מתאי Sertoli באשכים החל משבוע ההיריון ה-8, וקשור גם לתהליך ירידת האשכים אל שק האשכים.

השפעת AMH המופרש מהאשך העוברי היא איפסילטרלית, דהיינו כל אשך מדכא את התפתחות האיברים המולריאניים בצד שלו, ואם הפרשה זו אינה יוצאת לפועל יש התפתחות בזכר של הצינורות המולריאניים, בעוד שהצינורות הוולפיאניים (Woffian ducts) האחראיים להתפתחות צינורות הרבייה הזכריים מתים אוטומאטית. בעוברים זכרים, השפעתו המרכזית בגרימת אפופטוזיס לתאים בצינורות המולריאניים, מתווכת על ידי קישור AMH לקולטנים type II. בהיעדר AMH בזכר, יתפתחו שתי מערכות הובלה בתינוק - נקבית וזכרית. הדבר קורה למשל בתסמונת Persistent Mullerian duct syndrome או PMDS, בה מופיעים בזכר רחם לא מפותחת וחוסר ירידה של האשכים (cryptorchidism). לאחר הלידה, מופרש AMH בזכר מתאי סרטולי לדם ולנוזל הסמינאלי.

ייצור AMH על ידי תאי Sertoli באשכים, נותר גבוה בתינוקות ממין זכר, דועך מעט עד גיל 12 שנה לקראת הבשלות המינית, ורמתו דועכת משמעותית בגבר הבוגר. בנקבות, בניגוד לשלב העוברי בו חסר בהן AMH, לאחר הלידה הורמון זה מופרש מתאי גרנולוזה של הזקיקים הפריאנטראליים והאנטראליים בשחלות, כאשר תפקידו העיקרי הוא דיכוי השלבים המוקדמים בהתפתחות הזקיק. כמויות AMH הנמדדות בדם משתנות עם הגיל, והוא פועל על ידי קישור לקולטנים ספציפיים על פני תאי המטרה שלו.

בנשים בריאות AMH בקושי ניתן לגילוי או שכלל אינו ניתן לגילוי בדם טבורי בעת הלידה, ורמה זו בדמם של תינוקות זניחה מיד לאחר הלידה, והיא עולה באופן בולט בגיל 3 חודשים. בנקודת גיל זו שוב יורד בהדרגה עד גיל 2-4 שנים, ואז הרמה התחילה לעלות באופן לינארי עד גיל 8 שנים, ואז נותרת רמת הורמון זה קבועה עד שנות הבגרות המוקדמות, באופן שהיא לא משתנה בהרבה בשנים שלפני הבשלות המינית: מגיל 25 שנה AMH דועך באופן הדרגתי מתון עד להיותו בלתי ניתן לגילוי בשנות המנופאוזה.

ההורמון האנטי מולריאני נקרא בעבר MIS או Müllerian Inhibiting Substance, על כי תפקידו העיקרי באישה הבוגרת הוא בעיכוב השלב הראשוני של גיוס הזקיקים הפרימורדיאלים (המכילים בתוכם ביצית ראשונית הנמצאת בפרופאזה של מיוזה ראשונה), בתרומה לבקרה על מספר הזקיקים שנותרו במאגר השחלתי, והוא אף בעל השפעה מעכבת על רגישות הזקיקים ל-FSH, וממילא יש לו תפקיד בתהליך בחירת הזקיק הדומיננטי. בהמשך התברר תפקידו של AMH בקביעת גירוי-יתר שחלתי בעת טיפולים הורמונאליים להשראת ביוץ. הרגישות והספציפיות של AMH בניבוי גירוי-יתר כזה נקבעה כ-82% ו-76%, בהתאמה, אם כי הורמון זה אינו יכול לנבא את איכות הביצית ואת הסיכוי להיריון ולהשלמתו בלידה.

AMH הוא פפטיד המיוצר ברמה הגבוהה ביותר על ידי זקיקים פריאנטראליים ראשוניים וזקיקים אנטראליים זעירים שאינם ניתנים לצפייה בבדיקת על-שמע, עד לקוטר של כ-4.0 מ"מ, כאשר ייצור זה פוחת בהדרגה עם גידול הזקיקים, ופוסק לחלוטין בזקיק שגודלו מעל 8 מ"מ. לכן רמות AMG יחסית קבועות, באופן שניתן למדוד אותן בכל יום לאורך המחזור החודשי, שכן הזקיקים הגדולים אינם תורמים לרמות ההורמון. כמו כן אין השפעה לנטילת גלולות למניעת הריון על רמות AMH בדם. רמת AMH בדם נמצאת במִתאם חיובי עם מספר הזקיקים המתפתחים בשחלה. ניתן אם כך להשתמש ברמות הורמון זה כסמן אמין בהערכת הרזרבה השחלתית, במסגרת הערכות של מידת פריון האישה.

רמות AMH בדמן של נשים בוגרות

יש עדיין אי-ודאות באשר לרמות הנורמה של AMH בדם. הערכות המשמשות למדידת AMH שרגישותם שונה, בדרך כלל מצביעים מעל רמות של 1.0 ננוגרם/מ"ל כתקינות, כאשר רמות מעל 3.5 ננוגרם/מ"ל יכולות להצביע על אפשרות של גרימת תגובת-יתר של השחלות, האופיינית למצב של שחלות רב-כיסתיות (PCOS או polycystic ovary syndrome). רמות של AMH בין 0.7-0.9 ננוגרם/מ"ל מעידות על כמות סבירה של ביציות, למרות היותה מעט מתחת לממוצע, ואילו רמות של 0.3-0.6 ננוגרם/מ"ל מעידות על כמות ירודה של ביציות. רמות AMH נמוכות מ-0.2-0.3 ננוגרם/מ"ל מצביעה על כמות ביציות מאוד נמוכה.

אם עוקבים בנשים במהלך התבגרותן אחר רמות ממוצעות של AMH במקביל לרמות FSH, יתקבלו הערכים הבאים:

רמות AMH ו-FSH בגילים השונים
גיל FSH AMH
מתחת גיל 33 פחות מ-mIU/ml 7.0 2.1 ng/ml
בגיל 33-37 פחות מ-7.9 mIU/ml 1.7 ng/ml
בגיל 38-40 פחות מ-mIU/ml 8.4 1.1 ng/ml
בגיל 41 שנה פחות מ-mIU/ml8.5 0.5 ng/ml


מלריאן.jpg


השפעת תרחישים שונים על רמת AMH בנסיוב

רמת AMH בדם יציבה כאמור ובעלת שוֹנוּת נמוכה לאורך המחזור החודשי. רמת ההורמון נותרת יציבה במהלך הריון, והיא אף נותרת יציבה בטיפול בגלולות מונעות הריון וכן במתן אגוניסטים של GnRH. לעומת זאת, רמת AMH תימצא רמה AMH מוגברת פי-2-2.5 בנשים עם תסמונת שחלות רב-כיסתיות (PCOS) בהשוואה לרמתו בנשים בריאות, מה שמשקף עליה במספר הזקיקים האנטראלים המתפתחים הקטנים, על פי Carlsen וחב' במחקרם משנת 2009 שהופיע ב-Human Reprod. כצפוי, גם שאתות שחלתיות בתאי גרנולוזה, תביא לרמות מוגברת של AMH, ויש אף ממליצים על שימוש במדד זה לאבחון מוקדם של שאת מסוג זה, שהוא בעל רגישות של למעלה מ-80%.

גורם שעלול לסבך את הפענוח של רמות AMH הוא משקל הגוף של האישה, ונראה שהשמנת-יתר עלולה לתרום להפחתת הפוריות בהקשר שבנשים עם עודף משקל רמות AMH ואינהיבין B נמוכות בהשוואה לרמותיו בנשים בעלות משקל תקין. מחקרם של Seifer וחב' שהופיע ב-2011 ב-Fertil Streril, בחן את הקשר בין BMI לבין הרזרבה השחלתית. המדגם כלל 290 נשים עם בעיות פריון בהן ערכי FSH ביום-3 נמצאו גבוהים מ-10 IU/L. נמצא שבנשים עם BMI גבוה, רמת AMH נמצאה נמוכה באלו עם רזרבה שחלתית נמוכה, אך לא באלו עם רזרבה שחלתית תקינה. ליתר פרוט, רמות AMH בנשים עם רזרבה שחלתית מופחתת היו נמוכות בממוצע ב-33% בנשים בעל משקל עודף בהשוואה לאלו עם משקל תקין. פער תלוי-משקל גוף זה לא נמצא בנשים עם רזרבה שחלתית תקינה. בטיפולי הפריה חוץ-גופית שבוצעו ב-109 נשים במדגם זה, נמצא שבאלו עם משקל גוף עודף ורזרבה שחלתית נמוכה ניתן היה להפיק בממוצע 6.4 ביציות, שהיה נמוך משמעותית ממספר הביציות (בממוצע 9.4) שהופקו מנשים עם משקל גוף תקין ורזרבה שחלתית נמוכה. לא נמצא כל פער בין מספר הביציות שהופקו מנשים בעלות משקל עודף או מאלו עם משקל תקין, אם הרזרבה השחלתית בשתי הקבוצות הייתה תקינה.

תהליך יצירת הביציות בשחלות

בערך בשלב של מחצית ההיריון (שבוע 20), נמצא בעובר ממין נקבה ששחלותיה כבר מכילות כ-6 מיליון זקיקים פרימורדיאליים, וככל שמתקדמים לקראת הלידה פוחת מספר זה עד כ-1-2 מיליון זקיקים. מספר הזקיקים האלה הולך ופוחת עם הזמן, כאשר בגיל ההתבגרות הוא מגיע כדי 300-400 אלף, באופן שהאישה מאבדת מדי חודש כ-600 עד 900 זקיקים. עד לגיל חידלון הווסת מספר הזקיקים פוחת ביותר למספר של אלפים בודדים, שאף עוברים תהליך של atresia.

בשנות ההתבגרות וכתוצאה מהשפעת FSH מתחילים הזקיקים להבשיל (folliculogenesis), כאשר בשלב הגיוס הראשוני יעבור הזקיק הפרימורדיאלי לצורת הזקיק האנטראלי הקטן (2-4 מ"מ) בתהליך שאינו נמצא בתלות בגונאדוטרופינים, ואילו בשלב הגיוס מחזורי התלוי בגונאדוטרופינים יהפוך הזקיק האנטראלי הקטן לזקיק הבשל לביוץ.

רמות AMH נותרות קבועות לאורך המחזור החודשי, מה שהופך מדד זה שימושי יותר מ-FSH וכן גם מאינהיבין, כאשר בשני האחרונים התוצאה תלויה באופן מובהק בעיתוי של מדידתם לאורך המחזור. אחת התקוות היא שמדידת AMH עשויה לספק מדד ניבוי נוח ולא חודרני להערכת תגובת השחלות להתערבויות טיפוליות או ניתוחיות. לדוגמה, נמצא שרמות AMH פוחתות מהר יותר לאחר כריתת הרחם, מה שיכול לשקף היפוקסיה של השחלות במהלך או לאחר הניתוח, ולנבא התחלה מוקדמת מן הממוצע של תהליך המנופאוזה. גם הרחקת ציסטות שחלתיות, או טיפולים לפרוסקופיים בשחלה נכרכו עם התרחשות בשכיחות גבוהה יותר של אי-ספיקה שחלתית, אך מעט מאוד ידוע על מעקב אחר רמות AMH בעקבות הליכים אלה.

גם טיפולי כמותרפיה משנים באופן בולט את הרזרבה השחלתית, ולמרות שלאחר טיפולים אלה נשים יכולות לחוות שוב את חזרת המחזורים החודשיים, אין כל ראייה לכך שגם פוריותן חוזרת במלואה. ידוע שרמות AMH פוחתות כתוצאה מכמותרפיה, ומתחילים להופיע נתונים על כל שרמות הורמון זה לפני ואחרי טיפולים כמותרפיים עשויים לסייע בהערכת הסיכוי של התאוששות השחלות. Dillon וחב' הראו במאמר משנת 2012 ב-Fertil Steril, שבנשים עם רמות AMH של יותר מ-2 ננוגרם/מ"ל לפני כמותרפיה, נמצאה חזרה של תפקוד השחלות בשיעור של 11.9% מדי חודש לאחר הטיפול, בעוד ששיעור ההתאוששות השחלתית בנשים בהן רמות AMH היו נמוכות מ-2 ננוגרם/מ"ל לפני כמותרפיה, היה 2.6% מדי חודש בלבד. נקודה זו ראויה למחקר נוסף, שכן בנקודת זמן זו, גיל האישה בעת הטיפול הכמותרפי הוא עדיין הגורם האמין ביותר להערכה עתידית של התאוששות השחלות בעקבות טיפול זה.

העלייה המשמעותית של AMH בנשים עם תסמונת פוליציסטית, יכולה לשקף מספר גדול מהרגיל של זקיקים קטנים פריאנטראלים, עצירת התפתחותם לשלב האנטראלי (follicular arrest) הכרוכה בביוסינתזה חסרה של inhibin A ו-inhibin B, או כתוצאה ממשקל גוף עודף. Dewailly וחב' במאמרם ב-Hum Reprod משנת 2011, מעלים אפשרות שמדידת AMH עשויה להיות יותר שימושית מבחינה קלינית מבדיקת על-שמע, בשיקולים אבחוניים של PCOS. מחקר עדכני מראה שרמת AMH מעל 5 ננוגרם/מ"ל, יותר רגישה (97%) ואף יותר ספציפית (92%) מאשר קביעה מספרית של הזקיקים המתפתחים (AFC או antral follicular count).

יכולת הניבוי של הצלחת טיפולי פוריות בהשראת הריון על פי רמות AMH

מספר מחקרים נערכו לבדיקת הקשר בין רמות AMH בנסיוב ובנוזל הזקיקי, לביו איכות תגובת השחלות בטיפולי פוריות. במרץ 2013 התפרסם ב- Reprod Biomed Online מחקרם של Bhide וחב' מבית החולים האוניברסיטאי Homerton בלונדון, על המשמעות של רמת AMH בנסיוב בניבוי הריון כתוצאה מטיפולי הפריה חוץ-גופית. מטרת מחקר זה הייתה לקבוע האם יש סף תחתון של רמת AMH שמתחתיו סיכויי ההיריון אפסיים, זאת על מנת לסייע בשיקולים האם יש טעם בביצועי טיפולי הפריה חוץ-גופית שנועדו מראש לכישלון.

במחקר נכללו 820 נשים שהשתתפו במחזור טיפולים בודד, ומסקנתו הייתה שאכן יש הבדל סטטיסטי מובהק בשיעורי ההיריון שהושגו בין נשים עם רמות AMH בנסיוב ברבעון העליון (40% הריון) לבין אלו עם רמות AMH ברבעון התחתון (24% היריון). יחד עם זאת, לא נקבעה רמת AMH נמוכה שמתחתיה נשלל הסיכוי להיריון, שכן היו כמה הריונות שהושגו במשתתפות המחקר עם רמת AMH הנמוכה מ-0.15 ננוגרם/מ"ל. אולי כצפוי, נמצא שגיל הנשים נותר המדד עם כושר הניבוי הבלתי-תלוי היותר משמעותי לסיכוי להרות בהשוואה לרמת AMH. זאת, למרות המתאם החיובי החזק שנמצא בין רמות AMH לבין מספר הביציות שהופקו. החוקרים האנגלים מסיקים שקביעת רמת AMH עשויה לסייע בהערכת הסיכוי להרות כאשר מדד זה מוערך במשולב עם גיל המטופלת.

מחקר נוסף משנת 2011 של Weghofer וחב' שהופיע ב-Hum Reprod, בחן את הסיכוי להריון ולידה מוצלחת, בנשים עם רמות AMH נמוכות של 0.1-0.4 ננוגרם/מ"ל. נבחנו תוצאות טיפולי הפריה ב-128 נשים, ונמצא ש-254 טיפולים כאלה הניבו 20 הריונות שהסתיימו ב-13 לידות-חי ב-12 נשים (כולל זוג תאומים אחד). יצוין שבין 58 נשים בנות 42 שנה ומעלה במדגם זה נרשמו 2 לידות ב-4 הריונות , זאת על אף הערכים המאוד נמוכים של AMH. מסקנת מחקר זה שהסיכוי להשיג הריון אמנם נמוך בנשים עם ערכי AMH נמוכים במיוחד, אך בהחלט לא ניתן לשלול אפשרות זו.

מחקרים אלה מצביעים על כך שבעוד ש- AMH מנבא היטב את מצב הרזרבה השחלתית ואולי אף את התגובה השחלתית, הוא אינו מנבא במדויק את הסיכוי של האישה להרות כתוצאה מטיפולי טיפולי הפריון. גם אם רמת AMH בנסיוב מהווה מדד טוב למצב הזקיקים בשחלה, היא אינה בהכרח מדד אידיאלי לגבי איכותן של הביציות. לעומת זאת. דווחו Fanchin וחב' בשני מחקרים שפרסמו ב-2005 ב-Fertil Steril וב-Hum Reprod, שרמת AMH בנוזל הזקיקי נמצאת במתאם מובהק עם איכות התגובה של השחלות. קבוצה זו פרסמה גם בשנת 2007 ב-J Clin Metab Endocrinol, על קשר חיובי בין רמת AMH בנוזל הזקיקי לבין המורפולוגיה של העובר ופוטנציאל ההשרשה שלו ברחם, מה שעשוי לשמש מדד נוסף בבחירת העוברים המוחזרים.

הערכת הרזרבה השחלתית

רזרבה שחלתית היא מאגר הזקיקים הפרימורדיאליים והפריאנטראליים להם פוטנציאל של התפתחות והגעה לביוץ. הערכת רזרבה זו רלוונטית ביותר לפני תחילת טיפולי הפוריות, ופחות במהלכם, שכן בנשים שכבר נמצאות בטיפולי פריון, התגובה השחלתית להזרקת הורמונים לגירוי הביוץ, יכולה לשמש מדד אמין לקביעת הרזרבה השחלתית. ערכת מאגר הביציות שנותרו בשחלה, חיונית במיוחד לנשים בשנות ה-30 לחייהן, גיל בו מסתמנת דעיכה בפריון.

גיל האישה מקובל כמדד החיוני ביותר להערכת הרזרבה השחלתית, ולנשים מעל גיל 38 שנה מומלץ לבצע בדיקת clomiphene citrate challenge test או CCCT. אך בנוסף קיימים מדדים אנדוקריניים נוספים כמו גם על ידי סקירת על-שמע (ultrasound). הבדיקה הרווחת ביותר היא במדידת רמת FSH ביום ה-3 למחזור, שכן FSH הוא בעל תפקיד חיוני בפוליקולגנזה בשלבי הגיוס המחזורי. אמינותה של בדיקה זו אינה מוחלטת שכן היא נוטה להשתנות בהתאם לרמות של הורמונים נוספים הקשורים למחזור. ככל שרמת FSH הנמדדת נמוכה יותר, כך גדלים סיכויי הביוץ, באופן שרמה נמוכה מ-6-7 מילי-יחידות/מ"ל היא המועדפת, רמה של 9-10 מילי-יחידות/מ"ל היא בעלת סיכוי בינוני, רמות של 10-15 מילי-יחידות/מ"ל הן בעלות סיכוי ירוד יחסית ורמות גבוהות מאוד של FSH בתחום של 15-20 מילי-יחידות ומעלה מנבאות תקינות נמוכה של הרזרבה השחלתית וקושי רב בביוץ.

מדד אחר שנמדד ביום ה-3 למחזור הוא אסטרדיול (E2), שהוא האסטרוגן העיקרי ועיקר ייצורו בתאי גרנולוזה של זקיקי השחלות, אך גם ברקמת השומן. במהלך מחזור תקין, הרמה הממוצעת של E2 ביום ה-3 למחזור היא 31 פיקוגרם/מ"ל, ובמהלך השלב הזקיקי היא עולה בהדרגה עד הגיעה ל-200 פיקוגרם/מ"ל בעת הביוץ. אחרי הביוץ שוב יורדת רמת E2 ולקראת השלב הלוטאלי שוב מתחילה לעלות לקראת שיא שני, ולאחריו ועד סוף השלב הלוטאלי יש דעיכה ברמת E2 עד הגיעה לרמתה הבסיסית שבתחילת המחזור (שהיא נמוכה מ-50 פיקוגרם/מ"ל). רמות E2 ביום 3 למחזור שהן או נמוכות מ-20 פיקוגרם/מ"ל או גבוהות מ-80 פיקוגרם/מ"ל, מזוהות עם תגובה שחלתית ירודה.

הורמון נוסף הנכלל במערך מדידות המעבדה להערכת הרזרבה השחלתית הוא Inhibin B, המופרש מתאי הגרנולוזה של זקיקי השחלה החל משלב הזקיקים האנטראליים הקטנים, ולכן הוא עשוי לשמש מדד ישיר בהערכה זו. Inhibin כמו גם activin, מפקח על הפרשת FSH מבלוטת יותרת-המוח על ידי משוב שלילי, ורמה נמוכה של אינהיבין עלולה לנבא על רזרבה שחלתית ירודה. גם אינהיבין נמדד בסביבת היום ה-3 למחזור.

מדדי בדיקת על-שמע מקובלים להערכת רזרבה שחלתית ואמינותם עולה על מדידת FSH. שיטת הדמיה זו (AFC או antral follicular count) מאפשרת ספירת הזקיקים הפריאנטראליים הקטנים שקוטרם קטן מ-6 מ"מ, בימים 2-4 של המחזור. המתאם בין זקיקים האנטראליים המתפתחים לזקיקים הפרימורדיאליים, מקנה לספירתם את המשמעות בהערכת הרזרבה השחלתית. בגיל מתקדם יש ירידה צפויה ב-AFC, וספירה של פחות מ-5 זקיקים כאלה מצביעה על רזרבה נמוכה. מדידת על-שמע מקובלת נוספת היא של נפח השחלה או שפיעת הדם בסטרומה, כאשר נפח קטן מ-3 ס"מ, או זרימת נמוכה לסטרומה של השחלות עלולים להצביע על סיכוי של תגובה שחלתית נמוכה. שני מדדים אלה אינם תלויים בשלב המחזור.

משמעות רמות AMH בהערכת תגובת-יתר שחלתית

כאשר AFC נמצא גדול מ-30 זו בהגדרה תגובת-יתר שחלךתית, שעלולה במצבי קיצון של טיפול הפריה לגרום לתסמונת גירוי-יתר שחלתי שידועה כ-Ovarian Hyper-Stimulation Syndrome או OHSS. תסמונת זו שעלולה אף להיות מסוכנת חיים, מושפעת מגורמי-סיכון כגון PCOS, גיל צעיר של המטופלת, BMI נמוך, ורמה גבוהה של E2 ביום הטיפול ב-hCG.

אך הגורם המשמעותי ביותר שיכול לנבא OHSS הוא שחלות פוליציסטיות, שמוצאים ב-20% לערך מבין הנשים העוברות טיפולי פוריות, בהן יש לנקוט בפרוטוקול טיפולי מוקפד, כמו המינון הנמוך ביותר של גונדוטרופינים הנדרש לקבלת תגובה רצויה. מומלץ אם כן על מדידת AMH קודם לתחילת טיפול הפוריות כדי למנוע תגובת יתר שחלתית.

דרישות המבדק

בדיקת AMH יכולה להתבצע בכל שלב של המחזור החודשי. נטילת גלולות למניעת הריון אינן משפיעות על רמות AMH. עם זאת, לנשים הנוטלות גלולות אלה ואשר תוצאות המבדק שלהן מרמזות על רזרבה שחלתית נמוכה, מומלץ לחזור על המבדק לאחר חודש ללא נטילת גלולות.

ראו גם


המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן עמי סלע (יוצר\י הערך)