מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

היפנוזה - Hypnosis

מתוך ויקירפואה


הופניתם מהדף היפנוזה לדף הנוכחי.

היפנוזה
Hypnosis
יוצר הערך ד"ר אברהם הירשפלד
 

היפנוזה היא מצב של מודעות או תודעה, בו אפשר לעורר ולתמרן תופעות סמויות ופוטנציאליות על-ידי תהליכים סוגסטיביים (שכנועיים). ההיפנוזה מהווה מירקם של תהליכים ותפישות, אשר מביאים למצב מודעות מיוחד של חוויה עצמית שונה. בטכניקה ההיפנוטית ניתן להביא לשינוי מבוקר ורצוי במערכות השונות של האדם: הרגשית, הקוגניטיבית, ההתפתחותית והפיזיולוגית. התופעה ההיפנוטית מתרחשת באופן ספונטני בחיי היומיום בנסיבות רבות, ולא רק במסגרת של יחסים טיפוליים, לדוגמה בטקסים דתיים, בטקסים משפחתיים, בשעת נאומים, בהצגות וכדומה.

המאפיין העיקרי של התופעה ההיפנוטית הוא הסוגסטיה - שכנוע. אולם, אין זה שכנוע במובן הרגיל של המילה. הסוגסטיה אינה אלא תהליך המאפשר להעביר לאדם רעיון כלשהו על-ידי תקשורת מילולית, תנועתית או קולית, תוך כדי עקיפת תהליכי הבקרה האינטלקטואליים שלו. יש לציין שהסוגסטיה היא תופעה אשר קיימת אצל כל בני האדם, הן היכולת להעביר סוגסטיה והן לקבלה, אך בדרגות שונות. כך לדוגמה נואם אשר נושא את דבריו בפני מאות אנשים, הינו בעל יכולת סוגסטיה (שכנוע), אך דבריו אינם משפיעים על כולם במידה שווה.

ההיפנוזה דורשת שיתוף פעולה בין המהפנט למהופנט. על המהופנט להתרכז בדבריו של המהפנט, לתת בו אמון ולהכיר בעובדה שהמהפנט דורש את טובתו, ואילו המהפנט חייב לשמור על כבודו של המהופנט. כדי שתהליך היפנוטי יצא אל הפועל, יש צורך במוטיבציה אמיתית של המהופנט, ולא די בכך שהאדם אומר שיש לו מוטיבציה.

התהליך ההיפנוטי

יצירת התהליך ההיפנוטי נעשית באופן הדרגתי.

שלבי התהליך הנם:

  1. דימויים אשר משפיעים על החושים (לדוגמה: לחשוב על טעם של לימון), או על השרירים (לדוגמה: לחוש יד כבדה)
  2. הרפיה טובה ועמוקה
  3. התופעות ההיפנוטיות הרבות והמגוונות אשר ניתן להפיק

הטיפול עצמו מושג הן מעצם ההיפנוזה כתהליך, ובעיקר מהסוגסטיות אשר ניתנות על-ידי המהפנט תוך כדי המצב ההיפנוטי.

קיימות תיאוריות רבות ומגוונות אשר מנסות להסביר את עצם התופעה אשר נקראת היפנוזה. עובדה זו, כשלעצמה, מסבירה ומאשרת עד כמה הנושא כולו איננו ברור עדיין.

את מי ניתן להפנט?

מרביתם של מרכיבי האוכלוסייה ניתנים להפנוט. כ-80% מכלל האוכלוסייה בגיל 8 עד 70 מסוגלים להיכנס למצבים היפנוטיים בינוניים (במקרים מסוימים ניתן אף לטפל בצעירים או במבוגרים יותר). 10%-15 מקרב מרכיבי האוכלוסייה מסוגלים להגיע להיפנוזה עמוקה כמיוחד וכ-3%-5 אינם ניתנים להפנוט כלל (כך על-פי ההנחה המקובלת, אולם יש הסוברים כי כל אחד יכול להתהפנט). כאן המקום להדגיש שהיפנוזה בעומק בינוני, שהיא כאמור המצב אליו ניתן להגיע במרבית האוכלוסייה, מאפשרת טיפול ברוב הבעיות שבהן ההיפנוזה מטפלת. אנשים בעלי דמיון מפותח נוטים להתהפנט בקלות רבה יותר מאשר ה"מציאותיים". אדם לא יתהפנט בניגוד לרצונו; אולם, ישנם אנשים המביעים את אי-רצונם להתהפנט, ואילו בתת-מודע הם בעצם רוצים מאוד בכך, והם אלה הניתנים להפנוט בקלות.

היפנוזה למטרות בידור לעומת היפנוזה רפואית

ההיפנוזה תופסת מקום נכבד יותר ויותר בין כלי הטיפול אשר עומדים לרשותם של רופאי המשפחה, רופאי השיניים והפסיכולוגים, כל אחד בתחום הטיפול שלו.

במדינת ישראל, הטיפול באמצעות היפנוזה קיבל תנופה ממשית בשנת 1984, כאשר נחקק חוק אשר מסדיר את הרשות לעסוק בהיפנוזה. חוק ההיפנוזה מגביל את השימוש בה למטרות אבחוניות, מחקריות וטיפוליות, ושולל לחלוטין את השימוש למטרות בידוריות.

היפנוזה למטרות בידור

למבוגרים שבינינו זכור עדיין גל של מופעי בידור היפנוטיים, על-ידי מהפנטים מהארץ ואף כאלה שיובאו מחו"ל, אשר שטף את הארץ בשנות החמישים והשישים ואף בשנות השבעים. כל המהפנטים הללו היו אנשי בידור אשר ידעו להפנט מבחינה טכנית (דבר לא קשה כמיוחד), אולם לא יכלו להתמודד עם קשיים אשר התעוררו תוך כדי המופעים, ובוודאי שלא עם סיבוכים מאוחרים יותר, אשר הם אף לא היו מודעים לאפשרות קיומם.

גל מופעי הבידור, על כל ההשלכות אשר נידון אליו, מנע באופן משמעותי את השימוש העיקרי שלמענו בעצם קיימת ההיפנוזה: טיפול רפואי ,גופני ונפשי, לנזקק. אנשים חששו (וחלקם עדיין חוששים) בעיקר משני דברים: האחד - שלא להתעורר מהמצב ההיפנוטי, והשני - אבדן שליטה מוחלט. שני מצבים אלה יכולים, אמנם, להתרחש לעתים רחוקות, אולם אך ורק במופעי בידור, אשר בהם ההיפנוזה וכל המעמד שונים בתכלית השינוי מההיפנוזה הטיפולית. זאת מכיוון שבמופע בידור, המתהפנט "עומד" לרשותו של המהפנט למשך מספר דקות, כדי לבדר את הקהל אשר שילם במיטב כספו לשם כך... לכן, או שהוא משתף פעולה עם המהפנט, או שהוא סוגסטיבילי (ניתן להפנוט) מאוד ושוקע בקלות בהיפנוזה עמוקה. במקרה כזה יכול להתרחש מצב (אשר אכן התרחש בעבר במופעי בידור) בו המהופנט לא רוצה להתעורר, והדבר שונה לחלוטין ממצב בו אינו יכול להתעורר. הסיבה העיקרית לאי רצון זה להתעורר, נובעת מכך שהמצב ההיפנוטי נעים מאוד לכשעצמו, ובהיותו תת-הכרתי, המהופנט מרגיש כאילו מרומה, אחרי שהוא "נתן" את עצמו לצורכי בידור ופתאום סתם כך, בספירה עד שלש, הוא חייב להתעורר רק כדי שהמופע יוכל להימשך כמתוכנן על-ידי המהפנט.

היפנוזה רפואית

המצב שונה לחלוטין במרפאה מסודרת, על כורסת המטופל, מול מהפנט מורשה (רופא או פסיכולוג), שאליו פנה המטופל מרצונו החופשי, תוך אמון מלא במטפל, ללא צופים וללא כל אלמנט בידורי. בתנאים כאלו מתרחש תהליך היפנוטי, אשר במהותו הנו תהליך עמוק של הרפיה, ובמהלכו חלים שינויים במודעותו של המטופל ובתודעתו.

מכיוון שהשינה ההיפנוטית הנה שינה אשר האדם נכנס אליה מרצונו החופשי - הוא גם יצא ממנה בכל עת שירצה, כשלרוב הדבר נעשה בתיאום ובהבנה עם המהפנט. כמו כן, המהופנט "מאבד שליטה" אך ורק עד לדרגה אשר הוא באמת מוכן ולא מעבר לה. מהופנט לא ינהג במהלך היפנוזה באופן שונה מאשר מאפשרות לו סך כל המערכות של האמונות וההתנהגויות אשר אותן רכש במהלך ימי חייו. לפי כך, בשנים האחרונות חל שגשוג ניכר בפניות לטיפולים באמצעות היפנוזה. תרמה לכך המודעות ההולכת וגוברת לאפשרויות הגלומות כטיפול ההיפנוטי, הרבה הודות לתקשורת והרבה הודות לעובדה שמשרד הבריאות מכיר בחשיבות ההיפנוזה ומעניק רישיונות לעיסוק בכך. הדבר משרה בטחון רב על ציבור הפונים הפוטנציאלי.

פרט לשיפור הניכר במעמד ההיפנוזה בארץ, שחל על-ידי הפקעתו מתחום הבידור והסבתו למטרות טיפוליות בלבד, קיים גורם נוסף אשר תרם לשגשוג של ההיפנוזה: "הכישלון" של הרפואה הקונבנציונלית בהבאת מזור לתופעות רבות, ועקב כך הביקוש ההולך וגובר בקרב הציבור לרפואה חליפית (אשר יש המעדיפים לכנותה בשם רפואה משלימה).

תחומי הטיפול בהיפנוזה

נושא טיפולי מרכזי הנו הטיפול במתחים בכלל, אלו הנוצרים בחיי היומיום, ללא אבחון של מחלה או בעיה ייחודית כלשהי, אולם מדובר בנושא חשוב הנוטה להיות מוזנח על ידי הציבור. קיימות פניות רבות לטיפול עקב בעיות מוגדרות, וכמעט ואין פניות כלליות לצורך הרפיה והרגעה באופן כללי. עם זאת, ההיפנוזה מומלצת ביותר לצורכי הרפיה כללית, כעזרה מיידית לשיפור התפקוד היומיומי, ובעיקר למניעת מחלות ובעיות עתידיות הנובעות ממתח רב, עצבנות וכולא.

בנוסף, ההיפנוזה יכולה לפתור או לשפר את מצב האדם בתחומים הבאים:

  • שינוי הרגלים: אכילת-יתר, עישון, כסיסת ציפורניים, תלישת שיער, עוויתות בשרירי הפנים ("טיקים"), גמגום, הרטבה לילית.
  • הפרעות בתפקוד המיני של הגבר: אין-אונות (אימפוטנציה), שפיכה מוקדמת וכולא.
  • הפרעות בתפקוד המיני של האישה: העדר אביונה (אורגזמה), וגיניזמוס וכולא.
  • כאבים כרוניים: מיגרנה, כאבי-גב, כאבים שגרוניים, כאבים בעקבות מחלה ממארת וכולא.
  • מחלות פסיכוסומטיות (בכולן יש גם מרכיב נפשי אחד, לפחות): יתר לחץ-דם, גנחת הסימפונות, כיב פפטי בקיבה או בתריסריון, תסמונת המעי הרגיז, טנטון ("צפצופים" באוזניים, למשל כחלק ממחלת מנייר).
  • מחלות עור: יבלות, חטטת (אקנה), ספחת ועוד.
  • פחדים וחרדות: חרדה מלידה, פחד מבחינות, פחד במה, פחד ממקומות סגורים או לחלופין פתוחים, רועשים וכיוצא באלה.

היפנוזה וספורט

כל העוסקים בספורט מכירים בעובדה, שהגורמים המשפיעים על רמת ההישגים אינם רק חוזק השרירים ורמת ניצול החמצן.

תכונות וכישורים פסיכולוגיים ממלאים תפקיד משמעותי במיוחד בכל ענפי הספורט התחרותי (של בודדים ושל קבוצות). ידוע שקבוצת כדורגל יכולה להשתנות ביכולתה לא רק מעונה לעונה, אלא אף באותה עונה עצמה ואף בתוך המשחק עצמו ייתכנו שינויים דרמטיים, אשר יגרמו למהפך בתוצאת המשחק. שינויים אלו מוסברים בעיקרה ממצבה הנפשי של הקבוצה על כל מרכיביה.

קיימות הוכחות משמעותיות לכך שספורטאי אינו ממצה את כל הפוטנציאל הגלום בו וקיים פער גדול בין יכולתו לבין ביצועיו. האימון הנפשי השיטתי, יכל לצמצם באופן משמעותי ביותר את הפער הזה בין היכולת לבין הביצוע. ההיפנוזה כתהליך של שינה מבוקרת המתבססת על תהליכי הרפיה גופנית ונפשית ומלווה בשימוש נרחב בדמיון משמשת כאמצעי מעולה לשיפור ביצועיו של הספורטאי. ההיפנוזה מסייעת בידי הספורטאי להתגבר על עכבות ומחסומים נפשיים אשר יכולים לנבוע מסיבות שונות (חרדה, פחד מכישלון, ניסיון כושל בעבר, חרדת תחרות, עימותים עם ההנהלה או המאמנים וכדומה).

בארצות רבות (ארה"ב, קנדה, שבדיה, איטליה ואחרות) ספורטאים בודדים וקבוצות מקבלים הדרכה ואימון נפשי בעזרת היפנוזה.

המוכר מכולם בתחום זה הנו הפסיכולוג השבדי לארס אריק אנשטאל, אשר במשך שנים רבות אימן את הטניסאי המהולל ביורן בורג, וכן טיפל היפנוטית גם בקבוצות כדורסל בליגת המכללות של ארה"ב ובכדורגלנים מקבוצות שונות באירופה.

פיתוח הביטחון וכושר הריכוז הן פעולות טבעיות ומובנות בדיוק כאימון הכושר הגופני, הטכניקה והכוח של הספורטאי. לפיכך צריך האימון הנפשי להיות חלק בסיסי ובלתי נפרד מתכנית האימונים הכוללת של הספורטאי.

להלן מוצעת דוגמה לתכנית אימונים בסיסית מסוג זה:

  • הרפיית שרירים
  • הרפיה נפשית
  • אימון התניה
  • אימון בהינתקות והתעלמות מהסביבה
  • אימון אידאו מוטורי (תכנון מטרות, תרגול חשיבתי)
  • פתרון בעיות
  • אימון אסרטיביות
  • אימון כושר הריכוז
  • אימון הפעלה
  • חזרה נפשית על מצב של תחרות
  • תכונות לחיזוק הכוח הנפשי
  • סוגסטיות תחרותיות

בכל התחומים שנמנו לעיל יש מקום לפנות לייעוץ למהפנט מורשה ולקוות לעזרה, בדרגה זו או אחרת, בהתאם לאישיותו הייחודית של הפונה, אופייה המדויק של בעייתו, רמת המוטיבציה שלו, וגורמים רבים נוספים אשר ישפיעו על התוצאה הסופית של הטיפול.

עם זאת, יש לזכור כי בכל מקרה יש צורך להכיר את הפונים לעזרה לפני תחילת הטיפול, כדי לבדוק ולוודא את מידת התאמתם לטיפול וכדי ליצור את הבסיס לאמון ההדדי בין המטפל למטופל, שהינו מרכיב חשוב התורם להצלחת הטיפול.


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אברהם הירשפלד (יוצר\י הערך)