מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

חשיפה לקרינה בלתי מייננת - חוקים ונהלים בישראל - Non ionizing radiation exposure - laws and regulations in Israel

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה,
וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



קרינה בלתי מייננת
Non-ionizing radiation
יוצר הערך ד"ר איזבלה קרקיס וחברי המערכת
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםקרינה


נהוג לחלק קרינה אלקטרומגנטית לקרינה מייננת ולקרינה בלתי מייננת. בני אדם חשופים לקרינה בלתי מייננת בכל יום ובכל מקום ממקורות שונים - קרינת האור הנראה, קרינה שמקורה בלייזרים, קרינת תת-אדום, חלק מהקרינה בתחום העל-סגול, וקרינה בתחום תדרי הרדיו (RF ,‏Radio Frequency) שמקורה במתקני התקשורת האלחוטית: טלפונים ניידים, רשתות סלולריות ומתקני שידור לטלוויזיה ולרדיו. קרינה שמקורה במתקני חשמל שייכת לתחום התדרים הנמוכים באופן קיצוני (ELF ,‏Extremely Low Frequency). בין המכשירים הפולטים קרינה בלתי מייננת ניתן למנות נורות פלואורסצנטיות, מכשירי מיקרוגל, טלפונים קוויים אלחוטיים ואף מכוניות היברידיות המשלבות מצברים היברידיים ומנועים חשמליים.

קרינה בלתי מייננת היא קרינה פחות אנרגטית מקרינה מייננת, אך גם חשיפה לקרינה זו עלולה לגרום להשלכות בריאותיות שליליות.

השלכות בריאותיות של חשיפה לקרינה בלתי מייננת

בני אדם נחשפים לקרינה בלתי מייננת הנפלטת על ידי מקורות שונים בסביבתם, כגון מתקני חשמל, תקשורת רדיו ומכשירי טלפון אלחוטיים. לחשיפה זו עלולים להתלוות נזקים בריאותיים. בתחום גלי הרדיו, לדוגמה, מוכרת תופעת חימום הרקמות, כאשר השפעות שאינן תרמיות על בריאות האדם אינן מוכחות עד היום. באשר לשדה האלקטרומגנטי הנוצר סביב מתקני חשמל, אף שמדובר בקרינה בתדר יחסית נמוך, קיימים מחקרים אפידמיולוגיים המצביעים על סיכון יתר לפתח תחלואה ממארת מסוג מסוים, בעיקר בקרב ילדים. ב-2001 הגדיר הארגון הבין-לאומי לחקר הסרטן (IARC ,‏International Agency for Research on Cancer) מתקנים היוצרים שדה אלקטרומגנטי הגבוה מערך של 2 מילי-גאוס בתדר של רשת החשמל כגורם מסרטן אפשרי.

בישראל התנהל מחקר כחלק ממחקר עולמי (INTERPHONE) שהצביע על קשר מובהק בין שימוש בטלפון סלולרי מעל 10 שנים לבין התפתחות גידולים בבלוטות הרוק, בעיקר במשתמשים שנהגו להחזיק את הטלפון באותו צד שבו התפתח הגידול, באלה ששיחותיהם היו ארוכות ומרובות וכאשר השיחות התרחשו באזורים שבהם קיימות אנטנות מעטות. כיום שותפה ישראל בשני מחקרים בינלאומיים נוספים, מחקר ה-MOBI-kids הבוחן קשר אפשרי בין שימוש בטכנולוגיות תקשורת הפולטות קרינה בלתי מייננת לבין התפתחות גידולי מוח בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים, ומחקר ה-GERoNiMO, הבוחן בגישה כוללנית את השפעות הקרינה הבלתי מייננת על מספר תוצאים, לרבות הערכת סיכון והשפעה אפשרית על הבריאות.

חוקים ונהלים בישראל

ב-2006 החליטה ועדת השרים להקים מרכז ידע לאומי בנושא השפעת הקרינה הבלתי מייננת על בריאות הציבור. כדי לקדם את החלטת הממשלה, הוקמה ועדת היגוי מדעית עם נציגי משרד הביטחון, משרד התקשורת, המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ומשרד התשתיות הלאומיות. הקמת המרכז התבצעה בתהליך דו-שלבי: בשלב הראשון הופעלה יחידת מידע המספקת מענה לפניות הציבור, כולל ייעוץ למשרדי הממשלה, בנושאים שונים הנוגעים לקרינה; ובשלב מאוחר יותר הוקמה יחידה לביצוע מחקרים בסיסיים, מחקרים אפידמיולוגיים והערכת סיכונים. המרכז הוקם בינואר 2013 תחת השם "תנודע" בראשות פרופסור סיגל סדצקי. מרכז "תנודע" מפרסם מידע שוטף ומתייחס לפניות הציבור באתר האינטרנט שעלה לרשת במאי 2014.

בינואר 2007 נכנס לתוקף חוק הקרינה הבלתי מייננת התשס"ו - 2006, במטרה להגן על הציבור ועל הסביבה מפני השפעות של חשיפה לקרינה בלתי מייננת. ב-2009 אושרו התקנות המלוות את החוק. החוק מסדיר את הפיקוח על חשיפה לקרינה בלתי מייננת ממקורות מלאכותיים. התקנות מסדירות את רישוי העיסוק במקורות קרינה בלתי מייננת ואת הרמה המקצועית הנדרשת לעוסקים בתחום. כמו כן, התקנות מחייבות מדידה של רמות הקרינה הבלתי מייננת ופרסום המידע. מאחר שאין מידע מחקרי מבוסס רב על ההשפעות הבריאותיות של קרינה בלתי מייננת באוכלוסייה הכללית ובאוכלוסיות רגישות בפרט (ילדים, נשים בהיריון), ההמלצות הקיימות בנוגע לערכי החשיפה התקניים מבוססות על עיקרון הזהירות המונעת - מניעת התופעות הבריאותיות הבלתי רצויות כאשר אין מידע מלא וחד-משמעי לגבי פוטנציאל החשיפה.

קרינת רדיו

על פי דרישות החוק, פרסם המשרד להגנת הסביבה טבלאות המגדירות את רמות החשיפה המירביות המותרות לקרינה בתדרי רדיו. בהתאם להמלצת ארגון הבריאות העולמי, מוגדרות רמות חשיפה מירביות מותרות לפי סף החשיפה הבריאותי לקרינה בלתי מייננת (ערך שמתחתיו לא ידוע על השפעה בריאותית שלילית שמקורה באפקטים תרמיים). הסף הבריאותי מתייחס לחשיפה קצרת מועד בלבד, בעוד הסף הסביבתי מתייחס לחשיפה רצופה וממושכת. לפיכך, באזורים כמו גנים ציבוריים, גגות וחצרות, כאשר החשיפה אינה רצופה, לא ניתן אישור להתקנת מתקנים החושפים את האוכלוסייה לקרינה בלתי מייננת ברמה העולה על 30% מערך הסף הבריאותי. באזור עם שהיה רצופה וממושכת, כמו מוסדות חינוך, מגורים ובתי חולים, החשיפה המרבית המותרת הינה 10% בלבד מערך הסף הבריאותי.

שדות אלקטרומגנטיים

נכון להיום, אין במסגרת חוק הקרינה הבלתי מייננת תקנות הקובעות סף לעוצמת השדה האלקטרומגנטי המושרה על ידי קווי חשמל ומכשירי חשמל. המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות ממליצים על תכנון של מתקני חשמל לפי סף חשיפה של 2 מיליגאוס בממוצע על פני שנה, או כזה של 4 מיליגאוס בממוצע - ביום בו החשיפה היא הגבוהה ביותר. בשלב זה מתבצע טיפול במתקני חשמל קיימים, כאשר בראש סדר העדיפויות עומדים מתקנים הגורמים לחשיפה ממוצעת למעל 4 מיליגאוס ביום. בנוסף, נקבעו מגבלות בנייה, לפיהן שדה אלקטרומגנטי לא יעלה על 4 מיליגאוס כתוצאה מהפעלת רשת חשמל, ומרחקים מינימליים בין מתקני חשמל לבניינים, כמו בנייני מגורים, מוסדות חינוך, בתי חולים ועוד. מידע נוסף ופירוט בנושא ניתן למצוא באתר המשרד להגנת הסביבה.

שימוש ציבורי וביתי במכשירי חשמל ואלקטרוניקה מוסדר גם הוא במסגרת חוק הקרינה הבלתי מייננת. בשנים האחרונות הועלו שאלות לגבי אפשרות של פגיעה בריאותית כתוצאה מחשיפה לשדה חשמלי ומגנטי בתחום רשת החשמל, שעושה שימוש בתדר של 50 הרץ. המשרד להגנת הסביבה מפרסם טבלאות מפורטות גם בנוגע לרמות החשיפה ממכשירי חשמל ביתיים.

תקשורת סלולרית

להפעלת תקשורת סלולרית יש צורך באתר שידור בצד אחד ובמכשיר טלפון סלולרי בצד השני. סוגים של מוקדי שידור מוגדרים על פי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982 ועל פי תמ"א 36: מתקני שידור קטנים וזעירים התשס"ב - 2002. בחירת מיקום אתר השידור היא באחריות חברות התקשורת הסלולרית, בכפוף לאישור ולפיקוח של המשרד להגנת הסביבה. ככל שאנטנה גבוהה יותר ועוצמת השידור שלה גדולה יותר, כך היא מכסה איזור גיאוגרפי נרחב יותר. בישראל, השידורים הסלולריים מוגבלים בתחום הקרינה הבלתי מייננת: 700-2500 מגה-הרץ. בספטמבר 2010 הוקמה מערכת אוטומטית המבצעת ניטור רציף על פעילות האנטנות במטרה לפקח על רמות הקרינה הסלולרית. דו"ח ראשון של נתוני מערכת הניטור פורסם בשנת 2012. בנוסף, במטרה להנגיש מידע לציבור אודות משדרי הסלולר, הוקם אתר אינטראקטיבי המראה מיקום של אנטנה קיימת או של אנטנה בהקמה.

בהתייחס למכשירי הטלפון הניידים, היצרנים מחויבים לבצע מדידות של רמות שיעור ספיגה סגולית (SAR ,‏Specific Absorption Rate) בתנאים מחמירים ובהתאם להנחיות ולתקני ייצור בינלאומיים (אמריקניים ואירופאיים). מדד ה-SAR מתאר את כמות האנרגיה הנספגת ליחידת מסה של חומר ביולוגי בתנאים מחמירים (בהספק שידור מירבי). על פי ההנחיות המכשירים אינם אמורים לגרום לעלייה מקומית של יותר ממעלת צלזיוס אחת בחום הגוף.

חוק הקרינה הבלתי מייננת אינו מגדיר סמכויות למשרד הבריאות; יחד עם זאת, משרד הבריאות מפרסם המלצות לציבור לגבי צמצום חשיפה ושימוש מושכל בטכנולוגיה סלולרית, כגון:

  • יש לשקול חלופות כדוגמת שימוש בטלפון קווי
  • להשתמש ברמקול בזמן שימוש בטלפון אלחוטי
  • לא להתקין טלפון אלחוטי בחדר השינה, בחדר העבודה או בחדר הילדים
  • אין להביא את הטלפון הסלולרי במרחק הקטן מ-30 סנטימטר מציוד רפואי (על פי חוזר מנהל רפואה של משרד הבריאות משנת 2002)
  • באזורים עם מיעוט אנטנות, כאשר הקליטה חלשה, רמת החשיפה לקרינה מהמכשיר היא גבוהה יותר ומומלץ להמעיט בשיחות טלפון
  • במהלך נהיגה יש להשתמש בדיבורית לצורך השיחה ואין לשלוח מסרונים (תקנת תעבורה מס' 28ב)
  • מומלץ להתקין אנטנה מחוץ לרכב ולהשתמש בחיבור חוטי בין הטלפון לרמקול, ולא להשתמש בדיבורית בטכנולוגיית בלוטות' (Bluetooth)
  • לא מומלץ להשתמש בטלפונים סלולריים במקומות סגורים (כגון מעליות, אוטובוסים ורכבות) בעקבות הגברת הקרינה במקומות אלה

חשיפת ילדים במוסדות חינוך לקרינה בלתי מייננת

כאמור, ילדים הם אוכלוסייה פגיעה במיוחד להשפעותיה של קרינה בכלל ושל קרינה בלתי מייננת בפרט. מדידות של קרינה בלתי מייננת נעשו ב-25 בתי ספר בפריסה ארצית אשר נבחרו על ידי משרד החינוך. לא נמצאו חריגות ברמות הקרינה הנפלטת ממקורות חיצוניים. בנוסף, נעשו מדידות של מתקנים הממוקמים בתוך בתי הספר. מקורות הקרינה הפנימיים כוללים את רשת חלוקת החשמל (לוח חשמל, ארונות חשמל, קווי חלוקה), התאורה הפלואורסצנטית, רשת האינטרנט האלחוטית (נתבים ומחשבים ניידים) ומנועים חשמליים. במדידות של מכשירים אלו נמצאו חריגות. על בסיס הממצאים הומלץ להרחיק את התלמידים השוהים בכיתות ב-1.5 מטר מלוחות ומארונות חשמל וכן לצמצם את השימוש ברשתות תקשורת אלחוטיות בבתי ספר לטובת תקשורת קווית.

פעילות נוספת בתחום של המחלקה לאפידמיולוגיה סביבתית במשרד הבריאות הייתה הקמת ועדה מקצועית בנושא ההתמודדות עם קרינה ממקור Wi-Fi במוסדות חינוך. בנוסף, מתקיימים שיתופי פעולה עם משרד החינוך ועם המשרד להגנת הסביבה בטיפול בתלונות של הורים על המצב הבריאותי של ילדיהם החשופים לתקשורת Wi-Fi, במסגרתם מתבצעות חקירות אפידמיולוגיות בבתי ספר יסודיים, ניתנות המלצות על איסוף מידע רפואי רלוונטי ונקבעים מנגנוני העברת נתונים ממוסדות החינוך למשרד הבריאות.

חברי המערכת

  • דר' אמיליה אניס
  • דר' דניאל גולדמן
  • דר' לריסה מוירמן
  • דר' רועי סינגר
  • דר' פאול סלייטר
  • דר' ערן קופל
  • דר' איזבלה קרקיס
  • דר' דניאל שם טוב
  • גב' בלה אלרן
  • דר' רענן רז
  • דר' סילביה פסח- אלחיי
  • גב' יעל גלזר
  • מר רוסלן גוסינוב


פורסם ב"אפידע" דו"ח אפידמיולוגי תקופתי, גיליון מספר 8 - אוקטובר 2014