מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

טענות המועלות על ידי מתנגדי החיסונים והתמודדות איתן - Arguments raised by vaccine opponents and dealing with them

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה,
וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



טענות המועלות על ידי מתנגדי החיסונים והתמודדות איתן
Arguments raised by vaccine opponents and dealing with them
יוצר הערך ד"ר מיכל שטיין, פרופ' אלי סומך
TopLogoR.jpg
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםחיסונים

מתן החיסונים הוא סיפור הצלחה כביר של עולם הרפואה, הטכנולוגיה והקדמה האנושית.

בזכות החיסונים ירד שיעור התחלואה במחלות הניתנות למניעה, לשיעור נמוך עד אפסי.

למרות זאת, נשמעים לאחרונה קולות רבים יותר המתנגדים לחיסונים, וקולות אלה מקבלים תהודה הולכת וגוברת בתקשורת.

הסיבות להתנגדות לחסונים הן מגוונות: קיימת התנגדות מטעמי דת ופילוסופיה, יש הרואים בתוכנית שגרה המוכתבת על ידי המדינה, הפרעה לחופש הפרט שלהם, קיימות דאגות לגבי היעילות והבטיחות של החיסונים, וקיימת סברה כי המחלות שנגדן מחסנים, נעלמו מהעולם, ואינן מהוות סיכון בריאותי ממשי. קיים רושם כי בשנים האחרונות יותר הורים משכילים, ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, בוחרים שלא לחסן את ילדיהם. רושם זה אושש בסקר שנערך על ידי הר"י, שהראה כי 10% מציבור ההורים אינם מחסנים באופן מלא את ילדיהם, ו-1% אינם מחסנים כלל.

אין ספק כי הורים הבוחרים שלא לחסן את ילדיהם, עושים זאת מתוך שכנוע פנימי, שהם אכן עושים את הדבר הנכון למען ילדיהם. מכיוון שתוכנית החיסונים הורידה כמעט כליל את שיעור התחלואה במחלות הניתנות למניעה, הורים אינם מכירים מחלות אלו, ואינם חוששים מהן, לעומת זאת הם מוצפים במידע שקרי ומעוות שמפיצים מתנגדי החיסונים בכל אמצעי התקשורת. מידע זה גורם להורים לחשוש ממתן החיסונים ולפקפק בנחיצותם.

חשוב להכיר את הטענות של מתנגדי החיסונים ולדעת לענות עליהן בפירוט, כדי לספק להורים המתלבטים מידע עובדתי מוצק, שישכנע אותם לחסן את ילדיהם.

טיעון פופולרי נגד מדיניות מתן חיסוני השגרה הוא טיעון ה"היגיינה", הגורס כי את הירידה בתחלואה ובתמותה במאה האחרונה יש ליחס לשיפור המצב הסוציו-אקונומי ולתנאי ההיגיינה המשופרים, ולא למתן החיסונים.

נכון כי תנאי היגיינה משופרים וירידה בילודה ובצפיפות הדיור הורידו את התפוצה של חלק מהמחלות הזיהומיות, וכמו כן, השיפור בטכנולוגיות הרפואיות העלה את ההישרדות ממחלות, אך אם בודקים את עקומות ההיארעות של המחלות, ניתן לראות כי הירידה המשמעותית והקבועה בכל אחת מהמחלות אירעה לאחר הכנסת החיסון נגדה.

הדבר בולט עוד יותר כאשר בוחנים את השפעת החיסונים ב-15 השנים האחרונות נגדHIB ‏ (Haemophilus Influenza B)‏, Hepatitis A ו-Varicella. מכיוון שלא חל שינוי משמעותי בתנאי החיים בשנים אלו, ברור כי הדבר היחיד המסביר את הירידה הדרמטית בתחלואה במחלות אלו הוא הכנסת החיסונים נגדן [1] [2] [3].

חשש הנשמע תכופות מהורים בקשר למתן החיסונים, הוא כי מתן כה רב של חיסונים בגיל הרך גורם לעומס בלתי נסבל על מערכת החיסון.

למעשה, מערכת החיסון של התינוק מאפשרת לו להתמודד עם יותר מ-100 אלף גורמים מזהמים, כך שחיסון נגד 10 אורגניזמים, כפי שקיים בשגרת החיסונים, עושה שימוש בטל בשישים במערכת החיסון לעומת היכולת הקיימת [4].

יתרה מכך, בחיי היום-יום מערכת החיסון מתמודדת עם אין-ספור אנטיגנים, לדוגמה: בזיהום ויראלי של מערכת הנשימה העליונה מתמודדת מערכת החיסון עם כ-10 אנטיגנים, בזיהום לוע מסטרפטוקוקוס A עם 50-25 אנטיגנים וכו'.

כמות האנטיגנים המוצגים למערכת החיסון דרך מתן החיסונים עברה שינויים מאז הומצאו החיסונים: בתחילת המאה ה-20 חוסנו ילדים נגד אבעבועות שחורות בלבד, חיסון שהכיל 200 אנטיגנים. בשנות ה-60 נוספו כבר החיסונים נגד שעלת (החיסון התאי), הטטנוס והדיפטריה, וכמות האנטיגנים שהוצגה הייתה 3,200.

בתחילת המאה ה-21 ניתנים גם חיסונים נגד אדמת, חצבת, חזרת, אבעבועות רוח, צהבת נגיפית מסוג A ו-צהבת נגיפית מסוג B, המופילוס אינפלואנזה B והחיסון המצומד לפנאומוקוק. החיסון נגד אבעבועות שחורות הופסק בזכות מיגור המחלה, והחיסון נגד שעלת הפך לא-תאי.

בזכות השיפור בטכנולוגיית ייצור החיסונים מספר האנטיגנים המוצג למערכת החיסון, בכל תוכנית השגרה, הוא כ-125. מובן שמדובר בכמות זניחה לעומת ההתמודדות היום-יומית של מערכת החיסון עם האנטיגנים שאליהם נחשף הגוף.

אחד החששות הכבדים המועלים על ידי הורים הוא החשש מתופעות לוואי חמורות של חיסונים. במהלך השנים הועלו טענות שונות נגד החיסונים כגורמים למחלות שונות: החיסון נגד דיפטריה-טטנוס ושעלת (DTP) נחשד כגורם למקרים של מוות עריסה בתינוקות, החיסון נגד אדמת- חצבת-חזרת (MMR) הואשם כגורם למחלה דלקתית כרונית של המעי IBD ‏ (Inflammatory Bowel Disease) ולאוטיזם, החיסון ל-Haemophilus Influenza B כגורם ל-Multiple Sclerosis, החיסון לצהבת נגיפית מסוג B כגורם לסוכרת, החיסון לפוליו כגורם להפצת נגיף ה-HIV ועוד.

MMR ואוטיזם

בחרנו להתמקד בנושא הקשר האפשרי בין החיסון MMR לאוטיזם שכן זה נושא ש"זכה" לתהודה בקרב הורים רבים שחלקם אף תופשים את הקשר הזה כעובדתי. במאמר מ-2007 דן Destefano‏[5] בכך בהרחבה. ב-1998 פורסם מאמר בעיתון The Lancet שקשר הופעת אוטיזם לחיסון MMR‏[6]. מאמר זה לא היה הראשון שדן בקשר בין החיסון הזה לאוטיזם, אך היה הראשון שהתיימר לתת לקשר כזה גושפנקה "מדעית". המחבר הראשי, ויקפילד, היה כירורג שעסק במחקר שהתמקד ב-IBD תוך ניסיון לקשור את המחלה לווירוס החצבת בכלל ולחיסון בפרט. במאמר מתוארים 12 מקרים של ילדים, שעל פי דיווח הוריהם, התפתחו באופן נורמלי, ואז עברו רגרסיה התנהגותית, ונוסף על כך, סבלו מסימפטומים גסטרואינטסטינליים. ב-8 מהמקרים דיווחו ההורים על קשר כרונולוגי בין הרגרסיה ההתנהגותית לקבלת חיסון MMR. בכל 12 המקרים נמצאו פתולוגיות במעי שכללו תהליך דלקתי לא רציף בקולון והיפרפלזיה של בלוטות לימפה במעי הדק. המחברים התייחסו לתופעות הללו כייחודיות. נוסף על כך, נמצאו כביכול ערכי המוגלובין ו-IgA נמוכים בחלק מן הילדים ועלייה בערכי חומצה מתיל מלונית בשתן. המחברים העלו היפותזה של קיום סינדרום חדש, Autistic Enterocolitis, וקשרו את ההפרעות ההתנהגותיות לתסמינים הגאסטרואינטסטינליים ולחיסון ה-MMR. במאמר צוין בפירוש כי לא הוכח קשר בין החיסון לסינדרום המתואר, אך למרות זאת התראיין ויקפילד בכל אמצעי התקשורת, טען כי חיסון ה-MMR גרם להופעת אוטיזם, וקרא לדחות את מתן החיסון ולפצלו במרווחים של שנה. מיד לאחר הופעתו גרר המאמר ביקורת רבה, בין היתר, עקב המתודולוגיה הלקויה וההטיה בבחירת החולים, מאחר שהתופעות שנמצאו במעי הילדים היוו למעשה וריאנט נורמלי, וכן מכיוון שערכי הייחוס של הנוגדנים היו לא מותאמים לגיל (כך שלמעשה היו תקינים).

בהמשך יצאו שני מאמרים שבהם בודד נגיף החצבת ממונונוקלארים וממעי הילדים, אך לא הוכח כי זהו זן החיסון [7] [8]. הטענה האחרונה נסתרה בצורה ברורה בעבודות שהופיעו בהמשך, שבהן לא הצליחו לבודד את וירוס החצבת מלויקוציטים של ילדים אוטיסטים שחוסנו ב-MMR‏[9] [10]. במקביל החלו להופיע מחקרים אפידמיולוגיים גדולים שבדקו את הקשר בין אוטיזם לחיסון ה-MMR. מחקרו של טיילור וחב' מבריטניה[11], כלל קבוצה של כ-500 ילדים אוטיסטים, עם תת-סוגים שונים של המחלה. המחקר הדגים כי קיימת עלייה מתמדת באבחון אוטיזם, אך קצב העלייה באבחון מקרי אוטיזם לא השתנה לאחר הכנסת החיסון ב-1988, כפי שהיה אמור להיות אילו היה קשר בין החיסון למחלה. כמו כן, לא נמצא קשר בין מתן החיסון להופעת רגרסיה התנהגותית.

מאמר בריטי נוסף, גדול עוד יותר, שהתייחס לתקופה בשנים 1959 עד 1993, וכלל מידע לגבי כ-2,400 ילדים הלוקים באוטיזם, הראה ממצאים דומים שלפיהם אין שינוי בקצב העלייה באבחון מקרי אוטיזם לאחר הכנת החיסון ב-1988 [12].

שני מאמרים, מבריטניה ומקליפורניה, הראו עלייה בהיארעות אוטיזם למרות שיעור כיסוי חיסוני אחיד [13] [14].

עבודה מקנדה, שביצעה מעקב אחרי שכיחות PDD, הראתה עלייה בשכיחות מ-1987 ל-1998, אף שבאותו זמן הכיסוי החיסוני ירד[15]. יותר מכך, מחקר יפני מראה שלמרות ההפסקה המוחלטת במתן חיסון ה-MMR ב-1993 שכיחות האוטיזם הייתה בעלייה בקבוצת ילדים שנולדו מ-1988 עד 1996 [16], לא נמצא שינוי גם בשיעור תת-הסוג של Regressive Autism‏[17].

בעבודה דנית גדולה [18], שבדקה נתונים לגבי חצי מיליון ילדים, מתוכם מאה אלף שלא חוסנו ב-MMR, לא נמצא קשר בין חיסון ה-MMR לבין אוטיזם. נמצא כי הסיכון היחסי (RR) להופעת אוטיזם במחוסנים היה נמוך יותר ביחס לילדים שלא חוסנו ב-MMR‏ ( RR של 0.92 לאוטיזם ו-0.83 למחלות דומות, p Value לא משמעותי סטטיסטית).

במחקר גדול נוסף שבוצע על ידי ה-CDC‏[19], נעשתה השוואה בין 624 ילדים הלוקים באוטיזם מאזור אטלנטה ל-1,824 ילדים בריאים, ונבדק את הגיל שבו ניתנה מנת ה-MMR הראשונה. פיזור הגילאים שבהם הילדים האוטיסטים קיבלו את חיסון הMMR- היה דומה לקבוצת הביקורת.

בשנים האחרונות התגלה כי מחקרו של ויקפילד [6] נוהל באופן שערורייתי: בניגוד למה שנכתב במאמר, לא דובר בילדים שהופנו עקב סימפטומים דמויי IBD, אלא בקבוצת ילדים שהוריהם האמינו כי הם נפגעו מחיסון ה-MMR ויוצגו ע"י עורכי דין, לצורך תביעה נגד חברות תרופות. חברת עורכי הדין שילמה לוויקפילד יותר מ-400,000 פאונד כדי לבצע את המחקר, ולהוכיח קשר בין החיסון לאוטיזם, תשלום שעליו לא דיווח. התסמין הגאסטרואינטסטינלי שממנו סבלו רוב הילדים, היה בעיקר עצירות, תסמין שכיח בילדים עם הפרעות התנהגותיות.

במחקר בוצעו קולונוסקופיות, ביופסיות מעי וניקורים מותניים, ללא שתהיה הצדקה קלינית לכך מבחינת ההיסטוריה הרפואית או הסימפטומים, ללא החתמה על טופס הסכמה מדעת וללא אישור מוועדת האתיקה של בית החולים. 10 מתוך מחברי המאמר התנערו מהפירוש שוויקפילד נתן לממצאים, וויקפילד עומד למשפט עקב ממצאים אלו. בצעד נדיר וכמעט חסר תקדים החליטה מערכת כתב העת Lancet, בינואר 2010, למחוק את המאמר של ויקפילד מרשומות כתב העת. בכך נשמט הבסיס המדעי, לכאורה, לקשר שבין החיסון MMR לאוטיזם. יש לציין כי בארה"ב הוקם הרכב מיוחד של בית משפט לחיסונים שדן בתביעות פיצויים מרוכזות של הורים שטענו כי אוטיזם אצל ילדיהם נגרמה עקב חיסון MMR או עקב חשיפה לתימרוזל. בית המשפט דחה, את התביעות הללו בהחלטתו שפורסמה ב-12 בפברואר 2009, והגדיר את הקשר בן אוטיזם לחיסונים כ- Extremely Unlikely‏ (US Court of Federal Claims Office of Special Masters - Feb 2009). מן הראוי לציין כי ללא קשר למתן החיסונים, אכן קיימת עלייה במקרי האוטיזם שחלקה נובע משינוי בהגדרה ומהעלאת המודעות, אך חלקה מבטא עלייה אמיתית שעלולה לנבוע בין היתר מחשיפה לגורם סביבתי לא ידוע [20].

מחקרים אפידמיולוגיים רבי היקף שללו את הקשר בין החיסון ל-Hepatitis B לבין טרשת נפוצה, בין חיסון ה-DPT לבין תסמונת מוות בעריסה, בין החיסון לדלקת קרום המוח (HIB) לבין סוכרת נעורים, בין החיסון לסרטן צוואר הרחם לבין תופעות לוואי חמורות ועוד[21] [22].

לסיכום, כל העבודות שפורסמו לאחר אותו מאמר, הביאו עדויות נגד ההיפותזה הקושרת בין חיסון MMR לאוטיזם [5], לא נמצא קשר אפידמיולוגי בין חיסון MMR לאוטיזם, כולל התת-סוג הרגרסיבי, ואין עדות מעבדתית התומכת בתאוריה זו.

יש להדגיש, כי כמו כל תרופה אחרת, החיסונים אינם נטולי תופעות לוואי, אך תופעות הלוואי של החיסונים הן קלות יחסית, כמו חום וגירוי מקומי, החולפים לאחר מספר ימים.

תופעות לוואי קשות הן נדירות כל כך, עד כי קשה לאמוד אותן, והסיכון למוות הוא אפסי.

חשש נוסף שההורים מביעים הוא כי החיסונים כוללים חומרים זרים ומזיקים, כמו כספית וחומרים משמרים. עיקר הטענות הופנו לתימרוזל. חומר זה שימש כחומר משמר בחיסונים עשרות שנים. כ-50% ממנו הם מלח כספית. החששות לגביו נובעים ממידע על נזק לעוברים שנחשפו לכספית ברחם אמם, וממודלים בבעלי חיים, שלא ברורה הרלבנטיות שלהם לבני אדם. מעולם לא הוכח נזק כלשהו בשל מהחשיפה לתימרוזל.

בעבודות האפידמיולוגיות שבדקו קשר בין חשיפה לתימרוזל לאוטיזם או לתופעות לוואי אחרות לא נמצא קשר כזה. תופעת הלוואי היחידה הקשורה לחשיפה לתימרוזל היא גירוי במקום ההזרקה.

בסוף שנות ה-90 ערכו רשויות הבריאות האמריקניות סקר[23], וגילו כי ילד המקבל את כל תוכנית החיסונים, עלול להיחשף לכמות מלחי כספית העולה על המומלץ.

אף שלא הוכח נזק מחשיפה זו, הוצא התימרוזל מכל חיסוני השגרה הניתנים לתינוקות, הן ליתר ביטחון, והן מכיוון שזהו מקור חשיפה שבו ניתן לשלוט.

כדי לקבל אמת מידה על מידת החשיפה לכספית מחיסונים, יש לזכור כי כמות הכספית המצויה בחיסון ממוצע המכיל כספית (כ-25 מק"ג) היא פחותה מהכמות המצויה בכריך טונה.

בישראל כמו בארה"ב, אין כיום תימרוזל באף אחד מחיסוני השגרה הניתנים לתינוקות [24].

עוד טענה העולה מדי פעם באתרים של מתנגדי החיסונים, היא זו המפקפקת בצורך החברתי ליצור חסינות עדר. בכל חברה קיימים גם אינדיבידואלים שאינם יכולים להתחסן: תינוקות שטרם הגיעו לגיל שבו ניתן לחסן, ילדים ומבוגרים עם חסר חיסוני מולד או נרכש ואנשים שהתחסנו אך לא פיתחו הגנה. אינדיבידואלים אלו מוגנים רק בזכות טבעת ההגנה של האנשים המחוסנים סביבם. תוכנית חיסונים טובה, כמו חברה טובה, בנויה על שיתוף פעולה של אינדיבידואלים לטובת הכלל. כשם שלא ניתן לנסוע נגד חוקי התנועה, מתוך הנחה ששאר הנהגים ייזהרו, כך לא ניתן שלא להתחסן.

ניתן לעתים לשמוע אמירות מתונות יותר, כמו: "אינני מתנגד לחיסונים בצורה גורפת", או "כדאי לחסן אבל בזהירות", או "לחסן אבל בגיל מאוחר יותר" ועוד. מאחורי אמירות כאלו אין בסיס מדעי, והן מובילות בסופו של דבר להגדלת שיעור התינוקות הלא מחוסנים. לעלייה בשיעור הלא מתחסנים יש תג מחיר חברתי ברור וכבד ביותר, והוא עלייה בתחלואה ובתמותה של תינוקות בישראל ובעולם. זאת, מכיוון שרוב המחלות המידבקות לא נעלמו לגמרי מהעולם, וברגע שתרד רמת החסינות, המחלות הללו יופיעו ויכו מחדש. ניתן ללמוד מניסיונן של מדינות מפותחות, כמו אנגליה, יפן ושוודיה, שם בהלה לא מוצדקת שהתעוררה סביב חיסוני חצבת ושעלת הביאה לירידה בולטת בשיעור המתחסנים דבר שהביא במהירות לעליית שיעור התחלואה בחצבת ובשעלת עם עלייה דרמטית במספר מקרי התמותה [25], וכן גם במדינות בריה"מ לשעבר שם ירידה במתן חיסוני דיפטריה הביאה להתפרצות מגפה במשך שנות ה-90 ‏[26]. כלומר, ילדים רבים שילמו בחייהם על הצהרות ופרסומים לא אחראיים ועל הטעיית ציבור ההורים, וודאי שאיננו רוצים כי תופעה כזו תתרחש גם בישראל.

הורים הבוחרים שלא לחסן, בטוחים כי בכך הם נותנים לילדם יתרון. למעשה, הם גורמים לו להיות בעמדת נחיתות. ניתן להמשיל את ההימנעות ממתן החיסונים למסע במכונת זמן שמביא את התינוק שנולד לתוך המאה ה-21, בסופו של דבר, אל המאה ה-19 על כל הסכנות לבריאותו הכרוכות בכך.

כדאי גם לזכור כי מתן חיסון אינה רק תוסף או פריבילגיה שההורה צריך לשקול אם לתת או לא לתת לילדו, מכיוון שמניעת חיסון מהילד פירושה שלילת זכותו של הילד ליהנות מהקדמה הרפואית למען שמירת בריאותו, זכות המעוגנת בהצהרת זכויות הילד בישראל.

הצהרת זכויות הילד בישראל

ביבליוגרפיה

  • Griffin MR, Ray WA, Livengood JR,et al. Risk of sudden infant death syndrome after immunization with the diphtheria-tetanus-pertussis vaccine. NEJM 1988;319:618-623
  • Black SB, Lewis E, Shinefield HR, et al. Lack of association between receipt of conjugate haemophilus influenzae type B vaccine (HbOC) in infancy and risk of type 1 (juvenile onset) diabetes: long term follow-up of the HbOC efficacy trial cohort. Pediatr Infect Dis J 2002;21:568-569
  1. Dagan R, Leventhal A, Anis E, et al. Incidence of hepatitis A in Israel following universal immunization of toddlers. JAMA 2005;13;294:202-210
  2. Varicella incidence MMWR, September, 2003
  3. Dagan R, Fraser D, Roitman M, et al. Effectiveness of a nationwide infant immunization program against Haemophilus influenzae b. Vaccine 1999;17:134-141
  4. http://www.cdc.gov/vaccines/vac-gen/6mishome.htm#Vaccinepreventable
  5. 5.0 5.1 Destefano F. Vaccines and autism: evidence does not support a causal association. Clin Pharmacol Ther 2007;82:756-759
  6. 6.0 6.1 Wakefield AJ, et al. Ileal-lymphoid-nodular hyperplasia, non-specific colitis, and pervasive developmental disorder in children. Lancet 1998;351,637–641
  7. Kawashimi H, Takayuki M, Kashiwagi Y, et al. Detection and sequencing of measles virus from peripheral mononuclear cells from patients with inflammatory bowel disease and autism. Dig Dis Sci 2000;45:723–729
  8. Uhlmann V, et al. Potential viral pathogenic mechanism for new variant inflammatory bowel disease. Mol Pathol 2002;55:34–90
  9. D’Souza Y, Fombonne E, Ward BJ. No evidence of persisting measles virus in peripheral blood mononuclear cells from children with autism spectrum disorder. Pediatrics 2006;118:1664–1675
  10. Hornig M, Briese T, et al. Lack of association between measles virus vaccine and autism with enteropathy: a case-control study. PLoS ONE 2008;3:3140
  11. Taylor B, et al. Autism and measles, mumps, and rubella vaccine: no epidemiological evidence for a causal association. Lancet 1999;353:2026–2029
  12. Chen W, Landau S, Sham P, et al. No evidence for links between autism MMR and measles virus. Psychol Med2004;34, 543–553
  13. Kaye JA, del Mar Melero-Montes M, Jick H. Mumps, measles, and rubella vaccine and the incidence of autism recorded by general practitioners: a time trend analysis. BMJ 2001;322:460–463
  14. Dales L, Hammer SJ, Smith NJ. Time trends in autism and in MMR immunization coverage in California. JAMA 2001;285:1183–1185
  15. Fombonne E, Zakarian R, Bennett A,et al. Pervasive developmental disorders in Montreal, Quebec, Canada: prevalence and links with immunizations. Pediatrics 2006;118:139–150
  16. Honda H, Shimizu Y, Rutter M. No effect of MMR withdrawal on the incidence of autism: a total population study. J Child Psychol Psychiatry 2005;46:572–579
  17. Uchiyama T, Kurosawa M, Inaba Y. MMR-vaccine and regression in autism spectrum disorders: negative results presented from Japan. J Autism Dev Disord 2007;37:210–217
  18. Madsen KM, et al. A population-based study of measles, mumps, and rubella vaccination and autism. NEJM 2002;347:1477–1482
  19. DeStefano F, Karapurkar T, Thompson WW, et al. Age at first measles–mumps–rubella vaccination in children with autism and school-matched controls: a population-based study in metropolitan Atlanta. Pediatrics 2004;113:259–266
  20. Hertz-Picciotto I, Delwiche L. The rise in autism and the role of age at diagnosis. Epidemiology 2009;20:84-90
  21. Ascherio A, Zhang SM, Hernán MA, et al. Hepatitis B vaccination and the risk of multiple sclerosis. NEJM 2001;344:327-332
  22. Cutts FT, Franceschi S, Goldie S, et al. Human papillomavirus and HPV vaccines: a review. Bull World Health Organ 2007;85:719-726
  23. Ball LK, Ball R, Pratt RD. An assessment of thimerosal use in childhood vaccines. Pediatrics 2001;107:1147–1154
  24. Schechter R, Grether JK. Continuing increases in autism reported to California’s developmental services system: mercury in retrograde. Arch Gen Psychiatry 2008;65:19-24
  25. Gangarosa EJ, et al. Impact of anti-vaccine movements on pertussis control: the untold story. Lancet 1998;351:356-361
  26. Quick ML, Sutter RW, Kobaidze K, et al. Epidemic diphtheria in the Republic of Georgia, 1993-1996: risk factors for fatal outcome among hospitalized patients. J Infect Dis 2000;181:130-137

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מיכל שטיין, פרופ' אלי סומך (יוצר\י הערך)



פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, פברואר 2010, גיליון מס' 71, מדיקל מדיה