מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

טרנספרין - Transferrin

מתוך ויקירפואה

     מדריך בדיקות מעבדה      
טרנספרין
Transferrin
 שמות אחרים  סידרופילין (siderophilin)
מעבדה כימיה בדם/המטולוגיה בדם
תחום משק הברזל בגוף
Covers bdikot.jpg
יחידות מדידה מיליגרם לדציליטר
 
טווח ערכים תקין בדם, גיל 0-4 ימים-130-275; גיל 3 חודשים עד 16 שנה-203-360; גיל 16 שנה עד 60 שנה-(גברים)-215-365, (נשים)-250-380; גיל 60 עד 90 שנה-190-375; מעל גיל 90 שנה-185-345. ערכי טרנספרין במבוגרים ניתן לקבל כבר בגיל 9 חודשים, ובנשים בעת הלידה רמת טרנספרין ממוצעת היא 305 מיליגרם לדציליטר.
מדידת רמת טרנספרין בשתן בדרך כלל אינה חיונית לנושא משק הברזל, שכן גודלו של חלבון זה אינו מאפשר בדרך כלל זליגתו לשתן אלא ברמות נמוכות שבבריאות תקינה הן בתחום הריכוזים של 0.04-0.45 מיליגרם לאיסוף שתן של 24 שעות. לעתים משמשת מדידת טרנספרין בשתן להערכת נזק כלייתי כמו בתסמונת נפרוטית.
יוצר הערך פרופ' בן-עמי סלע

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםברזל

מטרת הבדיקה

רמת טרנספרין נמדדת בנסיוב במצבים החשודים או ידועים לחסר ברזל, אך גם בהמוכרומטוזיס ומצבי יתר ברזל אחרים. מדידת רמת טרנספרין מסייעת גם להבדיל בין סוגי אנמיה שונים. יש למדידה זו משמעות בהערכת יכולת הייצור של חלבונים בכבד. בדיקת טרנספרין משמשת גם ביחד עם בדיקת prealbumin להערכת הסטאטוס התזונתי של הגוף. כאשר יש חשד למצב של העמסת ברזל מוגזמת (iron overload), או כאשר במשפחה יש היסטוריה של המוכרומטוזיס, נדרשת בדיקת טרנספרין ביחד עם בדיקת ברזל, פריטין ו-TIBC.

בסיס פיזיולוגי

מבנה טרנספרין

באדם גליקופרוטאין זה מורכב מפוליפפטיד מונומרי בודד מורכב מ-679 חומצות אמינו, ולו 2 שרשרות סוכריות המהוות יחדיו כ-4% מכלל המוליקולה. משקלו המולקולארי של טרנספרין 79,500 דלטון. הגן המקודד לחלבון טרנספרין Tf, ממוקם בכרומוזום 3q21. לטרנספרין קצוות N ו-C טרמינלים כמעט זהים בעלי מבנה גלובולארי, וביניהם ממוקם האזור הקושר ברזל. אתר הקישור לברזל מכיל 2 שיירי טירוזין, שייר היסטידין, ושייר של חומצה אספרטית. כדי שיון ברזל יקשר לטרנספרין, המיקרו-סביבה של אתר הקישור חייבת להיות ב-pH בסיסי, רצוי בסביבה של יוני קרבונאט (ֿHCO3).

נראה שהקרבונאט משמש כליגנד מגשר בין הברזל לטרנספרין, על ידי הרחקת מים משני אתרי הקישור, ואמנם ללא נוכחות הקרבונאט קישור הברזל זניח. אכן, השחרור של אטומי הברזל מתאחיזתו בטרנספרין כרוך בסביבה חומצית, בה אטומי מימן גורמים לפרוטונציה של יון הקרבונאט הטעון שלילית לקבלת חומצה קרבונית (H2CO3), ולפרוק הקשר החזק בין אטומי הברזל ברזל לבין טרנספרין.

למרות זיקה גבוהה ביותר של ברזל תלת-ערכי לטרנספרין שהיא בעלת קבוע דיסוסיאציה (Kd) של M 10-23 ב-pH 7.4, קשר זה היא הפיך והזיקה פוחתת באופן תלול כאשר הסביבה הופכת חומצית יותר אל מתחת pH7.0, ואז מתנתקים אטומי הברזל מקישורם לטרנספרין. מולקולת טרנספרין חופשית ידועה כ-apo-transferrin.

מעניין לציין שבאדם במשקל 70 ק"ג כל תכולת הברזל בגוף המוערכת בין 3-4 גרם, בכל עת נתונה כמות הברזל הקשורה לטרנספרין בדם אינה עולה על 3-4 מיליגרם, המהווה רק 0.1% מתכולת הברזל בגוף. למרות זאת נחשב טרנספרין למאגר חיוני של ברזל מעצם היותו הנשא היחיד של מינרל זה בדם, ובהיותו מעביר ברזל תלת ערכי ישירות לקולטנים על פני תאי היעד שלו במח העצם אך גם ברקמות אחרות בגוף. מוערך שטרנספרין מעביר מדי 24 שעות כ-25 מיליגרם ברזל בדם. טרנספרין בדם חיוני למניעת רעילותו של ברזל חופשי בדם, והוא למעשה המקור הפיזיולוגי החשוב להעברת ברזל לכדוריות דם אדומות. המאגר של ברזל על פני טרנספרין בפלזמה מייצג תהליך דינאמי עם כ-10 עד 20 מחזורי "נשיאת ברזל" ב-24 שעות, כך שאטום ברזל שוהה באופן טיפוסי לא יותר מאשר שעתיים בפלזמה. יחד עם זאת, במצבים של חסר ברזל, פרק הזמן מרגע הטענת טרנספרין בברזל ועד פריקתו בתאי היעד, יכול להימשך 15 דקות. 80% מהברזל המועבר על גבי טרנספרין מדי יום, הוא ברזל ממוחזר ולא חדש.

סוגי טרנספרין שונים

טרנספרין מסונתז בעיקר בכבד, אך גם רקמות אחרות דוגמת המוח והאשכים מייצרות כמות קטנה של גליקופרוטאין זה באופן מקומי. הן המוח והן האשכים הם פחות זמינים באופן יחסי לשחלוף עם חלבונים בצירקולציה בשל מחסומים פיזיולוגיים מוכרים, וכך טרנספרין המיוצר במוח ובאשכים יכול לשמש במטבוליזם של ברזל בשתי רקמות אלה, אם כי המידע הנושא זה אינו מוצק. טרנספרין בדם הוא חלבון אחד ממשפחת-העל של טרנספרינים נוספים הפועלים ברקמות שונות, והכוללת את טרנספרין חלב האם או lactoferin שמופיע גם בזיעה ובדמעות ובהפרשות מגרנולות בניטרופילים והוא בעל תפקיד במערכת החיסון, טרנספרין חלבון הביצה של עופות וזוחלים או ovotransferin וכן conalbumin, וגם טרנספרין הקשור באופן קבוע לממברנות תאי מלנומה וידוע כ-melanotransferrin.

הן ל-ovotransferrin והן ל-lactoferin תפקיד הגנתי בכך שהם מונעים עי ידי קישור ברזל, את זמינותו של האחרון לחיידקים הזקוקים לו לשגשוגם. לכל הגליקופרוטאינים ממשפחת-העל של טרנספרין משקל מולקולארי דומה, ומבנה תלת-ממדי דומה, כאשר לכולם אזורי קצה N ו-C טרמינלים זהים המורכבים מ-330 חומצות אמינו בכל אחד מאזורי קצה אלה. כמו כן לכל צורות טרנספרין אלה יש איזור קישור לברזל ולאניון דמוי ביקרבונאט החיוני לקישור הברזל. אזור קישור זה (iron binding cleft) נסגר כאשר ברזל נקשר אליו, ופתח עם שחרור אטומי הברזל.

ספיגת ברזל מהמעי

ספיגת ברזל במעי מהמזון מוגבלת, כאשר רק כ-10% מהברזל בדיאטה נספג במעי. ברזל ממקורות תזונתיים שונים נספג באופן שונה. לדוגמה, ברזל מחלב אם נספג ביעילות גבוהה פי שלושה מאשר ברזל ממקור חלב בקר. ספיגת ברזל מתבצעת באופן יעיל יותר בנוכחות ויטמין C, אך מואטת בנוכחות סידן. ברמה המולקולארית החלבון hepcidin המיוצר בכבד מווסת את כמות הברזל הנספג מהמעי בתגובה לדרישות הגוף לברזל. הגן המפקח על יצירת הפסידין הוא HAMP. הפסידין מפקח על יציאת הברזל מתאי המעי על ידי שהוא נקשר לחלבון ferroportin המייצא ברזל מתאי המעי לדם, וקישור זה מעכב את פעולת ferroportin. לפיכך, רמות נמוכות של הפסידין מאפשרות יציאה רבה יותר של ברזל לצירקולציה, והיפוכו של דבר כאשר רמות הפסידין גבוהות. הגן המקודד ל-ferroportin הוא Fpn1.

חומרים שונים במזון ובמעי שיוצרים קומפלקס בלתי-מסיס עם ברזל, דוגמת פוספאטים (בביצים, גבינה וחלב), אוקסלאטים ו-phytates (בירקות) וטאנינים (tannates) בתה, מפחיתים את ספיגת ברזל במעי. כיון שאיבוד ברזל המגוף הוא אמנם מזערי, אך עלול להתגבר במצבים מסוימים כמו בעת לידה או בשעת המחזור החודשי בנשים, נשמר כל העת מאזן הספיגה של ברזל במעי. הגורמים העיקריים המשפיעים על ספיגת ברזל במעי הם הם מאגרי הברזל בגוף, וקצב היצירה של כדוריות דם אדומות. בשעת הצורך, יעילות הספיגה של ברזל במעי יכולה לגדול פי-3 או אף יותר. חסר ברזל, הריון, ואריתרופויאזה מוגברת כמו זו המתרחשת באנמיות שונות, יעודדו ספיגת ברזל מוגברת, ולעומת זאת ספיגה זו תפחת במצבי עודף ברזל או מצריכת תוספי ברזל או מהרעלת ברזל בנטילה מוגזמת של תרופות ותכשירים מכילי-ברזל.

לא ברור עדיין המנגנון המדויק בו מוטענים אטומי הברזל הדו-ערכי על טרנספרין בעזבם את תאי האפיתל במעי או את התאים הרטיקולואנדותליאליים המאחסנים ברזל. יש ראיות לכך שהחלבון נושא הנחושת צרולופלזמין, שהוא גם בעל פעילות אנזימטית של ferroxidase, המחמצן ברזל דו-ערכי לתלת-ערכי, משחק כאן תפקיד.

משק הברזל בגוף

מתוך כ-4 גרם ברזל בגוף של אדם במשקל 70 ק"ג, התפלגות הברזל היא כדלקמן: 2.7 גר' נמצא בהמוגלובין (66%), 1.0 גר' בחלבון האגירה פריטין (25%), 0.3 גר' במיוגלובין (7.5%), 0.06 גר' בצורת ברזל בתאחיזה חלשה תוך-תאית הידוע כ-chelatable iron המהווה כ-1.5% מכלל הברזל בגוף, 0.008 גר' מהברזל נמצא כחלק מאנזימים עם ליבת heme המהווה 0.1% מסך הברזל, 0.004 גר' קשור לטרנספרין (0.1%), ו-0.0001 גר' כחלק מאנזימים ללא heme.

משק הברזל בגוף מהווה דוגמה יוצאת דופן ביעילותה לשימור וניצול מחדש של ברזל המשתחרר מתאי דם אדומים מתים, וכאשר מחזור חיי הכדורית הוא בן 120 יום, הרי ש-0.8% מכלל הכדוריות האדומות בגוף אובד מדי יום, אך מטען הברזל המרכיב את הליבה של ההמוגלובין המשתחרר מכדוריות אלה, נקשר על ידי החלבון הפטוגלובין (haptoglobin), כאשר ליבת ה-heme נקשרת על ידי החלבון hemopexin, ואלה מועברים למערכת הרטיקואנדותליאלית בכבד ובטחול בעיקר, לשם מחזורם וניצולם הן בבנייה מחודשת של המוגלובין והן לסינתזה של אנזימים נושאי ברזל.

ניתן אם כן להסיק שהמחזור של ברזל מהמערכת ההמאטו-פויאטית הוא כמעט מוחלט, שהרי בגופו של אדם במשקל 70 ק"ג, רק 1-2 מיליגרם של ברזל אובדים מדי יום, כתוצאה מהתקלפות של תאי עור ותאי רירית של מערכת העיכול ושל מערכת הגניטו-אורינרית. איבוד מחויב זה של ברזל מתאזן עם ספיגת ברזל מהמזון: כאשר דיאטה ממוצעת ומאוזנת מביאה לקליטת 12-18 מיליגרם ברזל ביום, נראה שרק כ-10-15% מכמות הברזל הזו אמנם נספגת, דהיינו כ-1 עד 2 מיליגרם ביום. כיון שכך נראה שהטרנספורט הבינתאי של ברזל, כחלק מתהליך הניצול מחדש והמחזור שלו בגוף, הוא תהליך שמבחינה כמותית יותר חשוב מאשר קליטת 1-2 מיליגרם ברזל ביום מהמזון. מסת הברזל הגדולה ביותר נמצאת מטבע הדברים בכדוריות הדם האדומות, המכילות כ-80% מכלל הברזל בגוף. המערכת הרטיקולואנדותליאלית ממחזרת את חלק הארי של הברזל המופרש מכדוריות מתפרקות, וזו גם הכמות הנזקקת לצורך אריתרופויאזה במח העצם. המחזור של ברזל בגוף מופיע בתמונה.

מחזור הברזל הגוף

רמת ברזל בנסיוב, TIBC ודרגת הריוויון של טרנספרין

רמת ברזל בנסיוב יכולה להשתנות באופן בולט, אפילו באנשים בריאים, כתוצאה מיציאה משיווי משקל חולף בצריכה ובאספקה של ברזל לגוף. ידוע גם על תנודות במהלך היממה (diurnal variations) כאשר רמת הברזל יורדת בדרך כלל בשעות הערב, וישנן אף תנודות מיום ליום. נתונים אלה מגבילים את השימוש במדידה של רמת ברזל בלבד, ולכן יש לצרף למדידה זו גם מדד כמו TIBC או total iron binding capacity, המבטא את רמת הברזל המרבית שיכולה להיקשר לטרנספרין, וזו גם דרך עקיפה להערכת רמת טרנספרין בפלזמה.

מדד נוסף המקובל בשגרת הערכת סטאטוס הברזל, היא דרגת הריוויון של טרנספרין (of transferrin saturation %), המתקבל על ידי חלוקת רמת הברזל בדם בערך TIBC כאשר הערך המתקבל מוכפל ב-100, ואמנם מעבדות קליניות מדווחות כיום יחד את ערכי שלושת המדדים האמורים. במצב של חסר ברזל, בו רמת ה-TIBC גבוהה, יתקבל ערך נמוך של דרגת ריוויון של טרנספרין. ערכים נמוכים של דרגת ריוויון של טרנספרין מתקבלים גם בנשים הרות או במצבי מחלה כרונית. לעומת זאת, דרגת ריוויון גבוהה של טרנספרין אופיינית למצב עודף ברזל, והוא מדד רגיש לתרחיש של המוכרומטוזיס. גם בתרחישים של thalassemia major, אנמיה סידרובלסטית והרעלת ברזל חריפה, נקבל דרגת ריוויון מוגברת של טרנספרין.

כאמור, הברזל בפלזמה קשור לטרנספרין, אך רק חלק של מולקולת טרנספרין רווי בברזל, ולכן מקובל כיום מדד נוסף-UIBC או unsaturated iron-binding capacity of transferrin, המבטא את כמות אתרי הקישור של ברזל לטרנספרין במצב נתון. ברוב השיטות הקולורומטריות, נמדד הערך של TIBC על ידי שמרווים תחילה את הטרנספרין עם עודף של יוני +++Fe. שארית הברזל שאינו יכול להיקשר לטרנספרין, מורחק על ידי חומר chelator קושר ברזל, דוגמת מגנזיום קרבונאט, היוצר קומפלקס בלתי-מסיס עם עודף יוני הברזל התלת ערכי. הכמות הכללית של ברזל המרווה את מולקולת טרנספרין, נמדדת אז בשיטה הנהוגה לגבי מדידת סך ברזל בפלזמה.

ניתן כמו כן למדוד TIBC בשיטה נוספת: מוסיפים לדגימת הנסיוב הנבדק כמות סטנדרטית של ברזל בריכוז של 5 מיליגרם לליטר, ומדגירים את התערובת למשך זמן ידוע ב-pH8.5, מה שמרווה את הטרנספרין בברזל. כמות הברזל הנותר שלא נקשר לטרנספרין, נמדדת אז בשיטה המקובלת למדידת ברזל. בחישוב לפי הנוסחה של תמיסת הסטנדרט של ברזל ממנה מופחתת כמות הברזל הנותר שלא נקשר לטרנספרין שווה לערך UIBC או לחילופין: UIBC = TIBC + הברזל בנסיוב.

סך כל אתרי הקישור לברזל על פני טרנספרין, מהווה את סך יכולת הקישור של ברזל בפלזמה (TIBC). בתנאים נורמאליים, בערך שליש מאתרי קישור אלה אמנם תפוסים על ידי ברזל. בהתאם, פרט למצב של יתר ברזל (iron overload) כאשר כל אתרי הקישור של טרנספרין תפוסים, מוליקולות ברזל שאינן קשורות לטרנספרין אינן מופיעות למעשה חופשיות בפלזמה. במצב של iron overload אותן מוליקולות ברזל עודפות שאינן מוצאות מקום על פני טרנספרין, נישאות בפלזמה על ידי קישור בנוסח chelation, ובזיקה נמוכה יחסית לאלבומין, לחומצת לימון (ציטראט), לחומצות אמינו, לחומצה אסקורבית ולסוכרים, אך מתנהגות באופן שונה ממוליקולות ברזל הנישאות על פני טרנספרין, והן נקלטות בעיקר על ידי רקמות שאינם כרוכות לתהליך המופויאזיס, דוגמת הכבד, הבלוטות אנדוקריניות, הכליות והלב. ערכי ייחוס תקינים של ברזל בנסיוב הם 60-170 מיקרוגרם לליטר; TIBC תקין הוא 240-45- מיקרוגרם לליטר; דרגת ריוויון תקינה של טרנספרין היא 15-50% בגברים, ו-12-45% בנשים.

בהנחה שמשקלו המולקולארי של טרנספרין הוא בקרוב 90 אלף דלטון, 1 מיליגרם של טרנספרין קושר 1.25 מיקרוגרם ברזל. לכן, כאשר רמת טרנספרין בנסיוב של 300 מיליגרם לדציליטר, שוות ערך ל-TIBC של 300X1.25 או 375 מיקרוגרם ברזל לדציליטר.

הקולטן לטרנספרין

למרות שטרנספרין אופיין כבר בשנות ה-50, אפיון הקולטן של טרנספרין היה בעייתי יותר ולמעשה חידת הקולטן פוצחה רק בתחילת שנות ה-80 בסדרת מחקרים של Richard Klausner ו-Gilbert Ashwell, באופן עקיף: כדי להבין טוב יותר את התנהגותם של תאים סרטניים, הוכנו כנגדם סדרה של נוגדנים חד-שבטיים, כאשר אחד מנוגדנים אלה התברר בהמשך כספציפי למבנה גליקופרוטאיני על פני תאים שהתברר כקולטן לטרנספרין (להלן TfR). קולטן זה הוא למעשה מבנה כפול (הומודימר) של שתי שרשאות זהות (מונומרים) המחוברות ביניהן על ידי 2 קשרים די-סולפידיים. באדם, כל מונומר כזה בעל משקל מולקולארי של 90 אלף דלטון מורכב מ-760 חומצות אמינו ו-5% ממנו הוא מבנה סוכרי, והמבנה הכפול קושר את מולקולת הטרנספרין, שיכולה להכיל 1-2 אטומים של ברזל תלת-ערכי (Fe+3), אם כי יש זיקה גבוהה יותר לטרנספרין הנושא 2 אטומי ברזל לקישור לקולטן. מוטנטים של קולטן זה עם חסר בסוכר מכילים פחות קשרים די-סולפידיים בין שני המונומרים, ולכן קישור הטרנספרין לקולטן בזה הוא פחות יעיל.

כל אחד משני מונומרים המרכיבים את הקולטן מורכב משלושה אזורים: אזור המכיל פרוטאזה, אזור סלילי (helical) ואזור קצה (apical). המבנה של הקולטן לטרנספרין הוא דמוי פרפר. החלק של TfR המשוקע בתוך ממברנת התאים, ממוקם בין חומצות אמינו 62 ו-98, והוא משמש כפפטיד מאותת (signal peptide) המשגר אל התא את המידע על התקשרות טרנספרין על פניו. חומצת שומן (בדרך כלל חומצה פלמיטית) קושרת באופן קו-ולנטי כל אחד משתי תת היחידות של הקולטן אל הקצה הפנימי של הפפטיד התוך ממברנאלי. רוב הקולטנים TfR ממוקמים על פני כדוריות דם אדומות הבלתי בשלות (רטיקולוציטים), בהם מתרחש התהליך העיקרי של החדרת ברזל להמוגלובין הנוצר.

תהליך האנדוציטוזה של טרנספרין הנושא על פניו 2 אטומי ברזל, הוא פענוח קלאסי של החדרת ליגנד אל תוך התא. על פי Klausner, Ashwell וחבריהם, הקישור של טרנספרין לקולטן שלו נעשה בזיקה מאוד גבוהה, אם כי טרנספרין הנושא שני אטומי ברזל (diferric) הוא בעל זיקה גבוהה יותר (Kd 10-8 M), לעומת זיקה נמוכה יותר של טרנספרין הנושא אטום ברזל אחד (nonoferric) (Kd 10-6 M). לאחר הקישור לקולטן, הטרנספרין אליו קשור הברזל, מתחיל לחדור במהירות אל תוך הציטופלזמה של התא הקולט, על ידי שקיעה (invagination) של גומחה (pit) המצופה ב-clathrin, החודרת אל התא תוך שהיא מתנתקת מהממברנה, נסגרת והופכת לבועית –(endocytic vesicle). תהליך זה תלוי בזרוע הקצרה המכילה 61 חומצות אמינו של הקצה הציטופלזמטי של TfR, כאשר קטע תוך-תאי זה של הקולטן, מכיל מקטע המשומר בין בעלי חיים שונים והמורכב מטירוזין- טראונין-ארגינין-פנילאלנין (YTRF), כאשר רצף קצר זה חיוני בשיגור האיתות לקידום תהליך האנדוציטוזה.

כל זמן שה-pH בסביבת הקולטן נשמר מעל pH7.0, טרנספרין ומטען הברזל שעלו נותרים קשורים לקולטן. אך בשלב זה משאבת מימן תלוית-ATP מחדירה יוני מימן, ומפחיתה את ה-pH בתוך האנדוזום בערך ל-pH5.5, מה שמחליש את תאחיזת טרנספרין לקולטן שלו, ובנוסף פועל האנזים oxidoreductase הקשור לחלק הפנימי של ממברנת התא, והוא מחזר את הברזל התלת-ערכי בעל זיקת הקישור הגבוהה לטרנספרין, לברזל דו-ערכי המתנתק מהטרנספרין. ברזל זה יכול לחדור למיטוכונדריה של התא לצורך סינתזה של heme, אך יכול גם להיקשר לחלבוני אגירת ברזל כמו פריטין והמוסידרין, בציטופלזמה. בשלב זה נותר בתוך האנדוזום האפו-טרנספרין החופשי המשוחרר מאטומי ברזל, והמנותק מהקולטן שלו. האנדוזום עושה דרכו בחזרה לכיוון הממברנה שם הוא נפתח ותכולת האפוטרנספרין שלו היוצאת אל המרחב החוץ-תאי, שם נקשרים לאפו-טרנספרין שוב אטומי ברזל, והוא מתחיל מחזור נוסף של קישור לקולטן וכו'. מולקולת טרנספרין שתקופת מחצית החיים שלה היא 8 ימים, יכולה לבצע בממוצע כ-100 מחזורים של טעינת ברזל, ופריקתו אל תוך תאים.

סכימה של תרשים התהליך מופיעה בתמונה.

טרנספרין.jpg

טרנספרין בעל גליקוזילציה לקויה וחסר בחומצה סיאלית - CDT או carbohydrate-deficient transferin

בשנים האחרונות הוסבה תשומת לב לסוג של טרנספרין פגום מבחינת הרכבת השרשרת הצדדית הקרבוהידרטית שלו, באופן שסוכר הקצה ב-2 השרשרות הסוכריות חסר באופן מלא (asialo-transferrin) או באופן חלקי (monosialo-transferrin). התברר שסוג זה של טרנספרין בעל פגם ברצף הסוכרי שלו, הוא בעל מובהקות גדולה מאוד במקרים של נבדקים בעלי רקע אלכוהוליסטי מתמשך, מה שגורם כנראה לפגיעה ב-mRNA הקשור לתרגום ולשעתוק של הגנים המקודדים לאנזים sialyltransferase שהוא אנזים הגליקוזילציה האמור להוסיף שייר של חומצה סיאלית על פני הסוכר galactose בקצה השרשרת הסוכרית, שאחראי למטען החשמלי השלילי של גליקופרוטאין זה. יש גם השערה שצריכת אלכוהול מוגברת מעלה את ריכוז האנזים sialidse המסיר חומצה סיאלית מהשרשרת הסוכרית. ה-CDT מתגלה במעבדה על ידי הפרדה על עמודה של מחליפי יונים, המפרידים בין טרנספרין תקין שמטענו שלילי, לבין מולקולת CDT שמטענה השלילי מופחת. היום משמשת בדיקה זו לזיהוי מקרים של צריכת אלכוהול ממושכת.

טרנספרין בעל גליקוזילציה חסרה כמדד ל-CDG או Congenital Disorders of Glycosylation

יש סדרה של מפגעים מטבוליים גנטיים, המשפיעים על אחד השלבים ברצף הגליקוזילציה של שרשרות סוכריות. ניתן לעתים למצוא CDG במפגעים של פיגור התפתחותי, היפוטוניה, ממצאי MRI לא תקינים, היפוגליקמיה, ואנטרופתיה הכרוכה באיבוד חלבון. יש שונות ניכרת בחומרה של סוג מפגעים זה שיכולים להתבטא ב-hydrops fetalis אך גם בפגמים חמורים יותר הנגררים לגיל המבוגר. בתת הסוג Ib של CDG אין פגיעה באינטליגנציה, ולעומתו תת הסוג Ia יופיע בכל המקרים עם פיגור התפתחותי, אי-תפקוד בלתי מוסבר של הכבד, הצטברות בלתי סדירה של שומן תת-עורי, אפיזודות דמויות שבץ-מוחי, או היפוגליקמיה בלתי מוסברת, ותרחישים של שלשולים כרוניים. כאשר יש חשד ל-CDG-1a או CDG-1b, מתבצעת בדיקה אנזימטית של פעילות phosphomanno mutase וכן של phosphomannose isomerase. בעוד שבמצב תקין היחס בין mono-oligosaccharide ל-di-oligosaccharide של טרנספרין אינו עולה על 0.1, הרי שעליה ביחס האמור מרמזת למפגע תורשתי של גליקוזילציה (CDG).

יש לציין שבנוזל השדרה (CSF) מופיע טרנספרין בצורה נטולת חומצה סיאלית, והוא ידוע בגרסה זו כחלבון tau, וכן כ- β2-transferrin.

פענוח תוצאות הבדיקה

תוצאות מוגברות של טרנספרין, TIBC ושל UIBC בדרך כלל מצביעות על חסר ברזל, והן גם מוגברות בהריון או בשימוש בגלולות למניעת הריון. ערכים נמוכים של טרנספרין, TIBC ו-UIBC יתקבלו בהמוכרומטוזיס, בסוגי אנמיה אחדים בהם יש הצטברות ברזל, במצבי תזונה לקויה, במחלות סרטן אחדות, במחלות זיהומיות כשחפת, מצבי דלקת, מחלת כבד, או תסמונת נפרוטית. דרגת הריוויון של טרנספרין פוחתת כצפוי בחסר ברזל, ומוגברת במצבים של עודף ברזל, דוגמת העמסת יתר (כמו לעתים בעירויי דם תכופים) או הרעלת ברזל. הירידה ברמת טרנספרין במצבי דלקת מביאה להתייחסות לטרנספרין כאל negative acute phase reactant.

היעדר תורשתי של טרנספרין הוא תרחיש נדיר של atransferrinemia, המאופיינת על ידי אנמיה והמוסידרוזיס בלב ובכבד. האנמיה היא מיקרוציטית והיפוכרומית, אך עד שנת 2000 תוארו בספרות רק 8 מקרים כאלה ב-6 משפחות.

המוגלובין טרנספרין פריטין אחוז רוויון של טרנספרין UIBC TIBC ברזל מחלה
נמוך גבוה נמוך נמוך גבוה גבוה נמוך אנמיה מחסר ברזל
נורמלי נמוך גבוה גבוה נמוך נמוך-נורמלי גבוה המוכרומטוזיס
נמוך נמוך גבוה-נורמלי נמוך נמוך-נורמלי נמוך נמוך מחלה כרונית
נורמלי נורמלי-נמוך גבוה גבוה נמוך-נורמלי נמוך-נורמלי גבוה אנמיה המוליטית
נמוך נמוך גבוה גבוה נמוך-נורמלי נורמלי-נמוך נורמלי-גבוה אנמיה סידרובלסטית
נורמלי גבוה נורמלי גבוה נמוך נורמלי גבוה הרעלת ברזל
נמוך נמוך-נורמלי גבוה-נורמלי נמוך-נורמלי נמוך-נורמלי נמוך-נורמלי גבוה-נורמלי חסר B12 (אנמיה ממאירה)
נמוך נמוך גבוה גבוה נורמלי-נמוך נמוך גבוה תלסמיה
נורמלי נמוך גבוה גבוה נורמלי-נמוך נמוך גבוה פורפיריה (cutanea tarda)

השפעת תרופות על רמת טרנספרין בפלזמה

בעוד ששימוש באסטרוגנים כגון בנטילת גלולות למניעת הריון מעלים רמת טרנספרין, הרי שתכשירים כדקסטרן, asparaginase, קורטיקוטרופין, קורטיקוסטרואידים וטסטוסטרון מפחיתים רמת טרנספרין בפלזמה.

הוראות לביצוע הבדיקה

בדיקת טרנספרין מתבצעת בדרך כלל ביחד עם בדיקת ספירת דם מלאה (CBC). אין צורך בהכנות מיוחדות אך רצוי להיות בצום לקראת הבדיקה, ומומלץ להימנע מארוחה שומנית מאוד לפחות 12 שעות לפני הבדיקה, שכן ליפמיה עלולה להפריע לתקינות התוצאה. כיון שליפמיה עלולה גם היא להשפיע על התוצאות יש להקפיד לשתות כהלכה לפני הבדיקה. נוטלים את הדם במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב), ואת הנסיוב המופרד ניתן לאחסן עד 72 שעות בקירור או עד 6 חודשים במינוס 20 מעלות, או לזמן בלתי מוגבל בהקפאה במינוס 70 מעלות. יש להימנע מדגימות המוליטיות או ליפמיות. דגימת שתן יש לנטרל ל-pH7.0, וניתן לאחסנה משך שהי אחת בקירור.

ראו גם