מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

יתר לחץ דם - היבטים פסיכוסומטיים - Hypertension - psychosomatic aspects

מתוך ויקירפואה

יתר לחץ דם - היבטים פסיכוסומטיים
Hypertension - psychosomatic aspects
יוצר הערך ד"ר שוקי לשם
TopLogoR.jpg
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםיתר לחץ דם מערכתי

יתר לחץ דם נחשבת זמן רב כהפרעה בעלת מרכיב פסיכוסומטי, כלומר בעיה אורגנית הנגרמת מגורמים פסיכולוגיים. בחמישים השנים האחרונות נעשו מחקרים רבים במאמץ להבין את האופי הפסיכוסומטי ביתר לחץ דם, כדי לשפר את אופן הטיפול במחלה. התפיסה הפתופיזיולוגית שרווחה בכל השנים הייתה שעליות חוזרות בלחץ הדם עקב עקה נפשית (Emotional Distress), גורמות עם הזמן לשינויים מבניים בדופן כלי הדם העורקיים, ובעקבות כך להתפתחות יתר לחץ דם קבוע. מכאן התפתחה המסקנה המעשית שלפיה שימוש בטכניקות הרפיה למיניהן להקלת העקה הנפשית ולהפחתתה יגרמו להיעלמות העלייה בלחצי הדם.

האם לתפיסה זו יש הוכחה מדעית מוצקה? כאשר בוחנים את אלפי המחקרים שנעשו בתחום זה משנות השישים של המאה הקודמת, המסקנה המצערת היא שלתפיסה זו יש מעט מאוד הוכחות מוצקות ואין כלל הנחיות חד משמעיות על אופן הטיפול המתאים.


התפיסה הפסיכוסומטית המסורתית

המחקרים על הקשר בין המרכיב הפסיכוסומטי לבין יתר לחץ דם התמקדו בשלושה נושאים עיקריים:

  1. תגובתיות לחץ הדם לגורמי עקה חדים
  2. יחסי הגומלין בין לחץ דם לבין מדדים של עקה בכלל ועקה הנתפסת נפשית בפרט (כמו חרדה או כעס)
  3. ההשפעה הנוגדת יתר לחץ דם של התערבויות טיפוליות שונות להפחתת עקה
  • תגובתיות לחץ הדם לגורמי עקה חדים
קיימות הוכחות מבוססות לכך שגורמי עקה מעבדתיים וגורמי עקה נפשיים גורמים לעלייה זמנית בלחץ הדם. קיימת גם הנחה שלפיה מידת התגובה החריפה של לחץ הדם (מידת עליית לחץ הדם) לגורמי עקה מעבדתיים מקובלים, היא גורם מנבא להתפתחות יתר לחץ דם קבוע בעתיד. עם זאת, תוצאות המחקרים שבדקו הנחה זו אינם עקביים ואינם מבוססים מספיק[1],[2],[3],[4],[5], וניתן לסכם אותן כדלקמן:
  1. התגובתיות של לחץ הדם לגורמי עקה מעבדתיים אינם משקפים ואינם מנבאים את תנודות לחץ הדם ב"חיים האמתיים"
  2. קיימת שונות בתגובתיות אצל אותו נבדק ובין נבדקים שונים לגורמי עקה מעבדתיים שונים ולאותו גורם עקה מעבדתי. כלומר אותו נבדק מגיב בצורה שונה לסוגים שונים של גורמי עקה ובצורה שונה במועדים שונים לאותו גורם עקה, ויש שונות בין הנבדקים השונים במידת התגובה שלהם לאותו גורם עקה או לגורמי עקה שונים
  3. יש אי הסכמה בתוצאות מחקרים שונים על הקשר בין התגובתיות ללחץ הדם לבין הסבירות לפתח יתר לחץ דם קבוע בעתיד
  4. קיים ספק אם עלייה בתגובתיות לחץ הדם לכשעצמו היא גורם סיבתי להתפתחות יתר לחץ דם בעתיד או רק סמן לנוקשות דפנות העורקים המבשר התפתחות יתר לחץ דם
  5. יש פער בין מידת התגובתיות של לחץ הדם לגורמי עקה מעבדתיים פשוטים לבין מידת התגובתיות לגורמי עקה משמעותיים ב"חיים האמתיים"[6],[7],[8]
  • יחסי הגומלין בין לחץ הדם לבין מדדי עקה ומדדי עקה הנתפסים כנפשיים
מחקרים רבים בחנו את ההנחה לפיה קיימים יחסי גומלין וקשר ישיר בין תחושות סובייקטיביות של כעס או חרדה לבין יתר לחץ דם. מטה-אנליזות שבדקו נושא זה הסיקו שתחושה סובייקטיבית הנתפסת ככעס אינה קשורה להתפתחות יתר לחץ דם[9],[10], ואם יש קשר, אז דווקא הנטייה לבטא כעס באופן מילולי ("Anger-Out") נמצאה בקשר הפוך לעלייה בלחץ הדם[9].
שנים של מחקר כשלו בהוכחת האמונה הקיימת ולפיה חרדה כרונית ומתמשכת מובילה לעלייה בלחץ הדם ולהתפתחות קבועה של יתר לחץ דם[11],[12],[13], [14],[15],[16],[17],[18],[19]. אפילו בחולים עם יתר לחץ דם קשה (דרגה 3), שנדיר שייכללו במחקרים פסיכוסומטיים, מדדי החרדה והכעס לא היו שונים מאנשים נורמוטנסיביים (Normotensive)[18]. למעשה השונות בתוצאות בין המחקרים השונים כה גבוהה, עד שכל נקודת מבט מכל זווית שהיא הועלתה כתוצאה אפשרית באינספור המחקרים שבוצעו במהלך השנים.
כמה גורמים יכולים להסביר את האמונה הקיימת והלא מבוססת שלפיה חרדה מתמשכת מובילה להתפתחות יתר לחץ דם. ללא ספק חרדה לכשעצמה מעלה לחץ דם, אך השפעה זו היא זמנית בלבד. חרדה המתפתחת במהלך מדידת לחץ הדם היא המרכיב העיקרי בתופעה הקרויה "חלוק לבן". תופעה שכיחה זו גורמת לאבחנת יתר של יתר לחץ דם, לטיפול מיותר ולסטייה (Bias) באותם מחקרים המוצאים קשר בין חרדה לבין יתר לחץ דם ומתבססים על תוצאת מדידה חד פעמית של לחץ הדם[20]. עצם המודעות של המטופל לאבחנה של יתר לחץ דם גורמת לעלייה בערכי לחץ הדם במדידות חוזרות, בהשוואה למטופל שאינו מודע לאבחנה[21].
אמונה רווחת נוספת ולא מבוססת היא התפיסה שלפיה עקה מתמשכת גורמת ליתר לחץ דם. אם אכן יש בסיס להנחה זו, ניתן לצפות להוכחות חד משמעיות מאותם מחקרים רבים שבדקו את הקשר בין מצבי עקה בעבודה (Job stress) לבין יתר לחץ דם. אך תוצאות מחקרים אלו לא היו חד משמעיות ולא היו משכנעות באופן גורף[22],[23],[24],[25]. נהפוך הוא, בחלק מהמחקרים שהיו פרוספקטיביים וכפולי סמיות הוכח שאין קשר בין שני המשתנים הללו[5].
  • הפחתת העקה ולחץ הדם
אם אכן עקה בכלל ועקה נפשית בפרט מובילות להתפתחות יתר לחץ דם, כפי שהפרדיגמה המסורתית טוענת, אזי יש לצפות שהפחתת העקה באמצעות טכניקות שונות תוביל להפחתה בלחץ הדם. אולם תוצאות המחקרים שבדקו הנחה זאת כשלו בהוכחתה[26],[27].
קיימת הסכמה נרחבת לפיה שכשם שעקה נפשית גורמת לעלייה זמנית בלחץ הדם, כך טכניקות הרפיה שונות כמו היפנוזה, ביופידבק וכדומה, יכולות לגרום להורדה זמנית של לחץ הדם. כל הטכניקות הללו לא הוכחו עד כה כמפחיתות את לחץ הדם לאורך זמן ולחלוטין, בעיקר באותם מחקרים מבוקרים שבהם הערכת ערכי לחץ הדם בוצעה בעזרת ניטור לחץ דם למשך 24 שעות, ולא במדידות מרפאתיות נקודתיות[26],[27],[28],[29]. רק במחקר אחד נמצאה השפעה משמעותית לשילוב כמה טכניקות הרפיה המותאמות באופן אישי למטופל על הורדת לחץ הדם. אך גם מחקר זה לא כלל בחישוב התוצאות את השפעת האינבו הקיימת במחקרים[27].
מדיטציה טרנסצדנטלית (Transcendental Meditation) הוכחה כמפחיתה לחץ דם סיסטולי, אך רק ב-3 מילימטר כספית לכל היותר[30]. השפעה דומה ומזערית על הורדת לחץ הדם נמצאה גם בטיפול קבוצתי תמיכתי או בהאזנה לדרשה של הכומר בכנסיה[30],[31].

כל המחקרים שפורסמו עד היום (נכון לשנת 2015) בנושא הפסיכוסומטי בכלל ובנושא הקשר ללחץ דם בפרט, הדגימו חוסר עקביות בתוצאותיהם, כל הנחה או תפיסה יכולה למצוא את מקומה במחקר זה או אחר. אפשר לציין כמה סיבות התורמות לחוסר עקביות זו בתוצאות המחקרים:

  • אבחנה לא מדויקת של יתר לחץ דם
ברוב המחקרים נכללו נבדקים במצב של "טרום יתר לחץ דם" או במצב של יתר לחץ דם דרגה 1 בלבד שהאבחנה שלהם התבססה על מדידה אחת בלבד של לחץ הדם במרפאה, ולא על כמה מדידות במועדים שונים או על ניטור לחץ הדם. כך שסביר להניח כי בטכניקות מדידה שונות היה מתברר שאותם "חולי יתר לחץ דם" לוקים בתופעת "חלוק לבן" או שהם נורמוטנסיביים.
  • סטייה בבחירת הנבדקים
    במחקרים רבים נכללו מתנדבים ש"תפסו" את עצמם כחרדתיים או כלוקים בעקה נפשית. יתרה מזאת, חולי יתר לחץ דם שהיו מודעים לאבחנת מחלתם דיווחו בשיעור גבוה יותר משמעותית על תחושות של עקה נפשית, בהשוואה לחולי יתר לחץ דם שלא היו מודעים למחלתם[32].
  • סטייה בפירוש תוצאות המחקרים
במחקרים רבים קשר חיובי אפשרי גם אם חלש או מוגבל בין עקה נפשית לבין יתר לחץ דם, הודגש הרבה יותר מאשר תוצאות שליליות ש"זכו" להתעלמות. באופן דומה קשר משמעותי המערב כמה משתנים זכה להדגשת יתר, בעוד היעדר קשר בין כמות גבוהה הרבה יותר של משתנים צוין כ"לא רלוונטי".

יותר מחמישים שנות מחקר בנושא הפסיכוסומטי לא הצליחו להוכיח את האמונה המסורתית שלפיה עלייה בלחץ הדם עקב עקה יומיומית או עקה נפשית יכולה לגרום להתפתחות יתר לחץ דם קבוע. לכן אפשר להניח אחת משתי האפשרויות להלן:

  1. יתר לחץ דם לא קשור לגורמים פסיכוסומטיים/פסיכולוגיים, מעבר לשינויים זמניים וחולפים בלחץ הדם
  2. יש מקום לבחון היבטים שונים וזוויות ראייה אחרות בכל הקשור למחקר בנושא הפסיכוסומטי בכלל ובקשר להתפתחות יתר לחץ דם קבוע בפרט

הדחקה לעומת ביטוי רגשות

כל המחקרים שפורסמו התמקדו בביטוי המודע של רגשות כמו כעס או חרדה. רגשות מודחקים שלא באו לידי ביטוי בצורה מודעת זכו לתשומת לב מעטה מאוד. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שקיים קושי לאמוד או לקבוע מדדים כמותיים ואובייקטיבים ולהעריך אותם. "הדחקה" הוא מונח המבטא מנגנון הגנה לא מודע כנגד תחושת עקה נפשית המעוררת תחושה מאיימת. מנגנון הגנה זה חיוני והכרחי כדי להגן על הפרט מפני התחושה המאיימת והמציאותית של תחושת העקה. יש מקום למחקרים שיבחנו את הקשר בין מצבי "הדחקה" לבין התפתחות יתר לחץ דם, בעיקר כאשר השימוש במנגנון ההדחקה קשור לתחושות טראומה מהעבר.

סגנון התנגות הדחקתי הינו מצב שבו באופן קבוע ואוטומטי תחושות שליליות נשמרות ברמה לא מודעת. קיימת נטייה לאורך השנים לא להרגיש כלל או להרגיש במידה זניחה תחושות בעלות משמעות של עקה נפשית.
אנשים בעלי מנגנון זה נוטים לחיות בהכחשה ולטעון באופן כפייתי שהם מרגישים טוב, גם כאשר מעמתים אותם עם מצבי עקה. קיימים מחקרים המצביעים על כך שדווקא סגנון "מתגונן" או "מדחיק" כזה של התנהגות קשור ישירות להתפתחות יתר לחץ דם[33],[34],[35]. קשר זה הוכח בעזרת שאלונים תואמים במחקרים שונים[9],[18],[33],[36] ובעיקר במחקר ייחודי שכלל חולים עם יתר לחץ דם דרגה 3, והדגים קשר ישיר בין התפתחות יתר לחץ דם לבין מנגנון התנהגותי "הגנתי" והדחקתי, אך לא מצא קשר להתנהגות המאופיינת בביטוי מודע של כעס או חרדה[18]. יתרה מזאת, מחקרים הדגימו כי חולי יתר לחץ דם מאופיינים בסגנון התנהגות הדחקתי עם פחות ביטויי חרדה וכעס, בהשוואה לנורמוטנסיביים[9],[33],[37],[38],[39].
מחקרים נוספים הדגימו קשר בין יתר לחץ דם לבין Alexithymia, המאופיינת בחוסר יכולת לבטא תחושות ורגשות ובהתמקדות בפרטים עובדתיים[19],[40],[41],[42],[43]. במחקר שבוצע בקרב 1,428 נהגי אוטובוס, נמצא שיעור גבוה יותר של יתר לחץ דם בקרב נהגים שלא דיווחו על עקה נפשית תלוית עבודה בהשוואה לנהגים נורמוטנסיביים[44].

מאורעות טראומתיים במהלך החיים, כולל התעללות בילדות, לא זכו לתשומת לב מספקת במחקרים. טראומה נפשית אינה נדירה[45], ויותר מ-20% מהאוכלוסייה דיווחה על סיפור עבר של התעללות או טראומה נפשית בעיקר בתקופת הילדות[45]. לטראומה כזאת יכולות להיות השלכות על דפוסי התנהגות ועל מצב הרוח שנים רבות לאחר מכן[46]. טראומה משמעותית בילדות גורמת לעתים קרובות להפעלת מנגנוני הגנה לא מודעים, המגנים מפני המודעות לתחושות המאיימות[47]. כתוצאה מכך אותם "ניצולי" טראומה שאימצו עם הזמן את אותו מנגנון הגנה, אינם חווים עקה נפשית כתגובה לטראומה או לגורמי עקה נפשיים ואינם מדווחים עליה. לכן יש להתייחס לאפשרות של קיום קשר בין התפתחות יתר לחץ דם לטראומה נפשית בעבר בכובד ראש.

גורמים פסיכולוגיים וטיפול להורדת לחץ דם

אחת המטרות העיקריות בחקר הקשר בין מצבים פסיכוסומטיים לבין יתר לחץ דם היא שיפור תכנית הטיפול המוצעת למטופל. המחקרים שפורסמו עד היום (נכון לשנת 2015), לא הוכיחו את היעילות של טכניקות הרפיה שונות כגון ביופידבק, היפנוזה ואמצעי הרפיה דומים בהורדה קבועה ומתמשכת של לחץ הדם[26],[27]. דבר זה נכון גם לפסיכותרפיה. יתרה מזאת, מטופלים בעלי התנהגות מתגוננת או מדחיקת רגשות הקשורה למאורע טראומטי בילדות או לא קשורה אליו, בהיעדר ביטוי מודע של עקה נפשית, סביר להניח שלא ירוויחו מטיפול פסיכותרפי בכל הקשור להורדה קבועה של לחץ הדם. בהנחה שקיימות מספיק הוכחות לכך שטיפול פסיכולוגי יעיל בטיפול ביתר לחץ דם, יש מקום לבחון את יחסי הגומלין בין גורמים פסיכולוגיים לבין התגובה לקבוצות תרופות שונות להורדת לחץ הדם.

  • יחסי הגומלין בין גורמים פסיכולוגיים לבין מכניזמים פתופיזיולוגיים הקשורים בהתפתחות יתר לחץ דם
ניתן להצביע על שלושה מכניזמים פתופיזיולוגים עיקריים הפועלים בהתפתחות יתר לחץ דם ראשוני - צבירה של מים ומלחים, הפעלה מוגברת של מערכת רנין אנגיוטנסין (Renin-Angiotensin)ופעילות מוגברת של המערכת הסימפטטית[48]. בכל חולה יתר לחץ דם אפשר למצוא חלק מהמכניזמים הללו, או את שלושתם, בעוצמות ביטוי שונות.
בניגוד לחולי יתר לחץ דם ראשוני "קלאסיים", במיעוט המקרים שבהם יתר לחץ דם קשור לגורמים פסיכולוגיים, המכניזם הפתופיזיולוגי העיקרי שפועל הוא פעילות מוגברת של המערכת הסימפטטית. מצב זה נקרא "Neurogenic Hypertension". זיהוי חולי יתר לחץ דם נורוגני אינו קל, מכיוון שבמרפאה ראשונית קיים קושי מעשי להעריך ולמדוד כמותית את הטונוס הסימפטטי. בחלק מהמקרים אפשר לחשוד בקיום יתר לחץ דם נורוגני, בעיקר במצבים קליניים שידוע שיש בהם קיום טונוס סימפטטי מוגבר כמו תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה (Obstructive sleep apnea), צריכת אלכוהול מוגזמת ובעקבות מאורע חד של אירוע מוחי[49],[50],[51]. אך ברוב המקרים זיהוי מצב זה הרבה פחות ברור.
העובדה המוסכמת שלפיה רגשות מגבירים את הטונוס הסימפטטי, מצביעה על האפשרות שגורמים פסיכולוגיים מעורבים בחלק מהמקרים של יתר לחץ דם נורוגני, ואולי אף ברובם. אם זה אכן המצב, זיהוי הגורמים הפסיכולוגיים הרלוונטיים יכול לסייע בזיהוי מטופלים עם יתר לחץ דם נורוגני. בחולים אלו לתרופות משתנות או לתרופות הפועלות במערכת רנין אנגיוטנסין יש השפעה מעטה על הורדת לחץ הדם, בהשוואה לתרופות הפועלות על חסימת המערכת הסימפטטית. עדיין נותרת השאלה: מהם הגורמים הפסיכולוגיים התורמים להתפתחות יתר לחץ דם נורוגני: עקה נפשית הבאה לידי ביטוי מודחק (כעס, רוגז, חרדה), הדחקה של רגשות או שילוב של שתיהן?
התרופות הפועלות במערכת הסימפטטית הן:
  1. Clonidine - יעילה מאוד, אך בעלת שיעור גבוה של תופעות לוואי בלתי נסבלות כמו עייפות, יובש בפה ופגיעה בתפקוד המיני
  2. Aldomin ‏(Methyldopa)- יעילות בינונית, אך בעלת שיעור גבוה של תופעות לוואי בדומה ל-Clonidine
  3. חוסמי בטא וחוסמי אלפא אדרנרגי - השכיחות והמקובלות ביותר לטיפול במקרים של יתר לחץ דם נורוגני
מחקרים רבים הוכיחו באופן עקבי שטיפול בחוסמי בטא כמונותרפיה אינם מפחיתים את התגובתיות של לחץ הדם לגורמי עקה[52], ודבר זה נכון גם לטיפול בחוסמי אלפא במונותרפיה[53],[54]. חוסמי בטא אדרנרגי מונעים את העלייה בדופק הלב ומפחיתים את תפוקת הלב (Cardiac Output), אך גורמים להפעלה של קולטני אלפא, ועקב כך לכיווץ של כלי הדם העורקיים[54]. התרופות מקבוצת חוסמי אלפא מונעים את כיווץ כלי הדם, אך גורמים להפעלת חוסמי בטא, ועקב כך לעלייה בדופק ובכוח הכיווץ של שריר הלב[55],[56]. לכן, שילוב של תרופות מקבוצת חוסמי בטא ומקבוצת חוסמי אלפא אדרנרגי נראה כבחירה היעילה ביותר להפחתת תגובתיות לחץ הדם לגורמי עקה וכטיפול בחירה במקרה של יתר לחץ דם נורוגני. לטיפול זה השפעה יונוטרופית וכרונוטרופית שלילית והוא מונע כיווץ של כלי הדם[53],[54],[57],[58],[59],[60].
שני מחקרים בדקו את הקשר בין גורמים פסיכולוגיים לבין התגובה לטיפול תרופתי להורדת לחץ הדם. במחקר הראשון נכללו מטופלים שלא הגיבו לטיפול במשתנים, וביטאו רמות גבוהות של עוינות מוצדקת[61]. במחקר השני 25% מהנבדקים שלא הגיבו לשילוב של תרופות מקבוצת המשתנים עם תרופות החוסמות את מערכת רנין אנגיוטנסין שדיווחו על התעללות או על טראומה בילדות, הגיבו היטב לשילוב של חוסמי בטא ואלפא אדרנרגי[62]. במחקר זה התגובה הטובה ביותר לתרופות החוסמות את מערכת רנין אנגיוטנסין נצפתה דווקא בקרב המטופלים שביטאו מילולית כעס. דבר המצביע על כך שביטוי מודע של כעסים אינו קשור לירידה בתגובתיות לתרופות הפועלות במערכת רנין אנגיוטנסין.

מאפיינים קלינים של יתר לחץ דם פסיכוסומטי

פחות מ-25% מחולי יתר לחץ דם מוגדרים כ"יתר לחץ דם נורוגני". למרות הקושי האבחנתי, אפשר להגדיר חמש תת קבוצות של חולי יתר לחץ דם עם מאפיינים פנוטיפיים קליניים, שאינם מתאימים לדפוס המקובל של יתר לחץ דם, ושניתן למצוא בהם את יחסי הגומלין עם המאפיינים הפסיכוסומטיים:

  • חולים עם תחלואה הקשורה בטונוס סימפטטי מוגבר
תחלואה זו כוללת צריכת אלכוהול מוגזמת, מצב לאחר אירוע מוחי ודום נשימה חסימתי בשינה[63].
  • יתר לחץ דם גבוה לא מוסבר
כאשר חולה סובל מיתר לחץ דם גבוה דרגה 3, יש נטייה לחפש סיבות שניוניות ליתר לחץ דם, לרוב ללא הצלחה[64]. בקבוצת חולים זו העמידות של יתר לחץ דם נובעת ממכניזמים שונים מהמכניזמים הרגילים (חסימת ציר רנין אנגיוטנסין ועודף נוזלים), ובקבוצת חולים זו נמצא טונוס סימפטטי גבוה יותר בהשוואה לחולים עם יתר לחץ דם בדרגות 2-1‏[65].
  • יתר לחץ דם ראשוני עמיד לטיפול
לרוב, אין תשומת לב מספקת למעורבות הטונוס הסימפטטי המוגבר בהתפתחות יתר לחץ דם עמיד לטיפול. מחקר שפורסם מצא שטיפול תרופתי משולב של תרופות מקבוצת חוסמי בטא ואלפא אדרנרגים יעיל מאוד בטיפול בחולי יתר לחץ דם עמיד לטיפול.
  • יתר לחץ דם התקפי (Paroxysmal)
תסמונת זו קרויה גם "פסאודו-פאוכרומוציטומה" (Pseudopheochromocytoma), והיא מסמלת היטב את הקשר בין רגשות מודחקים לבין יתר לחץ דם, ואת ההשלכות הקליניות של קשר זה על בחירת סוג הטיפול. חולים הלוקים בהפרעה זו חשים התקפים של עליות חדות בלחץ הדם המלוות בתסמינים גופניים כמו כאבי ראש, הזעה, אודם וכאבי חזה, ללא גורם מעורר מוכר שהמטופל מודע לו[66],[67]. החולים לרוב מתעקשים שאין גורם של עקה נפשית (ביטוי רגשי מודע או "Panic Attack") הקשור להתקף או מעורר אותו, וכך מסווים את המקור לתלונתם[66],[67].
למרות שתסמונת זו מעלה חשד לפאוכרומוציטומה, יש לזכור שגידול זה נדיר מאוד, ומופיע ב-0.5-0.7% מחולי יתר לחץ דם. אבחון של פסאודו-פאוכרומוציטומה המדגימה עלייה קלה בהפרשת קטכולאמינים בזמן ההתקף ובין ההתקפים שכיח הרבה יותר, ותופעה זו מחזקת את ההנחה שמדובר במכניזם נורוגני[68],[69]. אחד ההסברים המקובלים להפרעה זו קושר אותה לרגשות מודחקים, וניסיון לטפל בה דרך גישה זו הניב תוצאות טובות ומבטיחות במחקרים[66],[67]. ברובם המוחלט של החולים עם הפרעה זו ניתן למצוא סיפור עבר של טראומה קשה וחריגה, שהמטופל מדחיק ולא מייחס לה כל משמעות רגשית או נפשית בהווה, ואף מכחיש משמעות כזו בעקביות[66],[67]. ההכחשה של המטופל גורמת לקושי לקשר בין התמונה הקלינית של פסאודו-פאוכרומוציטומה לבין טראומה בעברו. אך ההכחשה הנמרצת כשלעצמה היא ההוכחה לקיום רגשות מודחקים אצל המטופל.
ההוכחה המוצקה ביותר להבנת הגורם האטיולוגי להפרעה זו היא הצלחת הטיפול בה. מתן טיפול חד של תרופות הרגעה כמו Alprazolam בשילוב של חוסמי אלפא ובטא אדרנרגי [כמו Trandate‏ (Labetalol)] או Clonidine או ללא השילוב הזה, מונע ביעילות את ההתקפים ומטפל בהתקף עצמו. תוצאות טובות במניעת ההתקפים נצפו גם תחת טיפול במינון נמוך של תרופות מקבוצת SSRI‏ (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor)[66],[67]. ההצלחה בטיפול הזה מחזקת את ההבנה שמדובר בהפרעה פסיכוסומטית, למרות שאי אפשר לזהות גורם מעורר כמו תחושה של כעס או חרדה.
  • יתר לחץ דם לא יציב (Labile Hypertension) -
למרות שמצב זה שכיח ברפואה ראשונית, לא קיימות התוויות אבחנתיות מוגדרות להפרעה זו. ההתייחסות אליה היא בעזרת תיאור קליני סובייקטיבי של המטופל על עליות לא קבועות בלחצי הדם. ההבדל העיקרי בין מצב זה לבין יתר לחץ דם התקפי, הוא בכך שבהפרעה זו עליות לחץ הדם מופיעות בצורה אופיינית בזמן שהמטופל מודע ויכול להצביע על תחושת עקה נפשית הקיימת אצלו. למרות שעליית לחץ הדם במקרה זה היא לרוב א-תסמינית, בחלק ניכר מהמטופלים היא מלווה בתחושה של דפיקות לב ו/או כאבי ראש לוחצים.
יתר לחץ דם זה מאופיין בעליות לחץ דם שמקורן ללא ספק נורוגני ומושפעות מהטונוס הסימפטטי, כפי ששינויי לחץ הדם מרגע לרגע נגרמים מהמערכת הסימפטטית. העלייה בלחץ הדם מלווה בדרך כלל בעלייה של הדופק. התגובתיות והתנודתיות של יתר לחץ דם זה קשורות בעלייה בטונוס הסימפטטי[70],[71].
למרות שאין הוכחה חד משמעית שהפרעה זו גורמת לפגיעה ולנזק לאיברי המטרה, בחולים מודאגים יש מקום לנסות לשלוט בעליות לחץ הדם כדי לגרום למטופל תחושת הקלה, גם ללא הוכחות של נזק לטווח ארוך. גם כאן שילוב תרופתי של חוסמי אלפא ובטא אדרנרגי מביא לשיפור משמעותי בהרגשה של החולה ובהתנהגות לחץ הדם.

ביבליוגרפיה

  1. References for Psychosomatic Research in Hypertension: The Lack of Impact of Decades of Research and New Directions to Consider
  2. Hunyor SN, Henderson RJ. The role of stress management in blood pressure control: why the promissory note has failed to deliver. J Hypertens. 1996;14:413-418
  3. Pickering TG, Gerin W. Cardiovascular reactivity in the laboratory and the role of behavioral factors in hypertension: a critical review. Ann Behav Med. 1990;12:3-16
  4. Krantz DS, Manuck SB. Acute psychophysiologic reactivity and risk of cardiovascular disease: a review and methodologic critique. Psychol Bull. 1984;96:435-46
  5. 5.0 5.1 Light KC. Cardiovascular responses to effortful active coping: implications for the role of stress in hypertension development. Psychophysiology. 1981;18:216-225
  6. Fauvel JP, M'Pio I, Quelin P, et al. Neither perceived job stress nor individual cardiovascular reactivity predict high blood pressure. Hypertension. 2003;42:1112-1116
  7. Parati G, Pomidossi G, Casadei R, et al. Comparison of the cardiovascular effects of different laboratory stressors and their relationship with blood pressure variability. J Hypertens. 1988;6:481-488
  8. Floras JS, Hassan MO, Jones JV, Sleight P. Pressor responses to laboratory stresses and daytime blood pressure variability. J Hypertens. 1987;5:715-719
  9. 9.0 9.1 9.2 9.3 Julius S, Jones K, Schork N, et al. Independence of pressure reactivity from pressure levels in Tecumseh, Michigan. Hypertension. 1991;17:III12-III21
  10. Jorgensen RS, Johnson BT, Kolodziej ME, Schreer GE. Elevated blood pressure and personality: a meta-analytic review. Psychol Bull. 1996;120:293-320
  11. Suls J, Wan CK, Costa PT Jr. Relationship of trait anger to resting blood pressure: a meta-analysis. Health Psychol. 1995;14:444-456
  12. Cottier C. Personality traits and hypertension: an overview. In: Julius S, Birkenhager WH, Reid JL, eds. Handbook of Hypertension Behavioral Factors in Hypertension. Amsterdam: Elsevier; 1987:123-140
  13. Kahn HA, Medalie JH, Neufeld HN, et al. The incidence of hypertension and associated factors: the Israel ischemic heart disease study. Am Heart J. 1972;84:171-182
  14. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9414
  15. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9415
  16. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9416
  17. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9417
  18. 18.0 18.1 18.2 18.3 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9418
  19. 19.0 19.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9419
  20. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9420
  21. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9421
  22. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9422
  23. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9423
  24. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9424
  25. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9425
  26. 26.0 26.1 26.2 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9426
  27. 27.0 27.1 27.2 27.3 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9427
  28. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9428
  29. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9429
  30. 30.0 30.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9430
  31. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9431
  32. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9433
  33. 33.0 33.1 33.2 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9435
  34. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9436
  35. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9437
  36. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9438
  37. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9439
  38. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9440
  39. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9441
  40. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9442
  41. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9443
  42. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9445
  43. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9446
  44. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9444
  45. 45.0 45.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9447
  46. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9448
  47. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9449
  48. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9450
  49. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9454
  50. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9455
  51. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9456
  52. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9457
  53. 53.0 53.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9458
  54. 54.0 54.1 54.2 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9459
  55. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9460
  56. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9461
  57. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9462
  58. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9463
  59. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9464
  60. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9465
  61. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9466
  62. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9467
  63. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9453
  64. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9468
  65. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9452
  66. 66.0 66.1 66.2 66.3 66.4 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9471
  67. 67.0 67.1 67.2 67.3 67.4 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9472
  68. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9474
  69. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9475
  70. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9476
  71. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם .D7.94.D7.A2.D7.A8.D7.9477


פורסם בכתב העת לרפואת המשפחה, יולי 2013, גיליון מס' 176, מדיקל מדיה


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר שוקי לשם מומחה לרפואת המשפחה ויתר לחץ דם קליני, מנהל רפואי ויועץ יתר לחץ דם, מחוז חיפה והצפון, לאומית שירותי בריאות; יועץ יתר לחץ דם, מחוז חיפה והצפון, מכבי שירותי בריאות (יוצר\י הערך)