מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

מורסה בטחול - Splenic abscess

מתוך ויקירפואה

כותרתטחול.jpg
עקרונות בכירורגיה
ספר-עקרונות-בכירורגיה.jpg
שם המחבר ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק כירורגיה של הטחול
 


מורסה בטחול הינה מחלה נדירה ששכיחותה נעה בין 0.14% ל- 0.7% באוטופסיות. למורסה בטחול אין תסמונת קלינית אופיינית ויותר מ- 30% מהחולים מאובחנים ביום מותם. המחלה שכיחה בעשור הרביעי לחיים ומשך הזמן הממוצע עד קביעת האבחנה נע בין מספר ימים לשבועות.

ב- 74% מהחולים קיימת מחלה זיהומית המקדימה את המורסה. חבלה בחלל הבטן היא הסיבה השנייה להופעת מורסות בטחול והגדלת הטחול עקב מחלת דם מהווה את הסיבה השלישית בשכיחות של מורסות הטחול. מבין המחלות הזיהומיות, אנדוקרדיטיס וזיהומים בדרכי השתן היוו את הסיבות העיקריות למורסה בטחול. החיידקים השכיחים ביותר שבודדו ממורסות אלו הם סטרפטוקוקוס וסטאפילוקוקוס ולאחריהם חיידקים גרם-שליליים המהווים כ- 23% מכלל החיידקים שבודדו. בכ- 30% מהחולים בודדו חיידקים אנאירובים. כשני שליש מהמורסות הן בודדות, כמחציתן בקוטב העליון וב- 22% מהחולים בעלי מורסות בטחול, ניתן למצוא גם מורסות באיברים אחרים. מחלות נלוות אחרות כמו סוכרת, אלכוהוליזם, דיכוי חיסוני והתמכרות לסמים, נצפו ב- 18% מהחולים. מורסות עקב קנדידה נצפו בחולים שנפגעו במערכת האימונית, בחולים המקבלים כימותרפיה ובחולים המקבלים סטרואידים.

תסמינים קליניים

התלונות העיקריות של החולים, אם ישנן, הן:

  1. חום, המלווה לעתים בצמרמורות.
  2. כאבי בטן בלתי אופייניים.

הממצאים העיקריים הם:

  • רגישות ברביע השמאלי העליון (42% מהחולים).
  • הגדלת הטחול (54% מהחולים).
  • הגדלת הכבד (16% מהחולים).
  • מיימת (6% מהחולים).
  • עמימות מעל לבסיס הריאה השמאלית אובחנה ב- 33% מהחולים, חרחורים ב- 24% מהחולים ושפשוף הצדר ב- 5% מהחולים.

אבחנה

  • ממצאי המעבדה כוללים: לויקוציטוזיס ניכרת, אנמיה קלה ושקיעת דם מוחשת.
  • ב- 60% מהחולים ניתן למצוא תרביות דם חיוביות, אך רק ב- 2/3 מהם קיימת התאמה בינם לבין החיידק שבודד מהמורסה.
  • בתצלומי בית החזה אפשר לראות ממצא בבסיס הריאה השמאלית (דלקת, תמט, נוזל או הרמת הסרעפת).
  • אמצעי אבחנתי טוב הוא סקירת הכבד והטחול בעזרת טכנציום שבעזרתו ניתן להדגים פגם מילוי בטחול.
  • בדיקת אולטרה-סאונד של הטחול היא בעלת רגישות הדומה לזו של המיפוי, והיא כיום הכלי העיקרי לאבחנה של מורסות בטחול.
  • טומוגרפיה ממוחשבת (CT) יכולה לעזור באבחון של מורסות בטחול ובאיברים אחרים.
  • ניקור הטחול ושאיבת המוגלה ממנו הם אמצעים אבחנתיים וטיפוליים במורסה בטחול.

טיפול

האבחנה המוקדמת והטיפול המהיר הם אבני היסוד להצלחת הטיפול בחולים אלה. הטיפול כולל אנטיביוטיקה רחבת טווח כנגד חיידקים גרם-חיוביים וגרם-שליליים וכנגד חיידקים אנאירוביים עד קבלת התשובות מתרביות הדם. כאשר האבחנה של מורסה בטחול נקבעת, יש לכרות את הטחול באופן דחוף על מנת לסלק את המוקד הספטי. יש לחפש אחר מוקד ראשוני למורסת הטחול.

בחולים המסרבים לכריתת טחול ניתן לבצע ניקוז של מורסה בטחול בדרך כירורגית או בגישה מל-עורית.

כיום מקובלת הגישה המל-עורית לניקוז מורסה בטחול, שתוצאותיה טובות. במקרה של כישלון הגישה יש לבצע כריתת טחול דחופה.

פרוגנוזה

בטיפול נכון שיעור התמותה הוא כ- 17% לעומת שיעור תמותה של 60% כאשר האבחנה מתעכבת.

ראו גם



המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא (יוצר\י הערך)