מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

נשירת שיער - Hair loss

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה,
וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.


נשירת שיער
Hair loss
Alopecia.jpg
ICD-10 Chapter L 65.9
ICD-9 704.09
MeSH D000505
יוצר הערך ד"ר ליאור גל
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםהתקרחות


רקע כללי

התקרחות, ובלשון הרפואית, Baldness, מתארת מצב של נשירת שיער (Hair shedding) ולעיתים קרחת מלאה – אלופציה (ביוונית αλώπηξ, אלופקס, "שועל).

נשירת שיער יכולה להיות תוצאה של חסרים תזונתיים, תרופות או נטייה גנטית. ללא קשר לגורם, כל סוג של התקרחות עלול להפחית ביטחון עצמי ולפגוע בהערכה העצמית.

קיימים סוגים שונים של התקרחות, כאשר השכיחות, האפשרויות הטיפוליות והצפי לחזרת השיער משתנים בין סוג לסוג.

סיווג

הסוגים העיקריים של נשירת שיער כוללים:

  • התקרחות בתבנית גברית/נשית
  • אלופציה אראטה
  • אלופציה צלקתית
  • טלוגן אפלוביום

תסמינים

התקרחות בתבנית גברית/נשית

התקרחות בתבנית גברית היא הסוג השכיח ביותר של נשירת שיער. לעיתים נשירה מסוג זה מופיעה גם בנשים (ובמקרים אלו יכונה 'התקרחות בתבנית נשית'). נשירת שיער מסוג זה יכולה להיות קשה במיוחד להתמודדות, הן בגברים והן בנשים.

תבנית התקרחות היא נסיגה של קו השיער ולאחריו הדללות שיער בקודקוד ובאזור הרקות. תבנית זו יוצרת צורת פרסה, של שיער סביב חלקו האחורי של הראש ובצדדים. לעיתים יכולה נשירת השיער להתפשט לכדי קרחת מלאה, אך זהו מצב נדיר יותר.

שיערן של נשים מדלל עם הגיל, אך נשים לרוב יחוו נשירת שיער מאזור הקוקוד בלבד. מצב זה שכיח יותר לאחר גיל המעבר.

סוג זה של התקרחות הוא תורשתי. הוא מתחיל לרוב בשנות העשרים המאוחרות או השלושים המוקדמות. במרבית הגברים הללו תופיעה רמה מסוימת של אובדן שיער עד שנות השלושים המאוחרות.

התקרחות זו מכונה גם אלופציה אנדרוגנית. 'אנדרוגנים' הם הורמונים גבריים, ואכן סוג זה של התקרחות קשור בהורמון 'דהידרוטסטוסטרון' (DHT) – תוצר של ההורמן הגברי 'טסטוסטרון'.

התקרחות בתבנית גברית שכיחה יותר מאשר התקרחות בתבנית נשית ומשפיע על כמחצית מן הגברים בנקודה כלשהי בחייהם. התקרחות בתבנית נשית הופכת שכיחה יותר בנשים מעל גיל 40, בייחוד לאחר גיל המעבר (גיל הפסקת המחזור הנשי, לרוב סביב 52).

אלופציה אראטה

Postscript-viewer-shaded.png

ערך מורחבקרחת אזורית - Alopecia areata

סוג זה של נשירת שיער מופיע כטלאי קרחות בגודל של מטבע גדול המופיעים ונעלמים. הטלאים מופיעים לרוב על הקרקפת, אך יכולים להופיע בכל מקום בגוף, דוגמת: זקן, גבות או ריסים.

אם הטלאים מופיעים בעיקר סביב קו השיער, המצב מכונה 'תבנית אופיאזיס'. העור באזור הטלאים הוא עור בריא ועל כן תיתכן צמיחה מחודשת של השיער.

לרוב אין תסמינים נוספים, אף כי ב-1 מכל 10 אנשים עם מצב זה יופיעו תסמינים גם בציפורניים אשר יתבטאו כשקעים בציפורניים. בנוסף, חולים מסוימים ממשיכים לפתח אובדן שיער מסוגים חמורים יותר:

  • אלופציה טוטליס (העדר שיער קרקפת)
  • אלופציה אוניברסליס (העדר שיער קרקרפת ושיער גוף)

במרבית המקרים שיער צומח חזרה אך הוא יהיה עדין יותר ובעל גוון לבן לפני שיקבל חזרה את צבעו המקורי.

אלופציה אראטה יכולה להתפתח בכל גיל, אך היא מופיעה בעיקר במתבגרים ומבוגרים צעירים. 6 מתוך כל 10 חולים יפתחו את טלאי הקרחת הראשון לפני גיל 20. אלופציה אראטה נחשבת להפרעה אוטואימונית (הפרעה בה מערכת החיסוון תוקפת רקמות בריאות בגוף).

אין בנמצא טיפול יעיל, אך במרבית המקרים השיער גדל חזרה בתוך כשנה.

אלופציה אראטה משפיעה על 1–2 אנשים מתוך כל 100, בנקודה כלשהי במהלך החיים. לעד 1 מתוך 5 מהסובלים מסוג זה של התקרחות ישנו בן משפחה הסובל ממצב זה. עובדה זו מצביעה על אפשרות גבוהה של מקור גנטי.

אלופציה צלקתית

סוג זה של נשירת שיער מופיע כסיבוך של מצב אחר. במקרים אלו זקיק השערה (שורש השערה המצוי בחור הקטן בעור ממנו גדלה כל שערה בנפרד) נהרס לחלוטין. משמעות הדבר היא שהשיער אינו יכול לשוב ולצמוח.

מצבים שונים עלולים לגרום לתופעה זו ובכללם:

  • סקלרודרמה – מחלה המשפיעה על רקמות החיבור (הרקמות התומכות בגוף), וגורמת לעור נוקשה, נפוח ומגרד.
  • ליכן פלאנוס – פריחה מגרדת לא זיהומית, אשר יכולה להופיע על פני אזורים רבים בגוף.
  • שלבקת חוגרת (שינגלס) – זיהום הנגרם על ידי הוירוס 'הרפס זוסטר' הגורם לאבעבועות רוח. לאחר מחלת האבעבועות, הוירוס יכול להיכנס לאחד משורשי העצבים ולחיות שם במצב רדום. הוא מתפרץ כאשר מערכת החיסון של הגוף מוחלשת ומופיע כפריחה שלפוחיתית כואבת בפיזור העור המעוצבב על ידי אותו שורש עצב.
  • פוליקוליטיס דקלוונס – סוג נדיר של אלופציה השכיח יותר בגברים; הוא גורם להתצטלקות וקרחת באזורים הנגועים.
  • פרונטל פיברוזיס אלופציה – סוג אלופציה המופיע בנשים לאחר גיל המעבר; הוא פוגע בזקיקי השיער, כך שהשיער נושר ללא יכולת צמיחה מחודשת.
  • זאבת דיסקואידית – צורה קלה של זאבת (לופוס, מחלה אוטואימונית) המשפיעה על העור וגורמת לאזורים עגולים, אדומים, קשקשיים ואובדן שיער.

טלוגן אפלוביום

סוג נפוץ של נשירת שיער בו ישנה הדללות מפושטת של השיער, ללא אזורי קרחות ספציפיים. השיער נושר מן הקרקרפת, לרוב כתגובה ללחץ או תרופות. סוג זה של נשירת שיער נוטה להשתפר ללא טיפול כעבור מספר חודשים.

גורמים

בממוצע, ישנן כ-100,000 שערות על ראש האדם. שערות צומחות מתוך זקיקי שיער – חרירים קטנים בעור המכילים את שורשי השיערות. כל שערה גדלה במשך כ-3 שנים לפני שהיא נושרת ושערה חדשה צומחת במקומה. כ-50 עד 100 שערות נושרות כל יום.

התקרחות בתבנית גברית/נשית - DHT

צורת התקרחות זו קשורה להורמון הגברי DHT, והיא תוצאה של זקיקי שיערות בעלי רגישות יתר.

אם רמות ה-DHT בגוף גבוהות, זקיקי השיער מגיבים לו. השיער הופך דק יותר ותקופת הצמיחה שלו מתקצרת. תהליך ההתקרחות הוא הדרגתי מאחר שזקיקי שיער שונים מושפעים בזמנים שונים.

אלופציה אראטה - חוסר איזון במערכת החיסונית

אלופציה אראטה היא מצב אוטואימוני, בו תוקפת מערכת החיסון את זקיקי השיער. זקיקי השיער אינם נפגעים באופן קבוע ובמרבית המקרים השיער יצמח חזרה בתוך מספר חודשים.

תורשה

ההערכה היא כי קיימת נטייה גנטית לאנשים מסוימים לפתח מצב זה.

ל-1 מכל 5 חולים ישנו בן משפחה הסובל ממצב זה. עובדה זו מצביעה על אפשרות גבוהה של מקור גנטי.

גורמים אחרים

מצבים וטיפולים מסוימים עשויים להגביר את הסיכון לנשירת שיער, דוגמת:

  • אנמיה (ירידה ברמות הכדוריות האדומות או ההמוגלובין בדם)
  • לחץ
  • זיהומים פטרייתיים
  • טיפולים כימותרפיים (תרופות המשמשות לטיפול במחלת הסרטן).
  • נשים בתקופת ההריון או לאחר לידה עלולות לסבול גם הן מנשירת שיער.

אבחנה

התקרחות בתבנית גברית לרוב קלה לזיהוי בשל התבנית האופיינית לה. היא מתחילה בנסיגה של קו השיער בשנות העשרים המאוחרות או השלולשים המוקדמות, אך יכולה להתחיל מוקדם יותר. התקרחות בתבנית נשית לרוב נראית לאחר גיל המעבר, כאשר השיער בקודקוד מתחיל להדלל.

פנייה לרופא המטפל

במקרים בהם נשירת השיער אינה תואמת תבנית זו, מומלץ לפנות לרופא המטפל, על מנת לזהות את הגורם לה. הנשירה עלולה להיות קשורה במצבים אחרים הדורשים טיפול, דוגמת אנמיה או זיהום פטרייתי של עור הקרקפת. שאלות המכוונות לאבחנה כוללות:

  • מתי החלה הנשירה
  • היסטוריה משפחתית של אלופציה אראטה
  • מחלות רקע
  • מחלה או לחץ לאחרונה
  • נטילת תרופות

לאחר בירור זה נדרשת בדיקה של אזור הקרחת.

הרופא המטפל יכול להפנות את החולה לביצוע בדיקות נוספות או לייעוץ דרמטולוג (רופא עור).

טיפול

אם נשירת השיער היא תוצאה של גורמים הניתנים לטיפול דוגמת זיהום או אנמיה, טיפול בגורם הבסיס יכול למנוע את המשכה.

במקרים מסוימים, כולל לאחר טיפולי כימותרפיה, תיתכן צמיחה מחודשת של השיער ללא כל טיפול. הטיפול בנשירת שיער נעשה בהתאם לסוג הספציפי של הנשירה:

טלוגן אפלוביום

לרוב ניכר שיפור ללא טיפול בתוך כ-6 חודשים.

אלופציה צלקתית

הטיפול במקרים אלו הוא בגורם הבסיס ואובדן השיער הוא לרוב קבוע.

התקרחות בתבנית גברית

קיימות 2 תרופות בעלות יעילות מסוימת לטיפול בנשירה מסוג זה:

פינאסטריד (פרופסיה, פרו-קיור)

תכשיר המונע מעבר של הורמון הטסטוסטרון ל-DHT. DHT הוא הגורם להתכווצות זקיק השיערה ועל כן חסימת ייצורו מאפשרת לשיער לחזור לגודלו התקין. מחקרים הציעו כי תכשיר זה יכול להעלות את מספר השיערות של המטופלים ולשפר את האופן בו תופס האדם את מראה שערו. ההשפעה עולה עם אורך השימוש. כשליש מהמטופלים מדווחים על שיפור בשימוש ארוך טווח (מספר שנים). ספירת השיער עולה בכ-10% בטיפול קצר טווח (עד שנה) ו-24% בטיפול ארוך טווח. לרב יש צורך ב-3 עד 6 חודשים של שימוש קבוע בתכשיר לפני שניכרת השפעה. תהליך ההתקרחות לרוב מתחדש בתוך 6 עד 12 חודשים לאחר הפסקת הטיפול. תופעות לוואי: ירידה בליבידו, פריחה, שלשול, כאבי בטן.

מינוקסידיל (הייר-טריט, אלופקסי, הירגיין, מינוקסי)

תכשיר הזמין כקרם למריחה על הקרקרפת על בסיס יומי, בריכוז של 2 או 5 אחוז. יש צורך ב-4 חודשים לפחות של שימוש לפני שניכרת השפעה. תהליך ההתקרחות לרוב מתחדש אם הטיפול מופסק, וכל שערה חדשה אשר צמחה בעזרת התכשיר, תנשור כחודשיים לאחר הפסקת השימוש.

תופעות לוואי: יובש, גרד.

התקרחות בתבנית נשית

מינוקסידיל מהווה את התרופה המאושרת היחידה לשימוש בנשים נכון להיום. קרם מינוקסידיל עשוי לעזור לצמיחה מחודשת של שיער בכ-20% מן המשתמשות, ויוביל להאטה או הפסקה בנשירת השיער ביתר הנשים. באופן כללי נשים מגיבות טוב יותר לטיפול מגברים. יש צורך ב-4 חודשים לפחות של שימוש לפני שניכרת השפעה.

טיפולים אחרים כוללים שימוש בפיאות וניתוח.

אלופציה אראטה

אין טיפול יעיל לחלוטין לטיפול בנשירה מסוג זה. עם זאת, במרבית המקרים, השיער צומח חזרה לאחר כשנה ללא כל טיפול. מסיבה זו המתנה מהווה פעמים רבות את הטיפול הטוב ביותר, בייחוד אם אזור הקרחת קטן.

כאשר יש צורך בטיפול, התוצאות נוטות להיות בעלות טווח רחב של הצלחה.

הזרקות סטרואידים

סטרואידים הם סוג של הורמון. הם פועלים באמצעות דיכוי של המערכת החיסונית, הנחשבת לגורם לאלופציה אראטה. זריקות סטרואידים יעילות בייחוד לטיפול באזורים קטנים של התקרחות. הן יכולות לשמש לטיפול בקרחות גם באזורים אחרים, כמו גבות.

תמיסת הסטרואידים מוזרקת מספר פעמים לעור הקירח. התמיסה מפסיקה את תקיפת זקיקי השיער על ידי מערכת החיסון ולעיתים גם מעודדת גדילה מחודשת השיער באזורים אלו לאחר כ-4 שבועות. הזריקות ניתנות כל מספר שבועות. נשירת השיער עלולה לשוב לאחר הפסקת ההזרקות.

תופעות לוואי: כאב מקומי, הידקקות של העור (אטרופיה) באזור ההזרקה.

סטרואידים מקומיים

קרמים או משחות המכילים סטרואידים נמצאים בשימוש נרחב לטיפול באלופציה אראטה, אך היתרונות בשימוש בהם לטווח הארוך אינם ידועים. הדעות חלוקות לגבי יעילותם.

תכשירים נפוצים כוללים: בטאמתאזון, הידרוקורטיזון, מומטאזון. תכשירים אלו מצויים בצורת משחה, ג'ל או קצף והבחירה בסוג התכשיר תלויה בעיקר בהעדפה האישית של המטופל. תכשירים אלו אינם ניתנים לשימוש באזור הפנים (זקן או גבות).

תופעות לוואי: הדקקות של העור, אקנה (פצעי בגרות).

קרם מינוקסידיל

קרם מינוקסידיל ניתן למריחה על הקרקרפת ויכול לעודד גדילה מחודשת של שיער לאחר כ-12 שבועות. עם זאת, ייתכן ויהיה צורך בטיפול של עד שנה על מנת להגיע להשפעה מרבית.

מינוקסידיל אינו מומלץ לשימוש בחולים מתחת לגיל 18.

אימונותרפיה

אימונותרפיה היא טיפול בו גורמים לתגובת עור אלרגית ממגע על ידי כימיקלים (דיפנציפרון, דיניטרוכלורובנזן). כ-40% מהמטופלים יצמיחו שיער בקרקפת לאחר כחצי שנה של טיפול. זהו ככל הנראה את סוג הטיפול היעיל ביותר עבור נשירת שיער נרחבת או כוללת.

תמיסה כימית המכונה דיפנציפרון נמרחת על אזורי קרחות קטנים. פעולה זו נשנית כל שבוע, כאשר כל פעם נעשה שימוש במינון מרוכז יותר. התמיסה גורמת בסופו של דבר לתגובה אלרגית המתבטאת כאקזמה (דרמטיטיס) קלה. גדילת שיער תחל כעבור 12 שבועות. במרבית המקרים השיער נושר עם הפסקת הטיפול ועל כן מדובר בטיפול לטווח ארוך.

תופעות לוואי: תגובות עוריות קשות, פריחה ושינוי בגוון העור בתבנית של טלאים (ויטליגו).

ניתן להימנע מהתגובות הקשות באמצעות עליה הדרגתית בריכוז התמיסה.

קרם דיתרנול (דיתרו-קרם)

קרם דיתרנול נמרח על הקרקרפת מדי יום ונשטף לאחר מכן. כמו דיפנציפרון גם תכשיר זה גורם לתגובה עורית ולאחריה צמיחה של שיער, אך יעילותו פחותה.

תופעות לוואי: גרד, קשקשת, הכתמה של העור והשיער.

טיפול באור אולטרה-סגול

2-3 טיפולים באור (פוטותרפיה) ניתנים כל שבוע במסגרת של בית חולים. העור נחשף לאור אולטרה-סגול (UVA או UVB). במקרים מסוימים לפני החשיפה לאור, נתנת תרופה בשם 'פסורלן' המעלה את רגישות העור לאור. לעיתים יש צורך בטיפול של עד שנה לפני הגעה לתוצאות מרביות.

תופעות לוואי: בחילה, שינוי בגוון העור, סיכון מוגבר לסרטן העור.

טיפולים מסוימים מתאימים לכל סוגי נשירת השיער. טיפולים אלו מתמקדים בפן הקוסמטי של הנשירה ואינם מכוונים לגורם. טיפולים אלו כוללים:

קעקועים

באזורים מסוימים דוגמת הגבות ניתן לקעקע את העור. טיפול זה מכונה 'דרמטוגרפיה' והוא לרוב מביא לתוצאות קוסמטיות טובות.

פיאות

פיאות יכולות להוות טיפול שימושי לחולים עם נשירת שיער נרחבת. פיאות יכולות להיות משיער סינתטי או אמיתי. פיאות סינתטיות מחזיקות מעמד 6 עד 9 חודשים. פיאות משיער אמיתי יקרות יותר אך מחזיקות מעמד למשך 3–4 שנים.

טיפול ניתוחי

טיפול ניתוחי משמש בעיקר לנשירת שיער בתבנית גברית או נשית, אך הטיפול יכול להתאים למגוון של מצבי נשירת שיער. הניתוח מוצע רק לאחר ניסיון טיפולים פחות פולשניים.

השתלת שיער

פיסת עור קטנה עם הרבה שיער מוסרת מן הקרקפת, תחת הרדמה מקומית. חתיכה זו נחתכת לשערות נפרדות או קבוצות קטנטנות של שערות, המושתלות באזורים חסרי שיער.

אין צורך בתפרים לחיבור השתלים מאחר שהם מוחזקים על ידי קרישי הדם הנוצרים עם הכנסת השערות. שערות דקות מושתלות בקדמת הקרקרפת בעוד ששערות עבות מושתלות באזורים אחוריים יותר, על מנת ליצור מראה טבעי יותר. השערות המושתלות אמורות להתחיל לצמוח בתוך 6 חודשים.

כמו בכל ניתוח, קיימים סיכונים של זיהום ודימום, העלולים להוביל לאובדן השיער והצטלקות.

רדוקציית קרקפת

רדוקציית קרקפת כוללת הסרה של חתיכות קרקפת נטולות שיער מהקודקוד והאזור סביבו. פעולה זו נעשית באמצעות חיתוך עור רופף ותפירה חזרה של הקרקפת, או הרחבת רקמה.

הרחבת רקמה כוללת הכנסת בלון מתחת לעור הקרקפת וניפוחו בצורה איטית במשך מספר שבועות על מנת להרחיב את העור בשלבים. לאחר מכן, הבלון מוסר והעור העודף נחתך וכך ניתן לקרב את האזורים עם השיער.

רדוקציית קרקפת אינה מתאימה לנשירת שיער באזור הקדמי של הקרקפת, מאחר שהיא עלולה להביא להצטלקות משמעותית. בנוסף קיים סיכון לזיהום באזור.

רדוקציית קרקפת לרוב אינה משמשת לנשירת שיער בתבנית גברית, אלא לאלופציה צלקתית שיכולה להיות תוצאה של זיהומים או מחלות כמו זאבת. ניתוח יכול להתבצע רק לאחר שמצבים אלו אינם פעילים עוד.