מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

סיבוכי כריתת התוספתן - Appendectomy complications

מתוך ויקירפואה

כותרתתוספתן.jpg


עקרונות בכירורגיה
ספר-עקרונות-בכירורגיה.jpg
שם המחבר ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק כירורגיה של התוספתן
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםדלקת התוספתן

הסיבוכים תלויים בדרגת הדלקת שנמצאה בניתוח. בדלקת פשוטה שכיחות הסיבוכים היא 5%, בדלקת נמקית של התוספתן שיעור הסיבוכים הוא 20%, אם האבחנה מתבצעת בתוך 24 שעות, ועולה לכ- 70% אם האבחנה מתבצעת כעבור 48 שעות. רשימת הסיבוכים כוללת:

הזיהומים השכיחים נגרמים על-ידי חיידקי מעיים, כגון E. Coli enterobacter ,Klebsiela, או חיידקים אנאירוביים, כגון Bacteroides. זיהומים על-ידי חיידקים אנאירוביים גורמים לבצקת מקומית מלווה בכאב עז בפצע.

מורסות באגן, מורסות תת-סרעפתיות או מורסות בחלל הצפק שכיחות יותר בחולים הלוקים בהתנקבות התוספתן. חום אלחי וחולשה, ולפעמים שלשולים וטחירה (Tenesmus), המופיעים כשבוע לאחר הניתוח, מחשידים להתפתחות של מורסות אלה.

אחד הסיבוכים המופיעים לאחר כריתת התוספתן, ובעיקר בחולים שהתגלה בהם נוזל מוגלתי בצפק, הוא מורסה בדוגלס המאובחנת בקלות יחסית בבדיקה חלחולתית, בייחוד בחולים המפתחים חום גבוה וריבוי תאי דם לבנים (לויקוציטוזיס). הטיפול במורסה הוא באמצעות ניקוזה דרך פי הטבעת, ובנשים - דרך הנרתיק (Vagina).

נצור פקאלי יכול להיגרם עקב השארת גוף זר בגדם, תפר הדוק מדי של שק הטבעת, וניתוק התפר מגדם התוספתן. לרוב הנצורים הללו נסגרים באופן עצמוני.

דלקת וריד שער הכבד גורמת למוגלה בוריד השער (Portal pyemia), מחלה קשה ביותר המלווה בצהבת, בחום ובצמרמורות, הנובעים מחדירת חיידקים למערכת השערית ומשם לכבד, ובתוך כך יצירת מורסות מרובות בו. החיידקים הגורמים למורסות הללו הם בעיקר E. Coli.

חסימת מעי אדינמית (פארליטית) או מכנית יכולה להופיע בזמן ההחלמה מהתהליך הדלקתי. אחת הסיבות לחסימת מעי דינמית היא טכנית, ונעוצה בניסיונו של המנתח לכסות על גדם התוספתן בעזרת המעי הדק או שומן הנמצא בסמוך לו. הדבר גורם לזווית חדה של המעי הכרוך הסופי ולהפרעה מכנית במעבר.

פרוגנוזה

שיעור התמותה המדווח כיום בדלקת התוספתן הוא 0.06% בחולים מנותחים. בדלקת נמקית של התוספתן עולה שיעור התמותה ל-0.1%, ואילו בהתנקבויות שיעור התמותה מגיע עד 3%. שיעור התמותה בדלקת התוספתן הכוללת התנקבות בזקנים מגיע ל-15%. שיעור התחלואה לאחר כריתת התוספתן מגיע עד 10%, בכשליש מהמקרים מדובר בזיהומים בפצע הניתוח. שיעור התחלואה המדווח בחולים הלוקים בדלקת תוספתן פשוטה הוא 3% ועולה ל-47% בלוקים בדלקת תוספתן מנוקבת. בדלקת נמקית או בהתנקבות התוספתן התחלואה עולה פי 5-4, והשכיחות של זיהומים בפצע הניתוח היא כ-50%-40%. האיחור באבחנה כרוך בתחלואה ובתמותה רבה יותר לאחר הניתוח.

ראו גם

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא (יוצר\י הערך)