מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

פעילות גופנית ופרפור עליות - Physical activity and atrial fibrillation

מתוך ויקירפואה

HeartFitness.png

פעילות גופנית במסגרת מניעה ראשונית ושניונית של מחלות לב וכלי דם
מאת האיגוד הקרדיולוגי בישראל והחברה לרפואת ספורט בישראל

פעילות גופנית במסגרת מניעה ראשונית ושניונית של מחלות לב וכלי דם
הנחיה פעילות גופנית.png
שם הפרק פעילות גופנית ופרפור עליות - Physical activity and atrial fibrillation
מאת האיגוד הקרדיולוגי בישראל והחברה לרפואת ספורט בישראל
מוציא לאור ההסתדרות הרפואית בישראל, המועצה המדעית, האגף לאבטחת איכות
מועד הוצאה 2012
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – פרפור פרוזדורים, פעילות גופנית

פרפור עליות מהווה את הפרעת הקצב השכיחה ביותר עם השפעות משמעותיות על תחלואה ותמותה[1]. שכיחותה גבוהה יותר בהדרגה במערב ככל שהאוכלוסייה מזדקנת ועם העליה בשכיחות גורמי סיכון שונים כגון השמנה[2],[3]. מטופלים עם פרפור עליות מתלוננים באופן תדיר על עייפות, ירידה בסבילות למאמץ, קוצר נשימה ופלפיטציות (Palpitations). תלונות אלה גורמות לירידה באיכות חייהם[4],[5]. במקרים בהם הוחזרו המטופלים לקצב סינוס (Rhythm Control) הודגם שיפור משמעותי בתלונות אלו אך רבים נותרים בקצב פרפור עליות קבוע (Rate Control) ותלונותיהם נמשכות. הספרות הרפואית ענפה בדיווחים בהם פעילות גופנית מיטיבה עם מטופלים עם מחלת לב איסכמית (ראו פרק שני) ועם מטופלים עם אי ספיקת לב (ראו פרק שלישי).


פחות עבודות קיימות לגבי מטופלים עם פרפור עליות כרוני (Chronic). במחקר התערבות פרוספקטיבי (Prospective) אקראי נבדקה השפעת פעילות גופנית על מטופלים אלו[6]‏. 400 מטופלים בגיל ממוצע 70 שנים, 75 אחוזים מהם גברים, עם פרפור עליות קבוע חולקו לקבוצת התערבות (המתאמנים), שביצעה פעילות גופנית אירובית (Aerobic) מודרכת ולקבוצת בקורת שלא הייתה פעילה גופנית. הפעילות הגופנית כללה רכיבה על אופנים, עליה במדרגות, ריצה ואימוני יציבה עם כדורים. האימונים התאפיינו בחימום, מאמץ מודרג על פי Borg Scale עד 70 אחוזים מהמאמץ המקסימאלי ואחר כך שחרור. כל זאת במשך 60 דקות, 3 פעמים בשבוע למשך 12 שבועות.

בתום המחקר נמצא בקבוצת המתאמנים שיפור משמעותי במבחן (MWT‏ 6 ,Minute Walk Test ‏6) מלווה בירידה בדופק המנוחה ושיפור בתחושת הבריאות (Quality Of Life, QOL). תפוקת הלב ורמת Brain Natriuretic Peptide נותרה ללא שינוי.

במחקר זה נצפתה השפעה מיטיבה בדומה לזו הנצפית במטופלים עם אי ספיקת לב או מחלת לב איסכמית והוא גדול ומקיף יותר ממחקרים קודמים [7],[8],[9],[10].


מנגנונים

פעילות גופנית יכולה לגרום לירידת הדופק ושיפור בפעולת הלב. הפעילות גורמת לירידה בתצרוכת החמצן של שריר הלב במנוחה וכן מאפשרת ייצוב לחץ הדם, רמת הסוכר ושומני הדם ובכך תורמת להורדת נוקשות הלב ובהכרח להורדת הלחץ הסוף הדיאסטולי (Diastolic) הגבוה בחדר שמאל, התורם לגירוי ולהמשך פרפור עליות.

בטיחות

באנשים ללא פרפור עליות נימצא במספר עבודות שפעילות גופנית מאומצת וממושכת בעומס בינוני או גבוה קשורה באופן ישיר בעליה, במנגנון לא ידוע, בשיעור פרפור עליות[11],[12]. משערים שהעלייה בנפח הלב והעלייה השמאלית והלחץ בתוכה קשורים בכך על ידי יצירת פיברוזיס (Fibrosis) כמו במקרים של יתר לחץ דם.[13] השערה נוספת נוגעת להפעלה ווגלית (Vagal) מוגזמת.[14]

צורך בתרופות מאיטות קצב בטרם הפעילות הגופנית

באנשים עם פרפור עליות קבוע והתקפים חוזרים ידוע שה- A-V Node‏ (AtrioVentricular) נתון להשפעות אוטונומיות (Autonomous). לא בהכרח שליטה טובה בקצב הלב במנוחה תעיד על שליטה טובה גם במאמץ. במטופלים הללו, Digoxin תרם אך במעט לשמירה על דופק נמוך במאמץ וגם זה ניבדק בעיקר במטופלים עם אי ספיקת לב[15] חוסמי בטא (Beta blockers) או חוסמי סידן כגון Verapamil בהחלט טובים יותר בהשוואה ל-Digoxin במקרים אלו[16],[17],[18]. אין הבדל מהותי בהמלצות לפעילות גופנית סדירה במטופלים עם אי ספיקת לב ופרפור עליות התקפי לעומת ההמלצות המקובלות במטופלים עם אי ספיקת לב ללא פרפור עליות התקפי, כאמור בנוכחות טפול בחוסמי בטא או Verapamil.

יעד למיקצב במנוחה או במאמץ

במטופלים שכבר נמצאים בפרפור עליות קבוע (Permanent) במחקר RACE II‏ (Rate Control Efficacy in Permanent Atrial Fibrillation: a Comparison between Lenient versus Strict Rate Control II) לא נמצא יתרון להפחתת דופק המנוחה לערכים נמוכים מ-80 פעימות בדקה ודופק המאמץ לערכים נמוכים מ-110 פעימות בדקה, מבחינת תחלואה ותמותה קרדיווסקולרית (Cardiovascular) לעומת דופק מנוחה של פחות מ-110 פעימות בדקה.[19]

אופי הפעילות הגופנית

דרך הפעילות האירובית כולל עצימות הפעילות, משך הפעילות, תדירות הפעילות ואימוני התנגודת והגמישות אינם שונים מאלו הניתנים למטופלים לאחר אוטם חריף בשריר הלב (ראו פרק שלישי).

ביבליוגרפיה

  1. Wolff PA, Mitchell JB, Backer CS, et al. lmpact of atrial fibrillation on mortality, stroke, and medical costs. Arch lntern Med 1998;158;229-34.
  2. Miyasaka Y, Barnes ME, Gersh BJ, et al. Secular trends and incidence of atrial fibrillation in Olmsted County, Minnesota, 1980 to 2000, and implications on the projections for future prevalence. Circulation 2006;114:119-25.
  3. Wang TJ, Parise H, Levy D, et al. Obesity and the risk of new onset atrial fibrillation. JAMA 2004;292:2471-7.
  4. Gronefeld GC, Lilienthal J, Kuck KH, et al. Impact of rate versus rhythm control on quality of life in patients with persistent atrial fibrillation. Results from a prospective randomized study. Eur Heart J 2003;24:1430-6.
  5. Guedon-Moreau L, Capucci A, Denjoy I, et al. Impact of the control of symptomatic paroxysmal atrial fibrillation on health-related quality of. Europace 2010;12:634-42.
  6. Osbak SP, Mourier M, Kjaer A, et al. A Randomized study of the effects of exercise training on patients with atrial fibrillation. American Heart Journal. 2001;162(6):1080-1087.
  7. Hegbom F, Stavem K, Sire S, et al. Effects of short-term exercise training on symptoms and quality of life in patients with chronic atrial fibrillation. Int J Cardiol 2007;116:86-92.
  8. Hegbom FM, Sire SM, Heldal MM, et al. Short-term exercise training in patients with chronic atrial fibrillation: effects on exercise capacity, AV conduction and quality of life. J Cardiopulm Rehabil Prev 2006;26:24-9.
  9. Vanhees LP, Schepers DM, Defoor JM, et al. Exercise performance and training in cardiac patients with atrial fibrillation. J Cardiopulm Rehabil Prev 2000;20:346-52.
  10. Mertens DJ, Kavanagh T. Exercise training for patients with chronic atrial fibrillation. J Cardiopulm Rehadil 1996;16:193-6.
  11. Mont L, Tamborero D, Elosua R, at al. Physical activity, height, and left atrial size are independent risk factors for lone atrial fibrillation in middle-aged healthy individuals. Europace 2008;10:15-20.
  12. Friedenreich CM, Courneya KS, Bryant HE. The lifetime total physical activity questionnaire: development and reliability. Med Sci Sports Exerc 1998;30:266-74.
  13. Pellicia A, Maron B, Di Paolo F, et al. Prevalence and clinical significance of left atrial remodeling in competitive atheletes. J Am Coll Cardiol 2005;46:690-6.
  14. Coumel P, Attuel P, Lavallee J, et al. The atrial arrhythmia syndrome of vagal origin. Arch Mal Coeur Vaiss 1978;71:645-56. [Article in French].
  15. David D, Segni ED, Klein HO, et al. Inefficacy of diagitalis in the control of heart rate in patients with chronic atrial fibrillation: beneficial effect of an added beta adrenergic blocking agent. Am J Cardiol. 1979;44:1378-1382.
  16. DiBianco R, Morganroth J, Freitag JA, et al. Effects of nadolol on the spontaneous and exercise-provoked heart rate of patients with chronic atrial fibrillation receiving stable dosages of digoxin. Am Heart J. 1984;108(pt2):1121-1127.
  17. Klein HO, Kaplinsky E. Digitalis and verapamil in atrial fibrillation and flutter: is verapamil now the preferred agent? Drugs. 1986;31:185-197.
  18. Roth A, Harrison E, Mitani G, et al. Efficacy and safety of medium- and high - dose diltiazem alone and in combination with digoxin for control of heart rate at rest and during exercise in patients with chronic atrial fibrillation. Circulation. 1986;73:316-324.
  19. Van Gelder IC, Groenveld HF, Crijns HJ, et al. Lenient versus strict rate control in patients with atrial fibrillation. N Engl J Med 2010;362:1363-73.

ראו גם