מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

שומות פיגמנטריות נרכשות בגיל הילדות - Acquired pigmented nevi in children

מתוך ויקירפואה

שומות פיגמנטריות נרכשות בגיל הילדות
Acquired pigmented nevi in children
יוצר הערך ד"ר דני בן אמיתי
TopLogoR.jpg
 

שכיחות מלנומה ממארת נמצאת במגמת עלייה בעולם המערבי בעשורים האחרונים. השכיחות של מלנומה במתבגרים, בדומה לזו של מבוגרים, עולה מדי שנה ב-3%. השכיחות בילדים (גיל מתחת ל-10 שנים) עולה במידה פחותה (פחות מ-1.5%).

מלנומה מהווה כ-2% מכלל הגידולים בגיל הילדות. כ-1-4% מכלל המלנומות מופיעות לפני גיל 20, ורק 0.3-0.4% לפני גיל ההתבגרות. מצד שני, שכיחות נגעים פיגמנטריים היא גבוהה בגיל הילדות, וכ-98% מכלל האוכלוסייה הלבנה ירכשו נגע פיגמנטרי ראשון כבר בשנים הראשונות לחיים. כדי להימנע מחששות מיותרים, על רופא הילדים להכיר את המהלך הטבעי של נגעים פיגמנטריים ולזהות את הביטויים מעוררי הדאגה.

יש לסקור בצורה ברורה ושיטתית את הגישה לנגעים פיגמנטריים בגיל הילדות. להלן מספר עקרונות לגבי שומות פיגמנטריות נרכשות, שהן השכיחות בגיל הילדות.

שומות פיגמנטריות (Melanocytic nevi)

שומות פיגמנטריות הן נגעים המהווים שגשוג שפיר של תאי שומה. תאים אלה הם תאים מלנוציטריים ייחודיים בשל היותם מסודרים בקנים (Nests) באפידרמיס או בדרמיס, והיותם חסרי זרועות מקשרות (Dendrites) לתאי האפידרמיס; זאת בניגוד למלנוציטים רגילים השוכנים כתאים בודדים בשכבת הבסיס של האפידרמיס ובעלי זרועות מקשרות לתאי האפידרמיס. תאי השומה, בדומה למלנוציטים, הם בעלי כושר ייצור הפיגמנט מלנין.

את השומות הפיגמנטריות מחלקים לשומות נרכשות ושומות מולדות.

שומות נרכשות

השומה הנרכשת הרגילה היא בדרך כלל בגודל של פחות מ-6-8 מ"מ, בעלת מבנה סדיר וסימטרי.

השם הניתן לשומות הנרכשות מתייחס למיקומן בשכבות העור:

  1. שומות צומת (Junctional nevi) - הקנים נמצאים באזור הצומת הדרמו-אפידרמלית (Dermo-epidermal junction).
  2. שומה מורכבת (Compound nevus) - הקנים נמצאים בחלקם בדרמיס ובחלקם באזור הצומת הדרמו-אפידרמלית.
  3. שומה תוך-דרמלית (Intradermal nevus) - הקנים נמצאים בדרמיס בלבד.

מרבית השומות החדשות הן שטוחות וקטנות - שומות צומת.

במהלך הנדידה המתקדמת של הקנים מאזור הצומת הדרמו-אפידרמלית (Dermo-epidermal junction) אל הדרמיס, השומה הופכת מורמת יותר ופחות כהה, לכדי שומה מורכבת, או שומה תוך-דרמלית.

בחלק מהמקרים השומה הולכת ונעלמת בתהליך של ניוון (אטרופיה) ולייפת (Fibrosis).

שומות נרכשות מופיעות לאחר החודש השישי לחיים ומספרן עולה במהלך שנות הילדות וההתבגרות.

בעשור השלישי לחיים נצפה שיא בכמות השומות הנרכשות, ולאחר מכן קיימת נסיגה הדרגתית.

גורמים המשפיעים על התפתחות שומות נרכשות

גורמים סביבתיים

חשיפה לשמש בשנות הילדות, בעיקר חשיפה לסירוגין בעוצמות גבוהות, משפיעה על ריבוי השומות ומיקומן. שימוש בתכשירי הגנה וחשיפה מבוקרת לשמש מגנים בפני התפתחות שומות מרובות. באופן כללי, בעלי עור בהיר הם מרובי שומות בהשוואה לבעלי עור כהה. בעלי עור כהה, לעומת זאת, נוטים לרכוש שומות פיגמנטריות על כפות הידיים והרגליים, ללא קשר לחשיפה לשמש.

גורמים תורשתיים

גוון עור בהיר היא תכונה תורשתית המגבירה התפתחות שומות נרכשות, לעומת זאת, בעלי עור בהיר במיוחד, במיוחד כאלה עם שיער אדמוני, נוטים להיות בעלי פחות שומות נרכשות (אולי כביטוי למודעות מוגברת לגבי הגנה משמש). גם ריבוי נמשים היא תכונה תורשתית הקשורה לריבוי שומות נרכשות.

ריבוי שומות פיגמנטריות בילד (Moley child)

התפתחות שומות על הקרקפת בגיל הילדות היא סימן מבשר לילד מרובה שומות, ובמקרה של משפחה מרובת שומות, על קיום תסמונת השומה הדיספלסטית (Dysplastic nevus syndrome ,‏Atypical mole syndrome). השומות על הקרקפת נוטות להיעלם במשך השנים.

ילדים מרובי שומות נוטים לפתח שומות דומות זו לזו מבחינה מורפולוגית (ורדרדות, חומות בהירות, עם מרכז בהיר וכו'). במקרה של ריבוי שומות יש נטייה מוגברת לקיומן של שומות אטיפיות. שומה שהיא חריגה ושונה משאר השומות ("הברווזון המכוער") ראויה לתשומת לב מיוחדת ולחשד. בכל מקרה כשבאבחנה המבדלת קיימת גם מלנומה, יש לבצע בדיקה היסטולוגית. בכל מקרה כזה ראוי לכרות את השומה בשלמותה ולא להסתפק בדגימה חלקית של השומה.

סיכון לממאירות

הסיכון של שומה נרכשת לעבור התמרה במהלך השנים הוא 1/3,000-10,000, ומכיוון שמרבית המלנומות נוצרות דה-נובו (De novo) ולא כתוצאה מהתמרה של שומה נרכשת, אין טעם בכריתה פרופילקטית של שומות נרכשות. מצד שני, בכל מקרה של כריתת שומה פיגמנטרית מסיבה כלשהי, יש לשלוח את החומר שנכרת לבדיקה היסטולוגית.

פרוגנוזה

הפרוגנוזה של מלנומה בגיל הילדות נחשבת גרועה בהשוואה למלנומה בגיל המבוגר. הסיבה העיקרית לפרוגנוזה הגרועה בגיל הילדות היא כישלון של הרופא, ואיחור באבחון.

מלנומה היא תהליך גידולי שהפרוגנוזה שלו נקבעת על פי מועד הכריתה. ככל שעומק הגידול במועד הכריתה הוא גדול יותר, הפרוגנוזה גרועה יותר. עובדה זו מבליטה את החשיבות של אבחון מוקדם של מלנומה. עלינו לזכור שמלנומה קיימת כבר בגיל הילדות, ואין לדחות ביצוע כריתה של נגע חשוד כמלנומה רק בשל העובדה שמדובר בילד. ניתן לעיין במאמר המקורי לגבי הגישה לשומות מולדות ושומות פיגמנטריות אחרות.

ביבליוגרפיה

  1. Schaffer JV. Pigmented lesions in children: when to worry. Curr Opin Pediatr 2007;19(4):430-440

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר דני בן אמיתי, מנהל יחידת עור ילדים, מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, פתח תקווה (יוצר\י הערך)


פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, ספטמבר 2009, גיליון מס' 69, מדיקל מדיה